Category Archives: יוקנעם

סיבוב בעמק יזרעאל בין ציפורי, כפר יהושע ויקנעם

רציתי לראות מה קורה בגן הלאומי ציפורי. אך בשונה מהמטייל הטיפוסי, לא עניינו אותי כל הפסיפסים והרחובות שהותירו כאן הרומאים לפני 2,000 שנה. לפני שאני בא ללמוד על מדינות רחוקות או תקופות קדומות, אני מעדיף קודם כל ללמוד על המקום והזמן שלי. לכן, עניין אותי יותר לראות מה נותר מהיישוב שהתקיים כאן עד לפני 67 שנה.

(1) התחלתי בגן הלאומי ציפורי, או בשמו הקודם: ספוריה או הקודם קודם: ציפורי. (2) המשכתי לשרידי מנזר סנט אנה שנמצא במושב ציפורי עצמו. (3) המשכתי לכפר יהושע לראות את בית העם, (4) וסיימתי באזור התעשיה של יקנעם, בבניין המנהלה של סולתם שהפך ליקב מורד המתמחה בייצור ליקרים מצוינים אותו מנהלת אחת מעובדות סולתם לשעבר ושם נתקלתי בציור קיר של האמן מרדכי גומפל.

לנוחיותכם, בהמשך מפת מסלול להתמצאות. נתחיל?

.

IMG_5703

בניין "המצודה" ששימש את תלמידי העיירה ספוריה כבית ספר והיום משמש לכלום ולנקודת תצפית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונה החדשה שכולה עם גגות ירוקים

משהו טוב מתרחש כבר כמה שנים ביקנעם.
מעיר פיתוח עם כל הבעיות המתלוות, היא למדה לנצל את מיקומה האסטרטגי והפכה לאחד מיעדי המגורים המבוקשים ביותר – ובצדק. על הכביש הראשי שמחבר את הצפון עם המרכז, על יד כביש 6, בין עמק יזרעאל לכרמל, מוקפת בערכי טבע ונוף מהשורה הראשונה, בתחומה תל ארכיאולוגי מרשים שטרם נחפר – יש לה ייתרונות רבים ועל העירייה היה מוטל רק התפקיד להניע את העסק והיא עמדה בו בכבוד וממשיכה.
אז כשהוחלט על הקמתה של שכונת מגורים חדשה מדרום ליישוב הקיים, הוחלט שזו תהיה שכונה ירוקה, ולא סתם ירוקה – אלא האמא של כל השכונות הירוקות. ועל כך ברשימה זו.

 

הדמיה של השכונה החדשה (מתוך חוברת פירסום של חברת מגידו)

 

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז רוחני בית אלכסנדר ביקנעם

ביום חמישי הייתי ביקנעם, ובעוד אני נוסע מכיוון הכניסה המערבית אל מרכז העיר, נתפס מבטי על בניין יחסית חדש שהתנוסס על צלע הגבעה בלב היישוב ובלט יותר מכל מבנה אחר במקום. כשסיימתי את עיסוקי בעיר, בדרך חזרה למשרד, עצרתי לראות על מה הצעקה. ועל כך ברשימה זו.

.

מבט מכיוון דרום-מערב על הבניין

להמשיך לקרוא

סיבוב ביוקנעם

שלשום שאלה אותי שולי, וגם ענתה מייד:
– 'מה המשותף לבחורים צעירים ולעכברים?'
– 'שניהם כל היום מנסים להכנס לכל מיני חורים'…
באותו רגע ממש החלטתי שליוקנעם אגיע עד סוף השבוע. למה חור? כי יוקנעם תמיד נתפסה אצלי כמו חור שאין מה לחפש בו, כמו איזו התנחלות בגליל העליון.

ובאמת, מעולם לא ביקרתי בה למרות שחלפתי על פניה אלפי פעמים. שאלתי חברים ומכרים אם הם ביקרו בה ומה יש לראות, וכולם ענו לי את אותה תשובה שהם אמנם יודעים בדיוק איפה זה יוקנעם, אבל מעולם לא ביקרו בה…

זו אם כן, בהחלט סיבה להפוך את יוקנעם למטרה לסיבוב. בדרך כלל אמנם אין לי מטרה ואני פשוט מגיע, אבל כאן מדובר במטרה אז אולי זה פחות סיבוב ויותר סיור, אבל ברגע שהמושכות בידיים שלי, אז גם אם זו מטרה, אני אהפוך את זה בדרכי שלי לסיבוב.

 

 

רשימה זו מתמקדת בחלק מסויים בעיר – המרכז ההיסטורי של יקנעם. בפארקים המקיפים את העיר ובשכונות החדשות במערב, בחרתי שלא לעסוק היות וביחס לגרעין היישוב הם די ברורים ודי סתמיים.

לסיבוב הזה הגיע גם ד"ר משה, אבל הד"ר הלך מערבה ואני פניתי מזרחה, כך שלמעשה כל העסק הזה הייתי לבדי עם מצלמתי וצרור דפים מקומטים.

ליוקנעם ניכנסנו מהכניסה המערבית, אחרי שעברנו את המושב אליקים – ממנו עלה וצמח גדול זמרי ישראל בועז מעודה. אחד מהתצלומים המרשימים ביותר, בטח שלעיניים עכשויות, זה התצלום המתעד את הצבת שלט היישוב, עם הקמתו אי שם בסוף שנות ה-40: שני בחורים צעירים תולים על עמוד שלט צנוע עליו כתוב באותיות גדולות "אליקים" ומתחת לזה ככותרת משנה ובסוגריים "אום אל זינט" – ובכך שימרו למעשה את שמו של היישוב הערבי שהתקיים במקום עד שנתיים קודם לכן, עת בוצע בו טיהור אתני.

הכניסה המערבית ליוקנעם מרהיבה ביופיה, הודות לכך שנפרסים לפניך הגאיות המוריקות היורדות אל העמק, ובנוף לפניך עולה לה יוקנעם. הכניסה השקטה והיפה הזו, עומדת בניגוד כמעט גמור לכניסה השניה מכיוון כביש 70, שמוקפת בהאנגרים עלובים ומתועשים וצמודה לכביש סואן, עמוס ומרומזר.

ביוקנעם, יישוב שהוקם לאחר מלחמת העצמאות כמעברה, אין "אתרים" מושכים. המקום שהוכרז כעיר לפני שנתיים בלבד מורכב ממגורים, מסחר, גינות ציבוריות, בריכת שחיה ומגרש טניס. מה שכן יש ביוקנעם זה נוף הנשקף כמעט מכל מקום, וטבע שמקיף את העיר וחודר ליישוב מידי פעם, …אחרי הכל זה עדיין חור.

 

ביוקנעם אין כאמור פנינים אדריכליות, כמו ביישובים אחרים בישראל. גם התכנון העירוני, הוא סטנדרטי לערים שהוקמו בשנות ה-60, וכאן לא תמצאו את הבשורה. מה שכן יש כאן, זה משהו הרבה יותר עמוק, כמו בכל חור ואותו אי אפשר להעביר באמצעות תמונות בלבד, היות ומדובר כאן באווירה ובחברה המקומית.

לפרט החשוב ביותר בעיר, נחשפתי רק אחרי שהתחלתי לסייר בשכונה הנחשבת לנכשלת ביותר בעיר. השכונה שהוקמה אי שם בסוף שנות ה-50 על ידי שיכון עובדים, מורכבת בעיקרה ממבני שיכונים מטיפוס המוכר כ"רכבת", ומקוביות עם קומות מפולשות חלקית.

עם סגירת מפעל "סולתם" ביישוב,  פוטרו מאות עובדים שהתגוררו בשכונה זו, ולאחר תקופה מסוימת החלה נטישת השכונה. עם התרוקנותה, עברו בתי השכונה לידיים פרטיות שהשכירו אותם לגופים המאכלסים בהן בעיקר עולים מאתיופיה. אחרי שביקרתי בסיפור דומה בלוד, הייתי מצפה למצוא במקום עזובה, הזנחה, זוהמה, בתים מטים לנפול וסכנה ומתח באוויר – אבל להפתעתי הגדולה (אפילו גדולה מאד), אף אחד מהמרכיבים הללו לא קיים בשכונה הזו.

במקום זה, מצאתי ניקיון שלא היה מבייש אף רחוב בעיר חזקה ממנה (לפי הלמ"ס העיר מדורגת במדרג בינוני: 6 מתוך 10). חוץ מניקיון, הבתים היו מטופחים, חדרי מדרגות נקיים ומתוחזקים היטב, כל בתי השכונה עברו שיפוץ ככל הנראה בשנים האחרונות והדיירים הקפידו להמשיך ולתחזק אותם.

מסיבוב של כמה שעות בין בתי השכונה, ניתקלתי באנשים קשי יום, עולים חדשים מאתיופיה ומברה"מ לשעבר. מכונית עם ירקות עצרה ברחבה בחזית בניין, הוציא הנהג את מרכולתו, ומייד נוצר שוק קטן וסביבו התגודדו שני תריסרי נשים כבדות בקול רעש גדול. כך נוצרה לה, בניגוד למרחב האורבני שקבעו המתכננים – אווירה עירונית מובהקת.

התכנון האורבני המודרניסטי שנכפה כאן על ידי מתכנן בודד אי שם בשנות ה-50 בשיאו של מבצע "כור ההיתוך", מחק כל סממן ורנקולארי, מסורתי ועירוני. בכך מנע המתכנן יצירת חיים עירוניים ותוססים במרחב הציבורי, להם הייתה מורגלת האוכלוסיה אשר באה מיישובים באירופה או אפריקה, למעט כמובן עולי ברה"מ שבאו בשנות ה-90 מערים שנבנו ברוח דומה וסבלו מאותן הבעיות.

כשחזרתי למחשב בביתי הרחק מיוקנעם, בדקתי פרטים על העיר באתר העירייה, שם מתהדרים במשפט הבא: "יקנעם מהווה מודל לחיקוי לערים רבות בארץ. בעשורים האחרונים הצלחתה של יקנעם ניכרת בחינוך, בתנופת הפיתוח, באיטגרציה החברתית בין עולים לוותיקים, בין חילוניים לדתיים ובין הדעות הפוליטיות השונות". יכול להיות שמאחורי הסיסמאות, אכן זה מה שהביא את העיר למצבה הנוכחי הכה חיובי, אחרת אין לי מושג איך הם עשו את זה…

באתר העירייה מודגש שיקנעם היא "העיר הירוקה הראשונה בישראל" – תואר בו מתהדרות לא מעט רשויות בארצינו הקטנטונת. ממה שראיתי מסיבוב בשכונות הוותיקות של העיר, אני חושב שהיה עדיף ליקנעם להתמקד בנושאים חברתיים ולהעמיד אותם בחזית העשייה, ולא להתמקד בנושאים ירוקים אשר באים לא פעם כמס שפתיים על חשבון פעולות קשות ומורכבות כתיקון צדק חברתי ומרחבי.

בעיה רצינית שהייתה לי והציקה לי לא מעט, התמקדה בנושא האוכל. לא היה כאן משהו מיוחד לאכול! כך, שלבסוף נאלצתי להתפשר ונאלצתי לאכול פלפל. לפחות המוכר, נתן לי להכין את הכדורים שלי לבד…

בשביל מזון טוב, עדיף לנסוע כמה קילומטרים מערבה לבת שלמה ולהרביץ גבינות עם לחם ועשבי תיבול במשק של שוורצמן.

***

באמצע שנות ה-90 יצא על ידי אריק קרישק הספר "יקנעם של מעלה" בהוצאת טפר. הספר כולל תצלומים וסיפורים רבים מהווי היישוב לאורך השנים, ומהווה מקור מידע רב לעברה של יקנעם.

***

 

 

 

 

 

 

 

 

ונזכור את כולם….
%d בלוגרים אהבו את זה: