דווקא שכונת השטיח על אף מיעוט אזורי השהייה בה, היא מקום בו ניתן למצוא תנועה אנושית מגוונת. "שכונת שטיח" הוא כינוי למתחמי מגורים שמזכירים בתכניתם שטיח הודות לפריסת הבינוי הנראית כמו אריג המונח על רצפה שטוחה. הבינוי במתחם צפוף ורציף ולרוב מתאים לאקלים המדברי הקשה. כתוצאה מהבינוי הצפוף ועיצוב המבנים הכולל בליטות ושקעים המצלים על החזיתות, הסביבה מוגנת מרוחות חמות או כאלה הנושאות חול, המקום רגוע ואינטימי יחסית למרחבי המדבר הפתוחים, והודות להפרדת תנועת הולכי רגל מתנועת רכבים אז זו גם סביבה בטוחה ושקטה לתנועה, במיוחד לילדים.
מאוחר יותר סיפרה לי אחת מעובדות המכון לחקר המכתשים שהתושבים בשכונת השטיח מתלוננים על חוסר פרטיות בשל הפניית פתחי חלונות אל הבתים השכנים והחצרות הפנימיות. למרות דברים אלה, בביקור במקום הייתה תחושה טובה ואפילו עירונית – שנעדרה משאר חלקי העיר בהם הסתובבתי באותה שעה.
חשתי כאן את ההתחלה לפיתוח חוויה עירונית מקומית במצפה רמון. הלוואי וגם המרכז המסחרי לא היה שוכן במבנה סטנדרטי בצורת קופסה ארוכה וצפויה. מצפה רמון היא פחות פלא בלב המדבר, ויותר מהשאיפה של האדם המודרני לכבוש את המדבר. סיבוב בעיר מוביל בעיקר לאכזבה שלעומת השאיפות לגור במדבר, היצירתיות בעיצוב סביבת החיים היא דלה וטיפוסית. אותם שיכונים שתמצאו בקרית שמונה, בחדרה ובבאר שבע תמצאו גם כאן. שכונות שטיח אמנם תמצאו גם בכרמיאל, באר שבע, דימונה ואילת – אך אותם תמיד משמח לגלות כי יש בהם אווירה יוצאת דופן. גם אם הן בסופו של דבר רק מתחמי מגורים, ועדיין זו התחלה שמייצגת חשיבה יצירתית.
.
.