Tag Archives: אברהם ארליק

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נגבה ובעוד כמה מקומות

יותר מכל קיבוץ אחר הפכו חברי קיבוץ נגבה את קיבוצם לאתר מורשת לקרבות הקשים שחווה היישוב במלחמת תש"ח ולמעשה הפכו אותו למוזיאון פתוח. את הבאים לקיבוץ מקבל שיחזור מדויק יחסית של פרויקט "חומה ומגדל", לאחר מכן בית קברות צבאי שבקצהו פסלו המונומנטלי "המגינים" שיצר האמן נתן רפופורט, טנק מצרי, שדרת הפיקוסים ומגדל המים המופגז.

נוסף על אלה יש בנגבה שתי עבודות של האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908), בוגר הבואהאוס ומבכירי אדריכלי התנועה הקיבוצית: חדר אוכל ומועדון לחבר "בית ברזילי" המשמש גם כאולם קונצרטים קאמרים. הקיבוץ הופרט ואיבד את ערכו כזירה שיתופית. חדר האוכל ריק וחלקו הוסב למשחקייה לילדים קטנים והמועדון הפסיק להיות מקום מפגש – אך עדיין ניתן להתרשם מהיצירה הגדולה והאוטופית שהותירה אחריה התנועה הקיבוצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אני כל-כך אוהב להיות אחרי הכל!

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים מגידו, עין השופט והזורע

בשלושת הקיבוצים הסמוכים זה לזה שבמזרח עמק יזרעאל ישנם חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים, רק את אחד מהם תכנן חבר קיבוץ, זה של מגידו – האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. את שני הנותרים תכננו אדריכלים עירוניים. את של עין השופט תכנן האדריכל אברהם ארליק התל אביבי ואת זה בקיבוץ הזורע תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד החיפאים.

המשותף לשלושת חדרי האוכל היא העובדה שהם ניצבים בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, והם כולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול. אך כל אחד מהם מייצג גישה שונה ונבנה בהיקף משאבים שונה. חדר האוכל בהזורע מתחבר למועדון, לאולם תרבות ובקצה השני של המדשאה גם מוזיאון – זה הציר המרכזי של הקיבוץ. בעין השופט יצר ארליק גג קמרונות, שכמוהו ניתן למצוא בחדר האוכל במעלה החמישה שתכנן אדריכל אחר ומעניין מי נתן את ההשראה למי. במגידו חדר האוכל מחופה אבני סיליקט אדומות ויש לו חזות צנועה, טקסית וחגיגית. 

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ מגידו נמצא ממש ליד גן לאומי תל מגידו. יש בו את שרידי הבתים והחומות שכבר ראיתי בעוד אלף מקומות, אבל יש בו דבר אחד נחמד – מערכת מים תת-קרקעית שקצה אחד שלה בתוך שרידי העיר וקצה שני בשלולית קטנה מחוץ לעיר העתיקה.

(2) קיבוץ עין השופט נמצא בין כמה קיבוצים שטרם כתבתי על חדרי האוכל שלהם (חוץ אולי מגלעד). נוסף על אלה יש את השמורה הביוספרית שמקיפה את האזור. בקיבוץ עצמו יש שפע אדריכלי, אך כאן התעכבתי רק באתר הזיכרון לחללי הקיבוץ ובבית המוסיקה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. באולם התרבות שגם אותו תכנן מסטצ'קין לא הסתובבתי הפעם.

(3) בקיבוץ הזורע שוכן מוזיאון וילפריד ישראל, המוזיאון השני שנבנה בארץ. תכננו אותו צוות האדריכלים שתכנן את חדר האוכל – מוניו גיתאי וינראוב ואלפרד מנספלד. את אולם התרבות תכנן האדריכל שלמה גלעד (גם הוא כמוהם אדריכל עירוני מחיפה).

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

12484735_1194843400545240_1687412447729505436_o

הרעידי תזמורת הלבבות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני חדרי האוכל התאומים בקיבוצים נירים ואורים

תאומים כמעט זהים הם שני חדרי האוכל של נירים ואורים, אבל את כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. בנירים היה זה האדריכל אברהם ארליק והבניין נחנך ב-1976, ובאורים האדריכלית רחל ניסים והבניין נחנך ב-1977. הראשון של הקיבוץ הארצי והשני של איחוד הקבוצות והקיבוצים, כך שיתכן שמי שיצר את הדמיון בין שני המבנים היה זה משרד השיכון שמימן את הפרויקטים והציב דרישות משלו, יתכן וגם הקבלן – סולל בונה וסביר להניח שגם רוח הזמן.

לא מדובר ביצירות מופת של האדריכלות הישראלית וגם לא משהו שמתקרב. אבל כן מדובר בחלק בלתי נפרד מרובד רחב של מבני ציבור מרכזיים ביישובים, מבנים שאיחדו, כינסו וייצגו קהילות ערכיות בישראל של המאה ה-20, קהילות עם חזון. מבנים בעלי ייעוד זהה ששינו את פניהם בכל יישוב בו הוקמו בהתאם למקום, לזמן, לחברה ולאדריכל שבנה אותם. מצבם הנוכחי בכל קיבוץ גם הוא משתנה בהתאם לתנאים, מרכיב שמייחד את מעמדו של כל אחד מחדרי האוכל.

תכנית שני חדרי האוכל: רחבה מרוצפת ופתוחה מנקזת אליה את שבילי הקיבוץ. ממנה ממשיכים לקומה מפולשת המובילה אל הכניסה הראשית לבניין. אולם מבואה עם לוח מודעות, חדר שטיפת ידיים, חדר דואר ובעורף חדר מכונות ומחסנים. מדרגות מובילות אל הקומה העליונה שם נמצא אולם האוכל הצמוד למטבח המקושר לרחבת פריקה וטעינה. בשני חדרי האוכל יש רמפה להולכי רגל במקום מעלית. בנירים יש טופוגרפיה טבעית כך שהרחבה והמטבח מצויים במפלס הכביש, אך באורים נדרשה הקמת רמפה רחבה למשאיות שמובילה למטבח שבקומה העליונה.

ממש במקרה אתמול התקיים אירוע לציון 70 שנה ל-11 הנקודות שהקיבוצים אורים ונירים היו שתיים מאותן נקודות. אירוע נוסף יתקיים בהמשך השנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12513777_1195198380509742_7972313468484854532_o

כחול טובעני

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובאולם התרבות בקיבוץ עין החורש

הקיבוץ הראשון שהוקם בעמק חפר היה עין החורש. כשעלו כאן על הקרקע ב-1931 (בשנתיים שקדמו לכך התמקמו החברים בחדרה), היה זה אזור של ביצות שאף אחד לא התקרב אליו, לכן כנראה הצליחו לרכוש את הקרקע. תוך זמן קצר מעת הקמתו, הוקמו בסביבה כפר הרואה, קיבוץ גבעת חיים וקיבוץ המעפיל ולאחר הקמת המדינה הצטרפו אליהם כמה מושבים. האזור הוא בעל אופי חקלאי והכביש המקשר בין כל אותם קיבוצים ומושבים חוצה פרדסים (לאחד מהם קוראים 'פרדס מיכאל') ושדות ירוקים שגדלים בהם מלפפונים. עצי ברוש ולפעמים גם איקליפטוס ששרדו את השנים משמשים קיר חי לכביש, ובשלב מסוים אפשר לטעות ולחשוב שארץ ישראל הישנה והטובה עדיין קיימת.

את חדר האוכל תכנן האדריכל קובה גבר מורכב משני שלבי בנייה. את השלב השני ששמר על אופי המבנה המקורי תכנן האדריכל אברהם ארליק. זהו מבנה חד קומתי ופשוט, אופקי הבולט הודות לגג הרעפים הגבוה המעטר אותו וכן הודות למיקומו בנקודה הגבוהה באזור.

אולם התרבות, לעומתו, שתכנן האדריכל אילון כהן הוא מבנה שזועק לתשומת לב, דוגמה לאדריכלות הראווה של התנועה הקיבוצית: גג רעפים עם שמונה שיפועים ששולח שפיצים לכל כיוון, כמו ידיים שפורצות מתוך בור ומנופפות לעזרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12304273_1169127529783494_1083102447358551108_o

אולם התרבות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדרי האוכל בשלושה קיבוצים בצפון: ברעם, כפר גלעדי ומצובה

שלושה חדרי אוכל שונים מאד זה מזה: אחד צנוע והשנה מציין 50 שנות קיום בקיבוץ ברעם בן ה-65. שני ענק יחגוג שנה הבאה 30 לבנייתו בלב קיבוץ כפר גלעדי שיחגוג 100 שנה להקמתו. ושלישי לא יחגוג כלום כי הוא נטוש ופרוץ כבר כמה שנים בלב קיבוץ מצובה. כל אחד מהם נבנה על ידי אדריכל אחר: את חדר האוכל בברעם תכנן אהרון אלבוים. שני בברעם תכננה ארנונה אקסלרוד ושלישי במצובה תכנן גם אדריכל, אחר שלא הצלחתי לגלות את זהותו.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) בברעם חשוב לבקר בגן הלאומי ברעם ושם לראות את בית הכנסת העתיק אבל בעיקר את שרידי הכפר בירעם והכנסייה שניצבת סמוך לבית הכנסת בין שרידי הכפר. רצוי להמשיך ולבקר גם בשרידי הכפר איקרית, הנמצאים כמה דקות נסיעה מערבה. על שניהם כתבתי כאן.

(2) בכפר גלעדי יש כמה וכמה דברים לראות כמו מוזיאון בית השומר. מחוץ לקיבוץ יש את חצר תל חי ואת בית הקברות עם פסל האריה שיצר אברהם מלניקוב, שגם טמון כאן מתחת לאחת המצבות. חמש דקות נסיעה ואפשר גם להגיע למפל התנור.

(3) מצובה נמצאת חצי קילומטר משלומי – אחת מעיירות הפיתוח הבודדות שלא התפתחו באופן משמעותי ונותרו קטנות. כדאי לבקר באזור התעשייה, שם אפשר למצוא ממש בין המפעלים בית קברות מתפורר – שריד לכפר אל-באסה שהיה כאן עד תש"ח. ביקור באל-באסה הוא סיומת ראויה לביקור בחדר האוכל הנטוש והחרב. ואולי לא.

.

IMG_20131018_082255

קטע מחדר האוכל הישן בכפר גלעדי בתכנון אדריכל דב קוצ'ינסקי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי כפרים ערבים, קיבוץ נחשונים, מאוזולאום, כבשן סיד, קברים נטושים ומעיין

ביום ששי הסתובבתי עם יונתן בכמה אתרים ממזרח לנתב"ג. המשכנו איפה שהפסקנו לפני חודשיים. על מה שראינו בפעמים הקודמות כתבתי כמה רשימות: 1 / 2 / 3. הנה רשימת מכולת של מה שיש כאן הפעם:

(1) בית קברות נטוש של כפר הרוס.

(2) שריד אחרון לבתי הכפר אל-מזריה.

(3) חדר האוכל ופינת זיכרון בקיבוץ נחשונים.

(4) כבשן סיד שנראה כמו מצודה.

(5) מאוזולאום שהותירו פה הרומאים.

(6) שרידי הכפר קולה.

(7) שרידי מנזר הנשים דיר חני.

(8) סופר מרקת מוענטז.

(9) חרבת בלוטה: שרידי מערות קבורה שגם אותם הותירו הרומאים והמפוארת שבהן יוחסה לקבר יהושע בן נון.

(10) מעיין מאיר.

.

IMG_1587

יונתן יוצא מהמאוזולאום הסמוך ליישוב אלעד

.

להמשיך לקרוא

50 שנה לפטירתו של האדריכל זאב רכטר

מספר עגול הוא סיבה למסיבה גם אם משהו מת. ממש היום חל יום השנה ה-50 לפטירתו של האדריכל זאב רכטר – אבי שושלת הרכטרים, לכן, אני מוצא לנכון להקדיש רשימה לזכרו.

השנה ניתן לחגוג גם 200 שנה למותו של רבי נחמן מברסלב, 120 להולדת שרה אהרונסון, אביגדור המאירי והמשוררת רחל, 100 שנה להולדת משה וילנסקי ונתן אלתרמן, 60 להולדתם של שם טוב לוי, דודו גבע ויהודה פוליקר, 50 להולדתם של אורי אורבך, שלי יחימוביץ' ודן תורן, 40 להולדת יגאל עמיר והכי חשוב: 25 להולדתה של בר רפאלי. אז רגל 50 שנה לאחד מהאדריכלים המשפיעים כאן, שלא נראה לי שמישהו ציין את המועד, אני בוחר להוציא מהבוידעם מאמר שנכתב לזכרו של רכטר על ידי האדריכל אברהם ארליק (1991-1905) – מורה בטכניון ומבקר אדריכלות שהרבה לכתוב במחצית השניה של המאה העשרים כמעט בכל כתב עת ועיתון יומי שיצא בישראל. את המאמר הקדיש ארליק לזכרו של רכטר – בשנת 1961 הוא יום השנה הראשון לפטירתו, והוא פורסם בעיתון אגודת האינג'נרים והארכיטקטים.

.

זאב רכטר, שנות החמישים (התמונה נסרקה מתוך ספרו של רן שחורי: זאב רכטר)

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: