ארכיון קטגוריה: תל אביב-יפו

סיבוב ברחוב ויזל 11 בתכנון מרדכי רוזנגרטן

אחד הבניינים המיוחדים שתכנן האדריכל מרדכי רוזנגרטן ניצב ברחוב ויזל היוצא משדרות בן גוריון. מדובר בבית דירות שנבנה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ממוקם במגרש צר וארוך עם חדר מדרגות מרווח ומואר היטב.

רחוב ויזל הוא מהרחובות העשירים ביותר באדריכלות מגורים של שנות ה-40 בתל אביב, כמעט בכל מבנה ניתן להתעכב ולהתרשם. רבים מהמבנים ברחוב כמו גם בשדרות בן גוריון הסמוך תוכננו בידי האדריכל דב כרמי, אולי כאן נמצא המקבץ הגדול ביותר שתכנן האדריכל. בויזל 15-13 שוכן המבנה יוצא הדופן של מעונות השוטרים, בויזל 9 בניין של האדריכלים טנאי וקיסין (המתכננים המקוריים של כיכר רבין), בויזל 3 בניין שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין ויש את הבניין הזה שבויזל 11 שכמו רבים מהבניינים ברחוב גם הוא הוכרז לשימור.

ועל כך ברשימה זו.

.

240968892_4845687385460805_1422276308234236482_n

1946

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגשר אוסישקין בתל אביב

בדרך לסיבוב בתיכון עירוני ה' עצרתי לרגע בגשר אוסישקין, שתוכנן במשרד קיסלוב קיי אדריכלים. לא זכור לי גשר רכבים שבו ניתן לאדריכלים חופש פעולה ודומיננטיות כפי שניתן למצוא בגשר הזה שהוקם ב-1999, והחליף גשר שהקים הצבא ועמד כאן במשך קרוב ל-35 שנה עד שפורק.

משהו מהגשר ההנדסי הוותיק שפורק, העניק השראה למעצבי הגשר החדש. בהתאם לרוח התקופה הוסיפו אלמנטים עליזים כמו דגלוני מתכת ולוחות עם צורות שונות של כוכבים ולבבות.

ועל כך ברשימה זו.

.

226054634_4729240257105519_7711873093421995485_n

1999

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחידוש ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין בתיכון עירוני ה' בתל אביב

בזמן שאני חוזר ומגלה על עוד ועוד עבודות אמנות ששולבו באדריכלות שנפגעו, נהרסו או בדרך להיהרס, משמח לגלות שבתיכון עירוני ה' בתל אביב בחרה העירייה לשפץ את ציור הקיר שיצר יגאל תומרקין ב-1965. תומרקין שהתנסה במגוון רחב של טכניקות, ניסה כאן כנראה באופן חד-פעמי את טכניקת ציור הקיר ויצר עבודה מיוחדת המוקדשת לתלמידים. היתה זו אחת מהשנים המוצלחות של תומרקין כאמן, ועם זאת עבודה זו נשכחה והיתה ידועה למעטים ואף לא הופיעה בפרסומים הרבים שעסקו ביצירתו.

במשך חודש שלם עבד הצוות של אלי שאלתיאל ושי פרקש מ"סטודיו תכלת" בחידוש העבודה. השבוע הושלמה המלאכה, לכן קפצתי לסיבוב כדי לראות את התוצאה. עוד בעירוני ה' מצויות עבודות שיצרו נפתלי בזם ואהרן כהנא – כולם מכריו של האדריכל אבא אלחנני שתכנן את בניין בית הספר והקדיש בחלק מעבודותיו מקום לאמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

227310363_4736843619678516_3611528031493507781_n

1965

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנת קרליבך של הרכבת קלה

לפני שלושה שבועות במסגרת אירועי "בתים מבפנים", הצטרפתי לסיור בתחנת רכבת קרליבך שעומקה מגיע ל-52 מטר מתחת למפלס הרחוב (כמו בניין בגובה 17 קומות) ואורכה כרבע קילומטר. התחנה כעת מצויה במצב של שלד, אין עדיין דרגנועים, מעליות או חיפויים גם לא שולבה בה עדיין גופי התאורה והאוורור. אבל הפסים כבר כאן וגם כל המדרגות שדרכן ירדתי למטה.

התחנה הגדולה ביותר מבין תחנות הרק"ל היא תחנת קרליבך, שלבד מהעובדה שהיא כולה בנויה מתחת לפני הקרקע, היא גם תשרת את נוסעי הקו הירוק שיקשר בין ראשון לציון ובין הרצליה ואת נוסעי הקו האדום שיקשר בין ראשון לציון ובין פתח תקווה. כל מסילה מצויה במפלס נפרד בתחנה. ולמרות שעדיין לא התחילו לחפור את הקו הירוק – לפחות תחנה כבר יש.

ועל כך ברשימה זו.

.

21465

2022

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על ספר חדש המוקדש ליצירתו של אדריכל הנוף צבי דקל

מזה ששה עשורים שאדריכל הנוף צבי דקל פועל בנוף הישראלי, כשהוא יוצר מנעד מרשים של עבודות שהפכו אותו לאחת הדמויות המרכזיות בתחומו. כעת, הספר החדש "ארץ הצבי והדקל – מבטים על עבודתו של אדריכל הנוף צבי דקל" (הוצאת בבל ומשכל), שאותו ערכה אדריכלית הנוף פרופ' נורית ליסובסקי, חושף אותן מחדש ובתוך כך מעורר עניין מחודש בכמה מהגנים המפורסמים שעוצבו כאן במהלך השנים.

דגש לשני מישורים ניתן בספר: העיר והמדבר. הגנים העירוניים שעיצב וחידש בעיקר אלה שבתל אביב – פארק וולפסון וגן העצמאות וגם אלה שבנתניה וחדרה, והעבודות הרבות שיצר במדבר ובערים במדבר (ערד, מצפה רמון, אילת, באר שבע) והפכו אותו אולי יותר מכל אדריכל נוף אחר בארץ לכזה שמזדהה עם העיצוב הנופי במדבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

206512996_4641793705850175_7847

דקל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב המלצות לאירועי בתים מבפנים

ההזדמנות המצוינת להסתובב במקומות שלרוב הם סגורים לקהל, ובו בזמן לשמוע על תהליכי תכנון וביצוע של אותם פרויקטים – מגיעה מאז 2007 ומידי שנה עם "בתים מבפנים".

מוצעים השנה 178 אירועים בכל רחבי העיר. אז אחרי שישבתי ובדקתי מה שווה לראות, אני משתף אתכם ברשימה. ההיצע גדול מההספק שאליו אני יכול להגיע, אבל המטרה שהעמדתי לעצמי היא לא לפספס, כי בחלק מהמקרים מדובר בהזדמנות חד-פעמית. האירועים שבחרתי כוללים רק כאלה שמסקרנים אותי, וכמובן שרק כאלה שטרם בקרתי או נחשפתי להם. יש כאן מצבור גדול של אירועים בדרום העיר, אבל יש גם לפחות אחד שלא אוותר עליו והוא נמצא בקצה הצפוני ביותר בעיר, בשכונת רמת החייל, ואתו גם בחרתי לפתוח כאן.

זו ההזדמנות להודות לאביבה לוינסון ולאדריכל אלון בן נון מייסדי, אוצרי ומנהלי המאורע היקר הזה שכל כך קרוב ללבי ואני בטוח שלעוד כמה עשרות אלפי אנשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

DSC03146

מבפנים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קרסו בדרך יפו, הרצל והמשביר בתל אביב

לאורך דרך יפו הוקמו במהלך שנות ה-30 כמה מבנים מסחריים גדולים במיוחד, כאלה שסימנו את מעמדה של תל אביב כמוקד מסחרי מרכזי בארץ-ישראל של אז. אחד מהמרשימים שבהם הוא "בית אנג'ל קרסו", שהוקם בין שלושה רחובות – דרך יפו, הרצל והמשביר ובתכנונו של האדריכל אריה כהן. כמו המבנים שתכנן בשכונת נווה שאנן, גם כאן האלמנט הבולט בחזית אלה הם הקווים המעוגלים שהתייחסו למפגש הרחובות. אלמנט נוסף הוא השימוש במרפסות שקועות, כאלה שמדגישות את משחקי האור והצל וגם את הקווים האופקיים של הבניין.

מעט מאד שינויים עבר "בית אנג'ל קרסו" מאז שנחנך ב-1938 (שנת ההקמה מצוינת מעל לכל אחת מהכניסות לבניין). המרפסות אמנם נסגרו והרעיון העיצובי התמסמס, אבל הבסיס נותר כמו שהיה. היות והבניין לא הוכרז לשימור, אז יתכן ובקרוב ייהרס לטובת בניין חדש, שטוח וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

176364822_4439260436103504_6731259311656012649_n

העיר הלבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגרוזנברג 27 בתל אביב

מה שמייחד את "בית בירנבוים את לוריה" שברחוב גרוזנברג 27 בתל אביב, הוא מבואת הכניסה האלגנטית המחופה כולה בלוחות עץ כהה. ואולי זה בעצם המעבר שמקשר בין שני אגפי הבניין שבמרכזו תבליט שמתאר תינוק ערום. ואולי זה חדרי המדרגות המחופים בקרמיקה צהובה בהם שולבו אריחים עם דוגמה תלת-ממדית.

זה אחד מהבתים עם הכניסה הכי יפה בעיר, וגם אחרי יותר מ-80 שנה פרטים רבים בבניין נותרו מקוריים! האדריכל אברהם פרידמן שתכנן את הבניין שהושלם ב-1939, סמוך מאד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, יצר כאן יצירה שראוי להתעכב עליה.

ועל כך ברשימה זו.

.

169399460_4389028701126678_1090688416625612553_n

אי שם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת היכל יהודה בכפר סומייל

המבנה הטווסי של בית הכנסת "היכל יהודה" הפך בקלות לאחד מהמבנים האייקונים של תל אביב. זהו מונולית שתכננו האדריכל יצחק טולדנו עם שותפו המהנדס אהרן רוסו. היות וטולדנו נפטר בשלב מוקדם של העבודה, את המשך התכנון קיבל על עצמו האדריכל עמירם ניב, ועל עיצוב הפנים הופקד מעצב הפנים רפי בלומנפלד. גם אם הוקם ברחוב צדדי בעיר, רחוב בן סרוק, ובקרוב יוקף במגדלים מכוערים, כרגע בית הכנסת ניצב בודד בלב אתר בנייה. זה רגע מיוחד לבקר בו. הבתים האחרונים של הכפר סומייל ששכן כאן מאז סוף המאה ה-19 נמחקו כולם ללא כל זכר. רק נותר להצטער על הדרך שבה תל אביב מתפתחת ומתכערת עם כל אותם מגדלים שמתכננים אדריכלים חסרי כשרון ומקוריות.

בית הכנסת שנחנך ב-1980 הוא חוליה ברצף של מבני ציבור שתכננו בכירי האדריכלים בסמוך לו – בית הוועד הפועל של ההסתדרות שתכננו דב כרמי וצוותו ובית הסתדרות המורים שתכננו אריה אל-חנני וניסן כנען. אך בשונה משני אלה, נראה שבית הכנסת זכה להיות אהוב יותר על הציבור, אולי הודות לצבעו הלבן (לעומת הבטון האפור) והודות לקווים הרכים שמאפיינים אותו. הוא זכה לדגם ב"מיני ישראל" ולהתנוסס בכל מיני פרסומות לתל אביב, בעיקר כאלה משנות ה-80.

ועל כך ברשימה זו.

.

התשמע קולי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשתי תערוכות אדריכלות בתל אביב

בתקופה האפלה הזו שבה מואצת שקיעת התרבות, זה בדיוק הזמן שבו כדאי לבקר במוזיאון תל אביב. המקום הגדול כמעט ריק, שקט ולא משנה באיזה מהאגפים בחרתם לשוטט. מעטים המבקרים בימים אלה. מאות היצירות שתלויות ומוקרנות על הקירות, או ניצבות במרכז האולם נראה שמצפצפות על כל העולם. במיוחד ההד של עבודות הוידאו באולמות הריקים מדגישים לי את הבדידות. באתי לראות את תערוכת התצלומים של אלי סינגלובסקי, הזוכה בפרס ע"ש לורן ומיטשל. פניתי לגלריה לצילום אבל היא היתה סגורה. מתברר שהתערוכה מוצגת בגלריה לרישום והדפס. מצאתי שם את אלי עומד ומשוחח בשקט בפינה עם כמה אינטליגנטים.

רחוב דיזנגוף לעומת המוזיאון הוא מקום סואן. אפילו במרכז באוהאוס שתמיד מלא לרוב בתיירים מצאתי אנשים. "הישראלים גילו את המקום", מסביר לי מיכה גרוס שייסד ומנהל את המקום כבר עשרים שנה. במרתף מוצגת עכשיו תערוכה שמציינת 150 שנה להולדתו של האדריכל אדולף לוס וחושפת קבוצת דירות שעיצב בפלזן שבצ'כיה, וכעת זוכה לחשיפה בינלאומית ולהערכה מחודשת.

ועל כך ברשימה זו.

.

להנאתך

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול בתל אביב

צורת המגן דוד שימשה לאורך השנים כאלמנט עיצובי בעיטור בתי כנסת, בחזיתות ובאגפיהם הפנימיים. אחדים מהאדריכלים ביקשו להפוך את המגן דוד לאלמנט שימושי, כזה שיש לו תפקיד במבנה עצמו והפכו אותו למשרביה, סבכה מבטון שנועדה לסנן את קרני השמש ולהחדיר אל האולמות הפנימיים אור טבעי ונעים.

כמו בית הכנסת שנבנה ב-1962 באשדוד, גם בבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול שהוקם במפגש הרחובות אוליפנט וסעדיה גאון בתל אביב ונחנך ב-1960, בחרו האדריכלים שמואל מוהילבר ומשה קופמן בעיצוב חזיתות דומה העושה שימוש בצורת מגן דוד. אלא שכאן נראה שהתכנון מוצלח יותר – רשת של מגני דוד שנועדה לסנן את קרני השמש הישירות נקבעה בחזית המזרחית (ולא בעורף האולם כמו באשדוד), והמדפים האנכיים שנקבעו בחזיתות דרום וצפון רווחו וכך האור מצליח לחדור באופן מתאים ושימושי. חוץ מאלה, לאורך השנים הושקעו משאבים גדולים בעיצוב הפנים ואלה חיזקו בו את הפאר שלא פגעו בעיצוב המקורי. בדומה לבית הכנסת באשדוד גם זה שכאן בתל אביב ממשיך לפעול לכל אורך היום והשבוע ולהוות מוקד משיכה לאוכלוסייה שהולכת ונעלמת מהעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל של ספק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנת ההשנאה של חברת החשמל בדרך אילת

רק לפני שנים אחדות נהרס בשדרות ירושלים שביפו מבנה תחנת ההשנאה ההיסטורי והותיר אותנו עם שתי תחנות אחרונות ששרדו מהתקופה שבה הזמינו את בכירי האדריכלים לעצב אותן. ברגע שבחברת החשמל הראו נכונות, אז ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי באחת משתי התחנות שנותרו מאותה תקופה. תמיד סקרן אותי לגלות מה יש בפנים, והאם האדריכל עיצב גם משהו בתוך אותו מבנה שנראה כמו פסל סביבתי.

התחנה שהוקמה ב-1926 ומצויה בדרך אילת שבדרום תל אביב, תוכננה בידי האדריכל ריכארד קאופמן. את התחנה הוא תכנן עבור החברה במסגרת עבודות נוספות וגדולות יותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

משקיף על העולם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית פלטניק בשדרות בן גוריון 88

באופן חריג, הבניין נסוג מקו הרחוב ובחזיתו מדרכה רחבה במיוחד, הכי רחבה בכל שדרות בן גוריון. חזיתו סימטרית וכבר בכניסה ולצד בריכת דגי הזהב המוזנחת מגלים כי נעשה כאן שימוש רחב בקרמיקות צבעוניות. הן מופיעות בחזית הכניסה ולאחר מכן מלוות את העולים ויורדים במדרגות. חלונות עגולים וגדולים שופכים אור טבעי על המדרגות, ולמרות ההזנחה נעים לעבור כאן.

בנייתו של בית פלטניק, שנקרא כך על שמו של בעל הבניין המקורי שיזם את הקמתו, הושלמה ב-1938. הוא שוכן בשדרות בן גוריון 88, סמוך לבניין עיריית תל אביב והוא הוכרז לשימור. תכנן אותו האדריכל אליהו וולמן שאחראי לכמה מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב של שנות ה-30 וזו ככל הנראה עבודתו הידועה והבולטת ביותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשבוע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגשר הבעל שם טוב ביפו

החיוך שתמיד מעלה גשר הבעל שם טוב נובע מהתפאורה שהוא יוצר באמצע הרחוב. תהיתי האם הגשר הוא אנדרטה לאותה עיר ערבית שהיתה יפו, האם הוא ניסיון להציג מילון צורות של הבנייה המקומית ואולי הוא דווקא התרסה שנועדה להציג סוג של חורבה שמרמזת מיהו השולט ומה כוונותיו לכל אותם אלה שנותרו כאן מאחור.

אבל אחרי שיחה עם האדריכל צבי הראל אני מודה שההתבוננות שלי על הגשר היא שונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

פטיומקין וקיו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדירתם של האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

לאורך 60 שנות עבודה תכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בתי דירות בכל רחבי הארץ וגם באפריקה. מגורים לא היה תחום ההתמחות שהביא לפרסומם, אלא מבני הציבור, כמו ספריית סוראסקי, הספרייה הלאומית, תיאטרון ירושלים ועיריית באר שבע. אבל גם את בתי המגורים שתכננו, הם עיצבו באופן מקצועי ולא שגרתי. את ביתם הפרטי הם בנו בחצר בית הוריה של שולמית, ברחוב בר כוכבא 16 בתל אביב, זמן קצר לאחר שנישאו.

לאורך השנים הורחב הבית בתכנונם, עד שהפך לבית דירות שתופס כמעט את כל שטח המגרש. אך דירתם המקורית נותרה כמו שהיתה. גם היום, קרוב ל-70 שנה מאז נבנה, שומרת דירתם על חיוניותה, וסיבוב בה מגלה מיד שמדובר בדירתם של אדריכלים. לפני חודשיים עמדה הדירה ריקה ומוכנה להשכרה וזו היתה הזדמנות להסתובב בה. זמן קצר לאחר מכן נמצא השוכר המאושר.

זה סיפור שראשיתו לפני מאה שנה ועל כך ברשימה זו.

.

הבית ריק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית פרידשטיין באמיל זולא 8 פינת ז'אן ז'ורס 14 בתל אביב

החלק האהוב עלי בבית הדירות שתכננו האחים האדריכלים חיים ויוסף כשדן, בפינת הרחובות אמיל זולא וז'אן ז'ורס בתל אביב הוא הגגון בכניסה. אם תגידו שמדובר בסגנון באוהאוס, אז כנראה שהפעם לא יהיה צריך לתקן ולומר שמדובר בסגנון הבינלאומי, היות ויוסף כשדן למד תקופה קצרה בבאוהאוס.

הבניין שנבנה ב-1937 והוכרז לשימור נראה כמו שהיה עם חנוכתו – יש בזה מן הטוב כי אפשר להתרשם ממנו מבלי שעבר ניתוחים פלסטיים, ומצד שני מצבו נראה בהתאם. המזל הוא שהבניין נבנה באיכות עבודה עברית גבוהה, ולכן אפשר עדיין לחיות בו באופן סביר.

.

גגון

.

להמשיך לקרוא

הסוף הוא ההתחלה

רק לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על בית אגד הנטוש וכבר עלו עליו הדחפורים ופוררו אותו עד שנעלם. בעיצומו של ההרס, עמדתי למרגלות שרידיו האחרונים של הבניין שתכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר ושמואל ביקסון ונזכרתי בפזמון של השיר "הללויה" – "בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים, יום יום טורח ועמל יום יום הם נטרפים".

ועל כך ברשימה זו.

.

בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקונכייה האקוסטית בגן התקווה שתכנן צבי הקר

במהלך העבודה על המאמר שפרסמתי ועוסק בשכונת רמות פולין שתכנן האדריכל צבי הקר, גיליתי במקרה ידיעה קצרה על עבודה נוספת שהוא תכנן באותה עת. מדובר כנראה בעבודה הקטנה ביותר שתכנן האדריכל הנודע והראשונה שתכנן בתל אביב (השנייה והאחרונה היא מוזיאון הפלמ"ח). זוהי עבודה נשכחת מ-1978 שהוקמה בלבו של גן התקווה ונועדה לשמש קונכייה אקוסטית למופעים פתוחים לציבור. באותה תקופה החליטה "קרן תל אביב" כי שני פרויקטי הדגל שלה יהיו קונכיות אקוסטיות – אחת הוקמה באמפי וואהל בפארק הירקון והשנייה בגן התקווה. שני פרויקטים אלה מומשו לפי התכנית, פרויקט שלישי של הקרן שבמסגרתו תוכנן לקום בפארק הירקון ביתן מיוחד לתצוגת עבודות של אמנים צעירים לא מומש.

ולמרות שמדובר בעבודה קטנה, הקר לקח את אותה ברצינות גבוהה ויצר עשרות סקיצות שבעזרתן פיתח את הצורה הסופית של הקונכייה, שמזכירה את האלמנטים המחומשים שהרכיבו את שכונת רמות פולין. העבודה בוצעה בדיוק כפי שהוא תכנן אותה, ולא עברה שינויים משמעותיים מאז. עכשיו בימי הקורונה מוזר שהתאטראות והמוסיקאים לא מנצלים את המקום הזה למופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

"תקווה"

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: