סיבוב בבניין פנורמה באילת

בלב אזור המגורים של אילת הושלמה בנייתו ב-1984 של "בניין פנורמה" ברחוב אילות 61 – מתחם חדשני לזמנו שהכיל דירות נופש קטנות בתכנונו של האדריכל דני שורץ, אז שותף במשרד ניב-שורץ-שוורץ אדריכלים. הפרויקט היה חריג בגודלו, בצורתו ובייעודו. בנוסף, שולבה בבניין אמנות שיצר אחיו של האדריכל, האמן בוקי שורץ. בכך חדר משהו מהאופי של אזור המלונאות אל עומק העיר.

אלא שהפרויקט לא עמד במבחן הזמן ועד מהרה הדרדר. האדריכל ניסה למנוע במשהו את שקיעתו של המקום ואת הזנחתו, אך ללא הצלחה, ועם יזם הקים מתחם מושקע יותר של דירות נופש ברחוב נחל שני שבצפון העיר, אליו נדדו רבים מבעלי הדירות.

"זה בניין לא מכובד בעיר", מספר לי שמוליק תגר, פעיל ציבור ומתעד תולדות העיר. תגר לא מצליח להבין מה אני מוצא באותו פרויקט ומשווה אותו לסינג סינג באילת שגם ממנו התלהבתי. אמנם סיבוב בבניין פנורמה מותיר תחושה לא נעימה, אך עדיין מדובר במבנה מגורים שהאדריכל ניסה לצקת בו ערך נוסף ולהימנע ממבנה חזרתי וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1984)

.

"התחלנו לעבוד במגרש ואז התגלו בולבוסים, סלעי גרניט מעוגלים", נזכר האדריכל דני שוורץ. "היה לנו איש מדהים שעבד על הטרקטור והוא אסף את כל אותם בולבוסים שמצאנו במגרש ובנה את הבמה שעליה הוקם הבניין". (צילום: דני שורץ)

.

.

בניין פנורמה מושך את תשומת ליבי בכל ביקור באילת. הגודל של המבנה המתנשא מעל לרחוב שאותו הוא מלווה כדופן, עיצוב חזיתותיו החריג בנוף הבנייה המקומי ולבסוף גם בריכת השחייה העצומה, הריקה והעזובה שמצויה בעורפו. ימיו היפים כבר הרחק מאחור, אך גם כיום למרות מצבו העגום עדיין ניתן להתרשם מהמקוריות ומהפוטנציאל העצום והמבוזבז שמצוי כאן.

את האדריכל דני שורץ, יליד תל אביב ב-1939 ובוגר הטכניון, שתכנן את בניין פנורמה מכירים רבים מהאדריכלים בארץ הודות לעובדה שבמקביל לפרקטיקה, לימד במשך שנים ארוכות בטכניון (22 שנה) ובבצלאל (12 שנה, "התקופה הכי יפה בחיי הוראה שלי", הוא מציין בגעגוע). אני אמנם לא למדתי אצלו, אך בהגשות בשנה א' הזמינו אותו מנחי הסטודיו להגיב ולבקר את עבודות הסטודנטים ובכללן עבודתי. אני זוכר היטב ולטובה עד היום את הביקורת שהעביר על העבודה שהצגתי. למרות שהביקורת היתה ברובה שלילית, לקחתי את הערותיו לתשומת ליבי ומאותה עת נמנעתי מאותם כשלים שאותם הוא זיהה.

"פנה אלינו שמואל ינאי, אלוף משנה במילואים שאותו הכרנו כשתכננו את פרויקט מנשייה בתל אביב, ובאותה התקופה הוא היה מעורב ביוזמות שונות באילת", נזכר שורץ בראשיתו של בניין פנורמה. משרדם של שורץ ושני שותפיו שכן אז ברחוב החשמונאים בתל אביב, ולבד מהם כלל גם שלושה עובדים שכירים ובמסגרת זו הוא שקיבל לידיו להוביל את הפרויקט. לדבריו, ינאי ביקש לתכנן מתחם של דירות נופש וכדי להעשיר את חוויית המגורים עם דגש על נופש, והמגרש הרחב איפשר את הקמתה של בריכת שחייה גדולה וכן חניון רכבים.

"שנים שהייתי יורד כמו משוגע לצלול בשארם", מספר שורץ על הקשר שלו לעיר הדרומית, "ואילת חביבתי היתה תמיד תחנה בדרך".

.

אדריכל דני שורץ בביתו בתל אביב, 2023

.

"אני רציתי לתכנן מונומנט", מודה שורץ. בהתאם לכך את החזיתות הוא עיצב ממערך של דפנות משוננות המעניקות לו את ייחודו החזותי. פסי פתחי החלונות הרציפים עוטפים כל אחת מהקומות ומאפשרים קשר עין בין פנים הדירה ובין החוץ.

.

.

המגרש מלווה שני רחובות מרכזיים בעיר, אילות וחטיבת הנגב, ומתאפיין בשני שיפועים שנפגשים מתחת לשטח הבניין. הודות לכך בחר האדריכל להקים את הבניין על במה מלאכותית, כאשר כלפי מפגש הרחובות מפנה הבמה חומה גבוהה ומשופעת המתנשאת לגובה רב ומדגישה עוד יותר את נוכחותו. בשטח הבמה מיקם האדריכל מחסנים לדיירים, מקלט גדול וכן אולם מבואת כניסה עם עמדת שומר.

"התחלנו לעבוד במגרש ואז התגלו בולבוסים, סלעי גרניט מעוגלים", הוא נזכר. "היה לנו איש מדהים שעבד על הטרקטור והוא אסף את כל אותם בולבוסים שמצאנו במגרש ובנה את הבמה שעליה הוקם הבניין". דפנות הבמה עוצבו בשיפוע קל, כזה שמזכיר את החלקלקות שהיוו את המסד של מצודות עתיקות.

שמוליק תגר מסביר שכל אילת בנויה ממניפת סחף, ואותם סלעים הידרדרו במשך שנים ארוכות ממרומי ההר אל הוואדיות שעליהן תוכננה העיר. "דרך יותם הוקמה על הערוץ המרכזי שירד מההר ודרכו לאום רשרש גם עברה חטיבת הנגב במלחמת העצמאות", מפרט תגר שלדבריו היה אחראי במשך 28 שנה על נושא השיטפונות בעיר. "כשבנינו את אילת, פרופ' שיק שהיה מומחה לשיטפונות ערך בשטח מחקר במשך שלוש שנים. לבסוף הוא קבע שהרחובות הראשיים בעיר יהיו בוואדיות, כדי שמי הנגר יזרמו ללא הפרעה עד לים".

הבניין שמתפרס על פני מגרש גדול, 6.2 דונם שטחו, נבנה במקביל לרחוב אילות ועוצב כבלוק עירוני שהאדריכל ביקש באמצעותו להגדיר דופן לרחוב, מהלך שמקובל בתכנון עירוני בעולם, אך בישראל האדריכלים פחות אהבו אלא העדיפו להרחיק את הבינוי ככל הניתן משפת הרחוב.

.

המערך המשונן מאפשר גם מכל חדר מבט אל הים השוכן בזווית לבניין.

.

.

"אני רציתי לתכנן מונומנט", מודה שורץ. בהתאם לכך את החזיתות הוא עיצב ממערך של דפנות משוננות המעניקות לו את ייחודו החזותי. פסי פתחי החלונות הרציפים עוטפים כל אחת מהקומות ומאפשרים קשר עין בין פנים הדירה ובין החוץ. אותו מערך משונן מאפשר גם מכל חדר מבט אל הים השוכן בזווית לבניין. חלקים מחזיתות הבניין נצבעו בצבע צהוב, בהשראת צבעי המדבר וגם כאלמנט עיצובי שנועד להוסיף ולהדגיש נוכחות. מהלך דומה הוא ביצע גם בפרויקט מנשייה, כשקבע במסגרת צוות התכנון את חזיתות הבניינים מאלמנט מתועש מבטון שהעניק תלת-ממדיות לחזית השטוחה ובכך נקבע ייחודה על פני מגדלי משרדים אחרים בעלי חזות סתמית.

"בניין צריך להיות תלת-ממדי לרחוב, קובע שורץ ומשתף את תפיסת עולמו שאותה גיבש לאורך השנים. "בניינים צריכים לייצר מרחב ציבורי אטרקטיבי, אנחנו לא מתכננים בניינים אלא חללים", הוא פוסק. בשיחתנו הוא בחר שלא להרחיב בנושא, אלא העדיף להפנות לספר שחיבר, "אנטומיה של אדריכלות" (ספרי ניב, 2018), ובו הוא ניסח את תפיסתו: "אדריכלות טובה מובילה מנקודת מבט, לנקודת מבט, לנקודת מבט…" (עמ' 45). או: "נקודת מבט היא הפסקה ברצף של תנועה למען רצף של התבוננות" (עמ' 43). בהמשך אותו ספר הוא מוסיף ומתייחס למה שנראה כמו עיצוב חזיתות בניין פנורמה כשהוא מסביר ש"פינה קמורה היא פינה מוחצנת, מגבילה, דוחפת ולפעמים אפילו 'דוחה'" (עמ' 47). שוורץ אמנם הצליח ליצור מבנה בעל מסה תלת-ממדית, אך למעט הפרט העיצובי הוא נמנע מלהעניק לרחוב או לתושבי הסביבה דבר. מדובר אם כן בבלוק אטום לסביבתו לכל דבר והוא חסר את הרב-ממדיות הפונקציונלית, כזו שיוצרת אזורי ביניים בין הציבורי ובין הפרטי.

.

החזית קודם להתקנת החלונות בעת הבנייה: "בניין צריך להיות תלת-ממדי לרחוב, קובע דני שורץ ומשתף את תפיסת עולמו שאותה גיבש לאורך השנים. "בניינים צריכים לייצר מרחב ציבורי אטרקטיבי, אנחנו לא מתכננים בניינים אלא חללים", הוא פוסק. (צילום משנות ה-80: דני שורץ)

.

החזית בעת הבנייה: "נקודת מבט היא הפסקה ברצף של תנועה למען רצף של התבוננות", טוען שורץ ומוסיף ש"פינה קמורה היא פינה מוחצנת, מגבילה, דוחפת ולפעמים אפילו 'דוחה' (צילום משנות ה-80: דני שורץ)

.

שנות ה-80: האדריכל שילב בחזיתות הבניין חלקים שנצבעו בצהוב, הצבע האהוב עליו אך גם כזה שמקושר לצבע ששולט במדבר (צילום: דני שורץ)

.

הבניין לא לגמרי אפוי

.

האדריכל בחר להקים את הבניין על במה מלאכותית, כאשר כלפי מפגש הרחובות מפנה הבמה חומה גבוהה ומשופעת המתנשאת לגובה ומדגישה עוד יותר את נוכחות הבניין. בשטח הבמה מיקם האדריכל מחסנים לדיירים, מקלט גדול (עם פתח יציאה לרחוב – בצילום) וכן אולם מבואת כניסה עם עמדת שומר.

.

מבט כלפי מעלה מהכניסה לבניין

.

.

להדגשת המבואה כלפי הרחוב, קבע האדריכל רחבה חיצונית שבה הוא שילב ערוגות פרחים ונטיעות וכן שני סלעים גדולים שמזדקרים משני צדיה. בפנים המבואה שילב אמנות מקורית. האמן בוקי שורץ, אחיו של האדריכל שלימים יצר בדרום אילת את הפסל הסביבתי "דרך החוגגים", יצר עבודה שמתבססת על אשליה אופטית ולה הוא העניק את השם From a point of view. הצופה הבא בדלתות הכניסה רואה לפניו במרכז האולם מלבן מרחף בצבע ירוק, אך כבר בצעד הראשון המלבן מתפרק ונחשפת האשליה האופטית. שורץ פיזר באופן מתוכנן על גבי הרצפה, העמודים והקירות קטעים של המלבן, ובנקודת מבט מסוימת מכיוון הכניסה קטעים אלה מתלכדים לצורה שלימה.

"שימוש בנקודת מבט לאיחוד חד-פעמי של צורות למופע ידוע ומוכר מאפשר תובנה נוספת של חלל כאשר המופע הידוע יתפרק עם שינוי נקודת המבט", מסביר שורץ בספרו. עד מהרה נהרסה היצירה לאחר שחלקים ממנה הוסרו, והמבואה הפכה לסתמית ובעיקר כזו בעלת מראה מיושן.

.

להדגשת המבואה כלפי הרחוב, קבע האדריכל רחבה חיצונית שבה הוא שילב ערוגות פרחים ונטיעות וכן שני סלעים גדולים שמזדקרים משני צדיה. בפנים המבואה שילב אמנות מקורית.

.

מבואת הכניסה החיצונית

.

שנות ה-80: האמן בוקי שורץ, אחיו של האדריכל שלימים יצר בדרום אילת את הפסל הסביבתי "דרך הבשמים", יצר עבודה שמתבססת על אשליה אופטית ולה הוא העניק את השם From a point of view. (צילום: דני שורץ)

.

שנות ה-80: הצופה הבא בדלתות הכניסה רואה לפניו במרכז האולם מלבן מרחף בצבע ירוק, אך כבר בצעד הראשון המלבן מתפרק ונחשפת האשליה האופטית. שורץ פיזר באופן מתוכנן על גבי הרצפה, העמודים והקירות קטעים של המלבן ובנקודת מבט מסוימת מכיוון הכניסה אלה מתלכדים לצורה שלימה. (צילום: דני שורץ)

.

עד מהרה נהרסה היצירה לאחר שחלקים ממנה הוסרו, והמבואה הפכה לסתמית ובעיקר כזו בעלת מראה מיושן.

.

.

ליצירת תחושת קלילות למסת הבניין, מפרידה קומה מפולשת בין הבמה ובין קומות המגורים. האדריכל מסביר שעבודות הגמר של הקומה מעולם לא הושלמו, ובמקור הוא תכנן אותה לא רק מנימוקים עיצוביים, אלא גם לאפשר לילדים מקום משחק מוצל, מוגן ונעים. כיום שטח הקומה עזוב ומוזנח. את הקירות העוטפים את גרעיני הבניין (מדרגות ומעליות) מכסים כתובות גרפיטי וחלק מהשטח הפך לחניון לא מוסדר.

שש קומות מגורים מצויות בבניין ובסך הכל 108 דירות. פריסת הדירות נקבעה לצד דפנות הבניין, כשמסדרון פנימי וארוך מקשר אליהן. בגוש הבניין שקרוב למפגש הרחובות מתרחב שטח הקומה ובו קבע האדריכל חצר פנימית המתנשאת לכל גובה קומות המגורים ומואר באמצעות פתח רחב הפונה לכיוון הבריכה.

שני טיפוסי דירות תמצאו כאן: 12 דירות בנות שלושה חדרים בשטח של 70 מ"ר ו-96 דירות של שני חדרים בשטח של 60 מ"ר. כל הדירות יועדו במקור לנופשים, כאלה שמתגוררים בעיקר במרכז הארץ וחוזרים ומבקרים באילת, אך מעדיפים להחזיק בבית משלהם מאשר לפנות לבית מלון. האדריכל בעצמו מעיד כי החזיק דירה בבניין במשך כמה שנים עד שהתאכזב ממצבו ובחר לתכנן פרויקט דומה אחר ולעבור אליו.

.

תכנית קומה טיפוסית: באגף מימין ישנה חצר פנימית מקורה המתנשאת לגובה הבניין, ובסך הכל ישנן 108 דירות (באדיבות דני שורץ)

.

חצר פנימית מתנשאת לכל גובה קומות המגורים ומוארת באמצעות פתח רחב הפונה לכיוון הבריכה. (צילום משנות ה-80: דני שורץ)

.

.

במשך תקופה קצרה באמצע שנות ה-80, היה בניין פנורמה נקודת ציון חיובית בעיר. תגר לדוגמה נזכר שהתרשם אז במיוחד מהכניסה לבניין, שהיתה יפה וחרגה לטובה לעומת הכניסות הצנועות של השיכונים שנבנו עד אז באילת. אלא שבהמשך "בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים גרו שם כל מיני נשים שבאו לעבוד בעונת התיירות וגם תפסו שם תחנת סמים".

תגר מסביר שלאורך השנים סבל הבניין מבעיות שונות שאותן התקשו לפתור. כך למשל בריכת השחייה שתופסת חלק נכבד משטח המגרש, פעלה רק לזמן קצר, ולאחר שנדרשה לתחזוקה יקרה, התרוקנה ונעזבה ומאז שהופסקה פעילותה היא ניצבת נטושה.

בעייה נוספת שמלווה את הבניין הוא עניין הבעלות והאחזקה. כבר בעת ההקמה חברת "שיבן" שהקימה אותו נאלצה לפרוש ואת מקומה תפס כונס נכסים. מאז החליף הפרויקט ידיים, כשהדיירים נאלצים לקבל את בעל הבית החדש שמחזיק בקומה המפולשת, בקומת הגג, בשטח של בריכת השחייה, החניון וגם בשטח המחסנים, המקלט ויחידת השומר שבכניסה לבניין. בין הצדדים צמח מאבק ארוך שנים ובתחילת שנת 2022 נדרש הנושא לפסיקת בית המשפט העליון.

.

מגרש חנייה נקבע בחלק קטן משטח המגרש, אך חלק מהמכוניות חונות בקומה המפולשת

.

.

כיצד ניתן לצפות את עתיד הבניין?

חלופה אחת היא שהבניין ימשיך במתכונת הנוכחית, אך זו נראית החלופה הפחות טובה, היות והמצב הנוכחי עגום והייחודיות של הנכס לא מנוצלת ואינה ממנפת אותו.

חלופה שנייה ומומלצת היא שבעלי הנכס יכניסו את היד לכיס ואחרי 40 שנה ישפצו ויחדשו את הבניין וישיבו לו את זוהרו המקורי. עדיין, הבריכה הגדולה נראית מוגזמת וידרש להעניק לה תכנון חדש שיתאים לצורך וליכולת האחזקה.

חלופה שלישית מתבססת על עסקת קומבינציה, שתוביל להריסת הבניין ולהקמת כמה בנייני מגורים חדשים בשטח המגרש הגדול והאטרקטיבי. כאן טמון הרווח המהיר והפשוט יחסית, אך עם זאת סביר להניח שהבניינים החדשים שיבנו יהיו סתמיים כמו כל הבינוי העכשווי באילת ובאר חלקי ישראל.

חלופה רביעית שהיא גם המורכבת אך נראה שהטובה ביותר היא לשמור על הבניין הקיים, לשפץ אותו באופן יסודי ולהקים בשטח הפנוי בניין או שניים חדשים כשמומלץ לערב את האדריכל המקורי של הפרויקט – דני שורץ. בחלופה זו בריכת השחייה הגדולה תצומצם בשטחה באופן משמעותי, מהלך שיוזיל ויקל את אחזקתה (אין צורך בשטח כה גדול לצורך היקף הדירות שיאכלס המגרש). לפני למעלה מעשר שנים קם יזם אילתי וביקש לממש משהו דומה לחלופה זו ועוד ביקש להוסיף קומה לבניין הקיים, אך היוזמה נגנזה.

.

בניין פנורמה מושך את תשומת ליבי בכל ביקור באילת. הגודל של המבנה חריג בנוף הבנייה המקומי וגם בריכת השחייה העצומה, הריקה והעזובה שמצויה בעורפו. 

.

ימיו היפים של המתחם כבר הרחק מאחור וכיום קשה לגרד בדמיון את כל התוספות והשינויים שהביאו את הבניין למצבו הנוכחי העגום.

.

ליצירת תחושת קלילות למסת הבניין, מפרידה קומה מפולשת בין הבמה ובין קומות המגורים. האדריכל מסביר שעבודות הגמר של הקומה מעולם לא הושלמו, ובמקור הוא תכנן אותה לא רק מנימוקים עיצוביים, אלא גם לאפשר לילדים מקום משחק מוצל, מוגן ונעים. 

.

כאן אפשר ללמוד על שלד הבניין – העמודים נקבעו בסמוך למעטפת וכן לאורך המסדרון הפנימי שמקשר לדירות וחוצה את כל אחת מקומות המגורים

.

בניית הקומה המפולשת לא הושלמה עד היום – אין ריצוף ואין טיח

.

כיום שטח הקומה עזוב ומוזנח. את הקירות העוטפים את גרעיני הבניין (מדרגות ומעליות) מכסים כתובות גרפיטי וחלק מהשטח הפך לחניון לא מוסדר.

.

כהנא צדק

.

מקצה הקומה ניתן להשקיף אל הבלוקים הסתמיים של השכונה

.

ובין לבין מציץ ים סוף

.

.

המשכתי לשכונה דרומית יותר באילת, כזו שיש בה רק טורים של בתים דו-קומתיים וניתן להתרשם מהערך העיצובי שלהם:

.

סימטריה, קשתות, עמודים קלאסיים

.

יהיה טוב

.

החזית העורפית

.

ועוד כאלה

★

רשימות נוספות על אילת:

.

ספרייה עירונית (צבי תורן)

מלון אגמים (פייגין אדריכלים)

בית פיליפ מוריי (אבא אלחנני)

הבית המדברי (אברהם אלואיל)

מתחם סינג סינג (תדי קיסלוב)

מרכז רכטר (רכטר-זרחי-רכטר)

אייס מול אילת (פייגין אדריכלים)

מלון הסלע האדום (נחום זולוטוב)

MAX (זיידלר רוברטס וחיים דותן)

בראון 42 מעלות (פייגין אדריכלים)

מלון דורטל סול הנטוש (אמון בן דור)

המצפה התת ימי ובריכת הכרישים (בן פלג)

מלון דן אילת (אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

★