סיבוב ב"בית הגדול" בחיפה

את מבנה המגורים הגדול ביותר שהוקם בחיפה באמצע שנות ה-30 תכנן האדריכל שמואל רוזוב בשכונת גאולה שבחיפה, כיום חלק משכונת הדר הכרמל. הבניין היה יוצא דופן לא רק הודות להיקף שטחו הבנוי הגדול שהכיל עשרות רבות של דירות, אלא גם הודות לגובהו שהתנשא לשש קומות, ריבוי הכניסות שהגיע לשבע וגם שלוש המעליות שהותקנו בו והיו לחידוש.

אך יותר מכל, התאפיין הבניין בדיירים שאכלסו אותו. את הדירות אכלסו בני העלייה החמישית, יהודים שהיגרו לארץ-ישראל מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. המשפחות דאגו לחיי קהילה וגם לחינוך ילדיהם על טהרת השפה הגרמנית בגן ילדים שהקימו במיוחד בחצר הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

1935

.

סיבוב במוזיאון הפרטי שייסד האדריכל מאיר בן אורי בחיפה

כשהאדריכל מאיר בן אורי (1983-1908) מימש את חזונו ופתח לראשונה לציבור את דלת המוזיאון שייסד בחצר ביתו ב-1981, סביר להניח שהוא לא ידע שהוא יסתלק מן העולם שנתיים בלבד לאחר מכן. המוזיאון ששוכן ברחוב בר אילן, בשכונת קריית שמואל שבצפון חיפה, הוא ככל הנראה המוזיאון הכי פחות ידוע בארץ.

לאחר שתכנן את השכונה ובה תכנן גם את ביתו, החליט בן אורי לרכז את יצירותיו המגוונות ולחשוף אותן לציבור. בן אורי התפרסם בעיקר כמי שתכנן את בניין ישיבת כפר הרא"ה האיקוני, אך לבד מיישובים, בניינים ואתרי זיכרון, הוא עסק בתחומים רבים אחרים – ציור, מוסיקה, אנימציה, יודאיקה, מחקר וספרות.

המוזיאון הפרטי מכיל אולם אחד שבו הוא ריכז כמו ב"חדר פלאות" את מיטב יצירתו. מאז פטירתו, ממשיך את פועלו ומפעיל את המקום יאיר בן אורי, בנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

האורות כבים אחד אחד

.

סיבוב בקריית חשמל בחיפה

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כשהשוק המקומי היה משותק ומגויס כולו למאבקים העולמיים, עסקה חברת החשמל בהקמת שכונת מגורים לעובדיה. המתחם יוצא הדופן שהחברה דאגה להקים לרווחת עובדיה בקריית חיים, מייצגת את השאיפות הגדולות שמצאו את ביטוין בחיפה של אמצע המאה שעברה, שכל מה שנותר ממנה אלה שלדים ורוחות רפאים.

תכנון המתחם הופקד ב-1938 בידיו של האדריכל שמואל רוזוב, שבשעתו כבר החזיק משרד עצמאי בחיפה, אך שנים אחדות לפני כן עבד במחלקת התכנון שפעלה במסגרת חברת החשמל. רוזוב תכנן במקור פרויקט גדול שכלל עשרה מבנים, אך המצב הפוליטי והכלכלי בארץ צמצם את הפרויקט לשלושה מבנים בלבד. ועדיין בולטת בהם גישתו התכנונית היצירתית והאיכותית של רוזוב, ששילב כאן בינוי עם פיתוח נופי נדיב ועשיר, כל זאת הודות לגיבוי שקיבל מלקוח מעולה כמו פנחס רוטנברג, המייסד והאיש שעמד בראש חברת החשמל בעשורים הראשונים לפעילותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כבר מת לפני שנים

.

סיבוב בשיכון עובדי בתי הזיקוק בחיפה

מתחם המגורים השאפתני בתכנון האדריכל אלפרד גולדברגר, שהוקם לצורך שיכון עובדי בתי הזיקוק בחיפה בסוף שנות ה-40, נחשב עד היום לפנינה אדריכלית פחות ידועה בעיר. מדובר היה במתחם שנועד לשמש קהילה סגורה ומוקפת גדר, מה שמכונה Gated community וכמוה נבנו וממשיכים להבנות בעולם מתחמי מגורים סגורים שהכניסה אליהם מבוקרת ומיועדת לדיירים בלבד.

שער הכניסה הגדול והמרשים שמקבל את פני הבאים מרחוב הצופים שבכרמל המערבי, היה בעבר סגור אך כיום כשהמתחם כבר לא משמש את עובדי בתי הזיקוק הוא פתוח לכולם. השער מוביל אל מתחם שבו הוקמה קבוצה של בתי דירות דו-קומתיים, ובהמשך שטח שעליו הוקם מגרש גולף וכיום הוא טבע עירוני שיורד אל הנחל. צמחייה עשירה עוטפת את הבתים כשלכל מבנה מבואת כניסה אלגנטית שכמוה לא תמצאו בבתי הדירות מאותה התקופה.

השאיפות היו גדולות אבל המהומות בבתי הזיקוק שבמהלכן נרצחו 45 מהעובדים ופרוץ מלחמת השחרור הובילו לצמצום הפרויקט. הבנייה התחדשה רק אחרי סיום המלחמה והסתיימה תוך זמן קצר מבלי שכל התכנית בוצעה. לאורך השנים השתמר המתחם באופן מפליא, לא מעט הודות לעובדה שב-1961 נקבעו המבנים לשימור במסגרת תב"ע וגם הודות לאדריכלית פארה גולדמן שמתגוררת ועובדת בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

סיבוב בגן אלנבי ובמצפור אלנבי

"אני אפילו זוכר שהיו משפחות ערביות שהיו יושבות מתחת לעצי החרוב ושרות 'פלסטין בלדנא, אל יהוד כלבנא', שבעברית משמעות הדברים היא 'פלסטינה היא ארצנו והיהודים הם כלבינו'", משתף בזימרה האדריכל מיכאל רטנר בזיכרון ילדות קודם להקמת המדינה מגן אלנבי שבמרומי הכרמל. סביר להניח שלא תמצאו איש בגן היום, הוא מהוותיקים בחיפה, וכמו מצבה הכללי של חיפה גם הוא מוזנח וזה עוד אחרי שהפקיעו ממנו שטח לטובת הקמת מועדון. ממש ממולו מצוי מלון נטוש עליו כתבתי כאן.

ראשיתו של הגן הוא בבוסתן פרטי של ליידי בריטית שבנם היחיד של אחותה וגיסה נהרג במלחמת העולם. היא בחרה להקים לזכרו תצפית יפה בצמוד לגן שתרמה לעירייה ולתושבי העיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בבלגיה

.

סיבוב במלון גני דן הנטוש בחיפה

הבניין הנטוש שתפקד במשך ששים שנה כבית מלון בחיפה וכעת ניצב נטוש ועזוב, מייצג היטב את מצבה של העיר. ראש העירייה הנוכחית והמבטיחה מצטרפת לראשי הערים שקדמו לה, אלה שריסקו את חיפה, החלישו את מעמדה ובעיקר את תדמיתה. העליבות שעולה בכל מקום בעיר רק מחזקת את הפנינה שהיתה חיפה עד לפני חמישים. נמל תעופה, נמל ספינות, רכבת תחתית, שני בתי חולים, שתי אוניברסיטאות, טבע שחודר לעיר, אדריכלות מעולה, מוסלמים, יהודים, נוצרים, בהאים – סיפור הצלחה מבטיח שכנראה היה קל מאד להרוס. גם מלונות מעולים לא חסרו בעיר.

ההמצאה של "מאה ימי חסד" היא מיותרת, אלא שראש העירייה הנוכחית אפילו אחרי 400 ימי חסד לא מציגה מהלך של התנערות מהמצב אליו שקעה העיר. מצבו של מלון "גני דן חיפה" מייצג מצוין את המצב הכללי בעיר. זה אמנם נכס פרטי, אך בית מלון סגור הוא לא רק עניין פרטי. שם הרחוב מנוגד אמנם למצב – יפה נוף, אבל מאחורי מילים יפות העליבות לא מצליחה להסתתר.

ועל כך ברשימה זו.

.

יפה נוף

.

סיבוב בחדר האוכל של תחנת הכוח בחיפה

ההמתנה בחוץ היתה משעממת אז החלטתי להכנס לחדר האוכל שחזיתותיו החיצוניות שיקפו סתמיות וכיעור. אבל היות ויש לי חיבה לחדרי אוכל בקיבוצים אז חשבתי שגם בתחנת כוח אפשר למצוא משהו. ההזדמנות לבקר במתחם המבוצר הזה הגיעה באירועי "באוהאוס חברתי" בשיתוף "בתים מבפנים" שהתקיימו בחיפה לפני כמה שבועות. פתחו אז לציבור אחדים מהבנים היותר מסקרנים בעיר ובנוסף נערכו בהם הדרכות ואירועים חד-פעמיים.

מצאתי אולם מלבני גדול, ששלוש קירותיו אטומים והחזית המוארכת הפונה לים פתוחה לכל אורכה אל הנוף. לקיר אחד הצמידו ארונות עמוסים במדליות וגביעים והקיר הנגדי כוסה בסגרפיטו מרהיב שב-1960 יצר אותו מרדכי גומפל. ציור הקיר צבעוני ומלא חיים אך פגעו בו ללא רחמים לאורך השנים: חלק הרסו לטובת הרחבת הכניסה, התקרה האקוסטית מכסה את חלקו העליון וגם שלטים קטנים נתלו עליו בלי הבחנה. לסיום גם נראה שצבעו אותו בצבעים שקשה לי להאמין שאלה היו הגוונים המקוריים.

נהדר שחברת החשמל השקיעה בציור קיר ייחודי למען עובדיה. יש לו ערך אדיר. אך על חברת החשמל מוטלת האחריות לשמור ולתחזק את הציור. מדובר כאן בחברה משגשגת ובעלת אמצעים שראוי שתשקיע בשיקום היצירה החד-פעמית שברשותה – למען העובדים והתרבות המקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

חחי

.

סיבוב בהדריון

בית הספר הענק והנטוש שנמצא במרכז שכונת הדר הוא פצע פתוח באחד האזורים העשירים באדריכלות מעולה, אך כזה שהדרדר למצב עגום שאולי אין שני לו בישראל. אפשר למצוא בשכונה מאות מבנים שתכננו אדריכלים מוכשרים שמרביתם לא ידועים והמבנים שתכננו לא זכו לפרסום. בניין הטכניון הישן הוא פסגת האדריכלות של השכונה, ואולי של חיפה. באירועי "באוהאוס חברתי" שהתקיימו לפני כמה שבועות, פתחו לציבור אחדים מאותם מבנים ובנוסף נערכו בהם הדרכות ואירועים חד-פעמיים.

בחזון של הוגי הטכניון היה להקים מוסד אקדמי ובעורפו בית ספר תיכון מקצועי. בית הספר החל לפעול ב-1928 ורק לאחר כמה שנים שולבו בו לימודים תיכוניים הכפופים לטכניון ומאותה עת הוא נקרא בסמת (ראשי תיבות: בית הספר המקצועי ליד הטכניון).

את המבנים תכננו לאורך עשרות שנים כמה אדריכלים, שאת האחרונים שבהם תכנן בשנות ה-60 האדריכל שלמה גלעד, מבכירי האדריכלים בישראל שפעל בעיקר בחיפה והותיר בה כמה יצירות בולטות וחריגות. כיום מבני בית הספר עזובים ושרופים, והיחיד שעדיין מאוכלס הוא מבנה ה"הדריון" שתוכנן כמבנה זכרון וספרייה בצורת מתומן.

ועל כך ברשימה זו.

.

פסאודואפדרין

.

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

סיבוב בשני בתים בהדר הכרמל

רציתי לראות חלק מהבניינים עם הדס אבל היא לא חזרה אלי. כבר הייתי נעול שאני חייב לראות ולהכיר מקרוב את אותם בניינים שתכנן האדריכל תיאודור מנקס, או לפחות את חלקם, אז בדרך לביקור בצפון, עצרתי ברחוב בר גיורא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. אפשר לבלות כאן שעה ארוכה בכל בניין ויש כאלה שאפילו כמה שעות לא יספיקו כדי להכיר אותם מקרוב (כמו המתחם שתכנן "לב הכרמל" שהוקם בשנות החמישים), אבל גם בזמן קצר אפשר להספיק הרבה.

מקבץ הבניינים הגדול ביותר שתכנן מנקס שוכן ברובו ברחוב בר גיורא, כך שמרחק ההליכה קצר וקל יחסית. לרוב ידוע "בית הזכוכית" שתכנן וממוקם במגרש שבמרכז הרחוב, אך הוא תכנן עוד עשרות בניינים באזור שככל הידוע לי טרם נכתב עליהם. כל בניין שתכנן שווה להתעכב עליו וברשימות הקרובות אציג כמה מהם, כשכאן בחרתי באחד מהם המורכב למעשה משני מבנים צמודים כשהכניסה לאחד מרחוב בר גיורא 34 והכניסה לשני היא מרחוב רש"י 2. הבניין השני גם הוא חלק מזוג בתי מגורים ולא התברר לי לגמרי זהות האדריכל שתכנן אותו – יתכן והיה זה מנקס שגם תכנן את המבנה הצמוד לו ויתכן שהיה זה האדריכל יוסף גבעוני – הדבר דורש בירור נוסף.

ועל כך ברשימה זו. 

.

בית

.

סיבוב בבניין ברחוב ארלוזורוב בחיפה

רבים מהאדריכלים החיפאים מכירים את הבניין השוכן ברחוב ארלורוזוב 65-63 בחיפה: מדובר בבניין מגורים גדול יחסית השוכן על שני מגרשים צמודים, חזית סימטרית שמוסיפה לנוכחותו. ללא ספק מדובר באחד מהאדריכלים המוכשרים ויצירתיים שפעלו בחיפה בשנות השלושים של המאה הקודמת.

הבניין שעוצב בסגנון הבינלאומי ניצב מוזנח כמו רבים מהבתים בשכונת הדר אך הוא תחנת חובה לכל מי שרוצה להתרשם ממבני הסגנון בעיר. ניסיתי לגלות האדריכל שתכנן אותו. בתיק הבניין בעירייה לא שרדו מסמכים מקוריים. פניתי לשני אדריכלים שמכירים היטב את המורשת הבנויה של חיפה, פארה גולדמן וגיא שחר. שניהם נענו לפנייתי, טרחו וניסו למצוא, אך לא הצליחו לגלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

מוזנח ומיוחד

.

סיבוב בבריכת גלי הדר הנטושה בתכנון זאב רכטר, אריה שרון ואויגן שטולצר

השמחה והשחרור שמילאו את המקום בו שחו, גלשו והשתעשעו במים, התחלפו בריקנות ועזובה. כל כמה שניות נשמע בום גדול שהרעיד את הבניין. הרעש היה חזק כל כך עד שחשבתי שהורסים את המקום. השעה היתה מאוחרת ביום שישי וחשבתי לעצמי מי יהרוס בניין באמצע העיר בשבת? כשעליתי למעלה, לבניין שרוכב על הבריכה, גיליתי שבאחד החדרים יש פעילות. בחור חזר והרים משקולות וזרק אותן על הרצפה.

בריכת גלי הדר אותה כינו גם בריכת הפועל, יחד עם קולנוע תמר הצמוד לה הם תוצר של שיתוף פעולה בין האדריכלים זאב רכטר, אויגן שטולצר ואריה שרון. המתחם תוכנן ונבנה לאורך כמעט עשרים שנה. עם פתיחת הבריכה ב-1949 הפכה לאחד ממרכזי הספורט הבולטים בעיר ובמימיה נשברו שיאי ישראל בשחיה. באולם הקולנוע הקרינו את טובי הסרטים וגם מחזות והופעות.

50 שנה שהעיר חיפה שוקעת. יש אמנם הצלחות נקודתיות אך הן זעירות ביחס לקנה המידה העירוני ומפומפמות בעיקר בזכות יחסי ציבור. חיסול הבריכה כמרחב של פנאי ונופש במרכז העיר וללא הצבת חלופה, הוא מחדל שפוגע במעמד השכונה. הבחירות קרובות אך ספק אם תושבי העיר יתעוררו, ילכו לקלפיות ויסלקו את מי שהיה צריך להסתלק כבר לפני שתי קדנציות. ספק גדול אם היורש יצליח.

ועל כך ברשימה זו.

.

ברוכים הבאים

.

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה

התור הארוך בו עמדו מאות רבות של אנשים בכניסה למוזיאון דגון ביום שישי האחרון, הוכיח עד כמה יש עניין באירוע "בתים מבפנים" בחיפה. לא רק חיפאים הגיעו, אלא גם (ואולי בעיקר) מבקרים מאזורים אחרים בארץ. בדגון לא ידעו איך להתמודד עם רבבות המבקרים. הביקור הסטנדרטי לא כלל את חדרי ההנהלה שכיכבו בכתבה שפורסמה באקסנט. היה מאכזב אבל מבטיח לעתיד. נטשתי את התכנית לבקר בעוד שני מבנים שהוצעו במסגרת האירוע (עצרתי רק לרגע בבית שומאכר במושבה הגרמנית), והעדפתי ללכת לתערוכת הבוגרים של ויצו חיפה.

ועל כך ברשימה זו.

.

רפלקטור

.

סיבוב באנדרטה לחללי אחוזה בחיפה

אחד האלמנטים שמאפיינים את חיפה הוא ריבוי עבודותיו של האמן גרשון קניספל במרחב הציבורי, אותן יצר ברחבי העיר בעיקר בשנות ה-70. במרכז הגינה שבליבה של שכונת אחוזה בחיפה, מטרים ספורים מבית החולים כרמל שתכנן האדריכל יעקב רכטר, ניצבת האנדרטה שעיצב קניספל ב-1974 לזכרם של חללי השכונה והסביבה במלחמות.

היצירה ששילב במרחב הציבורי מתאפיינת במידות צנועות יחסית וממוקמת בליבה של שכונת מגורים שקטה וקטנה. אך מי שחולף על פניה, בעיקר הולכי הרגל, יגלה שהיא מצליחה לעורר עניין יותר מעבודות אחרות שיצר קניספל בעיר שמצויות לרוב מעל לגובה העיניים, וזו נמצאת בטווח המבט הישיר וגם בטווח מגע. אמנם גדר נמוכה מקיפה אותה, אך היא לא רציפה ופתח בה מזמין את המבקר להתקרב, לגעת, למשש וללקק.

ועל כך ברשימה זו.

.

היד החזקה

.

סיבוב בכרמלית

הכרמלית היא הישג חסר תקדים שגם 60 שנה לאחר חנוכתו של הפרויקט – אין עדיין עיר בישראל שהצליחה להתחרות ולהשיג אחד כזה. התעוזה החלוצית היתה תוצאה של ראש עירייה בעל חזון – אבא חושי, שבשנים בהן ניהל את העיר (1969-1951), הוא הצליח לקדם בה תעסוקה, תחבורה, בריאות, חינוך ממלכתי ואקדמי, ואת המגורים באופן שאף ראש עיר אחר בישראל לא הצליח להשיג.

במהלך העבודות להקמת הכרמלית בתחילת שנות ה-60, פרסמו המהנדס אברהם ניסן – מנהל הכרמלית הראשון והנריק וולזון – מהנדס החשמל של הכרמלית שני מאמרים הסוקרים את הפרויקט. המאמרים פורסמו בכתב העת "הנדסה ואדריכלות – עיתון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל", ואני מביא כאן את הדברים הרלוונטיים ממאמריהם (הכותרות הן תוספת שלי. כתב העת המקורי שמור בארכיון אדריכלות ישראל).

50 שנה אחרי אפשר ללמוד מהיעילות, הנחישות והאחריות המקצועית שהפגינו בעיריית חיפה. כעת רק נותר להמתין שהמערכת שנשרפה כליל תשוב לפעול ותשופר, ולייחל ששרפות והשבתות נוספות ומיותרות שכאלה לא יחזרו ויופיעו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ז"ל

.

סיבוב במערות בחיפה ובגשר רושמייה בן ה-89

הקשתות והקמרונות של גשר רושמייה בחיפה מייחדים אותו משאר הגשרים המודרניים בארץ, המתאפיינים לרוב בקווים ישרים יחסית או בעיצוב מוגזם שמתאמץ להפוך לפסל סביבתי. יש בו דגש הנדסי שמעניק לו חן וכמוהו ניתן למצוא בהרים בתורכיה או בגרמניה. ככל הנראה הדמיון נובע מפטנט הנדסי שהחזיקה בו חברת המהנדסים פיליפ הולצמן (Philipp Holzmann) הגרמנית, שפעלה יותר מ-150 שנה עד שפשטה את הרגל בשנת 2002. קשה לי להאמין מסיבות פוליטיות שחברה גרמנית בנתה את הגשר תחת השלטון הבריטי, אך אין ספק שיש כאן השראה.

מיקי גוטשלק עשה לי סיבוב בכמה מקומות שהוא חשב שראוי להדגיש כאן, הסכמתי אתו. המידע שיש עליהם דל יחסית ולא הצלחתי לגלות מי תכנן את הגשר ומי בדיוק חצב את המערות השוכנות לא רחוק ממנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

רושמייה

.

סיבוב בבית הקרנות בחיפה

חשיבותו של "בית הקרנות" בחיים העבריים בחיפה לא נתפסת כיום לעומת עליבותו של הבניין ושל האזור כולו. כאן נערכו כל ההפגנות, העצרות, החגיגות, ההתכנסויות מסעות לוויות וכל האירועים האזרחיים החשובים בצפון הארץ. האדריכל יוסף קלארווין שלימים תכנן את משכן הכנסת, הצליח ליצור מבנה המשלב מסחר ותעסוקה וכולל רחבה ציבורית גדולה שהעניקה לבניין את חשיבותו, זאת לבד מהעובדה שהבניין אוכלס על ידי הקרנות – קרן קיימת וקרן היסוד שהיו הגופים שהיוו את התשתית להנהגת המדינה שבדרך.

קלארווין נשכח מזמן וגם הבניין עצמו הוא עוד אחד מהבניינים המוערכים אך מוזנחים בחיפה, עיר שנראה שרק שוקעת ושוקעת מאז מותו של ראש העירייה אבא חושי ב-1969. עיר שלא מתקדמת לשום מקום, מתנוונת ומתפוררת.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקרנות

.