Category Archives: רשפון

סיבוב חוזר בבית העם ברשפון / סיפורם של המתכננים והמבנה / שיר לאהובה רחוקה

בעקבות הביקור הראשון שלי בבית העם הנטוש של המושב רשפון, התברר שכבר לאחר כמה ימים החלו בשיפוץ המקום והשבתו לפעילות. סיקרן אותי מאד לראות את המבנה בעת התהליך, אז חזרתי לשם. במקביל, יצרו עימי קשר ליאור בן משה החוקר בימים אלה את תולדות הבניין וערכיו וכן האדריכלית עמנואלה גת, שתכננה את המבנה באמצע שנות ה-60 בשיתוף בעלה וכך חשפו לפני את סיפור תכנונו הייחודי של הבניין, המובא להלן. 

תכנון בית העם של המושב רשפון, הופקד בידיה של בת המושב – האדר' עמנואלה גת ובעלה באותה העת אדר' דניאל גת (שמפעיל כיום בלוג מעודכן ומומלץ בנושאי תכנון אורבני). עמנואלה סיימה את לימודי האדריכלות בטכניון בשנת 1963, שהיה המחזור הראשון שנדרש ל-5 שנות לימוד, בשונה ממה שהיה נהוג עד אותה העת (4 שנים בלבד. אגב, במחזור של גת למד גם האדר' סלו הרשמן שמשלים בימים אלה ממש את התוספת לבניין ישן שתכנן – סינמטק תל אביב).

שני המורים אשר השפיעו עליה ביותר מבין סגל ההוראה היו האדריכלים אל מנספלד (שתכנן בין השאר את מוזיאון ישראל – עליו זכה בפרס ישראל) ודניאל חבקין. עם סיום לימודיה פנתה גת לעבוד במשרד כרמי בתל אביב, ובמהלך עבודתה שם, קיבלה כבת המושב את פניית מזכירות המושב לתכנן את בניין בית העם. את עבודה זו, קיבלה גת באופן פרטי יחד עם בעלה אותו הכירה בטכניון, שם למד שנה אחת מעליה, וכן כשעבדו השניים יחד בעת לימודיהם במשרדו של מנספלד בחיפה.

לצד תכנון בית העם, קיבלו בני הזוג גת גם את תכנונם של מבני מגורים לעולים חדשים מיוגוסלביה, שנקלטו באותה העת לרשפון, כחלק ממאמץ הקליטה הלאומי, בו נטל המושב חלק. כיום לא נותר שריד מאותם מבנים בהם נעשה שימוש באסבסט וששכנו לצד מסילת הרכבת.

גת שהייתה הדמות הדומיננטית בתכנון המבנה, עמלה על התכניות בתום יום העבודה בשעות הערב. בתקופה זו, הושפע התכנון כמקובל מיצירותיהם של פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה וכן באופן משמעותי מהיכל פינלנדיה (מרכז כנסים בהלסינקי) בתכנונו של אלבר אלטו שהתפרסם ממש באותה התקופה (באתר היכל פינלנדיה ישנו קישור מימין לצפיה בסרט קצר משנת 1972, על הארכיטקטורה של המבנה עם הסברים מאלפים בפינית).

לאחר ההגשה של התכניות לרשויות וקבלת ההיתר לבניה, החליטו הזוג לעבור לארה"ב בעקבות החלטתו של דני גת להמשיך לתואר שני בתכנון ערים באוניברסיטת ייל. הודות לכך, מסרו השניים את המשך העבודה על בית העם לשניים מחבריהם לספסל הלימודים בטכניון – עזרא שרון ומיכאל שטרן. השניים האחרונים, השלימו את מלאכת התכנון וליוו את הבניין לידי גמר. על פי עדותה של עמנואלה גת, בעת ביקור בארץ בשנת 1968 לאחר שהושלם הבניין, הם מצאו כי שרון ושטרן שמרו על התכנית המקורית של הבניין, ורק הוסיפו מיני פרטים וכן את "המשפך" בכניסה הראשית למבנה בהשראת עבודותיו המאוחרות של לה קורבוזיה. על אף שעמנואלה מצאה את התוספת הזו מעט "כבדה" ביחס לגושים המייצגים את החללים פונקציונאלים של הבניין, היו הזוג מרוצים מהעבודה.

בהמשך עם שובם ארצה של בני הזוג גת בשנת 1971, הפכו לאנשי הוראה בטכניון לצד תעסוקה בפרקטיקה: דני עבד אצל מנספלד ועמנואלה פנתה לתכנון בתים פרטיים בכל רחבי הארץ. אחריתם של הזוג השני של בית העם הייתה בכי רע: מיכאל שטרן נהרג במהלך מלחמת ששת הימים, זמן קצר לפני חנוכת הבניין, ובכך הותיר אחריו אלמנה ניצולת שואה עם שני ילדים. עזרא שרון ניפטר מהתקף לב זמן קצר לאחר מכן, כשטרם מלאו לו 50 שנות חיים.

בנוסף לפרויקט זה, תכננו השניים פרויקט נוסף. בשנת 1962 זכו בתחרות לתכנון מרכז אזרחי ומסחרי בנהריה, שאמור היה לחבר את חלקה המזרחי לחלקה המערבי של העיר. הפרויקט מעולם לא בוצע ולמעשה עד היום נהריה מחולקת על ידי כביש החוף לשני חלקים.

בית העם של המושב רשפון תוכנן כמקום להתכנסותם של תושבי רשפון, ובהתאם לכך לא נחסכו כל אמצעים ובמסגרת זו תוכנן אולם היכול להכיל את כל בני המושב – 500 אישמבנה אשר בכל קנה מידה גדול בהרבה על מידותיו של המושב הקטן.

על פי מאמרו של ולדימיר קראוס שפורסם בשנת 1986 בחוברת שהופקה לציון יובל שנים לרשפון, נחשף סיפורו של הבניין: רשפון הוקמה בשנת 1936 ולאחר קום המדינה גדל מספר תושביה באופן משמעותי ובית העם שנקרא היה "בית גופרמן" צר היה מלהכיל את כל בני המושב.

בשנת 1962 הוחל בקידום רעיון להקמתו של בית עם גדול ומרכזי למושב, רעיון לו קמו מתנגדים רבים בשל הגודל הענק שהוצע על ידי מובילי הנושא. לבסוף, כשהגיע נושא מימוש הקמתו של בית עם חדש להצבעת חברי המושב, מבין 200 בעלי זכות ההצבעה ניגשו להצביע בעניין 37 חברים וברוב דחוק של קול בודד הוחלט על הקמתו של בית העם. החלטה זו, גררה אחריה מסכת של דיונים פנימיים שנמשכו על פני שלוש שנים תמימות שבסופם הוחלט על הקווים המנחים לתכנון. רק בשנת 1967 הושלמה מלאכת הבניה לאחר השגת המשאבים הכספיים להקמתו של הבניין (כ-400,000 לירות).

במרץ 1967 נחנך בית העם, ותכנית תרבותית נערכה בו באופן מוסדר וקבוע; במקום נערכו לבד מקונצרטים, הקרנת סרטים, הצגות והרצאות, גם דיונים, שמחות חגים ושמחות משפחתיות. בין השאר, נערכו במקום טקס ומסיבת נישואיהם של אחיה של עמנואלה גת עם בחירת ליבו.

שנות ה-70 היו ימי הזוהר של בית העם במושב רשפון, שהפך לזירת התרבות המרכזית באיזור כולו. בראשית שנות ה-80 עם חדירתה של הטלויזיה לכל בית בישראל, פחת השימוש בבניין, עד שפסק כליל. במאמרו, קראוס מאשים את הארגון הלקוי של אירועי התרבות בבניין ולא את כורח המציאות, אך לעניות דעתי הוא טועה והמבנה אכן לא מתאים היה יותר לייעודו ונדרש תכנון מחודש – דבר המבוצע בימינו אלה (ולגביו אין לי כל מידע).

את מאמרו מסיים קראוס בפסקה פסימית, איתה גם אני אסיים רשימה זו, היות ונראה כי עתיד חדש ואחר מצפה לבניין: "אגב, הרעיון המקורי של היוזמים להקמת בית העם היה לבנות מצודת תרבות – פשוטו כמשמעו! חבל מאוד שהוא לא התגשם כמצופה, וכתוצאה מהעדר תכנון בשנים האחרונות, פרט לאירועים בודדים, הבית עומד שומם".

 

 
לחץ כאן להגדלת תמונת המאמר.
 
בהזמדנות זו, ברצוני להודות לליאור בן משה – סטודנט לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב, שערך בחודשים האחרונים מחקר על בניין בית העם, והיה זה הוא שהפנה אותי למאמרו של ולדימיר קראוס. ליאור ערך את המחקר במסגרת מחקר מקיף על בתי העם במרחב הישראלי הנערך בימים אלה באוניברסיטת תל אביב, ובו שותפים כמה עשרות של חוקרים צעירים. אמנם, מדובר באוניברסיטת תל אביב שכולה רעש וצילצולים, אך כולי תקוה שמחקר חשוב זה יצא ביום מן הימים אל האור ולא ישאר נעול במרתפו של חוקר מקשיש. חשיפת סיפורם של בתי העם והגברת המודעות לחשיבותם הארכיטקטונית והתרבותית, יעודדו את פיתוחם והפסקת הזנחתם ממנה הם סובלים מרביתם באופן מואץ בשנים האחרונות עם התגברות הרצון "לממש" את ערך הקרקע עליה הם שוכנים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

וכעת, לשיר אהבה נוסף:

שיר לאהובה רחוקה

כשאני כאן לבד ונעשה כבר מאוחר

אני מרגיש שהלילה לי הוא מנוכר

מתוקה, את יודעת שאני רק שלך

וכל מה שאבקש זה להיות רק איתך.

כשאת מסתובבת לך ברחבי העולם

ואני כאן תקוע בישראל לא כמו כולם

זה עושה לי מוזר

הגורל אלי הוא אכזר.

את עדיין רחוקה והיממות חולפות

אך עדיין לא למדתי מכל הטעויות

איך זה שנתתי לך ללכת מכאן

ולחיות לך עם גבר זר.

הולך לי לבדי ברחוב הקר

ובפנים עמוק הלב נשבר

איתך להתמזג רוצה הלב

איתך להתחמם ואליך להתקרב.

את לא יודעת מהי אצלי אהבה

רגע לפני שבחלון האור כבה

אבל למרות שאת רחוקה אהבתי נמשכת

ואני לא אפסיק אליך ללכת.

סיבוב בבית העם הנטוש ברשפון

 

בין העיר והפאליק, על חוף השרון

מושב לתפארת, קוראים לו: רשפון.

אלוף ירקות הוא, לו שיא בבוטנים.

רק תש לו כחו בענף טרקטורים.

                        אמת, נכון! זאת היא רשפון!

כך נפתח ההמנון של המושב רשפון, כפי שניכתב על ידי חבר המושב גרשון גץ, ופורסם בחוברת מיוחדת שהופקה על ידי מזכירות המושב לכבוד שנת חצי היובל למושב ב-1961. רשפון הוקמה אי שם באמצע שנות ה-30 כשהמאבק על האדמה בין האוכלוסיה הישראלית לאוכלוסיה הערבית היה קשה ומר. כיום, אין כל זכר לכל אותם כפרים ששכנו במרחב זה, ובכללם הכפר אל-חרם (520 תושבים) והכפר אג'ליל (870 תושבים), כך גם אין כל זכר לכל אותם אנשים שנאחזו באותה העת בקרקע בכל כוחם.

למבקר מבחוץ, נראה שרשפון איבדה את זהותה, ומבתים קטנים ופתוחים וקהילה מאוחדת ותרבותית, נותרו גדרות, שלטי פירסומת, BMW, שפע של הזדמנויות נדל"ניות …ובית תרבות נטוש, עזוב וריק – המשקיף על השדות האחרונים שנותרו בשולי היישוב. 

 

 

ביום שני בבקר בדרך לנתניה, הצעתי לשאול במפתיע לבקר במבנה "בית העם" העומד מוזנח ושומם ברחוב הפרחים בקצה המזרחי של רשפון.

לשאול לא הייתה הרבה ברירה אלא להסכים, היות ואני אחזתי בהגה, ועוד לפני שסיימתי להעלות את ההצעה, כבר סטיתי מכביש מס' 2 אל תוככי המושב. על בניין בית העם, שמעתי לראשונה מד"ר משה, שלא העז להיכנס לבניין הנטוש וחשב שהמדובר כאן בבית הכנסת – אז לכן חשיפתו של בית העם ורשימה זו היא הודות לו.

כבר ברחובה הראשי של רשפון, משני צידינו שלטי ענק המכריזים על מיני עסקים, והמסתירים את בתיה הצנועים והפשוטים שבעבר היוו את גאוות המושב. לצידם, ניצבים בתי הפאר הכובשים להם אט אט את מקומם ברשפון, ומזכירים לכל שעתיד המקום ככל הנראה להפוך לגרסת הטלאים של המושב השכן כפר שמריהו שכבר שנים מוביל לצד סביון, כשכונת הוילות של האלפיון העליון.

ארץ ישראל הישנה והטובה עדיין מצויה ברשפון – ואת בתיהם של אותם מיישבים וצאצאיהם עדיין ניתן למצוא כאן, אבל נדמה שהיא אט אט דועכת, נדרסת ומתאדה באוויר.

בדומה לחדרי האוכל בקיבוצים, נבנו בתי העם במושבי העובדים, כמבני ראווה המקרינים את עוצמת היישוב ויכולותיו. כך גם בית העם ברשפון, שגודלו ומורכבותו עומדים בניגוד חריף לבתי המושב הקטנים והשקטים.

מבנה בית העם בכללותו מורכב ממספר מסות, אשר כל מסה מייצגת פונקציה שונה. מבנה דומה כזה בארץ, אם כי מוקדם בהרבה למבנה זה, הוא בניין חדר האוכל בקיבוץ גבעת השלושה הנטוש (כיום בלב פתח-תקוה) אותו תיכנן בשנות ה-30 האדריכל אריה שרון, והוא מבוסס באופן מובהק על תפיסת עולמו של הפילוסוף האוסטרי לודוויג ויטגנשטיין.

היות ורשימה זו מתמקדת במבנה נטוש, אני ממליץ לצפות בכל 9 הדקות של הקטע המצורף כאן – המציג את הקומפלקס המרשים והנטוש של Hotel Citroen, כפי שהוצג באחת הסצנות המפתיעות בסרט האהוב עלי מהעשור האחרון. ואם התרשמתם מהעוצמה האמריקאית אז צפו גם בזה. צפיה מהנה!

מאמצים לא מעטים השקעתי בניסיון לאתר את שמו של האדריכל של בית העם במושב רשפון: במחלקת ההנדסה של המועצה המקומית איבדו את התיק, ובמזכירות המושב אף פעם האיש שמכיר את הארכיב לא היה (חופשה/מחלה/הצגה), כך שהפרט החשוב הזה בהבנת המבנה – חסר לי בנתיים.

בכל מקרה, ניתן בנתיים להמשיך ולהנות מהבניין המרתק והמרשים הזה העומד כעת כרוח רפאים, עדות אילמת ומרהיבה לחיים שהיו ואינם. למושב שאיבד את זהותו ואת ערכי התרבות עליהם הושתתה הקמתו, ואבדו יחד עם אובדן מייסדיו.

בית העם מוצב כאמור בפאה  המזרחית של היישוב, בסמוך לקצה הרחוב הראשי המוביל מדרך חיפה. בסמוך לו פועלת עד היום הצרכניה המקומית, שהופכת את המקום למרכז בו ניתנת לתושבי רשפון ההזדמנות להפגש באופן בלתי אמצעי.

רחבת בית העם, הנפרסת בכניסה לבניין, מוגבהת מעל למפלס הרחוב ב-2 מטר ומקושרת אליו באמצעות גרם מדרגות רחב. על פי חתך הזהב, נפער אל תוך הרחבה פתח הכניסה המוביל אל אולם המבואה רחב הידיים, בעל תקרת קורות בטון חשופות – המותירות רושם רב בעיני המבקר, ומחזקות את הפרספקטיבה של החלל הארוך. בקצה האולם ניצב לו דומם ומאובק פסנתר כנף שחור וגדול עטוף ביריעות ניילון.

בחלקו הדרומי של החלל, ניצב גרם מדרגות פתוח, בו הושקעה מחשבה בכל פרט, כשהשיא הנו תקרתו האדומה של חלל המדרגות – העומדת בניגוד לצבעי הלבן-אפור של המבנה כולו. מדרגות אלה, מובילות למעלה אל גג הבניין המשמש היום בעיקר את היונים, ולמטה אל חדרי השירותים.

בין אולם המבואה לבין אולם המופעים עצמו, מוצבת מחיצה הניתנת להזזה לשם איחוד שני האולמות.

אולם המופעים המשופע, כעת ריק מכסאות, ולבד מפסי גופי התאורה המרשימים הקבועים בתקרת האולם (ונראים כתוספת מאוחרת, על אף שלא אתפלא אם הם מקוריים) – המרכיב הבולט באולם הוא דווקא מה שמחוצה לו. מבעד לשורת חלונות אורכיים הניצבים בחזיתו הצפונית והאלכסונית – ניתן להשקיף אל השדות המוריקים, הפרוסים למרגלות רכס הכורכר עליו ניצב בניין בית העם. כאן, עצרתי עם שאול מהתרוצצותינו הנלהבת ברחבי המבנה, משתתקים לנוכח השדות המתים המשלמים את המחיר.

בשורה התחתונה והאופטימית – לרשפון האופציות לא נסגרו. ייתכן ובבית העם טמון עתידו של היישוב, כך שבאמצעות הגדרה מחדש לתכני המבנה הציבורי הענק הזה – ניתן יהיה להקרין על היישוב כולו ולחזק את הקהילה המקומית, שנראה שנדרסה ונשחקה במהלך השנים. לתפיסתי, המכשלה המרכזית בתוכן הקודם של הבניין – היא שהתוכן היה חד-גוני. בעקבות זאת, המבנה שימש אך ורק כאולם התכנסות למופע או הרצאה – ייעוד שמפעיל את המבנה שעות ספורות בלבד במהלך כל שבוע (וזה עוד במקרה הטוב). מדובר כאן במבנה ציבור שעלות החזקתו גבוהה, ולכן חובה עליו לענות על דרישות הציבור כולו: בכל הגילאים ומכל המעמדות ביישוב הבוגר. יש למצוא ייעוד למבנה כך שייחד אותו משאר האולמות באזור (כי הרי תוך חמש דקות אתה בסינמה סיטי או היכל התרבות חסר הזהות של הרצליה).

מבנה בית העם ברשפון, הוא מהמבנים המרשימים והטובים שניתקלתי בהם בעת האחרונה, ואני מקווה שגם בני רשפון יוקירו את ערכיו – והם עוד רבים, היות ולא נחשפתי לערכי המורשת שלו. כולי ציפייה כי הרשפונים יקומו וייתפסו את עצמם וישיבו את הבניין אל החיים, ובאמצעותו ישכילו לעורר, לאחד ולייחד את קהילתם.

אסיים בציטוט מאותה חוברת ממנה ציטטתי בראשית הרשימה. בחוברת זו, שהוצאה על ידי המושב בחג חצי היובל, מוצא חבר המושב ולדימיר קראוס, בבית העם את המוקד היישובי החדש:

"בית העם החדש שאנו ניגשים כעת להקמתו, צריך לשמש אכסניה הולמת בכיוון הדרוש ליצירת החברה המלוכדת הזו. לא על ידי צורתו החיצונית נשיג זאת, כי אם על ידי התעוררות הכוחות החיוביים הטמונים בתוכנו לפעולה נמרצת ויסודית. עלינו לפעול בכיוון זה, שנוכל להביא למכנה משותף את השקפות העולם שלנו הקיימות בתוכנו, בכדי שתוכל להוצר על ידי כך גם גישה אחידה לבעיות המשקיות".

מכל השגינו האחד הוא ניכר –

זאת תרומתנו "מן העיר אל הכפר".

אם יש כלל הישג עוד, שיותר הוא כביר,

זאת תנועתינו מן הכפר אל העיר!

              אמת, נכון! זאת היא רשפון!

שאלה היא: להיות או לא להיות כפר?

או שכון תל-אביבי בשם "רשפונידר"?

עוד שנה או שנתיים במקצועי אבלה;

אז בטח ובטח חקלאי רק אהיה!

שנה ושנתיים – ואין להן גמר.

בין חקלאות ועסק חוץ תקוע נשאר.

              אמת, נכון! זאת היא רשפון!

 

חזית דרומית – אטומה
 
חזית צפונית – מפנה את מבט הקהל מפנים האולם אל שדות השרון
 
חזית מערבית – החזית הראשית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני לא יכול לכתוב על רשפון, מבלי להתייחס לפחות בשתי תמונות למבנה הסילו שבכניסה ליישוב
 
 
צילום מאת דוד גבעון
 

בעקבות מספר פניות מצד גורמים שונים מצאתי לנכון לשוב ולבקר בבית העם וכן להעלות לבד מהתמונות של הבניין המשתפץ, גם את סיפורם של מתכנניו וכן את סיפורו של הבניין עצמו. לרשימה זו לחץ כאן.
%d בלוגרים אהבו את זה: