סיבוב בבית התרבות במושב יונתן שבגולן

"מה שיש כאן זה בטון עם נשמה", מתאר דידי ידין את מבנה ההנצחה והקהילה שהקימה משפחתו וגם חבריו להנצחת אחיו יונתן שנפל במלחמת יום הכיפורים. "כל מה שהמשפחה עברה מהאובדן הגדול הכל נכנס למשהו חי עם המשכיות עצומה". הקמת בית התרבות היה המהלך השני להנצחתו של יונתן רוזנמן לאחר שהוקם היישוב המנציח את שמו במרכז הגולן – מושב יונתן.

לתכנון המבנה המונומנטלי, שככל הידוע לי הוא המבנה המונומנטאלי היחיד שנבנה בגולן, הוזמן האדריכל צבי מוססקו שהכיר את המשפחה. אחד התלים באזור וגם מנורה שעיצב יונתן עוד בחייו היוו את ההשראה לפתרון הצורני שבנייתו הושלמה ב-1985.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1985)

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אפיק בגולן

"בשלהי כהונתי כיו"ר ועד יישובי הגולן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית גולן ויו"ר החברה לפיתוח הגולן, נוצר חלון הזדמנויות קצר שבו יכולתי להוציא אל הפועל את הפרויקט האחרון שלי באפיק: בניית חדר האוכל", כתב שמעון שבס באוטוביוגרפיה שפרסם לפני שנתיים ("חבר", ידיעות ספרים). ובדומה למזכיר קיבוץ עין-גב הסמוך לו, גם הוא כמזכיר קיבוץ הגיע להישגים יוצאי דופן, המשיך לתחנות הבאות בפוליטיקה הלאומית והגיע לשמש מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

את חדר האוכל השלישי של קיבוץ אפיק שבדרום הגולן, תכננה האדריכלית שלי (רחל) ניסים כשהיא מדגישה את הכניסות באמצעות גמלון מבטון חשוף. ניסים שהיתה אדריכלית המחלקה לתכנון של התק"ם, תכננה רבים מחדרי האוכל בקיבוצי התנועה בשנות ה-70 וה-80 ובכולם, כמו גם בחדר האוכל שבאפיק, שלטו החומרים שמאפיינים את הברוטליזם – בטון חשוף וחיפוי של טיח גס.

כבר שמונה שנים שבחדר האוכל שנחנך ב-1984 לא מוגשות ארוחות לחברים. הוא עדיין פעיל באופן חלקי, ומוגשות בו ארוחות לקבוצות ולמטיילים המתארחים בקיבוץ. הוא מתייחד במיקומו הצמוד לבריכת השחייה שנשקפת מחלונותיו. אחרי הביקור בקיבוץ עצרתי גם לסיבוב קצר באנדרטה "אור וירושלים".

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1984)

.

סיבוב באנדרטה לחללי חטיבת הגולן שיצר עזרא אוריון

יום הבחירות הוא הזדמנות נהדרת להסתובב בכמה מקומות שכבר הרבה זמן רציתי להיות בהם. המזל הרע והטוב שלנו הוא שיש כמה ימים כאלה בשנה. בירידה מהגולן ביום הבחירות האחרון עצרתי רגע לפני שחציתי את גשר בנות יעקב באתר ההנצחה לחטיבת הגולן שיצר האמן עזרא אוריון (2015-1934) ונחנך ב-1972. לאוריון היה קשר אישי עם החטיבה – הוא היה מפקד יחידת הסיור במלחמת ששת הימים והשתתף בכיבוש האזור כמו גם את המוצב הסורי, המורטפע, ששכן כאן עד המלחמה. את שרידי המוצב הסורי הוא הותיר בסביבת אתר ההנצחה שהקים.

אוריון יצר משולש בטון חריג בנוף שמושך את תשומת הלב של החולפים בכביש הסמוך. חריץ צר חוצה את פאת המשולש הצרה ומעניק לגוף כולו את תלת-ממדיותו. רק כשנכנסים לאתר מגלים שיש בו עוד הרבה מה לראות: בונקרים, מחסומי טנקים, מסלול הליכה נגיש ודידקטי שדרכו מסופר סיפורו של המקום. לבסוף נשקף מכאן נוף עמק החולה על קיבוציו הרבים, האזור עליו שלט, איים והפגיז המוצב הסורי ששכן כאן עד 1967.

ועל כך ברשימה זו.

.

מזדקר

.

סיבוב במסגד הנטוש של חושניה וגם יגאל תומרקין

1,136 תושבים גרו בכפר חושניה ב-1960, בעת שנערך בו מפקד אוכלוסין. עד 1967 התגוררו בגולן 150 אלף תושבים ב-153 כפרים וב-112 חוות. כיום גרים רק 46 אלף תושבים, כמחציתם מתנחלים וכמחציתם דרוזים ועלווים. ברוב ההתנחלויות בגולן גרים בסך הכל בין 270 ל-800 תושבים בכל התנחלות. בשתיים מההתנחלויות המוגדרות כיישובים קהילתיים הגיעו ליותר מאלף, אבל לא יותר מזה. בקצרין גרים כ-7,000 מתנחלים.

סמוך למושב קשת שבגולן מצויים שרידיו של הכפר חושניה שהיה כאן עד 1967. מרבית מבני הכפר נהרסו אך עדיין נותרו כמה מהם שלימים והבולט בהם הוא מבנה המסגד שנפגע בפינתו. המסגד נבנה מבטון ובאיכות גבוהה ולכן למרות פגיעת הפגז שגרמה להרס, הוא נותר על תילו והוא מרשים בנוף הפתוח העוטף אותו.

ההזנחה וחשיפת הזיונים יביאו להתפוררותו. לבסוף תגיע קריסתו המוחלטת ומחיקתו מהנוף. כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, אם הליכוד יישאר עוד כמה שנים בשלטון אז סביר להניח שהגולן שוב יחזור ויחליף ידיים והמסגד ישוקם.

ועל כך ברשימה זו.

.

עשירית

.

סיבוב בפארק וולקני גולן

נדיר למצוא מקומות ציבוריים, פתוחים ושהכניסה אליהם חינם כשהם מטופחים, מושקעים ונאים. אם תגיעו לגולן תוכלו למצוא כזה מקום, למרגלות הר אביטל. לא חסכו פה בהשקעה ובמחשבה.

קשה לדמיין שהגולן היה פעם מלא בהרי געש פעילים והלבה נשפכה לכל כיוון. ב-2013 נפתח במחצבה ישנה לצד כביש 98, בשוליים של הר אביטל, "פארק וולקני" המציג בצורה צבעונית ומוחשית את מה שהיה כאן פעם. את הפארק תכננו צמד אדריכליות הנוף ורדית צורנמל ומיכל טורנר, שקבלו את ההזדמנות ליצור אטרקציה נופית וייחודית.

ועל כך ברשימה זו.

.

תוצרת הארץ

.

סיבוב בשני חדרי אוכל תאומים: גרופית בערבה ומבוא חמה בגולן

שיכפול חדרי אוכל היה דבר מקובל במסורת בניית חדרי אוכל בקיבוצים, מסורת שנמשכה כשבעים שנה. לרוב, השתמשו בתכנית חדשה אבל בהתאם לרצון החברים, ההנהגה והתקציב היה גם שיכפול של תכניות. השכפול הוא תולדה של המודרניזם ומפתיע שתנועה שחרתה על דגלה את עיקרון השוויון, יצרה כמעט לכל קיבוץ חדר אוכל אחר, שביקש להבדיל אותו מקיבוצים אחרים ולייצג את עוצמתו ואחדותו של הקיבוץ בו הוקם.

באמצע שנות השבעים הוקם חדר האוכל בקיבוץ מבוא חמה שבדרום רמת הגולן, אותו תכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד במסגרת עבודתה במחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד (על חדר האוכל שתכננה בקיבוץ כפר גלעדי כתבתי כאן). שנים ספורות לאחר מכן, החליטו בקיבוץ גרופית הנמצא בצד השני של המדינה, בדרום הערבה, להעתיק את התכניות ולבנות חדר אוכל כמעט זהה במרכז קיבוצם.

חלפו כ-40 שנה מאז נחנכו השניים והם נותרו על תילם ללא שינויים משמעותיים. חדר האוכל בגרופית: עדיין פעיל, מטופח ומתוחזק היטב. לפני שנים ספורות בחרו לצבוע אותו בגווני ורוד. חדר האוכל במבוא חמה: הפסיק לפעול כחדר אוכל ב-2006 ועמד במשך כמה שנים נטוש.

.

פינת חדר האוכל בגרופית מלמטה

.

סיבוב באנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 בגולן

אחרי הסיבוב בבית תמרה הנטוש, המשכתי לכביש 91 ועליתי לגולן, לצד הדרך נתקלתי באחת מהאנדרטאות הרבות המפוזרות ברמה והחלטתי לעצור. אין כאן שילוט שמסביר למה דווקא כאן הקומה האנדרטה, מה משמעותה ומה הסיבה למסיבה. כתוב פשוט: "לזכר א. א. 212". יש גם כמה שמות של נופלים אבל לא יותר מזה. מה זה א. א.? אין הסבר.

ברשת בקושי מצאתי התייחסות לאתר, אבל הספיק לי המידע הבסיסי שיש באתר "נזכור את כולם" כדי לגלות שאת האנדרטה עיצב ב-1976 הלל פסח – אמן יליד 1935, קיבוץ מעברות, מפקד גדוד תותחנים בקרבות שהתחוללו כאן במלחמת יום כיפור. גם המידע על הלל פסח דל והוא מוזכר בתערוכת יחיד שהתקיימה ב-2010 במוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע.

הרמתי אליו טלפון כדי לשמוע ממנו יותר על האנדרטה והוא גם שלח לי שתי סקיצות מוקדמות לאנדרטה. ועל כך ברשימה זו.

.

במרכז האנדרטה

.

סיבוב בגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, בגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

ברכת רם באינסטגרם

.

סיבוב באנדרטה לחללי חטיבה 679 בגולן

40 שנה חלפו מאז מלחמת יום כפור ו-45 מאז ששת הימים וזיכרון המלחמות האלו נותר גלוי בגולן. זו אולי אחת הסיבות שאני אוהב לבקר כאן. ביקור ברמה יכול להיות צלילה במנהרת הזמן אלא שבמקום מערה חשוכה תמצאו נוף יפה, מעיינות ואתרי תיירות חדשים ומוצלחים. בכל אלה לא אעסוק ברשימה אלא דווקא ביצירת אמנות שהיא גם אנדרטה.

בדרך העולה לגולן (כביש 91) נתקלתי באנדרטה ל-98 חללי מלחמת יום כיפור מחטיבה 679. כשטסים היום בדרכים, נוכחות האנדרטאות מהסוג הזה נחלשת. גם ריבוי אתרי הזיכרון וההנצחה בישראל הפכו את הישראלי הממוצע לקצת אדיש לכל הנושא הזה. לכן, אני מעוניין לעצור, לבקר ואולי גם להיזכר. במקרה של אנדרטת חללי חטיבה 679, הביקור לא היה מקרי היות וידעתי מי עיצבה את האנדרטה – הפסלת נעמי הנריק שעבודתה העסיקה אותי בעת האחרונה, ולכן כיוונתי את דרכי הישר אליה.

הרשימה הזו היא המשך של רשימה אחרת שעדיין לא פרסמתי כאן בבלוג. מדובר ברשימה על האנדרטה הכי נצפית בישראל – האנדרטה לפורצי הדרך לירושלים שעיצבה הנריק בעקבות זכייה בתחרות ונחנכה ב-1967. את הרשימה אפרסם בהמשך. כמו שם, גם כאן, השתמשה הנריק במוטיב כף היד המכוונת את המבט.

הרמתי טלפון להנריק בת ה-93, המתגוררת בירושלים כדי לשוחח עימה על האנדרטה. ועל כך ברשימה שלפניכם.

.

האנדרטה בשעת שקיעה

.

סיבוב חוצה גולן

הגולן תקוע מאז שנת 1981, השנה בה נאלץ בגין לספח את האזור רק כדי שיוכל לשפר את מעמדו הפוליטי אחרי החזרת סיני. תנועת העבודה (לא של שלי יחימוביץ, אלא של יגאל אלון וגלילי) היתה זו שהחלה ביישוב האזור ומנחם בגין עם הליכוד עצרו הכל. אפילו היום.

פה ושם בונים בתים, אבל בגדול הגולן תקוע. אין מוקד תרבות, מוקד תעשיה או נופש. אין שילוט באתרי התיירות ואם כבר יש – אז הוא ישן, שחוק ולא מעודכן. רמת השירות נמוכה באופן חסר תקדים. אתר חמת גדר מוזנח ועלוב ולא ברור איך המדינה העניקה לחובבנים תאבי בצע לנהל את אחד מהאתרים הכי יפים באזור, נושא שדורש התערבות של מבקר המדינה.

מקרה חמת גדר הוא אמנם קיצוני למצב, אבל המסקנה מהביקור ברמת הגולן באופן כללי לא רחוקה מזו שיצאתי איתה מחמת גדר. עם כל יחסי הציבור שמושקעים בתיירות (ועכשיו מתפרסמות ידיעות היכן מבלה שר התיירות שלנו), אין ברמת הגולן אפילו בית מלון אחד.

למרות הפתיחה הפסימית, חציתי בסוף השבוע האחרון את הרמה ומאד נהניתי.

(-;

בית המקדש השלישי בחמת גדר (…זה רק מבנה למעלית)