ארכיון תג: אריה קסטל

סיבוב בבית הזיכרון, האנדרטה וחדר האוכל בנצר סרני

סיבוב בקיבוץ נצר סרני הוא סיבוב באדריכלות של 120 שנה. בסוף המאה ה-19 הקימו כאן השנלרים בית ספר חקלאי (חוות שפון, חוות שנלר ונקראה גם ביר סאלם) והמבנים שלהם בולטים מאוד בשטח. ב-1948 הוקם נצר סרני והפך לאחד מהקיבוצים המובילים בתנועה הקיבוצית. חוץ מחדר האוכל הענק שלהם (שכנראה הבנתי שמדובר בחדר האוכל הגדול ביותר שנבנה) יש כאן גם מבנה צנוע אך מיוחד, שנועד לשמש את חברי הקיבוץ: בקומה העליונה מועדון חברים וחדר קריאה (מ-1985 עברה לכאן הספרייה והמועדון עבר לבניין חדר האוכל), ובקומה התחתונה ספרייה (היום מחסן ויש תכנית להרחיב לשטח זה את הארכיון) וחדר זיכרון. המבנה עצמו מתוכנן ביחס לסביבה. בחלקו הוא סגור ומנותק מעט ממנה ובחלקו מחובר. ניתן להכנס לבניין מכל מיני מקומות, וכל גישה שונה מהשנייה. חתך הזהב מורגש היטב בחזית, וחוזר ומודגש גם בפרטים הקטנים של הבניין שנחנך ב-1962.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים שפעלו בקיבוצים במאה ה-20 תכנן את המבנה בכשרון רב. בשונה מרבים מהאדריכלים בארץ שנשרכים אחרי אופנות מלפני עשר ועשרים שנה, כהנא השכיל ליישר קו עם העולם ולבנות בזמן אמת פרויקט שהיה עכשווי לזמנו. בגלל שהבניין הוקם בתוך קיבוץ והכתיבה על אדריכלות היתה מצומצמת, לא זכה הבניין לפרסום ולא צילם אותו צלם מקצועי שיכול היה להציג את כל איכויותיו. הרשימה הזו מתקנת קצת את העוול, אבל לא לגמרי: המבנה עבר שינויים, הצמחייה כיסתה אותו ואין לי תכניות להציג כאן את התחכום. זה מה יש.

בנוסף, עיצב כהנא את סביבת פסלה של בתיה לישנסקי שהוקם למרגלות הבניין, וממוקם בסוג של בקעה. כך נוצר יחס בין מתחם הזיכרון של המבנה והאנדרטה ובין חדר האוכל המייצג את החיים העכשוויים. ועל כך ברשימה זו.

.

10509723_874219252607658_1250562517471967855_n

בחזית הבטון של אולם המופעים

. להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: