סיבוב בשכונת כרמי גת

שבוע שעבר הקדמתי לפגישה ועצרתי לראות איך נראית שכונת כרמי גת ההולכת ונבנית מצפון לקרית גת. הגשרים והכבישים כבר קיימים ונוחים לנסיעה מהירה. מאות פועלים שוקדים על הקמת הבניינים החדשים המצויים בשלבי בנייה שונים, וחלק לא מבוטל של בתים כבר מאוכלס ומטופח.

את תכנית המתאר לשכונה תכננו האדריכלים עדנה ורפי לרמן. היא שייכת מוניציפלית לקרית גת, אבל מדובר בעולם אחר ונפרד. חוץ מכמה גשרים שמתוכננים ומעוצבים בעיקר לשירות רכבים, אין קשר מהותי בין העבר (קרית גת הוותיקה) ובין ההווה (שכונת כרמי גת). לעת עתה נראה שפרנסי העיר ומתכנניה איבדו את העניין ואת אמונם בעיר הוותיקה, הם בחרו לחצות את הכביש ולבנות עיר חדשה ונפרדת. אין בה מוקד משמעותי, אלא רק פארק רובעי, כמה בתי ספר ומרכז מסחרי שטרם נפתח.

התושבים קיבלו אמנם דירות מהניילונים ורחובות חדשים ואין ספק שיש בזה עונג נהדר. סביר גם להניח שהתושבים מרוצים. הם גרים אמנם באתר בנייה, אבל בדירות עצמן נעים וטוב – למשפרי הדיור יש דירות גדולות ומרווחות יותר ולזוגות הצעירים יש קורת גג והרבה חברים חדשים. התבוננות רחבה יותר חושפת את המגרעות שבמהלך. מחריד לגלות ששכונה חדשה שתוכננה לאחרונה ותכניתה אושרה ב-2013, מתוכננת למעשה על פי גישות שהתגלו כמוטעות כבר לפני עשרות שנים. עיצוב הבניינים בהתאם, נראה שנתקע כבר שלושים שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

תכנון ופשע

.

סיבוב בקרית גת / מפעל בגיר הנטוש [3]

אחרי שראיתי את המרכז האזרחי החרב, את שיכוני יסקי האטומים והנטושים רגע לפני הריסתם, הגעתי עם שמוליק לחלקו השלישי והאחרון של הסיבוב שלנו בקרית גת: מפעל בגיר הריק והנטוש.

.

.

סיבוב בקרית גת / שיכוני יסקי רגע לפני הריסתם [2]

כשהייתי בשנה החמישית ללימודים בבצלאל, התגנבתי מידי פעם לקורס אליו לא נרשמתי ושאותו העביר שרון רוטברד. באותה תקופה הייתי לחוץ מאד בזמנים, ולכן ההשתתפות באותו קורס יצרה לי בעיות קשות: כל פעם אחרי הרצאה כזו הייתי טס למחרת לפרויקט שבו עסק באותו השיעור רוטברד, ולא משנה מה היו התכניות, אני הייתי שם, נצרת או באר שבע, הייתי חייב לספק את סקרנותי.

באחת ההרצאות הציג רוטברד שלושה פרויקטים של יסקי: את "שיכוני יסקי" בקרית גת (שפונו מדיירים), את השוק בבאר שבע (שנהרס) ואת ההוסטל בנצרת (ששופץ ושונה). ההרצאה הייתה ביום שני וביום שלישי למחרת שהיה במקרה גם יום בחירות עשיתי בנצרת בהוסטל של יסקי ואלכסנדרוני וגם בבית הכנסת של נחום זולטוב השוכן ממש בצמוד למבנה. את השיכונים בקרית גת – השארתי להזדמנות אחרת.

אז כשהגעתי לקרית גת כדי לבקר את שמוליק, הייתה זו הזדמנות מצוינת לבקר גם בשיכוני יסקי שתוכננו בשנת 1960 על ידי אברהם יסקי (זוכה פרס ישראל לאדריכלות) ואמנון אלכסנדרוני. ארבעת מבני השיכונים זכו לפירסום אדיר, לאו דוקא חיובי, וזאת הודות למצבם הפיסי המאד ירוד שהגיע לשיאים שטרם נראו בארץ כבר לפני שני עשורים – עובדה זו, היא שהביאה לפינוי המבנים מתושביהם, אטימת הדירות וחדרי המדרגות והכנת המתחם כולו לקראת הריסה.

.

 

סיבוב בקרית גת / פה ושם בין השיכונים [1]

אחרי שעצרתי באוסף השרידים בלב היישוב עשרת, המשכתי לקרית גת. התכנית הייתה לבקר את שמוליק – חבר טוב שלא פגשתי כבר הרבה שנים וגר בה. באותה הזדמנות רציתי להסתובב ולהכיר קצת את העיר של נינט. שמוליק הוא אחד מהאנשים המרתקים ביותר שנתקלתי בהם בימי חיי.

לקרית גת יש המנון מאת יורם טהרלב עם לחן של ג'קי אלקיים (שהלחין גם את המנון מכבי תל אביב המפורסם), נראה לי מתאים כאן להביא את מה שחלמו וחשבו אז: "לך קרית גת באנו אל לכיש השוממה / אל ערבות הרוח החמה פנה בנינו לנו בית וגינה בעיר שבה דוד חנה / בין הצברים והטרשים אהלים צמחו פה וכבישים ובלילות החורף בצריפי הפח זימרנו את הזמר לך / לך קרית גת העיר אשר צמחה בערבה, לך קרית גת נשירה שיר שמחה ואהבה / התגשם חלום הראשונים עיר יפה חרושת וגנים אבל הרוח עוד נושבת בלבבות ושרה לך – כל הכבוד".

.

סיבוב במה שנותר מהמרכז האזרחי של קרית גת אחרי שהצבא הרס הכל

יש לכם דז'ה וו? זו לא בעיה לראות במרחב שלנו הריסות, ולא משנה מאיזה צד. הם תמיד שם. רוצים לדעת עוד על האנשים העומדים מאחורי זה: ראו את רשימתו האחרונה של יאיר דקל.  וגם: איך הצבא מכניס מכונות מלחמה לבאר שבע.

כמו עוד ישראלים רבים, גם אני חש רחמים כלפי אנשים החיים במדינות בהן שולט הצבא. על פי רב שייכות אותן מדינות לעולם השלישי, אך משום מה קיימת בחברה הישראלית התחושה שאצלנו זה לא קורה.

אמנם, בליבה של תל אביב מזדקרים להם מספר מגדלים המאויישים על ידי הצבא, אבל בכל זאת עדיין "אצלנו זה לא כמו שם"… למרות זאת, לפני שלוש שנים, כשהצבא חדר ליישובים ישראלים, פינה אותם מיושביהם באלימות ובכח והחריב אותם עד היסוד, נדמה היה שהצעד הזה שהופנה כלפי החברה הישראלית, הזכיר לנו את העובדה שהצבא כבר עשה זאת בחצי האי סיני לפני כמעט שלושה עשורים. למעשה, הצבא כבר רכש את ניסיונו בתחום ובאופן רחב היקף בהרבה, מפעולותיו כלפי החברה הערבית בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה (בשונה מהיום, מדובר היה אז במאות יישובים).

וכעת: המרכז האזרחי של קרית גת.

ישנם מרכיבים במרחב המהווים עוגנים, שבחלקם הינם עוגנים תפקודיים וחלקם עוגנים תודעתיים. ייתכן ומבנה בית הקולנוע לא יכול היה לשמש עוד בייעודו המקורי, אך מיקומו התודעתי בקרב התושבים המקומיים המשיך להוות מרכיב בו לא חל כל שינוי.

הפיתרון הפחות יצירתי והאנטי-תרבותי היה למחוק עד היסוד את האתר ולהקים במקומו מבנים חדישים אשר יתאימו לייעוד מבוקש. פיתרון זה, נתמך על פי רב על ידי אדריכלים מודרניסטים חסרי כל מידת ביקורת של המרחב, כדוגמת אלו הזוכים בפרסי ישראל ומצויים כיום בשלבים מתקדמים של הזדקנות וריקבון. 

את אותם עוגנים, שהיו בעלי זהות מקומית וייחודית למקום, תופסים מבנים שהם לא פחות "מפאר האדריכלות הישראלית" שמתאפיינים בחזות שאינה מתייחסת למרחב הסובב, או לא מבקשת ליצור לוקאליות.

כשנועם דביר המוכשר כתב בעיתון הארץ, על הריסת המבנים במרכז האזרחי של קרית גת, ובכלל זה בניין העירייה ובית הקולנוע, החלטתי שאני חייב לראות את המקום לפני שייהרס.

באיחור גדול, גיליתי את קיומו של הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות, שבאתר האינרטנט שלו פורסמה בדקה ה-99 זעקה להצלת "היכל העשור", אך כמובן שהדבר לא עצר את ההרס.

אין חדש תחת השמש: על פי ויקיפדיה קרית גת שוכנת על שטחים שהיו שייכים עד לשנת 1948 לשני כפרים: פלוג'ה (על פי וואליד חלילי – דבר לא שרד מהכפר למעט מעט צמחיה) ועיראק אל-מנשיה (פירוט יותר רציני על הכפר מצוי כאן). אז כאמור, המרחב הזה ידע בניה והחרבה לאורך ההיסטוריה, כשבמאה ה-20 היה גוף אחד שאחראי היה להחרבה.

את המתחם כולו חוקר כיום בחור בשם רותם – קולנוען ויוצר רב תחומי, שהוא גם זה שפירסם את הטקסט בנושא באתר האגודה לשימור נכסי תרבות. על פי מידע ראשוני שהוא אסף, בניין בית הקולנוע נקרא היה "היכל העשור", הודות לעובדה כי הוא נחנך בשנת 1965 – היא שנת העשור לקרית גת. מי תכנן, מה וכמה – המידע הזה טרם אותר.

בקרית גת יש עוד מה לראות: שיכוני יסקי, ההולכים ומתפרקים – אך הפעם ללא עזרת הצבא, פשוט שילוב של אדריכל וביצוע רע. על כך בהזדמנות אחרת.

באחד הבלוגים של The Marker Cafe, פירסם שרון רז תצלומים של בית הקולנוע הנטוש, והאמת שפורסם לא מעט בנושא של הריסת המבנה. ביום רביעי בלילה, במקרה ניתקלתי בתכנית התרבות בערוץ 1 "זמן אויר", שם דווח כי ההריסה תתבצע בימים הקרובים, אז כבר למחרת הייתי על הכביש לכיוון דרום, לראות את המבנים רגע לפני הריסתם.

איחרתי. הכל היה כבר הרוס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שימו לב לדימיון לדפוס הריצוף כאן לזה שבכיכר מלכי ישראל