הדמות הקפואה והבודדת ניצבת זקופה ונראית כמו מקבלת את פני הבאים לחצר המרוצפת של הבניין האפור והמנוכר. היא עירומה ומבטה נוגה ומושפל, כזה שמעיד על מצבם העגום של אלה שהשכילו להבין שיש לחסל את השקרן והפרנואיד שהוביל את מדינתם לאבדון. אלה שניסו, נכשלו, נתפסו והוצאו להורג. אותו שקרן אמנם נבחר תחילה בבחירות דמוקרטיות, אבל הקיצוניות המטורללת וכנופיית הפרחחים שאסף והקיף את עצמו, הובילו את גרמניה למעמד המפוקפק של מוקד עולמי של שפיכות דמים.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה הופצץ רובע טירגארטן שבברלין אך הבניין שלפנינו נותר שלם. "הבנדלרבלוק" הוא בניין משרדים ממשלתי שבו שכנו משרדי מפקדת הוורמאכט (הצבא הגרמני) וצבא המילואים. האירוע ההסיטורי המשמעותי שהתחולל בו ארע ב-21 ביולי 1944, כשבחצרו הוצא להורג קלאוס שנק פון שטאופנברג, שיחד עם עמיתיו ניסה לבצע את חיסול הפיהרר. לימים, ב-2008 יצא הסרט "מבצע ואלקירי" (Valkyrie) בכיכובו של טום קרוז, שגם צולם כאן בחלקו. על שמו של שטאופנברג קרוי כיום הרחוב, Stauffenbergstraße, שבו מצוי הבניין. לזכר אותם אלה שניסו להניע את גרמניה מהדרדרות טוטאלית נקבע אתר הנצחה בחצר הבניין ובאחד מאגפיו הוקם מוזיאון המנציח את אותם ניסיונות.
ועל כך ברשימה זו.
.
גיבורים לנצח נצחים
.
להמשיך לקרוא ←
52.507390
13.361232
עדות מקורית לעיצוב מ-1928 של אחד המורים המשפיעים בבאוהאוס, יוהאנס איטן (Johannes Itten), אפשר למצוא בחנות שוקולד בברלין. למרות שחלפו יותר מ-90 שנה ולמרות המלחמה, חנות השוקולד של השוקולטייר אריך האמאן (Erich Hamann) שרדה ונשמרה ללא שינוי. אפילו השוקולדים שמרו על האריזות המקוריות. התצוגה היום עמוסה יותר מזו שתכנן איטן, אבל הכל נותר במקומו כפי שניתן לזהות מהשוואה עם תמונות היסטוריות. ניצב במקומו אפילו השרפרף הקטן בפינה שממתין לקונה עייף.
ועל כך ברשימה זו.
.
כמו פרפר לאש
.
להמשיך לקרוא ←
52.494499
13.309481
תריסר שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וברלין החלה להתאושש, נערכה בעיר תערוכת האדריכלות "אינטרבאו 57'" (Interbau 57). בתערוכה שהוקמה על חורבותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) שנהרסה במלחמה, הוקמה למעשה שכונה לדוגמה שנועדה להציג דגם חדש למגורים. אדריכלים שונים הוזמנו לתכנן כל אחד מבנה, וכך גם שולבו כמה אדריכלי נוף. השכונה נבנתה לפרטי פרטים ואוכלסה בתושבים לגמרי רגילים. את הבלוקים ואת הרחובות העירוניים החליף פארק בו פזורים מגוון של מבני מגורים – מקוטג'ים חד קומתיים, דרך בלוקים בני ארבע קומות ועד מגדלים בני 16 קומות. כמו כן, נבנו מוסדות ציבור, דת וחינוך אך לא תעסוקה.
לישראלים תזכיר השכונה סוג של קיבוץ, בעיקר הודות לשטחים הציבוריים הפתוחים, העדר הפרדה בין בניין לבניין והנוחות לתנועת הולכי רגל. רמת אביב הישנה היא ככל הנראה השכונה דומה ביותר שתוכננה בארץ והדמיון אינו מקרי. בשעתו ביקרה בתערוכה נציגות ישראלית, התרשמה וביקשה ליישם משהו מהרעיונות הרבים גם בתכנון בישראל.
סיבוב בשכונה המטופחת הוא מפגש עם בניינים שתכננו בכירי האדריכלים בגרמניה המערבית באותן שנים וכן של בכירי האדריכלים הנועזים שפעלו אז בעולם. רשימה זו היא המשך לרשימה הקודמת מסיבוב בשכונה והפעם הכוכב הוא האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. אם השמש לא היתה שוקעת במהירות אז הייתי מצליח לראות מבנים נוספים וכך היה גם המשך לרשימה זו, אבל את השאר אשמור לביקור הבא בברלין.
ועל כך ברשימה זו.
.
מפה לשם
.
להמשיך לקרוא ←
52.517424
13.344285
תערוכת אדריכלות יכולה להתקיים במוזאון, אבל היא יכולה להתקיים גם בקנה מידה אמיתי: לתכנן שכונה שלימה שכולה לצורך תערוכה. כך היה עם תערוכת אינטרבאו (Interbau) שהתקיימה במערב ברלין ב-1957. על שטח סמוך לפארק טירגארטן שבמרכז ברלין שממנו פונו הריסותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) הבורגנית שהוחרבה במלחמת העולם השנייה ורבים מדייריה היו יהודים שגורשו מבתיהם, הוקמה שכונה חדשנית שלתכנונה הוזמנו קרוב למאה מתכנני ערים, אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים, מגרמניה ומשאר העולם. המפורסמים מבין האדריכלים שהוזמנו היו וולטר גרופיוס מייסד הבאוהאוס, לה קורבוזיה, אוסקר נימאייר, אלוור אלטו וארנה יעקובסון.
היוזמה להקמת השכונה במתכונת של תערוכה נולדה ב-1953. במהירות יחסית הוזמנו המתכננים, נערכו התכניות, בוצעו עבודות הפיתוח, הוקמו הבתים ולקראת פתיחת התערוכה הוחל באכלוס ב-1957. השכונה תוכננה במתכונת של פארק בו פזורים הבניינים בצפיפות נמוכה ולא כמרקם עירוני רציף. כל בניין תוכנן בידי מתכנן אחר, ובהתאם להנחיות שהגדירו מתכנני תכנית המתאר. תוכננו קוטג'ים, בלוקים בני ארבע קומות, בני שמונה קומות וגם בני 17 קומות. לצידם הוקמו מוסדות חינוך וציבור, כנסיות, מתקני ספורט ומרכזים מסחריים. עם פתיחת התערוכה נשלחה נציגות מישראל במטרה להתרשם מהתערוכה והושפעה עמוקות מהפרויקט, חזרה לארץ וביקשה להטמיע את הרעיונות. כך הוקמה "שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובערים נוספות, וכך גם תוכננו דגמים חדשים של בנייני מגורים.
לימים הוכרזה השכונה לאתר מורשת עולמית והבתים בה הם כולם לשימור ומשמשים לייעודם המקורי. חבל שאין מרכז מבקרים קטן (בעת התערוכה אמנם פעל אחד כזה) וחבל שלא ניתן לבקר בדירות. עדיין, ניתן בקלות לערוך פה סיור עצמאי. במשך ארבע שעות אפשר לבקר רק בחלק מהבתים היות ומדובר במתחם ענק ובעשרות מבנים. כאן אציג ששה. בהמשך אציג ברשימה נפרדת מבנים נוספים.
.
לפנות ערב
.
להמשיך לקרוא ←
52.517523
13.344261
רציתי לראות את העבודה שיצר דני קרוון בברלין. אז אחרי הביקור באנדרטה לשואת היהודים, המשכתי לשער ברנדנבורג, חציתי את הכביש הסואן ונכנסתי לגן הגדול שמאחוריו התנוססה כיפת הזכוכית של בית הנבחרים הגרמני. ממש בקצה הגן, בקטע הגובל ברחוב המשיק לבית הנבחרים, מצוי אתר הזיכרון לצוענים שעיצב קרוון ונחנך ב-2012.
עמדתי שעה באתר (אין ספסל והדשא היה רטוב) וצפיתי בהמוני המבקרים שסוטים מהשביל המרכזי של הפארק ונכנסים לחמש דקות של התבוננות באתר המיוחד והיפה הזה. הם נכנסים בדממה ושומרים עליה לאורך כל הביקור. למרות שהאתר לא שונה מהותית משאר חלקי הגן, הדממה והרצינות כובשות את המבקרים. האווירה המיוחדת שעוצבה כאן, ממקדת את המבט ויוצרת מציאות אחרת. האתר פשוט ומורכב ממחיצת זכוכית, מבריכת מים עגולה שבמרכזה אי משולש עליו מונח פרח וממנגינת כינור הבוקעת מרמקולים נסתרים. המבקרים מקיפים את הבריכה, עוצרים לקרוא את אחד הקטעים המופיעים על קיר הזכוכית וממשיכים בדרכם. אין כמעט שהמקום ריק מאדם.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
להמשיך לקרוא ←
52.517299
13.376053
"כיצד מאכלסת עיר את הזיכרון של אנשים שכבר לא מאכלסים אותה? כיצד עיר כמו ברלין מזמינה אנשים כמו יהודים, חזרה אל העבר שלה אחרי שגרשה אותם החוצה באופן כל כך רצחני?" שואל ג'ימס אי. יאנג (Young), חוקר השואה מאוניברסיטת מסצ'וסטס, בפתח מאמרו העוסק במוזיאון השואה בברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד ומציין כעת 15 שנה לחנוכתו.
את התשובה ביטא ליבסקינד באמצעות בניין עם מעטפת הנראית כמו הריסות ובתוכו אולמות המדגישים את ההעדר. כך הוא ניסה להציג משמעות היסטורית באמצעות האדריכלות. ליבסקינד יצר בניין המורכב מקו אחד שנשבר, מכופף ומעוות אך שומר על רציפותו. הוא הגיע לצורה באמצעות שבירה של מגן דוד מצד אחד ושל חיבור נקודות של התיישבות יהודית בברלין קודם למלחמה שעל פיהם נקבעו פתחי החלונות בחזיתות.
150 מטר אורכו ו-27 מטר גובהו וגם כשנמצאים מחוצה לו וגם בתוכו לא יכולים לדעת כמה קומות יש בו וכיצד מתנהלת בו החלוקה לאולמות או התנועה. גוש אטום ולא הרמוני, זאת בניגוד לבניין ההיסטורי והגדול הצמוד לו. כפי שציינה היסטוריונית האדריכלות נעמי שטד (Stead), בניין המוזיאון היהודי הוא אנטי קלאסי. שטד טוענת שהעיקרון שכיוון את ליבסקינד, בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו קלאסית ומכל עיקרון של אידיאלים כאלה או אחרים שייצגו את האדריכלות הנאצית.
ועל כך ברשימה זו.
.
החיטה צומחת שוב
.
להמשיך לקרוא ←
52.501973
13.394973
לפני שבועיים כשפרסמתי כאן את מתחם המגורים בשוליים של מילוז, ציינתי את פרויקט המגורים שתכנן לה קורבוזיה (1965-1887) במרסיי, כמודל שהשפיע על רבים מאדריכלי התקופה. במרסיי לא הייתי, אבל בברלין כן. בעשור האחרון לחייו, לאחר שפרויקט "יחידת המגורים" או בשמו המקורי Unité d'Habitation במרסיי זכה לתשומת לב גדולה, הוזמן האדריכל לבנות בערים אחרות בניינים נוספים בהשראתו. בסך הכל נבנו בעקבות הפרויקט שלושה מבנים נוספים בצרפת (נאנט, בריה ופירמיני) ואחד בברלין.
במרסיי הפרויקט כולל 337 דירות וכן שירותים קהילתיים לדיירי הבניין ולאורחים כמו חנויות (כמו חנות ספרי אדריכלות), בריכת שכשוך, שירותי חינוך, בריאות וספורט, מסעדה ובית מלון. בברלין אין אמנם את כל מגוון השימושים, אך מדובר בפרויקט הגדול מבין חמשת המבנים שבנה לה קורבוזיה והוא כולל 530 דירות, ברובן דירות דופלקס.
ועל כך ברשימה זו.
.
צבעים בחזית
.
להמשיך לקרוא ←
העבודה האחרונה והמרשימה שתכנן האדריכל הגרמני לודוויג מיס ון דר רוהה (1969-1886), אחד מגדולי האדריכלים במאה ה-20 (ומנהל הבאוהאוס האחרון), הוא בניין הגלריה החדשה בברלין. היות והגלריה הוקמה ב-1968, היא כבר לא כזו חדשה, אך שמה ניתן לה כדי להבדיל אותה מגלריה אחרת. זו פעם שניה שאני חורג מהשגרה של הבלוג ומציג סיבוב במבנה שאינו מקומי ואינו דיסנילנד. גם המבנה הקודם שהצגתי כאן בחו"ל היה של אותו אדריכל (סיבוב בביתן הגרמני בברצלונה שמיס תכנן כ-40 שנה קודם לכן), אלא ששם זו היתה הפריצה הגדולה שלו וכאן זו שירת הברבור.
מיס תכנן שני מבנים בברלין, המבנה הראשון הוא מ-1926, אנדרטה לרוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, אך היא נהרסה ב-1935 וכל מה שנותר ממנה הוא בסיס האנדרטה. ב-1936 עזב מיס את גרמניה לעבר לארה"ב. הגלריה החדשה היא העבודה השניה והאחרונה שהקים מיס בעיר, שנה לפני שנפטר. בישראל אגב הוא לא תכנן, אך השתתף כשופט בתחרות לתכנון בית התפוצות באוניברסיטת תל אביב.
המבנה נותר בדיוק כפי שהיה בעת חנוכתו לפני 45 שנה, ולפני כמה חודשים הוכרז כי בשנת 2015 תיסגר הגלריה לשלוש שנים ותפתח מחדש בגמר השיפוץ. לא מדובר בשיפוץ קטן, אלא בפעולה יסודית שנועדה בעיקר לעדכן את תשתיות הבניין למאה ה-21 בתחומי הבטיחות, תנאי התצוגה, הנגישות וכדומה. ככל הנראה המבנה יקבל גם פרשנות חדשה, אחרת לא היו מגייסים לעבודה את האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד שאצר בקיץ את הביאנלה לאדריכלות בוונציה ותכנן בברלין את חידוש "המוזיאון החדש" (Neues Museum), עליו גם זכה בפרס מטעם האיחוד האירופי וקרן מיס ון דר רוהה. לכן, נראה שכדאי להזדרז ולראות את המבנה לפני השינוי, ועד אז אפשר להסתובב כאן בין התמונות שצלמתי שם.
.
תיבת הזכוכית, חזית מערבית
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 