סיבוב במגדל המים באשקלון בתכנון דב כרמי וג'ק ברנט

★ רשימה מספר 1,000

בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית בתל אביב ובין סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון, קפצתי לראות את מגדל המים המתנשא מאז 1954 בקצה שכונת אפרידר שבאשקלון. למרות שהעיר צמחה לגובה בעשור האחרון, מגדל המים עדיין בולט מחלקים רבים בעיר, ולמרות ההזנחה שמבני בטון סובלים מהם לרוב, מגדל המים הזה נשמר לכל אורך השנים בידי חברת "מקורות", הודות לתפקודו הרציף כחלק ממערכת אספקת המים העירונית ולכן ניתן להתרשם ממנו יחסית כפי שהאדריכל רצה (גם אם המבנה מוקף גדר ולא נגיש לציבור).

מגדל המים הוקם כחלק מתכנון המרכז השכונתי של "אפרידר" (הם אמנם מרוחקים זה מזה, אבל בוצעו באותה מסגרת), בידי האדריכלים דב כרמי וחבר אדריכלים וג'ק ברנט. המגדל מתייחד בכך שהוא מבנה התשתית היחיד ככל הידוע לי שתכנן כרמי, וסביר להניח שגם ברנט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1,000

.

סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון עם קיר האמנות הראשון שיצר משה סעידי

ביום שישי שעבר, בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית של הרכבת הקלה ברחוב קרליבך ובין סיבוב בפארק וולפסון, שנערכו במסגרת "בתים מבפנים" בתל אביב, קפצתי לתחנה המרכזית באשקלון כדי לראות את עבודת הביכורים של משה סעידי בתחום קירות האמנות שיצר מאותו רגע ובמשך ששה עשורים.

התחנה המרכזית נחנכה ב-1965 בתכנונם של האדריכלים ב. רוז'נסקי ונחום שני, שתכננו כמה מהתחנות המרכזיות בארץ. בעוד שיצירתו של סעידי שכנה בתוך התחנה עצמה, הרי שבחזית התחנה שולבה על הקיר יצירת אמנות ממתכת שיצרה איזה הרשקוביץ ותארה לוחמים קדמונים.

התחנה הצטלמה נהדר בימיה הראשונים, אך כיום המקום נראה כמו פח אשפה פתוח שמתחמם בשמש. שער הכניסה לאשקלון: תפאורה נהדרת של עוני, הזנחה ועליבות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1965

.

סיבוב במתחם מגורים באשקלון שתכנן אריאל מייזליץ

בדרך לסיבוב בכפר הנופש הצרפתי נתקלנו במתחם מגורים שנראה היה לנו ראוי לעצור ולהסתובב בו. המתחם שתכנן האדריכל אריאל מייזליץ ובנייתו הושלמה ב-1992, מתייחד בחזית פוסט-מודרנית ומסתיר בתוכו חצר פנימית שבמרכזה הוקם אוהל ארעי שנועד לשמש כבית כנסת לדיירי המתחם בימי הקורונה.

הגושניות הלא מוגדרת, המרקמיות המבנית שמבקשת ליצור מקום, הסימטריה, השערים הדרמתיים, הקשתות הדקורטיביות בפתחים שחוזרים ומופיעים באדניות שנקבעו מתחת לחלונות, החניון התת-קרקעי שפתוח לשמיים, הניתוק מהרחוב והסביבה, ריבוי בשינויי מפלסים בקומת הקרקע, המראה הכמו מצודתי שמודגש גם באמצעות מגדלי המדרגות הנראים כמו מגדלי שמירה, החלונות האנכיים במדרגות שנלקחו מאדריכלות תל -אביבית של שנות ה-30, החצר הדו-ממדית הנחצית בציר רגלי – הם חלק בלתי נפרד מהלקסיקון של האדריכלות הפוסט-מודרנית שביקשה לעצב את העיר מחדש באמצעות אלמנטים מצוטטים מהעבר, מהלך שחזר והופיע באותה עת באדריכלות הישראלית ואותי לאחרונה מעסיק לא מעט.

ועל כך ברשימה זו.

.

שער

.

סיבוב במלון הולידי אין אשקלון בתכנון יעקב ואמנון רכטר

הרגע הזה בו נחשפים לאגף החדרים המעוגל עם מרפסות-המסדרונות הפונים אל הגרעין הפתוח הוא רגע מיוחד של גילוי אליו אני שואף לחזור כל פעם מחדש, למרות שאני יודע שאף פעם הוא לא יחזור. הרגע הזה כאן חושף אולם עגול עליו משקיפים האורחים היוצאים או נכנסים לחדרים, בדרכם למעלית. לכאורה פונקציה סתמית וחסרת חשיבות, אלא שכאן האדריכלים חשבו אחרת והפכו אותה לאירוע מיוחד של קשר עין מרהיב בין אורח ואורח ובין אורח והמלון והנוף הרחוק. מזכיר גם את מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק. לבן, נקי, מעוגל ובאשקלון.

מלון בצורת כיפות באשקלון הוא אטרקציה בפני עצמה ובפעם הראשונה שבקרתי בו במקרה עם שאול היתה חוויה מיוחדת. מאז הספקתי לחזור אליו כמה פעמים ולהתרשם ממבנה פנטסטי שקשה לצפות למצוא כמוהו באשקלון. זה לא שהעיר הזו יבשושית בהיבט האדריכלי כי אפשר למצוא בה יצירות מעולות של אדריכלים כמו נחום זולוטוב, דב כרמי, לופנפלד-גמרמן, נדלר-נדלר-ביקסון, אברהם יסקי ושמעון פובזנר ועוד ועוד. כדי להבין איך הגיעו לצורה הזו, הלכתי לדבר עם האדריכל אמנון רכטר שהשתתף בתכנון המלון יחד עם אביו האדריכל יעקב רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

מלון באשקלון

.

סיבוב בקולנוע רחל באשקלון שנהרס

אחרי שהצגתי כאן את בית העם של מושב בית-חנן, אציג מבנה נוסף שתכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בתחום בתי התרבות. אלא שבשונה מבית העם הנטוש, כאן מדובר בבית קולנוע שנהרס לפני יותר מעשרים שנה ועל מקומו נבנה מרכז מסחרי.

קולנוע רחל באשקלון נחנך ב-1956, ונקרא כך על שם אמו של יעקב זלקין שהקים את הקולנוע וניהל אותו במשך שנים. את הקולנוע תכננו בני הזוג נדלר בתקופה בה תוכננו במשרדם התל אביבי כמה בתי תרבות ברחבי הארץ ובמיוחד ביישובי פריפריה, ומיותר לציין שאף אחד מהם כבר לא משמש לייעודו, למעט בניין תאטרון ירושלים שנבנה כבר בתקופה אחרת ובהיקף אחר.

"כואב הלב שהיופי הזה של חברה, של תרבות, של תוכן, של דרך לחיות בה את החיים, כל זה הלך לאיבוד", מספר בכאב עזרא ינוב שמתגורר באשקלון מאז 1956. "אין להשוות את ההוויה והמפגש החברתי כשכולם היו הולכים להצגה של שמונה בערב בקולנוע, לעומת היום בקולנוע כשרק הפופקורן מהווה את מרכז הערב".

ועל כך ברשימה זו.

.

זינדר

.

סיבוב בשיכוני זולוטוב באשקלון והמלצה לתערוכה

כבר עבר יותר מחודש מאז שהדרמתי לסיבוב במרכזים עירוניים של עיירות הפיתוח בצפון-מערב הנגב, אבל אני חושב שבכל זאת כדאי להעלות את הרשימה הזו המפנה זרקור לפרויקט נשכח של אחד מגדולי האדריכלים היצירתיים והכשרוניים שפעלו כאן בישראל במחצית השניה של המאה העשרים: האדריכל נחום זולוטוב.

לא רק על שם האדריכל אברהם יסקי נקרא אתר מגורים בשם "שיכוני יסקי" (בקרית גת), גם על שמו של זולוטוב נקרא מתחם השיכונים שתכנן בשנת 1957 באשקלון "שיכוני זולוטוב". המשותף לשני הפרויקטים הוא ששניהם ניסו לקחת את טיפוס שיכון הרכבת ולשפר אותו באמצעות העמדה יצירתית בשטח. זולוטוב הגדיל וניצל את הטופוגרפיה ובכך יצר מתחם רב גוני, בו גם ביקש להשלים את המתחם במגדל מגורים שלא נבנה בסופו של דבר ובמרכז מסחר שכונתי שהוקם ופועל עד היום ומשרת את בני המקום והסביבה.

בשורה התחתונה גם שיכוני יסקי וגם שיכוני זולוטוב מצויים במצב פיסי ירוד. שיכוני יסקי פונו מיושביהם בשל התפוררותם המתקדמת ושיכוני זולוטוב אמנם לא מתפוררים אך יושביהם שהזניחו את משכנם במשך עשרות שנים מתפללים למימושו הבלתי מציאותי של פרויקט "פינוי בינוי" שיגאל אותם מביתם הישן, המוזנח והלא מוערך. ועל כך ברשימה זו.

.

מבנה השיכונים השלישי בו לא ביקרתי ולכן אינו מופיע ברשימה זו (מקור: אוסף אדריכל נחום זולוטוב)