ארכיון קטגוריה: ירושלים

סיבוב במתחם המגורים בשכונת גילה שתכנן גרשון צפור

רגע לפני הסגר שהטילו עלינו ביבי וכנופייתו (שחושבים שהסגר לא חל עליהם), הספקתי להסתובב באחד המבננים היותר מוצלחים בגילה זה שתכנן האדריכל גרשון צפור והושלם ב-1983. כיצד ניתן לזהות את הצלחתו? המתחם נקי, מתוחזק היטב, הגינון מטופח ומלבלב והמקום שקט ונעים. יש תחושת ביטחון הודות לפריסה של הבינוי המתוכננת באופן בו פתחי החלונות פונים לחצר פנימית בה גם מתרחשת התנועה הרגלית ומחזקת גם בהצלחה את הקשר בין הדיירים ובין הסביבה הקרובה.

הרחוב הפנימי שחוזר ומופיע במבננים רבים באחרים בגילה, כזה שמיועד להולכי רגל בלבד ומשולב בבניין עצמו, מופיע גם כאן. אך זה החלק הפחות מוצלח בבניין – הוא מוזנח, מתפורר, לא בטוח ולמעשה מיותר לגמרי. פיצול התנועה היתה הנחייה של משרד השיכון באותן השנים שבהן תוכנן המבנן, ולמרות הכוונה הטובה התוצאה החלישה את הסביבה כולה. אבל בכמה מהלכים פשוטים אפשר היה למצוא לו שימוש אחר, לנצל את השטח טוב יותר ולא להותיר מקום כזה מוזנח.

כעת, עם פיתוח הרכבת הקלה בגילה, גם על המתחם שתכנן צפור לוטשים יזמים עיניים. הם מעוניינים לקדם בו פינוי-בינוי לטובת ציפוף התושבים, מהלך שיצדיק את הקמתה והפעלתה של מערכת להסעת המונים שעלותה גבוהה במיוחד. קודם שמזדרזים להרוס עצרתי במתחם כדי לראות מה יש בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

עתיקה וצעירה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם הראשון של האדריכל רם כרמי בשכונת גילה

המבנן הגדול והבולט שתכנן האדריכל רם כרמי, חתן פרס ישראל לאדריכלות זוכה פעמיים פרס רכטר ופעמיים פרס רוקח, הוא זה שמקבל את פני הבאים בשערי שכונת גילה. הוא גם יוצא הדופן מבין כל המתחמים שנבנו וזאת הודות לגן הציבורי הרחב שחלק מממנו עוטף ונראה כמו צומח ממנו.

העניין המחודש באדריכלות מסורתית באה זמן קצר לפני תכנון הפרויקט עם פתיחת שערי העיר העתיקה בירושלים, בעקבות מלחמת ששת ימים. עד אז מצאו האדריכלים את עיקר ההשראה באדריכלות הבינלאומית, בצרפת, אנגליה, גרמניה וארה"ב בעיקר. כעת המבט נותר כאן. הפרויקט שתכנן כרמי כמו עוד כמה מתחמים שהוקמו בגילה באותן השנים, היה מהראשונים בארץ שבו בא לידי ביטוי ניסיון אדריכלי לשלב אלמנטים מהבנייה הירושלמית המסורתית, כאלה מהותיים כמו סמטאות, קסבות, כיכרות קטנות, ארקדות, שערים, וכאלה עיצוביים כמו קשתות ואבן ובעיקר התמודדות עם טופוגרפיה הררית.

בימים אלה כשהרכבת הקלה הולכת ומוקמת בגילה, המתחם של כרמי, כמו עוד מתחמים רבים בשכונה, נמצא בסכנת הריסה לטובת בנייה צפופה וגבוהה יותר. הדיירים משוכנעים שהם יושבים על מכרה של זהב והסכמתם לפרויקט פינוי-בינוי יניב להם דירות מרווחות יותר, אבל הם מתעלמים מכך שהבנייה הצפופה והגבוהה והתכנון הגרוע הנהוג כיום בארץ, ייצרו להם סביבה שסביר להניח תהיה פחות נעימה ושלווה מזו שממנה הם נהנים כיום. הסוגיה לא פשוטה ורצוי להיכנס אליה עם הבנה ומודעות מלאה ככל הניתן לערכים של המקום.

ועל כך ברשימה זו. 

.

זה השער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על ההצעה למשכן הכנסת של האדריכלים אבא אלחנני ומרדכי בן חורין

בתחרות על תכנון משכן הכנסת זכתה ב-1957 הצעתו של האדריכל יוסף קלרווין, שבוצעה בשינויים ועלתה לאדריכל בבריאותו. אלא שהפעם אתעכב על הצעתם המשותפת של האדריכלים אבא אלחנני (2008-1918), חנה אלחנני (2016-1919) ומרדכי בן חורין (נולד ב-1930). הצעתם היתה חריגה וכללה מגדל של 16 קומות, כשבישראל בנו אז מקסימום לגובה של ארבע קומות.

אבא אלחנני תכנן במשותף עם אשתו חנה את בית פיליפ מוריי באילת, את משכן נשיאי ישראל, מדרשיית עמליה בירושלים וכן כתב אינספור מאמרים על תולדות האדריכלות. פסגת עבודת הכתיבה של אלחנני היא ספרו המנסח את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). בן חורין תכנן כמה מפניני האדריכלות בישראל ובהם בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן ועוד אינספור וילות שעל אחדות מהן כתבתי פה ושם. השניים ביחד ובנפרד ניגשו לתחרויות רבות במהלך שנות ה-50 וה-60, תקופה בה רבים ממבני הציבור בארץ נבנו בעקבות תחרויות אדריכלים. ההצעות שהגישו במשותף לא זכו בפרס ראשון, אך בנפרד כל אחד מהם זכה בתחרויות וביצע את הצעותיו.

שיחה עם בן חורין מגלה כיצד נוצר הקשר בין השלושה. על הסיפורים שמאחורי ההצעה ומאחורי התחרות ועל תחרויות נוספות בהן התמודדו, כמו הקריה לחקר הגרעין בדימונה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומשכן נשיאי ישראל. 

ועל כך ברשימה זו.

.

ביחד נתגבר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב נוסף בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

ב-1965 הוחלט להעניק את פרס רכטר לאדריכלים היינץ ראו (1965-1898) ודוד רזניק (2012-1924)תשע שנים לאחר חנוכת בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראו כבר לא חי בישראל ושבועות ספורים לאחר ההחלטה הוא ניפטר. הוא עזב לגרמניה לאחר שתכנן בארץ שורה ארוכה של מבני מופת לאורך שלושה עשורים, ואת מותו הוא מצא בעיירה נידחת ביער השחור. רזניק שהיה צעיר ממנו בחצי יובל שנים, המשיך ותכנן בישראל והפך לאחד מהאדריכלים הבכירים ואף זכה לימים בפרס ישראל.

כל מי שביקר במבנה נוכח עד כמה הוא אינו יעילהוא מרוחק ממרכז הקמפוס, האקוסטיקה בו היא גרועה, אין פתחים ישירים אל החוץ לכן התחושה בפנים לאורך זמן היא לא נעימה. כתוצאה מכל אלה בית הכנסת בקושי פעיל. ועדיין, בית הכנסת האוניברסיטאי נחשב לאחד מהמבנים המונומנטליים הזכורים ביותר שתוכננו בישראל. כתבתי עליו רשימה מפורטת לפני שנים אחדות שאותה תוכלו לקרוא כאן. אלא שהפעם, מתוך הסגר שהוטל עלינו, בחרתי לשוב אל אותן התמונות וללוות אותן בהרצאתו של האדריכל ארטור גליקסון, אותה הוא נשא בטקס הענקת פרס רכטר שנערך ב"בית המהנדס" ברחוב דיזנגוף 200 בתל אביב.

בהרצאה שפורסמה לאחר מכן בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" (גיליון 6, 1965), מסביר גליקסון מדוע נבחר מבנה קטן ושולי זה לזכות בפרס היוקרתי ומהי חשיבותו. לאדריכלים גם ניתן פרס כספי על סך 3,000 לירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14434864_1392300134132898_4535504389955198911_o

אדם לתוך עצמו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בישיבת קול תורה בשכונת בית וגן

הייתי בדיון בוועדה לתשתיות לאומיות שהתקיים בשכונת בית וגן בירושלים, ו-200 מטרים מחדר הישיבות בו התקיים הדיון שוכנת כבר 62 שנה ישיבת קול תורה המפורסמת. זו היתה הזדמנות מצוינת לשלב צעקות ודם עם אדריכלות ותורה (ולבסוף גם חומוס). הדיון בות"ל עסק בשאלת המשך תוואי קו הרכבת הסגול בתחום גבעת שמואל עד לפתח תקוה. באופן חריג ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני התנגד נחרצות שהקו יכנס לעירו. הובילו אותו קבוצה של תושבים שמתגוררת בסמוך לתוואי המתוכנן וחוששים מירידה באיכות חייהם. הדיון היה רווי צעקות, עלבונות והאשמות. תומכי הקו הגיעו בלי כל ייצוג של עורכי דין, אך נראה שזה לא הפריע. לעומתם המתנגדים לרכבת הקלה הגיעו עם עורכי דין, אך כאלה שמתמחים בהטלת אימה וכמו במקרים דומים אחרים פספסו ולא השכילו להבין ולהציג את חסרונותיו האמיתיים של קו הרכבת הקלה ולהשתמש בהם. במקום זה הם נתלו בטיעונים שהוכיחו יותר מכל את חוסר ההבנה שלהם ברכבת הקלה ובמערכת שהיא חלק ממנה. בין הדוברים שתמכו בקו הרכבת בתוואי שנקבע היה מנהל ארגון "המרכז לעיוור בישראל". הוא טען כי רכבת קלה משפרת לאין ארוך את יכולת הנגישות של בעלי מוגבלות ובמיוחד עיוורים, ומשפרת להם את היכולת לצאת לעבוד ולהיות עצמאיים. כבר מהרגע הראשון טענותיו הקפיצו את המתנגדים לרכבת הקלה, שמנעו ממנו לסיים משפט שלם וקטעו אותו בצעקות ויללות. בתום הדיון יצאנו אל הגשם ואל הרחוב הרטוב ופנינו לישיבת קול תורה.

השנה היא שנת ה-80 להיווסדה של ישיבת קול תורה הנחשבת לאחת הישיבות המובחרות והמבוקשות אצל לומדי התורה החרדים בארץ ובעולם. גם טעם טוב היה לראשיה, כשבחרו באדריכל יוסף שנברגר שיתכנן את בניין הישיבה, שחלקה הראשון נחנך ב-1957.

ועל כך ברשימה זו.

.

בם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במבנן שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה

בין הבודדים שתכננו יותר ממתחם אחד בשכונת גילה היו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (אדריכל אחראי: ניסן קנולר). הם גם היחידים שתכננו נוסף על מתחמי המגורים מוסדות ציבור. על המתחם המאוחר שתכננו בגילה כתבתי כאן והוא שונה באופן מהותי מהמתחם הראשון שתכננו ובו הסתובבתי לאחרונה. המתחם המאוחר הוא קטן יחסית ומורכב משלושה בלוקים הפרוסים כמו משולש סביב לחצר פנימית. לעומתו המתחם הראשון שאותו הם החלו לתכנן ב-1971 ובנייתו הושלמה בסוף אותו עשור, הוא עצום בגודלו יחסית לישראל, הוא הגדול ביותר בגילה, הוא לינארי ורחובות פנימיים מלווים אותו לכל אורכו.

למרות ההידרדרות של שכונת גילה ובכלל של ירושלים לאורך השנים ועזיבתה של אוכלוסייה חזקה, הצליח המתחם הוותיק הזה לשמור על מעמדו. סיבוב בו מגלה שאיכות הבנייה היתה בהחלט גבוהה, הדיירים הנוכחים מקפידים להימנע מבניית תוספות מכוערות, מהשלכת פסולת ברחובות ומהעברת צנרות וכבלים בחזיתות. לכאן לא הצליח להיכנס הישראלי המכוער שנוהג לעשות מה שהוא רוצה בכל מקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

רחוב פנימי

.

להמשיך לקרוא

מוזמנים לשני סיורים בגבעת רם

בעקבות המחקר ופרסום הספר שמעון פובזנר, אדריכל (הוצאת דביר), יערך ביום שישי (19.10) במסגרת "בתים מבפנים" סיור במבנים שתכנן פובזנר בגבעם רם. את הסיור אותו נוביל אדריכל ד"ר צבי אלחייני וגם אני, נתחיל בשעה 11:15 בתיכון ליד"ה שהיה פרויקט פורץ דרך בשעתו. נמשיך אל רחבת הכניסה של הקמפוס ונבקר בבנייני הפקולטות אותם תכנן במשותף עם האדריכל אברהם יסקי. נסיים בספרייה הלאומית בו חבר פובזנר לקבוצה של אדריכלים צעירים.

סיור נוסף אקיים באותו יום והוא יוקדש למבנים שונים בקמפוס. הסיור יפתח בשעה 09:30 בספרייה הלאומית, ימשיך אל המרכז למדעי המוח שנחנך לאחרונה בתכנונו של האדריכל נורמן פוסטר ויסתיים בביקור בבית הכנסת האוניברסיטאי שזיכה את מתכנניו, האדריכלים היינץ ראו ודוד רזניק, בפרס רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

עכשיו בחנויות: שמעון פובזנר, אדריכל (הוצאת דביר)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב עמק רפאים 32

דוגמאות לכל סגנונות הבנייה שעברו על ירושלים ב-150 השנים האחרונות ניתן למצוא ברחוב עמק רפאים. הטמפלרים היו הראשונים שבנו בו את בתיהם בסגנון אותו ייבאו מגרמניה. לאחר מכן הצטרפה בנייה בסגנון אוריינטלי שהוחלפה בסגנון בינלאומי. אחר כך הגיעו הסגנון המודרני המאוחר, הברוטליזם (נדלר-נדלר-ביקסון תכננו פה את בית תרבות העמים לנוער), הפוסט-מודרניזם ולבסוף הסגנון הירושלמי העכשווי שהצליח להתגבש בשני העשורים האחרונים. התוספת החדשה לרחוב היא מלון "אוריינט", המשלב מבנים טמפלרים שחודשו ולצידם הוקם בית מלון גדול וחדש (בתכנון פייגין ואיל זיו).

יש פה גם שילוב של ייעודים כמו מגורים, מסחר, תרבות, מלונאות, תעסוקה. יש גם בית קברות לדיירים שלא מוכנים בשום אופן להיפרד מהרחוב.

הבניין במספר 32 משך את תשומת ליבי בעיקר בגלל החלון האנכי בחדר המדרגות (אלה החלקים שלרוב מושכים אותי). זה בניין שנבנה בסגנון הבינלאומי אך יש בו אלמנטים שלא תוכלו למצוא במבני הסגנון שנבנו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שולי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בבצלאל

אחרי דיון במינהל התכנון המשכתי לתערוכת עבודות בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. המעבר הוא חד: מהבוץ של הפרקטיקה אל פסגת האולימפוס של האקדמיה. העבודות בבצלאל הן מגוונות וברובן עוסקות בפתרונות של דיור במציאות ישראלית שזו הבעיה העיקרית שלה.

החידוש בתערוכה הוא הצגת קבוצת עבודות שערכו בוגרות המחזור הראשון של התכנית החרדית שבצלאל החל להפעיל לפני ארבע שנים. 70 סטודנטיות לומדות כיום בתכנית ובמסגרת התערוכה שבמרכז העיר מוצגות עבודות הגמר של הבוגרות. התוצרים הירודים מפתיעים, אך מתברר שהעבודות המוצגות הן מבחר מייצג וחלקי.

ועל כך ברשימה זו.

.

lol

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגני קטמון

שינוי משמעותי בתכנון סביבות מגורים ביצע האדריכל זאב שיינברג כשחנך ב-1995 את פרויקט גני קטמון בירושלים. בשיחה עמו הוא מנמק ומתאר את המהלכים שהובילו לבחירת הרעיון ליצור במתחם בשטח של 21.8 דונם, טבעת של מבנים המפנים את גבם לסביבה ההיקפית ופונים אל גן פנימי. שכונות מהסוג הזה הרתיעו אדריכלים רבים שניסו להילחם בתופעה שפגעה לטענתם בסביבה העירונית ויצרה קהילות סגורות ומסתגרות.

לאחר שחודרים מבעד לחומה הגבוהה שהפרויקט מפנה לכיוון רחוב רחל אמנו, מתגלה הגן הציבורי המטופח שבמרכזו. כך גם נחשפת העובדה ששיינברג נמנע מלתכנן מבנים חוזרים, אלא כל בניין במתחם תוכנן באופן מעט שונה. כיום קשה לדמיין שבאתר הזה ממש פעל במשך עשרות שנים אצטדיון הכדורגל של קבוצת הפועל ירושלים, מקום שמשך אליו מידי שבת עשרות אלפי אוהדים. הם כולם נעלמו לטובת השקט והרוגע שמאפיין את הסביבה כיום.

ועל כך ברשימה זו.

.

לא יתחילו בלעדינו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב שביעי על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להפגש ולשוחח עם הרבה אדריכלים ואדריכלי נוף. בגלל שרציתי שבמאמרים לא רק יובאו ציטוטי המתכננים אלא גם ניתן יהיה לראות אותם, וצלמי האדריכלות לא צילמו אותם, אז לקחתי על עצמי את האחריות. יצא שצברתי תמונות אדריכלים ולפני כמה חודשים התחלתי להציג כאן סדרת רשימות עם אותן תמונות. 25 אדריכלים ואדריכלי נוף שצלמתי בשנים האחרונות מופיעים כאן.

זו רשימה שביעית (123456) שנפתחת עם האדריכל רנדי אפשטיין – שותף במשרד קולקר-קולקר-אפשטיין (עופר קולקר מופיע בהמשך הרשימה). את הרשימה חותם האדריכל חיים דותן, אותו צלמתי בהרצאה קצרה במוזיאון תל אביב לאמנות ובה הציג את הביתן שבנה והרס באקספו שהתקיים ב-2010 בשנגחאי.

ועל כך ברשימה זו.

.

כלים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכונים שתכננו הנדלרים בשכונת טלביה רגע לפני הריסתם

הקדמתי לביקור במגדל התצפית ולכן הלכתי לחפש את מתחם הבלוקים בשכונת טלביה, אותו תכננו האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון ובנייתו הושלמה ב-1962. האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בשיתוף האדריכל שמואל ביקסון מיעטו לתכנן מגורים לאורך שנות עבודתם (2010-1946). עדיין, הם הצליחו לגעת לאורך השנים בתחום וליצור טיפוסים שונים ומגוונים של מגורים, החל מוילות קטנות, בלוקים, מעונות סטודנטים, הוסטלים לעולים חדשים, שכונה ניסיונית, מגורים למשפחות אמנה, מגורים לחרדים, מגורי יוקרה בצפון תל אביב ועד מתחם של וילות ומגדלים בגאנה שבאפריקה.

הבלוקים בטלביה כוללים 48 יח"ד בשלושה בניינים דומים בעיצובם אך שונים זה מזה במספר הקומות ובאופן פריסתם במגרש. ברשימה זו אתמקד בנושא העיצובי בו מורגשת גישתו של האדריכל שמואל ביקסון שהכניס למשרד את הסגנון הברוטליסטי, הן במישור החומרי והן בזה הצורני. בימים אלה נידונה ברשויות התכנון תכנית להריסת שניים מהבלוקים לטובת הקמת מבנים חדשים בתכנון האדריכל מתי רוזנשיין, והרמתי טלפון לשוחח אתו על הפרויקט החדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

1962

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים

במשך יותר מ-300 מאות שנים שימשו ארבעת בתי הכנסת הספרדיים הצמודים זה לזה את הקהילה המקומית ברובע היהודי בירושלים, עד שנעזבו והוחרבו במלחמת העצמאות. ב-1967 החליף האזור ידיים ופרויקט שיקום בתי הכנסת הפך לגולת הכותרת של מפעל החידוש ברובע. על הפרויקט הופקד האדריכל דן טנאי שהתמחה בשנותיו האחרונות בחידוש בתי כנסת.

טנאי היה נאמן למקור, ושמר על המבנה הייחודי ואף הוסיף לו רובד חדש ועכשווי המתייחס לתחייה הלאומית של עם ישראל בארצו. האתר חזר לפעול בחלקו לתפילה ובמקביל הפך גם לאטרקציה תיירותית מרכזית ברובע המתחדש. לאורך השנים, השתנו פני הרובע ומעמדו התיירותי של האתר שקע עם פתיחתן של אטרקציות חדשות ומלהיבות יותר וגם כבית כנסת לא הצליח לפתח סביבו קהילה מלוכדת ומשמעותית.

ועל כך ברשימה זו.

.

תחזיק חזק שם למעלה ואל תקשיב למה אומרים עליך כאן למטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי הספינה ארינפורה בהר הרצל

רגע לפני הסיור באתר הזכרון החדש בכניסה להר הרצל, קפצתי לראות את האנדרטה לחללי הספינה "ארינפורה" שטבעה בים התיכון ב-1943. היא צללה למצולות עם אלף נוסעיה, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הפגיזו אותה. את האנדרטה כמו אנדרטאות אחרות בהר הרצל תכנן האדריכל אשר חירם, שבין השאר עיצב את מצבת הקבורה הצבאית ובכלל תכנן את תכנית הר הרצל.

האנדרטה מוזנחת: הבריכה הרדודה ריקה ממים, הקרמיקה התכולה מתפרקת והלוחות עם השמות מכוסים אבק. זה מחזה לא נעים, כי הדבר הכי קל הוא לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה, אין להם קבר ואין כבר קרובים שילחמו לשמירת כבוד המקום. קל להזניח את הדבר היחיד שנותר מהם – האנדרטה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כל יבשה היא ספינה שטובעת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבתי גן רחביה

מתחמי מגורים יוקרתיים הם כמובן לא המצאה חדשה, כמו היום גם בירושלים המנדטורית הוקמו כמה כאלה ובתי גן רחביה הוא אחד מהבולטים. המתחם מצטרף למבני המגורים המשותפים האיכותיים שנבנו בסביבתו במחצית השנייה של שנות ה-30, שעל שניים מהם כתבתי כאן לאחרונה: בית רקובר ובית המעלות. את מתחם גן רחביה, הקרוי כך על שם השכונה בה הוא ממוקם, תכננו האחים האדריכלים דן ורפאל בן דור שהתמחו בתכנון מבני מגורים ליהודי וערביי העיר.

בשונה מבתים אחרים בסביבה, מדובר כאן במתחם הכולל שלושה מבנים עם גן פנימי. חזות המתחם כמו מרבית הבתים המשותפים באזור מוזנחת, עובדה שהופכת את הביקור לקצת עצוב. בנוסף, לאחרונה החלו הדיירים לחשוש לעתידם במתחם לאחר שאחיו של דרעי רכש את זכויות החכירה לאזור שעתידים לפקוע בעוד 19 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

00

. להמשיך לקרוא

סיבוב בבית המעלות

בלוק המגורים הגדול שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין נבנה בשיאו של הסגנון הבינלאומי והושלם ב-1936 במרכז ירושלים המערבית. הבלוק מלווה את הרחובות המלך ג'ורג', המעלות ושמואל הנגיד וחזיתותיו מגיעות לקו האפס של המגרש. קצה אחד שלו לרחוב המלך ג'ורג' הסואן והקצה השני שלו סמוך לבניין בצלאל ההיסטורי.

העיצוב הקפדני שמאפיין את בית המעלות נמנע מחזרתיות שבלונית ומייצג את גישתם היצירתית של מתכנניו הבאה לידי ביטוי בטיפול הצורני המופיע בחזית הבניין, וחושף בין השאר עבודת אומנות באבן העוטפת. למרות ההזנחה והפיח שדבק באבן במהלך 81 השנים האחרונות, החזית לא דורשת תחזוקה משמעותית והיא נראית תקינה לחלוטין, למרות שעדיין שטיפה מקצועית והסרת תוספות מכוערות לא תזיק.

ועל כך ברשימה זו.

.

עיגול פינות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית (ליד"ה)

"אחד המבצרים האחרונים שנותרו לחילונים בירושלים זה תיכון ליד"ה, סוג של שמורת טבע" הסביר לי רועי, יליד העיר שכבר מזמן היגר לרמת גן. את הבניין תכנן האדריכל שמעון פובזנר, שהיה מהאדריכלים הבולטים במאה הקודמת ותכנן מבנים בעלי חשיבות בעיר כמו מכון ון ליר ואת הספרייה הלאומית.

הסתובבתי בו לפני כמה שבועות כדי לגלות את השינויים שחלו בו במהלך 52 השנים האחרונות מאז נחנך ב-1965. בעת חנוכת הבניין הוא נחשב היה לאחד מהמוסדות פורצי הדרך בתחום תכנון בתי ספר, אך שינויים והזנחה הובילו לכך שהבניין איבד מזוהרו: החזיתות הנקיות בהן שולבו אבן נסורה עם פסי בטון חשוף זוהמו לא מעט הודות לקיומה של דרך בגין הסמוכה ועליהן נתלו ברישול כבלים, צינורות ומזגנים לרוב. בתוך הבניין מסדרונות ארוכים ואפלים המזכירים דימויים של בתי חולים או בתי סוהר, חדרי שירותים דחוסים וכיתות מיושנות – כל אלה מתקשים להעיד על התפיסה החדשנית והמהפכנית שהיתה טמונה בתכנון בית הספר שזקוק כעת יותר מתמיד לרענון.

ועל כך ברשימה זו.

.

לידה

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: