ארכיון קטגוריה: התנחלויות

סיבוב בבית היערן שביער ריחן ובמעוז צבי

במהלך לימוד על תעשיית הפחמים בעמק דותן שבצפון-מערב השומרון, ביקשתי לעצור בשתי נקודות שאינן קשורות בתעשיית הפחמים. זה היה לי הביקור הראשון באזור ורציתי לראות עוד. על תעשיית הפחמים לא תקראו כאן, אבל על אותם שני מקומות אחרים דווקא כן.

 

זה לא בית היערן הבריטי אלא עמדת השמירה הישראלית. בית היערן בהמשך הרשימה

להמשיך לקרוא

סיבוב (כמעט) בשכם

אין טוב מלפתוח בפסקה שבאמצעותה ניגשת לתאר את עיר הולדתה שכם, המשוררת הגדולה פדוא טוקאן בספרה האוטוביוגרפי "דרך הררית" (הוצאת מפרש, 1993, בתרגום רחל חלבה): "כל פעם שאני עוברת ברחובות החוגרים היום את שני הרי עיבל וגריזים או רובצים על כתפיהם, אני שבה אל עולם הילדות, עולם הגילוי והפליאה, ועוברים לעיניי פני העבר, וגוברים עלי הגעגועים לפניה הישנים של עירי ול'הוויתה הנעימה'. איזה מס משלמת העיירה הקטנה, העתיקה, כדי להפוך לעיר גדולה הצועדת עם הזמן? זהו מס גבוה שהיא משלמת ביופיה הבתולי, בנופה הקדום ובאדריכלותה העתיקה".

שכם היא אחת מהערים הערביות שהייתי מאד רוצה להסתובב בהן, אבל לצערי לא השלום ולא הכיבוש שלם ולכן בשלב הזה כף רגלי לא יכולה להכנס לעיר, אלא אם כן כמובן אכרות אותה ואשלח אותה כמתנה לעדלי יעיש ראש עיריית שכם. אבל מה יש לו לעשות איתה…

עד אז אני יכול להשקיף עליה באופן חופשי מכיוון דרום מפסגת הר גריזים או במוגבלות מסוימת מכיוון דרום מפסגת הר עיבל – המבט אותו קבלתי כעת והתמונות הן מאותו מקום. נוסף לכך, הרשת מלאה במידע לגבי שכם וחלק מזה הבאתי לרשימה זו.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי מחנה ירדני בלב היישוב שבי שומרון ושרידי מבנים מיישוב שפונה

הצריח

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת הראשון והיחיד בהר עיבל

מירי כבר הרבה זמן מבלבלת לי את המח עם כל מיני הערות טיפשיות לגבי האתר הזה שאני מודה שלאף אחת מהן לא התייחסתי ברצינות. לפני כמה ימים היא הביאה איזו הערה שאין לי מושג מאיפה היא הקריצה אותה, אבל בכל מקרה אני הייתי מוכן לשלוף את הכפפה ובתגובה לפרסם את הרשימה הזו – על בית הכנסת היחיד וככל הנראה הראשון בהיסטוריה הפועל על פסגת הר עיבל שבלב השומרון.

.

מראה כללי של בית הכנסת

.

להמשיך לקרוא

חג שבועות שמח (גוש קטיף)

 

סיבוב באלון מורה ובאיתמר

כבר הרבה זמן שרחל לוחצת עלי להצטרף אליה, ולבקר את אחיה הכנר שחזר בתשובה ועבר להתגורר מתל אביב להתנחלות אלון מורה.

רחל היא בערך כמו קוקי – שחקנית לא כל כך מצליחה, אבל במקום לקבל איזה מאפיונר פעם או פעמיים ביום, היא נאלצת להתחזות למוכרת ציפורי מחמד בכלובים של זהב בחנות ברחוב בן יהודה. במחשבה שניה היא גם דומה למדי לקוקי במראה הכללי, למרות שאין להן טעם זהה בבגדים זה לא נושא שאני מוצא בו חשיבות יתירה היות והבגדים שלה הם הדבר האחרון שמעניין אצלה.

בפעם האחרונה שראיתי את רחל על הבמה זה היה באיזו הצגה של סמואל בקט: ישבתי בשורה ראשונה עם כובע של ליצן שהתנשא לגובה של חצי מטר, ובעקבות זאת היו בקהל צופים שהיו בטוחים שאני חלק מההצגה. ישבתי וחיכיתי בסבלנות מאוסה במשך שעה, עד שהיא עלתה למשך דקה וחצי כדי לשחק בתפקיד של רועה עיזים. התעצבנתי שנגררתי לשורה הראשונה והתייבשתי כי חיכיתי למישהו שבכלל לא הגיע, ויותר לא עניינו אותי ההצגות שלה. אז בסיכומו של דבר, התפלאתי ששחקנית-מוכרת ציפורים עם דם תל אביבי שבשבילה הקו הירוק עובר באבן גבירול, מציעה לי להצטרף אליה לסיבוב בהתנחלויות. לרחל אני תמיד מסכים.

.

%d בלוגרים אהבו את זה: