Category Archives: תל אביב-יפו

סיבוב במוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון

בתחילת חודש שעבר נחנך מוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון במגרש החנייה עליו עמד האולם המיתולוגי ביותר שידעה תל אביב. הבניין שהוקם בתכנונו של אדריכל אהרן דורון במטרה לפעול כקרקס בנוי, נפתח ב-1966 כאולם קולנוע מיוחד שהתאפיין בכיפה עצומה. הקולנוע לא הצליח והאולם הפך לאולם מופעים, מסיבות וכנסים, אך לבסוף חוסל ונהרס, לא על ידי יזם תאב בצע, אלא דווקא בידיה של עיריית תל אביב שנהנית כבר שנים מעודף תקציבי של מליארדי שקלים. אז למה להרוס? התשובה היא 'ככה' עם כל מיני תירוצים כלכליים, או שלא 'ככה' ופשוט צריך לחפש מי המרוויח של העסק מבין חברי המועצה או עובדי העירייה. הריסת הבניין לפני שנה לטובת מגדלים חדשים, היא מהלך שמאיים על רבים מהמבנים בעיר, בעיקר כאלה שאיבדו את מעמדם התפקודי. פעם ניגנו, שרו, שחקו, רקדו וצפו פה בסרטים והיום יש פה רק אספלט ומכוניות.

בשונה ממוזיאונים אחרים, מייסד ואוצר המוזיאון שרדר לא לקח אנשי יחסי ציבור ולא הפך את הפתיחה לאירוע מתוקשר, ולכן סביר להניח שלא שמעתם עליו. בנוסף, המוזיאון עצמו הוא רק בחלקו פיסי וברובו הוא מצוי ברשת באתר מושקע. מדובר במוזיאון שהוקם ביוזמה פרטית והוענק לציבור בחינם.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרמה בחניון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגשר הולכי הרגל בשדרות רוקח שתכנן יעקב רכטר

בדרך לכנס איגוד אדריכלי הנוף בגני התערוכה חציתי את גשר הולכי הרגל שמקשר לפארק הירקון. זהו גשר עליו עבד האדריכל עמרי איתן, אבל הרעיון היה של האדריכל יעקב רכטר אצלו עבד איתן בזמנו, והמהנדס היה אינג' אליעזר שמיר.

"זה אחד המקרים הראשונים ששתפו אדריכל כקובע עיצוב בגשר, כי עד אותו זמן בארץ בעיקר מהנדסים תכננו", נזכר האדריכל גדי הלר, גם הוא עבד אצל רכטר והיה מעורב בעבודה על הגשר שנחנך ב-5 במאי 1988 עם פתיחת יריד "אדם ומעונו" בגני התערוכה. בין עבודותיו הרבות של רכטר ישנה חשיבות מיוחדת לגשר, שעד עתה לא קיבל תשומת לב בהיבט האדריכלי: (1) מדובר בפרויקט תשתיתי בו היה האדריכל גורם מרכזי, (2) הוא אמנם מעוצב בסגנון הברוטליסטי האופייני לרכטר אך יש בו ניסיון להתעדכן בסגנון הפוסט-מודרני, (3) כמו רבות מיצירותיו מדובר במבנה הנצפה היטב ואין אחד בתל אביב שלא חלף על פניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

/V\

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על השבילים של פעם

את ספר המאמרים החדש העוסק בעבודתו של אדריכל הנוף גדעון שריג בחרתי לקרוא על ספסל בגינה. הספר מרתק וכו' ומעורר למחשבה הרבה יותר רחבה על הנוף הישראלי, מאשר התמקדות בפארקים שעיצב שריג לאורך 47 השנים האחרונות.

ההשפעה של הספר מהירה: כשקמתי מהספסל וחזרתי בשביל היוצא מהגינה, שמתי לב שהשביל לא מרוצף ולא סלול. השביל היה מסומן באמצעות אבני שפה מבטון חשוף, דקים ונמוכים, כמעט בלתי מורגשים אבל כאלה שמסמנים בברור את תוואי השביל. השביל עצמו התמזג עם הסביבה הכללית של הגן, החשופה והנקייה. השביל הזה הוא הכי פשוט, הכי זול, הכי סביבתי וגם לדעתי הכי יפה. פעם ככה עשו שבילים.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חמישי על תמונות אדריכלים

ברשימות ובכתבות שפרסמתי במהלך השנים תמיד נותרו דברים שלא נכנסו והם הסיפורים הקטנים שנוצרו מעצם המפגש עם האדריכל/ית. מופיעים כאן 26 אדריכלים, אדריכלי נוף, הנדסאים וגם עיתונאית אחת ושני עורכים שכתבתי עליהם או עבדתי איתם, וזו הזדמנות להציג אותם וגם להגיד כמה מילים על המפגש.

רשימה זו מצטרפת לכמה סיבובים על תמונות אדריכלים (1, 2, 3, 4), תמונות אותן בחרתי באופן אקראי. יש לי עוד המון כך שזו בהחלט לא הרשימה האחרונה.

.

על כל אלה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

 

להמשיך לקרוא

שנה טובה!

השנה שעומדת לחלוף בעוד כמה שעות היתה נחמדה, מלאה בשינויים שנראה לי כרגע שרובם חיוביים ובהזדמנות זו רציתי לאחל לכן ולכם שנה טובה!

.

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסדרת סיורים בתל אביב

אמנם מדובר על סדרת סיורים שתתקיים עוד חצי שנה, אבל בבית אריאלה כבר פתחו את ההרשמה. הם פנו אלי בהצעה להוביל סדרת סיורים בתל אביב בת ה-109. פה ושם הובלתי סיור בודד אבל עדיין לא הובלתי סדרה. אז באופן חד-פעמי אקיים סדרה של 6 סיורים ברחבי תל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

פה ושם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב של תמונות אדריכלים

לאורך השנים יצא לי לשוחח עם מאות אדריכלים, בעיקר ישראלים אך לא רק, ובכל הזדמנות צלמתי אותם. הסיבה העיקרית היא שבכתבות אדריכלות לא היו מציגים את תמונת האדריכל וזה הטריד אותי. במקרים בהם אנשים מסתכסכים אחד עם השני, התקשורת מקפידה לציין את שמות עורכי הדין המייצגים את כל אחד מהצדדים ומציגה תמונה של העו"ד. בכתבות אדריכלות ניתן לרוב לשמוע את האדריכל אך לא לראות אותו. את המהלך הזה ביקשתי לשנות.

הפעם בחרתי לרכז כאן חלק קטן מאותן תמונות. לא בחרתי כאן את התמונות הכי טובות או את האדריכלים המרתקים ביותר, אלא מקבץ אקראי לגמרי. אפילו סדר הופעתם נקבע לפי שמות הקבצים שהיו בתיקייה. היוצא מן הכלל הוא האדריכל סעדיה מנדל שאותו בחרתי להציג בראש הרשימה. נפגשנו בקבר רחל והוא הציג את העבודה. מנדל תאר את התכנית, קצות אצבעותיו נגעו בשרטוט, ביד אחת כתבתי את הסבריו וביד שניה צלמתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

רק הליכוד יכול

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 23: בית ספר יסודי דרויאנוב בפלורנטין

השינויים המתרחשים בשכונת פלורנטין וסביבתה, לא פסחו גם על הגינה הציבורית היחידה שהיתה בשכונה. למגרש יש היסטוריה ארוכה ומפוארת. היה כאן מגרש כדורגל של מכבי תל אביב, אחר כך בית ספר יסודי, אחר כך סדנאות אמנים וגינה ציבורית, ולבסוף חזרה הגינה להיות בית ספר שפתח את שעריו בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. בית הספר החדש ייחודי בכך שהוא משלב בתוכו תכנית לימודים לתלמידים חילונים ודתיים מכל רחבי תל אביב.

פלורנטין היא ככל הנראה השכונה היחידה בישראל שהצליחה לשלב מגורים עם מלאכה, תעשייה קלה, מסחר ומקומות בילוי. אנשי הנדל"ן בסיוע העירייה הצליחו גם את הפנינה הזו לחסל והקמת בית הספר החדש היא צעד נוסף במהלך, לטוב ולרע. את המאמר על בית הספר היסודי דרויאנוב, בתכנון האדריכליות אורית אורנת ורות שפירא, פרסמתי במקור בכתב העת "הד החינוך", בו אני מפרסם בקביעות מאז 2009. ביום ששי הקרוב (19.5) במסגרת אירועי "בתים מבפנים" יתקיים סיור מודרך בבניין בשעה 12:30.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקצף גל ועננה

 

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון דן פנורמה תל אביב

המלון הפחות ידוע שתכנן האדריכל יעקב רכטר הוא דן פנורמה תל אביב הניצב בין מגדלי מנשייה, מול הדולפינריום. האדריכל גדי הלר שהיה אחראי על הפרויקט במשרדו של רכטר, מספר שבגלל לחץ מצד היזם, חלפו 42 יום בלבד מהרגע שהמשרד קיבל את העבודה ועד לרגע בו הופקדה התכנית בעירייה. בנוסף, בגלל אילוצי מימון אפילו החלו כבר העבודות באתר.

מאז פתיחתו ב-1979 החליף המלון ידיים וגם עיצוב הפנים המקורי שיצרה דורה גד (כלת פרס ישראל לאדריכלות) נמחק כמעט ללא זכר. התכנית העירונית למשוך את שדרות רוטשילד עד לפתח המלון, מהלך שדרש פריצת דרך והריסה מסיבית בשכונת נווה צדק, נכשלה ולא בוצעה. השדרה אמנם לא התממשה אך הכיכר שתוכננה בקצה שלה הוקמה עד הפרט האחרון, התוצאה היא אחת מהכיכרות הגדולות והמושקעות שבוצעו בישראל ולא נעשה בהן שימוש אפילו יום אחד. כך נוצר מצב בו המלון כלוא בין מלון אחר ובין חניון מכוער שמעליו כיכר נטושה שהגישות אליה חסומות. העיצוב העכשווי של המלון הוא סתמי ופשטני ועל אף שבוצע רק לפני שנים ספורות, הוא נראה כבר לא רלוונטי. למרות כל אלה ולמרות האוכל הגרוע למעט הקינוחים, לכל חדרי המלון יש נוף לים, המיקום צמוד לנווה צדק ולשוק הכרמל – מה שמעניק לו יתרון על מלונות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מכולת בית מלון

.

להמשיך לקרוא

זאב רכטר על תפקיד האדריכל – 118 שנים להולדתו

מה חובתו של האדריכל? מה משמעותה של האדריכלות בכלל ובישראל בפרט? – על שאלות אלה ביקש האדריכל זאב רכטר לענות בהרצאה קצרה שנשא לפני 60 שנה. רכטר מאבות אדריכלות ישראל, הוא אבי שושלת של אדריכלים ואמנים: בין השאר אביו של האדריכל חתן פרס ישראל יעקב רכטר, חתנו של האדריכל משה זרחי וסבם של המוסיקאי יוני רכטר, האדריכלים דוד זרחי (ובנו דניאל זרחי) ואמנון רכטר, המאיירת מיכל לויט והשחקנית דפנה רכטר. על שמו נוסד הפרס המוענק מידי שנתיים שבו זכיתי ב-2014.

רכטר הירבה לתכנן: בית אנגל בשדרות רוטשילד (שעובר עכשיו חידוש), בנייני האומה בירושלים, היכל התרבות בתל אביב, בית חולים אסף הרופא בכפר סבא, חדר אוכל בקיבוץ יגור הם רק חלק קטן מעבודותיו. הוא מיעט לכתוב ולכן הדברים שנשא בטקס קבלת פרס רוקח למפעלי הנדסה (פרס שנוסד ב-1956 ומוענק עד היום) הם עדות לתפיסת עולמו. קריאה חוזרת בטקסט מגלה שהוא עדיין רלוונטי ולכן לרגל 118 שנה להולדתו בחרתי לפרסם אותו מחדש, כפי שפרסמתי מחדש לפני כמה שנים את מאמרו של האדריכל אברהם ארליק על זאב רכטר.

ב-3 לינואר 1957 התקיים במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד טקס חלוקת פרס רוקח. זו היתה הפעם הראשונה שהפרס הוענק, ובמסגרת זו התחלקו בו האדריכלים הבכירים בישראל: בקטגוריית מבני שיכונים זכה זאב רכטר על פרויקט שיכון צבא הקבע "מעוז אביב" שבצפון תל אביב. בקטגוריית מבני משרדים זכה האדריכל דב כרמי ובקטגורית מבני תרבות זכו האדריכל אריה שרון עם שותפו בנימין אידלסון (על שמם של רכטר, כרמי ושרון נקראו שלושה רחובות סמוכים בצפון תל אביב). אל החבורה הנכבדה הזו הצטרפו שניים צעירים: האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר שזכו בקטגוריה של מבני מגורים ביוזמה פרטית. חוץ מרכטר נשאו דברים בטקס גם אריה שרון וח"כ ישראל רוקח ראש העירייה לשעבר שעל שמו עוד בחייו נקרא הפרס.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכל זאב רכטר

להמשיך לקרוא

סיבוב באוספי הטבע לקראת פתיחת מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב

הביקור במוזיאון הותיר אותי אופטימי: התצוגה הולכת להיות מרתקת (וגם חינוכית) וככל שיתנו לקהל להיחשף לעבודת החוקרים כך המוזיאון יהיה יותר אטרקטיבי, כי לדעתי עידן התצוגה המיושן של מוצגים בויטרינה הוא כבר לא רלוונטי (לא מאמינים? תקפצו לביקור במוזיאון הארץ הסמוך). המוזיאון ממוקם בשוליים של קמפוס אוניברסיטת תל אביב, מול "בית התפוצות" ולא רחוק ממוזיאונים נוספים ובראשם בית הפלמ"ח, מוזיאון הארץ והמוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין, ולפני הכל הוא צמוד לגנים הבוטניים של האוניברסיטה שהם אתר מיוחד ונסתר.

ברשימה זו אני לא בא לכתוב על בניין המוזיאון עצמו שיפתח להצצה ראשונית כבר עכשיו לכמה ימים בגלל יריד "צבע טרי" (המוזיאון עצמו יפתח בקיץ). על הביקור במוזיאון אוספי הטבע  כתבתי מאמר בתחילת השבוע באתר xnet. שנה שעברה ביקרתי בבניין פעמיים וכתבתי עליו כאן: ביקור ראשוןביקור שני. לכן, הפעם אני רוצה להביא את החלק בביקור שערכתי עם הצלם גדעון לוין לקראת הכתבה, ובו ביקרנו במרתף של האוניברסיטה בו שמורים כמה מאוספי הטבע, חלק מתוך 5.5 מיליון הפריטים המרכיבים את האוספים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אני סתם בחור ששר לך

. להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכות ההשקייה ששרדו מפרדסי יפו בבית קברות טאסו

רחוב 3386 נקרא השביל הראשי החוצה את בית קברות טאסו – בית הקברות המוסלמי היחיד שפעיל ביפו, וממוקם ממש ליד נתיבי איילון ובית חולים וולפסון. רק מטרים בודדים מפרידים בין בית הקברות ובין המרכז הקהילתי שתכנן האדריכל משה ספדיה בשכונת נווה עופר שעליו כתבתי כאן שבוע שעבר. עד סוף המאה ה-19 היה כאן פרדס גדול שהחזיקה משפחת טאסו הארמנית. לימים נמכר הפרדס, נעקרו העצים  ותושבי יפו החלו לקבור כאן את מתיהם. מקבץ של בריכות השקיה עם אמת מים נותרו באתר. אפילו בית הבאר נותר שלם וניצב ממש בכניסה לבית הקברות על רחוב תל גיבורים. בית הבאר משמש כיום למפעל שיש. חלק ממערכת ההשקיה משמש לאחסנת ציוד לקברנים, אחד מחלקי המערכת הוסב לבית תפילה וכל השאר מתפורר ונהרס אט אט.

המודעות לאתר אצל מעטים מהאדריכלים גבוהה. ב-2008 ערך כאן האדריכל אמנון בר אור סיור במסגרת אירוע "בתים מבפנים", והצליח למשוך לכאן עשרות מבקרים. הגברת המודעות הציבורית היא צעד הכרחי, אבל מאז לא נעשה דבר ולכן גם לא אתפלא אם מחר בבוקר כל המקום ימחק. יש מינהל הנדסה בעירייה ויש בו אגף שימור, יש משרד תרבות בממשלה – אבל כשאין תמריצים ואין עניין מספיק אז אותם ערכים שהיו תשתית למקום בו אנו חיים נעלמים.

ועל כך ברשימה זו.

.

17038742_1577294338966809_2667017809835156968_o

החול יזכור

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז קהילתי נווה עופר בתכנון משה ספדיה

בשכונת השיכונים בדרום תל אביב מסתתרת אחת העבודות המפתיעות והמוצלחות שתכנן האדריכל משה ספדיה בישראל: מרכז קהילתי. המרכז שנחנך ב-1994 יוצר מוקד מרכזי, שמקשר בין האזורים השונים בשכונה וגם מחזק את המוקדים הצמודים לו: גן ציבורי, מגרשי ספורט ובית ספר. נווה עופר כמו רבות מהשכונות שהוקמו בשנות ה-50 וה-60 מורכבת בעיקר מבתי מגורים שנבנו במסגרת הדיור הציבורי ופריסתם מתבססת על "יחידות השכנות" שהתפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה.

עברו כבר יותר מעשרים שנה מאז נחנך, אבל ביקור במרכז הקהילתי מגלה כי הוא מתוחזק היטב וכל אדריכל היה שמח לגלות שמבנה הציבור שתכנן נשמר כמו שתכנן. כמעט ללא שינויים, ללא תוספות, ללא טיח מתקלף, ללא שילוט אגרסיבי שלא קשור, וללא מרצפות שבורות.

ועל כך ברשימה זו.

.

16836116_1571407539555489_2709127065086429870_o

המרכז (צילום: ליאור דרור)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בביתן הקרמיקה במוזיאון הארץ

הטיפול בחזיתות המבנים שתוכננו במשרדו של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר הוא נושא שמרתק אותי בכל פעם שאני נתקל בבניין שתכנן. החזיתות שונות זו מזו הן בהיבט החומרי והן הצורני, אך בכולם יש התייחסות לאקלים המקומי וניסיון ליצור שפה עיצובית מקומית ומודרנית. "ביתן הקרמיקה" שבתכנונו הוחל ב-1961 ונחנך ביולי 1966 הוא דוגמה מובהקת לטיפול החזותי והאקלימי, בניין שעל תכנונו הופקד אריה אדיב, מתכנן במשרדו של ויטקובר ולאחר מכן שותפו.

בשונה ממוזיאונים אחרים שתוכננו ונפתחו בארץ באמצע המאה הקודמת ועברו כולם שינויים ועדכונים, לטוב ולרע, ביתן הקרמיקה נותר כמו שהיה והשינויים בו מזעריים. עיצובו של המבנה נותר עדכני, התצוגה בו משקפת תפיסה דידקטית שניסחה הארכאולוגית רות עמירן ויישמה אוצרת הביתן הראשונה עוזה זבולון, וכמו במקרים רבים אחרים – רק על אופן התצוגה אפשר היה לכתוב מאמר נכבד, אבל אני אתעכב רק על האדריכלות.

אחרי שקבלתי שיחת טלפון זועפת ממנכ"ל המוזיאון אילן כהן, שבאה בעקבות התרשמותי מהמוזיאון אותה פרסמתי ברשימה הקודמת על ביתן הזכוכית, החלטתי הפעם להימנע מביקורת.

ועל כך ברשימה זו.

.

16665517_1556029457759964_7073820006318920668_o

ככר השוק ריקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בביתן הזכוכית במוזיאון ארץ ישראל

מי שנוסע ברחוב רוקח בתל אביב יכול לצפות על "ביתן הזכוכית", הבולט בראש רכס הכורכר שמצפון לכביש. בשונה מ"מרכז רבין" או מגדל התצפית הסמוכים לו וזועקים לתשומת לב, מצליח ביתן הזכוכית בצניעותו, בעיצובו הייחודי והמאופק לגבור עליהם. הוא נמוך מהם, הושקעו בו משאבים דלים יותר והוא גם הוותיק שבהם – נחנך ב-1959. תכננו אותו האדריכל ורנר יוסף ויטקובר ושותפו אריק באומן.

הביתן השוכן בתחומי מוזיאון ארץ ישראל, משמש לתצוגת כלי זכוכית עתיקים שהבסיס להם היה אוספו של ד"ר ולטר מוזס (ממייסדי "דובק"), שגם יזם את הקמת המוזיאון, אך נפטר טרם פתיחתו. מוזס אגר כ-12 אלף כלי זכוכית בדירתו ברחוב בוגרשוב בה חי בגפו. ב-1953 חתם על הסכם עם עיריית תל אביב על הקמת המוזיאון והביתן בתוכו.

במהלך השנים עבר ביתן הזכוכית תהפוכות במהלך השנים. רוב השינויים לא היטיבו עמו ופגעו באיכויותיו ובערכיו. לפני שלוש שנים בוצעה עבודת חידוש שטיפלה בחלק מהחזית ובקומה התחתונה. אך עדיין, נדרשת עבודה רבה כדי להשיב לביתן את מעמדו תוך התאמה לצורכי תצוגה עכשוויים.

ועל כך ברשימה זו.

.

16587116_1551817661514477_7540622137552809062_o

בעיני נשקפים הנופים

.

להמשיך לקרוא

ספר חדש על עיצוב ישראלי "מקס ישראליאנה"

קוראות וקוראים טהורים!

"תארו לכם שאתם ערבים החיים בטול כרם או בקלקיליה, או על ההרים, מול הים התיכון, מה אתם רואים, מה? מדינת ישראל עושה לכם סטריפטיז, זה מה שאתם רואים, סטריפטיז! ירוקה, עולה כפורחת, משגשגת, מנצנצת בלילה בשלל אורות שלה. ומה שאין העין הערבית רואה משלים הדמיון: איזה חיים משוגעים עושים שם היהודים עם היהודיות! עכשיו, אתם יודעים מה קורה לגבר בריא כאשר הוא רואה סטריפטיז מלהיב?". בציטוט החמוד הזה של עזר ויצמן בחרתי לפתוח את הספר החדש בו לקחתי חלק.

"מקס ישראליאנה" מתפרס על פני 382 עמודים והוא תוצר של עבודה של צמד המעצבים המכונים Public School, עבודה שארכה שנתיים. הפסר מציג פריסה רחבה של דימויים אסתטים, ברובם יומיומיים, המייצגים את ישראל בין השנים 1977 ו-1995. תקופה שנפתחת בעלייתו של בגין לשלטון ומסתיימות עם רצח גולדשטיין במערת המכפלה ורצח רבין בתל אביב. שנים של מלחמות, כיבושים ונסיגות, הסכמי שלום, משברים כלכליים, פריחה של ענף המלונאות באילת ובטבריה, נסיקת עולם הפרסום, ערוץ 2, כיף כף, קניונים, תיסלם ופלאטו שרון, דולפינריום וקולוסיאום, מק דייויד ודיזנגוף סנטר, יצחק שמיר וראש אינדיאני.

הספר מורכב מעבודת ליקוט מעמיקה שביצעו Public School – אסף כהן וג'ואנה אסרף, שעיצבו לאחרונה גם את הספר על משרד "נדלר נדלר ביקסון גיל". החלק שלי בספר הוא בעיקרו הטקסטים הממלאים אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

max-book-cover-jpg

גן של פלסטיק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בין סיפורי סומייל

כשעוד היה כפר סומייל (صميل) שוקק חיים בליבה של תל אביב, ערכתי בשיתוף סימה צפוני סדרה של שיחות עם תושבים וותיקים ותושבים ותיקים יותר, יהודים וערבים. בימים אלה נמחקים שרידיו האחרונים של סומייל, השוכנים בין הרחובות ארלוזורוב, ז'בוטינסקי, אבן גבירול ובן סרוק, לטובת הקמת מבנים חדשים. היזמים אפילו שינו את שם המקום ל"מתחם סמל". את המחיקה הזו תכננו האדריכל יעקב יער בשיתוף אדריכלי הנוף יעל מוריה ודוד סקלי.

שיחות אלה שופכות אור לא רק על ההיסטוריה של כפר סומייל אלא אף על התחושות, הזיכרונות והכמיהות שיש לאנשים בקשר לביתם בסומייל. יחד הם מרכיבים את סיפורו של המקום. הסיור שערכתי בין שרידיו האחרונים של הכפר לפני כמה שבועות והעניין המחודש שאנשים מוצאים בו, דרבנו אותי לפרסם כאן חלק מאותן שיחות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14711653_1415788901784021_170029856625540136_o

בסומייל

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: