סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

.

סיבוב בפורדיס ובטכניון

פתגם ארמני אומר "מדוד שבע פעמים, אך גזור פעם אחת" – באופן הזה אני בוחר את ההרצאות אליהן אני הולך, וכדי לא ליפול בפח אני בוחן כמה פרמטרים לפני שאני אכן מחליט ללכת ולשמוע את ההרצאה. את הכנס בטכניון על תובנות מפרויקטים של התחדשות עירונית בארה"ב בשנות ה-80, ממש לא התכוונתי ללכת לשמוע, היות ומספר הפרמטרים החיוביים היה נמוך במיוחד.

בכל מקרה היות שטלי הכריחה אותי לנסוע לצפון, ומאחר והיה זה צו לו לא ניתן לסרב, נאלצתי לקיים.

מה שלא מצא חן בעיני בפאנל הדוברים שהופיע בהזמנה, היה ממוצע הגילאים שעבר את העשור הששי. בעקבות זאת, חשדתי שאני הולך לשמוע שיעור בהיסטוריה אמריקאית, היות והדוברים כלם באו ממדינתו של המלך אובמה. במטרה להמנע מנפילה, לקחתי איתי את רוני ועשינו בדרך גם סיבוב בפורדיס.

 

 

 

היות והיינו שנינו מאד רעבים, פתחנו את הביקור במקום בחומוס של אבו עלי. ערבי טוב זה ערבי שיודע להכין חומוס טוב – זו אימרה נושנה שכרגע המצאתי, אבל היא עובדת וטרם התאכזבתי ממנה, למרות שייתכן שיקום איזה מתנחל שיחלוק עלי.

ביום ששי בבקר (26.6), אעביר סיור חד פעמי בשכונות נווה שאנן (בה ערכתי לפני שנה סקר מבנים לשימור) ושכונת שפירא. במקור הסיור מיועד לחבר'ה מויקיפדיה כחלק ממיזם "אלף מילים", וזאת במטרה להעשיר את הערכים והתמונות על האזור המדובר.  הסיור יתחיל בשעה 09:30 בגן שמאחורי מה שנותר מבית ספר ביאליק, בין שד' הר ציון, לוינסקי והגדוד העברי. היות והסיור מתוכנן לקבוצה קטנה מאד עם מספר מוגבל של משתתפים, אז אם אכן אתם מעוניינים – אנא עדכנו אותי במייל (למעלה מימין "כתבו אלי").

החומוס הוא מצוין. אכלתי כאן בפעם הראשונה לפני שלוש שנים עם הילה, וגם אז הייתי מאד מרוצה – מה שאומר שכאן שומרים על הרמה.

כמוני, גם רוני היא אדריכלית. תמיד הייתי בטוח שהיא מבשלת גרוע, כי לא יתכן שהיא גם חכמה, גם יפה וגם יודעת לבשל. מבחינתי מודל "האשה המושלמת" לא קיים, אבל מתברר שרוני אופה חבל"ז. האם זה בגלל שהיא אדריכלית? האם זה בגלל שהיא תל אביבית? ואולי זה אני שפשוט סתום?

בכל מקרה, לא רק בשביל החומוס הגענו, אלא בעקבות מאמר שכתבה איריס לוין, ונכלל בספר המצוין שערכו טלי (זו מלמעלה) ורחל קלוש "תרבות אדריכלית". במאמרה "פרדיס, על דרך המקום", עסקה גברת לוין בשכונת "בנה ביתך" שבאותה העת עמדה לקום בפסגת הכפר.

כללי המשחק שנקבעו על ידי ההגמוניה הישראלית, היו פחות או יותר זהים לכללים הנהוגים במרחב הישראלי, רק שכאן מבנה המשפחה של החאמולה, עיצב מחדש את אותו מרחב, ונתן לו פרשנות מקומית ייחודית ומרהיבה, אותה לא ניתן למצוא באף אחת משכונות בנה ביתך המוכרות.

קיים הבדל אדיר בין סמטאות הכפר הצרות והמתפתלות העטופות בבניית טלאים-טלאים למגורים ומסחר ובקו אפס, וזאת לעומת הבינוי החדש המתאפיין בדרכים רחבות עם מעגלי תנועה, מפרצי חניה, בניה למגורים בלבד המדגישה אינדיבידואליות בנסיגה מקו הרחוב ומשאר גבולות המגרש. רוני התלהבה פחות ממני מכל הטירות המצועצעות, שהתאימו מצוין לדיסנילנד.

אחרי פורדיס המשכנו ישר לטכניון, הפסל הקינטי של קלטראווה, – מתברר שלא כל כך קינטי או שהוא סתם מקולקל/חופשת לידה/אחר, בכל מקרה, הזין הזה בולט לעין כל. רוני העלתה את ההשערה שזה 'המגדל' של הטכניון, בדיוק כמו שמגדל אשכול עולה מאוניברסיטת חיפה, מגדל המים באוניברסיטה העברית ובכלל כל מגדלי המים בארצינו היפה מזכירים לכלם – מי כאן שולט!!!1. על השלט הסמוך מצוין כי קלטראווה הוא "המהנדס והפסל הנודע".

לי זו הפעם הראשונה בטכניון בכלל ובמחלקה לארכיקטורה בפרט: סביבת הלימודים המושקעת והמסודרת מרשימה ביותר. מזל שלא ראיתי את זה לפני שהלכתי ללמוד בבצלאל, אחרת הייתי נשאר כאן. …והספריה הענקית היא בהחלט גן העדן האמיתי בו הייתי שמח לחיות.

הכנס היה מחורבן, והייתי ממש מעוצבן שבמקום לעשות משהו מועיל אולצתי להגיע לצד השני של המדינה ולשבת מול "אחוזת ראשונים". בשש וחצי אמרתי לרוני שהגיע הזמן ללכת, וכדי להתחמק מעיניה של טלי, יצאנו מדלת צדדית ונאלצנו לטפס אל הכניסה דרך ערימה של שיחים עבותים. בסוף הדרך חיכתה לנו טלי, ששמה לב להתחמקות.

טלי טענה שאנחנו עדיין גלמים, ויבוא היום ונדע להעריך את ששמענו היום. אותי התירוץ הזה לא שיכנע, והעדפתי להשאיר את רוני וטלי לבד, והלכתי לצפות בחבורת הבנות ששיחקה כדורגל בצד השני על הדשא.