ארכיון קטגוריה: עין חרוד

סיבוב בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד

בקרתי עשרות פעמים במשכן לאמנות בעין חרוד אבל במוזיאון השני שנמצא בקיבוץ, בית שטורמן, לא בקרתי עד לאחרונה. אטרקטיביות התערוכות וחוסר מודעות לא הביאו אותי לבקר בו. אפילו בבית טרומפלדור בתל יוסף, מרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, ביקרתי פעם כי רציתי לראות את הפרוטזה הכי מפורסמת בתולדות ישראל ששמורה שם. כשגיליתי שמתקיימת עכשיו בבית שטורמן תערוכת צילומי קיבוצים של מיכה בר-עם, החלטתי לנסוע במיוחד. בדרך למוזיאון עצרתי בבמה הנטושה עליה כתבתי כאן.

הבניין הגדול נבנה בכמה שלבים שונים ובתכנונם של כמה מתכננים: המהנדס יוסף אידלמן, האדריכל שמואל ביקלס והאדריכל שמשון הלר. התוצאה של כל אותם שלבים היא גבב של אגפים וקומות שהקשר בינם לבין מוזיאון הוא מקרי בהחלט. מערך התנועה מוזר ומעיד יותר מכל על מחשבה לקויה, אבל התצוגה מרתקת. כעת נערך הצעד הראשון לקראת חידוש הבניין בתקווה שסוף סוף יהיה בו הגיון.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמק וגלבוע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבמה המשותפת והנטושה בקיבוץ עין חרוד

הבמה שאירחה בין השאר את דוד בן גוריון, תיאטרון הבימה, התזמורת הפילהרמונית עם לאונרד ברנשטיין ואת ילדי עין חרוד ותל יוסף, ניצבת נטושה ואטומה כבר עשרות שנים. גם ספסלי הבטון שהוקמו מול הבמה ועליהם הצטופפו אלפי חברים נעלמו מהשטח. בבניית הבמה שתוכננה בידי המהנדס דוד טוביה, הוחל ב-1934 והיא עוצבה כקוביית בטון כשהתפאורה שלה היתה העמק והר הגלבוע. היא ממוקמת לצד בית הספר ובשטח שבין שני הקיבוצים השכנים – תל יוסף ועין חרוד.

הגג שלה קרס לפני חמש שנים ומאז מצבו של הבניין הדרדר באופן משמעותי. רצפת העץ ששימשה לבמה והצליחה לשרוד את כל השנים, נרקבה תחת גשמי החורף ותחת קרני השמש החזקות בקיץ. הבמה עצמה לא פתוחה יותר אלא היא נאטמה בקיר בלוקים ומבנה קטן הוקם בחזיתה. כשמציצים פנימה המקום נראה כמו דשה התחום בקירות בטון. 

ועל כך ברשימה זו.

.

במה סגורה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות בקיבוץ עין חרוד מאוחד וגם: חברים מספרים על מילק

הרשימה ה-801 בבלוג שמציין החודש 10 שנים.

כתיבה על אדריכלות בעין חרוד מאוחד דורשת מחקר בפני עצמו. כשהייתי סטודנט, אז בדרך לסיור בעין חרוד, אחד המרצים הוותיקים, אריה סיון, עצר וציין שלטעמו כאן מצוי מקבץ של מבנים מהמשובחים שנבנו בקיבוצים. הוא לא טרח לפרט מה הופך את אותם מבנים לכאלה משובחים, וכך נותרתי ללא מענה. ברשימה זו אאיר רק חלק מהמבנים שכנראה סיון התכוון אליהם.

את ההיקף הגדול ביותר של מבני ציבור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) – שהשנה ימלאו 110 שנה להולדתו, אפשר למצוא בקיבוץ עין חרוד מאוחד, וזה אולי מה שהוביל את סיון לקבוע את מה שקבע. אולי הוא היה מעריץ גדול של ביקלס ושל עבודותיו. ביקלס היה בכלל חבר קיבוץ בית השיטה הסמוך, אלא שבקיבוצו שלו מנעו ממנו לא פעם מלתכנן. על עבודותיו בעין חרוד מפרטת אביטל אפרת שחקרה את יצירתו של ביקלס: "בעין חרוד הוא תכנן את המשכן לאמנות, את חדר האוכל ואת בית ציזלינג שהיו שלושת המבנים החשובים. חוץ מהם הוא תכנן בכניסה את מבנה הקואופרטיב שמתחולל עליו מאבק שימור רציני בגלל הצורך להרחיב את כביש 71. הוא תכנן חדר פיזיקה וחדר כימיה שהיום הם חנות ישראליאנה מדהימה ומיוחדת, מכבסה ומחסן בגדים שהיום הם כל-בו והיתה לו גם מעורבות בתכנון של בית שטורמן".

ההיבט הנופי הוא חלק בלתי נפרד מתכנית חדר האוכל. האדריכל ריכרד קאופמן תכנן את חדר האוכל הראשון של עין חרוד כבר ב-1928 שבנייתו הושלמה שלוש שנים לאחר מכן. אלא שבשנות החמישים חדר האוכל היה קטן לחברים וגם היה רצון להתחדש לעומת הקיבוץ המתחרה שקם בסמוך. ב-1961 נחנכו אגפיו החדשים של חדר האוכל בתכנונו של ביקלס. בהתאם לתכניתו של קאופמן ניצב הבניין בקצה של שדרה סימטרית וארוכה, המורכבת ממדשאה משופעת ושני מטורים כפולים של עצי דקל. מדרגות רחבות וחגיגיות מקשרות בין המדשאה ובין הבניין, שעוצב כולו כמו מרפסת גדולה ומורכבת. לאורך השנים שמר חדר האוכל על איכויותיו וגם היום הוא ממשיך לשמש לייעודו המקורי.

ועל כך ברשימה זו.

.

במדבר דברים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוסך קואופרטיב בית שאן – חרוד הנטוש

תמיד חשבתי שמדובר במתחם צבאי בריטי, בעיקר בגלל קמרונות החבית של המבנים. אבל מתברר שזו עבודה של האדריכל שמואל ביקלס. מתחם קואופרטיב בית שאן – חרוד, ניצב נטוש כבר כמה שנים וכיום עם קידום תכנית לשדרוג והרחבת כביש 71 על ידי חברת נתיבי ישראל נגזר דינו להריסה והמאבק בעיצומו.

יצירה אופיינית של ביקלס, מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית ומי שערך את השינוי המפליג ביותר בתנועה במסגרתו עבר התכנון בקיבוצים מידיים של אדריכלים עירוניים לידיהם של אדריכלים מתוך הקיבוץ עצמו. ברוטליזם מוקדם עם שימוש בחומרים זולים וזמינים (בטון, בלוקים), פונקציונליות ללא קישוטים מיותרים, אך שמירה על פרופורציות קלאסיות שיוצרות הרמוניה מרשימה. אך קודם לחשיבות האדריכלית, מדובר במתחם שהיה כאן לפני הרבה דברים אחרים והיווה סמל וגורם כלכלי ותעסוקתי משמעותי ביותר לקיבוצי העמק.

היו שהציעו כתגובה לתכנית ההריסה, להפוך אותו למרכז תיירות ושירותי דרך. אך התגובה נעשתה מאוחר מידי וכנראה שעוד פיסת היסטוריה תמחק לטובת אספלט ומכוניות, זאת בזמן שרכבת ישראל חנכה השנה את קו רכבת שנועד להפחית את תנועת הרכבים בעמק.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

. להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: