ארכיון תג: אדריכלות בקיבוצים

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גת

חדר האוכל השלישי, הגדול והאחרון שבנו חברי קיבוץ גת הוא דוגמה לעבודה מוקדמת שתכנן האדריכל מנחם באר. ביקרתי בו אחרי הסיבוב בשכונת כרמי גת הסמוכה. השעה היתה מוקדמת, נותרה לי שעה פנויה עד הפגישה שנקבעה לי בשעה 11, ולכן המשכתי לסיבוב בקיבוץ גת. חדר האוכל כבר שנים שאינו מתפקד לייעודו המקורי. הוא עדיין משרת את הקהילה לאירועים מיוחדים והוא אינו נטוש. גודלו העצום והזמן שאינו מיטיב עמו מקשים את תחזוקתו. בקיבוץ יש מבנים נוספים ששווה לעצור ולהסתובב בהם: מועדון לחבר ואתר זיכרון לנופלים.

שילוב אמנות באדריכלות מופיע כאן כמו בקיבוצים רבים אחרים. רודא ריילינגר שילב את עבודתו על חזיתות בניין חדר האוכל וגם במועדון. יש עמוד זיכרון שיצר יהושע סגל. פסל של דג בבריכת השחייה שעיצב שמואל כץ. קישר זיכרון שיצר ישראל הדני ועבודות פסיפס שיצר חבר הקיבוץ לשעבר יעקב ג'ולסון.

ועל כך ברשימה זו.

.

גת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים

רביבים שממוקם במרכז הנגב התפרסם כ"הקיבוץ של גולדה מאיר", היות ובתה שרה היתה חברה בו ואירחה את אמה בקביעות. גולדה מתה לפני 39 שנה, חדר האוכל ממשיך לפעול כל יום, השיתופיות נותרה והרפת אותה באתי לראות השתכללה. רק הבתים של הבדואים שיושבו כאן בסביבה בשנות ה-90 "באופן זמני לשבועיים", הולכים וסוגרים על הקיבוץ שהוקם כאן בלב המדבר ב-1949.

את הקיבוץ תכנן וליווה לאורך שלושים שנותיו הראשונות האדריכל שמואל ביקלס (מילק). הוא תכנן בו גם את שני בתי התרבות – "בית גולומב" ו"מרכז גולדה". אליהו גולומב היה קשור באמצעות תנועת הנוער העובד והלומד שחבריה הקימו את רביבים. לעומתו, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, כאמור התארחה בו באופן קבוע והיתה לה היכרות ידידותית ומשפחתית עם החברים בקיבוץ. הקשר בין מאיר והקיבוץ נשמר עד היום, היות ובקיבוץ לא רק קיים אולם מופעים הקרוי על שמה, אלא גם ארכיון בו שמור חלק מעזבונה. הצעתו של ביקלס לחדר אוכל נדחתה והעבודה נמסרה לאדריכלית שלי ניסים, שבנתה חדר אוכל גדול, שצמוד לו עדיין "הצריף הגרמני" הישן ששימש את החברים כחדר אוכל ומטבח ומשמש כיום לאחסנה.

זהו חדר האוכל ה-100 שאני כותב עליו.

.

-0-

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים גדות, שמרת ואדמית

בשלושת הקיבוצים שבגליל ומופיעים כאן יש חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים. שניים מחדרי האוכל פעלים ואחד כבר לא. המשותף לשלושתם הוא העובדה שכולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול, אך כל אחד מייצג גישה שונה. חדר האוכל שתכנן חנן הברון עם מיכאל קראוס בקיבוץ גדות הוא תיבה חסרת ייחוד לכאורה אך מתבססת על מודול המודגש בחזית. חדר האוכל שתכנן מנחם באר בשמרת ייחודי הודות למסת הגג המשמעותית בחזית ולגגון הבטון המשופע. וחדר האוכל שתכנן שמואל מסטצ'קין באדמית מתייחד בקשתות המופיעות בחזיתו. הברון ובאר למדו בטכניון בחיפה, ולעומתם מסטצ'קין היה אחד האדריכלים הפוריים מבין בוגרי הבאוהאוס בגרמניה.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ גדות נמצא מרחק נסיעה קצר משכונת המגורים שתכנן האדריכל דוד רזניק לקהילה חסידית בחצר הגלילית. אם פונים לכיוון השני, לגולן, אז מגיעים לבריכת המשושים. חוץ מאלה בכל קיבוץ שתכנסו אליו בדרך תמצאו חדר אוכל ויש פה עבודות של שלמה גלעד, דוד בסט וכן את האנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 עליה כתבתי כאן.

(2) קיבוץ שמרת שוכן ממש צמוד לעכו שם יש את בית המשפט שתכנן האדריכל יעקב רכטר ובקיבוץ לוחמי הגטאות הסמוך תמצאו עבודות של האדריכלים רם כרמי, שמואל ביקלס ונעמי יודקובסקי, כמו גם גלריה של הצייר משה קופפרמן.

(3) בקיבוץ אדמית תוכלו לעצור בדרך במערת הקשת לה יש נגישות מלאה.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

ואולי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ בית העמק

קיבוץ בית העמק הוא קיבוץ מיוחד: הוא הוקם בכפר הפלסטיני כויכאת ועד היום חלק מבתי הקיבוץ הם בתי אותו כפר או שאבניהם משמשות לבתים מאוחרים. בנוסף, יש בבית העמק בית כנסת שנחנך במאי 1975. את בית הכנסת כמו את מרבית בתי הקיבוץ שנבנו עד לאחרונה תכנן האדריכל פרדי כהנא, חבר הקיבוץ, מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית שמציין החודש יום הולדת 90 שנה. ביום שישי עשיתי אתו ועם שאול סיבוב בקיבוץ ומבית הכנסת התרשמנו במיוחד.

סיפורו של בית הכנסת מתחיל בחוות הכשרה של תנועת "בלאו-וייס" באזור נידח בדרום גרמניה. החווה חוסלה עד מהרה, אך שרידי ארון הקודש של בית הכנסת של ההכשרה שרדו בעליית גג, התגלו במקרה על ידי בן הקיבוץ והתגלגלו לכאן יחד עם תרומה להקמת המבנה.

ועל כך ברשימה זו. וגם רציתי להזכיר שביום שישי הקרוב אעביר סיור בקמפוס גבעת רם בירושלים אליו ניתן להירשם כאן.

.

קודש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברמת הגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, ברמת הגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

IMG_20130614_120656

ברכת רם באינסטגרם

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: