סיבוב במתחם מעונות איינשטיין באוניברסיטת תל אביב

המפגש והקשרים בין הסטודנטים הוא הרעיון המרכזי שהנחה את אדריכלי מתחם מעונות הסטודנטים הראשון שהוקם באוניברסיטת תל אביב, מעונות איינשטיין. המתחם נבנה מחוץ לשטח הקמפוס אך סמוך לו, בקצה של שכונת רמת אביב. בהחלטה זו עמד הרצון להפריד בין שימושים ולא לערב מגורים בתחום הקמפוס האקדמי. גידור והפרדת המתחם מהשכונה מעיד כי גם היה רצון שהסטודנטים לא יהיו מעורבים בחיי השכונה הסמוכה, רמת אביב.

ושוב האוניברסיטה והעירייה כשלו בניצול ההזדמנות ליצור מרחב עירוני, ובמקום זאת יצרו קמפוס כפרי שמנותק מסביבתו ומתמזג בפרבר חד-גוני, מרוחק ומנותק מהעיר, שנועד כולו רק לאקדמיה ולא לתעסוקה, בילוי או תרבות. את מתחם המעונות תכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל (אדריכלים אחראים: ז'קי לוי, חייקה פרידמן) במשותף עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור – צוות מוערך ועטור פרסים, ששלושה מהם זכו לימים בפרס ישראל.

חלקו הראשון של המתחם נחנך ב-1969 וחלקו האחרון הושלם ב-1983. המתחם מרשים למדי הודות לגושניות הדרמטית והאחידה של הבלוקים, הטיפוח של הסביבה, וזאת למרות הניתוק והגדרות, למרות שאת כל הבטונים צבעו ומחקו את הטקסטורה שלהם, ולמרות שסגרו את קומות הקרקע המפולשות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1983-1969)

.

סיבוב ברחוב הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 בתכנון אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני

השותפות המקצועית הפורייה של האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, שנמשכה תשע שנים בלבד (1965-1956) הצליחה להניב שורה ארוכה ומוצלחת של עבודות. פרק מרכזי ביצירתם המשותפת הוקדש לבתי דירות שנבנו בעיקר בתל אביב, אחד הבולטים שבהם הוא זה שלפנינו ונבנה במפגש הרחובות הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 ובנייתו הושלמה ב-1959.

הבניין נעדר את הפלסטיות שאפיינה את הברוטליזם התקופתי, זה שהופיע ביתר נוכחות זמן קצר מאוחר יותר. הוא שומר על הגושניות התיבתית המרחפת על עמודים דקיקים, זו שאפיינה את המודרניזם ובמיוחד את זו שהגה לה קורבוזיה ששני אדריכלים אלה העריצו. אך עיצובו החזותי יוצא הדופן שהשתמר לכל אורך השנים באופן מצוין יחסית, הופכים אותו לאחד מבתי הדירות הבולטים והמוערכים שנבנו בעיר. לסיום – שני בתי דירות נוספים ברחוב, מוקדמים יותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב בתחנת האוטובוס בקמפוס גבעת רם שתכננו יסקי ואלכסנדרוני לצד קיר אמנות של יצחק דנציגר

באוניברסיטה העברית של שנות ה-50 התלבטו איזו יצירת אמנות תקבל את פני הבאים אל הקמפוס. כיום באוניברסיטת תל אביב כבר החליטו שאת פני הבאים יקבל מרכז מסחרי, אולי כדי לחלוב ככל הניתן את הסטודנטים. אלא שכנראה יש פער בין אוניברסיטה שמצויה בצמיחה ובין כזו ששוקעת. האמן יצחק דנציגר הוא זה שנבחר לשלב את יצירתו על הקיר שסגר על רחבת ההיסעים שבכניסה לקמפוס.

את סככת האוטובוסים שנחשבה בשעתו ליצירה מקורית בסגנון הברוטליסטי תכננו במשותף האדריכלים אברהם יסקי בן ה-30 ואמנון אלכסנדרוני בן ה-28, שזו היתה להם העבודה הראשונה שהשלימו כשותפים טריים (בשעתו מעורבים היו גם בתכנון הספרייה הלאומית).

בדרך לסיור בספרייה הלאומית ורגע לפני הסיבוב בבניין פלדמן, התעכבתי בכניסה עם התחנה וקיר האמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1957

.

סיבוב שני על מונוגרפיות של אדריכלים

מדף ספרי האדריכלות הורחב בעשור האחרון באופן משמעותי. אדריכלים רבים ובני משפחתם ביקשו להנציח את זכרם ובכלל זה את פועלם. לכבוד שבוע הספר שבוטל, בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שאימצו את הברוטליזם, אך מספיק האריכו חיים כדי ליצור בסגנונות נוספים. זו השנייה בסדרה של שש רשימות, לאחר שאת הרשימה הראשונה פרסמתי לפני שבועיים.

חלק מהספרים אמנם כבר אזל, אך מי שבכל זאת יחשוק בהם יוכל לאתר בכל מיני דרכים. למשל בחנות "מרכז באוהאוס" בתל אביב, בחנויות ספרים יד שנייה כמו ב"רובינזון ספרים", או אצל אדריכלים שכבר לא מוצאים בהם עניין.

הפעם בחרתי לפתוח עם רם כרמי שהוא היחיד שמופיע כאן שפרסם וכתב את הספר בעצמו. כל השאר הם בני דורו כמו יעקב רכטר, אברהם יסקי שלו יצאו שני ספרים, נחום זולוטוב, דוד רזניק, שמעון פובזנר ודורה גד שמבוגרת מהם רק בעשור. הבאתי גם את ורנר יוסף ויטקובר ושמעון שפירא, הראשון מבוגר יותר מהאחרים והשני צעיר יותר אך גם הם פעלו במקביל. חלק מהמונוגרפיות יצאו לפני שנים, ועם זאת חלקם, כמו רכטר וויטקובר, ראויים למחקרים מקיפים ועכשוויים של חוקרים בני זמננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

סיבוב חמישי על תמונות אדריכלים

ברשימות ובכתבות שפרסמתי במהלך השנים תמיד נותרו דברים שלא נכנסו והם הסיפורים הקטנים שנוצרו מעצם המפגש עם האדריכל/ית. מופיעים כאן 26 אדריכלים, אדריכלי נוף, הנדסאים וגם עיתונאית אחת ושני עורכים שכתבתי עליהם או עבדתי איתם, וזו הזדמנות להציג אותם וגם להגיד כמה מילים על המפגש.

רשימה זו מצטרפת לכמה סיבובים על תמונות אדריכלים (1, 2, 3, 4), תמונות אותן בחרתי באופן אקראי. יש לי עוד המון כך שזו בהחלט לא הרשימה האחרונה.

.

על כל אלה

.

סיבוב שני של תמונות אדריכלים

מוצגים כאן 47 אדריכלים ואדריכליות, נוספים על אלה שפרסמתי ברשימה הקודמת. צלמתי אותם לאורך השנים האחרונות. חלקם צולמו בסביבה הטבעית שלהם – משרדם, ביתם או בבניינים שתכננו. את מיעוטם צלמתי במסגרת טקס, הרצאה או דיון. ברקע של כל תמונה שמופיעה כאן פרסמתי מאמר שמופיע באחד המקומות שאני כותב בהם בקביעות: בבלוג, באתר Xnet או בכתב העת "הד החינוך", ותוכלו למצוא אותו בחיפוש פשוט ברשת. 

הבחירה היתה אקראית וכך גם סדר התמונות. התמונה היחידה שכיוונתי לפתוח איתה, היא זו של האדריכל משה ספדיה שיציין החודש יום הולדת 79. מזל טוב!

.

ברגישות ובנחישות

.

סיבוב על סדרת הצעות לתכנון חדר האוכל בקיבוץ אפיקים

מצלחת מעופפת ועד קופסת גפרורים – זה בערך מנעד הצורות שהגה לחדר אוכל חדש האדריכל שמעון פובזנר (1999-1919). במשך שנה, בין 1956 ל-1957, ניסה פובזנר באמצעות תכניות עשויות ביד אמן לשכנע את חברי קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן להחליט שהוא זה שיתכנן להם את חדר האוכל. לבסוף העבודה נמסרה לאדריכלים אחרים (ועל כך כתבתי כאן), וכל מה שנותר זו סדרת גיליונות, שמוכיחה עד כמה יצירתי וכשרוני הוא היה.

פובזנר עבד תשע שנים במשרדם של האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, לאחר מכן פתח שותפות קצרה אך פוריה עם האדריכל אברהם יסקי, וכששותפות זו באה על סיומה יצא לדרך עצמאית. בין השנים 1954 ו-1964 היה מעורב בתכנון מוסדות ידועים ומכובדים ובהם הספרייה הלאומית בירושלים, בנייני הפקולטות בקמפוס גבעת רם, משכן הכנסת, מכון ון ליר, האקדמיה הלאומית למדעים, בית הספר התיכון ליד"ה ובית החייל בתל אביב.

אנחנו כבר בשלבי עריכה והפרק על חדר האוכל לא הצליח להשתלב בכל המבנה וכנראה יישאר בחוץ. את הספר החדש עליו אני עובד עם ד"ר צבי אלחייני אנחנו מקווים להוציא לאור בעוד כחצי שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדר אוכל עגול

.

סיבוב בשני מתחמי מגורים בגילה שתכננו יסקי-גיל-סיון ולופנפלד-גמרמן

בעיירת פיתוח של ירושלים המכונה שכונת גילה יש סדרת מבננים שתכננו אדריכלים, עדות לרעיונות חדשניים לזמנם שכדאי להכיר ולהמשיך. עד 1977 פעל במשרד השיכון צוות מתכננים שקיבל לידיו את הזכות לערוך תהליך של חשיבה מקדים. מטרת התהליך היתה לקדם ולאתגר את תפיסות התכנון והביצוע הקיימות.

במדינה תקינה שני גורמים אמורים להיות מופקדים על הנושא: הממשלה והאקדמיה. בישראל לא זה ולא זה עושים משהו בנידון. הממשלה הפריטה את עצמה ובאקדמיה יש כל מיני אנשים שלא יודעים לחשוב או שלא יודעים לעבוד (לרוב אפילו לא יודעים את שניהם). התוצאה: בארבעים השנים האחרונות קשה מאד למצוא פרויקט מגורים חדשני בישראל.

קרוב לעשרים מתחמים יש בגילה ועל כמה מהם כתבתי כאן: (1) מתחם של סלו הרשמן (2) מתחם של רם כרמי – כנראה האחרון שנבנה בשכונה במתכונת של מתחם (3) מתחם בהשראת אריך מנדלסון (4) ומרכז גילה בתכנון יסקי-סיון.

הפעם אציג שניים מהמתחמים המוקדמים שהושלמו בגילה: (1) אחד בתכנון האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון שמורכב ממבנה טורי המשלב מגורים, מסחר ורחוב מקורה. (2) מתחם שני בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן המורכב משלושה מבנים הסוגרים על חצר משולשת.

.

מבנן 8

.

סיבוב בקניון מלחה

בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.

מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?

הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

הכיפה במרכז קניון מלחה

.

סיבוב במרכז שכונת גילה

האם באמת האדריכלים שתכננו את גילה חשבו שיהיה פה מקום תוסס ומלא חיים? כיצד הם דמיינו שאנשים ימלאו את הכיכר, ישחקו ויתווכחו? הם באמת חשבו שבני אדם אוהבים לראות אבנים בכל מקום: קירות, מדרכות, מדרגות, ספסלים? כבישים רחבים שקשה מאד לחצות? בלי עצים או צמחיה? בניסיון לקבל תשובות שקלתי להתקשר ולשאול את האדריכלים, אבל במחשבה שנייה, מה הם כבר יכולים לענות.

את מרכז גילה שנחנך ב-1971, תכננו האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון. שלושתם גרים הרחק בדירות יקרות בתל אביב, הרחק מכל אותם אנשים שנאלצים לגור ולפעול בתוך הזירה שהם תכננו כאן לפני 40 שנה. גילה היא פריפריה שתוכננה כפריפריה ירושלמית. זו לא היתה בעיה כל כך גדולה אם היה מדובר במבנה או מתחם אחד, אבל הבעיה של גילה היא המסה. מדובר בעשרות מתחמים וביותר מ-13 אלף יחידות דיור שתוכננו על פי קונספציה מנוכרת שמעודדת הזנחה וחוסר שייכות.

לפני 100 שנה בנו היהודים שכונות גנים, בשנות ה-30 וה-40 הקימו את יישובי "חומה ומגדל" את הקיבוצים ואת מעונות העובדים, בשנות ה-50 בנתה ישראל את עיירות הפיתוח ושכונות השיכונים, בשנות ה-60 הוקמו ערים כמו ערד וכרמיאל שניסו לשפר את מודל עיר הפיתוח, בשנות ה-70 הרחיבו את הערים ובמהירות יחסית שוק הקבלנים החל להתחזק לעומת הבינוי הממשלתי שהלך ונחלש. גילה היא "שירת הברבור" של משרד הבינוי והשיכון. היא מורכבת ממארג שכונות, על שטח של כ-3,000 דונם שממנו רק כשליש שטח בנוי. קבוצת אדריכלים גדולה (כמו רם כרמי, סלו הרשמן, גיורא גמרמן, משה לופנפלד, אריה ואלדר שרון, גרשון צפור, משה לוי) היתה מעורבת בתכנון הכולל והמפורט שלה. ברשימות הבאות אתעכב על כמה מהמתחמים שבקרתי בהם, והפעם אציג את מרכז גילה.

.

מרכז גילה

.

סיבוב בניצן ובאנדרטה של יסקי ופובזנר בבית קברות ניצנים

יומני היקר, ביום ששי שעבר בדרכי מכאן לשם, בחרתי לעצור ולבקר בעבודה מאד ישנה של האדריכל אברהם יסקי, אותה תכנן בשותפות עם האדריכל שמעון פובזנר והפסל משה ציפר: קבר אחים לחללי ניצנים שנפלו במלחמת העצמאות. בדרך גם בקרתי בניצן הצמודה. אז מה יש בעבודה הזו שאין באף עבודה אחרת של יסקי? זו העבודה הראשונה שביצע יסקי כאדריכל עצמאי.

.

זווית פחות שגרתית של האנדרטה מעל לקבר האחים

.

סיבוב בפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה / אוניברסיטת בן גוריון

לבאר שבע הגעתי כדי לעשות סיבוב וגם כדי לקבל משהו בכנס איגוד המתכננים. הכנס השנה התקיים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון והפלוס הוא שזו הייתה הזדמנות שכדאי לנצל ולהכיר בניין שטרם הסתובבתי בו.

  

שנת 1953 היתה השנה הראשונה בה האדריכל אברהם יסקי תכנן בניין כאדריכל עצמאי בבאר שבע. הוא אפילו לא היה עדיין בן 26. באותה העת היה יסקי שותף עם האדריכל שמעון פובזנר, כשרק שנה לפני כן עוד היה שכיר במשרדו של האדריכל אריה שרון. הפרויקט הראשון שהם תכננו בעיר היה בית ספר בשכונה ג' (בית ספר שעוד יוזכר בהמשך על ידי אחד מהמורים בו, שהיום משמש כחוקר באוניברסיטה).

ב-1969 הגיש יסקי עם צוות מתכננים את תכנית האב לאוניברסיטה, ובשנים הבאות תכנן וביצע את בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה המופיעים ברשימה זו – הפעם בשותפות יסקי-גיל-סיון.

חוץ מזה, תכנן יסקי בבאר שבע: שיכוני עולים (1955), הוסטל לאקדמאים (1957), את שכונת נוה עופר (1960) ושיכון ה' המכונה גם "שיכון לדוגמא" ובתוכו את שיכון רבע הקילומטר (1962-1960), השוק הקמעונאי שבנתיים נהרס (1962), תחנה מרכזית (1964), מבנן וקוטג'ים בשכונה ו' (1982), קניון הנגב (1987) ולאחרונה גם את פרויקט נאות מדבר שטרם בוצע. רשימה מכובדת, והפעם אתמקד בבניין אחד מתוך הרשימה הזו.

  

     

חזית בניין קרייטמן

 

סיבוב בקרית גת / שיכוני יסקי רגע לפני הריסתם [2]

כשהייתי בשנה החמישית ללימודים בבצלאל, התגנבתי מידי פעם לקורס אליו לא נרשמתי ושאותו העביר שרון רוטברד. באותה תקופה הייתי לחוץ מאד בזמנים, ולכן ההשתתפות באותו קורס יצרה לי בעיות קשות: כל פעם אחרי הרצאה כזו הייתי טס למחרת לפרויקט שבו עסק באותו השיעור רוטברד, ולא משנה מה היו התכניות, אני הייתי שם, נצרת או באר שבע, הייתי חייב לספק את סקרנותי.

באחת ההרצאות הציג רוטברד שלושה פרויקטים של יסקי: את "שיכוני יסקי" בקרית גת (שפונו מדיירים), את השוק בבאר שבע (שנהרס) ואת ההוסטל בנצרת (ששופץ ושונה). ההרצאה הייתה ביום שני וביום שלישי למחרת שהיה במקרה גם יום בחירות עשיתי בנצרת בהוסטל של יסקי ואלכסנדרוני וגם בבית הכנסת של נחום זולטוב השוכן ממש בצמוד למבנה. את השיכונים בקרית גת – השארתי להזדמנות אחרת.

אז כשהגעתי לקרית גת כדי לבקר את שמוליק, הייתה זו הזדמנות מצוינת לבקר גם בשיכוני יסקי שתוכננו בשנת 1960 על ידי אברהם יסקי (זוכה פרס ישראל לאדריכלות) ואמנון אלכסנדרוני. ארבעת מבני השיכונים זכו לפירסום אדיר, לאו דוקא חיובי, וזאת הודות למצבם הפיסי המאד ירוד שהגיע לשיאים שטרם נראו בארץ כבר לפני שני עשורים – עובדה זו, היא שהביאה לפינוי המבנים מתושביהם, אטימת הדירות וחדרי המדרגות והכנת המתחם כולו לקראת הריסה.

.

 

סיבוב בויקיפדיה / אדריכלות ישראלית

60 רשימות ב-7 חודשים הביאו ל-30,000 כניסות. לאור המאורע, החלטתי לעצור מהסיבובים לרגע ולהעלות את נושא מיקומה של האדריכלות הישראלית ברשת האינטרנט. ממילא מסתובב לי כבר הראש, וזאת למרות שיש כמה סיבובים מוכנים כבר בקנה. מכל מקום את הרשימות של שבוע הבא  / אקדיש למחזור של שירי אהבה.

לפני כמעט חמש שנים החלטתי שנמאס לי מהעובדה שכאשר אני מחפש ברשת משהו על אדריכל ישראלי זה או אחר, רוב הסיכויים שלא אמצא דבר. גם מדף הספרים דל מאד, וקשה למצוא חומרים על ארכיטקטורה ישראלית. החלטתי לעשות מעשה ובעקבות זאת הצטרפתי לאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, שפעלה בגרסה העברית שלה באותה העת כבר שנה ונעדרה כל ערך רציני שעסק באדריכלות ישראלית.