סיבוב בבניין טרובוביץ – הבניין הראשון שנבנה באוניברסיטת תל אביב

את הבניין הראשון בקמפוס אוניברסיטת תל אביב שברמת אביב הקימה בכלל האוניברסיטה העברית. בירושלים חשבו שיצליחו להקים שלוחה בעיר הגדולה וישמרו על בלעדיות אקדמית. אלא שעד מהרה הם התבדו ותוך שנים ספורות את הבניין שברשותם הקיף קמפוס משגשג של אוניברסיטה חדשה. לבסוף אותו בניין ראשון, בניין טרובוביץ, עבר לרשות אוניברסיטת תל אביב ונוספו לו אגפים שונים העומדים בפני עצמם. בימים אלה מוקם לצדו אגף נוסף.

את בניין טרובוביץ שאיכלוסו החל ב-1961 תכנן האדריכל אוריאל שילר עם שותפו המהנדס זאב שוטי. הבניין בנוי משלד בטון חשוף בחזית, עם מילואה המחופה בלבנים בגוון חום-אדמדם, שהפכו אותו לייחודי בקמפוס שבו שלט הבטון החשוף בעשורים הראשונים. הבניין שימש מאז הקמתו ללימודי משפטים ובמקור פעלו בו גם ספרייה וקפטריה (הראשונות בקמפוס), אך ברובו הוא נותר כמו שהיה, לרבות מבואת הכניסה האלגנטית.

.

2023 (1961)

.

מוזמנים לסיור בלב של קמפוס אוניברסיטת תל אביב במסגרת "בתים מבפנים"

באופן חד-פעמי אערוך סיור שיתמקד בבינוי ובפיתוח שבלב קמפוס אוניברסיטת ברמת אביב. אזור ליבה זה שנקבע עוד בתכנית-האב הראשונה לקמפוס שנערכה באמצע שנות ה-50, כולל כמה מפניני האדריכלות בישראל וטובל כולו בפיתוח נוף יוצא דופן. על רבים ממבנים אלה כתבתי כאן לאורך השנים.

הסיור יערך במסגרת אירועי "בתים מבפנים", ביום שישי 19.5 בשעה 08:30. נפגש בכניסה לבניין ספריית סוראסקי ונמשיך לבינוי הסובב שהתפתח החל משנות ה-60 ועד העשור האחרון בהיקף של הכיכר והמדשאה המרכזית של הקמפוס. נבקר בבניינים שתכננו האדריכלים דן איתן, יצחק ישר, שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון, אלי גבירצמן, ורנר יוסף ויטקובר, בנימין אידלסון, יעקב הרץ, גרשון צפור, נחום זלקינד, משה הראל, דני מינץ, אלעד מלמד, ליאורה זבולון, אריאל שפילקה, עמית האס וכן מריו בוטה. הסיור יתמקד גם בפיתוח הנוף מעשה ידי אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, וביצירות אמנות והנצחה שיצרו טובי אמני ישראל ושולבו בנוף ובאדריכלות הקמפוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

19.5.2023

.

סיבוב במתחם מעונות איינשטיין באוניברסיטת תל אביב

המפגש והקשרים בין הסטודנטים הוא הרעיון המרכזי שהנחה את אדריכלי מתחם מעונות הסטודנטים הראשון שהוקם באוניברסיטת תל אביב, מעונות איינשטיין. המתחם נבנה מחוץ לשטח הקמפוס אך סמוך לו, בקצה של שכונת רמת אביב. בהחלטה זו עמד הרצון להפריד בין שימושים ולא לערב מגורים בתחום הקמפוס האקדמי. גידור והפרדת המתחם מהשכונה מעיד כי גם היה רצון שהסטודנטים לא יהיו מעורבים בחיי השכונה הסמוכה, רמת אביב.

ושוב האוניברסיטה והעירייה כשלו בניצול ההזדמנות ליצור מרחב עירוני, ובמקום זאת יצרו קמפוס כפרי שמנותק מסביבתו ומתמזג בפרבר חד-גוני, מרוחק ומנותק מהעיר, שנועד כולו רק לאקדמיה ולא לתעסוקה, בילוי או תרבות. את מתחם המעונות תכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל (אדריכלים אחראים: ז'קי לוי, חייקה פרידמן) במשותף עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור – צוות מוערך ועטור פרסים, ששלושה מהם זכו לימים בפרס ישראל.

חלקו הראשון של המתחם נחנך ב-1969 וחלקו האחרון הושלם ב-1983. המתחם מרשים למדי הודות לגושניות הדרמטית והאחידה של הבלוקים, הטיפוח של הסביבה, וזאת למרות הניתוק והגדרות, למרות שאת כל הבטונים צבעו ומחקו את הטקסטורה שלהם, ולמרות שסגרו את קומות הקרקע המפולשות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1983-1969)

.

סיבוב בבניין נפתלי באוניברסיטת תל אביב

הבניין הגבוה והבולט בקצה הדרומי של קמפוס אוניברסיטת תל אביב הוא "בניין נפתלי", הקרוי על שמו של פרץ נפתלי, המשמש מאז נחנך ב-1969 את הפקולטה למדעי החברה. תכננו אותו האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען בהשתתפות מרדכי אנגלמאייר, ממשרדי האדריכלים הפוריים והבולטים שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה הקודמת.

כמו הבניינים המוקדמים שהוקמו בקמפוס, גם חומריותו של בניין נפתלי נותרה גולמית, ללא ציפוי של אבן וצבע, אך הוא נבנה מבטון לבן לעומת שאר המבנים בקמפוס בשעתו שנבנו מבטון חשוף. צבעו המקורי נותר כמו שהיה, רק הסמל המקורי של האוניברסיטה המתנוסס בראשו של הבניין הוחלף בסמל העדכני והטיפשי, שבמובן מסוים מייצג את שקיעת הרלוונטיות של האקדמיה בישראל.

את הבניין עוטפות מדרום גבעות דשא מלאכותיות, וממזרח רחבה מרוצפת המשולבת בגינון שאותן עיצבו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. כבר שנים שהנהלת האוניברסיטה שוקלת להקים בניין נוסף על אותן גבעות דשא (קרוב ל-40 מטרים מפרידים בין הרחוב ובין הבניין), במטרה לנצל את השטח הפנוי שמצוי ממש סמוך לגדר ולרחוב. תוספת בניין כזה צפויה לפגוע בנראות הייצוגית של בניין נפתלי.

ועל כך ברשימה זו.

.

1969

.

סיבוב בכניסה המחודשת לבית התפוצות

רגע לפני שהלכתי להצגה בבניין גילמן, עצרתי ממול לראות את השיפוץ שהשלימו לאחרונה בבית התפוצות. המוזיאון כבר היה סגור, אבל מבואות הכניסה היו פתוחות ומספיק שוות כדי להתרשם מהן. גוש הבטון שתכננו במקור האדריכלים אלי גבירצמן ויצחק ישר נחנך ב-1978 ונותר כמו שהיה (חוץ מהאגף הצפוני שהודבר עליו מאוחר יותר). אבל עדיין צריך לטפס אליו בכמה עשרות מדרגות, ונוספה לה עכשיו רק הרמפה הכי ארוכה ורציפה בארץ. כשיש כזו תאורה חזקה אז מסקרן לטפס אל הכניסה לבניין, לגלות שבקצה כבר אין קירות ומסכי זכוכית אטומה אלא מעבר פתוח.

את פרויקט החידוש תכנן אדריכל דני מינץ – מורה וותיק במחלקה לאדריכלות בבצלאל. אתו עבדו גם האדריכלים – אלעד מלמד, ליאורה זבולון, אריאל שפילקה ועמית האס. הם אמנם לא ליוו את הפרויקט לכל אורכו, אבל היו שם בשלבי התכנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

ישראלה

.

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

בקרתי בהגשות סוף סמסטר של תלמידי שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. 80 סטודנטים לומדים בשנה והם פוצלו לארבעה קורסי סטודיו שנערכו במקביל. בכל סטודיו עשרים סטודנטים ושני מנחים. בסטודיו בו בחרתי להתעכב השתתפו 15 בנות וחמישה בנים, והנחו אותו האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, שבסוף הסמסטר הקודם הצצתי בהגשות שהנחו והתלהבתי. גם הפעם ההתלהבות לא פחתה. את תשומת הלב שלי תפסו קנה המידה הקטן, הפרויקט הממוקד, תהליך העבודה, אופי ההגשות והבוסריות של העבודות.

ההגשה דומה לזו שהתקיימה בסוף הסמסטר הקודם: פסי בריסטול שחורים (אחדים חרגו והשתמשו בבריסטול לבן), ופסיפס גדוש של תצלומים, תכניות, דגמי עבודה אחדים ודגם אחד סופי. ההנחיה היתה להשתמש רק בעפרון לצורך השרטוטים ובגבס לצורך הדגמים, כשהמטרה המרכזית היתה להפגיש באופן מיטבי בין הסטודנט המתחיל ובין החומר, קנה המידה ותהליך החיפוש.

בחרתי להביא כאן מבין העבודות את אלה שמצאו חן בעיני יותר מכל העבודות האחרות ואותן הגישו ערין עלי סלאח, ליאורה קאוון, הדס שרמן, נועה נתנזון ושני לוי. היו שתי עבודות נוספות שרציתי להכניס כאן, אבל לא הצלחתי לצלם אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הגשה

.

סיבוב בהגשות סטודיו מגורים בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

שבוע שעבר הוזמנתי להגשות סוף סמסטר בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. אחת האורחות שהוזמנה גם היא להגשות ניצלה את ההזדמנות שנתנו לה סופסוף במה. היא לא סתמה את הפה ולא נתנה שיעצרו אותה, מה שסימן לי שיש כאן הזדמנות ללכת לראות גם עבודות בכיתות אחרות עד שהיא תסיים.

נכנסתי לכתה הסמוכה בה אמנם לא התקיימו באותה שעה הגשות, אך העבודות היו מסודרות ותלויות על הקירות. העבודות האלה נוצרו במסגרת סטודיו משותף בתחום המגורים של תלמידים מהשנים ג' ו-ד', אותו הנחו האדריכלים דפנה מתוק ולאונרדו קליכמן. המשימה לה נדרשו התלמידים למצוא פתרון היתה כנראה מוגדרת באופן מאד ממוקד כי התוצאות באופן עקרוני היו דומות. ועדיין, בכל אחת מהעבודות ניתן למצוא טביעת אצבע אישית ושונה. השוני העדין הוא שמצא חן בעיני ורציתי לשתף אותן, אחרת אף אחד אחר לא יעשה את זה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חצרות פנימיות

.

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

אחרי שיצאתי מהגשות של סטודיו שנה ג' וד' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, גיליתי שדלת הסטודיו הסמוך פתוחה, אז נכנסתי. החדר היה ריק מתלמידים אבל מלא בעבודות לקראת הגשה. אלה היו עבודות של תלמידי שנה א' שעבדו על הפרויקט האדריכלי הראשון בלימודים ואולי גם בכלל בחיים. 20 סטודנטים – 15 בנות וחמישה בנים.

תוצרי העבודה נתלו על הקירות וכיסו אותם לכל גובה החדר, טפט של שרטוטים ידניים בגווני שחור ואפור ותצלומים בגוונים דומים. הדגמים הונחו למרגלותיהם. יותר מהדגמים, משכו את תשומת ליבי החתכים שהוכנו באופן ידני, חתכים בסיסיים שהציגו רעיון מובהק. במקום למצוא עבודות גולמיות ופשטניות, מצאתי עבודות שהזכירו לי את המבנים שאני הכי אוהב לבקר בהם וחלק מהם הופיעו כאן בבלוג.

מבין עשרים העבודות ארבע מצאו חן בעיני יותר מכולן ובחרתי להציג אותן. אלה עבודות של אליאס בטשון, ג'נא עומרי, מיה ברדנשטיין ומאיה לוי. למחרת התקשרתי למנחות הסטודיו, האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, כדי לשמוע מה היה התרגיל שאתו נדרשו הסטודנטים להתמודד במהלך הסטודיו וגם קצת על העבודות עצמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתך

.

סיבוב בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב

הספרייה השנייה שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב היתה שונה בתכלית מספריית סוראסקי שתכננו עשור קודם לכן. השינויים באו לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החזותי ובקישוריות של האולמות: בין פנים ובין חוץ ובינם לבין עצמם. הספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ע"ש ניימן חשפה מהלך נוסף בגישתם לתכנון מבני ציבור בכלל וספריות בפרט, יש בה משהו מספריית ארן שתוכננה קודם לכן וגם משהו מספריית מדעי החברה שתוכננה לאחר מכן.

ביום שישי ניפטר האדריכל שמואל ביקסון, שותף בתכנון הבניין ובעוד עשרות פרויקטים שתכנן המשרד. רשימה זו היא לזכרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסם הידע

.

הזמנה לאירועים לכבוד שני ספרים שפרסמתי לאחרונה

באופן מקרי יוצא שביום רביעי הקרוב (2.5) אערוך שני אירועים בזה אחר זה לכבוד שני ספרים שפרסמתי. ספר אחד מוקדש לבניין וספר שני הוא מחקר על המרחב הציבורי. האירועים יתקיימו באוניברסיטת תל אביב, כל אחד בבניין אחר ובהשתתפות אנשים שונים.

הספר "אסם הידע" שירד השבוע לדפוס מוקדש לבניין ספריית סוראסקי שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא נחנך ב-1968 ולכבוד המאורע החליטה ד"ר נעמה שפטלוביץ לציין את היובל בתערוכה ובספר, אותם אצרתי וכתבתי. לכן, בשעה 16:00 תוכלו להצטרף אלי לפתיחת התערוכה והשקת הספר שיחולק למשתתפים.

שעה לאחר מכן, ב-17:00, יתקיים באודיטוריום בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, שבע דקות הליכה מהספרייה, אירוע לכבוד הספר "ארץ-גנים" שפורסם במסגרת המעבדה לעיצוב עירוני ברשות האדריכלית ד"ר טלי חתוקה. בספר הזה השתתפו גם עו"ד כרמל חנני, חן רוזנק ויונתן גת. הספר הוא פרי מחקר שנמשך יותר משנתיים והתמקד במרחב הפנאי והנופש בערים בישראל. באחד מפרקי הספר נתנו את הבמה לתשעה אדריכלי נוף להציג את עמדתם לנושא ובאירוע ישתתפו, בין השאר, אותם אדריכלי נוף.

ועל כך ברשימה זו.

.

קופסת גפרורים תלויה על חוט

.

הזמנה 2

סיבוב באוספי הטבע לקראת פתיחת מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב

הביקור במוזיאון הותיר אותי אופטימי: התצוגה הולכת להיות מרתקת (וגם חינוכית) וככל שיתנו לקהל להיחשף לעבודת החוקרים כך המוזיאון יהיה יותר אטרקטיבי, כי לדעתי עידן התצוגה המיושן של מוצגים בויטרינה הוא כבר לא רלוונטי (לא מאמינים? תקפצו לביקור במוזיאון הארץ הסמוך). המוזיאון ממוקם בשוליים של קמפוס אוניברסיטת תל אביב, מול "בית התפוצות" ולא רחוק ממוזיאונים נוספים ובראשם בית הפלמ"ח, מוזיאון הארץ והמוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין, ולפני הכל הוא צמוד לגנים הבוטניים של האוניברסיטה שהם אתר מיוחד ונסתר.

ברשימה זו אני לא בא לכתוב על בניין המוזיאון עצמו שיפתח להצצה ראשונית כבר עכשיו לכמה ימים בגלל יריד "צבע טרי" (המוזיאון עצמו יפתח בקיץ). על הביקור במוזיאון אוספי הטבע  כתבתי מאמר בתחילת השבוע באתר xnet. שנה שעברה ביקרתי בבניין פעמיים וכתבתי עליו כאן: ביקור ראשון, ביקור שני. לכן, הפעם אני רוצה להביא את החלק בביקור שערכתי עם הצלם גדעון לוין לקראת הכתבה, ובו ביקרנו במרתף של האוניברסיטה בו שמורים כמה מאוספי הטבע, חלק מתוך 5.5 מיליון הפריטים המרכיבים את האוספים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אני סתם בחור ששר לך

.

סיבוב עדכני במוזיאון אוספי הטבע באוניברסיטת תל אביב

הכוכב החדש של אוניברסיטת תל אביב הוא בניין מוזיאון אוספי הטבע שבנייתו הולכת ומתקדמת. הוא ניצב לאורך רחוב קלאוזנר עליו משקיפה חזיתו הראשית והמונומנטלית. בצידו השני הוא משקיף על הגן הבוטני ועל מזרח המטרופולין עד להרי השומרון. קשה לפספס אותו כשעוברים ליד האוניברסיטה, לא מדובר בבניין אקדמי רגיל אלא במבנה ראשון מסוגו בישראל שנועד לאכלס את אוספי הטבע לקיים תערוכות ואירועים  ולכן אופיו ובמיוחד אופיו הייצוגי שונה.

משרד האדריכלים קימל אשכולות שבראשו עומדים בני הזוג האדריכלים מיכל קימל-אשכולות ואיתן קימל, תכנן את הבניין בעקבות זכייה בתחרות סגורה. 

ועל כך ברשימה זו.

.

מביט לפה מציץ לשם

.

סיבוב במוזיאון אוספי הטבע בבנייה באוניברסיטת תל אביב

גוש הבטון הענק שצומח ברחוב קלאוזנר עתיד להיות מוזיאון אוספי הטבע של אוניברסיטת תל אביב. את הבניין תכנן משרד האדריכלים קימל-אשכולות, מהמשרדים הוותיקים והמוערכים שפועלים היום בזירת האדריכלות המקומית.

בניין המוזיאון ההולך ונבנה, ישלים את השטחים הפתוחים ושורת המבנים הייצוגיים המהווים יחד את הדופן המזרחית החדשה של הקמפוס. בינתיים, הבניין שנמצא בשלבי בנייה, בולט הודות למשטחי הבטון החשוף הגדולים. אך זה רק בינתיים, כי בהמשך יחופה הבניין בלוחות עץ או דמוי עץ ומגוש נוקשה הוא יתרכך.

הביקור בבניין בעת ההקמה הוא חוויה שלא ניתן לחזור עליה ברגע שהבניין מושלם ומאוכלס. כרגע, הבניין הוא שלד בלבד, נקי מכל התוספות. אפשר ללכת במסלול שקבעו האדריכלים למבקרי המוזיאון העתידי וליהנות מעיצוב האולמות, ממשחקי האור והצל, משחקי המבט, הפתיחות והאטימות, ולא להתייחס לרמת הגימור או פרטי התצוגה שעדיין לא הותקנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

קטע מחזית מזרחית

.

סיבוב בתערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הבחירה בלוקיישן המיוחד היא לא גימיק, אלא ניצול פשוט והגיוני של המשאב העירוני. רק חבל שהמבנים עצמם לגמרי דפוקים ואי אפשר לנשום בהם וגם אור יש בקושי. מארגני התערוכה שמו לב לבעיה, והניחו בכל פינה במתחם ערימות של חתיכות קרטון מרובעות (ומעוצבות עם לוגו התערוכה), כדי שהמבקרים והסטודנטים יוכלו לנפנף ולנסות לסלק את החום והלחות. הם לא עזרו. אז שמו מאווררים, אבל גם הם לא עזרו אלא בעיקר עשו רעש. אבל לא בשביל זה באתי ולכן לא כל כך מפריע כשחושב על זה עכשיו.

כמו בסיבוב הקודם בתערוכת הבוגרים, גם הפעם התערוכה דורשת לא רק התייחסות לעבודות הסטודנטים אלא גם לאוצרות ולאתר. לכן אחלק את הרשימה לשני היבטים מרכזיים ששמתי אליהם לב במהלך הסיבוב:

(1) ההיבט הנחושתני – שזה לא רק המקום של מפעל נחושתן ששופץ ומשמש כעת לכמה ימים לתערוכת הבוגרים, אלא גם לאופן בו נאצרה התערוכה.

(2) ההיבט החדשותי – לא היה פרויקט שהיה יוצא דופן באיכותו הרעיונית או הביצועית. היתה בעיקר צניעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק ממודל המטפל בבניין בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, שיצרה רויטל מיכאלי במסגרת הפרויקט "דרך האמנות"

.

סיבוב במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב

קל להתלהב ממתחם מעונות הסטודנטים החדש: הוא נקי, מצטלם יפה ויש זוויות מבט נאות, אבל מה שחסר פה זה הרעיון הבסיסי של אקדמיה. חסר כאן הרעיון שמבדיל אקדמיה מבית חרושת לציונים, והופך אותה למנגנון שמקדם ומפתח את המקום שבו אנו חיים. במצב הנוכחי המעונות הם מתחם מגורים וזהו. המקום מעוצב באופן עדכני, אבל רק העיצוב עדכני, כי כל התוכן הוא הכי בסיסי ומיושן שיכול להיות. חזרו כאן לרעיונות של המודרניזם מתחילת המאה שעברה ושם נתקעו.

המתחם החדש בתכנון משרד האדריכלים קייזר-לקנר ממשיך את האופי של הקמפוס: סגור ומנותק מסביבתו. אין פה אמנם גדר, אבל זו רק אשליה. המסחר נמצא במפלס התחתון שפתוח לכולם, המעונות עצמם נמצאים במפלס העליון וכדי להיכנס אליהם יש גרם מדרגות אחד, עם מחסום ושומר. הייתי מצפה בתחילת המאה ה-21 לחבר בין האוניברסיטה ובין חברות וארגונים שונים, אבל אוניברסיטת תל אביב ממשיכה להיות מנותקת מכל תעשייה או תעסוקה ומרוחקת מהמציאות. מבחינה תפקודית קבלנו כאן את המבנים והסביבה הכי צפויים וחבל. אולי זו הסיבה שפנו לאדריכלים שתכננו את אחד הנתחים הגדולים בעיר מודיעין – עוד עיר בארץ שאין בה שום דבר עירוני.

הדיון על המעונות ועל הקמפוס לא יכול להסתכם בעיסוק במקומות חנייה, מחירי שכירות או רעש לשכנים – ברור שההיבטים האלה קיימים אך אלה ההיבטים הכי פשטניים שיכול המקום הזה להניב. כבר כתבתי את זה בעקבות הסיבוב בבניין לימודי הסביבה שהושלם עכשיו, אלא שכאן במעונות היכולת לממש את החיבור והפיתוח יכול היה להתקיים באופן רחב יותר. חסרה פה העזה ויצירתיות – בעיקר מצד האוניברסיטה. ועל כך ברשימה זו.

.

החצר המרכזית של הפרויקט עם קומה מסחרית

.

מוזמנים לשני סיבובים בתל אביב ולספר חדש

קוראות וקוראים יקרים!

בתים מבפנים הוא לדעתי האירוע האדריכלי החשוב ביותר בתחום בארץ. השנה אעביר שני סיורים חופשיים לציבור (אין צורך בהרשמה), שיתקיימו במסגרת האירוע ובאחד מהם אשיק ספר חדש שערכתי: "האדריכל שתכנן את העירייה".

הסיור הראשון יתקיים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, ביום חמישי 22.5 בשעה 17:00. הסיור יציג סדרה של מבנים בקמפוס. לפני שנתיים קיימתי סיור שהציג סדרה ראשונה של מבנים והפעם אמשיך ואתעכב על אחרים. יש מספיק מבנים כך שאוכל לערוך גם עוד חמישה סיורים כדי לבקר בכל המבנים בקמפוס. נקודת המפגש בכניסה לספריית רפואה (סמוך לבניין רפואה).

הסיור השני הוא גם השקה של ספר חדש שערכתי על בניין עיריית תל אביב-יפו, שאוטוטו סוגר 50 אביבים. הסיור יתקיים ביום שישי 23.5 בשעה 09:30 ויכלול כניסה לכל מיני מקומות בבניין העירייה כולל לשכת ראש העירייה. האדריכל שתכנן אותו – מנחם כהן, זכה בגיל 26 בתחרות תכנון ובנה אותו. בגיל 80 הוא פנה אלי שאסייע לו לאגד את עבודותיו לספר. למרות שכהן תכנן כ-60 פרויקטים, בניין העירייה תופס כמעט את כל הספר (202 עמ'). הגרפיקה הופקדה בידיים של אביב גרוס-אלון, שעמה שיתפתי פעולה בספר "אומרים ישנה ארץ" והיא שהפכה את הספר ליצירת אמנות של ממש. הספר אגב יוצא במהדורה מוגבלת של 250 עותקים כך שמשער שהוא יאזל במהירות. לדף האירוע בפייסבוק לחצו כאן. את הספר ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס ברחוב דיזינגוף 99.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב בבית הספר ללימודי סביבה פורטר באוניברסיטת תל אביב

האם בניין בית הספר ללימודי סביבה הוא באמת מקום שיהיה נעים לעבוד וללמוד בו? האם ההשקעה בכל המערכות "הידידותיות לסביבה" אכן יחסכו משאבים בעתיד או שמא מדובר בבניין שעלות התחזוקה שלו לאוניברסיטה תהיה הגבוהה ביותר למ"ר? מביקור בבניין נראה שהאוניברסיטה הכניסה את עצמה לבוץ ומשיחות עם אנשי מינהלה נראה שהיא מתעוררת רק עכשיו. מאוחר מידי. הבניין קיים ושבוע הבא יגיע השר להגנת הסביבה לקבוע מזוזה בכניסה.

הגברת שירלי פורטר שתרמה את הפרויקט ועל שמה קרוי הבניין היא למעשה טיפוס מפוקפק. פורטר שהיתה ראש מועצת העיר ווסטמינסטר (מישרה ממנה סולקה כמו טיל) היא מהיהודיות העשירות באירופה ועל מעלליה יש שפע של כתבות, אך בעברית מצאתי רק את זו. היא הואשמה בקניית קולות תמורת דירות ונקנסה על כך באחד הקנסות הגבוהים ששולמו בממלכה המאוחדת. הגארדיאן אף טען שמדובר באחת מהשערוריות הגדולות ביותר בבריטניה ויש הטוענים שבמעשיה, היתה פורטר אחראית להפסדה בבחירות של המפלגה השמרנית ולעלייתו של טוני בלייר לשלטון. לפרשה הזו שכונתה "דירות תמורת קולות" יש ערך בויקיפדיה וה-BBC אפילו שידר ב-2009 תסכית רדיו קומי על הפרשה שנקרא Shirleymander. ב-2006 פרסם העיתונאי אנדרו הוסקין את ספרו Nothing Like a Dame: The Scandals of Shirley Porter, בו תיאר וניתח את השערורייה ואת מקומה של פורטר בכל הסיפור. משום מה, כל אלה שסקרו עד היום את הבניין הזה, שכחו לבדוק מהיכן מגיע הכסף.

האם אוניברסיטת תל אביב היא כמו זונה שמוכנה לפסק את רגליה בתמורה לכסף? פורטר הפכה למוקצה ולאישיות בלתי רצויה, אך פה באוניברסיטת תל אביב חיבקו אותה. פה נתנו לה דריסת רגל אגרסיבית שאת התוצאה שלה אתם יכולים לראות היטב כאן בתמונות, או בנסיעה הבאה שלכם בנתיבי איילון בין מחלף רוקח למחלף קק"ל.

הרס ובנייה. שאול רצה לראות את נתניה, אבל נראה היה לי יותר מעניין לגלות מה חדש באוניברסיטת תל אביב. מה עשינו ומה ראינו? על כך ברשימה זו.

.

מישהו תקע ביצה של דינוזאור באמצע הבניין!

.

סיבוב מול הריסת חזיתות בנייני הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב

ביום ששי עברתי עם שאול למרגלות בנייני מדעי החיים באוניברסיטת תל אביב וראינו כיצד הורסים את מערכת ההצללה שהיתה המאפיין העיקרי שלהם. כתבתי עליהם באריכות כאן. שני אנשים עמדו ועברו מתריס בטון לתריס בטון, ניתקו אותם מהחזית. התריסים צנחו למטה, תוך שהם פוגעים בקיר ולבסוף נוחתים על הצמחייה והורסים גם אותה. צמד ההורסים עבדו לבד והופתענו לגלות שאף אחד לא מפקח על מלאכת ההרס.

מה הרסו? בחזית המבנים שהוקמו ב-1973 ומייצגים את הברוטליזם הישראלי (שימוש בחומרים חשופים, לרוב בטון) הוקמה מערכת הצללה בצורת תריסים, שנוצקו מבטון והיו קבועים בחזיתות המזרחיות והמערביות בכדי להגן מפני קרני שמש ישירות. התריסים עמדו בזוית לבניין, כך שכל תריס עמד בזוית שונה בהתאם לכיוון השמש. הבניינים עוצבו באופן סולידי ורק התריסים הם אלה שהפכו אותם מסתם בניינים לכאלה בעלי נוכחות בשדרה הראשית שחוצה את הקמפוס. התריסים נוצקו באיכות גבוהה ובמהלך השנים גם נצבעו כדי להגן עליהם מפני התפוררות. מדובר כאן בבניין ירוק, שבלי הרבה מאמץ ובעלויות נמוכות הפכו אותו לבניין שמתייחס לאקלים המקומי.

אלה אינם סתם בניינים, אלא שניים שעליהם אחראים היו האדריכלים ורנר יוסף ויטקובר בשיתוף ישראל שטיין, שתכננו בין השאר את בניין גילמן ואת קריית הספורט באוניברסיטה. חוץ מהם ויטקובר תכנן את תכנית האב הראשונה של הקמפוס. ויטקובר ושטיין התמחו במערכות הצללה לבניינים שבנו, ונכתבו על כך כבר מספר מאמרים. שני בנייני הפקולטה שהושטחו כעת הופיעו בכתבי עת רבים ובכל ספר שעסק באדריכלות ישראלית. בנוסף, בתכנון הבניינים השתתף משרד המהנדסים הטוב בישראל – מילר-שנבל-צחר (שעדיין פעיל) והבניין היה נראה מתוחזק היטב.

אז למה הם נהרסו? על כך ברשימה זו.

.

הריסות

.