סיבוב במלון גני דן הנטוש בחיפה

הבניין הנטוש שתפקד במשך ששים שנה כבית מלון בחיפה וכעת ניצב נטוש ועזוב, מייצג היטב את מצבה של העיר. ראש העירייה הנוכחית והמבטיחה מצטרפת לראשי הערים שקדמו לה, אלה שריסקו את חיפה, החלישו את מעמדה ובעיקר את תדמיתה. העליבות שעולה בכל מקום בעיר רק מחזקת את הפנינה שהיתה חיפה עד לפני חמישים. נמל תעופה, נמל ספינות, רכבת תחתית, שני בתי חולים, שתי אוניברסיטאות, טבע שחודר לעיר, אדריכלות מעולה, מוסלמים, יהודים, נוצרים, בהאים – סיפור הצלחה מבטיח שכנראה היה קל מאד להרוס. גם מלונות מעולים לא חסרו בעיר.

ההמצאה של "מאה ימי חסד" היא מיותרת, אלא שראש העירייה הנוכחית אפילו אחרי 400 ימי חסד לא מציגה מהלך של התנערות מהמצב אליו שקעה העיר. מצבו של מלון "גני דן חיפה" מייצג מצוין את המצב הכללי בעיר. זה אמנם נכס פרטי, אך בית מלון סגור הוא לא רק עניין פרטי. שם הרחוב מנוגד אמנם למצב – יפה נוף, אבל מאחורי מילים יפות העליבות לא מצליחה להסתתר.

ועל כך ברשימה זו.

.

יפה נוף

.

סיבוב בחדר האוכל של תחנת הכוח בחיפה

ההמתנה בחוץ היתה משעממת אז החלטתי להכנס לחדר האוכל שחזיתותיו החיצוניות שיקפו סתמיות וכיעור. אבל היות ויש לי חיבה לחדרי אוכל בקיבוצים אז חשבתי שגם בתחנת כוח אפשר למצוא משהו. ההזדמנות לבקר במתחם המבוצר הזה הגיעה באירועי "באוהאוס חברתי" בשיתוף "בתים מבפנים" שהתקיימו בחיפה לפני כמה שבועות. פתחו אז לציבור אחדים מהבנים היותר מסקרנים בעיר ובנוסף נערכו בהם הדרכות ואירועים חד-פעמיים.

מצאתי אולם מלבני גדול, ששלוש קירותיו אטומים והחזית המוארכת הפונה לים פתוחה לכל אורכה אל הנוף. לקיר אחד הצמידו ארונות עמוסים במדליות וגביעים והקיר הנגדי כוסה בסגרפיטו מרהיב שב-1960 יצר אותו מרדכי גומפל. ציור הקיר צבעוני ומלא חיים אך פגעו בו ללא רחמים לאורך השנים: חלק הרסו לטובת הרחבת הכניסה, התקרה האקוסטית מכסה את חלקו העליון וגם שלטים קטנים נתלו עליו בלי הבחנה. לסיום גם נראה שצבעו אותו בצבעים שקשה לי להאמין שאלה היו הגוונים המקוריים.

נהדר שחברת החשמל השקיעה בציור קיר ייחודי למען עובדיה. יש לו ערך אדיר. אך על חברת החשמל מוטלת האחריות לשמור ולתחזק את הציור. מדובר כאן בחברה משגשגת ובעלת אמצעים שראוי שתשקיע בשיקום היצירה החד-פעמית שברשותה – למען העובדים והתרבות המקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

חחי

.

סיבוב בהדריון

בית הספר הענק והנטוש שנמצא במרכז שכונת הדר הוא פצע פתוח באחד האזורים העשירים באדריכלות מעולה, אך כזה שהדרדר למצב עגום שאולי אין שני לו בישראל. אפשר למצוא בשכונה מאות מבנים שתכננו אדריכלים מוכשרים שמרביתם לא ידועים והמבנים שתכננו לא זכו לפרסום. בניין הטכניון הישן הוא פסגת האדריכלות של השכונה, ואולי של חיפה. באירועי "באוהאוס חברתי" שהתקיימו לפני כמה שבועות, פתחו לציבור אחדים מאותם מבנים ובנוסף נערכו בהם הדרכות ואירועים חד-פעמיים.

בחזון של הוגי הטכניון היה להקים מוסד אקדמי ובעורפו בית ספר תיכון מקצועי. בית הספר החל לפעול ב-1928 ורק לאחר כמה שנים שולבו בו לימודים תיכוניים הכפופים לטכניון ומאותה עת הוא נקרא בסמת (ראשי תיבות: בית הספר המקצועי ליד הטכניון).

את המבנים תכננו לאורך עשרות שנים כמה אדריכלים, שאת האחרונים שבהם תכנן בשנות ה-60 האדריכל שלמה גלעד, מבכירי האדריכלים בישראל שפעל בעיקר בחיפה והותיר בה כמה יצירות בולטות וחריגות. כיום מבני בית הספר עזובים ושרופים, והיחיד שעדיין מאוכלס הוא מבנה ה"הדריון" שתוכנן כמבנה זכרון וספרייה בצורת מתומן.

ועל כך ברשימה זו.

.

פסאודואפדרין

.

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

סיבוב בשני בתים בהדר הכרמל

רציתי לראות חלק מהבניינים עם הדס אבל היא לא חזרה אלי. כבר הייתי נעול שאני חייב לראות ולהכיר מקרוב את אותם בניינים שתכנן האדריכל תיאודור מנקס, או לפחות את חלקם, אז בדרך לביקור בצפון, עצרתי ברחוב בר גיורא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. אפשר לבלות כאן שעה ארוכה בכל בניין ויש כאלה שאפילו כמה שעות לא יספיקו כדי להכיר אותם מקרוב (כמו המתחם שתכנן "לב הכרמל" שהוקם בשנות החמישים), אבל גם בזמן קצר אפשר להספיק הרבה.

מקבץ הבניינים הגדול ביותר שתכנן מנקס שוכן ברובו ברחוב בר גיורא, כך שמרחק ההליכה קצר וקל יחסית. לרוב ידוע "בית הזכוכית" שתכנן וממוקם במגרש שבמרכז הרחוב, אך הוא תכנן עוד עשרות בניינים באזור שככל הידוע לי טרם נכתב עליהם. כל בניין שתכנן שווה להתעכב עליו וברשימות הקרובות אציג כמה מהם, כשכאן בחרתי באחד מהם המורכב למעשה משני מבנים צמודים כשהכניסה לאחד מרחוב בר גיורא 34 והכניסה לשני היא מרחוב רש"י 2. הבניין השני גם הוא חלק מזוג בתי מגורים ולא התברר לי לגמרי זהות האדריכל שתכנן אותו – יתכן והיה זה מנקס שגם תכנן את המבנה הצמוד לו ויתכן שהיה זה האדריכל יוסף גבעוני – הדבר דורש בירור נוסף.

ועל כך ברשימה זו. 

.

בית

.

סיבוב בבניין ברחוב ארלוזורוב בחיפה

רבים מהאדריכלים החיפאים מכירים את הבניין השוכן ברחוב ארלורוזוב 65-63 בחיפה: מדובר בבניין מגורים גדול יחסית השוכן על שני מגרשים צמודים, חזית סימטרית שמוסיפה לנוכחותו. ללא ספק מדובר באחד מהאדריכלים המוכשרים ויצירתיים שפעלו בחיפה בשנות השלושים של המאה הקודמת.

הבניין שעוצב בסגנון הבינלאומי ניצב מוזנח כמו רבים מהבתים בשכונת הדר אך הוא תחנת חובה לכל מי שרוצה להתרשם ממבני הסגנון בעיר. ניסיתי לגלות האדריכל שתכנן אותו. בתיק הבניין בעירייה לא שרדו מסמכים מקוריים. פניתי לשני אדריכלים שמכירים היטב את המורשת הבנויה של חיפה, פארה גולדמן וגיא שחר. שניהם נענו לפנייתי, טרחו וניסו למצוא, אך לא הצליחו לגלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

מוזנח ומיוחד

.

סיבוב בבריכת גלי הדר הנטושה בתכנון זאב רכטר, אריה שרון ואויגן שטולצר

השמחה והשחרור שמילאו את המקום בו שחו, גלשו והשתעשעו במים, התחלפו בריקנות ועזובה. כל כמה שניות נשמע בום גדול שהרעיד את הבניין. הרעש היה חזק כל כך עד שחשבתי שהורסים את המקום. השעה היתה מאוחרת ביום שישי וחשבתי לעצמי מי יהרוס בניין באמצע העיר בשבת? כשעליתי למעלה, לבניין שרוכב על הבריכה, גיליתי שבאחד החדרים יש פעילות. בחור חזר והרים משקולות וזרק אותן על הרצפה.

בריכת גלי הדר אותה כינו גם בריכת הפועל, יחד עם קולנוע תמר הצמוד לה הם תוצר של שיתוף פעולה בין האדריכלים זאב רכטר, אויגן שטולצר ואריה שרון. המתחם תוכנן ונבנה לאורך כמעט עשרים שנה. עם פתיחת הבריכה ב-1949 הפכה לאחד ממרכזי הספורט הבולטים בעיר ובמימיה נשברו שיאי ישראל בשחיה. באולם הקולנוע הקרינו את טובי הסרטים וגם מחזות והופעות.

50 שנה שהעיר חיפה שוקעת. יש אמנם הצלחות נקודתיות אך הן זעירות ביחס לקנה המידה העירוני ומפומפמות בעיקר בזכות יחסי ציבור. חיסול הבריכה כמרחב של פנאי ונופש במרכז העיר וללא הצבת חלופה, הוא מחדל שפוגע במעמד השכונה. הבחירות קרובות אך ספק אם תושבי העיר יתעוררו, ילכו לקלפיות ויסלקו את מי שהיה צריך להסתלק כבר לפני שתי קדנציות. ספק גדול אם היורש יצליח.

ועל כך ברשימה זו.

.

ברוכים הבאים

.

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה

התור הארוך בו עמדו מאות רבות של אנשים בכניסה למוזיאון דגון ביום שישי האחרון, הוכיח עד כמה יש עניין באירוע "בתים מבפנים" בחיפה. לא רק חיפאים הגיעו, אלא גם (ואולי בעיקר) מבקרים מאזורים אחרים בארץ. בדגון לא ידעו איך להתמודד עם רבבות המבקרים. הביקור הסטנדרטי לא כלל את חדרי ההנהלה שכיכבו בכתבה שפורסמה באקסנט. היה מאכזב אבל מבטיח לעתיד. נטשתי את התכנית לבקר בעוד שני מבנים שהוצעו במסגרת האירוע (עצרתי רק לרגע בבית שומאכר במושבה הגרמנית), והעדפתי ללכת לתערוכת הבוגרים של ויצו חיפה.

ועל כך ברשימה זו.

.

רפלקטור

.

סיבוב באנדרטה לחללי אחוזה בחיפה

אחד האלמנטים שמאפיינים את חיפה הוא ריבוי עבודותיו של האמן גרשון קניספל במרחב הציבורי, אותן יצר ברחבי העיר בעיקר בשנות ה-70. במרכז הגינה שבליבה של שכונת אחוזה בחיפה, מטרים ספורים מבית החולים כרמל שתכנן האדריכל יעקב רכטר, ניצבת האנדרטה שעיצב קניספל ב-1974 לזכרם של חללי השכונה והסביבה במלחמות.

היצירה ששילב במרחב הציבורי מתאפיינת במידות צנועות יחסית וממוקמת בליבה של שכונת מגורים שקטה וקטנה. אך מי שחולף על פניה, בעיקר הולכי הרגל, יגלה שהיא מצליחה לעורר עניין יותר מעבודות אחרות שיצר קניספל בעיר שמצויות לרוב מעל לגובה העיניים, וזו נמצאת בטווח המבט הישיר וגם בטווח מגע. אמנם גדר נמוכה מקיפה אותה, אך היא לא רציפה ופתח בה מזמין את המבקר להתקרב, לגעת, למשש וללקק.

ועל כך ברשימה זו.

.

היד החזקה

.

סיבוב בכרמלית

הכרמלית היא הישג חסר תקדים שגם 60 שנה לאחר חנוכתו של הפרויקט – אין עדיין עיר בישראל שהצליחה להתחרות ולהשיג אחד כזה. התעוזה החלוצית היתה תוצאה של ראש עירייה בעל חזון – אבא חושי, שבשנים בהן ניהל את העיר (1969-1951), הוא הצליח לקדם בה תעסוקה, תחבורה, בריאות, חינוך ממלכתי ואקדמי, ואת המגורים באופן שאף ראש עיר אחר בישראל לא הצליח להשיג.

במהלך העבודות להקמת הכרמלית בתחילת שנות ה-60, פרסמו המהנדס אברהם ניסן – מנהל הכרמלית הראשון והנריק וולזון – מהנדס החשמל של הכרמלית שני מאמרים הסוקרים את הפרויקט. המאמרים פורסמו בכתב העת "הנדסה ואדריכלות – עיתון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל", ואני מביא כאן את הדברים הרלוונטיים ממאמריהם (הכותרות הן תוספת שלי. כתב העת המקורי שמור בארכיון אדריכלות ישראל).

50 שנה אחרי אפשר ללמוד מהיעילות, הנחישות והאחריות המקצועית שהפגינו בעיריית חיפה. כעת רק נותר להמתין שהמערכת שנשרפה כליל תשוב לפעול ותשופר, ולייחל ששרפות והשבתות נוספות ומיותרות שכאלה לא יחזרו ויופיעו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ז"ל

.

סיבוב במערות בחיפה ובגשר רושמייה בן ה-89

הקשתות והקמרונות של גשר רושמייה בחיפה מייחדים אותו משאר הגשרים המודרניים בארץ, המתאפיינים לרוב בקווים ישרים יחסית או בעיצוב מוגזם שמתאמץ להפוך לפסל סביבתי. יש בו דגש הנדסי שמעניק לו חן וכמוהו ניתן למצוא בהרים בתורכיה או בגרמניה. ככל הנראה הדמיון נובע מפטנט הנדסי שהחזיקה בו חברת המהנדסים פיליפ הולצמן (Philipp Holzmann) הגרמנית, שפעלה יותר מ-150 שנה עד שפשטה את הרגל בשנת 2002. קשה לי להאמין מסיבות פוליטיות שחברה גרמנית בנתה את הגשר תחת השלטון הבריטי, אך אין ספק שיש כאן השראה.

מיקי גוטשלק עשה לי סיבוב בכמה מקומות שהוא חשב שראוי להדגיש כאן, הסכמתי אתו. המידע שיש עליהם דל יחסית ולא הצלחתי לגלות מי תכנן את הגשר ומי בדיוק חצב את המערות השוכנות לא רחוק ממנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

רושמייה

.

סיבוב בבית הקרנות בחיפה

חשיבותו של "בית הקרנות" בחיים העבריים בחיפה לא נתפסת כיום לעומת עליבותו של הבניין ושל האזור כולו. כאן נערכו כל ההפגנות, העצרות, החגיגות, ההתכנסויות מסעות לוויות וכל האירועים האזרחיים החשובים בצפון הארץ. האדריכל יוסף קלארווין שלימים תכנן את משכן הכנסת, הצליח ליצור מבנה המשלב מסחר ותעסוקה וכולל רחבה ציבורית גדולה שהעניקה לבניין את חשיבותו, זאת לבד מהעובדה שהבניין אוכלס על ידי הקרנות – קרן קיימת וקרן היסוד שהיו הגופים שהיוו את התשתית להנהגת המדינה שבדרך.

קלארווין נשכח מזמן וגם הבניין עצמו הוא עוד אחד מהבניינים המוערכים אך מוזנחים בחיפה, עיר שנראה שרק שוקעת ושוקעת מאז מותו של ראש העירייה אבא חושי ב-1969. עיר שלא מתקדמת לשום מקום, מתנוונת ומתפוררת.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקרנות

.

סיבוב במגדל הנביאים

"16 קומות של 'אקשן' שיהוו את מרכז העניינים של חיפה" – כך ניבאה ג. יפית במאמר שיווקי שהופיע ב"מעריב" באוקטובר 1985 את 15 הדקות של "מגדל הנביאים" שנמצא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. את הפצע הזה הותיר האדריכל משה צור, תוך שהוא דורס את ההתנהלות השוטפת של המקום ומפורר אותה ללא סיכוי משמעותי לחזור ולהתאושש מהחורבן שבא על העיר התחתית ב-1948 ולאחר מכן בשכונת הדר בשנות ה-80.

זו ללא ספק עבודת המפתח ביצירתו של משה צור ודרכה ניתן לבחון ולקרוא את כל העבודות שבאו אחריה. אלה עבודות בהן בא לידי ביטוי ניסיון העתקה לא מוצלח מבניינים שסביר להניח שנחשף להם בז'ורנלים וביקורים בחו"ל של שנות ה-80. באמצעות יזמי נדל"ן הצליח לשתול אותם במרחב הישראלי.

החלק השלישי ברשימה חושף את תולדותיו המרתקים של המגרש, ועל כל הבניינים שניסה לבנות בו האדריכל שמואל רוזוב במשך 42 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה

.

סיבוב באחד המבנים הנטושים והמוזרים בחיפה

הבניין הענק והנטוש שמשקיף על הים ועל מפרץ חיפה הוא תעלומה. הוא ניצב פחות משלושים מטר מרצועת החוף, פרויקט שהיום רשויות התכנון והבנייה לא היו מאשרות בגלל הקרבה לים. למרות שסביר להניח אם יואב גלנט שר השיכון אז הכל אפשרי.

בשנות ה-70 הוא תוכנן, כך נראה לפי הסגנון, וספק עם בנייתו הושלמה אי פעם. הוא ניצב פרוץ בקצה אזור התעשייה הצפוני של חיפה וסמוך למסופי מכולות המתפקדים כעורף לנמל חיפה הסמוך.

רק בטון חשוף שבקטעים ממנו כוסה באמנות רחוב שנוצרו בשנים האחרונות. הבניין מזוהם בפסולת, אבל לא מצליח להתחרות בזיהום של חוף הים הסמוך לו. כבר נדוש לגמרי לציין את הפוטנציאל המבוזבז של חיפה, ועל היכולות הבלתי צפויות של ראשי העיר ב-47 השנים האחרונות לתקוע את העיר ולהשקיע במיזמים חסרי תוכן שרק חולבים את הקופה הציבורית (האצטדיון למשל). הבניין הענק הזה וסביבתו המוזנחת היא עוד דוגמה לאוזלת ידה של הרשות המקומית. בחיפה יש יותר מידי פרויקטים מרהיבים שהם גם כושלים ונטושים: בית אגד, שוק תלפיות, מלון הר הכרמל (טלטש), מתחם בית הספר המקצועי שו"ב והרשימה עוד ארוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שנסון ללבנון

.

סיבוב בארבעה בתי המגורים הכי שווים בשכונת הדר בחיפה

היתה לי שעה פנויה להסתובב בשכונת הדר בחיפה, אז ניצלתי אותה לראות אחת ולתמיד את הבתים שתכננו האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר. את עבודתם אני מכיר הודות לספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" (הוצאה עצמית, 2008), אבל לא חשבתי שהם הרבה יותר מרשימים במציאות מאשר בספר, למרות שבספר הופיעו לא מעט תמונות של הבניינים שעכשיו רובם כבר בני 80 ואף יותר. הבניינים שתכננו נותרו ברובם במתכונתם המקורית, בתי דירות שברובם מוזנחים, אך איכות התכנון ואיכות הבנייה המעולה הותירו אותם במצב יחסית טוב. על בית אהרון רוזנפלד כתבתי כבר כאן, ועל בית הצופה כתבתי כאן.

ברשימה זו אתעכב רק על 4 מבין עשרות המבנים שתכננו השניים בחיפה: (1) מעונות אדל שיפר ברחוב אחד העם 11-9 (2) בית ויסמן ברחוב אחד העם 4, (3) בית ברכה ברחוב הרצליה 34, ו-(4) בית שבט ברחוב מסדה 34.

.

מודים אנחנו

.

סיבוב בבית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד

עוד אחת מהשכונות המוזנחות בחיפה היא נווה דוד. במרחק קצר מחוף הים ומפארק הכט, סמוכה לכביש 4 ויש לה כמות גדולה של שטחים למבני ציבור. אבל שילוב "מנצח" של הזנחת בתי המגורים על ידי התושבים ומצד שני הזנחת מבני הציבור, הביאו אותה להתחרות בכבוד בתואר השכונה הכי עלובה בחיפה. אפילו בית הקברות הסמוך יותר מטופח. זו שכונה שעדיין פועלת כמו בשנות ה-50 מבלי שמישהו טרח לעדכן אותה למאה ה-21, במרכז המסחרי הקטן שבליבה נראה שאף אחד לא טרח לטייח את הקירות ולצבוע את העמודים מאז חנוכתו. היא נותרה הפקר לידיים של כל מיני יזמים שמחפשים איפה ניתן להפיק רווח נאה מבלי שאיש ימנע מהם את המהלך.

שיא ההזנחה בשכונה הוא מתחם גדול בו פעל בעבר בית ספר מקצועי שו"ב, וכיום המבנים בו נטושים כולם. בחלקו הדרומי של המתחם התמקם לאחרונה המרכז ללימודים טכנולוגים שנותן שירותים לבתי הספר בעיר. בקצה הצפוני של השכונה, במפגש עם כביש 4, התמקם אזרח שתלה שלטים נגד הממסד.

ועל כך ברשימה זו.

.

מחכים למשיח

.

סיבוב בבניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בתכנון יעקב רכטר

שמחתי לגלות עוד יצירה שלא הכרתי שתכנן האדריכל יעקב רכטר: בניין כיתות וחדרי חוקרים בטכניון בחיפה, או בשמו הרשמי: המרכז ללימודי מוסמכים ע"ש בלומפלד בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. יצירה מאוחרת שהושלמה ב-1988, ומשלבת טיפול דומה לזה שאפשר למצוא בחזיתות מלון הילטון תל אביב, עם תכנית דומה לזו שאפשר למצוא במלון ענבל (לרום) בירושלים. אלא שלעומת שתי העבודות שדומות בתל אביב ובירושלים, העבודה החיפאית זכתה לצבעוניות עזה.

דגש מיוחד מקבל הבניין של רכטר בקמפוס, הודות לבניין הסמוך לו שתכנן האדריכל שמעון פובזנר, בניין שנבנה כעשרים שנה קודם לכן והיה הראשון ששימש את הפקולטה בקריית הטכניון. הבניין שתכנן פובזנר מורכב משתי תיבות המקושרות זו לזו במסדרונות היוצרים חצר פנימית מלבנית. כאן ניתן למצוא זו לצד זו, את האדריכלות התיבתית והמאופקת של פובזנר לעומת המשחק הצורני והוויזואלי של רכטר.

הייתי כבר ממילא בחיפה. היה אירוע לספר של האדריכל יעקב יער ובמקביל התקיימו הגשות של שנה חמישית. ההגשות היו משעממות אז בינתיים הלכתי לראות כמה בניינים בקמפוס. בסוף נותרה לי שעה עד תחילת האירוע של יער, אז ויתרתי על האירוע וחזרתי לתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

K. 626

.