Tag Archives: אליעזר פרנקל

סיבוב על ישיבת הכותל

גולת הכותרת ביצירתו של האדריכל אליעזר פרנקל היא ישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. בניין הישיבה הוא הגדול ביותר שנבנה בעיר העתיקה בעת החדשה' ופרנקל ראה בו את שיאו של תהליך גיבוש שפה אדריכלית מקומית בה עסק במשך קרוב לארבעה עשורים. בתכנון הישיבה הוחל מיד לאחר המלחמה ב-1967, אך חשיפת רובע מגורים הרודיאני במגרש והתנגדויות תושבים הביאו לעיכובים ורק 17 שנה מאוחר יותר, ב-1983 נחנכה הישיבה. כעת היא מציינת 50 שנה להיווסדה.

באופן חריג לא הסתובבתי בישיבה, אלא רשימה הזו היא מאמר שפורסם בכתב העת עת-מול ומבוססת על חומרים מאוסף אדריכל אליעזר פרנקל המצוי בארכיון אדריכלות ישראל. ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון גם השתתף בכתיבת המאמר. את המאמר התכוננתי לכתוב ב-2012 ולפרסם אותו ביום ירושלים. קבעתי עם פרנקל שנדבר בחול המועד פסח. ניסיתי לתפוס אותו כמה פעמים ולבסוף התברר שהוא ניפטר לפתע. לקח לי עוד חמש שנים כדי לגשת ולכתוב את המאמר לכבוד יובל ה-50 של הישיבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

יהלום בטון (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בנמל יפו המתחדש וביפו העתיקה

הרבה זמן לא הייתי בנמל יפו ועכשיו כשפתחו את שוק הנמל במחסן 1 (עשיתי להם לייק בפייסבוק והם מפגיזים בפרסומות), החלטתי שזו הזדמנות מצוינת לראות מה עשו שם. כל הפוטנציאל האדיר שהיה לנמל העתיק, ששוכן בקצה אחת מהערים העשירות בישראל בהיבט החברתי והאדריכלי הפך למוקד של צריכה ללא קשר למקום והשאיר תחושה של עבודה בעיניים.

לכאן חייבים לבוא עם ארנק מלא בכסף כי חוץ מלבזבז, המקום לא מציע משהו משמעותי. כל המתחם מעוצב במטרה אחת ויחידה: לגרום לך לפתוח את הארנק. האמצעי המרכזי שהפך את נמל יפו למרכז צריכה הוא האדריכלות. זה מתחיל בפרטי הריצוף, בריהוט הרחוב (שאין). לא תוכלו לעצור, לשבת ולהתבונן בדייגים או בשקיעה, כאן המרחב מכוון אתכם ללכת לאחת המסעדות או החנויות. רוצים לשבת? רק במסעדות תמצאו כיסא. מיד יוגש לכם תפריט ולבסוף גם חשבון. מה שמביא אותי לעשות גם חשבון עם "מתחם התחנה" שממנו דווקא יצאתי מרוצה, ועל כך בהמשך.

עם כל המסעדות שיש כאן, ויש הרבה, הרגשתי כל כך לא נח. הרצפה נראית כאילו השתינו עליה בלי הפסקה (בחירה מוטעית בטיב וסוג הריצוף ואולי גם טעות בחברת הניקיון). בסוף העדפתי לחזור במנהרת הזמן ל-1985 ולגמור באבולעפיה, בצד השני של העיר העתיקה. בדרך עצרתי גם בתערוכה "חמש אבנים" עם אלעד רוזן.

.

המבנה המרכזי בנמל: מסעדות, סטימצקי, גלידריה ואוסף קטן של דוכנים מיותרים

. להמשיך לקרוא

יפו העתיקה – מקרה של התחדשות עירונית בשנות ה-60

במסגרת לימודי הגיאוגרפיה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב שהצליחו לקבור לי כל שניה פנויה, נדרשתי לבחור פרויקט התחדשות עירונית בישראל ולכתוב עליו כמה מילים.

הפרויקט המרשים, המוצלח והמסקרן ביותר מבחינתי שאני מכיר היום, זה פרויקט התחדשות חזיתות המסחר במרכז העיר ירושלים שבוצע בשנתיים האחרונות בהצלחה גדולה בבירתנו הנצחית. לא חקרתי או בדקתי אותו לעומק, אך על פניו משיטוט פשוט בירושלים – הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט ומוצלח. כך יצא, שמרחובות מוזנחים ומיושנים, הפך מרכז העיר למקום המדגיש את איכויותיו הפיסיות והמסחריות. אמנם, הנחת מסילת הרכבת הקלה והבלתי נגמרת הפכה את העיר למקום לא ידידותי לבעל הרכב הפרטי ואולי לעוד כמה הולכי רגל, אבל בסך הכל זה נראה שעלו שם על הפסים, …אם כי מאוחר מידי.

הנחמה היחידה היא שירושלים עברה כל כך הרבה חורבנות, כך שעוד אחד שכזה – היא תשרוד. פרויקט זה אם כן, הנו נקודת אור בהירה ויפה בכל הכאוס שפשט בעיר.

בכל מקרה, בסוף יצא שבמקום לסקור את פרויקט חלונות הראווה בירושלים, בחרתי להתמקד ביפו העתיקה. אחרי הכל, עכשיו חוגגים 100 שנה לתל אביב, ויפו תמיד קופצת לפנים כשמסתכלים על הים. בנוסף, הפרויקט שהחל בראשית שנות ה-60 ושקע והדרדר במהלך השנים – מצפה לעדנה הודות לפרויקטים הרבים המוקמים מצידיו, ומאפשרים ליצור פרשנות מחודשת למקום, או הזדמנות להדגשת והשלמת המדיניות המקורית שהותוותה לאתר לפני קרוב ל-50 שנה.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: