Category Archives: קרית גת

סיבוב בקרית גת / מפעל בגיר הנטוש [3]

אחרי שראיתי את המרכז האזרחי החרב, את שיכוני יסקי האטומים והנטושים רגע לפני הריסתם, הגעתי עם שמוליק לחלקו השלישי והאחרון של הסיבוב שלנו בקרית גת: מפעל בגיר הריק והנטוש.

האולמות הענקיים זועקים את צערם ויגונם של מאות הפועלים שפוטרו מעבודתם, ואת המכונות שפסקה נגניתם. אבל זה לא שאני הולך לדכא אותך ברשימה הסוגרת את קרית גת לעת עתה, כי מתוך המפעל הענק והנטוש הזה יוצאת לה קרן אור חזקה ויפיפיה. ולא הכוונה לבר או אנה בול אלא הכוונה לארגון "הכח לתת" שקיבל חלק משטח המפלס התחתון של המפעל הנטוש לטובת הקמת מרכז איחסון וחלוקה של ריהוט, ביגוד ועוד כל מיני לכל מי שזקוק.

עד שלא נחשפים למפעל הזה שפועל כאן, לא מבינים את חשיבותו. בזמן שאני התלהבתי מעוצמת המבנה הענק והנטוש, עברו לידי מספר סיפורים אליהם לא יכלתי להשאר אדיש. שמוליק מצא שני ספרים שהיו לט בילדות וביקש לרכוש אותם והאחראי הסכים (4 ש"ח ליחידה). אדם על קביים ביקש מאיתנו עזרה להעביר מכונת ייבוש לסובארו שחנתה בחוץ, אז עם המצלמה על הכתף עזרנו לו להעמיס.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

האולמות הענקיים זועקים את צערם ויגונם של מאות הפועלים שפוטרו מעבודתם, ואת המכונות שפסקה נגניתם. אבל זה לא שאני הולך לדכא אותך ברשימה הסוגרת את קרית גת לעת עתה, כי מתוך המפעל הענק והנטוש הזה יוצאת לה קרן אור חזקה ויפיפיה. ולא הכוונה לבר או אנה בול אלא הכוונה לארגון "הכח לתת" שקיבל חלק משטח המפלס התחתון של המפעל הנטוש לטובת הקמת מרכז איחסון וחלוקה של ריהוט, ביגוד ועוד כל מיני לכל מי שזקוק.

עד לשא נחשפים למפעל הזה שפועל כאן, לא מבינים את חשיבותו. בזמן שאני התלהבתי מעוצמת המבנה הענק והנטוש, עברו לידי מספר סיפורים אליהם לא יכלתי להשאר אדיש. שמוליק מצא שני ספרים שהיו לט בילדות וביקש לרכוש אותם והאחראי הסכים (4 ש"ח ליחידה). אדם על קביים ביקש מאיתנו עזרה להעביר מכונת ייבוש לסובארו שחנתה בחוץ, אז עם המצלמה על הכתף עזרנו לו להעמיס.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מעמיסים את מכונת הייבוש:

 
 
 

זהו חברים וחברות יקרים, אני את קרית גת עוזב לעת עתה. זה תמיד מרתק אותי איך כל ס"מ בארץ הזאת יש מה לראות, ובגלל זה יש לי אינפלציה מטורפת של רשימות. מירון טוען שאסור לי להעלות בפורמאט הנוכחי יותר משתי רשימות בשבוע – וגם זה כבר מוגזם, אבל היות וכל הזמן אני ניתקל במשהו מעניין וההספק לא קטן אז אני לא יודע איך להתאפק מלפרסם רשימות נוספות.

בשל מצוקת האינפלציה שכבר ציינתי אז נראה לי (או שלא) שבימים הקרובים אעלה רשימה מידי יום וכך אפטר מכל המקומות שיושבים ומחכים כבר בעיקוב לא קטן על המחשב שלי: כפר קאסם, יבנה, מסילת ציון, גדרה, טירה, פארק קנדה, שמורת מרר, חירייה, רעננה, רמת הכובש, צור יצחק וצור נתן, קיבוץ אייל, חירבת דרדר, תל אביב (ביקור אצל סלו הרשמן ובבניין 'יד לבנים' ברחוב פנקס, התחנה מרכזית הישנה הרוסה, תערוכה במנשר של רונה סלע), חולות חולון, חורפיש וקבר נבי סבלאן, מתקן המים הבריטי הנטוש במעונה, סדנת ההדפס בכברי, פתח תקוה וחדר האוכל הנטוש של קיבוץ גבעת השלושה המקורי ועוד…. 

ועד אז – שיהיה לכם אחלה חג ושיהיה רק טוב!

 
ואם לא שבעתם ואתם מעוניינים לקרוא עוד מרשימותי על קרית גת, אז הנה שלל קישורים
לרשימה על המרכז האזרחי ההרוס
לרשימה הכללית על קרית גת ושוב המרכז האזרחי ההרוס
לרשימה על שיכוני יסקי

סיבוב בקרית גת / שיכוני יסקי רגע לפני הריסתם [2]

כשהייתי בשנה החמישית ללימודים בבצלאל, התגנבתי מידי פעם לקורס אליו לא נרשמתי ושאותו העביר שרון רוטברד. באותה תקופה הייתי לחוץ מאד בזמנים, ולכן ההשתתפות באותו קורס יצרה לי בעיות קשות: כל פעם אחרי הרצאה כזו הייתי טס למחרת לפרויקט שבו עסק באותו השיעור רוטברד, ולא משנה מה היו התכניות, אני הייתי שם, נצרת או באר שבע, הייתי חייב לספק את סקרנותי.

באחת ההרצאות הציג רוטברד שלושה פרויקטים של יסקי: את "שיכוני יסקי" בקרית גת (שפונו מדיירים), את השוק בבאר שבע (שנהרס) ואת ההוסטל בנצרת (ששופץ ושונה). ההרצאה הייתה ביום שני וביום שלישי למחרת שהיה במקרה גם יום בחירות עשיתי בנצרת בהוסטל של יסקי ואלכסנדרוני וגם בבית הכנסת של נחום זולטוב השוכן ממש בצמוד למבנה. את השיכונים בקרית גת – השארתי להזדמנות אחרת.

אז כשהגעתי לקרית גת כדי לבקר את שמוליק, הייתה זו הזדמנות מצוינת לבקר גם בשיכוני יסקי שתוכננו בשנת 1960 על ידי אברהם יסקי (זוכה פרס ישראל לאדריכלות) ואמנון אלכסנדרוני. ארבעת מבני השיכונים זכו לפירסום אדיר, לאו דוקא חיובי, וזאת הודות למצבם הפיסי המאד ירוד שהגיע לשיאים שטרם נראו בארץ כבר לפני שני עשורים – עובדה זו, היא שהביאה לפינוי המבנים מתושביהם, אטימת הדירות וחדרי המדרגות והכנת המתחם כולו לקראת הריסה.

.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בקרית גת / פה ושם בין השיכונים [1]

…אחרי שעצרתי באוסף השרידים בלב היישוב עשרת, המשכתי לקרית גת. התכנית הייתה לבקר את שמוליק – חבר טוב איתו לא התראיתי שנים ושגר היום בעיר, ובאותה הזדמנות להסתובב ולהכיר קצת את העיר של נינט. שמוליק הוא אחד מהאנשים המרתקים ביותר שניתקלתי בהם בימי חיי, ולעניות דעתי ומבלי להגזים התרבות הישראלית פיספסה אותו ואת תרומתו. במקום לעמוד במרכז העשייה והיצירה, שמוליק בחר באידיאל של ההוראה ומשמש כיום כמורה מן המניין בכמה ממוסדות החינוך בקרית גת.

לקרית גת יש המנון מאת יורם טהרלב ללחן של ג'קי אלקיים (שהלחין גם את המנון מכבי תל אביב המפורסם), נראה לי מתאים כאן להביא את מה שחלמו וחשבו אז:

לך קרית גת באנו אל לכיש השוממה / אל ערבות הרוח החמה פנה בנינו לנו בית וגינה בעיר שבה דוד חנה / בין הצברים והטרשים אהלים צמחו פה וכבישים ובלילות החורף בצריפי הפח זימרנו את הזמר לך / לך קרית גת העיר אשר צמחה בערבה, לך קרית גת נשירה שיר שמחה ואהבה / התגשם חלום הראשונים עיר יפה חרושת וגנים אבל הרוח עוד נושבת בלבבות ושרה לך – כל הכבוד. 

בכל מקרה, הסיבוב בקרית גת הציג עיר חיה ובועטת במובן החיובי של המילה, אך מהבחינה הפיסית נראה שפישלו כאן כבר עם הקמתה.

בראש צוות התכנון של קרית גת עמד האדריכל שמעון מרגולין שאת הסקיצות האורבניות הנקיות והפשוטות שלו ליישוב החדש, קשה לי להאמין שישנו אורבניסט ישראלי שאינו מכיר. הכל היה צריך לעבוד, אך במקום זה ממש שום דבר  לא עבד, וקרית גת נראית היום כאילו היא מתפוררת כבר חמישים שנה.

'מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך', אבל כנראה שהאמירה הזו לא פעלה על "הפרויקט הישראלי" ובהזדמנות שהם מחקו את המרחב הערבי שפעל במקום, היום מוחקים הצאצאים אט אט את היצירות הציוניות של ראשית ימי המדינה (או יש כאלה שיגידו שזה נעשה דווקא במהירות יעילה).

את הביקור בקרית גת, בשל חשיבות הפרויקטים – אחלק לשלושה חלקים, כשזה שלפניכם הוא הראשון (אם לא מחשיבים את הרשימה על עשרת). הרשימה השניה תעסוק ב"אוניות" – כפי שמכונים שיכוני יסקי הנטושים שייהרסו מייד אחרי החגים, והרשימה השלישית תעסוק במפעל "בגיר" הנטוש. 

קרית גת ממש לא נטושה, ההיפך הוא הגמור, כך שגם מה שנראה במבט ראושן נטוש – יש לו חיים משלו. הבעיה המרכזית של קרית גת בשונה למשל מיוקנעם – זה שהיא התפרסה על שטח גדול מידי ובצפיפות מאד נמוכה – דבר שלא סייע לה רבות ומביא היום את הרשות המקומית לבחינה מחודשת למערך האורבני של העיר, מרכיב איתו מאד קשה להתמודד ועוד יותר קשה לתקן. יריית הפתיחה המשמעותית לפרויקט התחדשות העיר, ביצעה העירייה לפני חודשים ספורים, עם הריסת המרכז האזרחי של היישוב לטובת תכנונו מחדש.

קודם לביקור בקרית גת, אני חושב שכדאי להקדיש כמה דקות לערך על העיר בויקיפדיה. בערך הזה, ישנם קישורים לערכים נוספים שבאמצעותם ניתן ללמוד על שורשיה של העיר.

ההטרוגניות הרחבה המאכלסת את היישוב רק מוסיפה רובד חיובי לחיים העירוניים. לא רבים יראו בעין יפה את העובדה כי רבים מבני הקהילה האתיופית לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה, ונאלצים בעקבות זאת להתבטל בשיחת רעים ברחובה של עיר. אך אני במהלך ביקורי מצאתי באותם אנשים – את אלה שמחיים ושומרים על המרחב הציבורי. ניתן למצוא אותם מתקהלים מידי כמה רחובות – משוחחים על ענייני דיומא, קוראים עיתון, מאזינים לרדיו או משחקים יחד – חיים חברתיים עשירים העולים עשרות מונים על החיים החברתיים המלאכותיים בראשון לציון או מודיעין.

הערך החברתי בקרית גת מרשים ביותר, ולא משנה באיזו שעה תבקר בעיר – החיים במרחב הציבורי קיימים, וכמה שזה יישמע אבסורד, נדמה כי החיים האורבנים מהם ג'יין ג'יקובס כל כך התלהבה מתקיימים בקרית גת. אך זה לא בא הודות לאדריכלים ומתכנני הערים שיצקו כאן את המרחב הפיסי, אלא  למרות התערבותם. כל זה בא הודות לחברה המצויה בקרית גת, וכעת עם התחדשותה של העיר, נקווה שאותה אוכלוסיה לא תדרס ותודר מהמרחב הציבורי אותו היא מחייה ועליו היא שומרת ומאבטחת.

בקיצור הרשימה הזו מביאה מבט כללי על העיר (בלי כאמור מפעל בגיר ושיכוני יסקי – להן יוקדשו רשימות נפרדות). פתחתי את הביקור על כוס עראק אצל שמוליק בקומה השלישית בדירת השיכון, ומשם המשכנו לרחובות העיר. רשימה קודמת על ההרס במרכז האזרחי של קרית גת, תמצאו כאן.

אבל רגע לפני שאני ניגש לרשימה עם התמונות שאני צילמתי, אני מעוניין להציג כאן כמה תצלומים שצולמו במרכז האזרחי של קרית גת, שנהרס בנתיים על ידי צה"ל כחלק מאימון הריסה בשטח בנוי כדי להתאמן ככל הנראה על ההתנחלויות…. את התצלומים לקח האדריכל מתן פורן לפני שנה במהלך לימודיו בטכניון, שם הועבר סטודיו בהנחית האדריכלית אלס ורבקל שפתחה לאחרונה משרד מבטיח ומסקרן במרכז תל אביב. הסטודיו שנעשה בשיתוף פעולה עם עיריית קרית גת, הותיר אחריו אתר בו ניתן לבקר ולהתרשם מתוצרי העבודות של הסטודנטים. התמונות מציגות אם כן, את המרכז האזרחי לפני הריסתו וגם את התכניות המקוריות לאתר של האדריכל מיכאל קון (שהשפיע רבות על היישובים בכל חלקי ישראל במיוחד בשנות ה-50 וה-60 וטרם נחקר פועלו). בהזדמנות זו, אני מודה למתן על התמונות, וממליץ לבקר בתיק העבודות שלו.

להגדלה לחץ כאן
 
להגדלה לחץ כאן
 
 
 
 
וכעת לתמונות שצילמתי:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מסתבר שפינוי-בינוי זה לא עסק זר לקרית גת, ועל פי טענותיו של שמוליק, כבר בשנות ה-70 נמחק "שיכון הרכבות" (כך הוא היה מכונה בפי התושבים המקומיים) שבשדה שאיכלס אותו ביקרנו.

מהשכונה נותרו רק המדרגות, שבילי האספלט ועמדות פחי האשפה. בכל מקרה, זה רק פרויקט פינוי – כי בינוי לא התבצע כאן והמקום נותר שטח ריק בלב העיר, שלא מוסיף לרצף העירוני. נראה מה יקרה כשיפנו את שיכוני יסקי – האם יותירו פצע אורבני נוסף שכזה.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

טיפוסי שיכון "השטיח" בקרית גת מצויים פה ושם, והנה אחד מהם כאן למעלה לדוגמא. מצד שני, כל שני רחובות ניצב שלט המכריז על הקמתה של טיילת, כמו זו שכאן למטה. אלו כנראה שרידים מתקופת טרום-בחירות, כי בשטח לא נראה שמישהו מזיז משהו. השאלה היא בכלל האם פיתוח טיילות זה הפיתרון לקרית גת…

 

שמוליק רצה להראות לי מצבה גדולה של קבר אחים שנחפר על ידי הצבא המצרי באחד מקרבות מלחמת העצמאות, בו נפלו לידיהם כמה עשרות חיילי צה"ל. אך מסתבר שבשנות ה-90 הועברה המצבה לכניסה הצפונית לעיר ולכן לא מצאנו אותה. מה שכן מצאנו זה את המעבר החוצה את מסילת הרכבת ואת מתקן השאיבה של מקורות שבטח היה בעבר יצירה ברוטליסטית נאה שנצבעה במהלך השנים בצבע לבן.

 
 
 
 
 
לרשימה בה הצגתי את מרכז קרית גת רגע אחרי ההריסה – לחץ כאן
ולסיום: אם אתם רוצים לראות סרטון קצר שצילמתי ביום ששי האחרון בשרידי כפר ערבי ליד היישוב צור נתן אז לחצו כאן

סיבוב במה שנותר מהמרכז האזרחי של קרית גת אחרי שהצבא הרס הכל

יש לכם דז'ה וו? זו לא בעיה לראות במרחב שלנו הריסות, ולא משנה מאיזה צד. הם תמיד שם. רוצים לדעת עוד על האנשים העומדים מאחורי זה: ראו את רשימתו האחרונה של יאיר דקל.  וגם: איך הצבא מכניס מכונות מלחמה לבאר שבע.

כמו עוד ישראלים רבים, גם אני חש רחמים כלפי אנשים החיים במדינות בהן שולט הצבא. על פי רב שייכות אותן מדינות לעולם השלישי, אך משום מה קיימת בחברה הישראלית התחושה שאצלנו זה לא קורה.

אמנם, בליבה של תל אביב מזדקרים להם מספר מגדלים המאויישים על ידי הצבא, אבל בכל זאת עדיין "אצלנו זה לא כמו שם"… למרות זאת, לפני שלוש שנים, כשהצבא חדר ליישובים ישראלים, פינה אותם מיושביהם באלימות ובכח והחריב אותם עד היסוד, נדמה היה שהצעד הזה שהופנה כלפי החברה הישראלית, הזכיר לנו את העובדה שהצבא כבר עשה זאת בחצי האי סיני לפני כמעט שלושה עשורים. למעשה, הצבא כבר רכש את ניסיונו בתחום ובאופן רחב היקף בהרבה, מפעולותיו כלפי החברה הערבית בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה (בשונה מהיום, מדובר היה אז במאות יישובים).

וכעת: המרכז האזרחי של קרית גת.

ישנם מרכיבים במרחב המהווים עוגנים, שבחלקם הינם עוגנים תפקודיים וחלקם עוגנים תודעתיים. ייתכן ומבנה בית הקולנוע לא יכול היה לשמש עוד בייעודו המקורי, אך מיקומו התודעתי בקרב התושבים המקומיים המשיך להוות מרכיב בו לא חל כל שינוי.

הפיתרון הפחות יצירתי והאנטי-תרבותי היה למחוק עד היסוד את האתר ולהקים במקומו מבנים חדישים אשר יתאימו לייעוד מבוקש. פיתרון זה, נתמך על פי רב על ידי אדריכלים מודרניסטים חסרי כל מידת ביקורת של המרחב, כדוגמת אלו הזוכים בפרסי ישראל ומצויים כיום בשלבים מתקדמים של הזדקנות וריקבון. 

את אותם עוגנים, שהיו בעלי זהות מקומית וייחודית למקום, תופסים מבנים שהם לא פחות "מפאר האדריכלות הישראלית" שמתאפיינים בחזות שאינה מתייחסת למרחב הסובב, או לא מבקשת ליצור לוקאליות.

כשנועם דביר המוכשר כתב בעיתון הארץ, על הריסת המבנים במרכז האזרחי של קרית גת, ובכלל זה בניין העירייה ובית הקולנוע, החלטתי שאני חייב לראות את המקום לפני שייהרס.

באיחור גדול, גיליתי את קיומו של הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות, שבאתר האינרטנט שלו פורסמה בדקה ה-99 זעקה להצלת "היכל העשור", אך כמובן שהדבר לא עצר את ההרס.

אין חדש תחת השמש: על פי ויקיפדיה קרית גת שוכנת על שטחים שהיו שייכים עד לשנת 1948 לשני כפרים: פלוג'ה (על פי וואליד חלילי – דבר לא שרד מהכפר למעט מעט צמחיה) ועיראק אל-מנשיה (פירוט יותר רציני על הכפר מצוי כאן). אז כאמור, המרחב הזה ידע בניה והחרבה לאורך ההיסטוריה, כשבמאה ה-20 היה גוף אחד שאחראי היה להחרבה.

את המתחם כולו חוקר כיום בחור בשם רותם – קולנוען ויוצר רב תחומי, שהוא גם זה שפירסם את הטקסט בנושא באתר האגודה לשימור נכסי תרבות. על פי מידע ראשוני שהוא אסף, בניין בית הקולנוע נקרא היה "היכל העשור", הודות לעובדה כי הוא נחנך בשנת 1965 – היא שנת העשור לקרית גת. מי תכנן, מה וכמה – המידע הזה טרם אותר.

בקרית גת יש עוד מה לראות: שיכוני יסקי, ההולכים ומתפרקים – אך הפעם ללא עזרת הצבא, פשוט שילוב של אדריכל וביצוע רע. על כך בהזדמנות אחרת.

באחד הבלוגים של The Marker Cafe, פירסם שרון רז תצלומים של בית הקולנוע הנטוש, והאמת שפורסם לא מעט בנושא של הריסת המבנה. ביום רביעי בלילה, במקרה ניתקלתי בתכנית התרבות בערוץ 1 "זמן אויר", שם דווח כי ההריסה תתבצע בימים הקרובים, אז כבר למחרת הייתי על הכביש לכיוון דרום, לראות את המבנים רגע לפני הריסתם.

איחרתי. הכל היה כבר הרוס.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שימו לב לדימיון לדפוס הריצוף כאן לזה שבכיכר מלכי ישראל
 
 
 
 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: