ארכיון קטגוריה: תל אביב-יפו

סיבוב בדיזנגוף 127 עם בריכת דגי זהב

מאז שקראתי את הכתבה של האדריכל דקל גודוביץ על בריכות דגי הזהב בתל אביב, אני מחפש אותן. הראשונה שנתקלתי בה היתה בדיזנגוף 127. למרות שהיא מסתתרת בקצה של מבואה מעופשת, עדיין אפשר לזהות אותה כשהולכים ברחוב. גודוביץ זיהה עד היום כמאה בריכות. הוא הלך וחיפש בניין בניין באזור מרכז העיר. את זו שמצאתי הוא במקרה פספס. עכשיו הוא מגייס מימון לפרסום ספר על הסקר והמחקר שהוא ערך בנושא (פרטים בהמשך).

בדקתי מה הסיפור של הבניין ברחוב דיזנגוף 127. מתברר שהבניין בסגנון בינלאומי שתכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן, הוקם על מגרש בבעלות נחמיה רבין, אביו של יצחק רבין, שהיה עובד חברת החשמל. הוא זכה במגרש במסגרת עבודתו, כשהאזור כולו יועד למגורי עובדי חברת החשמל.

ועל כך ברשימה זו.

.

פתח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב

הספרייה השנייה שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב היתה שונה בתכלית מספריית סוראסקי שתכננו עשור קודם לכן. השינויים באו לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החזותי ובקישוריות של האולמות: בין פנים ובין חוץ ובינם לבין עצמם. הספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ע"ש ניימן חשפה מהלך נוסף בגישתם לתכנון מבני ציבור בכלל וספריות בפרט, יש בה משהו מספריית ארן שתוכננה קודם לכן וגם משהו מספריית מדעי החברה שתוכננה לאחר מכן.

ביום שישי ניפטר האדריכל שמואל ביקסון, שותף בתכנון הבניין ובעוד עשרות פרויקטים שתכנן המשרד. רשימה זו היא לזכרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסם הידע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשדרות בן גוריון 39 בתכנון יהודה מגידוביץ

הפעם הראשונה והיחידה שנכנסתי לבניין בשדרות בן גוריון 39 פינת רחוב גרץ 2 היתה לפני שש שנים עם רוני. חזרנו מביקור בהוצאת רסלינג שם לקחנו כמה ספרים של "שכונה-מדינה" שבדיוק הגיעו מהדפוס. אחר כך הלכנו אל גלריית הקיבוץ לראות תערוכה של אלימה ולבסוף הגענו לכאן לאכול פיצה.

לא עניין אותי אז הבניין, לא המדרגות ולא מי תכנן אותו. אבל כשעברתי כאן שבוע שעבר התעכבתי על הבניין שניצב ממול ואותו תכנן דב כרמי. זו היתה גם הזדמנות להתעכב על הבניין הזה מ-1935, אותו תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ – מבכירי האדריכלים בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות לגן עדן

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיור בבית החייל בתל אביב

קוראות וקוראים יקרים,

באופן חד פעמי יתקיימו הרצאה וסיורבבית החייל ברחוב ויצמן 60 בתל אביב ביום חמישי 20.9 בשעה 18:00 ואני שמח להזמין אתכם. ההשתתפות חופשית וללא הרשמה מוקדמת. האירוע נערך במסגרת "בתים מבפנים" ולמעשה יהיה השקה לספר "שמעון פובזנר, אדריכל" (הוצאת דביר, 2018) שפרסמתי במשותף עם אדריכל ד"ר צבי אלחייני. בסיור ישתתף לבד מצבי וממני, גם אדריכל גידי פובזנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

5y

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב רופין 40

ברחוב רופין הצדדי והשקט ניצבים מספר מבנים ששווה להתעכב עליהם, אחד מהם הוא הבניין ברופין 40 שתכנן האדריכל אריה קרפץ. בחלקו הצפוני פונה הרחוב מערבה ובנקודה זו הציב האדריכל על מגרש בשטח של חצי דונם מבנה המתייחס לרחוב הנפרס ממנו. מרפסות מעוגלות ושקועות ומסך זכוכית לכל גובה חדר המדרגות הם שמעניקים לבניין את ייחודו ואת הופעתו המודגשת על פני שאר הבתים ברחוב. התכניות הוגשו לאישור העירייה ב-1936 ותעודת הגמר התקבלה ב-1940.

הבחירה באריחי חרסינה צהובה לחדר המדרגות נשמעת קצת הזויה, אבל מתגלה שצבע השמש הולם בהצלחה לבניין שמפנה את פניו לכיוון חוף הים, בארץ שבה האור הבוהק הוא חלק משמעותי מחוויית הרחוב. כך המשיך האדריכל את הקשר בין חוץ ובין פנים, בדיוק כפי שהוא המשיך ואיפשר אותו באמצעות המבט מחדר המדרגות אל הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור הלבן כמו שטיח קסמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הלפרין ברחוב גורדון 79 פינת סמטת יל"ג 2

בדרך לפגישה עם האחיות פלסנר, עצרתי לראות משהו בדרך. שלושה מבנים בלבד מפנים את הכניסות שלהם לסמטת יל"ג, שנקראת על שמו של יהודה לייב גורדון. הסמטה יוצאת מרחוב גורדון הקרויה על שמו של אותו גורדון. את "בית הלפרין" הפינתי בסמטה שבנייתו הושלמה ב-1935, תכנן האדריכל שמואל ברקאי והוא מתאפיין במסך זכוכית רחב הנמתח לכל גובה הבניין ומלווה את חדר המדרגות שבו. קשה להאמין אבל הבניין הזה היה פעם גם לבן.

סיבוב בבית הלפרין ששוכן באחד האזורים הכי יקרים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט מעורר את השאלה כיצד בסביבה כל כך אטרקטיבית גרים אנשים בתוך מבנה שבעבר הרחוק היה מרהיב בניקיונו, וכבר שנים ארוכות שהוא חורבה מוזנחת ומתפוררת. בעיריית תל אביב פועל גוף שמנסה למצב את תל אביב כ"עיר עולם", אבל במרכזי ערים כמו פריס ולונדון לא תמצאו מקומות כאלה מוזנחים, מקומות בהם לדיירים לא אכפת שהבניין כבר לא לבן אלא שחור, דיירים שמוציאים מזגנים לחזית, סוגרים מרפסות בתריסי פלסטיק מצהיבים ותוקעים סורגים בכל צורה שרוצים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבלפור 33 שמופיע על כריכת הספר בתים מן החול

עצרתי להסתובב בבניין שמופיע בכריכה הקדמית וגם האחורית של הספר "בתים מן החול", זה שיצר קאנוניזציה לסגנון הבינלאומי בתל אביב. את הבית ברחוב בלפור 33 תכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן ובנייתו הושלמה ב-1935. הוא אמנם לא מופיע בתוך הספר וגם זה שתכנן אותו לא זוכה בו להתייחסות, אבל כיום יש לאדריכלית ניצה סמוק, שכתבה את הספר, שפע של תובנות על יצירתו. המייחד את הבניין הוא מסך הזכוכית החוצץ בין חדר המדרגות ובין הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

עומד בשער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קאהן במפגש הרחובות לואי מרשל ובודנהיימר

במפגש הרחובות בודנהיימר ולואי מרשל שבצפון תל אביב יש בניין אחד בולט וצבעוני שתכנן עבור משפחתו האדריכל סלו הרשמן (מתכנן הסינמטק). קל לפספס את הבניין שנמצא מולו – בניין מגורים משותף שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (מתכנני בית הפירמידה ומגדל המגירות בבאר שבע, ספריית בית אריאלה ובית דני בתל אביב). הבניין שתוכנן ב-1970 מייצג את המאפיינים של עבודתם כמו פירוק התיבה המודרניסטית ויצירת פתחי הצצה אקראיים בחזית. משרדם של השניים שכן ברחוב הסמוך ולופנפלד בעצמו בנה לימים את בית משפחתו ברחוב המקביל.

בית קאהן שקרוי כך על שם המשפחה שבנתה וגרה בו, מייצג את גישתם הייחודית של לופנפלד וגמרמן שלכל אורך דרכם נמנעו מלשכפל מוצרי מדף. לבניינים שיצאו תחת ידם העניקו השניים אופי מיוחד שהעיד על התלהבות, סקרנות והעזה, הם התחילו עם בתי מגורים לערבים ב-1960 וסיימו את המילניום ואת הקריירה עם מרכז תרבות ומוזיאון בצורת פירמידה באשדוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כותל המזרח (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכדים בתכנון זאב רכטר

כמעט מאה שנה לאחר שנבנה עדיין נותר שלם "בית הכדים" שתכנן האדריכל זאב רכטר (1960-1899) במפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם בתל אביב. כל הכדים למעט אחד נותרו במקומם והם ניצבים בחזיתות בנישות מיוחדות שעיצב להם האדריכל. הבניין אמנם מוזנח וחלקו נטוש כבר שנים, אבל עדיין הפאר והתכנון המושקע ניכרים היטב בחזיתותיו. בכלל חזיתות אלה מייצגות פרק משמעותי בתולדות האדריכלות בישראל ובפרט בקורות יצירתו המקצועית של רכטר שהיה מאבות אדריכלות ישראל. חשיבותו של הבניין עולה הודות לעובדה שמדובר בבניין הראשון שתכנן כאדריכל עצמאי בהיותו בן 25.

רכטר סלד מבית הכדים מהרגע שנחנך ב-1925 בהזמנתו של הסוחר דב בריש רוזנברג. על סלידתו מעידים עד היום קרובי משפחתו. תוך עשור מעת בנייתו היה רכטר ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ והמבנים האקלקטים נחשבו בעיניו ובעיני עמיתיו לארכאיים. מיקומו הבולט ועיצובו הייחודי של בית הכדים הקשו על מאמציו של רכטר להתכחש לו, והוא ככל הנראה מהבודדים ששרד מהמבנים שתכנן בסגנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

יש לפעמים שריק על המרפסת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ברחוב מנדלסון 4 בתל אביב

אחרי פגישה במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב יצאתי לרחוב פילון ובהמשך ברחוב מנדלסון הסמוך נתקלתי בבניין מספר 4. דקל הוושינגטוניה הוותיק שנשתל בחזיתו הוא נקודת ציון ברחוב שמושכת תשומת לב. גם המעקה המחורר שנעשה בו שימוש במרפסות הוא יוצא דופן. כשמתקרבים מגלים את הכנמליסה שהושקעה בה בעבר תשומת לב והזנחה בהווה.

את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1937 תכננו צמד האדריכלים מרדכי זברודסקי ויצחק בונה. באותן שנים התמחו השניים בעיקר בתכנון בנייני מגורים משותפים וגם קצת בתכנון מבני ציבור. הבניין הזה הוא מהמוצלחים שתכננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

כניסה לבית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על בניין גרפוליט בנווה שאנן

החזית הייחודית של בניין חברת דפוס גרפוליט בשכונת נווה שאנן בתל אביב היא מהבולטות באזור. מפתיע לגלות כי ברחוב הסמוך חוזרת ומופיעה החזית, אלא שמדובר באגף נוסף של אותו בניין השוכן על מגרש בצורת האות ר'. מאחר ובעלי הבניין לא הצליחו לרכוש את הבניין הפינתי שנותר על תילו, נוצר המבנה השוכן על שני רחובות.

האדריכל צבי גבאי שתכנן את הבניין כנראה ייזכר בעיקר בגלל "מגדל נוה צדק" שבולט בינתיים בנוף עד שיבנו את שאר המגדלים בסביבה. גבאי תכנן את בניין "דפוס גרפוליט" ומערכת המגזינים של "ידיעות תקשורת" בהזמנתו של עודד מוזס. מערכת המגזין נדדה מזמן אך המגזין עצמו עדיין מודפס כאן מידי שבוע. שלושים שנה לאחר הקמת הבניין, הוזמן גבאי על ידי נוני מוזס, בן משפחה אחר, לתכנן את בניין ידיעות אחרונות בראשון לציון.

ועל כך ברשימה זו.

.

הגר"א פינת בני ברק (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית פריד ברחוב אחד העם בתכנון זאב רכטר

הבניין האהוב עלי בתל אביב מהסגנון הבינלאומי הוא זה המכונה "בית פריד" שתכנן האדריכל זאב רכטר ב-1937. היה זה בשיאו של הסגנון ושיאו של שגשוג כלכלי בארץ ישראל. תוך חמש שנים נבנו בעיר ובסביבתה הקרובה אלפי בנייני מגורים משותפים ורכטר שחזר מלימודים ברומא ובפריס, השתלב בהצלחה בתכנון והיה לאחד מהאדריכלים הבולטים.

כבר 81 שנים שבמפגש הרחובות אחד העם, החשמונאים ובורוכוב ניצב "בית פריד", מרחק של עשרות מטרים בודדים משדרות רוטשילד. הבניין הוא קופסה פשוטה, אך באמצעות כמה מהלכים העניק לו רכטר את ייחודו ואת איכויותיו שבזכותם הוא כל כך אהוב עלי. מוזר שעד היום לא כתבתי עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיר הזאת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קלמרו ברחוב ראש פינה 26

לפני עשר שנים השתתפתי בסקר מבנים לשימור בסביבת נווה שאנן. בהתחלה היינו בטוחים שיהיו עשרים או שלושים מבנים. כבר בשלב הראשון שיצאנו לשטח התברר שרק בחצי רחוב הגענו למספר שקבענו. בסופו של דבר סקרנו 220 מבנים, ואת הסקר לקחו בעירייה וכנראה זרקו לפח. את השכונה הכרתי מצוין עוד בתור ילד כי פקדתי בקביעות את חנות הספרים המשומשים תגא ששכנה ברחוב סלומון ואחר כך בהגר"א. בכל מקרה, בעקבות ההיכרות האינטימית עם כל אחד מהמבנים בסביבה, קשה לי שלא לחזור ולהתעכב לפחות על חלק קטן מהם. בעבר כתבתי כאן בעיקר על היבטים חברתיים בנווה שאנן, כאלה של מבקשי המקלט, (הסתובבתי אז בשכונה עם רוני). ברשימה זו ובאלה שאפרסם בהמשך אתמקד בבניינים.

בית קלמרו שנבנה ב-1935 במפגש הרחובות ראש פינה, איילת השחר והגר"א, נכלל בתכנית השימור של עיריית תל אביב והוא מגודר כבניין לשימור מחמיר, ולכן אסור לערוך בו שינויים החורגים מהתכנון המקורי כמו גם להוסיף קומות. תכנן את הבניין האדריכל אריה כהן שתכנן בנווה שאנן כמה מהמבנים הבולטים ביותר. כהן לא בנה מבנה סטנדרטי אלא ניצל את מיקומו הייחודי של המגרש במפגש רחובות ויצר מבנה מעוגל המתייחס לרחובות השונים שבדופנות המגרש. למרות ייחודו, ולמרות איכות התכנון, הבניין כמו כל המבנים בסביבה סובל מהזנחה קיצונית. מאז נפתחה התחנה המרכזית הישנה בקצה השני של השכונה ב-1941, הדרדר הרחוב בכל היבט, היות ומרבית האוטובוסים עברו ברחוב ראש פינה בדרכם מהכניסה לעיר אל התחנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אינטרנשיונל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפסל אביב בשדרות רוטשילד

בחודש האחרון יצא לי להסתובב ולהתעכב במרכז השדרה ומפגש הרחובות רוטשילד ובר אילן על הפסל "אביב" שיצרה דרורה דומיני ב-1989. היות והפסל נצבע לאחרונה בצבע שמזכיר קירות בבית חולים, התקשרתי ולשאול אותה מה דעתה ואם העניין היה בהסכמתה. באותה הזדמנות כבר שאלתי עוד כמה שאלות בעיקר כאלה העוסקות בפסל עצמו, מהותו, תהליך העבודה וכו'.

העבודות של דרורה מעוררות עניין ודיון. כדי להכיר בעומק איכותם יש גם להכיר פרקים בתולדות האמנות שלא תמיד ידועים, כמו גם הנושאים שמעסיקים אותה באופן אישי. כילידת קיבוץ מרחביה (1950) חלק גדול מעבודותיה מתייחסות לתופעות שליוו את החיים בקיבוץ כמו נושא הקולקטיב (אליו הגיבה בעבודה "השולחן כמו שזה"), הזיכרון (הספר "כל מקום" בו תיעדה עם הצלמת פראנס לבה-נדב מאות אנדרטאות), ההרואיות הגברית (נמרוד פוחלץ) והכל תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים. היא למדה אמנות בארה"ב ובאנגליה ומאז 1981 מלמדת במחלקה לאמנות בבצלאל. היא מציגה בתדירות יחסית גבוהה ובתל אביב פסל נוסף שלה מוצב בטיילת. ב-1993 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ועד לפני שבועיים הציגה תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. 

ועל כך ברשימה זו.

.

שער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפרויקט חצרות יפו

הסיפור של חצרות יפו הוא סיפור עצוב. רגע לפני שגל הבנייה החדשה שטף את האזור, בנו בו את אחד הפרויקטים השאפתניים ביפו, אך כזה שנכשל כישלון כמעט בכל פרמטר. בחצרות יפו החיים מתנהלים כהרגלם: בזמן שהכלות מודדות שמלות חתונה, הילדים זוללים המבורגר במקדונלד'ס וזוגות יושבים ושותים קפה בבית הקפה הפינתי. ובמקביל, יושב האדריכל של הפרויקט בבית הסוהר ומצפה לשחרורו.

הדמיון בין פרויקט חצרות יפו שתכנן האדריכל אורי שטרית ופרויקט שדרות ממילא בירושלים הוא גדול ולא מקרי. הקשר בין השניים הוא האדריכל משה ספדיה שהיה מעסיקו של שטרית והשפיע על גישתו התכנונית והעיצובית, אלא שבזמן שהפרויקט בממילא משגשג, עמיתו היפואי מדשדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

להמשיך לקרוא

הזמנה לאירועים לכבוד שני ספרים שפרסמתי לאחרונה

באופן מקרי יוצא שביום רביעי הקרוב (2.5) אערוך שני אירועים בזה אחר זה לכבוד שני ספרים שפרסמתי. ספר אחד מוקדש לבניין וספר שני הוא מחקר על המרחב הציבורי. האירועים יתקיימו באוניברסיטת תל אביב, כל אחד בבניין אחר ובהשתתפות אנשים שונים.

הספר "אסם הידע" שירד השבוע לדפוס מוקדש לבניין ספריית סוראסקי שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא נחנך ב-1968 ולכבוד המאורע החליטה ד"ר נעמה שפטלוביץ לציין את היובל בתערוכה ובספר, אותם אצרתי וכתבתי. לכן, בשעה 16:00 תוכלו להצטרף אלי לפתיחת התערוכה והשקת הספר שיחולק למשתתפים.

שעה לאחר מכן, ב-17:00, יתקיים באודיטוריום בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, שבע דקות הליכה מהספרייה, אירוע לכבוד הספר "ארץ-גנים" שפורסם במסגרת המעבדה לעיצוב עירוני ברשות האדריכלית ד"ר טלי חתוקה. בספר הזה השתתפו גם עו"ד כרמל חנני, חן רוזנק ויונתן גת. הספר הוא פרי מחקר שנמשך יותר משנתיים והתמקד במרחב הפנאי והנופש בערים בישראל. באחד מפרקי הספר נתנו את הבמה לתשעה אדריכלי נוף להציג את עמדתם לנושא ובאירוע ישתתפו, בין השאר, אותם אדריכלי נוף.

ועל כך ברשימה זו.

.

קופסת גפרורים תלויה על חוט

.

הזמנה 2

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הדואר המנדטורי ביפו

לכבוד 70 שנה לסיום המנדט הבריטי, אתעכב כאן על אחד הבניינים הבריטים האהובים עלי בישראל.

שני בתי דואר דומים בנו הבריטים בתקופת המנדט: אחד ברחוב יפו בירושלים ושני ברחוב ירושלים ביפו. שניהם מיוחסים לאדריכל אוסטן הריסון (1976-1891), כשהאדריכל האחראי על הבניין ביפו היה פרסי הארולד וינטר (1966-1898) שעבד תחת הריסון במחלקה לעבודות ציבוריות. שני המבנים בנויים ברחובות ראשיים, על קו אפס של המגרש ושניהם מחופים באבן מקומית. אלה מבנים ייצוגיים שלא איבדו את איכותם לאורך כל השנים, עדות מוצלחת לשלטון הבריטי שהיה פה עד לפני 70 שנה. 

בית הדואר ביפו פתח את שעריו לציבור ב-1931. לאורך השנים, ולמרות המלחמה וההזנחה הוא נותר שמור היטב וחלקו המרכזי ממשיך לפעול במתכונת דומה עד היום. אלא שבכל שאר חלקיו יש בעיה: אין כבר צורך במרכזיית טלפונים, אין צורך במיון הדואר וחלק גדול מהבניין עומד להשכרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מעבר הר וים הלב מושך לשם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בספרייה למוסיקה שתכננה נילי פורטוגלי בבית אריאלה

יש כמה מקומות יוצאי דופן בבית אריאלה: חדר העבודה של אחד העם, אוסף התמונות, ארכיון התאטרון וגם החצר הפנימית. יוצאת דופן היא הספרייה למוסיקה שהוקמה בשטח ששימש עד 1991 למחסן והפך הודות לתרומת משפחת גיטר לאחד המקומות הנעימים והמבוקשים בספרייה.

עיצבה את הספרייה האדריכלית נילי פורטוגלי, מי שהצליחה לגבש את השפה העיצובית המובהקת והמורכבת ביותר באדריכלות הישראלית. למרות שהיא מתכננת כבר מסוף שנות ה-70, רק מעטים מעבודותיה נבנו, ולכן כל עבודה שיצרה, גם אם לא הושלמה לפי שביעות רצונה, ראויה לסיבוב. למרות השינויים שחלו בספרייה למוסיקה ב-27 השנים האחרונות, היא הצליחה לשמור על מהותה המקורית.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרור לנפש, פת לדל

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: