ארכיון קטגוריה: ירושלים

סיבוב בגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה בירושלים

לרוב רגילים למצוא מאבקים של חרדים נגד בנייה באזורי קבורה, אך שכונת סנהדריה החרדית בירושלים בנויה בעצמה על בית קברות יהודי עתיק. הגרעין של בית הקברות המורכב מסדרה של מערות קבורה מהמאה ה-1, חלקן מפוארות וגדולות, נשמר בגן ציבורי שלאורך השנים טופח והוזנח ושוב טופח ושוב הוזנח.

לא הצלחתי לגלות מי תכנן את גן הסנהדרין המקורי שהוקם כאן ב-1951. לאחרונה, ב-2017, שוב תוכנן וחודש הגן בידי אדריכלית הנוף רחל וינר. סיבוב בגן מגלה שהגן מטופח לעומת האטרקציה האמיתית שבו – מערות הקבורה. אלה מוזנחות ועזובות, מלאות בפסולת וסורגי ברזל מכוערים סוגרים עליהן. "בולט כיצד ברגע שהמערות הפסיקו לשרת את המטרות הפוליטיות של המדינה הן נזנחו", כתב אורי ארליך נארגון "עמק שווה" והוסיף: "בקיצור, אפילו אם אתה היסטוריה יהודית, כדאי לך להיות בצד הנכון של העיר".

הפער בין הגן ובין מערות הקבורה והחיבור הכפוי של המקום המטופח עם זה המוזנח, של הצומח והחי עם המוות, של הגלוי ושל הנסתר, הופכים את גן הסנהדרין לפנינה ירושלמית ייחודית.

ועל כך ברשימה זו.

.

277569646_5541931329169737_1850738106934155774_n

המאה ה-1

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הליבה שברחבת הכותל המערבי

המולה והתנגדויות ליוו את הקמתו של "בית הליבה" ברחבת הכותל המערבי בירושלים, שאותו תכננו האדריכלים עדה כרמי-מלמד ומתן ליפמן. לאותם מתנגדים לא התאים הרעיון שעמותה תקים מבנה שכל כולו נועד לחזק את אחיזתה במקום ועוד בשטח הציבורי הפתוח ועל אתר ארכאולוגי. לחלקם גם הפריע שהבניין יסתיר את הרחבה שהיתה חשופה לעיניהם לאורך השנים. כמובן שכל אותן התנגדויות נהדפו והשפעתן על התכנית היתה משנית, כי כך זה כשאתה קם על ארגון שהמחזור השנתי שלו הוא 62,645,000 ש"ח.

מאופק ככל שיהיה ניצב "בית הליבה" או בשם אחר שניתן לו – "בית מורשת הכותל המערבי" פנים אל מול פנים עם הכותל. בהיבט הפרוגרמטי למעט כמה חדרונים עורפיים שנועדו למדריכים שפועלים במסגרת העמותה ושבמקור היו הנימוק המרכזי להקמת המבנה, הוא מכיל בעיקרו אולמות התכנסות בחלקיו העליונים ואתר ארכאולוגי בחלקו התחתון. את החדר במיקום הטוב ביותר – ממש מול הכותל, קיבל כמובן "רב הכותל המערבי".

ועל כך ברשימה זו.

.

275724443_5497880420241495_2287127490981661249_n

2022

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכון ברחוב כורש שתכנן האדריכל אבא אלחנני

למעלה משעה הסתובבתי בשיכון שתכנן האדריכל אבא אלחנני ברחוב כורש בירושלים. לכאורה מבנה טורי פשוט, אלא שאלחנני היצירתי בנה כאן מבנה מורכב, סוג של מגדל אופקי, שמשך אותי עמוק אל תוככי הבניין המכיל מגוון רחב של שטחים משותפים.

אמנם לא מטופח כאן, ועם זאת ניתן להתרשם מהאיכויות האדריכליות, המגוון והמרחב שמאפשר מגוון של שימושים ופעולות. בנוסף, דאג האדריכל לקשר את הבניין לשני רחובות האורך המשיקים לו באמצעות רחבות, שבאחת מהן הוא הזמין את יגאל תומרקין לשלב בו עבודת בטון.

ועל כך ברשימה זו.

.

271066271_5251506708212202_2822523716229995370_n

1965

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ביד לילד ביד ושם

עם כל הכבוד לתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב, הרי שביָד וָשֵׁם בירושלים תמצאו מקום שהקדים אותה ב-35 שנה. אלא שבשונה מהתערוכה של קוסאמה שבאה לביקור קצר ועוד רגע תלך כשהיא מותירה אחריה תורים בלתי נגמרים, האתר שלפניכם לא זז לשום מקום והוא ריק ממבקרים.

מאז פתיחתו של המוזיאון המרכזי ביד ושם ב-2005, צללו כל שאר אתרי הזכרון שקדמו לו ביד ושם לשכחה ונראה שהיקף המבקרים בהם צנח. לרוב תמצאו בהם קבוצות שאותן מובילים מדריכים, אך הקהל הרחב מפספס אותם במסלול הביקור כשהמיקוד הוא במוזיאון. אחד מאותם אתרים נשכחים הוא "יד לילד" – הפרויקט הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה עוד בשנות ה-70 אך בנייתו הושלמה רק ב-1987.

החשיבות של "יד לילד" היא בעיקרה בשינוי הדרמטי שנוצר בשפה החזותית של ההנצחה והזיכרון – משפה מופשטת או לעומתה ישירה, השתנתה השפה לחיזיון רב-רושם. ספדיה יצר במערה תת-קרקעית מבוך של מראות שיוצרות משחקי שקיפות והשתקפות ודרכן נראים חמישה נרות כמיליוני נקודות אור מרצדות אל הנצח.

ועל כך ברשימה זו.

.

261097072_5115123595183848_2988778691019755518_n

1987

.

להמשיך לקרוא

תזכורת: יום שישי הקרוב סיור בשלושה מבננים בשכונת גילה בירושלים

הסיור קרב ובא! ביום שישי הקרוב (19.11) בשעה 13:00 במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.

בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו לתכתיבים חומריים. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.

במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בגילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את המעבר בהם לחוויה יוצאת דופן.

.

251732450_5043019105727631_2436140190362686222_n

19.11.2021

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיבוב בשלושה מבננים בשכונת גילה בירושלים

ניתן להתעכב וללמוד ממרבית סביבות המגורים שנבנו בשכונת גילה לאורך השנים, ואל המיוחדים שבהם אני מזמין אתכם לסייר. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים, אוביל בהם סיור ביום שישי (19.11) בשעה 13:00. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.

בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו להתכתיבים חומריים. ההיבט של פיתוח נוף הוא אחד מהחלשים בגילה ונראה שהאדריכלים לא ממש התעניינו בנושא. בתקופת התכנון הם נפגשו מעת לעת ודנו יחד בתכניות שערכו, ביקרו זה את זה, שינו ושיפרו. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.

במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בהתנחלות גילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את התנועה בהם לחוויה יוצאת דופן.

ועל כך ברשימה זו.

.

צילום מסך 2021-11-04 232930

70'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במעון ההורים ברחוב בוסתנאי 33 בירושלים

המבנה המיוחד ברחוב בוסתנאי 33 שבשכונת קטמון בירושלים, מתייחד לא רק בצורתו ותכנונו, אלא גם בתקנון שמהווה בסיס לדייריו – כולם בני 60 ומעלה. לא מדובר בבית אבות, אלא בבית דירות בו כל הדירות הן קטנות, בנות חדר או חדר וחצי ומתאימות לדיירים בודדים, אך גם לכאלה שמתגוררים עם מטפלת.

למרות שחלפו כמעט 60 שנה מאז הוקם (1963), נשמר הבניין לכל אורך השנים. סבכות בטון מכסות על חזיתותיו המוארכות. חלקן הקטן נפרץ או נבצע, אך רובן נותר כמו שהיה. האדריכל זולטן שמשון הרמט השכיל לעבור מהעיצוב המודרני שאפיין את עבודותיו המקודמות לעיצוב הברוטליסטי שאפיין את יצירתו בשנות ה-60 ולהתמודד יפה עם יצירה של בית דירות זעירות שימנע מלהפוך לשיכון אנונימי.

ועל כך ברשימה זו.

.

244374582_4940676075961935_2216666051685334734_n

1963

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנת האוטובוס בקמפוס גבעת רם שתכננו יסקי ואלכסנדרוני לצד קיר אמנות של יצחק דנציגר

באוניברסיטה העברית של שנות ה-50 התלבטו איזו יצירת אמנות תקבל את פני הבאים אל הקמפוס. כיום באוניברסיטת תל אביב כבר החליטו שאת פני הבאים יקבל מרכז מסחרי, אולי כדי לחלוב ככל הניתן את הסטודנטים. אלא שכנראה יש פער בין אוניברסיטה שמצויה בצמיחה ובין כזו ששוקעת. האמן יצחק דנציגר הוא זה שנבחר לשלב את יצירתו על הקיר שסגר על רחבת ההיסעים שבכניסה לקמפוס.

את סככת האוטובוסים שנחשבה בשעתו ליצירה מקורית בסגנון הברוטליסטי תכננו במשותף האדריכלים אברהם יסקי בן ה-30 ואמנון אלכסנדרוני בן ה-28, שזו היתה להם העבודה הראשונה שהשלימו כשותפים טריים (בשעתו מעורבים היו גם בתכנון הספרייה הלאומית).

בדרך לסיור בספרייה הלאומית ורגע לפני הסיבוב בבניין פלדמן, התעכבתי בכניסה עם התחנה וקיר האמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

240420093_4815338878495656_793133593372041795_n

1957

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין פלדמן בקמפוס גבעת רם בירושלים

במרכז קמפוס גבעת רם שלטו בעבר האדריכלים הצעירים. אך בכניסה היו אלה דווקא המתכננים בעלי הניסיון והוותק שתכננו את הבניינים הראשונים בשורת מבני הקמפוס, אם לא מכלילים את תחנת האוטובוסים שמקדימה את פני הבאים. אחד מאלה הוא בניין פלדמן (במקור: מכון מייזר ללימודי היהדות), המאכלס כיום את המכון הישראלי ללימודים מתקדמים ואת מרכז פדרמן לחקר הרציונליות. האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד תכננו את המבנה שמתייחד בצורתו ובתוכנו ושבנייתו הושלמה ב-1957. זה גם היה הפרויקט המשמעותי המשותף לשניים, וחתם דרך משותפת ופורייה שארכה 22 שנים.

הסתובבתי בבניין בשבוע שעבר ורגע לפני שהעברתי סיור בספרייה הלאומית הסמוכה. השעה כבר היתה קרובה לשש, והבניין היה ריק כמעט לגמרי. בקומת המרתף עבדו פועלים בשיפוץ וקולותיהם הדהדו אל-על, חדרי החוקרים היו סגורים ורק בקומה העליונה ישב במשרדו אחד מחברי הסגל של המרכז – פרופ' ישראל אומן.

ועל כך ברשימה זו.

.

238987796_4796634453699432_7265465500542979001_n

1957

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית גיורא בירושלים שתכננו נדלר-נדלר-ביקסון שהריסתו בוטלה ויבנה עליו אגף חדש

למודרניזם הירושלמי שאותו ניסחו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון היה אופי מובהק, כזה שבא לידי ביטוי בשורה של מבני ציבור שתכננו בעיר החל מאמצע שנות ה-50 ועד לאמצע העשור הבא. בניין הספרייה הלאומית שבתכנונו השתתפו היה הבולט שבהם, ו"בית גיורא" (1963) שהוקם כמעון לעולים חדשים בשכונת קריית היובל הוא הפחות מפורסם. לכן, ההחלטה שהתקבלה להרוס אותו, עברה מחוץ לרדאר של חובבי השימור. אלא שעיון מקרי של סגן מתכננת המחוז בלשכת התכנון ירושלים במונוגרפיה המוקדשת לעבודות המשרד, הובילה להחלטה להפוך את ההחלטה ושמור על המבנה באמצעות תמריצים לבעלי הנכס.

בימים אלה מקודמת התב"ע, שאותה ערכו ADMA אדריכלים, הקובעת כיצד ישומר הבניין, מה תהיה תכולתו החדשה וכיצד יורחב לגובה ואל תת-הקרקע.

ועל כך ברשימה זו.

.

239825114_4806219552740922_522332708621050237_n

1963

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לסיור בירושלים והרצאה בקיבוץ הזורע

בזמן שהתרבות שוקעת אין פלא שנזכרים בפנינים מן העבר וגם ביוצרים שנשכחו. בשבוע הבא יתקיימו שני אירועים שאקח בהם חלק – האחד הוא סיור בספרייה הלאומית, השני הוא הרצאה בקיבוץ הזורע לכבוד ספר חדש על האמן רודא ריילינגר.

ביום  רביעי 18.8 תהיה זו הזדמנות לבקר במשכנה של הספרייה הלאומית, רגע לפני הסתלקותה לבניין חדש בצמוד לקריית הממשלה. יומיים קודם מכן, ביום שני 16.8, תהיה זו הזדמנות לבקר באחד הקיבוצים העשירים באדריכלות ובאמנות, וגם לשבת בתיאטרון הפתוח שבחזית מוזיאון וילפריד ישראל (פנינת אדריכלות בפני עצמה) וללמוד על אחד האמנים המרתקים שפעלו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

235627056_4772063836156494_2221343014607838683_n

שני ורביעי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין סנסור שבכיכר ציון בירושלים

כבר שנים רבות, אולי מאז נוסדה, משמשת כיכר ציון שבמרכז ירושלים כמקום מועדף להפגנות. מדור לדור מתחלף הקהל וגם הדוברים על הבמות והמרפסות. גם עיצוב הכיכר והעסקים שבהיקף התחלפו, אפילו המכוניות הוחלפו במדרחוב בצד אחד וברכבת קלה בצד השני. הדמגוגיה שמשלהבת את ההמון נשארת וכך גם אחדים מהבניינים.

בניין סנסור הוא מהדיירים הוותיקים בסביבת הכיכר. מעל לפתח הראשי לבניין מצוינים בלוח אבן שמות מייסדיו – האחים סנסור ושנת הבנייה – 1929 (MCMXXIX). זהו גם ככל הנראה הגדול והשמור שבבנייני הכיכר. הבניין בצורת מחומש גובל ברחובות יפו, בן-יהודה ולונץ. האדריכל מישל סאמאחה העניק לו חזות אקלקטית ששאבה את השראתה בעיקר מהאדריכלות הקלאסית, כזו שאופיינית לבניינים שהוקמו לאורך הרחובות הראשיים בערי אירופה של המאה ה-19. מדובר במבנה שהוכרז לשימור, ולמרות הניסיונות החוזרים ונשנים להוסיף לו קומות וייעודים – כל התכניות שהוגשו עד היום נדחו והוא נותר כמו שהיה.

ועל כך ברשימה זו.

.

223613799_4721080947921450_6075582080800038727_n

1929

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגן הפעמון ובגן בלומפילד בירושלים

ב-1965 הוחלט בעיריית ירושלים לגשת ולתכנן את האזור המזרחי של העיר שנשק לקו שביתת הנשק עם הירדנים מול חומות העיר העתיקה. נערכה תחרות אדריכלים גדולה שלא יצא ממנה כלום, כי מעמד האזור השתנה לגמרי ברגע שהעיר אוחדה והגבול בוטל. אחד מתוצרי השינויים היה ההחלטה על הקמת "גן בלומפילד" – גן ציבורי ליניארי שקצהו הדרומי נפגש עם הכנסייה הסקוטית וקצהו הצפוני מתחכך במלון המלך דוד. במקביל המשיך הפיתוח הציבורי גם אל צידו השני של רחוב המלך דוד ונקרא "גן הפעמון".

את שני הגנים, שהפכו בסוף שנות ה-70 ומיד עם פתיחתם לציבור לפופולארים בקרב כל תושבי העיר, תכנן האדריכל אולריק פלסנר. פלסנר הצליח ליצור מרחב ציבורי עשיר ומגוון שמשנה את אופיו לאורך הגן תוך הקפדה על פרטים קטנים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חד פעמי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם בתכנון אריה ואלדר שרון בשכונת גילה

שכונת גילה היתה לשדה הניסויים האחרון של האדריכלות בישראל, פרק משמעותי בהתפתחותה של האדריכלות המקומית בכלל ושל תחום המגורים בפרט. הפרויקט המפורסם והקיצוני ביותר שהוקם במסגרת זו היה מתחם המגורים של 288 דירות שתכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון. שני הרעיונות המרכזיים בפרויקט היו הכוונה ליצור סביבת מגורים בהשראת רעיונות של אדריכלות ים-תיכונית המזכירה בצורתה קסבה, והשימוש באלמנטים מתועשים וחזרתיים.

הכישלון המהדהד של הפרויקט נבע ממגוון של סיבות וליקויים שגם בלי עין מקצועית ניתן לזהות. כשמשרד השיכון לא הצליח למכור את הדירות, אז הוא הוסב למרכז קליטה. כיום המתחם כולו מוזנח ומטולא, אך עדיין ניתן לזהות את צורתו המקורית והחזרתית. סיבוב במתחם מגלה שהוא שוקק חיים הודות למשפחות צעירות עם ילדים שמאכלסות אותו, חילונים ודתיים. תכנית להריסתו לטובת מגדלי מגורים חדשים מאיימת על עתידו.

ועל כך ברשימה זו.

.

גופי נותר להירקב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם המגורים בשכונת גילה שתכנן גרשון צפור

רגע לפני הסגר שהטילו עלינו ביבי וכנופייתו (שחושבים שהסגר לא חל עליהם), הספקתי להסתובב באחד המבננים היותר מוצלחים בגילה זה שתכנן האדריכל גרשון צפור והושלם ב-1983. כיצד ניתן לזהות את הצלחתו? המתחם נקי, מתוחזק היטב, הגינון מטופח ומלבלב והמקום שקט ונעים. יש תחושת ביטחון הודות לפריסה של הבינוי המתוכננת באופן בו פתחי החלונות פונים לחצר פנימית בה גם מתרחשת התנועה הרגלית ומחזקת גם בהצלחה את הקשר בין הדיירים ובין הסביבה הקרובה.

הרחוב הפנימי שחוזר ומופיע במבננים רבים באחרים בגילה, כזה שמיועד להולכי רגל בלבד ומשולב בבניין עצמו, מופיע גם כאן. אך זה החלק הפחות מוצלח בבניין – הוא מוזנח, מתפורר, לא בטוח ולמעשה מיותר לגמרי. פיצול התנועה היתה הנחייה של משרד השיכון באותן השנים שבהן תוכנן המבנן, ולמרות הכוונה הטובה התוצאה החלישה את הסביבה כולה. אבל בכמה מהלכים פשוטים אפשר היה למצוא לו שימוש אחר, לנצל את השטח טוב יותר ולא להותיר מקום כזה מוזנח.

כעת, עם פיתוח הרכבת הקלה בגילה, גם על המתחם שתכנן צפור לוטשים יזמים עיניים. הם מעוניינים לקדם בו פינוי-בינוי לטובת ציפוף התושבים, מהלך שיצדיק את הקמתה והפעלתה של מערכת להסעת המונים שעלותה גבוהה במיוחד. קודם שמזדרזים להרוס עצרתי במתחם כדי לראות מה יש בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

עתיקה וצעירה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם הראשון של האדריכל רם כרמי בשכונת גילה

המבנן הגדול והבולט שתכנן האדריכל רם כרמי, חתן פרס ישראל לאדריכלות זוכה פעמיים פרס רכטר ופעמיים פרס רוקח, הוא זה שמקבל את פני הבאים בשערי שכונת גילה. הוא גם יוצא הדופן מבין כל המתחמים שנבנו וזאת הודות לגן הציבורי הרחב שחלק מממנו עוטף ונראה כמו צומח ממנו.

העניין המחודש באדריכלות מסורתית באה זמן קצר לפני תכנון הפרויקט עם פתיחת שערי העיר העתיקה בירושלים, בעקבות מלחמת ששת ימים. עד אז מצאו האדריכלים את עיקר ההשראה באדריכלות הבינלאומית, בצרפת, אנגליה, גרמניה וארה"ב בעיקר. כעת המבט נותר כאן. הפרויקט שתכנן כרמי כמו עוד כמה מתחמים שהוקמו בגילה באותן השנים, היה מהראשונים בארץ שבו בא לידי ביטוי ניסיון אדריכלי לשלב אלמנטים מהבנייה הירושלמית המסורתית, כאלה מהותיים כמו סמטאות, קסבות, כיכרות קטנות, ארקדות, שערים, וכאלה עיצוביים כמו קשתות ואבן ובעיקר התמודדות עם טופוגרפיה הררית.

בימים אלה כשהרכבת הקלה הולכת ומוקמת בגילה, המתחם של כרמי, כמו עוד מתחמים רבים בשכונה, נמצא בסכנת הריסה לטובת בנייה צפופה וגבוהה יותר. הדיירים משוכנעים שהם יושבים על מכרה של זהב והסכמתם לפרויקט פינוי-בינוי יניב להם דירות מרווחות יותר, אבל הם מתעלמים מכך שהבנייה הצפופה והגבוהה והתכנון הגרוע הנהוג כיום בארץ, ייצרו להם סביבה שסביר להניח תהיה פחות נעימה ושלווה מזו שממנה הם נהנים כיום. הסוגיה לא פשוטה ורצוי להיכנס אליה עם הבנה ומודעות מלאה ככל הניתן לערכים של המקום.

ועל כך ברשימה זו. 

.

זה השער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על ההצעה למשכן הכנסת של האדריכלים אבא אלחנני ומרדכי בן חורין

בתחרות על תכנון משכן הכנסת זכתה ב-1957 הצעתו של האדריכל יוסף קלרווין, שבוצעה בשינויים ועלתה לאדריכל בבריאותו. אלא שהפעם אתעכב על הצעתם המשותפת של האדריכלים אבא אלחנני (2008-1918), חנה אלחנני (2016-1919) ומרדכי בן חורין (נולד ב-1930). הצעתם היתה חריגה וכללה מגדל של 16 קומות, כשבישראל בנו אז מקסימום לגובה של ארבע קומות.

אבא אלחנני תכנן במשותף עם אשתו חנה את בית פיליפ מוריי באילת, את משכן נשיאי ישראל, מדרשיית עמליה בירושלים וכן כתב אינספור מאמרים על תולדות האדריכלות. פסגת עבודת הכתיבה של אלחנני היא ספרו המנסח את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). בן חורין תכנן כמה מפניני האדריכלות בישראל ובהם בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן ועוד אינספור וילות שעל אחדות מהן כתבתי פה ושם. השניים ביחד ובנפרד ניגשו לתחרויות רבות במהלך שנות ה-50 וה-60, תקופה בה רבים ממבני הציבור בארץ נבנו בעקבות תחרויות אדריכלים. ההצעות שהגישו במשותף לא זכו בפרס ראשון, אך בנפרד כל אחד מהם זכה בתחרויות וביצע את הצעותיו.

שיחה עם בן חורין מגלה כיצד נוצר הקשר בין השלושה. על הסיפורים שמאחורי ההצעה ומאחורי התחרות ועל תחרויות נוספות בהן התמודדו, כמו הקריה לחקר הגרעין בדימונה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומשכן נשיאי ישראל. 

ועל כך ברשימה זו.

.

ביחד נתגבר

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: