חלון אחורימאז שהתחלתי לכתוב כאן הספקתי לפרסם שורה ארוכה של מאמרים שהתמקדו בעבודותיו ובדרכו המקצועית של האדריכל מרדכי בן חורין. להציג שבעה עשורים של עשייה אדריכלית פורייה בשעה אחת הוא האתגר שאתו אתמודד ביום שני הקרוב, 23.11, בשעה 20:00 ואתם כמובן מוזמנים (להרשמה וקבלת לינק).
ועל כך ברשימה זו.
.
הכותל
.
את הרגע הטהור בו טובלת האשה במי המקווה לא ראיתי אף פעם וגם לא את המקווה שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין (אדריכלית אחראית: נורית וולוביץ). נראה שאין תחום שבן חורין לא תכנן בו. מקווה הוא תכנן רק אחד, ב-1973 ולא רחוק מביתו בסביון. כמו בפרויקטים אחרים שתכנן, גם כאן למרות התקציב המוגבל, העניק האדריכל את ההתייחסות הייחודית שהעניק לכל אחד מהמבנים שקיבל לתכנן.
לאחרונה הזדמן לי לבקר במקווה הזה עם בן חורין. הוא לא אהב את השינויים שערכו במבנה, שינויים שאולי שיפרו את השירות אך נעשו ללא התייחסות והתחשבות באופיו הייחודי של המבנה וגרמו לחיסול הערך העיצובי והחזותי של המבנה.
ועל כך ברשימה זו.
.
מקווה לטוב
.
אני חובב שלדים. יש לי רשימת שלדי בניינים הכי מוזרים, הזויים ודבילים, ואחד מהם נמצא בליבה של סביון. לפני כשנה וחצי כשביקרתי בביתו העצום של פלאטו-שרון בסביון נתקלתי באחד מהם: שלד ארמון מצועצע על שטח של כ-5 דונם. אחרי שיונתן עשה לי סיור בשרידי הכפרים הערבים באזור בקעת אונו (ועל כך ברשימה אחרת), החלטתי ללכת איתו לראות את הארמון.
את המגרש רכש אוליגרך רוסי בתחילת שנות ה-90, והזמין אדריכל איטלקי שהיה חביב על אוליגרכים רוסים שבקשו לבנות לעצמם אחוזות פאר באירופה. החתימה על התכנית ששוכבת בגנזך המועצה המקומית לא רלוונטית כי מי שחתם הוא לא בטוח מי שתכנן. השלד נבנה, אך בינתיים האוליגרך נעלם והמגרש החליף לא פחות מ-4 פעמים ידיים. היום כל העסק תקוע.
אני לא יודע אם ניתן להבין את זה מהתמונות והסרטון הקצר שצלמתי בפנים, אבל מאד לא ברור למה יש צורך בכל כך הרבה סלונים בקומת הקרקע, כולם באותו הגודל, כולם באותו מפלס ובעלי אופי דומה (רק הצורה שונה). קומת המרתף מוצפת מים וחשוכה, אז לא נכנסתי. בקומה העליונה חדרים מוזרים עם גשרים וחללים פתוחים אל השמיים, שכנראה תוכננו להיות מקורים בגג קל או שקוף.
ועל כך ברשימה זו.
.
החזית האחורית של ארמון האוליגרך
.
לקראת הכנת כתבה על אחד מהבניינים שיצר האדריכל מרדכי בן חורין, קפצתי עם שאול לשיחה עם בן חורין במשרדו הותיק והטוב שבסביון. בן חורין הוא אחד מהאדריכלים היותר אהובים עלי, ומבנים כדוגמת מגדל דיזינגוף, בית אסיה, מגדל המצודה בקינג ג'ורג' ובית הספר אורט יד לבוביץ בנתניה – הם מהמבנים היותר חשובים וטובים שהוקמו בישראל, כך שהייתה זו הזדמנות גדולה לשבת ולהכיר את האדריכל שמאחורי יצירות קנוניות אלה.
לקראת הפגישה עברתי שוב על עבודה שהציגה פרקים בעבודתו שכתבו שניים מחברי ללימודים שרון בורנשטיין ורן גולדמן. בן חורין סיפר לי שהוא נתן להם את ארכיונו, והעניק להם יד חופשית בבחירת החומרים לעבודה מבלי שבדק מה באמת הם לוקחים. אחד מהמסמכים שלקחו היה קטע בראשי פרקים בכתב ידו של בן חורין, בו הציג את קורות משפחתו בארץ ישראל.
הטקסט היה כל כך מפתיע ומרתק שביקשתי ממנו לפרסם אותו מעל בימה זו. בן חורין לא ידע במה מדובר וביקש לראות את הדברים, כשהצגתי לו – הוא כמעט נפל מהכיסא וסיפר לי את הסיפור שמאחורי הסיפור:
.
בן חורין בוחן תצלומי פרויקטים התלויים על קיר משרדו
.
חלון אחורי 