סיבוב במבנים המאוחרים שבכפר הנוער עיינות

את סקירת העושר האדריכלי שמצאתי בכפר הנוער החקלאי עיינות, אני מסיים כאן בהצגת קבוצת מבנים מאוחרים שנבנו בכפר בשנות ה-50 וה-70. בין אותם מבנים ישנם כמה מבני כיתות שתכנן האדריכל זאב פורת, ומכולם בולט "בית אשכול" – שתכנן האדריכל שמעון טוכלר. במבנים אלה בולט השימוש בבטון החשוף ובצורות שאפיינו את הברוטליזם התקופתי.

זוהי רשימה רביעית לאחר שסקרתי כאן את המבנים המוקדמים משנות ה-20 וה-30, את הרפת שהוסבה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר, ואת בית הכנסת שהפך לספרייה. אך לבד מהבניינים, מה שהופך את עיינות למקום מיוחד ונעים הוא הנוף – זה שקרוב ומורכב ממגוון וריבוי של עצים, שיחים ומדשאות וזה הרחוק שמורכב מהשדות החקלאיים שעוטפים את כפר הנוער כבר קרוב למאה שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1967

.

סיבוב במבנים המוקדמים שתכננו ריכרד קאופמן ואלזה גדעוני בכפר הנוער עיינות

כמו קפסולת זמן השתמר חדרה מגוריה ומשרדה של עדה מימון, מייסדת כפר הנוער החקלאי עיינות. החדר ששימש ללינה, לעבודה ולאירוח נקבע בקומה השנייה של הבניין המרכזי שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן במרכז הכפר. הקירות מסוידים בלבן, מרצפות שחורות מכסות את הרצפה והריהוט כולו הוא עבודת נגרות מודרנית ותואמת את אופיו של הבניין. מרפסת עמוקה בחזיתו של החדר אפשרה למימון להשקיף על ילדי הכפר, על השדות והרפת שבמרחק.

קאופמן שערך את תכנית הכפר תכנן את המבנים הראשונים בעיינות, למעט מבנה אחד בודד שלמורת רוחו תכננה האדריכלית אלזה גדעוני ונותר במצבו המקורי יותר מכל מבנה אחר בכפר מאותן השנים. לעומתו, מבנה המגורים הגדול שבו שילב קאופמן את חדר האוכל עבר שינוי קיצוני, כשבתחילת שנות ה-90 נהרסה כל חזיתו הראשית והוצמד לה אגף חדר אוכל גדול ומאוחר. אדריכלות מודרנית היא שבירה, לפעמים קשה להסביר לאנשים את האיכויות שלה, ומאד קל לפגוע ולהרוס אותם.

זוהי רשימה שלישית בסדרה העוסקת במבנים שבעיינות. היא באה אחרי הרשימות שבהן התמקדתי ברפת שהפכה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר ובית הכנסת שהוסב לספרייה. המבנים ההיסטורים בכפר עברו לאורך השנים שינויים אך זהותם השתמרה וטרם זכתה לסקירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדרי הלב פתוחים לרוח

.

סיבוב בבית הכנסת שהוסב לספרייה בכפר הנוער עיינות

בתי הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר הם מעבודות האדריכלות האהובות עלי. העבודה באבן, באור, בגושניות המבנה ופרטי האמנות הפכו את בתי הכנסת שתכנן ליצירות מרהיבות. אלה מבנים פשוטים אך כאלה שמתוכננים בקפידה ומתוך הבנה מעמיקה באופן בו יש להשתמש בחומר וצורה, ולא כאלה שמתחכמים או עולים הון עתק. משהו שהיום קשה למצוא. כששמעתי שיש בית כנסת מ-1961 שאותו תכנן שנברגר בכפר הנוער החקלאי עיינות אז הזדרזתי לבקר בו.

האכזבה עצומה. לפני כעשור באופן הזוי למדי, בוטל בית הכנסת – ארון הקודש שמקורו בבית כנסת עתיק באיטליה, נלקח לירושלים ושמור שם במחסן, ואולם התפילה הפשוט והיפה הוסב לספרייה תוך חיסול כל הפרטים המקוריים, אטימת מסך זכוכית מרכזי ושילוב קורות פוסט-מודרניות צבועות בסגול. וכמו שזה נשמע כך זה נראה – מפגן של חוסר טעם שמעורר את השאלה מי הסתומה שעיצבה כזה דבר?

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

סיבוב ברפת שהוסבה למכינה קדם צבאית בכפר הנוער החקלאי עיינות

89 שנה לאחר שנחנכה ואוכלסה הרפת של כפר הנוער החקלאי עיינות, המבנה הראשון בכפר, נחנך לאחרונה המבנה מחדש לאחר שעבר שימור ופיתוח. אלא שבמקום הפרות והחניכות שטיפלו בהן במשך יובל שנים, תמצאו כאן את חניכי המכינה הקדם צבאית אדרת. האולם הגדול והארוך שבו שוכנו הפרות, הוסב לכיתות, חדר אוכל וגם ל"מוזיאתר" (מוזיאון+אתר לשימור), כך שהמבנה משמש במקביל גם מוסד חינוכי וגם אתר מבקרים.

תהליך העבודה נמשך 12 שנה, תקופת זמן ארוכה במיוחד אך כזו שכנראה בעיקר תרמה להצלחתו. את תכנון החידוש ערך האדריכל דני רז ואת העיצוב הפנימי ערכו טוקאן סטודיו לעיצוב שמתמחה בהקמת תערוכות. התחזקות המודעות לחשיבות המורשת הבנויה וגיוס התקציב, הם שהובילו אט אט לקבלת היצירה המוגמרת. במקביל, הוקם לפני שנה גם ארכיון היסטורי, שהתמקם במבנה סמוך לרפת ששימש במקור לייצור גבינה ובית קירור ועבר גם הוא שימור וחידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם היו פה פרות

.