סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל

הרצון ליצור סדר חדש בסביבת החיים הטיפוסית הרגילה בישראל, הוא הנושא המרכזי שמעסיק את בוגרי המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. הנושא הזה חוזר ומופיע כמעט בכל העבודות. הסדר החדש מתבסס על הכמיהה למקומות מגוונים, בעיקר כאלה אינטימיים המאפשרים ליצור קשר בין אנשים. הכלים בהם עושים הסטודנטים שימוש הם קבועים: בינוי מגוון ולא צפוי, חצרות פנימיות, כיכרות ורחבות פתוחות, סמטאות וכמובן שגם עירוב שימושים.

הביקור הוא חובה לכל מי שמתעניין לדעת מה מעסיק את הדור החדש במקצוע, ובכלל למי שמבקש לגבש עמדה ביחס לרוח הזמן. לכן אני מקפיד ללכת לתערוכות סוף שנה של המחלקות לאדריכלות השונות ולא משנה איזו. המרצים יכולים להיות כאלה ואחרים, הרמה של הסטודנטים יכולה להיות גבוהה או נמוכה – זה לא משנה, כי מה שמרתק הוא הנושאים, והם מתפתחים ומשתנים משנה לשנה. המודעות של הסטודנטים הולכת ומתחדדת משנה לשנה. אין מה להשוות בין הנושאים שהעסיקו את הסטודנטים לפני 10 שנים ובין אלה שמעסיקים אותם היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

בתערוכה

.

סיבוב בעמק יזרעאל בין ציפורי, כפר יהושע ויקנעם

רציתי לראות מה קורה בגן הלאומי ציפורי. אך בשונה מהמטייל הטיפוסי, לא עניינו אותי כל הפסיפסים והרחובות שהותירו כאן הרומאים לפני 2,000 שנה. לפני שאני בא ללמוד על מדינות רחוקות או תקופות קדומות, אני מעדיף קודם כל ללמוד על המקום והזמן שלי. לכן, עניין אותי יותר לראות מה נותר מהיישוב שהתקיים כאן עד לפני 67 שנה.

(1) התחלתי בגן הלאומי ציפורי, או בשמו הקודם: ספוריה או הקודם קודם: ציפורי. (2) המשכתי לשרידי מנזר סנט אנה שנמצא במושב ציפורי עצמו. (3) המשכתי לכפר יהושע לראות את בית העם, (4) וסיימתי באזור התעשיה של יקנעם, בבניין המנהלה של סולתם שהפך ליקב מורד המתמחה בייצור ליקרים מצוינים אותו מנהלת אחת מעובדות סולתם לשעבר ושם נתקלתי בציור קיר של האמן מרדכי גומפל.

לנוחיותכם, בהמשך מפת מסלול להתמצאות. נתחיל?

.

בניין "המצודה" ששימש את תלמידי העיירה ספוריה כבית ספר והיום משמש לכלום ולנקודת תצפית

.