סיבוב בבניין המגורים שער העיר בהרצליה

וועדות תכנון מקומיות ומחוזיות יודעות יפה לטרטר ובעיקר לבזבז את זמנם של אדריכלים ויזמים. זה גם מה שעבר על האדריכל מאיר גיא וקבוצת הרכישה שביקשו לקדם פרויקט מגורים של 70 דירות, במגרש במפגש הרחובות הרב קוק וז'בוטינסקי בהרצליה. תכניות שערך בזו אחר זו קיבלו את החלטת הוועדה המקומית לאשר את הפרויקט, אך בוטלו עד מהרה מסיבות שרק פקידים ופוליטיקאים יודעים להמציא.

למרות מלחמת ההתשה התוצאה הובילה ליצירת מקבץ של שלושה מבנים; שניים הם סטנדרטים אבל אחד חריג בעיצובו בנוף הבנייה למגורים. במדינה שבה אדריכלים ויזמים לא טורחים להשקיע תשומת לב בעיצוב בניינים, כשנתקלתי בבניין הזה בדרכי להרצליה פיתוח לא יכולתי שלא לעצור ולהתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (2020)

.

סיבוב על חשיפת קיר האמנות במלון השרון בהרצליה

כבר תקופה ארוכה שמלון השרון הותיק ששוכן בסמוך לחוף ימה של הרצליה, אינו משמש בייעודו המקורי אלא כבית דירות. בבניין שתכנן במקור האדריכל זאב רכטר, ובנו האדריכל יעקב רכטר המשיך ופיתח, נחשף בחודש שעבר קיר אמנות גדול שעיצב וצייר האמן שלום סבא (Sebba) בשיתוף האומנית דבורה בלומנטל. במשך כמה שנים היתה היצירה מכוסה ומוסתרת מאחורי קיר גבס שעליו הודבק טפט, אך כעת ניתן להכנס לבניין ולהתרשם ממנה.

קרוב לאלף אריחי חרסינה מרכיבים את היצירה שקרויה "הדייגים העליזים" (9X3 מ'). היא נוצרה ב-1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, אז גם נחנך המלון שנחשב היה לאחד המפוארים והמשוכללים במדינה שזה מכבר נוסדה. סבא ובלומנטל לא חתמו את שמם על היצירה ובמשך שנים רבות זהות היוצרים לא היתה ידועה ברבים, מה שהוביל לזלזול ולכיסוי היצירה. בסוף התגלה כי סבא חתם את שמו באופן נסתר.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (2022/1948)

.

סיבוב במוזיאון הרצליה בתערוכה שמוקדשת למבנים לתצוגת אמנות שתוכננו במשרד רכטר

ההיקף העצום של אייקונים אדריכליים שתכנן לאורך מאה השנים האחרונות ולאורך הדורות משרד רכטר אדריכלים על הרכביו השונים, הוא קשה להתמודדות כשבאים לסכם ולהעריך. אלא שהצלחה בהתמודדות נרשמת כעת בתערוכה החדשה שמוצגת החל מהערב במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. כאן אפשר להיחשף באופן יסודי לנתח מיצירתו של המשרד הוותיק בישראל, כזה שמתמקד במבנים להצגת אמנות.

על אף שהאמנות היתה קרובה ללבם של שושלת רכטר-זרחי-פרי, תכנון מבנים אלה לא היה הקורפוס העיקרי בעבודת המשרד. עם זאת, מוצגות בתערוכה קרוב לעשר עבודות שתכנן המשרד, חלקן בוצע וחלקן לא. התערוכה עצמה, רכטר: מוזיאון בעיר קטנה במזרח התיכון ושאותה אצרה האדריכלית דנה גורדון, מוצגת במוזיאון הרצליה שאותו תכנן המשרד בשנות ה-70 וחזר והרחיב בשנת 2000.

ועל כך ברשימה זו.

.

2021

.

סיבוב עם רם כרמי בביתו

לפני שמונה שנים ביקרתי בביתו-משרדו של האדריכל רם כרמי שבהרצליה פיתוח. המטרה היתה לשוחח אתו על מגורים מנקודת מבטו האישית. זו היתה מהפעמים הבודדות ביותר שהתרגשתי כל כך לקראת מפגש עם אדריכל גדול, כרמי היה אז בן 80. ההתרגשות שלי אולי לא תרמה במיוחד לשיחה, אבל שמחתי לגלות שאת כרמי זה לא מעניין וכשזורקים לו שאלה גם אם היא קצרה, הוא יפתח במונולוג ארוך שאת סופו לא נראה באופק. ובכל זאת הצלחתי להשחיל את כל השאלות שהכנתי מראש. הקלטתי את השיחה ולאחר מכן שקלטתי אותה וכאן היא מופיעה ללא עריכה.

זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו. אם איתי לא היה לוחץ עלי, אז הפגישה לא היתה מתקיימת (מאוחר יותר פרסמתי באקסנט מאמר שהתבסס על הביקור הזה). עד לפטירתו של כרמי, שנתיים מאוחר יותר, נפגשנו עוד כמה פעמים ואפילו יצא לנו להסתובב בבניין תיאטרון הבימה רגע לפני שסיימו בו את הבנייה. אבל המפגש הראשון היה המרגש ביותר. בחודש הבא יחול יום השנה לפטירתו ולכן חשבתי להביא את תמליל השיחה המלא.

החלוקה בבית פשוטה יחסית: בקומת הקרקע נמצא הסלון, המטבח וגם חדר שינה יחיד. בקומה העליונה חדרי השינה ובקומת חצי מרתף נמצא המשרד.

אמנם נראה שהבית ריק בתמונות, אבל למעשה הוא היה שוקק חיים. רבקה כרמי עסקה בהתחלה בהכנות זריזות לקראת אירוח שהתקיים באותו הערב ובהמשך ירדה למשרד ועבדה עם הצוות. הבת חזרה מבית הספר עם קבוצת חברים שהיו בסלון (באותו זמן כבר ירדנו למשרד והמשכנו לשוחח שם). במשרד למטה עבדו שני עובדים. כרמי פיקח על הכנת מצגת לקראת הרצאה ולאחר מכן המשיך לשולחן העבודה שלו ועם עפרון ענק עשה רישומים לפרויקט חדש. "יש בבית הזה אווירה צעירה", אמר לי כרמי לפני שנפרדנו, "ובשביל אדם בגילי זה טוב מאד לגור בו".

ועל כך ברשימה זו.

.

כרמי

.

סיבוב בתערוכה 24/7 במוזיאון הרצליה לאמנות ובתערוכה של טל ניסים בגלריה אינדי בקריית המלאכה

ביום שישי שעבר קפצתי עם שאול למוזיאון הרצליה לאמנות. עד לפני כמה שנים לא פספסנו אף תערוכה כאן, אבל אחרי כמה תערוכות שייבשו אותנו, לא חזרנו. עכשיו אחרי הפסקה ארוכה ביקרנו בתערוכה החדשה 24/7 שנראה ששווה לבקר בה בעיקר להרצליינים. בידור טוב להעביר אתו חצי שעה. בשישי האחרון המשכנו לתערוכה קטנה וצנועה שמציג טל ניסים בגלריה אינדי שבקריית המלאכה בתל אביב, מקום שיש לי אליו סנטימנטים אישיים היות ולסבא שלי היה שם מפעל קטן לפני הרבה שנים וכשהייתי ילד הסתובבתי שם כמה פעמים.

בקריית המלאכה של 2016 כבר כמעט ואין תעשייה מסורתית כפי שהיה פעם. כל סיבוב בה מוכחי שהאמנות האמתית נמצאת אולי איפה שהיא צריכה להיות: ברחוב. שם אפשר למצוא אמנים שמתאמצים ויוצרים קשר בין הצופה האקראי ובין היצירה, מציאות שכבר הובילה לסיורי אמנות המוצלחים ביותר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מועדון המוזיאון

.

סיבוב בוילה שתכנן בהרצליה מרדכי בן-חורין וגם חומוס בקיבוץ גליל ים

כששאלתי את האדריכל מרדכי בן-חורין איזו וילה שתכנן בשנות צעירותו נותרה שלימה עד היום, הוא ענה מיד שיש אחת כזו בהרצליה ויש לה גם סיפור מעניין. בן-חורין ידוע כמי שתכנן את הוילה של פלטו שרון בסביון (שם גם ממוקם ביתו שלו, משרדו ובית הזכוכית), בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן והטרמינל הישן בנתב"ג. הוא אחד מהאדריכלים הפוריים והיצירתיים ביותר שפעלו כאן וכתבתי עליו לא מעט.

את הוילה בהרצליה הזמינו אצלו צמד הקולנוענים צבי ומרים שפילמן. מרים היתה בתה של מייסדת אולפני הרצליה מרגוט קלאוזנר. השניים בנו את ביתם כשהיו עוד זוג צעיר ב-1960, במגרש ששוכן ברצועה שנמצאת בין כביש 2 (כביש חיפה-ת"א) ונתיבי אילון. מהרחוב נראה הבניין כמו גן קסום. כביש צר מתפתל למעלה ותוך מספר מטרים נבלע בתוך הצמחייה העבותה, שהתפתחה במשך למעלה מחמישים שנה. לפני כמה חודשים טיפסתי למעלה, אחרי שתאמתי את הביקור עם בעל הבית.

היה לנו מזל כי לפני פחות מחודש הצטרף צבי שפילמן לאשתו בעולם שכולו טוב, וברור שהבית כבר לא יהיה כמו שהיה אם בכלל. שאול הצטרף אלי וגם הספקנו לנגב חומוס. ועל כך ברשימה זו.

.

חזית הכניסה (מערבית, במקור היה כאן קיר מסך זכוכית)

.

סיבוב באנדרטה לאוטובוס הדמים

מול שרידי הכפר איג'ליל וסינמה סיטי גלילות, צמוד לכביש החוף, ניצבת מאז 1982 האנדרטה לאוטובוס הדמים. למרות שחלפו למעלה מ-30 שנה מאז הוקמה, האנדרטה נראית כמו חדשה. אמנם הגישה קשה, אך היא ממילא עוצבה כך שגם מי שנוסע במהירות 100 קמ"ש יוכל לקלוט אותה. היתה לי עכשיו הזדמנות לעשות מה שמעטים עושים וזה לבקר בה.

מה שמייחד את האנדרטה בכביש החוף זה הכח שלה לפעול במקביל גם למי שנמצא בתנועה וגם למי שבשהייה. למרות הכביש הסואן והרועש, הביקור באנדרטה שואב אותך למקום אחר. הצבת העמוד במרכז המעגל ממקדת את המבט ואת התנועה, ומצליחה לנתק את המבקר מהסביבה הלא אינטימית שמקיפה אותו. בזמן שהוקמה האנדרטה זרם המכוניות היה קטן משמעותית וכך גם מספר הנתיבים, אך עדיין המקום מצליח לשמור על שקט שמתאים למקומות התייחדות.

האמן יצחק שמואלי (1994-1941) שעיצב את האנדרטה וסביבתה כבר ניפטר, אז הרמתי טלפון לחייקה שמואלי. חייקה היא אשת האמן, שעבדה בשנות ה-60 במשרדו של האדריכל אריה שרון, וגם היתה שותפה לעבודות בעלה, כמו האנדרטה לאוטובוס הדמים. ועל כך ברשימה זו.

.

אנדרטה 01

.

סיבוב באיג'ליל / סינמה סיטי בצומת גלילות

קצת שמאלה מרוברט דה נירו ומוניקה בלוצ'י מציץ אחד המבנים האחרונים שנותרו מהכפר איג'ליל שהוחרב ב-1948. הבתים הנותרים ששרדו מצויים בתחומי הבסיס הצבאי הסמוך, שם ישנן שתי וילות יחסית מפוארות אך הן מחוץ לגישה. אך עוצמת השריד כאן, שאמנם עלוב למראה, לא פחותה מהוילות. יש עוצמה מיוחדת למיקומו של המבנה על רכס הכורכר הטבעי, המתנשא מעל לחניון הרכבים של מתחם סינמה סיטי גלילות.

גם במתחם הזה היה כפר ערבי שהתקיים מאות שנים עד למלחמת העצמאות. איג'ליל קראו לו, ולאזור קוראים עד היום גלילות (צומת גלילות, מחנה גלילות, סינמה סיטי גלילות, עמק גלילות וכעת גם פרויקט רובע גלילות).

קודם ברחו ממנו תושביו ואליו לא הורשו לשוב. לאחר מכן הוחרבו בתיו. חלק משטחי התושבים הפכו כבר בזמן המלחמה למחנה שבויים שהפך מאוחר יותר למעברה זמנית. חלק מהשטחים הפכו לשטח צבאי וחלק לחקלאי, וכך זה עד היום. הרצליה ורמת השרון שהתפשטו הודות לחיסול הכפר, לכיוון מזרח, כרסמו בשטחים החקלאיים ועליהם בנו שכונות ואזורי תעסוקה חדשים. אברהים אבו סנינה מספר בחוברת שהפיקה עמותת זוכרות ב-2004: "באיג'ליל היו חקלאים בפרדסנות, היו גויאבות, גזר, בטטה. היו הרבה מים והתושבים היו עשירים. לנו, משפחת אבו סנינה, היו חברים יהודים מרעננה, רמת השרון והרצליה, אך מי שקלקל את היחסים עם היהודים היו הארגונים היהודים שתכננו בשקט את ההתחמשות שלהם. הערבים לא התארגנו בכלל, היו רדומים".

רשימה זו באה כהמשך לרשימה שפרסמתי כאן לפני שלוש שנים על פליטי הכפר שגרים היום ב… כפר סבא. רשימה שלישית שתציג את נקמתם של בני הפליטים ב-1978, אפרסם שבוע הבא.

.

דה נירו באיג'ליל / הכתובת על הקיר

.

סיבוב לזכרה של המעצבת תמר דה שליט

ב-11.09.09 פרסם המקומון באזור השרון של רשת ידיעות תקשורת "ידיעות השרון" (גיליון 1005) כתבה רחבת יריעה מאת העיתונאית ג'ני אלעזרי בעקבות פטירתה של אחת ממעצבות הפנים הידועות שפעלו בישראל – תמר דה-שליט.

כבר יותר מידי פעמים ניתקלתי בשמה של תמר דה-שליט, אך כל חיפוש אחר מידע על קורותיה ועבודתה לא הניב תוצאות. כשג'ני התקשרה לברר אולי בכל זאת אני יודע משהו, הפניתי אותה לאדר' נחום זולוטוב שהכיר את דה-שליט במשך לא מעט שנים ואף שיתף עימה פעולה בכמה פרויקטים.

אני מבקש לחרוג כאן מרשימותי הרגילות, ולאחר שבקשתי את רשותה של ג'ני אלעזרי ו"ידיעות השרון", הותר לי לפרסם את הכתבה במטרה שמלאכתה העיתונאית החשובה של ג'ני תהיה נגישה לכל ואולי תעודד מישהו או מישהי להמשיך לחקור ולחשוף את תרומתה של תמר דה-שליט לאדריכלות והעיצוב הישראלי. הכתבה מרחיבה את היריעה המשפחתית הרבה מעבר לעיסוק בתמר דה-שליט, ומציגה למעשה משפחה רבת פעלים שתרומתה לחברה הישראלית במגוון היבטים איננה מוטלת בספק.

בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את ג'ני על הכתבה המצוינת והחשובה ולהודות לה על הרשות לפרסם אותה בשלמותה מעל במה זו. במידה והנכם מחזיקים במידע או תמונות שאתם חושבים שראויים להצטרף לרשימה – אנא צרו עימי קשר ואצרף אותם. תודה מראש.

אדר' תמר דה-שליט בערוב ימיה (צילום: עמוס גולדרייך)