Category Archives: התנחלויות

סיבוב בבית הכנסת בשילה שנבנה בהשראת המשכן

כשבאתי לשילה הקדומה לצורך כתיבת הכתבה על "מגדל הרואה" נכנסתי ליישוב הישראלי שהוקם אחרי 1978 כי שני מבנים גדולים תפסו את תשומת ליבי. האחד הוא בניין בית הכנסת שעוצב בהשראת בניין המשכן ששכן על פי המסורת בתל הקדום לפני 3,000 שנה והמבנה השני הוא בניין ישיבת שילה הלא גמור. ברשימה זו אציג את בית הכנסת בתכנונו של אדריכל זלמן דויטש (תושב אלון שבות שבגוש עציון והוא גם חזן מקצועי). בית הכנסת נחנך ב-1984 בנוכחותו של אריק שרון, אותו אחד שכמה שנים מאוחר יותר הביא להריסת מבנים רבים שתכננו אדריכלי בית הכנסת.

בית הכנסת הוא מבנה גדול מאד יחסית לבינוי באזור, הישראלי והפלסטיני, ובאזור כולו לא הוקם מבנה גדול כמוהו. מיקומו בקצה היישוב כשהוא פונה לכיוון הכביש האזורי (כביש 60) מעצים את נוכחותו והופך אותו לנקודת ציון. במשך 4 שנים היתה הרשימה הזו כתובה אבל בטעות לא פרסמתי אותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130719_091630

קטע מחזית המבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר אוכל במחנה חמאם אל מליח הנטוש במזרח השומרון

הכפר תיאסיר הוא כפר קטן במזרח השומרון, שנייה לפני בקעת הירדן. הכפר עצמו נמצא כיום תחת שליטת הרשות הפלסטינית ותושביו מתפרנסים בעיקר מגידולי שדה. בכניסה המזרחית לכפר חוצה את הכביש מחסום צה"לי לא מאויש ופתוח למעבר. מצידו האחד של המחסום יש מוצב זעיר עם פילבוקס המוקף בגדר בטון גבוהה. המוצב מאוייש על ידי כוח צבאי מגדוד 41 "אריות הירדן". מצידו השני מחנה צבאי גדול ונטוש.

מחנה חמאם אל מליח הוקם כבסיס אימון חטיבת צנחנים. לאחר מכן שימש את גדוד 97 ואז כמוצב בגזרה הצפונית של חטיבה מרחבית הבקעה (את המידע קבלתי מדובר צה"ל). באוקטובר 1993 "פורק" (כלשון דובר צה"ל) בעקבות "הסכמי אוסלו", אך העזובה היא רק לכאורה, היות ונראה כי הצבא ממשיך לשמור על הקרקע והשכנים הפלסטינים לא מעזים להיכנס למחנה הנטוש. ואכן בדיקה מול הצבא גילתה כי המחנה משמש את צה"ל כמשטח אימונים. למרות שאף אחד כבר לא מפעיל אותו ואפילו הגדר ההיקפית שלו נהרסה ברובה, המחנה עצמו נותר כמעט שלם. חדר האוכל הענק שהיה פעם שוקק חיים ויכול היה להאכיל גדוד מלא בו זמנית, דווקא הוא נהרס בחלקו. ההרס נגרם כנראה על ידי כמה סוחרי מתכות שהגיעו לכאן ופירקו חלקים שונים בגג. דוד מים ענק נותר שלם וכך גם חדר הקירור ושאר מתקנים טכניים.

ועל כך ברשימה זו.

.

13329335_1298002370229342_5834689808486933252_o

רוחות בצמרת הרטיטו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר אוכל בקיבוץ גלגל, בעין סוכות ובתערוכה במוזיאון

הנוף הפורח של קיבוץ גלגל עומד בניגוד לנוף המדברי והצחיח של בקעת הירדן. בתחילת שנות ה-70 קמה לתחייה קצרה התנועה הקיבוצית, והמשיכה בדרך בה עצרה עם קום המדינה. התנועה חזרה ויצרה קיבוצים חדשים, שקמו בשטחים פנויים כמו הערבה, או כבושים כמו יהודה, שומרון והגולן. כבר ב-1974 הכריזה התנועה כי לא פחות מ-20 קיבוצים יוקמו תוך שלוש שנים ורובם בשטחים. זאב צור, מבכירי התק"מ, ציין שבועות ספורים לאחר הקמת קיבוץ גלגל בבקעת הירדן, כי "הקיבוץ המאוחד רואה זהות בין גבולות התיישבותיים, מדיניים וביטחוניים והוא יפעל לחיזוק מגמה זו".

הדילמה הפוליטית כנראה לא העסיקה את התנועה או החברים עד עלייתו של בגין לשלטון ותחילת הדיבורים על נסיגה. ביקור קצר בקיבוץ גלגל חושף נוה מדבר מטופח ויפיפה, מוקף גדר עם שער חשמלי ושומר, ובמרכז חדר אוכל בתכנון האדריכלית ארנונה אקסלרוד. אני חוזר עכשיו משם, ברחתי מ-41 מעלות.

על סיבוב בשלוש תחנות לאורך כביש 90 ברשימה זו.

.

13198593_1286189194743993_5330978811509407952_o

יושב שומר ובפיו חליל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בישיבת קריית ארבע ובגן קבר ברוך גולדשטיין

בדרך מפגישה וסיור בדימונה להרצאה על בניין הספרייה הלאומית החדש בירושלים, עצרתי בקריית ארבע. זכרתי שהאדריכל דוד קאסוטו תכנן כאן בניין ישיבה גדול ורציתי לראות איך הוא נראה היום. הופתעתי לגלות שעל אף התחושה שמפעל ההתנחלות מתחזק, בית המדרש הענק והמרשים ריק מתלמידים ודלתותיו נעולות. מישיבה של 250 תלמידים צנח מספרם למחצית ובית המדרש כבר לא התאים לשינויים ולכן עברו כולם לאולם קטן בקומת הקרקע. בישיבה אגב אמרו לי שזה זמני ושנה הבאה יחזרו ויאכלסו את האולם הגדול.

המשכתי לקבר של ברוך גולדשטיין שנמצא בקצה של גן עירוני מוזנח. קבר בודד באמצע היישוב, הוא נסתר אמנם מבתי המגורים שרבים מדייריהם היו מטופליו של הד"ר, אבל הקבר משקיף היטב על בתי חברון שכמה מתושביה סיימו את חייהם בגללו. שני המקומות באותה רשימה, מפני שאלה שני המקומות בהם עצרתי בביקור בקריית ארבע. אבל למעשה וככל הידוע לי אין כל קשר בין השניים, לבד מההיבט הגאוגרפי.

ועל כך ברשימה זו.

.

13048049_1271717276191185_2550013870710203648_o

בית המדרש הנטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במבנן מוזנח בשכונת גילה בתכנון רם כרמי

המוזנח מבין המתחמים בגילה יכול להתחרות במצבו רק עם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המשותף לשניהם: האדריכל רם כרמי, חתן פרס ישראל ופעמיים חתן פרס רכטר. סביר להניח שההזנחה בחלקו של המתחם השוכן לאורך הדופן של רחוב האחות יהודית, נובעת מאכלוס לקוי, ניהול גרוע ותכנון שלא התאים לתושבים.

ועל כך ברשימה זו.

.

12309740_1172395619456685_3891754520545524896_o

מבט מהחצר הפנימית בחלק המרכזי על קצה אחת מאצבעות הקוטג'ים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני מתחמי מגורים בגילה שתכננו יסקי-גיל-סיון ולופנפלד-גמרמן

בעיירת פיתוח של ירושלים המכונה שכונת גילה יש סדרת מבננים שתכננו אדריכלים, עדות לרעיונות חדשניים לזמנם שכדאי להכיר ולהמשיך. עד 1977 פעל במשרד השיכון צוות מתכננים שקיבל לידיו את הזכות לערוך תהליך של חשיבה מקדים. מטרת התהליך היתה לקדם ולאתגר את תפיסות התכנון והביצוע הקיימות.

במדינה תקינה שני גורמים אמורים להיות מופקדים על הנושא: הממשלה והאקדמיה. בישראל לא זה ולא זה עושים משהו בנידון. הממשלה הפריטה את עצמה ובאקדמיה יש כל מיני אנשים שלא יודעים לחשוב או שלא יודעים לעבוד (לרוב אפילו לא יודעים את שניהם). התוצאה: בארבעים השנים האחרונות קשה מאד למצוא פרויקט מגורים חדשני בישראל.

קרוב לעשרים מתחמים יש בגילה ועל כמה מהם כתבתי כאן: (1) מתחם של סלו הרשמן (2) מתחם של רם כרמי – כנראה האחרון שנבנה בשכונה במתכונת של מתחם (3) מתחם בהשראת אריך מנדלסון (4) ומרכז גילה בתכנון יסקי-סיון.

הפעם אציג שניים מהמתחמים המוקדמים שהושלמו בגילה: (1) אחד בתכנון האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון שמורכב ממבנה טורי המשלב מגורים, מסחר ורחוב מקורה. (2) מתחם שני בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן המורכב משלושה מבנים הסוגרים על חצר משולשת.

.

12304533_1171836662845914_1343466373205496001_o

מבנן 8

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונה החרדית החדשה בגבעת זאב

קולקר-קולקר-אפשטיין, נחמיה גורלי, משה מרגלית, שמואל שקד – הם האדריכלים שאחראים לאחד המקומות המוזרים שנתקלתי בהם: שכונה חרדית חדשה במועצה המקומית גבעת זאב, התנחלות הממוקמת מצפון לירושלים. היישוב מחולק לאזור וותיק בו גרה אוכלוסיה מעורבת ומאזור חדש בו גרים אך ורק חרדים. משהו שמזכיר את היחסים בין בית שמש הוותיקה ורמת בית שמש או הר חומה ושאר ירושלים. השכונות החדשות שמאכלסות רק קבוצה חברתית אחת, מורכבות בעיקר ממגורים וכבישים בלי מחשבה משמעותית על פיתוח המרחב הציבורי, לעומת האזור הוותיק.

רק חרדים יש בשכונה החדשה, כך שסביר להניח שאם היום גבעת זאב מדורגת באשכול 5 מתוך 10 חברתית כלכלית לפי הלמ"ס, הרי שעד סיום אכלוס השכונה היא תצנח ל-3 או אפילו 2. היום 53% מתלמידי כיתות י"ב ביישוב זכאים לתעודת בגרות, אז צפוי שהמספר ירד ל-10%. השכונה החרדית משווקת אמנם כשכונת יוקרה לחרדים, אך אוכלוסייה שנוטלת חלק מוגבל בביטחון ובכלכלה היא מעמסה. היום כבר יש מאבק בגבעת זאב בין התושבים הוותיקים ובין החדשים על סגירת בריכת השחייה העירונית בשבת. מתחילים להפנים מי הולך להיות (או כבר) בעל הבית האמיתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

11008400_1055694791126769_9182087346816551811_n

V

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בשדמות מחולה ועוד כמה מקומות

בדרך משם לפה עצרתי בכמה מקומות בבקעת הירדן ששווה להתעכב עליהם:

(1) בית הכנסת בהתנחלות שדמות מחולה שתכנן האדריכל טוביה קץ,

(2) מחנה ירדני נטוש שבצמוד אליו כפר אמנים ו/או ישיבת הסדר,

(3) סופרמרקט ב"מפגש הבקעה",

(4) בניין המתנ"ס בהתנחלות מעלה אפרים שבחזיתו עיצבה האדריכלית עדינה גלרטר עבודת זכוכית גדולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

11156333_1041753402520908_2204649998051765554_n

ארון קודש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה קטנה באיתמר

לפני שבועיים קפצתי לראות כמה פרויקטים חדשים שהושלמו לאחרונה באיתמר שבמזרח השומרון, קרוב לשכם. אבל לפני שהלכתי לראות את שני מבני הציבור החדשים, המשכתי עד לקצה המזרחי גדר ההתנחלות כדי לראות בריכה חדשה שנחנכה יומיים לפני בואי.

הבריכה משתלבת יפה בנוף הבראשתי. הבריכה ממוקמת בראש הרכס המהווה קו פרשת מים בין השומרון והבקעה, כך שהנוף ייחודי ומגוון. עבודות העפר שבוצעו לצורך הקמתה ופיתוח הסביבה המקיפה אותה, עדיין מבליטות אותה מהקרקע הוותיקה, אך אני משער שאחרי החורף הראשון הבריכה תיבלע בנוף והריצוף שמקיף אותה לא יסנוור יותר.

.

10409136_937068019656114_774755913683107220_n

שלוש בנות על שפת הבריכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ כפר עציון

שבוע שעבר בדרך מפה לשם עצרתי בקיבוץ כפר עציון. לא היה לי זמן להסתובב בקיבוץ אלא רק בבית הכנסת, מבנה שתכננו האדריכלים יוסף שנברגר וטוביה קץ – מבכירי מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השניה של המאה העשרים.

הכנסיות תופסות מקום נכבד בסדר היום העיצובי של אדריכלים בעולם המערבי, אך דווקא אצל עם הסגולה הידרדר תכנון מבני הדת לשפל המדרגה. היו בתי כנסת מפוארים וגרנדיוזים בגולה שתוכננו ברובם על ידי אדריכלים שאינם יהודים. לעומתם, בישראל במאה העשרים תכננו האדריכלים המקומיים, בתי כנסת בהם נעשה שימוש במשאבים מצומצמים ביותר, אך מבלי להפריע ליצירת מבנים מרשימים וייחודיים שרוממו את המבקר בהם מחיי היומיום. בתי הכנסת שנבנים בעשורים האחרונים, יקרים הודות לרמת הגימור הגבוהה, אך בסופו של דבר מדובר בקופסאות חלולות מכל תוכן וברמת גימור מבישה. רוח אי אפשר לקנות בכסף.

מבני דת הם הזדמנות לאדריכלים להביע יצירתיות באופן כמעט חופשי. יש כאן עיסוק לא רק בנושאים רוחניים, או פרטים דקורטיביים, אלא גם במושגים כמו מגדר, מעמד חברתי והיחס בין אדם למקום. בעולם, הממשיכים אדריכלים לנצל את ההזדמנות וכך גם עשו בישראל עד לפני כמה עשורים. על רגל אחת אני יכול להזכיר פה כמה מאותם אדריכלים מודרנסטיים שיצרו מבני דת מעולים. בין אלה שהתמחו בתחום ניתן למנות את דן טנאי, אלכסנדר פרדימן, ישעיהו אילן, ישראל קומט, דוד קאסוטו וכמובן – טוביה קץ ויוסף שנברגר. בין אלה שהסתפקו בלתכנן רק מבנה אחד או שניים בתחום, ניתן למנות את נחום זולוטוב, מרדכי בן חורין, צבי הקר ואלפרד נוימן, יהודה לנדאו, היינץ ראו, דוד רזניק ואהרון קשטן.

על בתי הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר (1982-1912) כתבתי כאן כבר כמה פעמים. בין השאר כתבתי על בית הכנסת בקיבוץ חפץ חיים ועל בית הכנסת בקיבוץ בארות יצחק. הפעם אתעכב על בית הכנסת בקיבוץ כפר עציון.

.

IMG_20140506_120601

הויטראז' שיצר פרלי פלציג

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמנואל – העיר הלא גמורה

יומני היקר,

"עמנואל עיר העתיד" כך שווקה ההתנחלות שתוכננה להיות העיר הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, אך מסיבוב שם נראה שחלומות לחוד ומציאות לחוד. שילבתי כאן תמונות משני סיבובים שערכתי בעמנואל, שניהם עם שאול: הראשון ב-2006 והשני ביום ששי שעבר (אחרי הסיבוב ביקיר).

מה השתנה? ב-2006 הסיבוב שלנו כלל גם בשני בתי ספר (אחד של בנים ושני של בנות), אבל חוץ מהם, בקרנו עכשיו בדיוק באותם מקומות. חלקם נותרו בניינים לא גמורים וחלקם הושלמו ואוכלסו. אותם בניינים לא גמורים הם חלק מסיפורה של עמנואל, שהוקמה כמו עוד כמה התנחלויות, כיוזמה פרטית של אנשי עסקים. בשלב מסוים הם רבו, פרצה אינתיפאדה, התגלו בעיות כספיות, הסיפור הגיע לבית משפט וההתפתחות נתקעה. נוספו לכך ריבים בין רבנים ומה שיועד להיות עיר חרדית המתפקדת כחלופת מגורים לצעירים או משפרי דיור מבני ברק ומירושלים, הפכה לכיבשה השחורה של היישובים החרדים. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140221_113922

בוסי באחת הדירות האחרונות שלא אוכלסו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בהתנחלות יקיר

בכניסה ליקיר שבמרכז השומרון יש מעגל תנועה ובמרכזו "חורבה" מלאכותית. החורבה מורכבת ממדרגות אבן שלא מובילות לשום מקום, תוך שהן יוצרות קשת שגם היא לא שלימה רק נשענת בקצה שלה על עמוד בטון.

מה משמעות הפסל? מדוע בחר האמן להדגיש את חוסר התכלתיות – גם של הקשת וגם של המדרגות? האם זו בדיחה על הכיבוש או על תושבי הארץ הקודמים שעדיין חיים פה בסביבה? האם יש כאן רמז לעתיד, שכל מפעל הבנייה הנוכחי יגדע? או שמא סתם האמן ומזמיני העבודה לא העניקו מחשבה יתירה למה שהם יוצרים, וכל תושבי ואורחי יקיר חולפים על פני הפסל בשוויון נפש מבלי להשקיע מחשבה שניה על מה שהם רואים, כי לפעמים עדיף להישאר עיוור?

בדרך ל"עמנואל – עיר העתיד" עצרנו לאכול משהו לארוחת בוקר ביקיר. פספסנו את הפנייה בכביש לחומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת אז המשכנו הלאה על כביש 5 עמוק לתוך השומרון. היא הוקמה ב-1981 על ידי גוש אמונים והפכה תוך זמן קצר ליישוב וילות סולידי. לפני כמה שנים הורחבה בכמה רחובות של וילות נוספות, כולן זהות.

אפשר היה לחשוב שלא נמצא כאן משהו מעניין (עצרנו רק כדי לאכול משהו), אבל גם בתוך השכפול והסתמיות אפשר ללמוד. ועל כך ברשימה זו.

תודה לשאול על טקסט קצר שכתב במיוחד לרשימה.

.

1601292_791480030881581_650245419_n

רחוב הראשונים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במפעל טחינה הר ברכה ועוד כמה אתרים בהר גריזים

על טחינה הר ברכה שמעתי לראשונה מאופיר זינטי. אני מעריך יותר חומוס מטחינה ולכן עד היום לא ייחסתי לה חשיבות גדולה. זה היה עניין של שבועות עד שמצאתי את הזמן לבקר במפעל עצמו. אבל אחרי ביקור ראשון ב"חזית העממית" נדלקתי על טחינה הר ברכה. ברגע שמצאתי סיבה לכתבה על שכונה חדשה בהר ברכה, ידעתי שכאן ההזדמנות לשלב ביקור במפעל. על השכונה החדשה כתבתי ל-Xnet, אבל מפעל הטחינה לא נמצא ביישוב הר ברכה שהוקם בתחילת שנות ה-80, אלא בשכונה השומרונית שנמצאת כמה מאות מטרים מהיישוב הישראלי וקיימת בשכם כבר 2,000 שנה.

חוץ מהעובדה שניתן לטעום ולרכוש את הטחינה ישר מהמכונה, יש כאן גם הזדמנות לראות כיצד מכינים אותה. את גרגרי השומשום מייבאים מאתיופיה ומהם מפיקים כל יום טון וחצי טחינה גולמית. טחינה הר ברכה משווקת בעיקר בישראל (לכן היא גם כשרה) וחלק ממנה מיוצא לחו"ל.

.

IMG_20130923_103812

הקצה של פס הייצור: הטחינה זורמת למיכל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית היערן שביער ריחן ובמעוז צבי

במהלך לימוד על תעשיית הפחמים בעמק דותן שבצפון-מערב השומרון, ביקשתי לעצור בשתי נקודות שאינן קשורות בתעשיית הפחמים. זה היה לי הביקור הראשון באזור ורציתי לראות עוד. על תעשיית הפחמים לא תקראו כאן, אבל על אותם שני מקומות אחרים דווקא כן.

 

זה לא בית היערן הבריטי אלא עמדת השמירה הישראלית. בית היערן בהמשך הרשימה

להמשיך לקרוא

סיבוב (כמעט) בשכם

אין טוב מלפתוח בפסקה שבאמצעותה ניגשת לתאר את עיר הולדתה שכם, המשוררת הגדולה פדוא טוקאן בספרה האוטוביוגרפי "דרך הררית" (הוצאת מפרש, 1993, בתרגום רחל חלבה): "כל פעם שאני עוברת ברחובות החוגרים היום את שני הרי עיבל וגריזים או רובצים על כתפיהם, אני שבה אל עולם הילדות, עולם הגילוי והפליאה, ועוברים לעיניי פני העבר, וגוברים עלי הגעגועים לפניה הישנים של עירי ול'הוויתה הנעימה'. איזה מס משלמת העיירה הקטנה, העתיקה, כדי להפוך לעיר גדולה הצועדת עם הזמן? זהו מס גבוה שהיא משלמת ביופיה הבתולי, בנופה הקדום ובאדריכלותה העתיקה".

שכם היא אחת מהערים הערביות שהייתי מאד רוצה להסתובב בהן, אבל לצערי לא השלום ולא הכיבוש שלם ולכן בשלב הזה כף רגלי לא יכולה להכנס לעיר, אלא אם כן כמובן אכרות אותה ואשלח אותה כמתנה לעדלי יעיש ראש עיריית שכם. אבל מה יש לו לעשות איתה…

עד אז אני יכול להשקיף עליה באופן חופשי מכיוון דרום מפסגת הר גריזים או במוגבלות מסוימת מכיוון דרום מפסגת הר עיבל – המבט אותו קבלתי כעת והתמונות הן מאותו מקום. נוסף לכך, הרשת מלאה במידע לגבי שכם וחלק מזה הבאתי לרשימה זו.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי מחנה ירדני בלב היישוב שבי שומרון ושרידי מבנים מיישוב שפונה

באופן טבעי בהתנחלות יש מתנחלות, אבל בשבי שומרון, מפתיע לגלות שיש גם מסגד.
כבר ביקרתי כאן עם שאול לפני שלוש או ארבע שנים וצילמתי אז תמונות לא רעות בכלל בעיקר הודות לשמיים בצבע כחול עמוק בשעת הבקר המוקדמת. כמה תמונות מאותו סיבוב העליתי בזמנו לערך שבי שומרון בויקיפדיה.
זה היה אז חלק מסדרת סיבובים שעשינו באזור השומרון, לא ראינו הכל אבל ראינו לא מעט וגם דחפנו את האף שלנו למקומות שגם היה סיכוי שלא נצא מהם שלימים, אבל מה שהיה היה ועכשיו לשבי שומרון הגעתי בדרך לא דרך וחשבתי שאם כבר אני בסביבה אז למה לא לשוב ולבקר בשרידי המחנה הירדני שנותרו ביישוב.
לא מדובר בסתם שרידי מחנה צבאי ירדני נשכח, כי אם במספר מרכיבים בעיקר בעלי ערכים אורבניים אך גם בעלי ערכי תרבות ומורשת שעל אף שהם מייצגים את הצד המפסיד ואולי גם את האויב, הם עדיין חלק מהמקום ואין לאיש את הזכות לפגוע בהם. ואכן ייאמר לזכותם של אנשי שבי שומרון שהם שומרים עליהם בדרכם שלהם. ועל כך ברשימה זו.

הצריח

  להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת הראשון והיחיד בהר עיבל

מירי כבר הרבה זמן מבלבלת לי את המח עם כל מיני הערות טיפשיות לגבי האתר הזה שאני מודה שלאף אחת מהן לא התייחסתי ברצינות. לפני כמה ימים היא הביאה איזו הערה שאין לי מושג מאיפה היא הקריצה אותה, אבל בכל מקרה אני הייתי מוכן לשלוף את הכפפה ובתגובה לפרסם את הרשימה הזו – על בית הכנסת היחיד וככל הנראה הראשון בהיסטוריה הפועל על פסגת הר עיבל שבלב השומרון.

.

מראה כללי של בית הכנסת

.

להמשיך לקרוא

חג שבועות שמח (גוש קטיף)

 
%d בלוגרים אהבו את זה: