סיבוב בקבר נבי שת הנטוש שבשרידי הכפר בשית במושב עשרת

לקראת יום העצמאות ובדרך לפגישה ארוכה, הקדמתי לצאת לדרך. קפצתי לראות את בית הכנסת שבגבעת וושינגטון וגם את שרידיו של מתחם קבר נבי שת העתיק של הכפר בשית, כיום בין אשדוד ובין גדרה. כמעט ולא נותר דבר מאותו כפר פלסטיני, שנמחק במלחמת העצמאות ושרידיו מצויים כיום במרכז מושב עשרת שהוקם על חורבותיו בראשית שנות ה-50. האדריכל לאופולד קרקואר היה זה שערך את התכנית לעשרת ב-1952, אך כמודרניסט מושבע הוא בחר להתעלם מהכפר על בתיו, סמטאותיו ותשתיותיו ותכנן מערך ישוב שונה לחלוטין. במתחם הקבר הוא נמנע מלגעת וגם אלו שבאו אחריו וכך הוא שרד.

מתחם קבר נבי שת שוכן על מדרון של גבעה, ובמקור היה בשוליו הצפוניים של הכפר. הוא מכיל חצר רחבת ידיים המוקפת בחומה שנהרסה בחלקה ובקצה המערבי של החצר מתנשא מבנה הקבר המקורה בשלוש כיפות, שאחת מהן מאכלסת מושבת עטלפים.

לפני שנתיים החלה המועצה האזורית גדרות לפתח טיילת עם תצפית במרומי הגבעה, מבלי לגעת במתחם הקבר. עבודות הבנייה החריבו חלק נכבד מהצמחייה ששלטה בסביבה. תושבים מקומיים דרשו את הפסקת העבודות תוך שמירה על הסביבה ומאבקם צלח.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (המאה ה-13)

.

בשית (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

לפני שנתיים ביקשה המועצה האזורית להקים על הגבעה טיילת ותצפית, אך תושבים התנגדו והפרויקט שבנייתו כבר החלה, הופסק בשלב מתקדם

.

משוכות צבר קטועות ששרדו בסביבת הקבר הן שריד לגדר חיה שהקיפה את הכפר והעניקה לתושביו מעט ביטחון

.

פרויקט הטיילת נעצר בעיצומן של העבודות, אך למעשה יש כבר שביל ותצפית

.

התצפית הלא גמורה. בתכנון נכון אפשר להשלים את העבודה ולשלב אותה בנוף מבלי לפגוע בסביבה

.

במדרון הדרומי של גבעת הכורכר מצוי מתחם קבר נבי שת שחזיתותיו מכוסות ברובן בצמחייה

.

מבנה אבן המקורה בשלוש כיפות

.

הכניסה למתחם מדרום 

.

כיום הכניסה הרחבה למתחם היא ממזרח, אך נראה שזו נפרצה אולי לצורך גניבת האבנים לבנייה

.

מבט אל החצר שבחזית מבנה הקבר ובמרכזה פתח לבור מים. משמאל שרידי גזע עץ תמר שנשרף לפני שנים אחדות. עץ תמר מסמל באמונה הרווחת את גן עדן ונשתל כאן במתחם הקבר המיוחס לשת בנם של אדם וחווה. קברים נוספים שמיוחסים לשת נקבעו בגליל המזרחי וכן בכפר בלבנון

.

המתחם נחצב בחלקו במדרון הגבעה, לכן הדופן הצפונית של החצר הנמתחת לאורך 18 מטרים תומכת את קרקע המדרון, לעומת שאר דפנות החצר שנבנו כחומה.

.

.

(1) הכפר בשית

זעקות העטלפים מהדהדות הרחק מהמושבה שהקימו לעצמם בשרידיו של מבנה הקבר העתיק. זהו אחד מהשרידים האחרונים שנותרו מהכפר ששכן כאן עד לחודש מאי 1948, וכיום מצוי במרכז המושב עשרת שהוקם על אדמות הכפר לאחר הקמת המדינה.

הכפר בשית הוקם בתקופה הצלבנית ויתכן שאפילו קודם לכן, כך לפי הגיאוגרף ההיסטורי פרופ' אבי ששון, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון, שמתמחה בחקר העת החדשה ומתמקד בין השאר בהתיישבות שבמישור החוף. לראשונה חקר ששון את נבי שת ב-1996, כשהנחה תלמיד תיכון שערך באתר ביוטופ ואז גם החל לאסוף חומרים. לפני עשר שנים המשיך את המלאכה וערך תיק תיעוד בהזמנת רשות ניקוז שורק-לכיש, וכך יצר בסיס של ידע לאתר. ששון מצא שהאזכור המוקדם ביותר לכפר מופיע במאה ה-13 בכתביו של הגיאוגרף יאקות אל-חמאווי שתאר את האזור. גם חפירות ארכאולוגיות שנערכו בסביבה חשפו ממצאים מתקופה זו.

במאה ה-19 היו בתי הכפר בנויים מלבני בוץ וקש (בהמשך הוחלפו בבתי אבן), וכבר אז ישנן עדויות למבנה קבר נבי שת. באותה עת ביקר בבשית החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שציין כי בכפר מתגוררים כ-350 תושבים. בכתבים אחרים מהתקופה מתואר גם מבנה הקבר בעל שלוש הכיפות. מרבית תושבי בשית עסקו בחקלאות, בעיקר שדות חיטה ומעט פרדסים, זיתים, לימונים ובננות.

בערב מלחמת העצמאות ערכו הבריטים סקר בכפר ומצאו כי מאכלסים אותו כ-1,900 תושבים מוסלמים, שמחזיקים בקרוב ל-560 מבנים שהתרכזו במשבצת קרקע של כשישים דונם (להשוואה: כיום מונים תושבי המושב עשרת שהוקם על שרידי הכפר פחות מאלף תושבים). האזור שבו רוכזו בתי הכפר הוקף בגדר חיה שהורכבה ממשוכת צבר, שהעניקה לתושביו מעט ביטחון.

.

1947: בשית על המפה בפעם האחרונה

.

.

הכפר בשית נקרא בשמו בעקבות מסורת קדומה כי בתחומו שוכן קברו של שת, בנם של אדם וחווה (קברים נוספים המיוחסים לשת יוחסו לאתרים בסמוך לארבל שבגליל ובכפר א-נבי שית שבמזרח לבנון). מתחם הקבר התפתח באופן הדרגתי בידי תושבי בשית. תחילה הוקם מבנה צנוע ובהמשך נוספו לו אגפים שבאחד מהם הוקם מחראב שנועד להרחיב את הפעילות במקום, וממבנה קבר והנצחה בודד הפך גם למסגד פעיל לשירות תושבי הכפר.

בתהליך מחיקתו של הכפר הוחל במלחמת העצמאות. בקרב על כיבושו נהרגו עשרה לוחמים מהצד הערבי, בעוד שמהצד הישראלי נהרגו שלושה. הקרב נערך במסגרת "מבצע ברק" שמטרתו היתה "לבער את הכנופיות", אך באותה הזדמנות נמחקו גם הכפרים על בתיהם ויושביהם, לאחר שכל תושביהם גורשו מבתיהם ולא הורשו לשוב אליהם עוד. ב-13 למאי 1948 גורש אחרון תושבי בשית מהכפר. בעקבות המהלך, נהרסו הבתים ורק מתחם הקבר נותר במקומו.

.

1948: צילום מהאויר של בשית במלחמת העצמאות, יום לפני כיבושו בידי כוחות הצבא. מבנה הקבר עם החצר הצמודה לו בולט בשטח פתוח בסמוך לפינה השמאלית העליונה אזור ששימש את תושבי הכפר כבית קברות (אוסף תצלומי אוויר של הלל בירגר, ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי)

.

.

(2) מושב עשרת

בתחילת שנות ה-50 החלה מדינת ישראל באמצעות חברת "רסקו" בתכנון מחדש של אדמות הכפר בשית שנמחק. מערך ההתיישבות היה שונה באופן מהותי מזה שהיה מוכר עד אז בסביבה זו. בעוד שהכפר בשית התפתח באופן אורגני והתבסס על בינוי צפוף יחסית שהוקף בשטחים חקלאיים, הרי שהמתכננים הישראלים בחרו בגישה שאותה ייבאו מהתכנון העירוני הגרמני. גישה זו הציגה קבוצת מושבים חקלאיים (כפר מרדכי, שדמה, מישר, משגב דב) שבהם לכל משק בית ישנה חלקה פרטית סמוכה לבית ולכל מושב ישנם גם שטחים חקלאיים משותפים בהתאגדות. במרכז קבוצת המושבים הוקם יישוב מרכזי (עשרת), שנועד להכיל מגורים, תעסוקה וכן שירותים שונים ומרוכזים לכלל מקבץ היישובים.

כך, תכנן האדריכל לאופולד קרקואר (1954-1890) פריסת דרכים ובינוי שהתעלמו לחלוטין מהפריסה שהיתה קיימת בבשית, והכפר על תשתיותיו נמחק עד היסוד. בעשרת תכנן האדריכל מרכז מסחרי, מרפאה, מוסד חינוכי, תעשייה וכן בית מלון. את מבנה הקבר הוא החריג והגדיר את שטחו כ"בית קברות", ואת שטח הגבעה שלצדו הוא ייעד לבית מלון. ייעוד זה לא התממש והגבעה נותרה פראית ועזובה. בשטח שלמרגלותיה שגם הוא יועד לחלק משטח המלון ניטעה חורשה לפנאי ונופש וגם להנצחת חללי מלחמת העצמאות שנפלו בקרבות באזור.

לצד אלה ובהתאם לתכניתו של קרקואר, הוקם "בית העם" בתכנונם של האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן. במשך שנים ארוכות ניצב היה "בית העם" נטוש ועזוב, אך לפני שנים אחדות שופץ וחודש המבנה ובחזיתו פועלת פיצרייה.

.

1952: תכנית המושב עשרת, שאותה תכנן האדריכל הנודע לאופולד קרקואר ובמסגרתה הוגדר מתחם הקבר כבית קברות וכך הוא ניצל מבין כל בתי הכפר בשית שנמחקו (ארכיון המדינה)

.

.

(3) מתחם הקבר

אתר מתחם קבר נבי שת תואם את מאפייני תופעת קברי הקדושים שזכתה לשגשוג בתקופה הממלוכית (המאות ה-13 וה-14). כך לדוגמה את הקבר מקרות כיפות אבן מטויחות, עם עמוד אבן קטן שבולט בקודקוד של כל אחת מהן. בחזית המבנה מצויה חצר התכנסות ובמתחם ניטעו כמה עצים בעלי משמעות דתית הכוללים שני עצי שיזף שעל פי אמונה מקומית שוכנת בין ענפיהם רוח קדושה ועץ תמר המסמל את גן-עדן (העץ נשרף לפני שנים אחדות). כמו כן בחצר נחפר בור מים לצורך השקיית האורחים והמתפללים.

המתחם שממוקם במדרון הגבעה הדרומי, נחצב בחלקו באבן החולית העדינה, כדי ליצור חצר מישורית רחבה. פרופ' אבי ששון מצא כי עד 1948 כלל המתחם גם בית קברות מוסלמי, ועדות לכך הם החצבים הרבים הגדלים בסביבת המבנה, צמח שאותו נהגו המוסלמים בארץ לשתול בבתי קברות. ששון איתר גם מפה מ-1933 שבה נראה בברור סימון של בית הקברות ששכן בסמוך למתחם.

צורת החצר היא של מלבן ובמקור היתה לה כניסה ראשית מכיוון דרום. פתח רחב נוסף בחומה שמצוי כיום בדופן המזרחית של החצר נוצר כנראה מהרס מכוון ולא היה במקור. כיום, בעקבות מושבת העטלפים וערימות הלשלשת הגבוהות שמכסות את רצפת המבנה, לא ניתן לגשת לכל החדרים. אך ששון שתיעד את המבנה לראשונה כבר לפני קרוב לשלושים שנה וקודם להתיישבות העטלפים, הספיק לבחון את כל חלקי המבנה לרבות אלה שכיום אין אליהם נגישות.

מבנה הקבר מפנה לחצר חזית לא סימטרית, המורכבת משני פתחים מקושתים. ארבעה חדרים מרכיבים את המבנה ואלה נבנו בשלבים ובתקופות שונות ושטחם הכולל מגיע לכמאה מ"ר. חדרים אלה מרכיבים מבנה בצורת האות ר'. לשלושת החדרים הדרומיים שלוש כיפות המייחדות את המבנה. שתי גומחות תפילה (מחרב) מצויות בדופן הדרומית של שניים מהחדרים, כלשצד אחד מהם אף נמצאו שרידי מדרגות למינבר.

.

1948: תקריב על מבנה הקבר והמסגד על מדרון הגבעה שהיתה גם אז חשופה (אוסף תצלומי אוויר של הלל בירגר, ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי)

.

2013: תכנית המבנה והחצר (טל קציר ואבי ששון, באדיבות אבי ששון)

.

1996: תכנית המבנה והחצר (באדיבות אבי ששון)

.

.

הסתובבתי כאן לפני 14 שנה והמקום כמעט ולא השנתה, אפילו העטלפים נותרו. אבל בסביבה שמקיפה את מתחם הקבר מצאתי שינויים. בראש הגבעה שבעבר נחצתה על ידי שבילים צרים בצמחייה העשירה חלה הפרעה; לפני שלוש שנים החלה המועצה האזורית גדרות בפרויקט לפיתוח הגבעה, שבמסגרתו הוקמה תשתית של שביל בטון המוביל למרפסת תצפית. עבודות הבנייה האגרסיביות גרמו לחיסול האופי הפראי של הגבעה. תושבים שנחרדו לנוכח ההרס, יצאו נגד הפרויקט והצליחו להביא להפסקת העבודות. מאז ממשיכות העבודות בהיקף מצומצם ובקצב איטי במיוחד.

.

.

.

כיום מבנה הקבר נטוש, עזוב ומתפורר. ששון מזהה ארבעה גורמים עיקריים שמזרזים את הבלייה של המבנה: הצמחייה שגדלה פרא חודרת אל קירות וכיפות המבנה ומפוררת את האבן הרכה שממנה בנוי המתחם. מושבת העטלפים, התפוררות הטיח והאבן, טחב וכתמי רטיבות.

בשונה מאתרי קבורה מוסלמים אחרים שמאז שנעזבו בידי האוכלוסייה המוסלמית במלחמת העצמאות, אומצו בידי יהודים ופועלים כאתרי תפילה ומתוחזקים, הרי שבקבר נבי שת לא מצאו היהודים עניין והמבנה מוזנח, סדוק ומפורק בחלקו. מתחם הקבר נכלל באתר ארכאולוגי מוכרז ובמסגרת תמ"א 8 – "תוכנית מתאר ארצית לגנים לאומיים, שמורות טבע, ושמורות נוף" נקבע כי הוא חלק משמורת נוף (כיום בתמ"א 1, אך השמורה טרם הוכרזה סופית). פרופ' אבי ששון קובע במסמך שערך כי "אתר נבי שת הנו בעל ערכים רבים המחזקים את היותו ראוי לשימור ולשימוש מחודש", ומציין כי לאתר שילוב של ערכים נופיים, סביבתיים, אדריכליים והיסטורים-תרבותיים.

"שורש הבעיה הוא שיש פה עניין של יחס למורשת האסלמית ועוד יותר לזו הדתית", מסביר ששון את הדינמיקה שהביאה את אתר קבר נבי שת למצבו העגום. ששון, חבר קבוצת-יבנה הסמוכה לעשרת, סובר כי את אתר קבר נבי שת ראוי לנקות ולשפץ, אך מודע לכך ש"לא תהיה יוזמה יהודית לשמר ולטפח אתר קדוש מוסלמי ובודאי כשנדרשת השקעה כספית גדולה". הוא מוסיף שיחס התושבים לגבעה הוא כאל אתר בעל ערך נופי ולא כזה בעל ערך היסטורי: "אני מתרשם שהתושבים מעוניינים לשמר את הפרא, למרות שמדובר בנוף תרבות קלאסי ולא טבעי, מפני שהחצבים למשל שמכסים חלק משטח הגבעה נשתלו כי היה שם בית הקברות. התושבים לא מעוניינים בפיתוח שיוביל לעלייה במספר המבקרים בגבעה, אלא הם מבקשים לשמור על האתר כחצר אחורית לריצות שדה ולטיול עם הכלב".

יום עצמאות שמח.

.

מבנה הקבר מפנה לחצר חזית לא סימטרית, המורכבת משני פתחים מקושתים. ארבעה חדרים מרכיבים את המבנה ואלה נבנו בשלבים ובתקופות שונות ושטחם הכולל מגיע לכמאה מ"ר.

.

בחזית המבנה מצויה חצר התכנסות ובמתחם ניטעו כמה עצים בעלי משמעות דתית הכוללים שני עצי שיזף שעל פי אמונה מקומית שוכנת בין ענפיהם רוח קדושה ועץ תמר המסמל את גן-עדן (העץ נשרף לפני שנים אחדות). כמו כן בחצר נחפר בור מים לצורך השקיית האורחים והמתפללים.

.

כיום, הודות למושבת העטלפים וערימות הלשלשת הגבוהות שמכסות את רצפת המבנה קשה לגשת לכל החדרים.

.

רק חדר אחד במבנה לא נשלט בידי מושבת העטלפים, חדר זה שונה משאר שלושת החדרים במבנה בכל שאין לו כיפה

.

מבט אל החצר

.

מושבת העטלפים בעיקר שולטת בחדר הדרום-מזרחי

.

ערימות לשלשת עטלפים

.

מושבת העטלפים מכסה את פנים הכיפה

.

למרגלות הגבעה ואתר הקבר מצויה חורשה להנצחת "בני המקום שנפלו במערכות ישראל וללוחמים שנפלו בשחרור המקום במלחמת העצמאות"

.

מצב האומה

.

אנדרטה

.

לצד החורשה ניצב בית העם שעמד שנים נטוש ורק לאחרונה שופץ ובחזיתו פועלת פיצריה. את בית העם תכננו במקור האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן.

.

המאמר נכתב עם פרופ' אבי ששון

★

שיר לסיום:

.

★