ארכיון קטגוריה: ים המלח וסביבתו

סיבוב בחדר האוכל ומרכז התרבות בקיבוץ עין גדי

 כבר הרבה זמן רציתי לבקר בקיבוץ עין גדי ולראות מה הותיר שם אחד מהאדריכלים היצירתיים בישראל – שמואל מסטצ'קין (2004-1908).

בסביבות ים המלח תכנן מסטצ'קין לא מעט מבנים שעל חלקם כתבתי כאן רשימות (בית היוצר המדהים, מרכזית טלפונים, ושיכון מגורים ומרכז תיירות שנהרס בנתיים. יש גם רשימה על הפרויקט הלא גמור בקיבוץ שדות ים). מסטצ'קין למד בבית הספר באוהאוס, שהפך בישראל לשם נרדף לסגנון בניה מודרני ונקי. אך יחד עם זאת, מסטצ'קין לא היה מחוייב לשום סגנון ואת זה ניתן למצוא לאורך כל עבודתו, ובמבנים בעין גדי במיוחד.

האדריכל והמורה דני מינץ חוזר ומדגיש שהאדריכלות של הקיבוץ היא ההפך ממה שאנחנו מצפים, והיא פועלת כמו נגטיב. בעוד שבעיר ובמושב הבניוי הוא המעצב את המקום, הרי שבקיבוץ המרחב הפתוח הוא העיקר כשהמבנים הם פרט משני בנוף. בקיבוץ עין גדי המטופח והמושקע הרעיון הזה בולט שבעתיים וישנה תחושה שכאשר מתהלכים בין בתי הקיבוץ, מטיילים למעשה בגן עדן.

  

בית התרבות במבט מלמטה

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני פרויקטים נשכחים של מסטצ'קין / באוהאוס בים המלח

"בית שגומר את תפקידו – צריך להיעלם" – בציטוט הזה  של האדריכל שמואל מסטצ'קין, נפתח הספר "לבנות ולהבנות בה – אדריכלות הקיבוץ בישראל" (בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008). היות ולא הכרתי את מסטצ'קין שהספיק עוד ללמוד בבאוהאוס במחצית הראשונה של שנות ה-30, ובטח שלא לשוחח עימו – אז אני לא יודע אם אכן הוא חזר ואמר את המשפט הזה כפי שמובהר בספר, אך בכל מקרה אני בהחלט נוטה שלא להסכים איתו. ארכיטקטורה אכן מייצרת מוצר בשירות האדם, אך היא לא רק מצטמצמת לגבולות הללו, אלא היא אף מייצגת את רוח הזמן, האדם והמקום – ולכן היא הרבה מעבר ל"שירות האדם". לכן אני סובר, כי אסור להעלים בית שגמר את תפקידו, אלא יש למצוא לו תחליף ייעודי לחדש ולעדכן אותו כך שישוב ויעניק שירות לאדם. זה בדיוק כמו מגע מיני מוצלח: אם גומרים – צריך להמשיך.

עידכון לרשימה (25/4/2010): השבוע ביקרתי באזור שוב ולצערי מבנה החוף שתכנן מסטצ'קין ומופיע בחלקה השני של הרשימה נהרס עד היסוד לטובת הרחבת החוף הניפרד.

ברשימה זו אציג שני פרויקטים של מסטצ'קין על חופו הדרומי של ים המלח הראשון בעין בוקק והשני בנוה זוהר. הראשון נטוש ומפורק והשני ברובו מוזנח ולא מוערך.

להמשיך לקרוא

סיבוב ליד מרכזית טלפונים בים המלח

בשנות ה-60 ותחילת ה-70 היה האדריכל שמואל מסטצ'קין השריף של דרום ים המלח. מספר המבנים אותם תכנן וביצע באזור הוא נתון מרשים בכל קנה מידה, ולמעשה כמעט את כל המבנים במקום שהוקמו באותה העת תיכנן מסטצ'קין וכיום רובם המוחלט עדיין ניצבים על תילם, אם כי לצערי הם מצויים במצב של נטישה ושיכחה כזה או אחר.

הסיבה העיקרית שהשתוקקתי להגיע לדרום ים המלח היתה מרכזית הטלפונים המוצגת בשלוש התמונות הבאות (בהזדמנות זו, אני חוזר ומודה לאסף מדמוני שהנחה את דרכי במקום והקדיש לי מזמנו). לפני שנתיים יצא הספר "לבנות ולהבנות בה" שסיכם את פועלו של מסטצ'קין אך כמעט אך ורק התמקד בפרויטקים שתכנן עבור התנועה הקיבוצית. עקב כך, פרויקטים שמחוץ לגדרות הקיבוץ כמעט ולא הוצגו ולא זכו לפירוט והערכה טקסטואלים.

על עבודה אחת של מסטצ'קין באזור כבר פירסמתי כאן רשימה בתחילת הקיץ (בית היוצר בנוה זוהר), אך כאמור מדובר בלא מעט פרויקטים שתכנן באזור ובניין מרכזית הטלפונים הוא רק אחד מהם. יחד עם זאת, דוקא מבנה בעל פונקציה כל כך ברורה ובנאלית, זוכה תחת ידיו של מסטצ'קין בוגר ה"באוהאוס" לעבודה יפיפיה וכנה המורכבת מבטון ואבן מקומית ומשתלבת בנוף ומתקשרת אליו מחד באופן פשוט ביותר ומאידך באלגנטיות מעוררת השראה. לא סתם ציינה בפני דדי בן יהודה (אשתו השניה של מסטצ'קין) כי הפרויקטים על שפת ים המלח היו הפרויקטים האהובים על בעלה – עובדה שדרבנה אותי עוד יותר להגיע ולבקר בפרויקטים אלו.

באותו ספר שציינתי מתייחס צבי אפרת בקטע קצר שכתב לקראת סיום הספר (עמ' 189) על יחסו של מסטצ'קין אל הבניה בטבע. עם פסקה פיוטית זו, אסיים את הרשימה הקצרה ביותר שכתבתי עד כה:

"כציוני המאמין במקום רחש [מסט'צקין] כבוד עצום לטבע. לא כתפאורה לבנייניו אלא כמקום בו הבניינים צריכים לצמוח. הוא לא ביקש להפוך את בנייניו לקישוט, לסמל, אלא ביקש שדרך הבית יהיה חלון לנוף ולא יכבוש אותו. להיות בנוף ולא להתריס נגדו. כיבוש השממה היה עבורו תהליך של התאזרחות בנוף ולא של שבירתו. האוניברסליות של עשייתו עשתה אותו לישראלי בתכנונו".

   

סיבוב במחנה העובדים הנטוש של מפעלי האשלג

בשנת ה-50 לתקומת מדינת ישראל, החליטה הממשלה בהחלטה מס' 4625 מיום 20.12.98 לאמץ את תכנית הקרן הקימת לישראל בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות "ולשקם 50 אתרים היסטוריים המהווים אבני דרך בשיבת העם היהודי לארצו".

"הממשלה רשמה לפניה את התחייבותה של הקרן הקיימת לישראל, לממן מחצית מעלותו הכוללת של המייזם, המוערכת בכ-75 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים. התכנית שהוגשה לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו ואומצה על ידו, עברה ועדת שרים שאימצה גם היא את התכנית והטילה על ועדת מנכ"ל הקק"ל, יצחק אלישיב, להקים ועדה שתכין את רשימות האתרים, תלווה ותטפל בקידום הפרויקט" (מתוך אתר המועצה לשימור אתרים).

בארי הישנה, בית אשל, בצלאל, בת שלמה, גדרה, הגן הבוטנאי בהר הצופים, נגבה, שער הגיא ומחנה סדום – הינם רק חלק מאותה רשימת 50 אתרים שנותרו גם למעלה מעשור לאחר התחייבות הממשלה – נטושים ומתפוררים. לאחרונה האתר בבית אשל אף נהרס, וגם מבני מחנה סדום שלא זכו לטיפול למעלה מ-60 שנה מראים סימנים של מחיקה.

 

השלט ושרידי המחנה מעבר לגדר תייל

להמשיך לקרוא

סיבוב במערת הקולנוע / וגם: על ערב לזכר זאב רכטר בחללית

ההתרפקות על בתי הקולנוע שהלכו ונעלמו מנוף עירנו פירנסה בזמן האחרון מספר מרשימות שכני לאתר, אך את הקולנוע במחנה סדום לא הזכיר עדיין איש (ועכשיו בטח שרון יקפוץ ויגיד שהוא כבר העלה לאתר שלו לפני שנתיים תמונות של המקום….). אבל גם אם מישהו כבר עסק בזה – לא מצאתי על כך כל חומר, כך שהתרתי לעצמי להעלות לכאן רשימה שתתמקד באותו אתר מוזר וייחודי שכמעט ולא נותר ממנו זכר בשטח.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכיכר סדום ועמורה

כיכר סדום היא אחד מהמקומות היפים והרגועים ביותר, שנתקלתי בהם בפלנטה שלנו. ולכן אני לא יכול להמשיך ולהציג את שאר ההיבטים הארכיטקטונים המצויים במקום מבלי להתייחס לטבע המרהיב המצוי בסביבה.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בנאות הכיכר / מבנן של אדר' נחום זולוטוב

אף אחד לא עושה את זה יותר טוב מנחום זולוטוב, וכל פעם שאני ניתקל בעבודה שלו (ולצערי הן לא שורדות את שיני הזמן ומשתנות ונהרסות בזו אחר זו) אז אני נהנה ללמוד מהן – ויש הרבה מה ללמוד. זולוטוב הוא בהחלט אחד מהאדריכלים הישראלים המקוריים שאני הכי אוהב – הטיפול שלו בחללים ובחומרים ביחס לתרבות ולאקלים המקומי הוא חסר תקדים, ועל הערכים העירוניים שבעבודתו אפרט בהמשך. זה חבל שלא נמצא לזה המשך באדריכלות המקומית.

בנאות הכיכר תכנן זולוטוב מתחם שלם הכולל רחוב מגורים (תמונה שלו כבר על ההתחלה כאן בתחתית הפיסקה) ובית ספר שדה. ישנם שני דברים שיכולים להעלות דמעות של התרגשות ואושר בעיניי: בחורה יפיפייה וארכיטקטורה מעולה, הפעם לא נתקלתי בבנות המקום למרות שאני בטוח שהן נאות, כך שהארכיטקטורה היא זו שגרמה לי להתרגש.

אבל הסיבה העיקרית שהגעתי לסדום הייתה הזמנתו של אסף מדמוני – אדם יקר שאפשר להגיד שאין לו אח ורע בידיעותיו על האזור. אז כשרוצים להכיר את כיכר סדום על כל היבטיה צריך לפנות אל השריף, ומדמוני הוא הכתובת. מצאתי מקום שקט ורגוע – שהשקט מתאים לו כמו כפפה ליד, ובשל כך הייתי מאד רוצה לחזור אליו כמה שיותר מהר.

.

.

להמשיך לקרוא

באוהאוס בים המלח / סיבוב במבנה המרשים ביותר שתכנן שמואל מסטצ'קין

מאז פירסומה של הרשימה על מבנה "בית היוצר" שעל שפת ים המלח, קבלתי מספר תגובות, שאחת מהן שופכת אור על סיפורו של המקום. הלכן, החלטתי לצרף את הדברים לרשימה ולהעלותה מחדש. כמו כן, צרפתי את תכניות המבנה מאוסף האדריכל שמואל מסטצ'קין באדיבות דדי בן-יהודה.

לקראת הכנתה של תמ"א 13, תכנית מתאר ארצית לים המלח וחופיו, אותה מכין מינהל התכנון במשרד הפנים – החלטתי ללכת ולראות את אחד האתרים המרתקים ביותר המצוי בסמיכות ליישוב נווה זוהר שבדרום ים המלח.

במקור היה מדובר במרכז מבקרים ("בית היוצר – מוזיאון ים המלח") ובאכסניית נוער שתוכננו שניהם כמתחם אחד על ידי האדריכל שמואל מסטצ'קין.

.

. להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: