סיבוב נוסף בבית מוסה שהין בדרום רחובות

אחרי הסיבוב בבית הספר הצהוב ביבנה הירוקה, קפצתי עם ליאור לראות את המתחם של מוסה שהין בדרום רחובות. שני הבתים הנטושים בולטים היטב לכל מי שנוסע על כביש 411, ורק שנכנסים לבתים עצמם, אותם עזבו דייריהם המקוריים בנכבה ב-1948, מגלים שרשות מקרקעי ישראל חובבי הברוטליזם שפכו כאן את התכולה של 40 משאיות בטון. כך הם הרסו את שתי הווילות ההיסטוריות האלה.

לפני 7 שנים בקרתי פה בפעם הראשונה. רוחות הרפאים עדיין ריחפו בסביבה והתחושה היתה שמשהו לא טוב קרה כאן. אחרי הביקור בזמנו סקרן אותי לדעת מי היה גר כאן, ולאחר תחקיר הצלחתי להשיג את אחת מבנות המשפחה המתגוררת כיום ביפו . היא חשפה לי את יחסה של המשפחה למקום מאז 1948. פרסמתי אז רשימה על המקום, ורשימה זו חוזרת ומביאה חלק מהדברים שהבאתי אז, עם תוספות וכן שיחה עם הארכאולוג שחפר באזור לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר

.

סיבוב בתי ספר 11: ספריות במרכז העניינים

"הדבר היחיד שאתה צריך לדעת", אמר אלברט איינשטיין, "הוא היכן נמצאת הספרייה הקרובה". אך האם האמרה הזאת עדיין מתאימה למציאות החיים היום? כשהחוויות והדמיון מופקדים בידי ערוצי הטלוויזיה והמידע בידי רשת האינטרנט, הגיוני לשער שהספרייה איבדה את משמעותה בחיי היומיום. זה לא כך. "הספריות שינו את תפקידן", מפתיעה ד"ר גבי דותן, ראש המגמה למידע וספרנות במכללת בית ברל. "דווקא כשכל העולם הופך להיות דיגיטלי נפתחות עוד ועוד ספריות, כי הספריות הן כבר לא רק מקום לאחסון ועבודה עם ספרים אלא מרכז מידע רב-ערוצי".

ספריית בית הספר, מוסיפה דותן, בדומה למעבדת בית הספר, היא חדר לימוד עם משאבים. הספרן, בדיוק כמו הלבורנטית, קשוב לתלמידים ומנחה אותם כיצד להשתמש בשירותים שהספרייה מציעה, למשל למצוא מקורות מידע ולעודד לקריאה. הספריות צריכות, לדבריה, להיות ממוקמות במרכז בית הספר, נגישות ונראות לכול, ולהציע סביבה גמישה לשינויים עם פינות ללימוד פרטני או קבוצתי, כולל קבוצות שעוסקות בפרויקטים.

"המקום עם הכי הרבה פוטנציאל לעודד לקריאה ולחנך לקריאה הוא בבתי הספר היסודיים", אומר יובל גורן, בעל חברה המתמחה בעיצוב ובריהוט ספריות. "כאן נמצא קהל היעד. הילדים הצעירים עוד מוכנים לשמוע סיפור או לקרוא אותו, לעומת הגדולים שכבר צורכים טכנולוגיה". גורן, שהקים עד היום מאות ספריות, רואה את הספרייה בבתי הספר היסודיים על טהרת הספר: קריאה מודרכת, שמיעת סיפור, אירוח סופרים. גם את הספרייה העתידית הוא רואה על בסיס הספרייה המסורתית, "אך עם יותר תצוגות ופחות מלאי". את הספרייה בבתי הספר התיכון הוא רואה גם כ"מקום של תלמידים", שנמצא בין החצר ובין הכיתה, משלב טכנולוגיה ומאפשר לתלמידים שחרור ומנוחה. הבעיה, לדבריו, היא שמשרד החינוך מתקצב רק ספריות בבתי ספר חדשים ולא ספריות ותיקות.

במציאות שבה הספריות נדרשות להיות גמישות ולענות על צרכים טכנולוגיים משתנים, רצוי שחלוקת התקציבים המסורתית תישקל מחדש.

.

במרכז העיניינים: הספרייה בבית הספר ברחובות

.

סיבוב על חמוצים בקיבוץ יבנה ופיתות בגדרה, מצודת משטרה נטושה וגם רחובות ההולנדית

את יום ששי האחרון פתחנו בקניית זיתים ומלפפונים חמוצים בחנות המפעל של קבוצת יבנה, המשכנו לגדרה לקנות במאפיה פיתות תימניות טריות, חצינו את הכביש למצודת הטיגארט הנטושה, ביקרנו במה שנותר מהכפר קובייבה שמאז 1948 נקרא כפר גבירול והיום זה חלק מרחובות ולבסוף סיימנו בשטח הציבורי הפתוח של שכונה בה כבר ביקרתי (אך לא בשצ"פ שלה): רחובות ההולנדית. קצת עמוס אבל שווה.

יש כאן קיבוצניקים דתיים, אופים תימנים, שוטרים בריטים, בתים ערבים, צעירים ישראלים בפרברים והעיקר פיתות טובות עם חמוצים וחילבה – הכל כאן אז אפשר לצאת לדרך > > >

 

מתקן משחק המשמש גם כנקודת ציון למרכז המכירות של שכונת "רחובות ההולנדית" השוכן על הציר המרכזי בשכונה

 

סיבוב בבית מוסה שהין שבדרום רחובות

40 משאיות בטון שפך מנהל מקרקעי ישראל לתוך מבנה היסטורי מרשים בשוליים הדרומיים של רחובות. מדובר במבנה לשימור אך אף גורם לא יכול היה לענות לי מה הייתה זהותו של אותו אדם עשיר שהקים את המקום (לבטח ערבי בן הכפר קובייבה ששכן בסמוך עד 48'), לא שקטתי ולא נחתי עד שהגעתי לצאצאים. ועל כך ברשימה זו.

מינהל מקרקעי ישראל מוכן לעשות הרבה בשביל קצת שוחד, זה לא סתם שכל שבועיים קוראים בעיתון על מישהו אחר במינהל שקיבל שוחד על תרגיל כזה או אחר. נדמה שמדובר שם לא בבכירים וזוטרים ובמקריים יחידאים אלא בנורמה. ההתנהלות של המנהל דומה יותר למרכז הליכוד מאשר לגוף ממשלתי שצריך לנהל את הנכס החשוב ביותר שלנו, אבל אולי באמת אני צריך להתעורר ולהבין שפה זה עולם שלישי.

לא מדובר בבית אחד כי אם בשני מבנים זהים השוכנים זה לצד זה בראש גבעה נישאה המשקיפה על פרדסי הסביבה. המבנים המרשימים הוקמו בראשית המאה העשרים והחל משנות החמישים, לאחר שיושביהם המקוריים ברחו/גורשו מהמקום זכה לאכלוסם של פולשים מבני כפר גבירול שהוקם על חורבותיו של הכפר קובייבה שהחליף ידיים ושם בשנת 1948.

בשל הנצפות הגבוהה של המבנים ואיכויות ארכיטקטוניות, הוחלט על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית רחובות כי האתר ראוי לשימור מה שאולי מנע את הריסתו על ידי המינהל. למרות חותמת השימור, הפתרון למניעת מגורים שמצא המנהל (שפיכת 40 משאיות בטון) הוא פתרון "יצירתי" שטרם נתקלתי בו. ברשימה זו אני מבקש להתמקד על הבניין ולהעניק את השם והזהות של מי שבנה והתגורר בו עם משפחתו.

.

מראה האתר מכביש 411

סיבוב בשכונת "נאות כרמים" המוקמת בימים אלה

יומני היקר: ביום ששי הספקתי לראות עם טל לא מעט ארכיטקטורה ממגוון תקופות, והכל במשבצת קרקע יחסית קטנה, ממש חתך ישראלי אמיתי (או שלא). 

התחלנו בקבר ערבי ישן ומתפורר במושב עזריקם, המשכנו למפעל ארגמן של רם כרמי שהולך לההרס, משם לספריה העירונית החדשה שאף היא של רם כרמי ולהיכל התרבות החדש והמצוחצח של אמנון רכטר. המשכנו לדרום רחובות לאחוזה של ערבי עשיר שהפך לפליט ב-48 ולפני כמה חודשים מינהל מקרקעי ישראל הביאה משאיות בטון ומילאה את הבניין כולו בבטון, וסיימנו כאן ב"רחובות ההולנדית", במתחם המכונה "נאות כרמים". 

 

דופן אחת הזרועות בשכונה

 

סיבוב בחדרי האוכל בקיבוץ גבעת ברנר ובקיבוץ גן שלמה ובבית חולים קפלן ברחובות

מחוץ ומעבר לרעיונות / של נכון ולא נכון,

משתרע שדה / אני אפגוש אותך שם.

(ג'לדין רומי, משורר פרסי, 1273-1207)

בשיר הזה ניתקלתי בפעם הראשונה על אחד הקירות הלבנים של מוזיאון ישראל בירושלים, בראשית העשור הנוכחי. משום מה העתקתי אותו בזמנו על פתק שהיה לי בכיס, והבקר ניתקלתי בשרידי אותו פתק. ההיתקלות הזו עבדה עלי חזק, אז קראתי לשאול והצעתי לו ללכת לנגב חומוס ובדרך לראות כמה חדרי אוכל וקיבוצים בסביבת החומוס.

אחרי פחות משעה כבר עמדנו בכניסה לחומוס חליל ברמלה העתיקה. איך שהגענו להתיישב, שאול הפתיע אותי, ניצב על מקומו וסרב להכנס – זאת היות ולפני כמה שבועות הוא חטף כאן קלקול קיבה שכמעט התאשפז בגללו. אז לאחר ויכוח קצרצר, נאלצתי לוותר על החומוס, ולפצות את הבוקר בבורקס טורקי שמנוני בלב שוק רמלה הצמוד.

 

                                            בניין חדר האוכל בקיבוץ גבעת ברנר

 

 

סיבוב במכון ויצמן למדע כולל מגדל מאיץ החלקיקים

סיבוב בקמפוס אקדמי בישראל – זו החוויה הטובה ביותר בכדי להכיר אדריכלות ישראלית במיטבה. מכון ויצמן למדע מכיל כמה מיצירות האדריכלות המרשימות שנוצרו בישראל.

.

.