ארכיון תג: אדריכלות מדברית

סיבוב במרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר

רשימה 491,

יומני היקר, מדרשת שדה בוקר זה ה"ויטרה" של ישראל, כך אמר לי צבי כשראה את התמונה הזו. לא מדובר אמנם בפרויקט בינלאומי, אבל כמה מהאדריכלים הישראלים המקוריים הותירו כאן את חותמם. אדריכלים כמו אריה ואלדר שרון, יוחנן רטנר, נחום זולוטוב, שמואל מסטצ'קין, וגם משה ספדיה. האדריכל יאיר עציון, תושב המקום ואיש היחידה לאדריכלות מדברית הוביל כאן תכנון של כמה מבנים שהותאמו לאקלים המקומי באופן הנועז ביותר, ועליו אכתוב רשימה נפרדת בהזדמנות אחרת.

שלשום יצא לי להסתובב במרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר. למרות שהשעה היתה בסך הכל שבע בערב, היו במרכז רק שלושה צעירים בודדים שישבו ושתו בירה, אבא עם שני ילדיו בכניסה לפיצירייה שלא ראיתי בה שום פיצה וזוג זרים שישבו בדממה ואכלו טורטייה. בקצה המרכז, איפה שפעם ישבתי עם רוני ואכלנו משהו, יש היום מקום שמגיש טורטייה עם ירקות אבל הריהוט לא השתנה. כמו הזוג הזר גם אני אכלתי הפעם טורטייה. בכל מקרה, היות ומצאתי שאי אפשר למצוא מידע על המרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר, למרות שיש בו ניסיון לפתרון אקלימי ונראה כי הושקעה פה מחשבה שהיום נדיר להיתקל בה, החלטתי לכתוב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

11717585_1092400057456242_6472894333553642832_o

מבט החוצה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין עיריית באר שבע

דימוי האוהל חזר והבליח באדריכלות הישראלית לאורך השנים. בניין עיריית באר שבע הוא אחד מהדוגמאות המובהקות לפרשנות המודרניסטית שהעניקו האדריכלים המקומיים לאוהל המדברי. "אברהם אבינו נטע אוהלו בבאר שבע כשדלתות האוהל פתוחות לכל דכפין", אוהבים לספר בספרי ההיסטוריה, אלא שכאן לקחו האדריכלים את הקופסה המודרניסטית והשימוש בסגנון הברוטליסטי שהיו בשיא האופנה באותן שנים ויצרו איתם אוהל ענק.

בני הזוג שולמית נדלר ומיכאל נדלר עם שותפם שמואל ביקסון הם צוות האדריכלים שתכננו את הבניין, לאחר שזכו בתחרות בשנת 1961. היה זה הפרויקט השני מבין שלושה פרויקטים שתכנן המשרד בבירת הנגב: הראשון היה קולנוע קרן (1953, נהרס). השלישי היה בניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן באוניברסיטת בן גוריון שתוכנן ב-1969 והושלם ב-1972, במקביל להשלמת בניין העירייה שנחנך באותה שנה. כל אחד משלושת המבנים שתכננו בבאר שבע, מייצג תקופה אחרת בהתפתחות המשרד שפעל יותר מ-60 שנה וליווה את צמיחתה של מדינת ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

bbss7

וילון בטון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במנזר סנט ג'ורג' בואדי קלט

שלום,

המרחק בין תל אביב ובין סצנה מאינדיאנה ג'ונס הוא שבעים דקות נסיעה. לא רחוק מנבי מוסא (עליו כתבתי כאן) נמצא חניון, שם מחליפים את הרכב בחמור ואחרי רכיבה לאורך ואדי קלט שנמשכת חצי שעה, מגיעים למנזר סנט ג'ורג'.

אין הרבה בניינים בארץ שבנויים בהר ועדיין מאוכלסים. מר סבא במדבר יהודה הוא גם כזה, אך פחות נגיש ומתוייר ממנזר סנט ג'ורג'. חוץ מהעובדה שהם שניהם שוכנים לצד ואדיות עמוקים ויפים, בשניהם יש קאפלה קטנה עם תיבת זכוכית בה מונחת כבר שנים גופתו החנוטה של נזיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

10487205_954085654621017_2891954154157913711_n

מנזר סנט ג'ורג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית המדברי באילת

יש הרבה בניינים בדרום שנבנו עם התייחסות לאקלים המדברי, אבל יש רק בניין אחד שממש נקרא "הבית המדברי" וכך קוראים לו כל תושבי אילת. בניין בצורת פירמידה חלולה מ-1971 שתכנן האדריכל אברהם אלואיל שנפטר לפני חודשיים.

קל לפספס את הבניין, שלמרות מיקומו המרכזי לצד צומת בעיר הוא מסתתר מאחורי חומות ובתים אחרים. בנוסף, תוספות בנייה הפכו אותו למבנה חסר צורה ולכן במבט ראשון הוא נראה כמו עוד שיכון מוזנח. אבל כשנכנסים לתוכו מגלים עולם אחר בו כל החושים פועלים: השמיעה (הד אדיר) וטמפרטורה (נמוכה בהרבה מזו שיש בחוץ), ראייה (לוקח זמן להתרגל לאפלה ביחס לאור בחוץ) וגם מישוש (רק אם אחת הדיירות תסכים). בנוסף, המדרגות והמעברים העיליים ממסגרים מבט שמזכיר לוקיישן של סרט מדע בדיוני.

מיד אחרי הביקור, התקשרתי לאדריכל אברהם אלואיל שתכנן אותו. ענתה לי אשתו וסיפרה ששבועיים קודם לכן הוא ניפטר. כך נותרו כמה שאלות פתוחות, אבל באמצעות רשימה זו אני מבקש להאיר את היצירה השלימה והמשמעותית ביותר שתכנן אלואיל.

ועל כך ברשימה זו.

.

10308999_949070408455875_1186034603007862056_n

מדרגות ומרפסות בתוך הבית המדברי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית פיליפ מוריי באילת

ניסיוני, נועז, מהפכני, מקדים את זמנו – הם רק חלק מהביטויים המתארים את בית התרבות הראשון שהוקם באילת ונחנך ב-1956. אבל גם בלי הביטויים האלה, מצפייה בתמונות היסטוריות ניתן לראות עד כמה הבניין בלט בנוף העיירה הקטנה שצמחה לחוף ים סוף. באותה עת, גרו כאן אפילו לא אלף איש ואילת היתה כפר קטן.

כיום הוא עדיין פעיל. המיקום שלו מרכזי: סמוך למרכז האזרחי ולרחוב הראשי של העיר, הכולל בין השאר את הספרייה שתכנן האדריכל צבי תורן (שסיקרתי כאן בחודש שעבר) והמרכז המסחרי שתכנן האדריכל זאב רכטר (שאסקר בהמשך). הבניין שהיה הגבוה והגדול ביותר ביישוב, מוסתר היום מאחורי עצי האשל הוותיקים המקיפים אותו, אך קל לזהות אותו בנוף.

מבחוץ נותר הבניין שלם, כמעט כפי שנראה היה ביום חנוכתו. בפנים נעשו שינויים שפגעו בייחודו וביופיו. עדיין, ניתן לזהות את המכונה הטכנולוגית שנוצרה כאן, ומהווה עדות לניסיון של אדריכל ישראלי לפתח שפה וטכנולוגיה מקומית חדשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

10712890_939671296062453_5700389353460846988_n

קטע מהחזית הצפונית של בית פיליפ מוריי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתל שבע – העיר הראשונה שהקימה ישראל לבדואים

לפני כמה חודשים בקרתי עם טל אצל אדריכל זקן. ישבנו ושוחחנו בחדר העבודה הקטן של האדריכל, תוך שהוא שולף תצלומים ישנים. התרשמתי שהאדריכל הצליח במהלך שנות עבודתו לפעול בכמה צמתים מרתקים ומגוונים. טל דווקא התלהב מתמונה של בניין שתכנן אדריכל אחר ומשום מה נכללה בארכיונו של האדריכל זקן. טל הציע שניסע לשם בהזדמנות קרובה. עניתי שזה רחוק ושאני לא מסכים. הוא התעקש אז הסכמתי.

ביום שישי האחרון טל אסף אותי בשבע וחצי בבוקר. הצעתי שבדרכנו לבניין שראינו בתמונה ונמצא רחוק, נעצור בבניין אחר שאף פעם לא ראיתי ומאוד מסקרן אותי למצוא אותו. נתקלתי בתמונה של הבניין האחר בספר "ישראל בונה 1977". מדובר במרכז העירוני של תל שבע – יישוב בדואי בנגב. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140606_095157

במסגד הנשים…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

זמן רב חלף מאז שפקדתי את המדבר והמפגש הזה היה חסר לי. הרבה פעמים חלפתי על פני הפסל שיצרו האדריכל יונה פיטלסון (2004-1929) והאמן גדעון פרידמן (נולד ב-1938), לצד כביש 31 המקשר בין באר שבע וים המלח ומוצב בכניסה לערד (מפת מיקום כאן). זה לא סתם פסל, אלא זו נקודת ציון גם בממד הזמן וגם בממד המקום ולכן לא סתם הוא הפך לסמל וחלק בלתי נפרד מתודעת אנשי ערד.

מדובר בקבוצת סלעים המאורגנים זה על גב זה כך שהם יוצרים עמוד גבוה של כ-14 מטרים. הפסל ניצב במרכז רחבה מכוסה חצץ, שהיא חלק מ"גן החמישה" שנקרא על שם חמשת הבחורים הראשונים ביישוב שנהרגו במלחמות ישראל.

הפעם החלטתי לעצור ולהתבונן בו מקרוב. גם כי הכרתי את יונה אישית, גם כי אני אוהב את ערד וגם כי אוהב פסלים סביבתיים ובטח כאלה שאותם יצרו אדריכלים. למדתי לגלות עד כמה אנשי ערד מחוברים לסביבתם, לכן החלטתי שצריך לדבר לפחות עם שניים מהם ולשמוע את דעתם בנושא. לצערי לא מכיר אנשים שגרים בעיר היום, אז פניתי לשניים שגרו בעבר וכיום שניהם בעיר הגדולה.

בעבר הפסל היה בודד בכניסה לעיר ובלט בסביבה. היום הוצבו שני תרני דגלים, ניטעו עצים שהתפתחו ובסמוך הוקם מעגל תנועה גדול שבמרכזו הוצב פסל בצורת סמל העיר. הרבה רעש ויזואלי וחצץ שמרעיש בכל צעד, הפכו את הסביבה המדברית והשקטה לבלגן גדול. הפסל עדיין שם, אבל פחות. זה מה שקורה כשאין תכנון כולל אבל זה דבר שאפשר לתקן. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130428_122737

הפסל באינסטגרם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין עיריית ערד

בניין עיריית ערד שוכן מאז 1961 באותו מבנה במקום בו הכל התחיל. במבט ראשון ניתן לחשוב שזו יצירה שלימה שהוקמה כחטיבה אחת, אך בשיחה עם אדריכלית המבנה, מסתבר שהקומה הראשונה תוכננה כמבצר קטן לקומץ האנשים שהקימו את העיר והקומה השניה היא בכלל צריף שוודי מעץ שהובא ממחסני הסוכנות שפירקה קודם לכן איזו מעברה.

החשיבות של בניין העירייה, לבד מההיבט ההיסטורי, היא בניסיון המוצלח ליצור שפה פיסית מקומית וייחודית לבנייה בעיר החדשה ובהתאמתו של הבניין וסביבתו לאקלים המדברי.

   .

החזית הראשית בניין העירייה הפונה אל העיר

החזית הראשית (צפון-מערבית) של בניין העירייה עם פח אשפה ירוק

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונת נוה צין במדרשת שדה בוקר

ההיסטוריון הישראלי בני מוריס קובע בפתיחת ספרו החדש (אם כי הממוחזר) "1948" כי הציונים הראשונים, אותם חלוצים שהחלו להגיע לארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, הונעו מכוח שני דחפים: כמיהה משיחית מדורי דורות לחידוש ממלכתיות ישראלית בארץ האבות, ואנטישמיות אירופית שחוללה פרצי פוגרומים. האנשים שהקימו ומיישבים את שכונת נוה צין בלב הנגב אמנם ברובם לא נמלטו מפוגרומים, אך בהחלט ניתן למצוא בהם את הלהט לשוב ולהחיות את אחת מפיסות הארץ היפות ביותר בארץ האבות.

לפני כמה שבועות ערכתי עם חברים סיור ודיון במדרשת בן גוריון בשדה בוקר שם התארחנו אצל האדריכל פרופ' דיוויד פרלמוטר המתמחה באדריכלות ביו-אקלימית. רשימה מאותו ביקור כבר הצגתי כאן, והיא עסקה ב"שכונת הלגו", שכונה ייחודית שתכנן האדריכל משה ספדיה. הפעם אני מבקש להציג את שכונת נוה צין הנחשבת לגולת הכותרת של תכנון אקלימי באופן הפשוט ביותר מבלי להתחכם יתר על המידה.

מדובר בשכונה מטיפוס 'בנה ביתך' שבמבט ראשון נראית כמו כל שכונות צמודי הקרקע, אך בת'כלס צוות התכנון שהורכב מאנשי מחקר יצר כאן שכונה המתייחסת לאקלים המקומי ויחד עם זאת מתייחסת גם להיבט הכלכלי, מה שהביא את השכונה להיחשב לאחד מהמקומות היקרים ביותר בנגב. כתבה שהתפרסמה בעיתונות היומית ממש לאחרונה, מציגה את מחירו של מגרש בשכונה המגיע לסכום של 2,000,000 ש"ח.

.

השלט

להמשיך לקרוא

סיבוב בנאות הכיכר / מבנן של אדר' נחום זולוטוב

אף אחד לא עושה את זה יותר טוב מנחום זולוטוב, וכל פעם שאני ניתקל בעבודה שלו (ולצערי הן לא שורדות את שיני הזמן ומשתנות ונהרסות בזו אחר זו) אז אני נהנה ללמוד מהן – ויש הרבה מה ללמוד. זולוטוב הוא בהחלט אחד מהאדריכלים הישראלים המקוריים שאני הכי אוהב – הטיפול שלו בחללים ובחומרים ביחס לתרבות ולאקלים המקומי הוא חסר תקדים, ועל הערכים העירוניים שבעבודתו אפרט בהמשך. זה חבל שלא נמצא לזה המשך באדריכלות המקומית.

בנאות הכיכר תכנן זולוטוב מתחם שלם הכולל רחוב מגורים (תמונה שלו כבר על ההתחלה כאן בתחתית הפיסקה) ובית ספר שדה. ישנם שני דברים שיכולים להעלות דמעות של התרגשות ואושר בעיניי: בחורה יפיפייה וארכיטקטורה מעולה, הפעם לא נתקלתי בבנות המקום למרות שאני בטוח שהן נאות, כך שהארכיטקטורה היא זו שגרמה לי להתרגש.

אבל הסיבה העיקרית שהגעתי לסדום הייתה הזמנתו של אסף מדמוני – אדם יקר שאפשר להגיד שאין לו אח ורע בידיעותיו על האזור. אז כשרוצים להכיר את כיכר סדום על כל היבטיה צריך לפנות אל השריף, ומדמוני הוא הכתובת. מצאתי מקום שקט ורגוע – שהשקט מתאים לו כמו כפפה ליד, ובשל כך הייתי מאד רוצה לחזור אליו כמה שיותר מהר.

.

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: