Category Archives: השומרון

סיבוב בחדר אוכל במחנה חמאם אל מליח הנטוש במזרח השומרון

הכפר תיאסיר הוא כפר קטן במזרח השומרון, שנייה לפני בקעת הירדן. הכפר עצמו נמצא כיום תחת שליטת הרשות הפלסטינית ותושביו מתפרנסים בעיקר מגידולי שדה. בכניסה המזרחית לכפר חוצה את הכביש מחסום צה"לי לא מאויש ופתוח למעבר. מצידו האחד של המחסום יש מוצב זעיר עם פילבוקס המוקף בגדר בטון גבוהה. המוצב מאוייש על ידי כוח צבאי מגדוד 41 "אריות הירדן". מצידו השני מחנה צבאי גדול ונטוש.

מחנה חמאם אל מליח הוקם כבסיס אימון חטיבת צנחנים. לאחר מכן שימש את גדוד 97 ואז כמוצב בגזרה הצפונית של חטיבה מרחבית הבקעה (את המידע קבלתי מדובר צה"ל). באוקטובר 1993 "פורק" (כלשון דובר צה"ל) בעקבות "הסכמי אוסלו", אך העזובה היא רק לכאורה, היות ונראה כי הצבא ממשיך לשמור על הקרקע והשכנים הפלסטינים לא מעזים להיכנס למחנה הנטוש. ואכן בדיקה מול הצבא גילתה כי המחנה משמש את צה"ל כמשטח אימונים. למרות שאף אחד כבר לא מפעיל אותו ואפילו הגדר ההיקפית שלו נהרסה ברובה, המחנה עצמו נותר כמעט שלם. חדר האוכל הענק שהיה פעם שוקק חיים ויכול היה להאכיל גדוד מלא בו זמנית, דווקא הוא נהרס בחלקו. ההרס נגרם כנראה על ידי כמה סוחרי מתכות שהגיעו לכאן ופירקו חלקים שונים בגג. דוד מים ענק נותר שלם וכך גם חדר הקירור ושאר מתקנים טכניים.

ועל כך ברשימה זו.

.

13329335_1298002370229342_5834689808486933252_o

רוחות בצמרת הרטיטו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף

את חדר האוכל בגבעת עוז תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין והרחיב אותו האדריכל חיליק ערד. את חדר האוכל באשדות יעקב תכנן האדריכל משה (מוסה) חריף. בתל יוסף תכנן האדריכל לאופולד קרקואר והרחיב אותו האדריכל אריך ראש. שניים מחדרי האוכל פועלים ואחד כבר לא וחלקו הפך למחסן.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) בגבעת עוז: סמוך לחדר האוכל ניצב בית זיכרון שתכנן חיליק ערד, אחת היצירות היותר טובות ושלמות שהוא תכנן. כמה מטרים מגדר היישוב שוכנת העיר ג'נין שגרים בה כ-40 אלף תושבים וטרם בקרתי בה.

(2) באשדות יעקב איחוד: יש את בית קרפ שתכנן האדריכל זאב רכטר, אתר זיכרון שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. כמה צעדים משם אפשר לבקר במוזיאון בית אורי רומי נחושתן שתכננו שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון ובימים אלה מוצגת שם תערוכה צנועה שמסכמת את יצירתם לאורך יותר מ-60 שנה. בהמשך יש את בית דוידקה שתכנן האדריכל חנן הברון ואת פינת הזיכרון שעיצב משה הדרי.

(3) בתל יוסף: יש את בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כמה צעדים ממנו מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שהיה בניין המוזיאון לאמנות הראשון שנבנה בארץ ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

10734045_978342835528632_418753994056229101_n

מגדל המים באשדות יעקב איחוד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה קטנה באיתמר

לפני שבועיים קפצתי לראות כמה פרויקטים חדשים שהושלמו לאחרונה באיתמר שבמזרח השומרון, קרוב לשכם. אבל לפני שהלכתי לראות את שני מבני הציבור החדשים, המשכתי עד לקצה המזרחי גדר ההתנחלות כדי לראות בריכה חדשה שנחנכה יומיים לפני בואי.

הבריכה משתלבת יפה בנוף הבראשתי. הבריכה ממוקמת בראש הרכס המהווה קו פרשת מים בין השומרון והבקעה, כך שהנוף ייחודי ומגוון. עבודות העפר שבוצעו לצורך הקמתה ופיתוח הסביבה המקיפה אותה, עדיין מבליטות אותה מהקרקע הוותיקה, אך אני משער שאחרי החורף הראשון הבריכה תיבלע בנוף והריצוף שמקיף אותה לא יסנוור יותר.

.

10409136_937068019656114_774755913683107220_n

שלוש בנות על שפת הבריכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ראאב באוניברסיטת אריאל ובפרויקט סטודנטים לאדריכלות

בקמפוסים אקדמיים מקפידים ראשי האוניברסיטאות להקים בניינים חדשניים וייחודיים. הם יכולים להיות מבנים המעוצבים באיפוק יחסי והם יכולים להיות בניינים משוגעים לגמרי. באופן הזה הם דואגים לייצג את הקידמה וחופש המחשבה – הבסיס לכל מחקר אקדמי.  בשונה מהקמפוסים של חמשת האוניברסיטאות הפועלות בישראל (תל אביב, ירושלים, רמת גן, חיפה ובאר שבע), ראשי אוניברסיטת אריאל לא הקפידו על מבנים ייחודיים, אלא הסתפקו במבנים טרומיים שנראים כמו קונטיינרים. הם גם דאגו להפקיד את העבודה בידיים של אדריכלים חסרי יצירתיות ולא ידועים.

יש יוצא מן הכלל: בניין ראאב שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין. אלא שהפרויקט אמנם הופקד בידיים של אדריכל ידוע ומצוין, אך משום מה בן חורין המשיך את השפה המקומית ויצר קונטיינר. הוא חושב שהבניין "סולידי" כלשונו, אך לדעתי הוא אחד הבניינים היותר משעממים שהוא תכנן. בתיכון אורט יד לבוביץ בנתניה שתכנן בן חורין, יש בכל בניין במתחם התיכון, כולל אולם הספורט שם, הרבה יותר יצירתיות ומקוריות ממה שיש כאן בבניין ראאב. ביד לבוביץ יש טיפול עשיר בחזיתות, מגוון אזורי שהייה, פתרונות קונסטרוקטיבים מקוריים וחדשניים, טיפול בפרטי בניין שנראים גם היום כחמישים שנה לאחר שנבנו – חדשניים באופן יוצא מן הכלל, וכמובן – שילוב אמנות באדריכלות, כששילב את רות צרפתי-שטרנשוס ביצירת רשת סורגים לאולם הספורט. כאן באריאל אין כמעט זכר לכל אותו עושר. גם אחרי שיחה עם בן חורין, הוא לא הצליח לשכנע אותי.

כתבתי כבר על בניינים רבים באוניברסיטאות בארץ וגם כתבתי על בניינים רבים שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין, אבל לא כתבתי אף פעם על בניין שתכנן בן חורין באוניברסיטה. יש רק אחד כזה והוא נמצא באוניברסיטת אריאל. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140615_140148

באריאל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמנואל – העיר הלא גמורה

יומני היקר,

"עמנואל עיר העתיד" כך שווקה ההתנחלות שתוכננה להיות העיר הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, אך מסיבוב שם נראה שחלומות לחוד ומציאות לחוד. שילבתי כאן תמונות משני סיבובים שערכתי בעמנואל, שניהם עם שאול: הראשון ב-2006 והשני ביום ששי שעבר (אחרי הסיבוב ביקיר).

מה השתנה? ב-2006 הסיבוב שלנו כלל גם בשני בתי ספר (אחד של בנים ושני של בנות), אבל חוץ מהם, בקרנו עכשיו בדיוק באותם מקומות. חלקם נותרו בניינים לא גמורים וחלקם הושלמו ואוכלסו. אותם בניינים לא גמורים הם חלק מסיפורה של עמנואל, שהוקמה כמו עוד כמה התנחלויות, כיוזמה פרטית של אנשי עסקים. בשלב מסוים הם רבו, פרצה אינתיפאדה, התגלו בעיות כספיות, הסיפור הגיע לבית משפט וההתפתחות נתקעה. נוספו לכך ריבים בין רבנים ומה שיועד להיות עיר חרדית המתפקדת כחלופת מגורים לצעירים או משפרי דיור מבני ברק ומירושלים, הפכה לכיבשה השחורה של היישובים החרדים. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140221_113922

בוסי באחת הדירות האחרונות שלא אוכלסו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בהתנחלות יקיר

בכניסה ליקיר שבמרכז השומרון יש מעגל תנועה ובמרכזו "חורבה" מלאכותית. החורבה מורכבת ממדרגות אבן שלא מובילות לשום מקום, תוך שהן יוצרות קשת שגם היא לא שלימה רק נשענת בקצה שלה על עמוד בטון.

מה משמעות הפסל? מדוע בחר האמן להדגיש את חוסר התכלתיות – גם של הקשת וגם של המדרגות? האם זו בדיחה על הכיבוש או על תושבי הארץ הקודמים שעדיין חיים פה בסביבה? האם יש כאן רמז לעתיד, שכל מפעל הבנייה הנוכחי יגדע? או שמא סתם האמן ומזמיני העבודה לא העניקו מחשבה יתירה למה שהם יוצרים, וכל תושבי ואורחי יקיר חולפים על פני הפסל בשוויון נפש מבלי להשקיע מחשבה שניה על מה שהם רואים, כי לפעמים עדיף להישאר עיוור?

בדרך ל"עמנואל – עיר העתיד" עצרנו לאכול משהו לארוחת בוקר ביקיר. פספסנו את הפנייה בכביש לחומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת אז המשכנו הלאה על כביש 5 עמוק לתוך השומרון. היא הוקמה ב-1981 על ידי גוש אמונים והפכה תוך זמן קצר ליישוב וילות סולידי. לפני כמה שנים הורחבה בכמה רחובות של וילות נוספות, כולן זהות.

אפשר היה לחשוב שלא נמצא כאן משהו מעניין (עצרנו רק כדי לאכול משהו), אבל גם בתוך השכפול והסתמיות אפשר ללמוד. ועל כך ברשימה זו.

תודה לשאול על טקסט קצר שכתב במיוחד לרשימה.

.

1601292_791480030881581_650245419_n

רחוב הראשונים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במפעל טחינה הר ברכה ועוד כמה אתרים בהר גריזים

על טחינה הר ברכה שמעתי לראשונה מאופיר זינטי. אני מעריך יותר חומוס מטחינה ולכן עד היום לא ייחסתי לה חשיבות גדולה. זה היה עניין של שבועות עד שמצאתי את הזמן לבקר במפעל עצמו. אבל אחרי ביקור ראשון ב"חזית העממית" נדלקתי על טחינה הר ברכה. ברגע שמצאתי סיבה לכתבה על שכונה חדשה בהר ברכה, ידעתי שכאן ההזדמנות לשלב ביקור במפעל. על השכונה החדשה כתבתי ל-Xnet, אבל מפעל הטחינה לא נמצא ביישוב הר ברכה שהוקם בתחילת שנות ה-80, אלא בשכונה השומרונית שנמצאת כמה מאות מטרים מהיישוב הישראלי וקיימת בשכם כבר 2,000 שנה.

חוץ מהעובדה שניתן לטעום ולרכוש את הטחינה ישר מהמכונה, יש כאן גם הזדמנות לראות כיצד מכינים אותה. את גרגרי השומשום מייבאים מאתיופיה ומהם מפיקים כל יום טון וחצי טחינה גולמית. טחינה הר ברכה משווקת בעיקר בישראל (לכן היא גם כשרה) וחלק ממנה מיוצא לחו"ל.

.

IMG_20130923_103812

הקצה של פס הייצור: הטחינה זורמת למיכל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית היערן שביער ריחן ובמעוז צבי

במהלך לימוד על תעשיית הפחמים בעמק דותן שבצפון-מערב השומרון, ביקשתי לעצור בשתי נקודות שאינן קשורות בתעשיית הפחמים. זה היה לי הביקור הראשון באזור ורציתי לראות עוד. על תעשיית הפחמים לא תקראו כאן, אבל על אותם שני מקומות אחרים דווקא כן.

 

זה לא בית היערן הבריטי אלא עמדת השמירה הישראלית. בית היערן בהמשך הרשימה

להמשיך לקרוא

סיבוב (כמעט) בשכם

אין טוב מלפתוח בפסקה שבאמצעותה ניגשת לתאר את עיר הולדתה שכם, המשוררת הגדולה פדוא טוקאן בספרה האוטוביוגרפי "דרך הררית" (הוצאת מפרש, 1993, בתרגום רחל חלבה): "כל פעם שאני עוברת ברחובות החוגרים היום את שני הרי עיבל וגריזים או רובצים על כתפיהם, אני שבה אל עולם הילדות, עולם הגילוי והפליאה, ועוברים לעיניי פני העבר, וגוברים עלי הגעגועים לפניה הישנים של עירי ול'הוויתה הנעימה'. איזה מס משלמת העיירה הקטנה, העתיקה, כדי להפוך לעיר גדולה הצועדת עם הזמן? זהו מס גבוה שהיא משלמת ביופיה הבתולי, בנופה הקדום ובאדריכלותה העתיקה".

שכם היא אחת מהערים הערביות שהייתי מאד רוצה להסתובב בהן, אבל לצערי לא השלום ולא הכיבוש שלם ולכן בשלב הזה כף רגלי לא יכולה להכנס לעיר, אלא אם כן כמובן אכרות אותה ואשלח אותה כמתנה לעדלי יעיש ראש עיריית שכם. אבל מה יש לו לעשות איתה…

עד אז אני יכול להשקיף עליה באופן חופשי מכיוון דרום מפסגת הר גריזים או במוגבלות מסוימת מכיוון דרום מפסגת הר עיבל – המבט אותו קבלתי כעת והתמונות הן מאותו מקום. נוסף לכך, הרשת מלאה במידע לגבי שכם וחלק מזה הבאתי לרשימה זו.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי מחנה ירדני בלב היישוב שבי שומרון ושרידי מבנים מיישוב שפונה

באופן טבעי בהתנחלות יש מתנחלות, אבל בשבי שומרון, מפתיע לגלות שיש גם מסגד.
כבר ביקרתי כאן עם שאול לפני שלוש או ארבע שנים וצילמתי אז תמונות לא רעות בכלל בעיקר הודות לשמיים בצבע כחול עמוק בשעת הבקר המוקדמת. כמה תמונות מאותו סיבוב העליתי בזמנו לערך שבי שומרון בויקיפדיה.
זה היה אז חלק מסדרת סיבובים שעשינו באזור השומרון, לא ראינו הכל אבל ראינו לא מעט וגם דחפנו את האף שלנו למקומות שגם היה סיכוי שלא נצא מהם שלימים, אבל מה שהיה היה ועכשיו לשבי שומרון הגעתי בדרך לא דרך וחשבתי שאם כבר אני בסביבה אז למה לא לשוב ולבקר בשרידי המחנה הירדני שנותרו ביישוב.
לא מדובר בסתם שרידי מחנה צבאי ירדני נשכח, כי אם במספר מרכיבים בעיקר בעלי ערכים אורבניים אך גם בעלי ערכי תרבות ומורשת שעל אף שהם מייצגים את הצד המפסיד ואולי גם את האויב, הם עדיין חלק מהמקום ואין לאיש את הזכות לפגוע בהם. ואכן ייאמר לזכותם של אנשי שבי שומרון שהם שומרים עליהם בדרכם שלהם. ועל כך ברשימה זו.

הצריח

  להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת הראשון והיחיד בהר עיבל

מירי כבר הרבה זמן מבלבלת לי את המח עם כל מיני הערות טיפשיות לגבי האתר הזה שאני מודה שלאף אחת מהן לא התייחסתי ברצינות. לפני כמה ימים היא הביאה איזו הערה שאין לי מושג מאיפה היא הקריצה אותה, אבל בכל מקרה אני הייתי מוכן לשלוף את הכפפה ובתגובה לפרסם את הרשימה הזו – על בית הכנסת היחיד וככל הנראה הראשון בהיסטוריה הפועל על פסגת הר עיבל שבלב השומרון.

.

מראה כללי של בית הכנסת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב מתנחלים בעוג'א ובכוכב השחר

באמצע השבוע קיבל שאול מייל שהציע לו להצטרף לטיול בנחל עוג'א שבמורדות המזרחיים של השומרון, בין כביש אלון לבקעת הירדן. היות ולפני שנה הצטרפנו לטיול שכזה, היה נראה לי מדליק לחזור ולראות נופים בהם אני ממעט לבקר – כך שמיד כתבנו צוואה ויצאנו לדרך.

.

סיבוב במצודת טיגארט דר קדיס הנטושה שבשומרון / שיר אהבה בלב ים

לפני מספר חודשים התקנאתי בעינת שביקרה בתחנת המשטרה הבריטית הנטושה, הצמודה לכפר דר קדיס. יש כאלה שמשוגעים על תחנות רכבת או מגדלים, והשגעון שלי הוא תחנות המשטרה הבריטיות ומפני שאני לא עבריין ולא שוטר אז יוצא שלרוב התחנות הללו אין לי רשות כניסה. אז כשסוף סוף יש אחת כזו נטושה, ועוד במצב מצוין עם מעט מאד שינויים – אז אעשה הכל כדי להגיע אליה, וכזו היא התחנה בדיר קדיס שבשומרון. ויש גם סרטון קצר.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסבסטיה / שומרון העתיקה קמה לתחיה (105 תמונות)

"חוויה עם שורשים" קראה הכתובת בראשו של פירסום שתפסי עמוד שלם באחד מעמודי סוף השבוע בעיתון הארץ לפני סוכות. מאחר ואני חובב שורשיות, משכה אותי הכותרת הצבעונית אל המשך הדברים: "שומרון בירת ממלכת ישראל לובשת חג, יום רביעי ד' חוה"מ סוכות פסטיבל התנ"ך בסבסטיה. בתכנית: סיורים מודרכים, שחקני רחוב, הצגות תיאטרון לילדים – תיאטרון גיל עד, מעגל מתופפים בכלי נגינה עתיקים ומיוחדים, מתנפחים, כוכבי 'ערוץ מאיר' אסי וטוביה במחזמר 'מחר זה מחר'. הסעות תצאנה מאזור תעשיה פארק בראון על יד קדומים החל מהשעה 10:00, עלות ליחיד: 15 ש"ח. דוכני מזון וסוכות במקום".

השילוב של שורשיות, סבסטיה ודוכני מזון משך את תשומת ליבי, אז החלטתי ללכת על זה ולסחוב איתי את מיכל לכל הסיפור. מיכל מצידה חששה לחייה ולא ממש התעניינה לא בשורשים ולא במקום, אבל בעזרתם של לא מעט שיכנועים (וכמובן גם איומים) היא התרצתה והסכימה.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי בריכת השחיה בחומש שבצפון השומרון

אחת מהרשימות הראשונות שהעליתי לכאן, עסקה בביקור הראשון שערכתי בשרידי היישוב חומש. אבל משהו באותו ביקור היה חסר, והדבר הציק לי מאד, כך שבהזדמנות הראשונה שהייתה לי, הגעתי חזרה למקום, וביקרתי במוקדים אותם פיספסתי בזמנו. אחד מהם היה שרידי מתחם הספורט שכלל בריכת שחייה ומגרש כדורסל – המופיעים ברשימה זו. עכשיו אני יכול לעשות V.

קיימים מספר מרכיבים בנוף הישראלי שתמיד מושכים את ליבי, אחד מהם הוא בריכות השחיה: בקיבוצים, במושבים ובהתנחלויות.

מופע הסטרפטיז הזה שהוקם אל מול עיניה של האוכלוסיה הערבית, מבטא לפי דעתי את המפגש הכל כך טעון שבין הישראלי לערבי.

ערביי ישראל חסרים את האמצעים להקמתה של בריכה המיועדת לשחיה, וכן מתייחסים לכל טיפת מים ביראת קודש. אמנם בשנים האחרונות, גם שכנינו החלו להקים בריכות שחיה, אחרי שכמובן למדו מאיתנו, כך שאולי ניתן לומר שהפערים הולכים וקטנים, אך עדיין הפער עצום.

מנחם בגין הדמגוג כבר פתח את הפה בתחילת שנות ה-80 על בריכות השחיה של הקיבוצניקים, ולמרות שאני לא סובל ליכודניקים, יש צדק בדברים; זו עובדה שכל החבר'ה האלה עם הבריכות נפלו, נופלים או בדרך ליפול.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנת הרכבת הטורקית בסבסטיה

"בלילה של ה-5 במרץ נעשה הניסיון הרביעי של גרעין אלון מורה להתנחל ליד שכם. במבצע 'מסירות נפש' נטלו חלק רק חברי הגרעין, כמאה וחמישים במספר. הוא הוכן במשך כשלושה שבועות, תחת מעטה כבד של חשאיות. יום קודם ליציאתם התכנסו המתנחלים במגדיאל, בביתו של אחד מחברי גוש אמונים. המכוניות רוכזו בפרדס.

בתשע וחצי יצאה השיירה לדרך. המסע התנהל בכביש טייבה-טול כרם, ומשם המשיך לשכם בתוואי שהסיירים איתרו בעוד מועד. בשעה עשר וחצי הגיעה השיירה אל תחנת הרכבת בסבסטיה, ועמה משאיות עמוסות במצרכי מזון, מקרר חשמלי, גנרטור וחלקי מבנה. התחנה הישנה קידמה את פניהם כבנים השבים הביתה. מיד החלו בהקמת שני מבנים מודולריים ומבנה אבן. תוך שעה הופעלו במקום מטבח, חדר אוכל ובית כנסת. כל הלילה עבדו לאור פנסי גז, ועם בוקר ניצבו על עמדם שני צריפים וחצי מבנה אבן" (גרשון שפט: 'גוש אמונים – הסיפור מאחורי הקלעים', ספריית בית אל, 1996).

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באלון מורה ובאיתמר

כבר הרבה זמן שרחל לוחצת עלי להצטרף אליה, ולבקר את אחיה הכנר שחזר בתשובה ועבר להתגורר מתל אביב להתנחלות אלון מורה.

רחל היא בערך כמו קוקי – שחקנית לא כל כך מצליחה, אבל במקום לקבל איזה מאפיונר פעם או פעמיים ביום, היא נאלצת להתחזות למוכרת ציפורי מחמד בכלובים של זהב בחנות ברחוב בן יהודה. במחשבה שניה היא גם דומה למדי לקוקי במראה הכללי, למרות שאין להן טעם זהה בבגדים זה לא נושא שאני מוצא בו חשיבות יתירה היות והבגדים שלה הם הדבר האחרון שמעניין אצלה.

בפעם האחרונה שראיתי את רחל על הבמה זה היה באיזו הצגה של סמואל בקט: ישבתי בשורה ראשונה עם כובע של ליצן שהתנשא לגובה של חצי מטר, ובעקבות זאת היו בקהל צופים שהיו בטוחים שאני חלק מההצגה. ישבתי וחיכיתי בסבלנות מאוסה במשך שעה, עד שהיא עלתה למשך דקה וחצי כדי לשחק בתפקיד של רועה עיזים. התעצבנתי שנגררתי לשורה הראשונה והתייבשתי כי חיכיתי למישהו שבכלל לא הגיע, ויותר לא עניינו אותי ההצגות שלה. אז בסיכומו של דבר, התפלאתי ששחקנית-מוכרת ציפורים עם דם תל אביבי שבשבילה הקו הירוק עובר באבן גבירול, מציעה לי להצטרף אליה לסיבוב בהתנחלויות. לרחל אני תמיד מסכים.

.

סיבוב בהתנחלות ברקן וביקב ביזנטי (וגם גינה ביולוגית בפ"ת)

שולי כעסה על הרשימה האחרונה שלי, בה העמדה שלי לא הייתה כל כך ברורה ועסקה בנושא מסוכן ונפיץ. האמת, שכמעט ומחקתי אותה אבל אחרי התלבטות קצרה, החזרתי אותה לאתר. שולי לא אהבה את הרעיון, והאמת שהיה לי די קשה למצוא פרטנר שיבוא איתי לצד השני. שמעון לא היה פנוי, עמית חשש לחייו, שולי חזרה לחבר שלה, אז בסוף שאול הסכים.

שאול הופיע עם זקן. גיוון זה טוב, והיות ושאול מסתפר באותה התספורת מאז שצמח לו השיער בגיל חודשיים, עכשיו הוא נראה קצת אחרת. זה טוב וגם השתלב בנוף באופן פנטסטי, …בתמונות קצת פחות.

.

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: