Category Archives: ירושלים

סיבוב בבית בינת בהר חוצבים בירושלים

דיון במשרד התשתיות העניק לי הזדמנות לבקר בהר חוצבים – אחד המקומות הבודדים בירושלים שבו יש אנשים שבאמת עובדים. שטחו של אזור התעסוקה מצומצם יחסית לגודל העיר, אבל זה מה שירושלים כנראה צריכה, כי נראה שמחנכים בה בעיקר לקבל כסף ולא לעבוד בשבילו.

שווה להתעכב על כמה מהמבנים בהר חוצבים, בעיקר הייתי רוצה להתעכב בבניין הענק שתכנן הרי ברנד (מרכז בק למדע), אך לא בהזדמנות זו. מספרם של אותם מבנים זעיר ולרובם קשה יהיה להחמיא, אבל הם שם. אחד המבנים המרשימים הוא "בית בינת" שתכנן האדריכל מאיר ניר. הבניין בולט בעיקר בגלל שהוא אינו מעוצב כגוש מלבני סתמי, כפי שרוב האדריכלים בחרו לתכנן פה, אלא הוא מדורג כולו. האלמנט שמדגיש את אופיו הייחודי הוא אינו הדירוג, אלא מערך המרפסות המתפרס על פני החזית כולה.

יש פה מחשבה שלצערנו נדירה אצל אדריכלי ישראל, והיא לחשוב לא רק על היזם או על העיצוב, אלא גם על סביבת העבודה של האדם שמפעיל את הבניין. עדיין, הנושא הסביבתי כאן לא מפותח מספיק, כמו גם באזור הר חוצבים כולו – יש פה רק כבישים ובניינים, ללא מחשבה מעמיקה ומורכבת יותר, כמו למשל הצורך במרחבים פתוחים משותפים וציבוריים כאלה שהם לא מדרכה או רחבה מרוצפת וסתמית שכל מטרתה להדגיש את הבניין הפונה אליה (הרחבה בנושא אפשר לקרוא בספר "עיר-תעשייה" בהוצאת רסלינג שבכתיבתו השתתפתי).

ועל כך ברשימה זו.

.

16486900_1541907305838846_6875249368012579825_o

הכוכב הזה מת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ביד קנדי

190 שנה לאחר הכרזת העצמאות של ארה"ב, נחנך ביער הסמוך למושב עמינדב, אתר ההנצחה לזכרו של  ג'ון פ. קנדי שנרצח שלוש שנים קודם לכן. ב-4 ליולי 1966 הגיעו אלפי ישראלים ואורחים מחו"ל לפסגת ההר, לאתר ייחודי שהצטרף אמנם לעוד מאות אתרי הנצחה שהישראלים הזדרזו להקים בפחות מעשרים שנות קיומה של המדינה, אלא שכאן הצטרף יד קנדי לסוג של אתרים מורכבים יותר והוקמו באותן שנים: אוהל יזכור ביד ושם (בתכנון אריה שרון ואריה אל-חנני, 1957), אנדרטת ביתניה בפוריה (בתכנון חיליק ערד, 1964), אנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס, 1969), ואנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע (בתכנון דני קרוון, 1968). אתרים שהם יצירה אדריכלית מופשטת, וכאלה המעניקים למבקר חוויה ייחודית של מבט אחר על המציאות.

בתחרות מצומצמת זכתה הצעתו של האדריכל דוד רזניק (2012-1924), שהציג מבנה דמוי עץ קטוע. הרעיון המקורי קסם לשופטים והם ראו בו פוטנציאל לפיתוח. ואכן, רזניק לא ניתקע או התאהב בהצעתו המקורית, ומיד לאחר הזכייה בתחרות הוא ערך שינויים מפליגים בהצעתו.

ועל כך ברשימה זו.

.

15895438_1516040531758857_8171333968269268167_o

צלחת טחינה בצילום של ליאור דרור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז הספורט ובאמפיתיאטרון האוניברסיטאי בגבעת רם

ברגע שהאדריכל שמואל מסטצ'קין קיבל את ההזדמנות לתכנן מחוץ למסגרת הקיבוצית, שם היה רגיל לתכנן, התגלה בו משהו אחר. לכאורה התגלה צד יצירתי ונועז, אך כשבוחנים את התוצאה לעומקה, אולי פשוט מדובר בשחרור. מסטצ'קין שהיה אדריכל בכיר במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, תכנן חדרי אוכל, לולי תרנגולות, בתי ספר, בתי מגורים, בתי ילדים – התוצאה היתה מאופקת ולרוב שבלונית. אבל ברגע שהנהגת התנועה לא עקבה אחרי מעשיו, הרסן השתחרר. כך היה בבית היוצר בים המלח, כך היה גם באולם ההתעמלות בסמינר הקיבוצים וכך גם ארע במבנים שתכנן בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

בשונה מאדריכלים אחרים בתנועה הקיבוצית, למסטצ'קין (2004-1908) היו שני פרטים ביוגרפים ייחודיים: הוא היה בוגר הבאוהאוס והיה גם תושב תל אביב. אולי שני מרכיבים אלה הם שאפשרו לו להימנע מלהתקבע.

בגבעת רם תכנן מסטצ'קין ארבעה מבנים: אמפיתיאטרון (1958), מרכז הסטודנט (1962), אולם ספורט (1966) ובריכת שחייה (1968). אלה מבנים ייחודים בנוף הקמפוס שראוי להתעכב עליהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

14500533_1402913176404927_7636782176851479502_o

מקום לדאגה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בטיילת גגות השווקים הנטושה ובעוד כמה מקומות מעניינים

"הרפתקה אדריכלית" כך כונתה טיילת גגות השווקים שתוכננה לתת מענה לשטח ציבורי פתוח לתושבי העיר העתיקה. את הפרויקט תכננו במשותף האדריכלים נחמיה ביקסון ויואל בר דור. השאיפה של האדריכלים היתה לנצל את גגות הבתים והשווקים העתיקים ליצירת קשר וגשר בין הרובעים השונים (היהודי, הנוצרי והמוסלמי) ולשלב בהם עצי צל, פרחים עונתיים, ספסלי ישיבה, תאורה דקורטיבית ומתקני משחק – אלמנטים שנדיר למצוא בסביבת העיר שבין החומות. השאיפה הזו של האדריכלים ירדה מלמעלה למטה, וכשהגיע אל המציאות היא הוחרבה תוך זמן קצר. כיום, 30 שנה לאחר מכן, אין זכר לכל הפיתוח שהיה.

את הסיבוב הזה עשיתי לפני שנה ובגלל פרט קטן (לא הצלחתי למצוא את השיחה שערכתי עם האדריכלים) לא פרסמתי אותו. לא הרבה השתנה, העירייה לא מנסה להמשיך ולפתח. בינתיים הספקתי לראיין את האדריכל משה ספדיה בדירתו ברובע ויש לו שפע של תלונות על מה שמתנהל כאן. חוץ מטיילת הגגות יש עוד כמה מקומות שהסתובבתי בהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

11940284_1118237561539158_6111897431961814407_o

מבט על חלק מגגות השווקים וברקע כיפת הסלע והר הזיתים (צולם מההוספיס הלותרני)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

לא לחינם בחרו בטלויזיה הישראלית לשים שקופית עם תמונת בית הכנסת בגבעת רם. כמעט כל ערב לפני החדשות (בעברית או בערבית) נפגש עם ישראל עם אותו בית הכנסת כשברקע מתנגנת מוסיקה מטומטמת. קליפת הבטון המוזרה הזו מושכת תשומת לב, וזה בדיוק מה שרצו בטלויזיה. לכן, גם שאר השקופיות שחזרו ושידרו באותן דקות, הורכבו כולן ממבנים לא פחות מיוחדים: יד קנדי והיכל הספר.

לא מקרה הוא שאת שניים מאותם מבנים שהופיעו בשקופיות תכנן האדריכל דוד רזניק (2012-1924), אדריכל שהושפע רבות מאדריכלות הבטון הפלסטית של האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, אצלו עבד בצעירותו ובו ראה את מחנכו המובהק. רזניק תכנן את בית הכנסת במשותף עם האדריכל היינץ ראו (1965-1898) ובנייתו הושלמה ב-1957.

בערב ראש השנה נחמד לבקר בבית הכנסת הייחודי הזה. בקשתי את מפתח מאחת העובדות בקמפוס, כי רוב הזמן המבנה נעול. הביקור בו מגלה כי הוא מותיר הרחק מאחור את כל אותם בתי כנסת שנבנים בעשורים האחרונים. אלה בתי כנסת שאינם מצליחים להפתיע או לרגש, ובכלל מציבים תמונה לא מחמיאה לאדריכלים או ללקוחות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14434864_1392300134132898_4535504389955198911_o

וכפתו רעננה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים בתכנון דב ורם כרמי וצבי מלצר

לא מעט אדריכלים תל אביבים התמודדו לאורך השנים עם הבנייה בירושלים והשימוש באבן ירושלמית. ברובם נהגו בהסתייגות מאותה בנייה בעלת חזות מסורתית. כך היה גם בבניין המגורים המשותף שתכננו האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר ורם כרמי בכיכר צרפת שבמפגש הרחובות עזה, רמב"ן, אגרון וקרן היסוד.

כאן התמודדו השלושה עם מגרש בעל מאפיינים עירוניים, כזה הפונה לכיכר, כשבנוסף שתיים מדפנותיו פונות לשני רחובות. חוץ מהתמודדות העירונית, ניתן למצוא כאן התמודדות עם המרחב הפרטי, המשותף והציבורי, עם עיצוב וחלוקת הגושניות של הבניין ועם החומריות הירושלמית שדרשה שימוש באבן בחזיתות המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

13433206_1305030079526571_2939481387685293651_o

4

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית כנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים

הרובע היהודי שתוכנן להיות סביבה מעורבת של צעירים ומבוגרים, עולים וותיקים, דתיים וחילונים, הפך מזמן לרובע חרדי. בית הכנסת המרכזי שנקבע היה בית כנסת הרמב"ן, העתיק בבתי הכנסת בעיר. מבית כנסת מעורב הפך לכולל בו לומדים עשרות רבות של תלמידים מידי יום, אברכים המגיעים מרחבי העיר בהסעות מאורגנות.

ב-1267 היגר הרמב"ן לירושלים לאחר שהסתבך בוויכוח דתי (עד אז התגורר בקטלוניה שבצפון ספרד ושימש שם כרב ראשי). בירושלים הוא בקושי מצא יישוב יהודי (שני צבעים וזהו) וכפתרון למשיכה והרחבת הקהילה הוא בחר לייסד בית כנסת. אחרי 1967 ניגש האדריכל דן טנאי לחדש את המקום ולעצבו מחדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

13503097_1313614452001467_1557607019465452896_o

בבית כנסת הרמב"ן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בוילה שרובר בירושלים

האירוע שהתקיים שבוע שעבר בוילה שרובר, היה הזדמנות חד-פעמית לבקר באתר שהיה סגור לציבור. למעשה מדובר בשתי ווילות ששוכנות ממש מול תאטרון ירושלים, שתיהן נבנו לפני עשרות שנים, אחת גדולה שתכננו אדריכלים קרלוס גינאנד, מוזס בן אשרף ואמיליו וסטוטי (שלשתם מוונצואלה). את הווילה השנייה והקטנה יותר תכנן האדריכל דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות.

הסיבה לכפילות שהובילה לקיומן של שתי הוילות: ב-1956 נבנתה הוילה הגדולה, אבל אחרי פטירת מיילס שרובר, החליטה אלמנתו, גיטה, לבנות בפינת המגרש בית קטן יותר שבנייתו הושלמה ב-1983. את הגן הענק תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (גם הם זכו בפרס ישראל), אבל מעיצוב הנוף כמו גם מעיצוב הפנים שתכננה דורה גד (גם היא כלת פרס ישראל)לא שרד כלום.

ועל כך ברשימה זו.

.

13235200_1292030330826546_979989366942483964_o

בית התה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון מצודת דוד בתכנון משה ספדיה

המלון הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה (יליד 1938) נבנה כחלק ממתחם שלם שתכנן וליווה האדריכל בירושלים לאורך יותר משלושים שנה. המתחם כולל לבד משני בתי מלון, בית ספר גבוה, מרכז תרבות ודת, מגורים משותפים, וילה חד-פעמית, מסחר, משרדים, שטחים ירוקים וחניונים וכן כמה מבנים היסטורים. המשותף לכולם הוא "היד האישית" של ספדיה שבאה לידי ביטוי במישור החומרי באבן ירושלמית וקשתות ומעל הכל ביצירת תתי-מתחמים המסתגרים בתוכם. יחד עם זאת, ספדיה מנצל את הנוף המרהיב הנשקף מהבניין ומפנה את המבט אל חומת העיר העתיקה ומגדל דוד הסמוכים. פרט אקטואלי: האדריכל אורי שטרית שקיבל עכשיו 7 שנים בבית סוהר פלוס קנס של כמעט מיליון שקלים, ניהל במשך שנים ארוכות את הסניף הישראלי של משרדו של ספדיה, ששכן ממש מעברו השני של הכביש.

במקור נוהל המלון במסגרת רשת הילטון. לאחר תקופה קצרה הפך לעצמאי ונקרא מאז מלון מצודת דוד, קצת מבלבל עם מלון המלך דוד הוותיק והסמוך, אבל כנראה התירוץ בא משמו של הרחוב בו מצוי המלון – רחוב דוד המלך. לאחרונה, החליטה ההנהלה שאחרי 20 שנות פעילות רצוי לחדש ולשנות את עיצוב הפנים. למימוש הפרויקט הוזמן המעצב פיירו ליסוני (יליד 1956), מבכירי המעצבים בעולם. העבודה הראשונה שלו בארץ היתה במלון ממילא הצמוד עליו כתבתי בקצרה כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

12466088_1188046157891631_3734837784788814407_o

שערי שמיים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במבנן מוזנח בשכונת גילה בתכנון רם כרמי

המוזנח מבין המתחמים בגילה יכול להתחרות במצבו רק עם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המשותף לשניהם: האדריכל רם כרמי, חתן פרס ישראל ופעמיים חתן פרס רכטר. סביר להניח שההזנחה בחלקו של המתחם השוכן לאורך הדופן של רחוב האחות יהודית, נובעת מאכלוס לקוי, ניהול גרוע ותכנון שלא התאים לתושבים.

ועל כך ברשימה זו.

.

12309740_1172395619456685_3891754520545524896_o

מבט מהחצר הפנימית בחלק המרכזי על קצה אחת מאצבעות הקוטג'ים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני מתחמי מגורים בגילה שתכננו יסקי-גיל-סיון ולופנפלד-גמרמן

בעיירת פיתוח של ירושלים המכונה שכונת גילה יש סדרת מבננים שתכננו אדריכלים, עדות לרעיונות חדשניים לזמנם שכדאי להכיר ולהמשיך. עד 1977 פעל במשרד השיכון צוות מתכננים שקיבל לידיו את הזכות לערוך תהליך של חשיבה מקדים. מטרת התהליך היתה לקדם ולאתגר את תפיסות התכנון והביצוע הקיימות.

במדינה תקינה שני גורמים אמורים להיות מופקדים על הנושא: הממשלה והאקדמיה. בישראל לא זה ולא זה עושים משהו בנידון. הממשלה הפריטה את עצמה ובאקדמיה יש כל מיני אנשים שלא יודעים לחשוב או שלא יודעים לעבוד (לרוב אפילו לא יודעים את שניהם). התוצאה: בארבעים השנים האחרונות קשה מאד למצוא פרויקט מגורים חדשני בישראל.

קרוב לעשרים מתחמים יש בגילה ועל כמה מהם כתבתי כאן: (1) מתחם של סלו הרשמן (2) מתחם של רם כרמי – כנראה האחרון שנבנה בשכונה במתכונת של מתחם (3) מתחם בהשראת אריך מנדלסון (4) ומרכז גילה בתכנון יסקי-סיון.

הפעם אציג שניים מהמתחמים המוקדמים שהושלמו בגילה: (1) אחד בתכנון האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון שמורכב ממבנה טורי המשלב מגורים, מסחר ורחוב מקורה. (2) מתחם שני בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן המורכב משלושה מבנים הסוגרים על חצר משולשת.

.

12304533_1171836662845914_1343466373205496001_o

מבנן 8

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין משרד החינוך שתוכנן בכלל להיות בית מלון

בניין משרד החינוך ששוכן במפגש הרחובות מאה שערים והנביאים, הוא אחד המבנים הייחודיים בארץ: הוא תוכנן במקור כבית מלון עם נוף לאחוריים של בניין אחר. קשיים כלכליים הביאו להסבתו לבניין משרדים וכבר 25 שנה שוכן בו משרד החינוך.

העתקה מאיזה מגזין משנות החמישים – כך נראה הבניין שהושלם רק ב-1990. זה לא נורא כי גם הבניין שניצב מולו הוא העתקה של בניין ממקום וזמן אחר. כמו אז גם היום אופיו המועתק של בניין משרד החינוך, לא משתלב עם הסביבה המקיפה אותו. הוא נותר נטע זר כשבחזיתו אחת הכיכרות המיוחדות שנבנו בישראל. מדובר בכיכר מיותרת שמהווה הזדמנות נהדרת למשרד החינוך לנצל את השטח.

ועל כך ברשימה זו.

.

12357178_1174346265928287_3779869884799048974_o

| | |

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם מגורים בשכונת גילה עם פרט שכדאי ללמוד ממנו

הפעם האחרונה בה המדינה יזמה תכנון, הפעילה כמה צוותים שניסו כל אחד להמציא את הגלגל מחדש ולאתגר את זירת תכנון סביבת המגורים היתה בשכונת גילה. מאז לא תמצאו מתחמי מגורים מתוחכמים וניסיוניים כפי שבוצעו כאן. שבוע שעבר הסתובבתי קצת בגילה. חיפשתי את המתחם שתכננו אריה ואלדר שרון שבסוף לא מצאתי, ובמקומו מצאתי כמה מתחמים פחות ידועים וכאלה שבהחלט יש מה ללמוד מהם.

אתמקד במתחם מגורים שכמו רבים מהמתחמים בגילה, גם הוא מאורגן סביב רחבה פנימית. הבניינים עצמם הם קופסאות לכאורה סטנדרטיות. את התחכום השקיע כאן האדריכל בחדר המדרגות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1234321

מגדל הזכוכית ויש כאלה חמישה בכל בניין

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיבוב מעמיק עם רחבת הכותל

קוראות וקוראים שלום,

בימים חמישי ושישי הקרובים (27-28.8) אערוך שני סיורים במסגרת אירועי "מתחת להר – פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה, פעולות והתכנסויות סביב הר הבית", חלק מ"עונת התרבות בירושלים". שני הסיורים זהים ויעסקו במרכיבים השונים של רחבת הכותל: החל מהכותל עצמו ושיטות הבנייה בהן נעשה שימוש להקמתו, יצירת רחבת הכותל בימי הביניים ועד היום, כולל העתיד. במסגרת ההכנה לסיור נתקלתי בכל הפרשה של "בית הליבה" שהתפתחה לכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות וב-Xnet.

נקודת מפגש: השער הדרומי לרחבת הכותל (סמוך לשער האשפות).

ברשימה זו אני רוצה להסביר כמה דברים.

.

11892209_1113566965339551_1944264689129023165_n

חייל! חייל!

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת אוהל נחמה בשכונת טלביה

השכן הפחות ידוע של משכן הנשיא הוא בית הכנסת שתכנן האדריכל דוד קאסוטו. בניינים כמו תאטרון ירושלים, מרכז ון ליר, והאקדמיה למדעים השוכנים בסמיכות זה לזה במרכז השכונה כבר זכו לסקירות מקיפות, אך לא אותו בית כנסת – ולא בצדק. אותה קבוצת מבני ציבור השוכנת על משבצת קרקע גדולה במרכז שכונת טלביה נבנתה במרוצת שני עשורים, אך למרות הקרבה הגאוגרפית בין הבניינים לא בוצע כל ניסיון ליצור קשר עיצובי או פיסי בין המבנים. כל אחד מהם עומד לעצמו ומפנה את הגב לשכן – חוץ מהמקרה של בית הכנסת.

כאן ביקש האדריכל ליצור קשר עם שני מבני ציבור שכנים: תאטרון ירושלים השוכן ממזרח לו כשגינה ציבורית חוצצת בין השניים ובניין לשכת עורכי הדין הסמוך ממערב.

ועל כך ברשימה זו.

.

11255210_1053928397970075_5478768102341018072_n

or

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונת משכנות האומה בירושלים

היתה לי חצי שעה פנויה לראות מה הולך בפרויקט "משכנות האומה" – שכונת מגורים חדשה במרכז ירושלים. יותר מתחם מאשר שכונה, כי חוץ ממגורים וכמה חנויות אין כאן כלום. לא מוסדות חינוך או תרבות שכונתיים, אלא רק מקום לישון בו. פרבר בעיר.

לפני 15 שנה שכן כאן משרד החוץ באוסף צריפים. אחרי שהמשרד עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה, נהרסו הצריפים (וגם כמה מבנים היסטורים) ואחרי כמה עיכובים החלה הבנייה החדשה. עכשיו ניתן כבר לזהות בברור את שלוש שורות המבנים שמהן מורכב המתחם. חלק כבר מאוכלס וחלק עדיין בבנייה. יש גם כבר שתי חנויות שנפתחו ומספרה. הסתובבתי קצת וראיתי את האנשים שיצאו ונכנסו לבניינים המאוכלסים והמשותף לכל הנשים היו הפאות שחבשו. אז מי בא למספרה? כנראה הילדים והגברים.

שלטים על גדרות פח בחזיתות שלדי הבניינים שבבנייה מוכיחים כי את הכל תכנן כאן אדריכל אחד: סמי טיטו. קשה להתייחס למכלול כולו, כי המתחם רחוק מסיום ולמעשה חלקו הוא אתר בנייה אחד גדול. אבל כבר עכשיו אפשר להתייחס להיבטים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1958300_923358807693702_6472846800832975351_n

על האש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם שתכנן סלו הרשמן בשכונת גילה

זה פרויקט שסנדי בטוח יאהב – אין כאן בטון אלא אבן ירושלמית כשרה למהדרין. אחרי שהלכתי לראות את המרכז המסחרי של גילה, חציתי את הכביש הרחב (שלושה נתיבים לכל כיוון) והגעתי ישר לשער המבצר שתכנן האדריכל סלו הרשמן בסוף שנות ה-70. מדובר במתחם מגורים המורכב מקבוצת מבני חצר סגורים, כשבכל אחד מהם שערים גדולים שבראשם קשת.

תהיתם פעם מי תכנן את סינמטק תל אביב, את בניין תיאטרון באר שבע, את שכונת רמת הדר בגבעת שמואל או את הארובה עם שני קובוקטהדרונים בקצה בית חולים הלל יפה בחדרה?? את כולם תכנן סלו הרשמן. בשנות ה-70 וה-80 הוא גם פיתח מודל של בניין ומתחם מגורים למשרד השיכון שנבנה במעלה אדומים (עליו כתבתי כאן), פסגת זאב, טירה ולוד. כאן, בגילה, הצליח הרשמן ליצור מתחם שלם רעיונית ותפקודית.

המתחם בגילה הוא ככל הנראה הפרויקט הכי ידוע של הרשמן. אולי בזכות השער והעיצוב הסימטרי הצליח הפרויקט להתפרסם ולהיזכר יותר מכל פרויקט אחר בשכונות שנבנו בשנות השבעים סביב ירושלים. המתחם שתכנן התפרסם בכל במה אפשרית: כתבי עת ישראלים ובינלאומיים וכן בספרים ישנים וחדשים. הוא נחשב לסמל של תקופה – שירת הברבור של הסגנון הברוטליסטי הישראלי. שנים ראיתי אותו רק בתמונות, עכשיו סופסוף בקרתי בו. לאחר הביקור גברה סקרנותי ולכן גם קפצתי לבקר את הרשמן במשרדו, ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140220_152903

שערי שמיים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון מלחה

בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.

מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?

הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי. ועל כך ברשימה זו.

.

1510556_802833686412882_187752255_n

הכיפה במרכז קניון מלחה

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: