סיבוב בקבר האחים של חללי נירים, בקבר של דן צור ובאנדרטת דנגור

כשנסעתי דרומה החלטתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לפתוח את הבוקר בסיבוב בבית הקברות של קיבוץ נירים שנמצא כמה מאות מטרים בודדים מרצועת עזה ומחאן יונס. כאן טמונים שמונת חללי קרב נירים מתחת לאתר שעיצב ב-1950 אדריכל הנוף דן צור (חתן פרס ישראל). גם דן צור עצמו קבור פה מאז 2012.

המשכתי לקבר האחים המקורי ולאנדרטה הגדולה, "אנדרטת דנגור", שהוקמה לצידו ב-1985 ועוצבה על ידי האדריכל חיליק ערד והאמן אריה סרטני. יחד הם יצרו עבודת בטון מרשימה.

קל לשכוח את מגש הכסף. בזמן שמשפחות הפשע רוצחות אחת את השניה במשולש שבין אשדוד, נתניה ופתח תקוה, יש אנשים שקמים כל בוקר וחורשים את השדה שצמוד לגבול עם רצועת עזה. צור, ערד וסרטני היו שלושתם קשורים לתנועה הקיבוצית: צור היה חבר מייסד בנירים וקבור בה, ערד חבר מייסד קיבוץ סער וסרטני חבר קיבוץ מרחביה.

ועל כך ברשימה זו.

.

האדם מבטון

.

סיבוב בניצן ובאנדרטה של יסקי ופובזנר בבית קברות ניצנים

יומני היקר, ביום ששי שעבר בדרכי מכאן לשם, בחרתי לעצור ולבקר בעבודה מאד ישנה של האדריכל אברהם יסקי, אותה תכנן בשותפות עם האדריכל שמעון פובזנר והפסל משה ציפר: קבר אחים לחללי ניצנים שנפלו במלחמת העצמאות. בדרך גם בקרתי בניצן הצמודה. אז מה יש בעבודה הזו שאין באף עבודה אחרת של יסקי? זו העבודה הראשונה שביצע יסקי כאדריכל עצמאי.

.

זווית פחות שגרתית של האנדרטה מעל לקבר האחים

.

סיבוב במבצע עמוד ענן

שלום, השבוע היתה לי כבר רשימה מוכנה על טיול ליפו, אבל במוצ"ש חיכה לי על דלת הדירה צו 8 ונאלצתי לסגת מכל התכניות, לעזוב הכל ולרדת דרומה. היות וכותרת המשנה שנתתי לבלוג לפני שלוש שנים מזכירה את המילים "דיסנילנד" ו"פוליטיקה" אני חושב שיהיה נחמד לנצל את המרחב הפתוח שהותרתי לעצמי בזמנו, ולהציג גם משהו שלא קשור ישירות לאיזה בניין, שכונה או מצבה.

הרשימה הזו למעשה מתקשרת לרשימה אחרת שפרסמתי לפני שנתיים על בית ג'רג'ה – כפר ערבי ששכן בדרום מישור החוף עד 1948 ונהרס אחרי המלחמה (אפשר לקרוא כאן את הרשימה שכתבתי בזמנו).

כמה מצבות קבורה ותל קטן עם שרידי בתים, זה כל מה שנותר מחיים שלימים שהיו וחוסלו. רב תושבי בית ג'רג'ה עזבו/גורשו לעזה. השבוע חזרתי לבית ג'רג'ה, אבל הפעם במקום מכונית הגעתי עם תומ"ת (תותח מתנייע). הפעם חזר צה"ל לבית ג'רג'ה לא כדי לכבוש, אלא כדי לנסות ולהגן על המדינה ולהתקיף את הבנים של הכפר שהפך לשדה חרוש. בקרוב יצמחו בו גידולים כמו חיטה וחמניות.

הצגתי לחברים את מעגל החיים המקומי. זה לא עניין אף אחד.

.

בשטח. מימין: בין הפגזים גם ישנים ואוכלים ובעיקר מדברים

.

סיבוב בבונקרים הבריטים ליד קיבוץ בארי

בונקרים הם תמיד דבר שאני שמח לראות, כל שכן כשהם נטושים ועזובים. יום לפני שנסעתי כדי לבקר במחנה רעים שבמישור חוף הנגב, נתקלתי בהמלצה לטיול באתר "שבילים": באזור של קיבוץ בארי, בדרך לרעים, יש הרבה מאד אתרים מעניינים ויפים אבל המילים "מחסני תחמושת מתקופת הכיבוש הבריטי" מייד תפסו את עיניי.

אין הרבה מידע לגבי האתר הזה שאת מרבית האנשים הוא לא יעניין. 217 קירות כשמאחוריהם תלוליות עפר בצורת האות ח' שהוקמו על ידי כוחות הצבא הבריטי כדי להגן על גבולה הדומה של ארץ ישראל מפני פלישה גרמנית בזמן מלחמת העולם השניה. הקירות הארוכים נועדו להגן מפני התפצצות אחד המחסנים, דבר שעלול להצית גם את הבונקר הסמוך. בחלק מהבונקרים נותרו גם שרידי מחסנים – מבנים קטנים עם חלונות ודלתות (שלא שרדו), רצפות בטון וקירות סיליקט.

אחד מהבונקרים היחידים שנותרו שלימים פחות או יותר

סיבוב על מה שאין / בית ג'רג'ה

לפני מספר חודשים ביקרתי עם טל בתיאטרון הפתוח והעזוב דרומית לאשקלון וליד קיבוץ גברעם. בדרך חזרה מהתיאטרון כשהתחברנו לכביש 4, זיהיתי לא הרחק מהכביש בלב השדה, בעוד אני אוחז בהגה במצבת קבר לבנה ממנה צומח ועולה שיח מלבלב. המצבה היתה ליד תל קטן מה שהעלה בי את הסקרנות האם היה פה בעבר כפר ערבי שחוסל ב-48', ואם כן אז עד כמה הצליח ההרס למחוק ולשנות את המקום.

שלשום בדרך לשדרות, החלטתי לעצור, לרדת מהרכב ולראות מה נותר כאן. הרשימה הזו היא לא על ארכיטקטורה אלא על הרס והחרבה כשאני עומד אל מול מקום שיכול רק לעורר שאלות ותהיות הומאניות, לאומיות ואסתטיות. 

 

 

קבר יחיד בודד - עדות מקומית כמעט אחרונה לרובד שנמחק מהמקום

סיבוב בקבר ערבי ישן ובכרמים שבמושב עזריקם

יומני היקר: ביום ששי האחרון קפצתי עם טל לראות ארכיטקטורה בעיר יבנה. זה מפתיע מאד לגלות שלמרות שיבנה היא מקום לא גדול, יש בא לא מעט מבנים שתוכננו על ידי דמויות בולטות בנוף המקומי. אבל קודם לכל זה, החלטתי לראות גם משהו פחות מרכזי מהשמות המפוצצים כמו כרמי, רכטר או פיבקו. 

נכון שגם ביבנה ישנם שרידים לעיירה הערבית ששכנה במקום עד "מבצע ברק" ב-1948 ובהם כבר ביקרתי בעבר, אך הפעם רציתי ללכת ולראות משהו איזוטרי לחלוטין – כזה שגם את השם לא אכיר. אז אחרי סיבוב באתר עמוד ענן, בחרתי שאת היום אפתח במושב עזריקם בשרידיה האחרונים של ההתיישבות הערבית שהייתה במקום וגם היא חוסלה באותו מבצע ב-11 למאי 1948. 

 

מראה הקבר העתיק בינות לעצי הזית

 

סיבוב בתיאטרון הנטוש בגברעם

שינויים זה דבר מצוין ולמרות שאני מראה פה כל מיני דברים שלא כל כך השתנו העניין שמעסיק אותי באותם מקומות הוא דווקא השאלה למה הדברים לא זזים והעסק נותר תקוע. השאלה הזו על פי רב פותחת נושאים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שבאים לידי ביטוי בגיאוגרפיה ובארכיטקטורה.

אחרי הכל אני לא מבין איך ממשיכים לתת לאורנה דץ לעלות על הבמה, לג. יפית לפרסם פירסומות ולדן חלוץ להמשיך להסתובב חופשי – יש דברים שחייבים לשנות ומייד. אם כי פחות דחוף ממקרה דצה, יפית וחלוץ – כזה הוא גם המקרה של התיאטרון הנשכח באמצע שומקום..

ככה באמצע שומקום: אמפיתיאטרון (מבט מכיוון צפון)