ארכיון קטגוריה: תל אביב-יפו

סיבוב ב"מרכז המסחרי החדש" ברחובות הגליל והשרון בתל אביב

"המרכז המסחרי החדש" שהוקם לצד התחנה המרכזית הישנה, הפך למתחם הזנות הגלוי האחרון בתל אביב. לצד הזונות תמצאו כאן עסקים של מהגרי עבודה וגם מרכז אמנות. בקרוב צפוי המקום להימחק לטובת מגדלים חדשים שיכילו תעסוקה, מסחר ומגורים. התכנית נמצאת עדיין בתהליך ורק שבוע שעבר העניקה הוועדה המחוזית זכויות בנייה לחברות יזמיות במתחם, כך שההרס קרב ובא.

האדריכל שלמה גפשטיין היה ללא ספק מהאדריכלים הססגוניים שבנו בתל אביב באותן שנים והוא זה שנבחר לתכנן ב-1938 את המתחם. בסך הכל נבנו ארבעה בלוקים שיועדו בעיקר למלאכה ומסחר, אך בחלק מהם נעשה בשעתו שימוש אחר כמו מלונאות. בשונה ממבני המגורים הבולטים שתכנן גפשטיין במרכז תל אביב, כאן הוא יצר מבנים מודרנים ומאופקים בסגנונם, כשהמייחד אותם היא החזית האחידה החוזרת ומופיעה בכל המבנים.

ועל כך ברשימה זו. 

.

הגליל

הגליל

.

להמשיך לקרוא

מנחה לדב כרמי

ערב הבחירות נראה לי שבשונה מהבחירות הקודמות הפעם אני אלך להצביע. ברור שלא אצביע למפלגה של ליצנים, גנרלים, פושעים או מסיתים לשנאה, אלא כאלה שיפעלו למען כלל תושבי ישראל. לצערי, כשאלה הקריטריונים שאני מציב אז מהר מאד מתברר שאין הרבה מבחר. זו גם ההזדמנות להיזכר באדריכל שביקש ליצור אדריכלות טובה, כזו שמבטאת יצירתיות התואמת את צרכי לקוחותיו וגם את הסביבה ולא חיפש לרדוף אחרי כוח או נוכחות מוגזמת.

לפני כמה ימים כתבה לי האדריכלית עדה כרמי-מלמד: "במקרה מצאתי אתמול מאמר שנכתב על ידי אדריכל מיכאל קון לאחר מות אבי. המאמר מסכם את הישגיו ובמידה מסוימת את אישיותו. ייתכן ותרצה לעשות בו שימוש". לאורך כל השנים היה הטקסט שמור בארכיון אדריכלות ישראל. במהלך העבודה על הספר "אבא שלי, דב כרמי" (הוצאת בבל, עליו כתבתי כאן), הציע האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון לשלב את המאמר בספר. בסופו של דבר הוא לא פורסם. קראתי את הדברים שכתב קון, ונראה לי ראוי לפרסם אותם מחדש עם פרסום הספרהקלדתי אותו מחדש ונראה לי שהוא מתפרסם כאן לראשונה.

"מנחה לדב כרמי" הוא מאמר שכתב קון במאי 1963. כאן בחרתי להביא את הגרסה שקון הקליד על נייר הפירמה של משרדו ברחוב פרוג 33 בתל אביב ועותק ממנו היה שמור אצל כרמי-מלמד.

"הם היו קרובים בגיל והם חיו באותה תקופה", מספרת לי האדריכלית ענת קון, הבת. "אבא שלי העריך את דב כרמי והיה לו יחס מאד חיובי. זו היתה תקופה שאגודת האדריכלים היתה תוססת. לפחות פעם בשבוע הם היו מבלים ביחד באגודה. האדריכלים היו נפגשים להרצאות ולדיונים, דברים שחלפו מן העולם. היום אף אחד לא מדבר אחד עם השני, אבל אז זו היתה חבורה של אנשים שהיה אכפת להם". דברי הערכה דומים לאלה שכתב אביה על כרמי, הוא לא הרבה לכתוב לדבריה. "זה לא היה יוצא לו מהשרוול, זה סימן שהוא באמת העריך אותו והרגיש צורך".

.

מנחה

.

להמשיך לקרוא

ביום חמישי בערב אירוע מיוחד על באוהאוס שמארגן ישראל גודוביץ

"האירוע הוא בעצם אקזיט שלי אחרי 60 שנה של פעילות בארץ ובחו"ל" מספר לי האדריכל ישראל גודוביץ שארגן אירוע מיוחד וחד-פעמי שיתקיים במרכז ענב בתל אביב ביום חמישי הקרוב, 28.3, כניסה חופשית ואין צורך בתיאום. אין לי אמנם קשר לאירוע, אבל כשגודוביץ מארגן משהו אז אני סקרן לראות מה יקרה. גודוביץ שייך לקבוצה מאד מצומצמת של אדריכלים פראיים (רם כרמי היה הבכיר שבהם) שחוזרים ומאתגרים את החשיבה והפוליטיקה של התכנון. הביקורת והפעילות הערה שלה סופגת לרוב בעצמה ביקורת קשה, אך הלוואי ומספר האדריכלים האלה היה כפול.

לאורך השנים ארגן גודוביץ אירועים שונים כמו תערוכות ותחרויות ושמח להביע את דעתו בפני כל מי שהראה עניין לשמוע. גישתו המגובשת ויכולת הניסוח הגבוהה הפכו אותו למרואיין מבוקש ואפילו לדייר בבית "האח הגדול". כעת, בגיל 85 הוא מארגן אירוע נוסף.

ועל כך ברשימה זו.

.

www.GIFCreator.me_cUeAzU

גודוביץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב אחד עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. צברתי תמונות שלהם ולפני שנה וחצי התחלתי להציג כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות. ברשימה זו מופיעים 22 אדריכלים, אגרונומית, צלם וגם היסטוריונית של אדריכלות שצלמתי.

זו הרשימה האחד עשר (1234567, 8, 9, 10) שנפתחת עם האדריכל מנחם כהן שצלמתי במשרדו שבינתיים נסגר. הרשימה מסתיימת באדריכלית עדה כרמי-מלמד במשרדה שפעיל ומשגשג.

ועל כך ברשימה זו.

.

רק לא ביבי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העוגן ברחוב פינסקר 23

"יש לבניין סיפור היסטורי ויש לו גם חזית ראשית סימטרית עם משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים", מונה האדריכלית ניצה סמוק את האיכויות הייחודיות של "בית העוגן". קשה לפספס את החזית המרהיבה המורכבת ממסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין ומייצג מפגן מרשים של אדריכלות מודרנית. התמונה שצולמה עם גמר הבנייה ב-1936, מגלה איכויות נוספות שתכנן האדריכל פנחס היט ונמחקו עם השנים, כמו המרפסות השקועות שנאטמו כולן בתריסי פלסטיק.

הבניין יועד למגורי בנות בודדות שהיגרו לתל אביב בעלייה החמישית וכאן מצאו דירת חדר, עם חדר אוכל ומטבח לשירות הדיירות. בקרתי בבניין בסיור קצר שערכתי עם שרון בסביבה. זה אחד הבתים האהובים עליה באזור וזו היתה הזדמנות להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

1936

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

אחרי שיצאתי מהגשות של סטודיו שנה ג' וד' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, גיליתי שדלת הסטודיו הסמוך פתוחה, אז נכנסתי. החדר היה ריק מתלמידים אבל מלא בעבודות לקראת הגשה. אלה היו עבודות של תלמידי שנה א' שעבדו על הפרויקט האדריכלי הראשון בלימודים ואולי גם בכלל בחיים. 20 סטודנטים – 15 בנות וחמישה בנים.

תוצרי העבודה נתלו על הקירות וכיסו אותם לכל גובה החדר, טפט של שרטוטים ידניים בגווני שחור ואפור ותצלומים בגוונים דומים. הדגמים הונחו למרגלותיהם. יותר מהדגמים, משכו את תשומת ליבי החתכים שהוכנו באופן ידני, חתכים בסיסיים שהציגו רעיון מובהק. במקום למצוא עבודות גולמיות ופשטניות, מצאתי עבודות שהזכירו לי את המבנים שאני הכי אוהב לבקר בהם וחלק מהם הופיעו כאן בבלוג.

מבין עשרים העבודות ארבע מצאו חן בעיני יותר מכולן ובחרתי להציג אותן כאן. אלה עבודות של אליאס בטשון, ג'נא עומרי, מיה ברדנשטיין ומאיה לוי. למחרת התקשרתי למנחות הסטודיו, האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, כדי לשמוע מה היה התרגיל שאתו נדרשו הסטודנטים להתמודד במהלך הסטודיו וגם קצת על העבודות עצמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתך

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31

בין כל אותם מבני מגורים שנבנו בשנות ה-30 וה-40 בתל אביב, הבניינים בצורת האות ח' שנבנו על זוג מגרשים צמוד הם מהמיוחדים ביותר. ברחוב שלמה המלך קיים מקבץ של אותם מבנים שהבולט שבהם הוא זה שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין במספרים 33-31 ובנייתו הושלמה ב-1940. למרות שגפשטיין נהג לתכנן את בנייניו כשהם נקיים מקישוטים, בבית חביב ניתן למצוא שפע של קישוטים החל מהריצוף, דרך החזיתות ועד לתקרה. למרות שגפשטיין הוא זה שחתום על התכניות, יש אפשרות שאת העיצוב יצר אדריכל אחר שזהותו לא ידועה.

הבניין שימש כבית דירות להשכרה ובמשך שנים ארוכות פעל בו בית מגורים לנזקקים בשכר דירה נמוך במיוחד. חברי להקת "החברים של נטאשה" התגוררו בו בשנות ה-90 וכאן הם יצרו את השירים המוקדמים שהרכיבו את אלבום הבכורה שלהם. הודות לכך, הופיע הבניין בסרט תיעודי שנערך על הלהקה זמן קצר לאחר מכן ודרכו ניתן לראות כיצד היה הבניין עלוב ומוזנח. מצבו כיום מצוין והוא מתוחזק היטב.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריצוף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הדר

הנוכחות המרשימה של "בית הדר" הנמצא באחד ממפגשי הרחובות הסואנים בתל אביב היא מהמוצלחות שתוכננו. בניין המשרדים הזה אמנם מכוסה בשכבת פיח מזוהמת שמגחיכה את ההגדרה של תל אביב כ"עיר לבנה", אבל התנוחה לו במגרש ביחס לרחובות, הצורות שבחר האדריכל לכל אחד מגושי הבניין והחיבור ביניהם הופכים את "בית הדר" לאחד הבניינים הבולטים בעיר.

הוא נחנך ב-1937 בתכנון האדריכל קרל רובין, והיה לאחד מבנייני המשרדים הראשונים שנבנו בתל אביב שהורכב כולו משלד פלדה. את היוזמה להקמתו הובילה חברה לייצוא פרי הדר שאכלסה חלק משטחו כששאר השטחים הושכרו לאחרים. בשנות הארבעים תפסו הבריטים את הבניין והקימו בו בין השאר את בית הדין שלהם, מה שהפך אותו ליעד למחתרות. כיום לעומת זאת שוכן בו אחד ממשרדי האדריכלים המובילים.

ועל כך ברשימה זו.

.

הדר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית ברחוב פיארברג 32-30 בתכנון יצחק רפופורט

השקט התמידי ששורה על רחוב פיארברג המקביל לשדרות רוטשילד, הופך אותו לאחד מהרחובות המבוקשים בתל אביב. אפשר למצוא בו מבנים בסגנון הבינלאומי אותם תכננו טובי האדריכלים בשנות ה-30. אחד מהם הוא הבניין השוכן על שני מגרשים במספר 30 ו-32 ותכנן אותו האדריכל יצחק רפופורט, מהפוריים שפעלו בתל אביב באותן שנים.

המייחד את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1936 וכלול ברשימת המבנים שהוכרזו לשימור ב-2008, הוא צורת האות ר' שעל פיה תוכנן, כשהוא עוטף חצר הפתוחה לרחוב. החצר במקור היתה גינה פרטית. אך מצוקת החניה הפכה אותה למגרש חניה. עוד דבר מיוחד בבניין הוא הטיפול השונה בשני חדרי מדרגות: האחד כולל חלון אנכי רציף. השני כולל סדרה של חלונות אנכיים עם מדפים לשבירת קרני שמש ישירות, כשכל אחת משתי מדלתות הכניסה עוצבה בהשראת פתחי החלונות המתנשאים מעליה. לא מדובר במבנה הכי מובהק או מפורסם שתכנן רפופורט, אלא בבניין לא מוכר וברחוב צדדי ודווקא מהסיבות האלה בחרתי להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הלילה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית בלילובסקי ברחוב בן יהודה 85 פינת גורדון 22

כבאני מקנא באלה שמחוץ לדלת דירתם ממתין להם חדר מדרגות יפה, כמו זה שנמצא ב"בית בלילובסקי" שבמפגש הרחובות בן יהודה וגורדון. המבט כלפי מטה והמבט כלפי מעלה, האור, העומק, הקולות, השכנים, בן יהודה, מקסיקנה, הים. רק חבל שבעלי הבית מזניחים ונמנעים מלסדר את דלת הכניסה, סייד ולצבוע, לשתול צמחים בערוגות ולפתור את המזגנים שמכערים את החזיתות.

על חשיבותו של הבניין שבנייתו הושלמה ב-1935 ניתן ללמוד מהעובדה שהוא מהמבנים בודדים בישראל שהוכרזו לשימור מחמיר. תכנן אותו האדריכל שלמה גפשטיין, שלאורך עשרים שנים תכנן בתל אביב רבים ממבני המגורים המרשימים בסגנון הבינלאומי. בעשור האחרון חלק מהמבנים שתכנן גפשטיין זכו לחידוש. הבניין בבן יהודה פינת גורדון, המכונה בית בלילובסקי, על שמו של חיים בלילובסקי שיזם את הקמתו, נותר עלוב ומוזנח.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 בתכנון יהודה ורפאל מגידוביץ

עברתי כבר מאות או אלפי פעמים על פני הבניין שבמפגש הרחובות פרישמן ודיזנגוף, ממש מול פסז' הוד. רק לאחרונה ולאחר שגיליתי שתכנן אותו האדריכל יהודה מגידוביץ, מי שתכנן כמה מהמבנים הבולטים בעשורים הראשונים של תל אביב, אז הענקתי לו תשומת לב. בבניין זה שיתף מגידוביץ גם את בנו – אינג' רפאל מגידוביץ. הבניין שוכן בצומת מרכזי וסואן בעיר, תוכנן בסגנון הבינלאומי עם מיטב הפרטים הנלווים לסגנון. הוא עבר שינויים שלא היטיבו עמו, אך עדיין גם בחזותו וגם בחלקיו הפנימיים הוא שומר על האיכויות אותם יצק האדריכל לפני 82 שנה.

הפלסטיות בחזית הבניין נסתרת כיום מאחורי שילוט והזנחה. כשנכנסים פנימה מגלים קירות אפרוריים ומזוהמים, אך כשמטפסים במדרגות לקומה הראשונה, מתגלה כי חדר המדרגות מחופה בחרסינה בגוון תכלת המעניקה לחדר המדרגות את ייחודו.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר הלבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדיזנגוף 127 עם בריכת דגי זהב

מאז שקראתי את הכתבה של האדריכל דקל גודוביץ על בריכות דגי הזהב בתל אביב, אני מחפש אותן. הראשונה שנתקלתי בה היתה בדיזנגוף 127. למרות שהיא מסתתרת בקצה של מבואה מעופשת, עדיין אפשר לזהות אותה כשהולכים ברחוב. גודוביץ זיהה עד היום כמאה בריכות. הוא הלך וחיפש בניין בניין באזור מרכז העיר. את זו שמצאתי הוא במקרה פספס. עכשיו הוא מגייס מימון לפרסום ספר על הסקר והמחקר שהוא ערך בנושא (פרטים בהמשך).

בדקתי מה הסיפור של הבניין ברחוב דיזנגוף 127. מתברר שהבניין בסגנון בינלאומי שתכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן, הוקם על מגרש בבעלות נחמיה רבין, אביו של יצחק רבין, שהיה עובד חברת החשמל. הוא זכה במגרש במסגרת עבודתו, כשהאזור כולו יועד למגורי עובדי חברת החשמל.

ועל כך ברשימה זו.

.

פתח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב

הספרייה השנייה שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב היתה שונה בתכלית מספריית סוראסקי שתכננו עשור קודם לכן. השינויים באו לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החזותי ובקישוריות של האולמות: בין פנים ובין חוץ ובינם לבין עצמם. הספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ע"ש ניימן חשפה מהלך נוסף בגישתם לתכנון מבני ציבור בכלל וספריות בפרט, יש בה משהו מספריית ארן שתוכננה קודם לכן וגם משהו מספריית מדעי החברה שתוכננה לאחר מכן.

ביום שישי ניפטר האדריכל שמואל ביקסון, שותף בתכנון הבניין ובעוד עשרות פרויקטים שתכנן המשרד. רשימה זו היא לזכרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסם הידע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשדרות בן גוריון 39 בתכנון יהודה מגידוביץ

הפעם הראשונה והיחידה שנכנסתי לבניין בשדרות בן גוריון 39 פינת רחוב גרץ 2 היתה לפני שש שנים עם רוני. חזרנו מביקור בהוצאת רסלינג שם לקחנו כמה ספרים של "שכונה-מדינה" שבדיוק הגיעו מהדפוס. אחר כך הלכנו אל גלריית הקיבוץ לראות תערוכה של אלימה ולבסוף הגענו לכאן לאכול פיצה.

לא עניין אותי אז הבניין, לא המדרגות ולא מי תכנן אותו. אבל כשעברתי כאן שבוע שעבר התעכבתי על הבניין שניצב ממול ואותו תכנן דב כרמי. זו היתה גם הזדמנות להתעכב על הבניין הזה מ-1935, אותו תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ – מבכירי האדריכלים בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות לגן עדן

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיור בבית החייל בתל אביב

קוראות וקוראים יקרים,

באופן חד פעמי יתקיימו הרצאה וסיורבבית החייל ברחוב ויצמן 60 בתל אביב ביום חמישי 20.9 בשעה 18:00 ואני שמח להזמין אתכם. ההשתתפות חופשית וללא הרשמה מוקדמת. האירוע נערך במסגרת "בתים מבפנים" ולמעשה יהיה השקה לספר "שמעון פובזנר, אדריכל" (הוצאת דביר, 2018) שפרסמתי במשותף עם אדריכל ד"ר צבי אלחייני. בסיור ישתתף לבד מצבי וממני, גם אדריכל גידי פובזנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

5y

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב רופין 40

ברחוב רופין הצדדי והשקט ניצבים מספר מבנים ששווה להתעכב עליהם, אחד מהם הוא הבניין ברופין 40 שתכנן האדריכל אריה קרפץ. בחלקו הצפוני פונה הרחוב מערבה ובנקודה זו הציב האדריכל על מגרש בשטח של חצי דונם מבנה המתייחס לרחוב הנפרס ממנו. מרפסות מעוגלות ושקועות ומסך זכוכית לכל גובה חדר המדרגות הם שמעניקים לבניין את ייחודו ואת הופעתו המודגשת על פני שאר הבתים ברחוב. התכניות הוגשו לאישור העירייה ב-1936 ותעודת הגמר התקבלה ב-1940.

הבחירה באריחי חרסינה צהובה לחדר המדרגות נשמעת קצת הזויה, אבל מתגלה שצבע השמש הולם בהצלחה לבניין שמפנה את פניו לכיוון חוף הים, בארץ שבה האור הבוהק הוא חלק משמעותי מחוויית הרחוב. כך המשיך האדריכל את הקשר בין חוץ ובין פנים, בדיוק כפי שהוא המשיך ואיפשר אותו באמצעות המבט מחדר המדרגות אל הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור הלבן כמו שטיח קסמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הלפרין ברחוב גורדון 79 פינת סמטת יל"ג 2

בדרך לפגישה עם האחיות פלסנר, עצרתי לראות משהו בדרך. שלושה מבנים בלבד מפנים את הכניסות שלהם לסמטת יל"ג, שנקראת על שמו של יהודה לייב גורדון. הסמטה יוצאת מרחוב גורדון הקרויה על שמו של אותו גורדון. את "בית הלפרין" הפינתי בסמטה שבנייתו הושלמה ב-1935, תכנן האדריכל שמואל ברקאי והוא מתאפיין במסך זכוכית רחב הנמתח לכל גובה הבניין ומלווה את חדר המדרגות שבו. קשה להאמין אבל הבניין הזה היה פעם גם לבן.

סיבוב בבית הלפרין ששוכן באחד האזורים הכי יקרים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט מעורר את השאלה כיצד בסביבה כל כך אטרקטיבית גרים אנשים בתוך מבנה שבעבר הרחוק היה מרהיב בניקיונו, וכבר שנים ארוכות שהוא חורבה מוזנחת ומתפוררת. בעיריית תל אביב פועל גוף שמנסה למצב את תל אביב כ"עיר עולם", אבל במרכזי ערים כמו פריס ולונדון לא תמצאו מקומות כאלה מוזנחים, מקומות בהם לדיירים לא אכפת שהבניין כבר לא לבן אלא שחור, דיירים שמוציאים מזגנים לחזית, סוגרים מרפסות בתריסי פלסטיק מצהיבים ותוקעים סורגים בכל צורה שרוצים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבלפור 33 שמופיע על כריכת הספר בתים מן החול

עצרתי להסתובב בבניין שמופיע בכריכה הקדמית וגם האחורית של הספר "בתים מן החול", זה שיצר קאנוניזציה לסגנון הבינלאומי בתל אביב. את הבית ברחוב בלפור 33 תכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן ובנייתו הושלמה ב-1935. הוא אמנם לא מופיע בתוך הספר וגם זה שתכנן אותו לא זוכה בו להתייחסות, אבל כיום יש לאדריכלית ניצה סמוק, שכתבה את הספר, שפע של תובנות על יצירתו. המייחד את הבניין הוא מסך הזכוכית החוצץ בין חדר המדרגות ובין הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

עומד בשער

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: