Category Archives: חדרה

סיבוב במרכז מיקס חדרה

כבר שנתיים ניצב בצפון חדרה מרכז מסחרי גדול המקיף מגרש חנייה. אין כאן הפתעות: סופרפארם, מאפה נאמן, קסטרו, שקם אלקטריק ופוקס. את הפרויקט תכנן משרד האדריכלים מן-שנער. המרכז כולל 20,000 מ"ר שטחי מסחר, הוא סתמי וכמוהו יש עוד רבים ולכן הופתעתי לגלות שתכנן אותו משרד מן-שנער.

הפרויקט הוא חיסול התכנית להחיות את מרכז העיר, תכנית אותה הובילה חדרה באמצע העשור הקודם באמצעות פרויקט התחדשות עירונית. את פרויקט ההתחדשות תכננו האדריכלים עירית סולסי ודרור גרשון, ובמסגרתו חודש השוק העירוני, נפתח פארק בתכנון אדריכל הנוף צבי דקל והאמן דני קרוון והרחובות עברו מתיחת פנים. אם מישהו חשב לחזק את רחוב וייצמן – עמוד השדרה המסחרי שחוצה את חדרה ומקשר למוקדים העירוניים שבסביבתו, הוא יכול להמשיך לחלום כי לשם כבר לא יגיעו הרשתות שיעדיפו לפתוח את החנויות במרכז החדש.

מרכז מיקס מנותק מסביבתו, לא תורם דבר למרחב העירוני, חוליה נוספת בשרשרת הקניונים שחונקים את בעלי העסקים בעיר. הפגיעה היא פשוטה ואין צורך ביותר מידי הסברים או דיאגרמות ואני משער שגם האדריכלים יודעים זאת היטב. האם לאדריכלים יש אחריות למרחב שהם מתכננים? רצוי מאד שתהיה, אבל כשרואים מי מלמד בבתי הספר לאדריכלות, אז לא צריך להתפלא שזו המציאות שבה אנחנו חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

hedera15

40 מטר גובה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגלעד לאבשלום פינברג בפארק נחל חדרה

מיצירה אדריכלית הנטועה היטב במרחב, הפך הגלעד לזכר אבשלום פינברג לבמת בידור. מגלעד בלב גינה ייחודית שעמד לצד כביש בין-עירוני ותפקד כאתנחתא בדרך בין תל אביב לחדרה, הפך לאטרקציה לא מוגדרת בכניסה לפארק חדש. פארק שמפגיש מדשאות עם דיונות של חול מתחת לארובות של מפעל לייצור חשמל.

40 שנה לאחר שנרצח אבשלום פינברג (1917-1889) וגופתו לא נמצאה הוקם בכניסה הדרומית לחדרה גלעד לזכרו. מי שיזמה את הקמת הגלעד היתה רבקה אהרונסון. לטענתה היתה ארוסתו של פינברג. לכן ניתנה לה הזכות או החובה להוביל את מפעל הזיכרון. לא היה קבר, אז הוקם גלעד על שטח ששייך היה למשפחה מדרום לחדרה – היישוב בו גדל אבשלום.

  .

הגלעד שהוקם ב-1967 לצד כביש 4, פורק והוקם מחדש על דיונת חול בתחומי פארק נחל חדרה

להמשיך לקרוא

סיבוב במושבי השרון, בקדימה, חדרה וקיבוץ משמר השרון

היו לי תכניות ליום ששי, אבל אחרי שראיתי את הרשימה של שרון רז הכוללת ביקור בקדימה, יצר החמדנות שלי גבר על ההגיון. באחד התצלומים של בית ויצ"ו הנטוש שבמרכז היישוב – ניצפה שלט נהדר עם הלוגו הנצחי של ויצ"ו – בדיוק מה שמתאים לי בסלון!

התחנה הראשונה: כפר יעבץ

אז עלינו על המכונית וטסנו צפונה. בדרך, בחרנו לעצור בכמה מהמושבים המזרחים בשרון, שמעולם לא ביקרנו בהם (ונראה לי שאנחנו התיירים הראשונים במקום). בכפר יעבץ אין ממש מה לראות – יחד עם זאת, הודות לכפר יעבץ עבר הגבול הירוק עד 1967 בצמוד ליישוב, שעמד בקו הפסקת האש בקרבות תש"ח. אין לי מושג אם נותרו שרידים לאותו קו הגנה או גבול, אך זהו למעשה ייחודו של המקום – כפי שאני מצאתי.

התחנה השניה: עין ורד

במקור נקרא המושב על שם האגודה שהקימה אותו: "ארגון חקלאי תל אביב". בעקבות המיצאותו של מעיין בקרבת המקום ושמו הערבי "עין אל וארדת" שלמרות שפירושו 'מעיין היורדות [לשאוב מים]', החליטה הקק"ל לעברת את הצליל בלבד וכך נקבע השם עין ורד. ניתן ללמוד עוד על עברו של היישוב באתר המקומי.

המשכנו לעין ורד שם ניתקלנו בבית העם הענק והמרשים הניצב בלב היישוב, והניבט מרחוק.

לצערנו, המבנה היה סגור (ונראה גם נטוש), אבל שלט הסבר בכניסה (ויש כאלה לא מעט ביישוב – פעולה מבורכת שניתקלנו בה כבר בכמה וכמה יישובים קטנים), הסביר שמבנה בית העם, המזכיר מצודט טיגרט, נבנה בשנת 1937 ושימש לבד מבימת מופעים והתכנסויות, גם כספריה ומחסן נשק, ועל גגו ניצבה עמדת תצפית ואיתות. בשנת 1961 הורחב הבניין והוקם האולם, כך שהשילוב בין הארכיטקטורה של שנות ה-30 לזו של שנות ה-60 מרשימה ויפה.

מדובר באולם מופעים הגדול באופן משמעותי לגודלו של היישוב בו הוא ממוקם: 500 מושבים באולם בעל שני מפלסים כשרק היום לאחר כל ההרחבות שעבר מתגוררים ביישוב כולו 1,200 תושבים.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: