ארכיון קטגוריה: קיבוצים

סיבוב באנדרטה בקיבוץ ניר עם

את הנצחת החברים שנפלו במלחמת העצמאות בחרו חברי קיבוץ ניר עם להנציח ממש במרכז הקיבוץ, בנקודת החיבור בין מבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובין בתי המגורים, המקום שבו חולפים כולם. את האתר עיצב ב-1964 האדריכל ויטוריו קורינלדי, בשעתו חבר קיבוץ ברור חיל הסמוך ואדריכל במחלקה לתכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לזכר החללים הוא בחר לעצב אובליסק בקיבוץ – עמוד זיכרון. היתה זו בחירה מיושנת אך קורינלדי המשכיל עשה זאת במודע.

החידוש היה שהעמוד היה בצורת משולש כדי לרמז על אותם שלושה בני הקיבוץ שנפלו (למעשה נפלו ארבעה), כולו מבטון חשוף ועליו הוטבעה דוגמה מופשטת של שקעים ובליטות. את העמוד הקיף ספסל עגול עם קיר זיכרון מלבני ועליו הותקן פסל ברזל. כל אלה יצרו יחד מקום. סביבם נשתלו עצים שהשתלבו בנוי הקיבוצי הטיפוסי. לפני שנתיים עבר האתר שינויים והרחבות שפגעו ברעיון המקורי של קורינלדי, ולמעשה מכל המכלול שתכנן שרד רק העמוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

אובליסק בקיבוץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית העם הנטושים בקיבוץ חפצי-בה

כמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בצדו הצפוני של עמק יזרעאל שתוכננו כקיבוצים צמודים, כך גם תוכננו חפצי-בה ובית אלפא. את שני הזוגות תכנן האדריכל ריכארד קאופמן וההבדל בין חפצי-בה ובין בית אלפא הוא שאת הראשון ייסדו ייקים וצ'כים ואת השני ייסדו יוצאי פולין.

הדשא של בית אלפא ירוק יותר וכך גם כל מבני הציבור שבו עדיין פועלים ותוססים. בחפצי-בה, לעומת זאת, הדשא כבר מזמן קמל ומבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובית העם נטושים ומתפוררים. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל ריכארד קאופמן (1930) ולאחר מכן הרחיב אותו האדריכל אירה אפרתי (1959 או 1961). את בית העם תכננה האדריכלית זיוה ארמוני (1976).

התקדים בחפצי-בה הוא לא בעבר אלא בהווה. התקדים הוא בתכנית שקידמו להריסת כל מרכז הקיבוץ. יש קיבוצים שחיסלו את הדשא המרכזי ובנו עליו, יש כאלה שהסבו את חדר האוכל לשימושים אחרים, אבל להרוס ממש את כל המבנים שבמרכז הקיבוץ לא העזו לעשות באף אחד מ-270 הקיבוצים בישראל. כל המבנים שתכננו קאופמן, לוטה כהן ושאר האדריכלים החלוצים – כל אלה יהרסו לטובת שכונה של בתים צמודי קרקע. למרות שחלפו כ-15 שנה מאז התקבל האישור לתכנית היא טרם מומשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בארץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית אלפא

יש סברה שטוענת שהמונח "קיבוץ" הומצא בידי אחד ממייסדי בית אלפא. יהודה יערי שהיה מדור המייסדים, שאל את המונח מהיכרותו עם חסידי ברסלב שהשתמשו במונח קיבוץ לצורך תיאור התכנסות. את המונח הוא הציע לחבריו בגדוד השומר הצעיר שאימצו את הרעיון שתפס. עד אז השתמשו במונחים כמו קבוצה, חבורה וגדוד.

גלריית האדריכלות בבית אלפא היא מהמרשימות שניתן למצוא בקיבוצים. הקיבוץ שעלה על הקרקע בעמק יזרעאל למרגלות הר הגלבוע ב-1922, היה הראשון שהקימה תנועת השומר הצעיר. לכן, ניתן למצוא בו את האדריכלות המוקדמת שנערכה ביישוב השיתופי שהיה טיפוס חדש של התיישבות והיה לשדה ניסויים אדריכלי. ניתן גם למצוא בו את האדריכלות המגובשת שהתנסחה בתנועה בשלבים מאוחרים. ברשימה זו אביא רק את הבולטים שבהם.

חֲדַר האוכל המקורי שנחנך ב-1932 תוכנן בידי האדריכל לאופולד קרקואר שהעניק למבנה אופי מצודתי. ב-1960 הושלמה עבודת ההרחבה שנערכה לו בתכנון האדריכל אברהם ארליק. ניתן למצוא פה גם את המועדון (שבמקור נקרא היה בית תרבות) מ-1952 שתכנן האדריכל זאב פורת ועוצב כמבנה ייצוגי בו ניתן דגש לחיבור בין המבנה ובין הנוף. בהמשך נמצא מבנה הספרייה מ-1984 של האדריכל מנחם באר, שתכנן רבים מבתי המגורים בבית אלפא. אחריו ניתן למצוא את אתר ההנצחה מ-1972 שעיצב אדריכל הנוף הלל עומר עם ג'ון בייל ובסמוך לו מתנשא מאז 1965 אולם הספורט והאירועים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין.

ועל כך ברשימה זו.

.

שיר העמק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפינת הזיכרון בקיבוץ גשר

ב-1963 עם הקמת מבנה המועדון לחבר בקיבוץ גשר, האדריכל חנן הברון שילב בו בקומת הקרקע המפולשת פינת זיכרון. הברון תכנן זמן קצר קודם לכן את פינת הזיכרון לאוטו הירש בשבי ציון, מהעבודות הקטנות והיפות שנעשו בישראל (ונהרסה). להברון כבר היה ניסיון בטיפול בקומות מפולשות, כאלה שמצויות מתחת למבנה ועמודים חוצים אותה, כשהניסיון העיקרי היה בספרייה הלאומית בירושלים שבתכנונה השתתף ושם יש שטח גדול דומה. אלא שבשונה מהקומה המפולשת בספרייה הלאומית שנועדה למעבר בלבד, כאן הוא התבקש ליצור רחבת זיכרון לטקסים והתייחדות.

פינת הזיכרון היא הגינה היותר נעימה בגשר השוכן באחד האזורים החמים בארץ. כאן תמצאו שהטמפרטורה תמיד נמוכה בכמה מעלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ משמרות

שלום חנוך, מאיר אריאל וחנן יובל לעד יזכירו שהם צמחו מתוך קיבוץ משמרות. אבל סיבוב בקיבוץ לא חושף את נוכחותם של אותם זמרים מפורסמים שהיו כאן. רק באתר ההנצחה לבנים שנפלו, מופיע השם חנוך המנציח את בן אחיו של שלום חנוך שנפל ב-1980 בעת שירותו הצבאי בשייטת. בכניסה למשמרות היתה המולת מכוניות ואנשים כי פועלת שם מאפייה קטנה ומצליחה. בהמשך היה רגוע יותר. בשבילים הסמוכים לחדר האוכל שלטה הדממה. השבילים ריקים למרות שמדובר היה ביום שישי בבוקר. שקט כזה לא מצאתי בקיבוצים אחרים שבקרתי בהם, והסיבה לכך היא שחדר האוכל כבר אינו מתפקד כליבו של הקיבוץ. 

חדר האוכל של משמרות בתכנון האדריכל יעקב מטריקין (1981-1902), נבנה ב-1939 ומאז הוא ניצב במרכזו כמעט ללא שינוי. זה למעשה אחד מחדרי האוכל הבודדים ששרד מאותה תקופה ללא שינויים משמעותיים. כבר עשרות רבות של שנים שהוא אינו מתפקד בייעודו המקורי אלא הוסב לגן ילדים. יש דיבורים שמהמבנה ההיסטורי ישמש חזרה את כלל הקהילה, אך עכשיו הכל תקוע.

ועל כך ברשימה זו.

.

הסתננויות בתוך העשב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר אוכל ובית תרבות בקבוצת גבע

מגפת הקורונה לא רק שלחה את כולנו להסגר, אלא גם גרמה לחדר האוכל של קבוצת גבע לסגור את שעריו לאחר 99 שנה. לפני שבועיים סגרו את אולם האוכל אך המטבח המשיך לפעול, וביום שישי גם המטבח נסגר. את חדר האוכל הזה תכנן במקור האדריכל אריה שרון ומאוחר יותר הרחיב אותו האדריכל אמנון לוי. 

לא רחוק מחדר האוכל מצוי אזור התרבות והזיכרון הכולל את "גן הזיכרון" ובו הוצב אחד מהפסלים המרשימים שיצר משה ציפר. בסמוך לו אתר הזיכרון לבני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל שאותו תכננה ועיצבה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. משני צידי הגן מצויים מבנים שתכנן שרון כשהבולט בהם הוא "בית גוריון" בו נהגו חברי להקת הגבעטרון לשיר לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

יום אחד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובמצבת ההתגברות בקיבוץ חוקוק

הבוקר עלה על יום הבחירות וכך גם אני עליתי בכביש המתפתל אל מרומי השלוחה של הר חבקוק שבראשו שוכן קיבוץ חוקוק. אמנם חלפו מאז רק שבועיים, אבל ההרגשה היא כמו נצח ומציאות אחרת. זה היה יום של אופטימיות בסך הכל. יום בו ניתנה לעם הסגולה ההזדמנות להחליף את השלטון. אז לא רק שלא החלפנו, גם קבלנו גרסה מעוררת פאניקה עם הופעה מידי ערב של "נאום לאומה" והתעלמות ממערכת בריאות שקרסה אחרי שהוזנחה במשך שנים.

אפילו לא 25 שנה פעל חדר האוכל של הקיבוץ במתכונתו המקורית. זמן קצר מעת שהקיבוץ הופרט, הפסיק המטבח לפעול ולהגיש ארוחות לחברים. לאחר שעמד נטוש כמה זמן, הושכר הבניין לבית הארחה ובחדר האוכל מוגשות בעיקר ארוחות בוקר לאורחים. הבניין הוא מהמרשימים והשמורים שתכננה האדריכלית רחל ניסים שעבדה כאדריכלית שכירה במחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד ותכננה שורה ארוכה של חדרי אוכל בתנועה.

שני מבנים נוספים שהתעכבתי בהם בחוקוק אלה הם בניין הספרייה שתכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי חברת קיבוץ לוחמי הגטאות ובניין המצודה שתכנן האדריכל יעקב מטריקין. בכניסה לקיבוץ ניצב פסל יוצא דופן שיצר יחיאל שמי בתחילת דרכו כאמן והוא ממוקם באחד המקומות היפים שמהם נשקף נוף הכנרת. שתי הדמויות צופות אל לב הארץ במבט אטום, מתבוננות כיצד ישראל שוקעת.

ועל כך ברשימה זו.

.

צימאון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גזית

מרכז הקיבוץ של גזית הוא מהמרכזים השלמים שהוקמו, בעיקר הודות לקשר ההדוק עם האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער שתכנן את עיקר המבנים המרכיבים אותו. ערד תכנן את המבנים המרכזיים בגזית – חדר האוכל (שלב א' – 1965, שלב ב' – 1982), המועדון  (1970) והספרייה (1973) המקבילים לגוף, לחברה ולנפש. הוא גם עיצב באמצע שנות ה-60 את מרחב הזיכרון של גזית בחורשה שלצד הקיבוץ השוכן כבר 70 שנה בין עמק יזרעאל ובין הר תבור.

למרות שהקיבוץ סבל רוב שנותיו ממחסור במשאבים כספיים, המשאב האנושי היה איכותי ובחזיתות המבנים ובמרחבים הפתוחים שולבו יצירות אמנות בטכניקות שונות אותם יצרו חברי הקיבוץ שמואל ליינטר ושלמה לביא וגם חבר מקיבוץ שכן – אריה סרטני.

משמח לגלות במהלך סיבוב קצר, שכל אותם מוסדות ממשיכים לתפקד ולשרת את החברים בייעודם המקורי והמקום מטופח והאווירה של קיבוץ נותרה כמעט ללא שינוי.

ועל כך ברשימה זו.

.

קירונית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ רמת הכובש

בעוד פחות מיממה יפתחו הקלפיות. היום החופשי שקבלנו במתנה במחיר כבד, הוא הזדמנות להסתובב בכמה מקומות שרציתי כבר מזמן לבקר בהם. אלא שביום הבחירות הזה, בשונה מפעמים קודמות אלך גם להצביע. לא שיש מפלגה שאני שלם עם נבחריה, והדגש הוא על אנשיה כי לאף מפלגה לדעתי אין אידאולוגיה ברורה, אבל במציאות שנוצרה לא נותרה ברירה. הבלוג הזה עוסק לא מעט בצדדים המציגים את שקיעתה של האומה, כשהמאמרים המוקדשים לקיבוצים הם חוד החנית של אותה תצוגה. הביקורים באותן קבוצות אוטופיות שהוקמו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת כשההיבט האדריכלי היה לחלק בלתי נפרד מהן, מייצגים נהדר את החלום הציוני ואת מה שנותר ממנו.

בתמונות מראשית ימיו של קיבוץ רמת הכובש מפתיע לגלות שהאזור היה כולו חולי ובתולי. צעדי החברים הצעירים יצרו אין ספור שקעים במשטחי החול וצריף העץ ששימש חדר אוכל ניצב היה בודד בסביבה. בהמשך, תכנן המהנדס יוסף אידלמן, חבר קיבוץ יגור, את בניין חדר האוכל שנחנך ב-1941 ועשרים שנה לאחר מכן הורחב הבניין בתכנונו של האדריכל מרדכי זברודסקי.

לעומת המבנה התיבתי והפשוט שתכנן אידלמן, העניק זברודסקי לבניין אופי חגיגי ומורכב. הוא גם הדגיש את מיקומו של הבניין בקצה שדרת השקמים החוצה את הקיבוץ, בהתאם לתכניתו המקורית של האדריכל ריכרד קאופמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון ופסנתר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל הנטוש בקיבוץ ברור חיל

המייחד את חדר האוכל בקיבוץ ברור חיל שבצפון הנגב, הוא העובדה שתכנן אותו אדריכל שהיה חבר הקיבוץ. יש כאלה מעטים, ניתן לספור אותם על יד אחת.

בסוף הקיץ האחרון עשיתי עם האדריכל ויטוריו קורינלדי סיבוב בכמה פרויקטים שהוא תכנן בעבר. על חדר האוכל בנחל עוז שבו פתחנו את הבוקר כתבתי כאן. אחר כך המשכנו לברור חיל, הקיבוץ שאליו הצטרף קורינלדי ב-1956 עם חבריו מהגרעין הברזילאי. בברור חיל הוא תכנן כמעט את כל המבנים עד שעזב את הקיבוץ שהתפורר אידיאולוגית בשנת 1995.

המבנים כולם נותרו במקומם, גם אם לא במצבם המקורי וניתן להתרשם מהם גם היום. אלא שהחום הכבד וחדר האוכל הנטוש והעזוב העכירו את רוחו של קורינלדי. למרות זאת הוא המשיך והסתובב בקיבוצו לשעבר, והראה לי את שאר המבנים שתכנן שם: מועדון, חדר זכרון, מרפאה, בתי מגורים, בתי ילדים ונוער וגם מפעל לשירותי מחשב.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסוף את המעשים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באולם הספורט בקיבוץ רמת הכובש עם קיר האמנות של יחזקאל קמחי

אחרי שהסתובבנו בקיבוץ רמת הכובש בבית התרבות, המשכנו אל אולם הספורט שתכנן בשנות ה-70 האדריכל קובה גבר מקיבוץ עין שמר. הוא יכול היה להיות עוד סתם קופסה שהניחו לצד הדשא הגדול, אלא שכיסוי חזית בתבליט בטון ענק שיצר יחזקאל קמחי, חבר קיבוץ יקום, העניקו לבניין את ייחודו. קמחי היה אמן פורה אבל תכלס מה שנותר מיצירתו אלה אותם תבליטי בטון שהוא יצר על חזיתות מבנים, וגם הלוגו של צוותא בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

הכל נגמר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הקיבוץ הארצי ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב

הלב הפועם של התנועה הקיבוצית לא היה בקיבוץ הגדול ביותר וגם לא בבירת ישראל, אלא בתל אביב. כמו בצבא גם הוא פוצל לשלושה לפחות: אחד ברחוב סוטין לתנועת הקיבוץ המאוחד, ברחוב דובנוב לאיחוד הקבוצות והקיבוצים וברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 לקיבוץ הארצי. את הראשון והשלישי תכננו בכירי האדריכלים בכל אחת מהתנועות. את זה של הקיבוץ הארצי תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קיןבוגר הבאוהאוס שגם היה אדריכל ראשי ב"מחלקה הטכנית" שהיתה מחלקת התכנון של התנועה, למרות שהוא עצמו גר בתל אביב ולא היה חבר קיבוץ.

הבניין שנחנך ב-1969 הוא לא בניין משרדים טיפוסי. המשרדים בקומות העליונות עוצבו באופן שניתן לאחד ולפצל, וגם הדלתות עוצבו בפתיחות בשילוב רפפות ולוחות זכוכית. בקומת המרתף הוקמו פונקציות שיוחדו לו – חדר אוכל כמו בקיבוץ, מטבח, אולם כנסים וגלריה גדולה לאמנות. הגג תוכנן כחצר פעילות והתכנסות תחת כיפת השמיים – בדיוק כמו בבאוהאוס שם למד מסטצ'קין. "בית הקיבוץ הארצי" שכיום מכונה "בית התנועה הקיבוצית", הוא אחד המבנים המשמעותיים ביותר שתכנן מסטצ'קין שהיה מבכירי האדריכלים שפעלו בישראל. זה לא עוד בניין משרדים של איגוד, אלא מבנה שבאמצעותו ביקשה התנועה הקיבוצית לשקף את דרכה הייחודית בעיר הגדולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

זה לא סוף של

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הספר הישן של קיבוץ בית העמק

ב-1963 נחנך בקיבוץ בית העמק בית ספר ייחודי שהתאים לסביבה שבה הוא הוקם. האדריכל פרדי כהנא שתכנן את רוב המבנים בקיבוץ שאליו הצטרף ב-1954, תכנן גם את בית הספר. לאחר שהמוסד נסגר, הוא הסב אותו לשימושים אחרים כדי שהמבנים ימשיכו ויתפקדו.

קפצתי לשם עם שאול כדי לראות את האולם הרב-תכליתי שנותר כמעט כמו שהיה ואפילו ילדי הקיבוץ שיחקו בו כדורגל. רק הבמה שהיתה באולם ובריכת הנוי בכניסה חוסלו.

ועל כך ברשימה זו.

.

שקט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גשר

כבר שנים שחדר האוכל בקיבוץ גשר לא מתפקד, ולמרות זאת היה מפתיע לגלות בפנים סירחון כבד של אוכל מוזר. רק כשפתחתי את אחת הדלתות הגדולות גיליתי שאולם אוכל אחד נותר ריק, והאולם השני הפך למשרד תכנון ענק של חברה סינית שבונה בסמוך מתקן חשמל.

במקור, בשנות ה-50, תכנן את חדר האוכל האדריכל שמואל ביקלס כמבנה בסגנון נאו-קלאסי. אך פחות מעשרים שנה לאחר מכן ולאחר שהמבנה ספג פגיעות ישירות במהלך מלחמת ההתשה, הוחלט להרחיב ולשנות אותו כדי שיהיה גם מקום בטוח והעבודה נמסרה לאדריכלית ארנונה אקסלרוד. היה זה חדר האוכל הראשון שאקסלרוד תכננה בקיבוצים, ומאותה עת ולאורך קרוב לחצי יובל שנים היא תכננה שורה ארוכה של חדרי אוכל לכל אורכה של הארץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

הבהוב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד

בקרתי עשרות פעמים במשכן לאמנות בעין חרוד אבל במוזיאון השני שנמצא בקיבוץ, בית שטורמן, לא בקרתי עד לאחרונה. אטרקטיביות התערוכות וחוסר מודעות לא הביאו אותי לבקר בו. אפילו בבית טרומפלדור בתל יוסף, מרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, ביקרתי פעם כי רציתי לראות את הפרוטזה הכי מפורסמת בתולדות ישראל ששמורה שם. כשגיליתי שמתקיימת עכשיו בבית שטורמן תערוכת צילומי קיבוצים של מיכה בר-עם, החלטתי לנסוע במיוחד. בדרך למוזיאון עצרתי בבמה הנטושה עליה כתבתי כאן.

הבניין הגדול נבנה בכמה שלבים שונים ובתכנונם של כמה מתכננים: המהנדס יוסף אידלמן, האדריכל שמואל ביקלס והאדריכל שמשון הלר. התוצאה של כל אותם שלבים היא גבב של אגפים וקומות שהקשר בינם לבין מוזיאון הוא מקרי בהחלט. מערך התנועה מוזר ומעיד יותר מכל על מחשבה לקויה, אבל התצוגה מרתקת. כעת נערך הצעד הראשון לקראת חידוש הבניין בתקווה שסוף סוף יהיה בו הגיון.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמק וגלבוע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נחל עוז

הצעתי לאדריכל ויטוריו קורינלדי לעשות סיבוב בכמה מבנים שהוא תכנן בקיבוצים בצפון הנגב. התחלנו בחדר האוכל שהוא תכנן בשנות ה-70 בקיבוץ נחל עוז. ויטוריו סיפר שבמהלך חמישים השנים בהם עבד הוא לא תכנן חדרי אוכל רבים. בסך העד היוכל היו ששה כאלה. חדר האוכל בנחל עוז הוא השני שתכנן.

הבניין נטוש כיום אך בעת הביקור לא מצאתי שהמצב מטיל על קורינלדי תוגה יוצאת דופן. נראה שהמטבח ואולם האכילה לא עברו שטיפה יסודית כבר כמעט עשרים שנה. שכבת אבק מכסה את הרצפה, וגם את השולחנות והכסאות הבודדים שנותרו באולם. רק הנוף שנשקף מהחלונות נותר כמו שהיה.

מה שמפתיע היה לגלות שכבר בשנות ה-50 נבנה בנחל עוז חדר אוכל מכובד בתכנונו של האדריכל בנימין צ'לנוב. 17 שנה לאחר שהוקם הוא נעזב ואת מקומו תפס חדר האוכל החדש במיקום אחר בקיבוץ. כיום חדר האוכל החדש נטוש, ולעומתו הישן עבר שיפוץ ויקבל בקרוב חיים חדשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

88

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ געש

בשנות ה-70 וה-80 ליווה האדריכל מנחם באר את קיבוץ געש. באותן שנים הוא תכנן להם את המבנים להם היו זקוקים: חדר אוכל, מגורי משפחות, בריכת שחייה וגם אולם ספורט. חוץ מהמגורים הכל חוסל: חדר האוכל נסגר, הבריכה נהרסה ועליה נבנה מתחם "חמי געש" ואולם הספורט הפך לאולם שמחות. היות ובגעש פעלו אמנים רבים, שולבו במבנים ובשטחים הפתוחים עבודות שיצרו. קיר האמנות שהיה בכניסה לאולם הספורט כוסה בצבע ונעלם, אך תבליט הבטון בחזית חדר האוכל נותר.

בדרך חזרה מסיבוב בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה, החלטתי לעצור ולהסתובב בגעש. ב"טירה" המפורסמת שהפכה גם היא למתחם של אירועים לא בקרתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוקר טוב

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: