Category Archives: פה ושם

סיבוב שלישי של תמונות אדריכלים

36 אדריכלים ואדריכליות וגם אדריכלי נוף מופיעים כאן ברשימה נוספת בסדרה, המצטרפת לשתי הרשימות הקודמות (1, 2) שהציגו 80 אדריכלים. את כולם צלמתי בשנים האחרונות כשבקרתי במשרדם או בבניין שתכננו לצורך כתבה שפרסמתי באחד המקומות שאני כותב בהם.

הבחירה בתמונות היתה אקראית, למעט התמונה הראשונה של אדריכל שאול רינד שפותח את הבוקר מידי כמה ימים בחומוסיה טובה אחרת. את הרשימה בחרתי לסיים בתמונה קצת פסימית של האדריכל מרדכי בן חורין בן ה-86 כשהוא גורר אחריו דגל ישראל שמצא בארון נשכח.

ועל כך ברשימה זו.

.

8

.

להמשיך לקרוא

סיבוב שני של תמונות אדריכלים

מוצגים כאן 47 אדריכלים ואדריכליות, נוספים על אלה שפרסמתי ברשימה הקודמת. צלמתי אותם לאורך השנים האחרונות. חלקם צולמו בסביבה הטבעית שלהם – משרדם, ביתם או בבניינים שתכננו. את מיעוטם צלמתי במסגרת טקס, הרצאה או דיון. ברקע של כל תמונה שמופיעה כאן פרסמתי מאמר שמופיע באחד המקומות שאני כותב בהם בקביעות: בבלוג, באתר Xnet או בכתב העת "הד החינוך", ותוכלו למצוא אותו בחיפוש פשוט ברשת. 

הבחירה היתה אקראית וכך גם סדר התמונות. התמונה היחידה שכיוונתי לפתוח איתה, היא זו של האדריכל משה ספדיה שיציין החודש יום הולדת 79. מזל טוב!

.

ברגישות ובנחישות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב של תמונות אדריכלים

לאורך השנים יצא לי לשוחח עם מאות אדריכלים, בעיקר ישראלים אך לא רק, ובכל הזדמנות צלמתי אותם. הסיבה העיקרית היא שבכתבות אדריכלות לא היו מציגים את תמונת האדריכל וזה הטריד אותי. במקרים בהם אנשים מסתכסכים אחד עם השני, התקשורת מקפידה לציין את שמות עורכי הדין המייצגים את כל אחד מהצדדים ומציגה תמונה של העו"ד. בכתבות אדריכלות ניתן לרוב לשמוע את האדריכל אך לא לראות אותו. את המהלך הזה ביקשתי לשנות.

הפעם בחרתי לרכז כאן חלק קטן מאותן תמונות. לא בחרתי כאן את התמונות הכי טובות או את האדריכלים המרתקים ביותר, אלא מקבץ אקראי לגמרי. אפילו סדר הופעתם נקבע לפי שמות הקבצים שהיו בתיקייה. היוצא מן הכלל הוא האדריכל סעדיה מנדל שאותו בחרתי להציג בראש הרשימה. נפגשנו בקבר רחל והוא הציג את העבודה. מנדל תאר את התכנית, קצות אצבעותיו נגעו בשרטוט, ביד אחת כתבתי את הסבריו וביד שניה צלמתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

רק הליכוד יכול

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בספר החדש על האדריכל ריכארד קאופמן

יצירתו של האדריכל ריכארד קאופמן זוכה כעת לחשיפה עם פרסומו של ספר חדש. 677 פרויקטים הוא תכנן וכמחצית מהם נבנו. קאופמן שהיה מעודכן היטב בנעשה בעולם ודאג שהעולם יהיה מעודכן ביצירתו, תכנן מאות רבות של פרויקטים החל מיישובים שלימים – כפרים, מושבים, קיבוצים וערים, דרך שכונות ועד בתי מגורים, מבני ציבור, בתי חולים, תעשייה ונוף.

שמונת המאמרים המרכיבים את הספר "ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני" (הקיבוץ המאוחד, 223 עמודים, 68 ש"ח באתר ההוצאה) פותחים צוהר ליצירתו האדירה, שלא רק היתה פורצת דרך בתכנון המרחבי והאדריכלי, אלא גם מסדה פה את התחום.

ועל כך ברשימה זו.

.

16707425_1559490714080505_3060776182092783251_o

נהלל: יצירתו המובהקת ביותר של ריכארד קאופמן ואולי גם של ההתיישבות החקלאית בישראל

.

להמשיך לקרוא

ספר חדש על אדריכלות ישראלית ב…פולנית

קוראות וקוראים קדושים,

לאחר עבודה של כמעט שנתיים יצא לאור ספר ראשון מסוגו על אדריכלות ישראלית. הספר שנקרא Adrichalim חושף את תרומתם של אדריכלים ילידי פולין שפעלו בישראל במאה העשרים. ייחודו הוא בשפה בה נכתב: פולנית. לכן, הקורא העברי לא ימצא בו עניין משמעותי, אך אם אתם דוברים פולנית סביר להניח שתזכו בנקודת מבט אחרת על האדריכלות הישראלית.

את הספר המתפרס על פני 202 עמודים, יזמה וערכה בוגנה שוויונטקובסקה (Bogna Świątkowska) מהדמויות הבולטות בזירה האינטלקטואלית העכשווית בפולין. תרומתי לספר היא בפתח דבר ובתצלומים. הספר כולל שני מאמרים נוספים ולקסיקון המציג 20 אדריכלים כמו שמואל ביקלס, אבא אלחנני, פנחס היט, משה גרשטל, צבי הקר, נחום זולוטוב ואריה שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a7-%d7%a9%d7%9c-15747928_10209493366024627_2047819364_o

אדריכלים בפולנית

.

להמשיך לקרוא

ספר חדש על עבודות נדלר-נדלר-ביקסון-גיל!

קוראות וקוראים קדושים,

לאחר עבודה של כמעט שנתיים יצא לאור הספר המסכם את עבודתם של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, שפעל בין השנים 1946 ו-2010. את הספר הדו-לשוני כתבתי וערכתי במשותף עם ד"ר צבי אלחייני מייסד ארכיון אדריכלות ישראל.

470 עמודים חותמים את פועלו של אחד המשרדים הבכירים והפוריים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים. שולמית נדלר שנפטרה לפני פחות מחודש, עוד הספיקה לראות עותק מוקדם שהודפס במיוחד בשבילה. היא העירה פה ושם ונתנה את ברכתה.

ועל כך ברשימה זו.

.

14324216_1383592595003652_6100158203712593126_o

הספר

.

להמשיך לקרוא

פרס רכטר

בתחילת שבוע שעבר זכיתי לקבל שבחים מדרגים גבוהים, על פרויקט גדול שתכננתי במרכז הארץ. מדובר בתכנית מתארית על שטח השווה בגודלו לשטח העיר הרצליה. התכנית ארגנה מחדש בצורה פשוטה ובהירה שטח גדול וסתור שלא זכה להתייחסות ארגונית ותפקודית כוללת במשך כמעט שבעים שנה. לתכנית שנראית במבט ראשון רחוקה ממימוש וקשה לביצוע, הכנתי מצגת מלווה שמסבירה כיצד מגיעים מהמצב הקיים למצב המוצע, וכך הצלחתי לשכנע גורמים שאינם בקיאים בנושא, להבין מיד את התכנית ולקבל אותה (שזה הישג לא פחות חשוב מהתכנית עצמה). לצערי, אני לא יכול לפרסם את הפרויקט בגלל הסיווג שלו, דבר קצת מעצבן אבל אין לי מה לעשות בנידון.

יומיים לאחר מכן התבשרתי שזכיתי בפרס רכטר לאדריכל צעיר לשנת 2014, זה החלק בעבודתי שאני כן יכול לחשוף. את הפרס קבלתי על מכלול הכתיבה שיצרתי בחמש השנים האחרונות (עוד חודש כבר שש) בעיקר כאן בבלוג חלון אחורי, וכולל כמובן גם את הכתיבה במגזין האדריכלות xnet, בכתב העת הד החינוך וכן במחקרים ובספרים שהשתתפתי בהם.

.

10857843_963537693675813_3180940532653952982_n

פה ושם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 14: בתי שימוש

לפניכם אחת הרשימות החביבות עלי שפרסמתי ב"הד החינוך" והיא עוסקת במקום שבדרך לא עוסקים בו. רוב הטקסטים שפרסמתי בהד החינוך לא עסקו במוסדות חינוך בישראל ולכן לא הבאתי אותם כאן בבלוג, אך הפעם באופן חריג החלטתי להביא את אחת הרשימות האלה. הנושא חשוב.

.

IMG_20140626_180350

שמח בשירותים (צילום: לוק בוגלי, באדיבות Palatre et Leclere Architectes)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על האלבום החדש של נעם רותם

ביום חמישי בערב, רגע לפני שהגעתי לאירוע שחתם את כנס איגוד המתכננים, עצרתי בקניון מלחה. אחד הקניונים הראשונים שנבנו בארץ וגם אותו תכנן משרד יסקי-סיון (שתכנן בין השאר את מרכז עזריאלי, קניון באר שבע, קניון השרון בנתניה ועוד). נכנסתי דרך אחד השערים, ומימין החנות הראשונה היתה "התו השמיני". האלבום החדש של נעם רותם בלט בכניסה. הוא גדול יותר בשלושה ס"מ מאריזת הדיסק הטיפוסי ומתנוססת עליו דמותו של רותם כשהוא מביט אל מי שמביט עליו.

על קניון מלחה אכתוב כאן בהמשך, ובאופן חריג אסתובב הפעם סביב העטיפה של "נשורת" – האלבום החדש והרביעי של רותם. למה? כי כל הרשימות כמו כל דבר אחר שאעשה (עובד, נוהג, אוכל, קורא) תמיד מבוצע בתוך מוזיקה. העטיפות תמיד מונחות בצד, באופן שמאפשר לי להציץ עליהן כל הזמן. נראה לי טבעי לכתוב כאן גם על מה שאולי לא שומעים או רואים ברשימות – אבל תמיד שם.

המושג אלבום הולך ומתפורר. מי כבר קונה דיסקים. פעם קניתי הרבה אבל היום בקושי. חנויות הדיסקים נמחקו מהרחובות והתו השמיני בירושלים ודיסק סנטר בדיזינגוף סנטר הם אחרוני המקדשים שנותרו לאלה שאוהבים לראות את התמונה המלאה. העטיפה של "נשורת" בלטה לי, ואחרי שהאזנתי לשירים שעוסקים בזיכרונות וביחסו של רותם בהווה למקום בו גדל – קרית חיים, הצלחתי דרכו לבנות בדמיוני את תמונת הסביבה בה צמח. עטיפת האלבום, כמו גם הקליפ שמלווה את שיר הנושא לא מציגה את השיכונים ממש, ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140220_165258

נשורת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ספרי אדריכלות ותכנון לכבוד החג

מחפשים לרכוש ספר חדש לכבוד החג? מדף ספרי האדריכלות והתכנון הישראלי התרחב משמעותית בשנים האחרונות. ברשימה שלפניכם לא אתייחס לכל אותם ספרים אלבומיים שעוסקים בווילות, מפני שאלה ספרים שמבחינתי הם חסרי ערך, אם כי גם להם יש מקום אבל לא אצלי.

הרשימה בעיקר נועדה לרכז ולהציג את הספרים שיצאו בשלוש השנים האחרונות ואני חושב שראוי להזכיר את קיומם, כי אחרת אף אחד אחר לא יזכיר. בסוף הרשימה אזכיר גם כמה ספרים חשובים שיצאו גם לפני יותר משנתיים אך עדיים כדאי מאד לקרוא אותם. אין כאן רשימה ביקורתית, את זה אני משאיר לכם. כך גם סדר הופעת הספרים הוא חסר חשיבות ומתבסס על סדר הספרים ששלפתי מהארון.

בכל כותרת ספר השתדלתי להוסיף קישור לרכישה ישירה של הספר. את מרביתם ניתן לרכוש בחנויות הספרים העצמאיות, או לפחות להזמין דרכן.

.

IMG_7542

על המדף

.

להמשיך לקרוא

שנה טובה

לכל הקוראות והקוראים:

שתהיה לכולנו שנה של פוריות, שנה של נצחונות, שנה של יצירתיות, שנה טובה!

סיבוב במיסכה / על "סדק" החדש

ביום ששי האחרון נפלה לידי אסופת השירים בעריכתו של ראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית פרופ' חנן חבר: אל תגידו בגת – הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1958-1948 בהוצאה משותפת של זוכרות+סדק+פרדס+פרהסיה. הספר שיושק ב-12 בינואר בבית ציוני אמריקה בשעה 20:00  (הכניסה חופשית, מחיר הספר: 50 ש"ח) ניבלע בסופ"ש האחרון מהעמוד הראשון ועד האחרון וזאת למרות שאינני חובב שירה.

אגב, כריכת הספר מציגה את הצייר יעקב אלחנני באמצע שנות ה-60 קצת יותר מעשור לאחר שעלה ממרוקו לישראל, מצייר בין חורבות הכפר עין ח'וד (כפר האמנים עין הוד, התמונה גם מופיעה על גבי ההזמנה לערב ההשקה, כאן מתחת לפיסקה). התמונה הובאה למערכת "סדק" על ידי צבי אלחייני כחלק מטקסט שערכתי ושיופיע בגיליון הבא ובין השאר פשוט התגלגלה לכריכת הספר הנוכחי. יעקב אלחנני אגב, כבר לא מסתובב בעין הוד ולפני שנים הוא עזב את הארץ לניו יורק שם הוא חי ויוצר. להמשיך לקרוא

סקירה חדשית 1962/5

כשחלפתי אתמול בסמוך לכניסה לספריה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה, מצאתי בתוך ארגז שהונח בפינה, ערימת כתבי עת מצהיבים. מאז שנכנס ספרן חדש לספרייה המיושנת והבלתי מזמינה, התחיל להיות שם סדר ורענון מדפים. אחד מתוצרי פעולה זו הוא פינויים של כל מיני כתבי עת ששכבו במהדורות כפולות על המדפים מעלי האבק.

"סקירה חדשית" שיצא לאור במשך עשרות שנים עד לשנות ה-90 בהוצאת המטכ"ל, ככתב עת לקציני צה"ל בענייני ביטחון, חינוך, חברה וכלכלה – הוא כתב עת שמהווה היום מסמך היסטורי מרתק. דרכו ניתן ללמוד כיצד ובמה "האכילו" את קציני הצבא הישראלי – עלינו, על שכנינו ועל בני בריתנו.

נשמע מעניין, אבל אותי זה פחות משך. אלא שכריכות החוברות הן אלה שריתקו אותי ובחרתי לקחת שלוש חוברות מתוך הערימה בהן נעשה שימוש באדריכלות ככלי להעברת מסר. להלן שלושה שערים של "סקירה חדשית":

 

1965

.

להמשיך לקרוא

המומלצים / שלל מקומות קטנים ונחמדים ברחבי ישראל לאכול בהם על הדרך

סוכות הגיע ועימו הסתיו, וזה הזמן הטוב ביותר לטייל במרחבי ארצינו היפה ושוטטת הדם. אבל סיבוב אינו מושלם ללא עצירה לאכילה ועדיף שיהיה מקומי וייחודי. ברשימה זו, אציג ששה מקומות מומלצים למילוי הקיבה ובהם עצרתי אני בשבועיים האחרונים במהלך סיבובים שלא הועלו לאתר מפאת גידול בתדירות הסיבובים שלי לאחרונה.

ראוי כמובן לציין כי לא קבלתי כל תשלום / שוחד / מינוי פוליטי באף אחד מן המקומות המוצגים ואני ממליץ עליהם ממספר סיבות מרכזיות: 1. קידום ערכי תרבות ומורשת. 2. ערכים כלכליים – לעידוד תוצרת מקומית וזעירה. 3. לוודא שעוד אנשים יכירו או יזכרו – כדי שבפעם הבאה שלי באזור אמצא את המקום ושלא יסגרו אותו. 4. טוב ליבי השופע ( ;

מאפיית צנעני / גדרה

לפני שנתיים בררתי איפה יש מקום טעים, בדרך לשמורת גד ותל לכיש שם רציתי לטייל באיזה יום עם שמעון ואורי. היה מאד קשה למצוא משהו כזה, אבל אחרי הרבה עמל וסבל, הצלחתי להצליב מידע באינטרנט, ולגלות את הפנינה האמיתית של גדרה (אלא אם כן מישהו יגלה לי אחת נוספת): המאפייה התימנית של משפחת צנעני

מאז הביקור הראשון, עצרתי אצל הצנענים כבר כמה וכמה פעמים, וכל פעם מצאתי את עצמי מתקנא בתושבי גדרה שיש להם כזו מאפייה בייתית וטעימה בלב ליבו של היישוב. המאפייה עצמה שוכנת בקומת הקרקע של בית פרטי (רחוב גד 3 היוצא מרחוב ויצמן – הרחוב הראשי של העיר) הניצב בשכונת מגורים שנראית כאילו עצר בה הזמן מלכת ושנות ה-50 לא תמו – במובן החיובי של הרעיון. בפעם האחרונה שביקרתי כאן בערב סוכות, שאלתי את הבת הצעירה של המשפחה שניצבה בעמדת הקופה אם יש קשר משפחתי לכוכבת נולדת מרגול. התשובה היפה והמלהיבה (לא פחות מהבחורה) הייתה שהקשר היחידי עם מרגול הוא שהכביסה של אמא והכביסה של מרגול מתייבשות שתיהן תחת אותה השמש… כמו ברשימות האחרונות שהעליתי לכאן, אז סרטון קצרצר מציג חלק מתהליך האפייה אצל משפחת צנעני, אותו צילמתי בפנים המאפייה.

הבטחתי לשולי שאקח אותה לארוחת בוקר בטבע, אז מגדרה הדרמנו על כביש 40 המשכנו צפונה עד לשמורת מרר (או מע'ר) – במקום בו התרחשו קרבות קשים במלחמת העולם הראשונה ובעת מלחמת העצמאות. את העובדה כי במקום שכן כפר ערבי – הס מלהזכיר ועובדה זו לא נמצאת בשילוט המקומי. 

אז במקום בו נהרגו נאשים בקרב ואזרחים לא שבו אל ביתם – שם על ספסל לצד שולחן שקט, מבודד ונעים פרסנו את מרכולתינו ופתחנו את הבוקר. בסביבה ישנם גם חדרים להשכרה לפי שעה כך שאם אתם מעוניינים בבילוי מושלם, דיסקרטי וקרוב למרכז – זה המקום!

 
 
 
 
 
 
 
 
 
והנה כמה תמונות משמורת מרר
 
 
 
 
 
 
**************************

חוות דחלאן / כביש 40 מול רהט

לפני כמה שנים נסעתי לערד עם מירי (שלמדה איתי בבצלאל והייתי דלוק עליה), חשבנו שנמצא מקום בדווי שנוכל לאכול בו משהו, אך להפתעתנו למרות שלצד כביש 31 שוכנים עשרות ישובים בדווים – לא היה מקום אחד לרפואה. רק אחרי שחזרנו ופנינו לכביש 40 בצומת להבים, ניתקלנו ממש מול רהט בשלטים מזמינים לאוהל אירוח בדווי. אז מורעבים עצרנו באוהל הענק שלצד הדרך, וזכינו להכיר מקום שעד שהיום אין פעם שאני יורד לדרום ולא עוצר בו.

כאן לא מתצאו אטרקציות מטורפות, אלא פה הולכים על משהו טעים, קצר, קצת תיירותי אבל במידה הנכונה, ובמחיר מאד הוגן. המגש שלי קבוע: פיתה עם שמן זית ולבנה וכוס לימונדה, ולצד שניהם מקבלים צלוחית זיתים מעולים. יש אוהל ענק עם מקומות ישיבה נוחים, כך שאתמול למשל שעצרתי במקום נשכבתי על אחד המושבים ושקעתי בספרו של וילנאי על ים המלח משת 1964 (אותו קיבלתי בתחילת היום מתנה מאסף מדמוני).

פעם שאלתי את בעל המקום למה חוץ מהמקום הזה אין מסעדה או מזנון בדווי על הדרך שלצידה שוכנים כל כך הרבה כפרים, והוא ענה לי שהבדווים הקימו הרבה מקומות כאלה לאורך השנים, אך תמיד המדינה לא העניקה רשיונות, ולבסוף הגיעו פקחים שהרסו את המקום וגם דפקו קנס. גם חוות דחלאן "זכתה" למסורת הביקורים, וזו אחת הסיבות שהמקום שוכן באוהל ארעי. אך נראה כי לאחרונה הוסדר העיניין ולפחות לחוות דחלאן לא עושים בעיות (או שאני לא מעודכן). בכל מקרה המקום מאד שליו, נעים ונח ולא הייתה פעם אחת שהתאכזבתי מהעצירה במדבר, רגע לפני שאני חוזר לאספלט ולבטון.  

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
********

המאפייה הבוכרית / שכונת שפירא, תל אביב

שכונת שפירא היא אחת מהשכונות היפות לא רק בתל אביב אלא בארץ כולה, את היופי שבה ריכזו וערכו לכדי ספר שראה אור לפני פחות מחצי שנה מוקי צור והאדר' שרון רוטברד. "לא ביפו ולא בתל אביב" המסכם בצורה מקורית ויפה את סיפורה של השכונה, אך יותר מזה – הספר מצליח להעביר לקורא את האווירה המיוחדת והקוסמופוליטית של המקום.

הספר יצא בהוצאת הספרים "בבל", שהפכה תוך זמן מאד קצר לאחד מהמוסדות החשובים של עולם הספרות והעיצוב בישראל, ואולי גם מיותר לציין ש'בבל' שוכנת בשכונת שפירא באחד מהמבנים המיוחדים ביותר בעיר – אבל זה כבר סיפור לרשימה אחרת.

מוסד חשוב אחר וותיק עוד יותר, היא המאפייה הבוכרית השוכנת ברחוב מסילת ישרים  – הרחוב הראשי של שכונת שפירא (ממש ליד מעגל התנועה במרכז הרחוב, בבניין מס' 41). לפני כחודשיים, כבר העליתי לכאן רשימה שתיארה סיבוב שעשיתי עם כנופיית ויקיפדים, שבסיומו ביקרנו במאפייה המדוברת. כרגיל, כולם היו מאד מרוצים אחרי הליכה ארוכה בחום המתיש לגלות מאפיה קצת אחרת, כזו עם מסורת וטעמים שלא בכל מקום ניתקלים בהם.

חוץ מלחמים בוכרים מסורתיים, נמכרים במקום קיסוני בצק בשלל מילואים, כשהמומלץ שבהם זה מילוי הבשר, אבל את זה אתם כבר תחליטו לבד.

 
 
 
 
 
**********************

המאפייה הביתית של חוה'לה / מסילת ציון

את המאפיה של חוה'לה, גיליתי במקרה בעת נסיעה על הכביש המחבר את בית שמש עם בית גוברין. לצד הדרך היה שלט שכיוון ליישוב מסילת ציון, ואחר כך מערכת שילוט אררררוכה הובילה אותנו עד לקצה המושב – שם בבית האחרון אפתה חוה'לה את העוגות והחלות הטעימות ביותר שאכלתי לאחרונה.

חוה'לה אופה קטנה יש לה קמח מים ותנור ביתי, שבו היא אופה בכמות מוגבלת את המאפים הביתיים והאיכותיים שלה. בפעם הראשונה טרפנו הכל כבר במכונית קודם שהגענו ליעדנו, זה היה פשוט טעים מידי. אבל בפעם השניה התקשרתי לפני ודאגתי להזמין חלה.. ובתיאום נוסף עם שולי, עשינו לנו ארוחת בוקר רומנטית בצל העצים ובלב הטבע שוטט הדם בפארק קנדה. את שרידי הטיהור האתני שבוצע כאן דורסים מידי סוף שבוע אלפי מטיילים ורוכבי אופניים הבאים מכל רחבי הארץ. האויר מצוין והנוף נהדר, "ואפילו אפשר לראות את החרמון ביום יפה" (…סתם, זה משפט שתמיד אומרים כשמגיעים לקומה העליונה באחד מהמגדלים בעיר).

אז אם אתם חושבים על בוקר נחמד באזור בית שמש, כי יש באזור מאות מסלולי טיול ואטרקציות – אז חוה'לה זו תחנת חובה ששווה לנסות. וכך לשלב אוויר נקי עם טעם ביתי, איכותי וטוב – רגע לפני שיחטפו אותה לאיזו רשת. באותה הזדמנות אפשר גם להתעקב לשתי דקות על בית העם המקומי ובניין בית הכנסת שנראה כמו בניין שיכון טיפוסי ביוקנעם.

עידכון (18.03.10): המקום כבר לא עובד. חבל…

 
^בית העם של מושב מסילת ציון
^בית הכנסת של מושב מסילת ציון
 
 
 
 
 
 
 
 
ממסלית ציון המשכנו חמש דקות לפארק קנדה,
ושם על שרידי כפר ערבי אכלנו בשלווה ישראלית טיפוסית את ארוחת הבוקר
 
 
 
 
******************

חנות המפעל של גלידות בן אנד ג'ריס / יבנה

יבנה נמצאת תמיד על הדרך לדרום, למרות שהיא בסך הכל שוכנת 10 דקות מתל אביב אבל עדיין נותנת תחושה של שחקנית שמחוץ למטרופולין. בכל מקרה, ביבנה יש לא מעט מה לראות: משה דיין חיפש כאן עתיקות מהתקופה הישראלית, על גביהם מפארים מספר מבנים ממלוכים עד היום שני מוקדים בעיר: תל יבנה – שממש לאחרונה נחרש חלקו לטובת כביש מהיר והקמה של שכונת מגורים (באתר שכן עד 1948 הכפר הערבי יבנא), וקבר רבן גמליאל. מהתקופה הישראלית הנוכחית ישנם מספר מפעלים שתוכננו על ידי שני אדריכלים זוכי פרס ישראל רם כרמי ואחותו עדה כרמי – כשאת המפעל של רם כרמי (פרויקט מטורף שמזכיר מאד את התחנה המרכזית החדשה עם רחובות פנימיים) עומדים להרוס ממש בימים אלה, והמפעל שתכננה עדה כרמי ממש מולו – עומד נטוש וגם הוא ככל הנראה ייהרס ברגע שיינתן האות.

אבל חוץ מארכיטקטורה יש ביבנה גם את הגלידה האהובה עלי. כאחד שחולה על גלידות ובכל הזדמנות שאפשר אני אוכל שני כדורים בגביע, ובתור אחד שהעוונטה והיחצ"נות של אייסברג ושאר אחיותיה כבר לא עובדת עליו, אז בחנות המפעל של בן אנד ג'ריס אני מוצא את הבסיס, עם הטעמים שרק כאן אפשר להשיג. חוץ מזה שאחד משני השותפים מתאמן בחדר כושר עם אמא שלי כאן בתל אביב, בן אנד ג'ריס מתבססים על הנוסחה האמריקאית של עודף מתיקות שעלי היא עובדת.

חנות המפעל ביבנה (המיסב 1 מול תחנת הדלק, 08-9437474) שוכנת ממש ליד תל יבנה – עליו ניתן להשקיף מחלון החנות, היא מקום נוח לעצירה על הדרך ואם אתם כבר בדרך חזרה הביתה, אז כדאי לנצל את המבצעים של העודפים שלהם ולקחת למקרר בבית.

 
 
 
 
***************

מאפיית רימונה / חוסן

אחת מהתחנות האהובות עלי בדרך לצפון הרחוק זה מאפיית רימונה השוכנת ביישוב חוסן הסמוך למעלות-תרשיחא – ולא בגלל פלאי הארכיטקטורה המרהיבים המצויים בו (הצימרים כאן זוכים לשמות כמו "מערת התשוקה" וכדומה ובעיצוב שבא בהשראת מערות על-קרקעיות שטרם נראו בעולמינו).

הביקור הראשון שלי במקום היה בהמלצתו של שמעון שאת המקום גילתה לו בחורה שמכל הקשר שהיה לו איתה נותרה הזכות להכיר את הלחם של רימונה. עם שמעון בנתיים יש לי חשבון פתוח כי הוא הבטיח שנעשה יחד את היהודיה הקיץ, ובסוף הוא הבריז לי ועשה את היהודיה עם עוד שתי בחורות, וכך נותרתי בלי היהודיה ובלי שתי הבחורות (יהודיות כמובן).

ולגבי רימונה: עם דעיכת ענף החקלאות, שעליה התבססו מרבית תושבי חוסן, פנתה רימונה להקמתה של המאפיה הייחודית שבשעריה אני ניצב אחת למספר חודשים, ואם היה ניתן אז גם הייתי מבקר בה מידי יום.

הלחמים והמאפים כולם נוצרים על פי מתכונים, אותם הצילה רימונה מדודתה המרוקאית הקשישה. לבד מלחמים ושלל מאפים, מגישה רימונה גם בהמזנה שבאה בהתראה קצרה (אבל לא קצרה מידי) ארוחות בוקר ובראנצ'ים מעולים במחיר מאד סביר. תמיד כדאי לוודא מראש שרימונה אופה באותו יום ואם זה יום ששי אז שתשמור שולחן אל מול הנוף.

ביום רביעי בדרך לפגישה בחורפיש עצרתי בלי להודיע מראש, ורימונה אפתה לי לחם עם עשבי תיבול (5 ש"ח) אותו טרפתי תוך דקה, ואפילו לא הספקתי לצלם (את מתקן המים הבריטי דווקא הספקתי לצלם, ולו מוקדשת רשימה שלימה).

על רימונה תמצאו לא מעט חומר ברשת, והמשותף לכל אותן כתבות, זה שכול הכותבים ממליצים עליה (וגם לקשר לאחת מהן, ולהזכיר גם את מספר הטלפון שלה כדי לוודא שלא תאלצו להמתין סתם: 04-9978186).

היות ובביקורי האחרון היה מדובר באמצע שבוע ובשעת בוקר יחסית מוקדמת לתיירות, אז המקום היה קצת ריק (למרות שעד אותה שעה נחטפו כבר כל הלחמים…) אז שילבתי כאן שתי תמונות שצילמתי בפברואר 2005 בעת ביקורי הבתולי הראשון במקום.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: