Category Archives: עמק יזרעאל

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים מגידו, עין השופט והזורע

בשלושת הקיבוצים הסמוכים זה לזה שבמזרח עמק יזרעאל ישנם חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים, רק את אחד מהם תכנן חבר קיבוץ, זה של מגידו – האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. את שני הנותרים תכננו אדריכלים עירוניים. את של עין השופט תכנן האדריכל אברהם ארליק התל אביבי ואת זה בקיבוץ הזורע תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד החיפאים.

המשותף לשלושת חדרי האוכל היא העובדה שהם ניצבים בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, והם כולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול. אך כל אחד מהם מייצג גישה שונה ונבנה בהיקף משאבים שונה. חדר האוכל בהזורע מתחבר למועדון, לאולם תרבות ובקצה השני של המדשאה גם מוזיאון – זה הציר המרכזי של הקיבוץ. בעין השופט יצר ארליק גג קמרונות, שכמוהו ניתן למצוא בחדר האוכל במעלה החמישה שתכנן אדריכל אחר ומעניין מי נתן את ההשראה למי. במגידו חדר האוכל מחופה אבני סיליקט אדומות ויש לו חזות צנועה, טקסית וחגיגית. 

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ מגידו נמצא ממש ליד גן לאומי תל מגידו. יש בו את שרידי הבתים והחומות שכבר ראיתי בעוד אלף מקומות, אבל יש בו דבר אחד נחמד – מערכת מים תת-קרקעית שקצה אחד שלה בתוך שרידי העיר וקצה שני בשלולית קטנה מחוץ לעיר העתיקה.

(2) קיבוץ עין השופט נמצא בין כמה קיבוצים שטרם כתבתי על חדרי האוכל שלהם (חוץ אולי מגלעד). נוסף על אלה יש את השמורה הביוספרית שמקיפה את האזור. בקיבוץ עצמו יש שפע אדריכלי, אך כאן התעכבתי רק באתר הזיכרון לחללי הקיבוץ ובבית המוסיקה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. באולם התרבות שגם אותו תכנן מסטצ'קין לא הסתובבתי הפעם.

(3) בקיבוץ הזורע שוכן מוזיאון וילפריד ישראל, המוזיאון השני שנבנה בארץ. תכננו אותו צוות האדריכלים שתכנן את חדר האוכל – מוניו גיתאי וינראוב ואלפרד מנספלד. את אולם התרבות תכנן האדריכל שלמה גלעד (גם הוא כמוהם אדריכל עירוני מחיפה).

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

12484735_1194843400545240_1687412447729505436_o

הרעידי תזמורת הלבבות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני חדרי אוכל בקיבוצים: יזרעאל וכפר החורש

בכפר החורש האדריכל פרדי כהנא, ביזרעאל האדריכל אדם איל. המשותף לשני הקיבוצים הם העצים היפים שעוטפים את כל אחד מחדרי האוכל ובכלל הבנייה על טופוגרפיה. שניהם שוכנים על מורדות הרים: כפר החורש ברכס הרי נצרת ויזרעאל במורדות הגלבוע. את הנוף עיצבו ביזרעאל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, בכפר החורש אין לי מושג אבל עד היום עצי האורן הגבוהים מרשימים.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ כפר החורש: בסמוך שוכנים בלב יער קק"ל שרידי הכפר מעלול. על שתי הכנסיות והמסגד שנותרו בו כתבתי כאן (אל תפספסו את הוידאו בכתבה).

(2) קיבוץ יזרעאל: קרוב לאטרקציה שהרסה אמנם את הנוף אך שווה ביקור חוויתי – "סקי בגלבוע". אם ממשיכים במורד אל העמק, מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כדאי גם בקיבוץ – תל יוסף בו ניצב דומם חדר האוכל שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר, עליו כתבתי כאן וגם כאן.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

10011745_1182888105074103_6040263778032607116_o

חדר אוכל ביער אורנים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בן 88 של בלפוריה

מפתיע לגלות שבכל מקום יש משהו מעניין לראות. זה יכול להיות גם בית כנסת קטן שניצב בלב מושב. פעם הציבו מבני תרבות במרכז, אבל היום אפשר למצוא בשכונות החדשות רק קניון קטן. את התרבות מעדיפים להפוך לבידור או להשאיר לערים הגדולות. בית כנסת הוא סוג של מרכז תרבות יהודים מתפללים ורבים, לפעמים הוא פעיל ותוסס ולפעמים מת. אבל גם כך וגם כך, המבנה עצמו מייצג את עמדת אלה שבנו אותו.

כמה מאות מטרים מהכניסה הצפונית לעפולה שוכן מושב בלפוריה שהוקם ב-1922. חמש שנים לאחר הקמתו, חנכו התושבים בית כנסת קטן שמציין השנה 88 שנה להקמתו. חוץ מבית כנסת יש כאן רפתות מבטון שנבנו גם הן לפני כתשעים שנה ונראות כמו חדשות. היות ומעולם לא הסתובבתי בבלפוריה, אז לפני כמה ימים באמצע סוכות, בדרך לכנסיית הבשורה בנצרת החלטתי לעצור ולראות מה יש שם.

ועל כך ברשימה זו.

.

12080258_1140993475930233_5394001935857093106_o

צריך תמיד לפקוח עין ולהישמר ממלכודות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעבודת נוף ייחודית של יהלום-צור בגן לאומי בית אלפא

לכאורה מדשאה עם כמה שיחים בהיקף ועץ סיגלון במרכז. המדשאה חוצצת בין מגרש חנייה ובין החומה השומרת על גן לאומי בית כנסת בית אלפא, בו שמורה רצפת הפסיפס העתיקה שעיטרה בעבר הרחוק בית כנסת שחרב יחד עם היישוב שהקיף אותו. ב-1922 הוקם כאן קיבוץ חפציבה ובמהלך הקמתו נחשפה במקרה הרצפה שהתפרסמה הודות לעיטור גלגל המזלות ששרד בשלמותו.

כשבקרתי כאן לפני כמה חודשים השמיים היו כחולים ובעיקר עניין אותי לראות את רצפת הפסיפס העתיקה. אבל בסוף עניינו אותי דברים אחרים כמו פיתוח הנוף. את מתכנני הגן שבחזית האתר זיהיתי בקלות – אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. אלא שהעבודה כאן שונה משאר עבודות המשרד. היות וחשבתי שהעבודה הזו שווה רשימה, חזרתי לכאן לפני שבועיים, בשיאו של האובך הצהבהב שפשט בארצנו הקדושה, וצלמתי כמה תמונות נוספות.

ועל כך ברשימה זו.

.

12022534_1133188223377425_2555923693779841250_o

דשא וסיגלון מפרידים בין מרצפות האקרשטיין ובין המבנה השומר על גלגל המזלות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית התרבות הנטוש בקיבוץ חפציבה

בתוך האובך הצהוב ובדרך לתלות תערוכה חדשה, עצרתי בקיבוץ חפציבה כדי לחזור ולהציץ בשני פרויקטים שאני אוהב, אחד מהם הוא בית התרבות ע"ש צבי דר. בביקורים הקודמים שלי כאן הבניין היה סגור ונעול, אך הפעם הוא היה פתוח. זה לא רק שריד לתרבות שאבדה וליצירה הגדולה האחרונה של האדריכלית זיוה ארמוני, אלא גם דוגמה למפגש מרתק בין בניין ובין טבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

11227537_1127083980654516_5393585396211541509_o

חזית בית התרבות וברקע מורדות הגלבוע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף

את חדר האוכל בגבעת עוז תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין והרחיב אותו האדריכל חיליק ערד. את חדר האוכל באשדות יעקב תכנן האדריכל משה (מוסה) חריף. בתל יוסף תכנן האדריכל לאופולד קרקואר והרחיב אותו האדריכל אריך ראש. שניים מחדרי האוכל פועלים ואחד כבר לא וחלקו הפך למחסן.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) בגבעת עוז: סמוך לחדר האוכל ניצב בית זיכרון שתכנן חיליק ערד, אחת היצירות היותר טובות ושלמות שהוא תכנן. כמה מטרים מגדר היישוב שוכנת העיר ג'נין שגרים בה כ-40 אלף תושבים וטרם בקרתי בה.

(2) באשדות יעקב איחוד: יש את בית קרפ שתכנן האדריכל זאב רכטר, אתר זיכרון שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. כמה צעדים משם אפשר לבקר במוזיאון בית אורי רומי נחושתן שתכננו שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון ובימים אלה מוצגת שם תערוכה צנועה שמסכמת את יצירתם לאורך יותר מ-60 שנה. בהמשך יש את בית דוידקה שתכנן האדריכל חנן הברון ואת פינת הזיכרון שעיצב משה הדרי.

(3) בתל יוסף: יש את בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כמה צעדים ממנו מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שהיה בניין המוזיאון לאמנות הראשון שנבנה בארץ ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

10734045_978342835528632_418753994056229101_n

מגדל המים באשדות יעקב איחוד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: שדה נחום, חמדיה ואפיקים

שלושה קיבוצים, שלושה חדרי אוכל, עמק הירדן אחד.

שני חדרי אוכל כבר לא פעילים: שדה נחום וחמדיה. שני חדרי אוכל טובלים בצמחיה ששתלו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור: אפיקים ושדה נחום. שני אדריכלים תכננו כל אחד חדר אוכל אחר: שמואל ביקלס בשדה נחום, שמשון הלר בחמדיה. שני אדריכלים תכננו במשותף חדר אוכל אחד: ורנר יוסף ויטקובר ואריק באומן באפיקים.

לקח לי הרבה זמן לאסוף ולארגן את החומרים שצברתי לרשימה הזו, ולכן התעכבתי. הרשימות על חדרי האוכל בקיבוצים הן הכי פחות נצפות בבלוג אבל משום מה לי הן חשובות והעיכוב מבחינתי היה שווה.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) מול שדה נחום הולכת וקמה תחנת רכבת העמק החדשה, תחנת הקצה של המסילה שנקראת "תחנת בית שאן" (עליה כתבתי כאן) ומשתלבת במבני התחנה העותמאנית.

(2) חמדיה נמצאת כמה דקות נסיעה משדה נחום, אבל שווה לבקר בדרך באתר ההנצחה שיצרו בסמוך האדריכלים אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי-וינראוב (עליה כתבתי כאן).

(3) אפיקים הוא קיבוץ שמאד שווה לבקר בו, ולהשקיע יותר מכמה דקות. ברחבי הקיבוץ יש עבודות אמנות במגוון טכניקות: פסיפס, מתכת, עץ, פרסקו. בנוסף, יש עבודת נוי מרשימה שיצרו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, עבודה שמטופחת עד היום וראוי להתעכב עליה.

ועל כך ברשימה זו.

.

10624714_977295728966676_5798994648935547986_n

מגדל המדרגות בחדר אוכל של קיבוץ חמדיה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: הסוללים, עין גב וגשר הזיו

יצא לי לבקר בעוד כמה חדרי אוכל בקיבוצים. המשותף לכל חדרי האוכל האלה הוא הצניעות הקיצונית שאפיינה אותם. ההיבט העיצובי היה הדבר האחרון שעניין את הקהילה והאדריכל, וזה בא לידי ביטוי באופן מודע ולא בטעות או חוסר כשרון. לכן, בחרתי להתעכב עליהם ולרכז אותם לרשימה אחת.

אדריכל שונה יש לכל אחד מחדרי האוכל. את חדר האוכל בהסוללים תכנן מרדכי זברודסקי, בעין גב תכנן דב קוצ'ינסקי ואת חדר האוכל בגשר הזיו תכנן שלמה גלעד. בכל קיבוץ אציג כאן עוד כמה דברים שראיתי.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) הסוללים: מרחק נסיעה של עשר דקות על כביש 79 מזרחה יוביל אותך ישר לכניסה ל"מרכז המזון" באזור התעשיה של נצרת עילית (עליו כתבתי כאן),שעיצב האדריכל מיקלה סימונה – שזו גם היתה הסיבה שהגעתי לאזור קיבוץ הסוללים. שווה לבקר שם גם כדי להתרשם מהבניין והנוף.

(2) עין גב: יש את הנמל, המסעדה (שלא מומלץ לאכול בה) ועוד כמה אתרים על חוף הכנרת. לעין גב הגעתי אחרי ביקור באתר ספיר עם מנהרת המוביל הארצי (עליו כתבתי כאן). לא רחוק מכאן יש את בית תמרה הנטוש שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (עליו כתבתי כאן).

(3) גשר הזיו: נמצא בדיוק בצד השני של הגליל, צמוד לחוף אכזיב ששם חוץ מלשבת במים (גם בחורף) למרגלות הפסל של יחיאל שמי אפשר לבקר בגן הלאומי שהיה עד 1948 הכפר אלזיב. אפשר לבקר גם בקיבוץ סער (עליו כתבתי כאן). אפשר בנחל כזיב עם המעיינות שלאורכו ובמצודת יחיעם + חנות המפעל של "מעדני יחיעם" בקיבוץ יחיעם שם יש גם חדר אוכל מרשים (עליו גם כתבתי כאן).

.

10420007_961179267244989_8002911161508377327_n

בכניסה למטבח בבניין חדר האוכל של קיבוץ הסוללים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באכסניית בית שאן ובניסיון הנפל לחדש את שרידי העיר הערבית

קל לראות שהאדריכל שתכנן את בניין בית הארחה של בית שאן אוהב אבן. זו אחת האכסניות המצליחות ביותר של רשת אנ"א והמקום שוקק חיים.

לעומת האכסניה המטופחת והמוצלחת, מהעבר השני של הכביש מופיעה בית שאן בשיא עליבותה. שטחים מתים, מבנים נטושים וחלקם הרוסים ואלה שמאוכלסים בנויים טלאי על טלאי. בשנים האחרונות בסיוע ממשלתי אגרסיבי היה (ועדיין) ניסיון לפתח את מה שנותר מהכפר הערבי ששכן כאן עד 1948. העבודה הופקדה בידיים של אדריכל שעשה כל טעות אפשרית. נוסף לכך ביצוע ברמה ירודה וכל ההשקעה ירדה לטמיון. בכלל, בבית שאן יש אווירה המייצגת תפיסה שמה שיש מתחת לאדמה חשוב יותר ממה שיש מעליה – תושבי העיר. הרעיון הזה לא עומד במבחן, ולמרות כל המאמצים (והיו הרבה כאלה) מה שיש מתחת לאדמה לא מצליח להתרומם. ועל כך ברשימה זו.

.

10653501_905811906115059_3175776809932892208_n

החצר הפנימית בבניין הסראייה היתה ההשראה לעיצוב האכסניה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בישיבת כנסת חזקיהו ברכסים

לאחרונה התעניינתי בעבודתו של האדריכל ישראל קומט (1987-1912) עליו גם כתבתי ערך בויקיפדיה לפני שבועיים. קומט התמחה בתכנון מבני דת, אך הוא תכנן גם מבנים רבים אחרים. עיקר פעילותו היתה באזור חיפה ויצא לי לבקר בשבועות האחרונים בשלושה מבנים שתכנן. המבנה הראשון הוא בניין ישיבת כנסת חזקיהו (ישיבה חרדית ליטאית) השוכנת ביישוב רכסים.

זה הביקור הראשון שלי ברכסים המצוי סמוך לצומת יגור, כביש 70 וקרית טבעון (בהמשך מפת התמצאות). היישוב הוקם ב-1951 כיישוב חילוני מובהק, אך לא לזמן רב. בעקבות מעבר הישיבה כנסת חזקיהו מזכרון יעקב לכאן ב-1957 (בברכת "החזון איש", שהיה ממנהיגי העדה החרדית באותן שנים וביקש ליצור מרכז תורה בצפון הארץ), הלך והתחרד היישוב. לפני כעשר שנים נסגר בית הספר החילוני האחרון, ראש המועצה התחלף באחד חרדי והיום בקושי רב תמצאו בו תושבים שאינם חרדים.

הגעתי לרכסים בבקר היום האחרון של חול המועד. בית המדרש היה ריק מתלמידים ורק אם ובנה שטפו את הרצפה. מתברר שלאורך כל הלילה (הושענה רבה) היה כאן לימוד של בני הישיבה. מצד אחד הודות לכך שהמקום היה ריק נכנסתי באין מפריע, אך מצד שני לא היה עם מי לשוחח עם ולקבל התרשמות גם ממשתמשי הבניין.

.

IMG_20130925_100652

לקראת שטיפת בית המדרש: הסטנדרים ניצבים על הספסלים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמק יזרעאל בין ציפורי, כפר יהושע ויקנעם

רציתי לראות מה קורה בגן הלאומי ציפורי. אך בשונה מהמטייל הטיפוסי, לא עניינו אותי כל הפסיפסים והרחובות שהותירו כאן הרומאים לפני 2,000 שנה. לפני שאני בא ללמוד על מדינות רחוקות או תקופות קדומות, אני מעדיף קודם כל ללמוד על המקום והזמן שלי. לכן, עניין אותי יותר לראות מה נותר מהיישוב שהתקיים כאן עד לפני 67 שנה.

(1) התחלתי בגן הלאומי ציפורי, או בשמו הקודם: ספוריה או הקודם קודם: ציפורי. (2) המשכתי לשרידי מנזר סנט אנה שנמצא במושב ציפורי עצמו. (3) המשכתי לכפר יהושע לראות את בית העם, (4) וסיימתי באזור התעשיה של יקנעם, בבניין המנהלה של סולתם שהפך ליקב מורד המתמחה בייצור ליקרים מצוינים אותו מנהלת אחת מעובדות סולתם לשעבר ושם נתקלתי בציור קיר של האמן מרדכי גומפל.

לנוחיותכם, בהמשך מפת מסלול להתמצאות. נתחיל?

.

IMG_5703

בניין "המצודה" ששימש את תלמידי העיירה ספוריה כבית ספר והיום משמש לכלום ולנקודת תצפית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסככה שעיצבו מוריה-סקלי בגן לאומי בית שאן

רגע לפני שהגעתי לאנדרטת הנופלים, הלכתי לראות מה חדש בגן הלאומי בית שאן. ברשימה הזו אעסוק בסככת ההצללה ובית השימוש בכניסה לאתר.

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לביקורת שיש לי על התפיסה הכוללת של בית שאן, בה תופס הגן הלאומי חלק מרכזי. אם אתחיל עם זה אני לא אגמור… אבל אומר רק, שבכל ביקור שלי בבית שאן אני מוצא שוב ושוב שהגן הלאומי הוא העונש הגדול ביותר שיש לתושבי העיר הזו. אולי על הנייר הוא נראה כמו משאב תיירותי, תרבותי וכלכלי אבל בפועל לא זה ולא זה ולא זה. הוא אפילו לא נכלל ברשימת עשרת האתרים המבוקרים בישראל (מצדה, גן החיות התנ"כי בירושלים והספארי ברמת גן בראש הרשימה).

בבית שאן הרסו שכונות שלימות כדי לחשוף עתיקות שמרביתן טרם נחשפו ועצרו פיתוח עירוני הגיוני. הגן הלאומי יצר נתק בין אזור התעסוקה לעיר. נתק משמעותי לא פחות קיים בין העיר עצמה ובין הגן הלאומי. משאבים עצומים מושקעים בכל מיני רעיונות דבילים שקשורים לגן על חשבון העיר. אף אחד מהמבקרים בגן לא עוצר בכלל בעיר שלא השכילה לפתוח מסעדה נורמלית. במסעדה היחידה בעיר, 'שיפודי הכיכר', יש מניסיון שירות רע מאד. עכשיו בית שאן נכנסת להכנת תכנית מתאר, שצפוי שלא תתרום משמעותית לעיר ותמשיך את תהליך גסיסתה הארוך.

אז מה צריך לעשות? אתייחס לכך בהמשך.

.

IMG_8265

מבט על תל בית שאן מכיוון הסככה שבכניסה לאתר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמק יזרעאל

יומני היקר, יום ששי האחרון היה יום יפה, סיבה טובה לבקר בעמק ולנסות את הסקי החדש שהוקם על מורדות הגלבוע (הסבר מפורט בהמשך). על הדרך ראיתי עוד כמה מקומות שאני מכיר, אבל היה שווה לשוב ולבקר בהם.

(1) תחנה מרכזית עפולה (בתכנון אינג' וולי וולטש).

(2) קיבוץ יזרעאל (המחלקה לתכנון באיחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ המאוחד).

(3) אתר סקי בגלבוע (אדריכלים ישראל ונינה ברלב).

(4) המשכן לאמנות בעין חרוד (אדריכל שמואל ביקלס).

(5) חדר אוכל תל יוסף (אדריכל לאופולד קרקואר).

(6) בית טרומפלדור בתל יוסף (אדריכל שמואל ביקלס).

.

IMG_5614

למרגלות חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם באלוני אבא

את בית העם הטמפלרי בולדהיים (אלוני אבא) שבעמק יזרעאל רבים מכירים, אך את בית העם הישראלי השוכן כמה עשרות מטרים ממנו מעטים יודעים. כמו רבים מהמבנים שהצגתי כאן בבלוג, גם על המבנה הזה לא ידעתי כלום קודם ורק מפני שהסתובבתי קצת במושב מצאתי אותו.

בשביל זה אני כאן.

.

חזית הכניסה הדרומית לאולם בית העם

.

בית העם הטמפלרי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגבעת שייח' אבריק בפסל של אלכסנדר זייד

כבר כילד כל פעם שעברנו בדרך לטיול בצפון למרגלות פסלו של זייד, הקסימה אותי העובדה שהוא עדיין שם ולא זז. צופה על העמק, מתבונן בשדות, בכבישים, במכוניות. השכנים שתקעו לו כדור בגב, אולי חיים עדיין בכפר הסמוך ואולי גורשו מזמן. העמק נותר פחות או יותר אותו הדבר. אמנם קצת יותר כבישים, יותר קניונים, הרוח שינתה כיוון, אבל זייד נותר על מקומו.

לפני שנים ספורות זייד זז. הוא אמנם לא מסוגל לזוז לבד כי הוא עשוי מברונזה וכך גם הסוסה, אבל כמה גברים חסונים סייעו לו, אך בלי הרבה הצלחה. בעקבות התזוזה אפילו עשו שני סרטים, אחד תיעודי ושני עלילתי,  אבל היום חוץ מצלקת בלב אין כל זכר לפרשה.

רציתי לראות כמה דברים באזור, אז הייתה כאן הזדמנות נאה לעצור ולשוב ולבקר את זייד.

  

אלכסנדר

 

להמשיך לקרוא

סיבוב ביישוב שכמעט היה ולא היה – מחנה ישראל

הסיפור המסתתר מאחורי הרשימה הזו הוא מוכר: לפעמים רוצים משהו ואפילו מתאמצים מאד בשביל להשיג אותו, אבל לבסוף הוא מתחמק מבין הידיים ומתפוגג וכל מה שנותר זה אוסף של כוונות טובות.

בשנה האחרונה נתקלתי במקום אחד בשני דברים שמאד רציתי (מאחד מהם אפילו יצאתי חולה) אבל לא הצלחתי לבסוף להשיג. זה אומנם מקרה אישי ופרטני אך המקרה שלפניכם מייצג כוונות של קומונת מחנה ישראל שזה סיפור על כלל של אנשים שבקשו להקים יישוב חדש וייחודי בארץ ישראל ולמרות כל המאמצים והכוונות היפות הכל התפרק והתמסמס.

.

מראה כללי של בית מחנה ישראל

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמק יזרעאל / גבינות בברקנית שבכפר יחזקאל ובקיבוץ בית אלפא

יחי עולם ההיי-טק ששולח את עבדיו לחו"ל!!!!!!!!!1

בזכות ההגליות הקצרות האלו, יכלתי לנסוע לסוף שבוע שקט ונעים בעמק יזרעאל הירוק והפורה עם שולי. בעמק יש הרבה מה לראות וללמוד, אך היות וזמן רב שלא היה לי כזה סופ"ש, בחרתי שלא להסתובב, אלא להשאר במקומי בצימר היפה והמאובזר שאריה ורותי המליצו עליו.

היות ואי אפשר מבלי להסתובב פה ושם, אז להלן היבול מביקור חטוף בכפר יחזקאל ובקיבוץ בית אלפא.

 

בכפר יחזקאל ביקרנו במטרה אחת ויחידה והיא לאכול לנו צהריים עם גבינות ולחם טוב (אותו הבאנו עמנו) במחלבת ברקנית.

כבר שנים שאני מתלונן שהעמק דל במוקדים קולינאריים בכל דרגה שהיא, וזאת ביחס הפוך לפוטנציאל העצום הקיים במקום. אחד מהמקומות שמצליח להפריח את השממה הזו, זה משק ברקנית השוכן בשוליו הצפוניים של כפר יחזקאל, ולבד מייצור גבינות עיזים מעולות, מפעיל בסופי שבוע חנות ומקום מאד נחמד שניתן לשבת בו ולסעוד.

לכפר יחזקאל יש לי סנטימנטים, היות ומכאן יצא המורה שלי לרישום אסף בן צבי, ובכלל כל נופי העמק זכו להפיכתם למיתוס רומנטי שאין דומה לו במרחב הישראלי.

היות ואני שומר על דבריו של מירון לפזר את הטקסט בין התמונות, אז פירוט על מבנים בכפר יחזקאל – תוכלו למצוא בהמשך. גם שרון העיר שאני עמלה יותר מידי תמונות, אז החלטתי הפעם לקצר באתרים, אולי זה עדיף.

מכפר יחזקאל המשכנו לבית אלפא, שם שולי חיפשה מכולת, כי חיפשה שמפו מסויים שכמובן שהיא לא מצאה.

המדשאות והדרכים בקיבוץ בית אלפא היו ריקים מאדם. החום הכבד הבריח את כולם אבל לא אותי. שולי נותרה במכונית עם המזגן, אמרתי לה שזה ייקח חמש דקות ובאמת לי זה היה נראה כמו חמש דקות. חצי שעה לא הספיקה לי להציץ בקיבוץ, ואאלץ לחזור לכאן לסיבוב קצת יותר מעמיק.

לעת עתה עם שובי לעיר, אקח בספרייה את הספר "ערבה בוכייה" מאת חבר הקיבוץ ישראל זמיר שהוא גם בנו של יצחק בשביס-זינגר, שיצא ממש לאחרונה בהוצאת "ידיעות אחרונות" ועוסק בין השאר בחיים בקיבוץ בית אלפא. פרק מהספר ניתן לקרוא כאן.

המועצה אזורית עמק בית שאן, השוכנת בדרום מזרח העמק, לקחה חברת מיתוג שניתקה את המקום מההיסטוריה והקונוטציה השלילית המתלווה לשם 'בית שאן' והפכה את שמה של המועצה ל"מועצה אזורית עמק המעינות". השם בא בעקבות שפע המעינות והנחלים המצויים במקום. במועצה החליטו להיכנס חזק בנושא התיירות, וגם כשנכנסים ל"מה חדש" באתר הרשמי, רואים שהנושא עומד בראש סדר העדיפויות המקומי, ועיקר המשאבים מופנה לפיתוח התיירות.

לא תמיד מיתוג מהווה תחליף לתכנית אסטרטגית לאתר. דוגמה מצויינת לכך היא העיר חולון שממתגת את עצמה כבר למעלה מעשור כ"עיר הילדים". המיתוג בא לידי ביטוי בהקמתם של 28 גני סיפור והקמתם של מוקדים עירוניים המופנים לקהל הצעיר, ובכללם המדיטק ומוזיאון הילדים. הפרויקטים בהחלט מרשימים ומוצלחים, ואף הצליחו לשנות לטובה את התדמית של העיר ולמשוך משפחות צעירות. יחד עם זאת, נדמה כי חולון מאבדת את חולון, והמרכז העירוני שלה הולך ומוזנח לטובת הקמתו של מרכז חדש העתיד לקום בשנים הקרובות בסמוך לקניון חולון בליבה הגיאוגרפי של העיר.

בנוסף, האווירה המיוחדת היוצרת חוויה עירונית ייחודית לחולון, הלכה לאיבוד באופן מוחלט בחלקים החדשים של העיר המהווים כמעט מחצית משטחה. אובדן זה, נובע בעיקרו מחוסר תיכנון אסטרטגי והשענות על מינוף העיר באמצעות מיתוג בלבד.

עמק יזרעאל הוא אחד מהמקומות המיוחדים בארץ, ונקשרים בו השורשים של חידוש ההתיישבות הישראלית בארץ ישראל. העמק מאכלס גם כמה מהקיבוצים החשובים של התנועה הקיבוצית (גבע, בית אלפא, חפציבה, תל יוסף, עין חרוד ועוד), אך כל מי שיטייל להנאתו בעמק כמעט ולא ירגיש בהם, היות ואינם מוסדרים לקליטת תיירות באופן מרושת ומקיף. נכון שישנם פה ושם צימרים ומוזיאון אחד או שניים, אבל גם זה ממש לא מספיק ביחס לפוטנציאל המקומי וגם הקשרים בין האתרים רופף או לא קיים בכלל.

המצב הקשה ביותר בו ניתקל התייר הממוצע בעמק – הוא הנושא הקולינארי. בקושי יש מקומות נורמאלים לאכול בהם, ובעוד שהמקום מניב יבול איכותי של גידולים חקלאיים, בריכות דגים, עדרי צאן ומשקי חלב – אין כמעט כלום. כך לדוגמא, אם תנובה הייתה נותנת לזכיין יצירתי לפתוח מסעדה חלבית תחת המותג תנובה בלב הקיבוץ שבו שוכנת המחלבה המרכזית שלה – זה היה נראה לגמרי אחרת. המחלבה של תנובה בתל יוסף, היא אחד מהמבנים הבולטים בעמק, וחוץ מערכים כלכליים שהוא מכיל, יש בו ערכי מורשת היסטוריים של העמק. במקום ניתן להקים לא רק מסעדה, אלא מתחם שלם שיעסוק בנושא החלב. אבל תל יוסף נותר בנתיים קיבוץ מפורק ומתפורר, שבמרכזו ניצב אחד מהמונומנטים החשובים ביותר בארכיטקטורה הישראלית (חדר האוכל של האדריכל ליאופולד קרקואר, שתיכנן גם את חדר האוכל של קיבוץ בית אלפא).

קיימים בעמק הרבה מאד אפשרויות לפיתוח ואני בטוח שיבוא היום והעסק יתפתח, למרות שבסופ"ש עם שולי בעמק יזרעאל אני מעדיף לפתח דברים אחרים…

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בכפר יחזקאל בשונה מהקיבוצים בסביבה, יש מעט ארכיטקטורה משמעותית ששווה לבקר. למרות זאת, במרכז המושב מצויים מבני הציבור שכוללים את מגדל האסם, ובסמוך לו מבנה מכולת שבמפלסו העליון פועל משרד אדריכלים שניהם מבנים מרשימים שבהחלט שווים ביקור אם אתם כבר בסביבה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קיבוץ בית אלפא
 
 
 
 

אדריכל חדר האוכל של קיבוץ בית אלפא – ליאופולד קרקואר (1954-1890), הוא אחד מהאהובים עלי מבין האדריכלים הישראלים. עיסוקו  הפורה והמוצלח במערך המסות, בא לידי ביטוי בצורניות מאד בסיסית ופשוטה תוך שילוב התאמת המבנה לאקלים המקומי.

כל פעם שאני ניכנס לגלריה גורדון, בקומה התחתונה מוצגת דרך קבע אחת מעבודות הגיר המתארת  את הנוף של הרי ירושלים מאת קרקואר. לצערי, אין הכיס מתיר לי לרכוש אחת מיצירות החמדה האלה, אבל אני מוכן לעמוד בחזית הגלריה חצי יום רק עם תחתונים לגופי ושלט: "קנו בגורדון" תמורת הנחה משמעותית.

בכל מקרה, בניין חדר האוכל שתוכנן במקור בשנת 1932, עבר הרחבה משמעותית בראשית שנות ה-60 על ידי האדריכל אברהם ארליק.

לאחרונה הופיע אחד מבנייניו בקליפ של המוסיקאי המצוין נועם רותם (שאני כבר מצפה ומייחל לאלבומו החדש) לשיר "עולה ויורד" (מלון טלטש, חיפה, 1934).

על עבודותיו של קרקואר יצאו כבר שני ספרים, שהמשמעותי שבהם יצא על ידי מוזיאון ישראל בשנת 1996 בעריכתם של מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין.

להלן דברים על מבנה חדר האוכל באתר קיבוץ בית אלפא:

המבנה כלל בתוכו:  אולם אוכל – ללא עמודים בגובה 5 מטר, עם גג בטון שטוח ומעקה. החלונות בולטים החוצה, לפי הסגנון המיוחד של האדריכל קרקובר, להצללה מחום השמש. באמצע האולם על הקורה המרכזית ישנה עד היום, גלגלת להרמת הלוקס, ששימש לתאורה עד שהגיע החשמל לבית אלפא ב-1934. אולם המטבח – עם מדרגות ליציאה אחורית. המאפייה – מרתף יותר נמוך  עם תנור שחומם במבער סולר וממנו ארובה מרובעת בנויה מבטון, שעלתה מעל הגג. מרפסת – בכניסה הראשית. אליה עלו בכמה מדרגות, וממנה הייתה דלת קטנה למטבח ודלת כפולה וגדולה לחדר האוכל. במרפסת נהגו הילדים לשחק, בזמן שההורים אכלו, היינו משחקים ב"מי מפחד מהכושי השחור" (שם גזעני מאוד) ו"הקדרים באים", כי לילדים היה אסור להיכנס לאולם האוכל.
מעל הגג נבנה המגדל לשמש מקום תצפית גבוה, כנהוג במבצרים, בקיבוצים אחרים לא בנו מגדלים כאלה. כשהגיע החשמל לבית אלפא בשנת 1934 ממפעל נהריים של רוטנברג, הוצב בראשו זרקור גדול שהיה מאיר בלילות קרן אור חזקה, שהאירה את הגלבוע ואת הגדר שהייתה סביב הקיבוץ. המגדל כלל כשש קומות עם שלבי סולם ביניהם , בקומות העליונות יש חרירי ירי.
שנים רבות היה זה האולם המרכזי שבו התנהלו כל האירועים התרבותיים של הקיבוץ. לידו מוצב לזיכרון הפעמון שהיה קורא לחברים לבוא לאכול, להזעיק בשעת סכנה, או שריפה.
 
 
 
 
 
 
 

דברים על המבנה באתר קיבוץ בית אלפא

"המבנה תוכנן לכבוד מחצית היובל של בית אלפא בשנת 1947 (על ידי ו. אוכס) ונבנה בכספי תרומות שגויסו מידידי הקיבוץ. מחוסר אמצעי מימון מספיקים ופרוץ מלחמת השחרור, התמשכה הבנייה כמה שנים. המבנה המיוחד, כולל אולם עם במה מעוגלת. חדר עיון, היום מוזיאון לעתיקות שנמצאו בבית אלפא ונאספו על ידי מישה רשף ז"ל וארכיון לצילומים עתיקים. עם השלמת הבניין, נוסף לוח זיכרון לחללי מלחמת השחרור, שנפלו בזמן בנייתו.
את האולמות מקיפה אכסדרה פתוחה עם ספסלים בנויים ועמודים עגולים עם כיפה במרכזה. במרתף הבניין, ארכיון בית אלפא.
המבנה מרשים עד היום בסגנונו המיוחד, הכולל גם מעלה מדרגות רחב ומרשים וקירות תומכים מעוגלים בנויים מאבן ירושלמית מסותתת  ומדרכה מרוצפת באבן ירושלמית.
המבנה שימש שנים רבות ל"בית הלוויות" של הקיבוץ ובשנותיו הראשונות החליף את "חדר הקריאה" בו היו כל העיתונים והמגזינים ושימש גם למפגש החברים בכל ערב.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

סיבוב מקורי בשדות קרית טבעון (ומגדל מים ייחודי)

לפני כשנה הסתובבתי בבתרונות רוחמה עם חבר בהגנת הטבע שמכיר כל פרח ועץ, וכך הוא הראה לי שהטבע הפראי מלא באוכל – רק צריך לדעת מה לקטוף ואיך.

אז כשד"ר נאוה סבר הציעה לי להצטרף אליה ואל חבריה לסדנת ליקוט ובישול עשבי בר, מייד התחננתי בפני שולי שתסכים לבוא איתי אל מעבר להרי החושך.

ביישוב קריית טבעון לא שולי ולא אני ביקרנו בחיינו, ולהפתעתי שולי הסכימה לבא, בתנאי שאתיר לבנה להתלוות אלינו (אחרי הכל הסדנא הייתה מיועדת גם לילדים).

 

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: