סיבוב בבית הכנסת שהוסב לספרייה בכפר הנוער עיינות

בתי הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר הם מעבודות האדריכלות האהובות עלי. העבודה באבן, באור, בגושניות המבנה ופרטי האמנות הפכו את בתי הכנסת שתכנן ליצירות מרהיבות. אלה מבנים פשוטים אך כאלה שמתוכננים בקפידה ומתוך הבנה מעמיקה באופן בו יש להשתמש בחומר וצורה, ולא כאלה שמתחכמים או עולים הון עתק. משהו שהיום קשה למצוא. כששמעתי שיש בית כנסת מ-1961 שאותו תכנן שנברגר בכפר הנוער החקלאי עיינות אז הזדרזתי לבקר בו.

האכזבה עצומה. לפני כעשור באופן הזוי למדי, בוטל בית הכנסת – ארון הקודש שמקורו בבית כנסת עתיק באיטליה, נלקח לירושלים ושמור שם במחסן, ואולם התפילה הפשוט והיפה הוסב לספרייה תוך חיסול כל הפרטים המקוריים, אטימת מסך זכוכית מרכזי ושילוב קורות פוסט-מודרניות צבועות בסגול. וכמו שזה נשמע כך זה נראה – מפגן של חוסר טעם שמעורר את השאלה מי הסתומה שעיצבה כזה דבר?

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

סיבוב בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול בתל אביב

צורת המגן דוד שימשה לאורך השנים כאלמנט עיצובי בעיטור בתי כנסת, בחזיתות ובאגפיהם הפנימיים. אחדים מהאדריכלים ביקשו להפוך את המגן דוד לאלמנט שימושי, כזה שיש לו תפקיד במבנה עצמו והפכו אותו למשרביה, סבכה מבטון שנועדה לסנן את קרני השמש ולהחדיר אל האולמות הפנימיים אור טבעי ונעים.

כמו בית הכנסת שנבנה ב-1962 באשדוד, גם בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול שהוקם במפגש הרחובות אוליפנט וסעדיה גאון בתל אביב ונחנך ב-1960, בחרו האדריכלים שמואל מוהילבר ומשה קופמן בעיצוב חזיתות דומה העושה שימוש בצורת מגן דוד. אלא שכאן נראה שהתכנון מוצלח יותר – רשת של מגני דוד שנועדה לסנן את קרני השמש הישירות נקבעה בחזית המזרחית (ולא בעורף האולם כמו באשדוד), והמדפים האנכיים שנקבעו בחזיתות דרום וצפון רווחו וכך האור מצליח לחדור באופן מתאים ושימושי. חוץ מאלה, לאורך השנים הושקעו משאבים גדולים בעיצוב הפנים ואלה חיזקו בו את הפאר שלא פגעו בעיצוב המקורי. בדומה לבית הכנסת באשדוד גם זה שכאן בתל אביב ממשיך לפעול לכל אורך היום והשבוע ולהוות מוקד משיכה לאוכלוסייה שהולכת ונעלמת מהעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל של ספק

.

סיבוב בבית הכנסת הגדול בחדרה

רגע לפני שעשיתי סיבוב בבית המשפט החדש של חדרה, ואחרי הביקור בקיר אמנות של דורון בר-אדון עצרתי לראות את בית הכנסת הגדול שתכננה האדריכלית יהודית שטולצר. מדובר באחד מבתי הכנסת הוותיקים בארץ (נחנך ב-1940) שנבנה בנקודה שבה הוקמה חדרה לפני 130 שנה. את ארון הקודש ואת הבמה עיצב האדריכל מאיר בן אורי.

שלוש החלטות תכנוניות הפכו את בית הכנסת למבנה ייחודי ויוצא דופן בין בתי הכנסת בארץ הקודש: (1) מגדל תצפית מתנשא בחלקו הקדמי והופך את הבניין לנקודת ציון שנראית ממרחק (2) שרידי הח'אן העותמאני ששימש את ראשוני המושבה והוסב למוזיאון וארכיון לתולדות העיר עוטפים את בית הכנסת ומושכים מבקרים. (3) בהשראת הפתח המקושת לח'אן עוצבו הפתחים בבניין שהפכו לאלמנט עיצובי חזרתי.

כבר כמה פעמים ניסיתי לבקר בבניין אך הוא תמיד היה סגור. למזלי ולשמחתי הגבאי בדיוק יצא מבית הכנסת והסכים לשוב ולפתוח את דלת הכניסה ולאפשר לי להסתובב ולראות מבפנים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אות באות

.

סיבוב נוסף בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

ב-1965 הוחלט להעניק את פרס רכטר לאדריכלים היינץ ראו (1965-1898) ודוד רזניק (2012-1924). תשע שנים לאחר חנוכת בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראו כבר לא חי בישראל ושבועות ספורים לאחר ההחלטה הוא ניפטר. הוא עזב לגרמניה לאחר שתכנן בארץ שורה ארוכה של מבני מופת לאורך שלושה עשורים, ואת מותו הוא מצא בעיירה נידחת ביער השחור. רזניק שהיה צעיר ממנו בחצי יובל שנים, המשיך ותכנן בישראל והפך לאחד מהאדריכלים הבכירים ואף זכה לימים בפרס ישראל.

כל מי שביקר במבנה נוכח עד כמה הוא אינו יעיל. הוא מרוחק ממרכז הקמפוס, האקוסטיקה בו היא גרועה, אין פתחים ישירים אל החוץ לכן התחושה בפנים לאורך זמן היא לא נעימה. כתוצאה מכל אלה בית הכנסת בקושי פעיל. ועדיין, בית הכנסת האוניברסיטאי נחשב לאחד מהמבנים המונומנטליים הזכורים ביותר שתוכננו בישראל. כתבתי עליו רשימה מפורטת לפני שנים אחדות שאותה תוכלו לקרוא כאן. אלא שהפעם, מתוך הסגר שהוטל עלינו, בחרתי לשוב אל אותן התמונות וללוות אותן בהרצאתו של האדריכל ארטור גליקסון, אותה הוא נשא בטקס הענקת פרס רכטר שנערך ב"בית המהנדס" ברחוב דיזנגוף 200 בתל אביב.

בהרצאה שפורסמה לאחר מכן בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" (גיליון 6, 1965), מסביר גליקסון מדוע נבחר מבנה קטן ושולי זה לזכות בפרס היוקרתי ומהי חשיבותו. לאדריכלים גם ניתן פרס כספי על סך 3,000 לירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדם לתוך עצמו

.

סיבוב בבית הכנסת היכל יצחק ברחוב סלנט 24 בשכונת שפירא

בין מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה שעברה בולטת נוכחותם של בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים, כשבאחת מיצירותיהם הסתובבתי לפני שבועיים עם צבי בדרך לראות פרויקט אחר עליו אכתוב כאן בהמשך. מכיוון רחוב ישראל מסלנט שבשכונת שפירא, נראה הבניין כמו תיבה עם חזית קשתית המוטה בזוית ואינה מקבילה לרחוב. רק כשנכנסים מגלים כי הזוית נובעת מהכוונת הבניין לירושלים ושהבניין אינו קופסתי והוא אינו חד קומתי אלא הולך ומלווה את המדרון הטבעי של המגרש לעומק של כמה קומות.

בית הכנסת היכל יצחק תוכנן ב-1959 ונבנה שנתיים לאחר מכן. הוא נועד לשרת את תושבי השכונה ובמיוחד את חברי תנועת הפועל-המזרחי שהתגוררו בקבוצת שיכונים שהוקמו במיוחד להם ברחוב הסמוך ונקראה "שיכון הפועל המזרחי קרית שלום". במשך השנים השתנתה אוכלוסיית השכונה וגם מתפללי בית הכנסת התחלפו. בעשור הקודם החלה לפעול בבניין "ישיבת אורות אביב". אמנם "אורות" הוא שמו של ספר מפורסם מאת הרב אברהם יצחק קוק, אך סביר להניח שהכוונה בשם היא מטרת הישיבה להאיר את החושך ולכוון את דרכם של העיוורים אל האמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

(

.

סיבוב במשכן אהוד בהתנחלות איתמר

לפני 7 שנים התכוננתי לפרסם מאמר על בניין ישיבה חדש שהקימו בהתנחלות איתמר. את הפרויקט תכנן משרד "גליל אדריכלים" השוכן בנצרת עילית ושותפים בו האדריכלים שמואל עופר ויעקב קליין. הבניין שנקרא "משכן אהוד" קרוי כך על שמו של רב בישיבה – אהוד פוגל שנרצח עם אשתו ושלושת ילדיהם בביתם ששכן לא הרחק מהאתר בו הוקם הבניין.

לצורך הכתבה ראיינתי את האדריכל שמואל עופר ואפילו צלם מקצועי ומוערך, אדוארד קפרוב, נשלח לצלם מטעם מערכת אתר Xnet. הכתבה לא נכתבה ולכן גם לא פורסמה ומאותו ביקור פרסמתי רשימה על בריכת שכשוך. כעת, בעת ניקיונות לקראת פסח מצאתי את התמונות שצלמתי ב-2012 באירוע חנוכת הבניין בו הייתי. חזרתי לאותן תמונות ושוחחתי עם האדריכל שעדכן אותי בהתפתחויות שהיו מאז.

ועל כך ברשימה זו.

.

שם

.

סיבוב בבית הכנסת המרכזי בהתנחלות עלי

המציאות הטופוגרפית הביאה את מתכנני היישוב לפרוס את הבינוי על שיפוליה של שרשרת גבעות סמוכות. בשתי פסגות הגבעות שיושבו בשנותיה הראשונות של עלי יש בפסגה אחת אתר ארכאולוגי לא מפותח במיוחד ובפסגה השניה הוקם מתחם המכינה הקדם צבאית "בני דוד". בשני העשורים האחרונים, עם עליית איכות החיים והצורך הפחות במבני ציבור נוספים, השתנתה הגישה והפסגות נתפסו על ידי מגורים.

בית הכנסת שתכנן האדריכל דוד נופר הוקם באזור הוותיק של ההתנחלות שעלתה על הקרקע ב-1984. הקמתו התממשה רק באמצע העשור הקודם בשלב מאוחר יחסית. בניין בית הכנסת שתכנן נופר הוא גרסה רזה לבניין בית המדרש של ישיבה שתכנן במקביל בטבריה. בעיקרו הוא מתאפיין בחוסר צורה, או יותר מדויק יהיה לתאר אותו ככזה המורכב מאוסף של גופים, שהמאחד אותם הוא חיפוי האבן. פתחי החלונות הם האלמנטים הבולטים בבניין וגם הם מייצגים את העיסוק הצורני שאני מודה שלא כל כך הצלחתי להבין. לכן הרמתי טלפון לנופר כדי לברר כיצד הוא תכנן את הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

סיבוב בבית הכנסת בשילה שנבנה בהשראת המשכן

כשבאתי לשילה הקדומה לצורך כתיבת הכתבה על "מגדל הרואה" נכנסתי ליישוב הישראלי שהוקם אחרי 1978 כי שני מבנים גדולים תפסו את תשומת ליבי. האחד הוא בניין בית הכנסת שעוצב בהשראת בניין המשכן ששכן על פי המסורת בתל הקדום לפני 3,000 שנה והמבנה השני הוא בניין ישיבת שילה הלא גמור. ברשימה זו אציג את בית הכנסת בתכנונו של אדריכל זלמן דויטש (תושב אלון שבות שבגוש עציון והוא גם חזן מקצועי). בית הכנסת נחנך ב-1984 בנוכחותו של אריק שרון, אותו אחד שכמה שנים מאוחר יותר הביא להריסת מבנים רבים שתכננו אדריכלי בית הכנסת.

בית הכנסת הוא מבנה גדול מאד יחסית לבינוי באזור, הישראלי והפלסטיני, ובאזור כולו לא הוקם מבנה גדול כמוהו. מיקומו בקצה היישוב כשהוא פונה לכיוון הכביש האזורי (כביש 60) מעצים את נוכחותו והופך אותו לנקודת ציון. במשך 4 שנים היתה הרשימה הזו כתובה אבל בטעות לא פרסמתי אותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

קטע מחזית המבנה

.

סיבוב בבית הכנסת חפץ חיים בפתח תקוה

הפשטות הצורנית היא סוד הקסם של בית הכנסת חפץ חיים שנחנך ב-1958 ברחוב ביאליק בפתח תקוה. הזדמן לי לבקר לאחרונה, במהלך ביקור אצל בנו של האדריכל בן אורי שמתגורר ממש ממולו וגם יצר בו כמה עבודות יודאיקה. הגדר המכוערת שסוגרת על כל מוסד ציבורי בארץ, סוגרת גם על בית הכנסת הזה, אך חוץ ממנה לא הצליח העיצוב העכשווי הרדוד לחדור אל בית הכנסת שהוא כמו קפסולת זמן.

לא הצלחתי לגלות מי האדריכל שתכנן את בית הכנסת, למרות שרבים כמוהו נבנו ברחבי הארץ. אין בו התחכמות ומכאן ערכו: מבנה קופסתי שבדופן הפונה לירושלים יש גומחה מעוגלת בה קבוע ארון הקודש והודות לה המבנה אינו סתמי אלא יש בו מוקד. עזרת הנשים מצויה בקומת גלריה ומאפשרת מבט נוסף על האולם הלא גדול יחסית, אך כזה שמשרה אווירה מרוממת. עוד פנינה צנועה בפתח תקוה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

סיבוב בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה

במשך שנה אחת בהיותו נער, למד האדריכל דוד נופר בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ועשרים שנה מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-80, הפעם כאדריכל עצמאי, זכה בתחרות לתכנון בניין בית המדרש החדש של הישיבה. לציונות הדתית היו אלה שנים של שגשוג אידאולוגי, טריטוריאלי ובעיקר כלכלי. ביטוי לכך ניתן בבנייה אינטנסיבית בין השאר במוסדות החינוך מירוחם שבדרום ועד קרית שמונה שבצפון, וכמובן שגם ב"אם הישיבות" – בכפר הרא"ה (היישוב נקרא כך על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק). אם במחזור הראשון למדו כאן 13 תלמידים בלבד, הרי שבשנות ה-80 למדו כאן יותר מ-700 תלמידים והמוסד היה מבוקש ובשיא הצלחתו.

בבניין החדש שתכנן נופר, הוא בחר להתייחס למבנה האיקוני ביותר שהיה עד אותה עת לציונות הדתית וניצב היה מטרים ספורים ממנו בראש הגבעה. אך למרות המחוות הארכיטקטוניות, הבניין שתכנן הוא יצירה מובהקת של נופר שחיפש באותן שנים את דרכו בשכלול השפה העיצובית של מבני דת ובתוך כך ביקש להוסיף רובד חדש במסורת הבנייה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כל בוקר חלון נפתח לבד

.

סיבוב בבית הכנסת היחיד ששרד ברודוס

רודוס זה לא רק ים. שבוע שעבר גיליתי שהעיר העתיקה של האי רודוס מטופחת, תוססת, ובעיקר מותירה הרחק מאחור ערים עתיקות בישראל כמו ירושלים, עכו ויפו. למרות זאת, היא ממוסחרת מקצה לקצה, כל כולה תיירותית ואין בה מוקדים דתיים והיסטוריים בעלי חשיבות כמו אלה המצויים בירושלים. בין כל החנויות והמסעדות יש בה נקודה יהודית קטנה – בית הכנסת "קהל שלום" ששווה להסתובב בו.

בית הכנסת הוקם ב-1577 ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוא שימש את חברי הקהילה לצד חמישה בתי כנסת אחרים עד שהגרמנים ובעלי בריתם אילצו את הקהילה המקומית לעזוב את העיר. אחרי מלחמת העולם השנייה לא הצליחה הקהילה המקומית להתאושש ומעמדה של הקהילה היהודית בעיר שקע. זה בית הכנסת היחיד שנותר ברודוס, והוא משמש כיום בעיקר כמרכז מבקרים שמצליח למשוך רבים מהתיירים הישראלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

קיר המזרח

.

סיבוב בבית הכנסת הנטוש במושב חדיד

נטוש ומתפורר בליבו של המושב שעלה על הקרקע ב-1949, בית הכנסת הישן של חדיד הוא מקום ששווה לגלות. כשנוסעים על כביש 1 מלווה המושב את הנסיעה למשך כמה שניות. פעם עיטרה אותו שדרת ברושים שחצצה בין השדות, אבל לפני כעשור הם נכרתו ועליהם הוקמה שכונת ההרחבה של המושב שגדל והתפתח. נבנה בית כנסת חדש והמבנה הישן שהתגלו בו סדקים גדולים, כבר לא ענה על הצרכים.

מבנים נטושים רבים פזורים במושב, כאלה שעמדו פה כבר בשנות ה-50 וכאלה חדשים יותר ושבנייתם לא הושלמה מסיבות שונות. אבל ביתה כנסת הנטוש, עם הצוהר העגול ומגן הדוד שבמרכזו, הוא המבנה המיוחד ביותר, אולי בגלל פשטותו וצניעותו, ואולי בגלל החן שיש למבנה, ערכים שקצת נשכחו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ג'יג'י

.

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

לא לחינם בחרו בטלויזיה הישראלית לשים שקופית עם תמונת בית הכנסת בגבעת רם. כמעט כל ערב לפני החדשות (בעברית או בערבית) נפגש עם ישראל עם אותו בית הכנסת כשברקע מתנגנת מוסיקה מטומטמת. קליפת הבטון המוזרה הזו מושכת תשומת לב, וזה בדיוק מה שרצו בטלויזיה. לכן, גם שאר השקופיות שחזרו ושידרו באותן דקות, הורכבו כולן ממבנים לא פחות מיוחדים: יד קנדי והיכל הספר.

לא מקרה הוא שאת שניים מאותם מבנים שהופיעו בשקופיות תכנן האדריכל דוד רזניק (2012-1924), אדריכל שהושפע רבות מאדריכלות הבטון הפלסטית של האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, אצלו עבד בצעירותו ובו ראה את מחנכו המובהק. רזניק תכנן את בית הכנסת במשותף עם האדריכל היינץ ראו (1965-1898) ובנייתו הושלמה ב-1957.

בערב ראש השנה נחמד לבקר בבית הכנסת הייחודי הזה. בקשתי את מפתח מאחת העובדות בקמפוס, כי רוב הזמן המבנה נעול. הביקור בו מגלה כי הוא מותיר הרחק מאחור את כל אותם בתי כנסת שנבנים בעשורים האחרונים. אלה בתי כנסת שאינם מצליחים להפתיע או לרגש, ובכלל מציבים תמונה לא מחמיאה לאדריכלים או ללקוחות.

ועל כך ברשימה זו.

.

וכפתו רעננה

.

סיבוב בשני בתי כנסת בתכנון ישעיהו אילן: בבני ברק ובחיפה

לאורך חייו התמקד האדריכל ישעיהו אילן (1999-1931) בתכנון מבני דת שכללו בתי כנסת ובתי מדרש. מה שייחד את אותם מבנים היתה פרשנות חדשה שניסה לתת לכיפה המסורתית המקרה אותם. תחילה ביצע השטחה של הכיפה וניתק אותה מקירות הבניין. כך, נוצר אשליה שהגג נראה מרחף או דמוי כנפיים מסוככות. לאחרונה בקרתי בשניים מהמבנים שתכנן וכל אחד מהם מייצג שלב אחר בהתפתחות עבודתו: בית הכנסת בשכונת עין הים בחיפה (רחוב ההגנה 7), ומרכז חסידי נדבורנה "היכל רוזנטל" בבני ברק (רחוב האדמו"ר  מנדבורנה 72).

היכל רוזנטל שנחנך ב-1992 עבר אמנם שינויים פיסיים לאורך עשרים שנות קיומו אך ממשיך לפעול במתכונתו המקורית. בית הכנסת בעין הכרמל שהוקם בשנות ה-60, שינה קצת את פניו ולפני כמה שנים הוסב לבית מדרש של ישיבה שוקקת חיים לאורך כל שעות היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

הנה לרקיע יש אלף כנפיים

.

סיבוב בבית הכנסת החדש בעיר הבה"דים

הבניינים שמצידי השדרה המרכזית החוצה את קריית ההדרכה מקבילים לה כמו חיילים, למעט בניין אחד. בית הכנסת מוטה בזוית.  ההטיה נובעת מהרצון לכוון אותו לכיוון התפילה, לירושלים, אך אפשר גם אחרת כפי שהצגתי באמצעות בית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שתכננה ג'ניה אווברוך. מרכיב נוסף שמדגיש את שונות המבנה והבלטתו הוא ההחלטה להציבו בקצה רחבה גדולה בכניסה לקרייה. אמנם אין עליו כל סממנים של בית כנסת אבל שני המאפיינים שהזכרתי הופכים אותו לבניין הבולט ביותר. בניין ששובר את הסדר והארגון. ההחלטה להציב את מבנה הדת באופן בולט ושונה מאחרים נראית לי קצת תמוהה. מה זה אומר על צבא שבוחר להציג כך את הדת בפרויקט הדגל שלו, פרויקט שנועד להכשיר את דור העתיד של חיילי צה"ל?

את הבניין תכנן משרד האדריכלים קולקר קולקר אפשטיין שזכה ותכנן את כל קריית ההדרכה, שללא ספק זהו הפרויקט הגדול, המורכב והייחודי ביותר שנבנה בישראל בידי גורם אחד ובתקופה קצרה כל כך. קריית ההדרכה ע"ש סא"ל אריאל שרון הוא השם הרשמי של עיר הבה"דים, ראשי תיבות של בסיסי הדרכה, שהועתקו לכאן בעיקר ממחנה צריפים שבמרכז הארץ. כאן, 24 ק"מ דרומית מבאר שבע, בצמוד לצומת הנגב הציפייה שהקריה הגדולה תחייה את הדרום גדולה.

לכתוב על בית הכנסת בפרויקט, זה כמו לכתוב על הצ'ופצ'יק של הקומקום. ההיבטים העיצובים מתגמדים ביחס להיבטים התפקודיים, הניהוליים, הכלכליים, האורבניים, האקלימיים, והנופיים של הפרויקט. בהמשך אכתוב על הקירייה כולה, אבל בינתיים אסתפק רק בבית הכנסת שלדעתי מייצג את ההיבט הרעיוני הן של הצבא והן של משרד האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור בקצה

.

סיבוב בבית הכנסת אוהל נחמה בשכונת טלביה

השכן הפחות ידוע של משכן הנשיא הוא בית הכנסת שתכנן האדריכל דוד קאסוטו. בניינים כמו תאטרון ירושלים, מרכז ון ליר, והאקדמיה למדעים השוכנים בסמיכות זה לזה במרכז השכונה כבר זכו לסקירות מקיפות, אך לא אותו בית כנסת – ולא בצדק. אותה קבוצת מבני ציבור השוכנת על משבצת קרקע גדולה במרכז שכונת טלביה נבנתה במרוצת שני עשורים, אך למרות הקרבה הגאוגרפית בין הבניינים לא בוצע כל ניסיון ליצור קשר עיצובי או פיסי בין המבנים. כל אחד מהם עומד לעצמו ומפנה את הגב לשכן – חוץ מהמקרה של בית הכנסת.

כאן ביקש האדריכל ליצור קשר עם שני מבני ציבור שכנים: תאטרון ירושלים השוכן ממזרח לו כשגינה ציבורית חוצצת בין השניים ובניין לשכת עורכי הדין הסמוך ממערב.

ועל כך ברשימה זו.

.

or

.

סיבוב בכפר הנוער ימין אורד

השרפה הגדולה שהשתוללה בכרמל ב-2010, שרפה בדרכה חלק גדול מכפר הנוער, אך בית הכנסת אותו תכנן האדריכל יהודה לנדאו, נותר שלם ולא נפגע. מדובר במבנה בעל חזות ייחודית, המורכבת מקליפת בטון שמהווה גם את שלד הבניין, ומעוצבת בצורת משולשים המתקפלים אל תוך עצמם. אפשר לדמות אותו לאוהל גדול, אך בתכלס מדובר במשחק צורני שאפיין את התקופה בה נבנה הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

הנברשת המרכזית בבית הכנסת

.

סיבוב בבית הכנסת בשדמות מחולה ועוד כמה מקומות

בדרך משם לפה עצרתי בכמה מקומות בבקעת הירדן ששווה להתעכב עליהם:

(1) בית הכנסת בהתנחלות שדמות מחולה שתכנן האדריכל טוביה קץ,

(2) מחנה ירדני נטוש שבצמוד אליו כפר אמנים ו/או ישיבת הסדר,

(3) סופרמרקט ב"מפגש הבקעה",

(4) בניין המתנ"ס בהתנחלות מעלה אפרים שבחזיתו עיצבה האדריכלית עדינה גלרטר עבודת זכוכית גדולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

ארון קודש

.