סיבוב בכרמלית

הכרמלית היא הישג חסר תקדים שגם 60 שנה לאחר חנוכתו של הפרויקט – אין עדיין עיר בישראל שהצליחה להתחרות ולהשיג אחד כזה. התעוזה החלוצית היתה תוצאה של ראש עירייה בעל חזון – אבא חושי, שבשנים בהן ניהל את העיר (1969-1951), הוא הצליח לקדם בה תעסוקה, תחבורה, בריאות, חינוך ממלכתי ואקדמי, ואת המגורים באופן שאף ראש עיר אחר בישראל לא הצליח להשיג.

במהלך העבודות להקמת הכרמלית בתחילת שנות ה-60, פרסמו המהנדס אברהם ניסן – מנהל הכרמלית הראשון והנריק וולזון – מהנדס החשמל של הכרמלית שני מאמרים הסוקרים את הפרויקט. המאמרים פורסמו בכתב העת "הנדסה ואדריכלות – עיתון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל", ואני מביא כאן את הדברים הרלוונטיים ממאמריהם (הכותרות הן תוספת שלי. כתב העת המקורי שמור בארכיון אדריכלות ישראל).

50 שנה אחרי אפשר ללמוד מהיעילות, הנחישות והאחריות המקצועית שהפגינו בעיריית חיפה. כעת רק נותר להמתין שהמערכת שנשרפה כליל תשוב לפעול ותשופר, ולייחל ששרפות והשבתות נוספות ומיותרות שכאלה לא יחזרו ויופיעו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ז"ל

.

סיבוב במערות בחיפה ובגשר רושמייה בן ה-89

הקשתות והקמרונות של גשר רושמייה בחיפה מייחדים אותו משאר הגשרים המודרניים בארץ, המתאפיינים לרוב בקווים ישרים יחסית או בעיצוב מוגזם שמתאמץ להפוך לפסל סביבתי. יש בו דגש הנדסי שמעניק לו חן וכמוהו ניתן למצוא בהרים בתורכיה או בגרמניה. ככל הנראה הדמיון נובע מפטנט הנדסי שהחזיקה בו חברת המהנדסים פיליפ הולצמן (Philipp Holzmann) הגרמנית, שפעלה יותר מ-150 שנה עד שפשטה את הרגל בשנת 2002. קשה לי להאמין מסיבות פוליטיות שחברה גרמנית בנתה את הגשר תחת השלטון הבריטי, אך אין ספק שיש כאן השראה.

מיקי גוטשלק עשה לי סיבוב בכמה מקומות שהוא חשב שראוי להדגיש כאן, הסכמתי אתו. המידע שיש עליהם דל יחסית ולא הצלחתי לגלות מי תכנן את הגשר ומי בדיוק חצב את המערות השוכנות לא רחוק ממנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

רושמייה

.

סיבוב בבית הקרנות בחיפה

חשיבותו של "בית הקרנות" בחיים העבריים בחיפה לא נתפסת כיום לעומת עליבותו של הבניין ושל האזור כולו. כאן נערכו כל ההפגנות, העצרות, החגיגות, ההתכנסויות מסעות לוויות וכל האירועים האזרחיים החשובים בצפון הארץ. האדריכל יוסף קלארווין שלימים תכנן את משכן הכנסת, הצליח ליצור מבנה המשלב מסחר ותעסוקה וכולל רחבה ציבורית גדולה שהעניקה לבניין את חשיבותו, זאת לבד מהעובדה שהבניין אוכלס על ידי הקרנות – קרן קיימת וקרן היסוד שהיו הגופים שהיוו את התשתית להנהגת המדינה שבדרך.

קלארווין נשכח מזמן וגם הבניין עצמו הוא עוד אחד מהבניינים המוערכים אך מוזנחים בחיפה, עיר שנראה שרק שוקעת ושוקעת מאז מותו של ראש העירייה אבא חושי ב-1969. עיר שלא מתקדמת לשום מקום, מתנוונת ומתפוררת.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקרנות

.

סיבוב במגדל הנביאים

"16 קומות של 'אקשן' שיהוו את מרכז העניינים של חיפה" – כך ניבאה ג. יפית במאמר שיווקי שהופיע ב"מעריב" באוקטובר 1985 את 15 הדקות של "מגדל הנביאים" שנמצא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. את הפצע הזה הותיר האדריכל משה צור, תוך שהוא דורס את ההתנהלות השוטפת של המקום ומפורר אותה ללא סיכוי משמעותי לחזור ולהתאושש מהחורבן שבא על העיר התחתית ב-1948 ולאחר מכן בשכונת הדר בשנות ה-80.

זו ללא ספק עבודת המפתח ביצירתו של משה צור ודרכה ניתן לבחון ולקרוא את כל העבודות שבאו אחריה. אלה עבודות בהן בא לידי ביטוי ניסיון העתקה לא מוצלח מבניינים שסביר להניח שנחשף להם בז'ורנלים וביקורים בחו"ל של שנות ה-80. באמצעות יזמי נדל"ן הצליח לשתול אותם במרחב הישראלי.

החלק השלישי ברשימה חושף את תולדותיו המרתקים של המגרש, ועל כל הבניינים שניסה לבנות בו האדריכל שמואל רוזוב במשך 42 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה

.

סיבוב באחד המבנים הנטושים והמוזרים בחיפה

הבניין הענק והנטוש שמשקיף על הים ועל מפרץ חיפה הוא תעלומה. הוא ניצב פחות משלושים מטר מרצועת החוף, פרויקט שהיום רשויות התכנון והבנייה לא היו מאשרות בגלל הקרבה לים. למרות שסביר להניח אם יואב גלנט שר השיכון אז הכל אפשרי.

בשנות ה-70 הוא תוכנן, כך נראה לפי הסגנון, וספק עם בנייתו הושלמה אי פעם. הוא ניצב פרוץ בקצה אזור התעשייה הצפוני של חיפה וסמוך למסופי מכולות המתפקדים כעורף לנמל חיפה הסמוך.

רק בטון חשוף שבקטעים ממנו כוסה באמנות רחוב שנוצרו בשנים האחרונות. הבניין מזוהם בפסולת, אבל לא מצליח להתחרות בזיהום של חוף הים הסמוך לו. כבר נדוש לגמרי לציין את הפוטנציאל המבוזבז של חיפה, ועל היכולות הבלתי צפויות של ראשי העיר ב-47 השנים האחרונות לתקוע את העיר ולהשקיע במיזמים חסרי תוכן שרק חולבים את הקופה הציבורית (האצטדיון למשל). הבניין הענק הזה וסביבתו המוזנחת היא עוד דוגמה לאוזלת ידה של הרשות המקומית. בחיפה יש יותר מידי פרויקטים מרהיבים שהם גם כושלים ונטושים: בית אגד, שוק תלפיות, מלון הר הכרמל (טלטש), מתחם בית הספר המקצועי שו"ב והרשימה עוד ארוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שנסון ללבנון

.

סיבוב בארבעה בתי המגורים הכי שווים בשכונת הדר בחיפה

היתה לי שעה פנויה להסתובב בשכונת הדר בחיפה, אז ניצלתי אותה לראות אחת ולתמיד את הבתים שתכננו האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר. את עבודתם אני מכיר הודות לספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" (הוצאה עצמית, 2008), אבל לא חשבתי שהם הרבה יותר מרשימים במציאות מאשר בספר, למרות שבספר הופיעו לא מעט תמונות של הבניינים שעכשיו רובם כבר בני 80 ואף יותר. הבניינים שתכננו נותרו ברובם במתכונתם המקורית, בתי דירות שברובם מוזנחים, אך איכות התכנון ואיכות הבנייה המעולה הותירו אותם במצב יחסית טוב. על בית אהרון רוזנפלד כתבתי כבר כאן, ועל בית הצופה כתבתי כאן.

ברשימה זו אתעכב רק על 4 מבין עשרות המבנים שתכננו השניים בחיפה: (1) מעונות אדל שיפר ברחוב אחד העם 11-9 (2) בית ויסמן ברחוב אחד העם 4, (3) בית ברכה ברחוב הרצליה 34, ו-(4) בית שבט ברחוב מסדה 34.

.

מודים אנחנו

.

סיבוב בבית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד

עוד אחת מהשכונות המוזנחות בחיפה היא נווה דוד. במרחק קצר מחוף הים ומפארק הכט, סמוכה לכביש 4 ויש לה כמות גדולה של שטחים למבני ציבור. אבל שילוב "מנצח" של הזנחת בתי המגורים על ידי התושבים ומצד שני הזנחת מבני הציבור, הביאו אותה להתחרות בכבוד בתואר השכונה הכי עלובה בחיפה. אפילו בית הקברות הסמוך יותר מטופח. זו שכונה שעדיין פועלת כמו בשנות ה-50 מבלי שמישהו טרח לעדכן אותה למאה ה-21, במרכז המסחרי הקטן שבליבה נראה שאף אחד לא טרח לטייח את הקירות ולצבוע את העמודים מאז חנוכתו. היא נותרה הפקר לידיים של כל מיני יזמים שמחפשים איפה ניתן להפיק רווח נאה מבלי שאיש ימנע מהם את המהלך.

שיא ההזנחה בשכונה הוא מתחם גדול בו פעל בעבר בית ספר מקצועי שו"ב, וכיום המבנים בו נטושים כולם. בחלקו הדרומי של המתחם התמקם לאחרונה המרכז ללימודים טכנולוגים שנותן שירותים לבתי הספר בעיר. בקצה הצפוני של השכונה, במפגש עם כביש 4, התמקם אזרח שתלה שלטים נגד הממסד.

ועל כך ברשימה זו.

.

מחכים למשיח

.

סיבוב בבניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בתכנון יעקב רכטר

שמחתי לגלות עוד יצירה שלא הכרתי שתכנן האדריכל יעקב רכטר: בניין כיתות וחדרי חוקרים בטכניון בחיפה, או בשמו הרשמי: המרכז ללימודי מוסמכים ע"ש בלומפלד בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. יצירה מאוחרת שהושלמה ב-1988, ומשלבת טיפול דומה לזה שאפשר למצוא בחזיתות מלון הילטון תל אביב, עם תכנית דומה לזו שאפשר למצוא במלון ענבל (לרום) בירושלים. אלא שלעומת שתי העבודות שדומות בתל אביב ובירושלים, העבודה החיפאית זכתה לצבעוניות עזה.

דגש מיוחד מקבל הבניין של רכטר בקמפוס, הודות לבניין הסמוך לו שתכנן האדריכל שמעון פובזנר, בניין שנבנה כעשרים שנה קודם לכן והיה הראשון ששימש את הפקולטה בקריית הטכניון. הבניין שתכנן פובזנר מורכב משתי תיבות המקושרות זו לזו במסדרונות היוצרים חצר פנימית מלבנית. כאן ניתן למצוא זו לצד זו, את האדריכלות התיבתית והמאופקת של פובזנר לעומת המשחק הצורני והוויזואלי של רכטר.

הייתי כבר ממילא בחיפה. היה אירוע לספר של האדריכל יעקב יער ובמקביל התקיימו הגשות של שנה חמישית. ההגשות היו משעממות אז בינתיים הלכתי לראות כמה בניינים בקמפוס. בסוף נותרה לי שעה עד תחילת האירוע של יער, אז ויתרתי על האירוע וחזרתי לתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

K. 626

.

סיבוב בשכונת קריית אליעזר

השדרה הירוקה והמרווחת הנמתחת כמו סרגל בין שני מוקדי השכונה היא המרכיב העיקרי שמייחד את שכונת קריית אליעזר שבחיפה. זו שכונה שתוכננה ונבנתה תוך זמן יחסית קצר בשנות החמישים, לכן, הבינוי בה זהה. הזהות האחידה של הבינוי לא נובעת מטמטום או חוסר יצירתיות, אלא משתי סיבות: (1) הצורך לפתור במהירות גבוהה את המחסור בדיור לעולים הרבים שעלו אז לארץ ו-(2) ליצור שיוויון בין הדיירים כחלק מתפיסת עולם סוצילאיסטית ששיקפה את רוח הזמן של אחרי מלחמת העולם. ואכן, חוץ משיכונים יש רק מספר מצומצם של דירות ששוכנות בשני מגדלים הממוקמים כל אחד בקצה אחר של השדרה וחורגים מאותן שתי מטרות.

האדריכלים אל מנספלד (לימים חתן פרס ישראל), מוניו גיתאי וינרויב היו שני האדריכלים שתכננו חלק נכבד מהמבנים בשכונה. אך באופן מפתיע אפשר לגלות פה גם עבודה של האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון ויצירות אמנות של יצחק דנציגר ורודא ריילינגר. רשימה זו היא רשימה נוספת הסוקרת שכונות בעיר התחתית של חיפה, והיא באה אחרי רשימה מפורטת על שכונת בת גלים. עכשיו אתמקד כאמור בקריית אליעזר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוקר טוב אמיר

.

סיבוב בשכונת בת גלים

בחודש האחרון ניתנה לי ההזדמנות להכיר מקרוב והיטב את השכונות שבחלק התחתון של חיפה, אלה שמנסות לגעת בים. מיעוטן מצליח, כמו בת גלים, ורובן לא. הסיור המעמיק שערכתי בוצע בחטיבה אחת ולכן איפשר ליצור נקודת מבט רחבה על חיפה ועל המפגש שלה עם הים. המבט הזה מורכב מסדרה של מקטעים, שאחד מהם היא שכונת בת גלים, מהוותיקות בשכונות וכזו שכלואה כבר שנים בין: פסי הרכבת וכביש 4 מדרום, בסיס חיל הים, מרכז רפואי רמב"ם ונמל חיפה ממזרח וצוואר בקבוק עם מחלף אלנבי ממערב.

האדריכל ריכרד קאופמן תכנן אותה בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה, ולמרות כל אותם חסמים פיסיים שהזכרתי כאן קודם, היא עדיין מתפקדת ומתוחזקת יחסית היטב על ידי העירייה ועל ידי התושבים. יש בה אווירה נעימה כשהים מורגש בה היטב, גם כשהולכים עמוק בתוכה.

הבינוי בשכונה מגוון. בשונה משאר השכונות בתחתית העיר, הוא פחות עלוב ופחות עזוב. אבל כמובן שיש גם בה מבנים נטושים. באזור המגורים ניתן למצוא מבני אבן מלפני 90 שנה, מבנים בסגנון הבינלאומי שאחד מהם, בתכנון האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר, עבר תהליך שימור מרהיב. יש פה גם שיכונים טוריים ובנייה קבלנית מהעשורים האחרונים. יש כמה בתי מלון קטנים, חוף רחצה, מסעדות, טיילת, בית כנסת, תחנת רכבת, מעון עולים, מרכז מסחרי, בקצה אחד יש רכבל ובקצה אחר פקולטה לרפואה (שתכנן האדריכל אריה פרייברגר) ובית חולים (שתכננו האדריכלים אריך מנדלסון, ואחריו גם אריה ואלדר שרון וארד שרון). השכונה קטנה אבל יש בה הרבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חושבים שבחיפה כולם אבודים

.

סיבוב בשני בתי כנסת בתכנון ישעיהו אילן: בבני ברק ובחיפה

לאורך חייו התמקד האדריכל ישעיהו אילן (1999-1931) בתכנון מבני דת שכללו בתי כנסת ובתי מדרש. מה שייחד את אותם מבנים היתה פרשנות חדשה שניסה לתת לכיפה המסורתית המקרה אותם. תחילה ביצע השטחה של הכיפה וניתק אותה מקירות הבניין. כך, נוצר אשליה שהגג נראה מרחף או דמוי כנפיים מסוככות. לאחרונה בקרתי בשניים מהמבנים שתכנן וכל אחד מהם מייצג שלב אחר בהתפתחות עבודתו: בית הכנסת בשכונת עין הים בחיפה (רחוב ההגנה 7), ומרכז חסידי נדבורנה "היכל רוזנטל" בבני ברק (רחוב האדמו"ר  מנדבורנה 72).

היכל רוזנטל שנחנך ב-1992 עבר אמנם שינויים פיסיים לאורך עשרים שנות קיומו אך ממשיך לפעול במתכונתו המקורית. בית הכנסת בעין הכרמל שהוקם בשנות ה-60, שינה קצת את פניו ולפני כמה שנים הוסב לבית מדרש של ישיבה שוקקת חיים לאורך כל שעות היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

הנה לרקיע יש אלף כנפיים

.

סיבוב בבניין הנהלת קופת חולים בחיפה בתכנון מוניו גיתאי וינרויב

למרות שחלפו יותר מ-50 שנה מאז נחנך הבניין, מפתיע לגלות עד כמה הוא שמור ומתוחזק היטב. הדבר מעיד על מודעות גבוהה של הנהלת המקום וגם של אלה העובדים בו. אמנם בסיבוב בבניין השוכן בשדרות המגינים 104 בשכונת קריית אליהו בחיפה, התערבב מחזה מדכא: מחוץ ובצמוד לכניסה, אולי כמחאה על כך שלא קיבל שירות רפואי אותו דרש, שכב אדם מבוגר על הרצפה ובכה. השומר בדיוק יצא החוצה והגיש לו בקבוק של מים וגם נתן לו כמה מילות עידוד, אך האיש המשיך ושכב בייאוש.

זהו אחד הבניינים הגדולים והבודדים שתכנן האדריכל מוניו גיתאי וינרויב כאדריכל עצמאי, הפעם ללא שותפו אל מנספלד ממנו נפרד ב-1959, לאחר שזה האחרון זכה עם דורה גד בתחרות תכנון מוזיאון ישראל. במקור תוכנן הבניין ואף שימש את  לשכת המס של ההסתדרות בחיפה, ונקרא היה על שמו של יצחק שדה (בתל אביב היה זה מרדכי בן חורין שתכנן את בניין הלשכה המחוזית). כיום משמש הבניין את הנהלת מחוז חיפה והגליל המערבי של שירותי בריאות כללית, כשבחלק קטן ממנו שוכן גם המכון לנוירולוגיה והתפתחות הילד.

ועל כך ברשימה זו.

.

היכל ועיר נדמו פתע

.

סיבוב בבניין מעבדות הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בתכנון נוימן והקר

עוד כמה שבועות הבלוג בן 7. הזדמנות לנקות את המחסן.

אחת הרשימות הראשונות שכתבתי לבלוג עוד ב-2009 נותרה במחסן הטיוטות. הרשימה מציגה את בניין המעבדות של הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בחיפה, שהושלם ב-1967 בתכנון האדריכלים אלפרד נוימן וצבי הקר. בקרתי בה עם רוני כשהיינו באיזה כנס בטכניון. בזמנו סדרתי את התמונות, אספתי הרבה חומר, אולי יותר מידי, אבל רק לא כתבתי את הטקסט.

בין השאר שוחחתי עם האדריכל צבי הקר על תהליך תכנון וביצוע הבניין. לא אביא כאן את כל מה שהקר תיאר והסביר. הוא רק סיים שהפרויקט לווה בזלזול מצד הנהלת הטכניון שבחרה לשנות מהתכנית המקורית ללא הסכמת האדריכלים. התוצאה הובילה בין השאר את הקר לחדור לבניין בשעת לילה ולפגום ב-16 מסגרות חלונות בבניין כמחאה (ההנהלה לא ידעה מי פגע עד שהקר בעצמו סיפר את המעשה לאחר זמן קצר בראיון עיתונאי), להופיע בטקס חנוכת הבניין עם מברשת ודלי צבע צהוב ולצבוע את הבניין לפני כל האורחים ולהיאבק בטכניון במשך שנים ארוכות ולהפסיד סכום כסף גדול. פרופ' נוימן לעומתו היה פחות אקטיבי אך יותר נחרץ. הוא עזב את משרתו הבטוחה בטכניון והיגר לקנדה שם הוא חי שנה וקצת, גסס מסרטן ונפטר.

השבוע נזכרתי ברשימה. הוספתי שתי תמונות, שיר לסיום והשארתי את הרשימה כפי שהיתה.

.

אולם העבודה המרכזי

.

סיבוב בבית הכנסת המרכזי בשכונת הדר בחיפה

בית הכנסת עמד ריק מאדם אבל פתוח ואפשר היה לבקר בו. לעומת חזותו מהרשימה, בפנים מצאתי אולם גדול ומוארך, נקי מקישוטים באופן מובהק ואולי קצת באופן מוגזם. לאורך כל הלילה נערך כאן לימוד תודה ובעת הביקור נותרו חלק מהספרים עדיין על השולחנות ורק הלומדים בהם נעדרו. הדממה שאפפה את הבניין הריק היתה גם ברחוב הרצל שעל גדתו הוא שוכן, וכך גם במבנה ששימש בעבר בית ספר אליאנס ומשמש כיום את קופת חולים "מכבי".

כמה חרדים הלכו בזריזות מפה לשם ונראה שאלה התושבים העיקריים באזור. חוץ מהם אפשר היה למצוא גם כמה קשישים שעלו מחבר המדינות שהלכו לעומת אלה הראשונים באיטיות מוגזמת. העליבות הכללית באזור לא מצליחה להסתיר את העושר האדריכלי הממלא עדיין את שכונת הדר, שאחת מפסגותיו היא בית הכנסת המרכזי שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד (על בסיס תכנית שתכנן האדריכל אלכסנדר ברוואלד) בין השנים 1960-1946.

ועל כך ברשימה זו.

.

מסתובב בעיר הישנה

.

סיבוב בבלוק ברמת הדר בחיפה

פנחס שדה הציב לעצמו שלוש מטרות בביקורו הראשון בחיפה, כך הוא מציין בספרו "החיים כמשל": ללכת לזונה, להכנס למנזר, להתאבד. המטרות שלי היו שונות אך מקבילות: ללכת למערה, להיכנס לכמה בניינים ולישון. ברשימה הזו אציג חלק מהמטרה השנייה ולכל השאר אקדיש רשימות נפרדות.

סדרת הבלוקים העצומה שהוקמה בקצה שכונת רמת הדר היא אחת מהעדויות הבודדות באדריכלות הישראלית לבלוקים גבוהים ורחבים במיוחד המאכלסים מאות דירות בבניין אחד. הבלוקים לא זהים ברמתם ואת כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. כאן אני מתמקד רק באחד מהבלוקים, זה שתכננו האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב בין השנים 1964-1959 והוא מהווה את אחד משיאיה של האדריכלות הברוטליסטית בישראל. אפשר להתווכח על הערך האסתטי שלהם ועל תרומתם או פגיעתם בנוף העירוני ונוף הכרמל, אך נראה כי אלה בניינים הרבה יותר מתוחכמים מבניינים רבים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

24

.

סיבוב במלון טלטש הנטוש – 80 שנה להקמתו

עומד ריק ונטוש במרכז הכרמל ובלב שכונה ותיקה בחיפה – מלון הר הכרמל. הבניין הייחודי בולט לכל מי שנוסע בדרך הים, אחד הרחובות הארוכים והמרכזיים בחיפה המקשר בין פסגת הכרמל ובין החוף.

מגידו היה שמו הקודם, אך שמו המקורי ניתן לו על שמה של מייסדת המלון – טלטש, שצאצאיה עדיין גרים בחיפה. כשהוקם השנה לפני 80 שנה, האזור היה ריק מבינוי והמלון היה בטבע. תהליך העיור המהיר בלע את הבניין לתוכו, נבנו מלונות חדשים במיקומים טובים יותר ועם שירותים עדכניים והמלון דעך עד שנסגר לפני שנתיים.

שקיעתו של המלון גררה את יזמיו להוסיף לו תוספות בנייה שפגעו באיכויות התכנון המקוריות שהעניק לו האדריכל לאופולד קרקואר, מהאדריכלים היצירתיים והכישרוניים שפעלו כאן במחצית הראשונה של המאה שעברה. כל בניין שתכנן שווה לבקר בו ואין סקירה על אדריכלות ישראלית שיכולה להיות שלימה ללא הצגת כמה מהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

סיבוב בבית הכנסת המרכזי הר הכרמל

מבחוץ נראה בית הכנסת המרכזי הר הכרמל בניין פשוט. סתם קופסה חסרת עניין. לכן יש הפתעה כשנכנסים פנימה: האולם הרחב והגבוה, הכיפה השטוחה עם הפתח העגול, העיצוב המאופק והאלגנטי והנוף הפונה לנחל לוטם ולפסגת הכרמל.

בקצה העליון של דרך הים, הדרך המקשרת בין פסגת הכרמל ובין הים שוכן מאז 1957 בניין בית הכנסת המרכזי. מדובר באחד מבתי הכנסת הגדולים שנבנו בישראל, אך שינויים בהרכב האוכלוסייה באזור, הביאו כמעט להתרוקנותו. למרות המצב העגום, בית הכנסת עדיין פעיל ומתקיימות בו מידי יום שלוש תפילות ובשבתות מתקיים גם שיעור. בנוסף, מתוחזק הבניין באופן יוצא מן הכלל ולא נערכו בו שינויים משמעותיים, ואלה שנערכו בוצעו באופן מקצועי ולא פגעו באיכויותיו.

את הבניין תכנן אחד מבכירי משרדי האדריכלים שהתמחו בתכנון בתי כנסת. האדריכל ישראל קומט תכנן אותו בשיתוף המהנדס מנחם ראט והאדריכל אבנר קנר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כיפה שטוחה

.

סיבוב בדרך הים 99

ביום רביעי נסעתי בחיפה בדרך הים, היורדת מפסגת הכרמל אל הים. בדרך תפס המבט בניין שקראתי עליו בספר. החלטתי לעצור ולראות אותו מקרוב.

בניין מגורים בדרך הים 99 עם חזית בולטת במיוחד: סדרת חלונות מרובעים מדגישה את מרכז החזית, שם נמצא חדר המדרגות. מתחת לחלונות יש דלת עץ גדולה הכוללת גם היא חלונות זכוכית דומים לאלה שמעליה. יצירת אמנות עירונית שקטה ויפה שבקלות אפשר לפספס, אבל הודות לאדריכלית פארה גולדמן שפרסמה לאחרונה את הספר "משה חת – אדריכל חיפאי" – נהניתי מהעצירה ומהגילוי.

ועל כך ברשימה זו.

.

המדרגות

.