סיבוב בחדר האוכל ובית העם הנטושים בקיבוץ חפצי-בה

כמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בצדו הצפוני של עמק יזרעאל שתוכננו כקיבוצים צמודים, כך גם תוכננו חפצי-בה ובית אלפא. את שני הזוגות תכנן האדריכל ריכארד קאופמן וההבדל בין חפצי-בה ובין בית אלפא הוא שאת הראשון ייסדו ייקים וצ'כים ואת השני ייסדו יוצאי פולין.

הדשא של בית אלפא ירוק יותר וכך גם כל מבני הציבור שבו עדיין פועלים ותוססים. בחפצי-בה, לעומת זאת, הדשא כבר מזמן קמל ומבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובית העם נטושים ומתפוררים. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל ריכארד קאופמן (1930) ולאחר מכן הרחיב אותו האדריכל אירה אפרתי (1959 או 1961). את בית העם תכננה האדריכלית זיוה ארמוני (1976).

התקדים בחפצי-בה הוא לא בעבר אלא בהווה. התקדים הוא בתכנית שקידמו להריסת כל מרכז הקיבוץ. יש קיבוצים שחיסלו את הדשא המרכזי ובנו עליו, יש כאלה שהסבו את חדר האוכל לשימושים אחרים, אבל להרוס ממש את כל המבנים שבמרכז הקיבוץ לא העזו לעשות באף אחד מ-270 הקיבוצים בישראל. כל המבנים שתכננו קאופמן, לוטה כהן ושאר האדריכלים החלוצים – כל אלה יהרסו לטובת שכונה של בתים צמודי קרקע. למרות שחלפו כ-15 שנה מאז התקבל האישור לתכנית היא טרם מומשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בארץ

.

סיבוב בעבודת נוף ייחודית של יהלום-צור בגן לאומי בית אלפא

לכאורה מדשאה עם כמה שיחים בהיקף ועץ סיגלון במרכז. המדשאה חוצצת בין מגרש חנייה ובין החומה השומרת על גן לאומי בית כנסת בית אלפא, בו שמורה רצפת הפסיפס העתיקה שעיטרה בעבר הרחוק בית כנסת שחרב יחד עם היישוב שהקיף אותו. ב-1922 הוקם כאן קיבוץ חפציבה ובמהלך הקמתו נחשפה במקרה הרצפה שהתפרסמה הודות לעיטור גלגל המזלות ששרד בשלמותו.

כשבקרתי כאן לפני כמה חודשים השמיים היו כחולים ובעיקר עניין אותי לראות את רצפת הפסיפס העתיקה. אבל בסוף עניינו אותי דברים אחרים כמו פיתוח הנוף. את מתכנני הגן שבחזית האתר זיהיתי בקלות – אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. אלא שהעבודה כאן שונה משאר עבודות המשרד. היות וחשבתי שהעבודה הזו שווה רשימה, חזרתי לכאן לפני שבועיים, בשיאו של האובך הצהבהב שפשט בארצנו הקדושה, וצלמתי כמה תמונות נוספות.

ועל כך ברשימה זו.

.

דשא וסיגלון מפרידים בין מרצפות האקרשטיין ובין המבנה השומר על גלגל המזלות

.

סיבוב בבית התרבות הנטוש בקיבוץ חפציבה

בתוך האובך הצהוב ובדרך לתלות תערוכה חדשה, עצרתי בקיבוץ חפציבה כדי לחזור ולהציץ בשני פרויקטים שאני אוהב, אחד מהם הוא בית התרבות ע"ש צבי דר. בביקורים הקודמים שלי כאן הבניין היה סגור ונעול, אך הפעם הוא היה פתוח. זה לא רק שריד לתרבות שאבדה וליצירה הגדולה האחרונה של האדריכלית זיוה ארמוני, אלא גם דוגמה למפגש מרתק בין בניין ובין טבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית התרבות וברקע מורדות הגלבוע

.