סיבוב על שני קירות אמנות שיצר משה סעידי בהיכל התרבות בכפר-סבא ובקונסרבטוריון בדימונה

לא רק במבנים בקיבוצים שילב את יצירתו האמן משה סעידי, חבר קיבוץ כפר-מנחם, אלא גם בערים ובעיירות בכל רחבי הארץ, בעיקר במבני ציבור. גישתו היתה שמקומה של האמנות היא בחיי היום-יום, בסביבה שבה אנו חיים, ולכן נמנע לאורך שנים ארוכות מהצגת תערוכות במוזיאונים ומיצירת אובייקטים מסחריים.

בשתי העבודת שלפנינו ושאותן יצר בכפר-סבא ודימונה, התייחס סעידי באופן מופשט לאמנויות שונות – תיאטרון ומוסיקה.

קיר הקרמיקה ששילב בחצר פנימית בהיכל התרבות בכפר-סבא ב-1972 (אדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען), תאר את הקסם שבמפגש של הקהל עם "אורות הבמה". ברבות הימים נסגרה החצר הפנימית והוסבה לאולם ספרייה, וכיום היצירה מוסתרת מאחורי ארונות ספרים ולא ניתן להתרשם ממנה.

בקונסרבטוריון העירוני בדימונה שבו שילב קיר קרמיקה ב-1985 (אדריכל דן וקסלר), השתמש סעידי בטכניקה יוצאת דופן שבה עשה שימוש בכמה עבודות בודדות, ומעוצבת כתוצאה מכך כמו מגילה. כל כולה מייצגת לתפיסתו את חדוות היצירה המוסיקלית בעיר מוקפת מדבר. כאן לעומת כפר-סבא העריכו ושמרו על היצירה יוצאת הדופן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1985)

.

(1) קיר אמנות בהיכל התרבות כפר-סבא, 1972

ההיכרות של סעידי עם האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען החלה בסוף שנות ה-60, כששני האדריכלים שתכננו את הרחבת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב הזמינו את האמן שרגא ווייל, חבר קיבוץ העוגן, לשלב את יצירתו בבניין. זה האחרון בחר לבצע את יצירתו שנקבעה בחזית הבניין העוטפת את הכניסה הראשית בשיתוף סעידי. ב-1972 הזמינו האדריכלים את סעידי, הפעם כאמן בפני עצמו, לשלב קיר אמנות מקרמיקה בבניין היכל התרבות שבכפר-סבא (רחוב ירושלים 33). לבד מעבודתו של סעידי, שולבו בבניין יצירות נוספות מאת האמנים חוה קאופמן, נפתלי בזם, ורודא ריילינגר.

.

את היכל התרבות בכפר-סבא תכננו האדריכלים אריה אל-חנני (חתן פרס ישראל) וניסן כנען כשאת פיתוח הנוף תכננו ליפא יהלום ודן צור (גם הם חתני פרס ישראל)

.

לצד הכניסה יצר נפתלי בזם את התבליט "נושאי האור" המתייחס לאולם יד-לבנים המצוי מאחורי הקיר שעליו הוא הוצב. התבליט מתאר את בניית הארץ והאילוץ לצאת ולהגן על הבית

.

בחצר הפנימית שבאגף הספרייה שילבה חוה קאופמן (נולדה ב-1929) שני קירות קרמיקה צבעוניים, העוסקים בהתפתחות הכתב, כשהדמויות מרמזות על עם-הספר או קהל המבקרים בספרייה 

.

שני קירות נוספים יצרה קאופמן במזנון שבמשכן הכנסת וכן בשיתוף שרגא ווייל קיר בכניסה לספרייה המרכזית שבאוניברסיטת בר-אילן

.

.

הקיר שיצר סעידי הוצב בחצר פנימית, אחת מבין שתיים שקבעו האדריכלים בבניין. הודות לכך, קרני השמש שפגעו בקיר האמנות יצרו משחק של אור וצל שחיזק את הפלסטיות של היצירה התלת-ממדית.

בדומה לקירות אחרים שיצר, גם כאן בהתאם לשיטת עבודתו, יצר תחילה דגם בקנה מידה מדויק של 1:10 העשוי מקרמיקה. הדגם שאותו הצגתי בתערוכה שהקדשתי ליצירתו של סעידי והתקיימה ב-2021-22 במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, נועד במקור להצגה בפני הלקוח לצורך אישורו ובהמשך לצורך ביצוע העבודה בסטודיו, כשכל אריח זעיר בדגם הוגדל לאריח ששולב ביצירה המוגמרת.

.

דגם בקנה מידה של 1:10 שיצר סעידי לקראת אישור וביצוע העבודה. הדגם הוצג בתערוכה "משה סעידי: קיר אמן" שאצרתי והוצגה ב-2021-22 במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן (צילום: אלי סופר, באדיבות משה סעידי)

.

.

ביצירה זו ששולבה במקור בקיר שנקבע לצד אחת מהכניסות לאולם התיאטרון, התייחס האמן ל"אורות הבמה". ניתן לזהות באופן מופשט את קרשי הבמה האופקיים בחזית התחתונה, את קרני האור הנזרקים מפנסי התאורה שבחזית הבמה ובמרכז מופיעה קבוצה של דמויות-שחקנים.

אריחי קרמיקה בגודל של 20 על 20 ס"מ בגוון טרקוטה שימשו את סעידי ליצירה. במהלך ביצוע העבודה דרש אדריכל הבניין, אריה אל-חנני, כי חומר המישקים (פוגות) במרווח שבין האריחים יהיה בגוון צהוב. סעידי שהתנגד לרעיון שפגע לתפיסתו ברצף של היצירה נאלץ להסכים וכך בוצע. למזלו של סעידי, עד מהרה קרני השמש החזקות חיסלו את הפיגמנט הצהוב והמישקים חזרו לגוון האפור והטבעי של הטיט שאליו שאף מלכתחילה.

לימים נפגעה העבודה ואחד האריחים נשבר ולא תוקן. גרוע מכך – החצר הפנימית עברה שינוי משמעותי ומרבית שטחה נסגר והוסב לאולם של הספרייה המרכזית הפועלת בעורף הבניין. כיום, לאחר שהאדריכל אמנון רכטר תכנן את שיפוץ וחידוש הבניין לרבות הספרייה, מוסתרת היצירה מאחורי ארונות מדפי ספרים שהוצבו בסמיכות לקיר ואינם מאפשרים עוד להתרשם ממנה.

.

1971: החצר הפנימית שבקומה העליונה בהיכל התרבות כפר -סבא קודם להצבת קיר האמנות (באדיבות משה סעידי)

.

1972: קיר האמנות לאחר הצבתו בחצר (מתוך עלון פרסום להיכל התרבות של עיריית כפר-סבא)

.

2011: קיר האמנות לאחר סגירת החצר הפנימית והסבתה לאולם עיון בספרייה (באדיבות מיכל גאולה, הספרייה המרכזית כפר-סבא)

.

וכך נראה קיר האמנות היום לאחר שהציבו ארונות ספרים בצמוד לו:

.

.

.

את הקיר של סעידי תתקשו למצוא בבניין וגם העובדים בקושי מודעים לקיומו. לבסוף הצלחתי לאתר אותו מוסתר במרווח צר שהותיר ארון ספרים גבוה. במקור הוצג הקיר בחצר פנימית ולצד הכניסה לאולם התיאטרון והמופעים. אלא שבשלב מסוים נסגרה החצר והוסבה לאולם עיון לשירות המבקרים בספרייה שמצויה בעורף הבניין.

בשיחה עם מיכל גאולה, מנהלת מחלקת ספריות בעיריית כפר-סבא ויו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות בישראל שמשרדה שוכן מטרים ספורים מקיר הקרמיקה המוסתר של סעידי, היא מסבירה שבשלב זה לא צפוי כי יערכו שינויים והקיר לא יזכה לחלל הראוי לו. לדבריה, רק אם יצנח מספר קוראי הספרים בשפה הרוסית – אלה הממלאים את ארונות המדפים הצמודים לקיר, יאושר לפרק את הארונות. אך כאמור המהלך אינו צפוי להתממש בתקופה הקרובה.

ראוי שמוסד תרבות יכבד יצירות תרבות המצויות באחריותו, במיוחד בכפר-סבא שבה ציבור המשכילים ובעלי האמצעים הוא מהגבוהים בישראל, ויאפשר לקהל המבקרים ליהנות מיצירות אמנות ייחודיות שנעשו במיוחד עבורם. אין צורך להמתין להתמעטות מספר קוראי הספרים ברוסית כדי לרק את שני ארונות הספרים המסתירים – באולם הגדול שעומד לרשות הספרייה ניתן בפעולה פשוטה ומידית לאתר שטח אחר לזוג הארונות. אפשר גם להתאמץ עוד קצת ולהציב לוחית הסבר שתרחיב אופקים למבקרים בספרייה. כל עוד סעידי חי ופעיל ניתן לנצל את יכולותיו ואת ידיעותיו ולתקן ולחדש את היצירה. ובא לציון גואל.

.

לכן חפשו – קיר האמנות מסתתר מימין בשטח שבעבר היה חצר פנימית בכניסה לאולם התיאטרון וכיום הוא חלק מהספרייה ששופצה לפני עשור ואז גם הוצבו ארונות הספרים בצמוד מאד לקיר אמנות

.

קיר האמנות מציץ בין מדפי הספרים

.

בשיחה עם מיכל גאולה, מנהלת מחלקת ספריות בעיריית כפר-סבא ויו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות בישראל שמשרדה שוכן מטרים ספורים מקיר הקרמיקה, בשלב זה לא צפוי כי הקיר יזכה לחלל הראוי לו. לדבריה, רק עם יצנח מספר קוראי הספרים בשפה הרוסית – אלה הממלאים את ארון המדפים הצמוד לקיר, יאושר לפרק את הארון, מהלך שאינו צפוי להתרחש בתקופה הקרובה.

.

בספרייה מוצעים ספרים בשפות רבות – גם רוסית

.

מרווח של כמה ס"מ בודדים מאפשרים לדעת על קיומו של קיר האמנות שדחוק כיום לצד ארון ספרים

.

זו הזוית מבט השניה שבה ניתן לצפות על העבודה, אך אין סיכוי להתרשם ממנה ולהבין את המתואר בה

.

בין ארונות הספרים

.

אריח אחד נשבר. באופן כללי העבודה גם זקוקה לניקוי משכבות של אבק שהצטברו עליה במהלך 51 שנות קיומה. כל עוד סעידי חי רצוי לנצל את יכולותיו וידיעותיו ולתקן ולחדש את היצירה

.

חתימת האמן: סעידי הקפיד לציין גם את הקיבוץ שבו הוא נקלט בתור נער צעיר ובודד לאחר שהיגר לארץ מאיראן, בו התקבל כחבר ובו הוא חי ופועל – כפר-מנחם

.

חלק אחר של החצר הוסב לאולם התכנסות, כאן התקיים ב-2015 טקס הענקת פרס רכטר שבמהלכו על במה זו הוענק לי הפרס

.

2015: טקס הענקת פרס רכטר

.

.

(2) קיר אמנות בקונסרבטוריון העירוני בדימונה, 1985

ב-1985 הוזמן סעידי ליצור קיר אמנות מקרמיקה בקונסרבטוריון העירוני של דימונה (רחוב הגפן 1). בשנים אלה שילב סעידי את יצירתו בשורה ארוכה של מבני חינוך ותרבות בערים בנגב – באר שבע, ירוחם וגם דימונה. כמה אמנים שילבו את יצירתם באדריכלות בדימונה, כשהבולט שבהם הוא גרשון קנסיפל שיצר שני קירות – האחד בחזית התחנה המרכזית והשני באולם מועצת העיר. את פני הבאים לעיר, בצומת הכניסה, מקבל פסל בולט ומרשים שיצר יגאל תומרקין. בעבר שולבו בבית הספר המקיף תבליטי בטון צבעוניים שיצר עמנואל סלע ובחזיתו של המרכז העירוני שולב פסיפס שיצר יעקב וכסלר – אך עבודות אלה נהרסו. לעומתן, יצירתו העדינה של סעידי השתמרה מצוין במהלך קרוב ל-40 השנים מאז הוצבה במרכז הקונסרבטוריון.

.

הקונסרבטוריון מנצל את הפרשי הגובה הטבעיים במגרש והכניסה הראשית אליו היא מהקומה העליונה

.

את הסורגים המשולבים בפתחים שבחזית המבנה עיצבו יהודה פרידנלנד ויוסי הרטמן כספרי תווים, ואלה מתבססים על שתי יצירות מהמאה ה-18 מאת יוהאן סבסטיאן באך – אמנות הפוגה ומגניפיקט

.

במרכז הבניין חצר פנימית עם בריכת נוי במרכזה ובדופן החצר הוצב קיר האמנות שיצר משה סעידי

.

.

בדומה לקירות אחדים שיצר באותן השנים, גם קיר האמנות שלפנינו לא הורכב מאריחים בעלי ממדים אורתוגונליים אלא מאלמנטים בעלי שוליים גליים, בהם אילף סעידי את הקרמיקה לאמץ מאפיינים של יריעות רכות וגמישות. עבודות בסגנון דומה יצר לבית הכנסת "גבורות מרדכי" בגבעתיים ולמרכז הכנסים שבקיבוץ עין גדי. התלהבותו מהטכניקה החדשה שבה התנסה, הובילה אותו ליצור גם כשלושים פסלים קטנים יחסית שבוצעו בטכניקה זו ואלה נמכרו במכירה מיוחדת שנערכה בשעתו בארה"ב.

על הטכניקה שבה בחר מספר סעידי: "המכבש שנועד ללחוץ על אריחי החימר במטרה להוציא מהם כיסי אוויר ולמנוע בהמשך סדקים באריחים, פולט חומר עודף שצורתו מזכירה דפים שעוביים מגיע לשניים או שלושה ס"מ. במשך כמה שעות כל עוד החומר רך, ניתן לחתוך, לחורר, ללחוץ, לקפל ולכווץ אותו ממש כמו וילון". במשך שנים התבונן סעידי באותו חומר פליטה, אך רק באמצע שנות ה-80 ניגש ליצור עמו יצירות העומדות בפני עצמן.

קיר האמנות בקונסרבטוריון מתייחס לשימושו של המבנה שבו הוא הותקן. לכן, ביקש סעידי לייצג באמצעותו את אמנויות המוסיקה, כאלה שמתאפיינות בזרימה, רכות וריבוי רבדים. הרכות שמציגה העבודה עוצבה לדברי סעידי בהשראת הנוף המדברי העוטף את דימונה וממנו התרשם בעת הביקור בעיר שהתקיים לצורך היכרות עם הבניין והסביבה. סעידי נזכר כי התרשם במיוחד מהטופוגרפיה המורכבת מגבעות רכות ומהגוונים השולטים בהן ונעים בין צהוב לחום. בכך ביקש האמן להכניס אל החצר הפנימית של הקונסרבטוריון העירוני משהו מן החוץ, מן הטבע.

לבד מהקרמיקה שהיתה לחומר הגלם העיקרי ליצירתו, שילב סעידי באופן חד-פעמי גם חבלים שנמתחו לאורך הקיר. אלה דימו מיתרים של כלי נגינה, פסנתר או כינור. סעידי בעצמו למד לנגן בכינור בגיל ארבע ומצא בהזדמנות זו להביע את שתותו למוסיקה המלווה אותו לכל אורך חייו.

ביצירה שולב גם ציטוט מהמזמור החותם את ספר תהלים, ובו קריאה להלל את האל באמצעות כלי נגינה: "הללוהו בנבל וכינור". הופעתם של ציטוטים מהמקורות כמו גם סמלים יהודיים (מגני דוד, מנורות) חזרו והופיעו בעבודותיו הרבות, ואלה חשפו את הקשר ההדוק שחש למסורת שממנה צמח.

קיר האמנות כאמור נשמר היטב במיקומו המקורי, בדיוק במקום שבו הותקן לפני קרוב לארבעים שנה. בעת הביקור ניתן היה ליהנות לא רק מהיצירה עצמה, אלא גם מהנגינה בפסנתרים שהתמזגו בה ועלו מהחדרים שמקיפים אותה.

.

.

קיר האמנות בקונסרבטוריון מתייחס לשימושו של המבנה שבו הוא הותקן. לכן, ביקש סעידי לייצג באמצעותו את אמנויות המוסיקה, כאלה שמתאפיינות בזרימה, רכות וריבוי רבדים.

.

קיר האמנות נשמר היטב במיקומו המקורי, בדיוק במקום שבו הותקן לפני קרוב לארבעים שנה. בעת הביקור ניתן היה להינות לא רק מהיצירה עצמה, אלא גם מהנגינה בפסנתרים שהתמזגו בה ועלו מהחדרים שמקיפים אותה.

.

לבד מהקרמיקה שהיתה לחומר הגלם העיקרי ליצירתו, שילב סעידי באופן חד-פעמי גם חבלים שנמתחו לאורך הקיר.

.

החבלים מדמים מיתרים של כלי נגינה, פסנתר או כינור. סעידי בעצמו למד לנגן בכינור בגיל ארבע ומצא בהזדמנות זו להביע את שתותו למוסיקה המלווה אותו לכל אורך חייו.

.

הרכות שמציגה העבודה עוצבה לדברי סעידי בהשראת הנוף המדברי העוטף את דימונה וממנו התרשם בעת הביקור בעיר שהתקיים לצורך היכרות עם הבניין והסביבה. סעידי נזכר כי התרשם במיוחד מהטופוגרפיה המורכבת מגבעות רכות ומהגוונים השולטים בהן ונעים בין צהוב לחום. בכך ביקש האמן להכניס אל החצר הפנימית של הקונסרבטוריון העירוני משהו מן החוץ, מן הטבע.

.

ביצירה שולב גם ציטוט מהמזמור החותם את ספר תהלים, ובו קריאה להלל את האל באמצעות כלי נגינה: "הללוהו בנבל וכינור". הופעתם של ציטוטים מהמקורות כמו גם סמלים יהודיים (מגני דוד, מנורות) חזרו והופיעו בעבודותיו הרבות, ואלה חשפו את הקשר ההדוק שחש למסורת שממנה צמח.

.

חתימת האמן

.

.

(3) משה סעידי

משה סעידי נולד בהמדאן שבמערב איראן ב-1937. בגיל 13 היגר עם אחיו לישראל ונקלט לבדו בקיבוץ כפר-מנחם, סמוך לקרית מלאכי (בני המשפחה ההאחרים היגרו גם הם והתיישבו במספר מקומות ברחבי הארץ). בכפר-מנחם הפך לימים לחבר, הקים משפחה ובו הוא מתגורר ופועל עד היום.

באמנות עסק סעידי כבר מגיל צעיר. באיראן נחשףלאמנויות שונות והתנשא בהן – פיסול, נגינה, קליגרפיה. את הכשרתו כאמן רכש כנער מאמנים חברי קיבוצו ומאוחר יותר ב"מכון אבני" וב"מדרשה למורים לציור" בתל אביב (כיום מכללת לוינסקי). בהסכמת הקיבוץ המשיך את הכשרתו בחו"ל – בבית-הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון, באקדמיה המלכותית לאמנויות וכן כאסיסטנט אצל הפסל הנודע הנרי מור.

החל מסוף שנות ה-50 ובמשך עשור השתתף בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות שבמסגרתן הציג ציורים ופסלים. ב-1968 החל ליצור קירות אמנותיים מקרמיקה שאותם הוא שילב במבנים שונים – מוסדות חינוך, אקדמיה, תרבות, קהילה, דת, הנצחה, ספורט, תעסוקה, בנקאות, תחבורה, הסעדה ועוד.

שני מקבצי היצירות הגדולים ביותר שיצר סעידי מצויים בקיבוצו (והוא מגוון ונוצר לאורך עשרות רבות של שנים) ובירוחם (שבוצע כולו ב-1988, ועליו כתבתי כאן). עוד כתבתי כאן על קירות קרמיקה שיצר בחדר האוכל בקיבוץ יפתח, בחדר האוכל (שהושחת) ובמועדון שבקיבוץ שניר ובחדר האוכל שבקיבוץ דן.

.

משה סעידי, 2020: ברקע קיר אמנות שיצר במועדון לחבר בקיבוץ כפר מנחם ב-1968. 

.

לאחרונה הקדשתי מאמרים אחדים שעסקו כל אחד בזוג עבודות אחר שיצר סעידי: מאמר השוואתי בין שתי עבודות, האחת מוקדמת שיצר בקיבוצו והשנייה מאוחרת במושב ערוגות. מאמר נוסף עסק בשתי עבודות בבאר שבע. מאמר על עבודתו בסניף בנק הפועלים בחולון ובמכללת הגליל המערבי שבעכו. מאמר על שתי עבודותיו בבית-הכנסת הספרדי המרכזי שברמת גן וכן המחווה למייסדי כפר-סבא שהוצבה בסניף קופת חולים לאומית. העבודה הגדולה ביותר שיצר מצויה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב בבניין ששימש במקור כבית תנועת הקיבוץ הארצי ועליה כתבתי כאן.

שני פרסומים עיקריים שיצאו לאור התמקדו ביצירתו של משה סעידי. את הראשון והמקיף מבין השניים, "קיר וחומר", פרסם בעצמו ב-2005. לפני שנה אצרתי תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שהתמקדה בקירות הקרמיקה שיצר ואותה ליווה הקטלוג "משה סעידי: קיר אמן" (2021-22). בעקבות התערוכה, מתכנן סעידי בימים אלה קיר אמנות חדש שיותקן בכניסה למוזיאון באשדות יעקב. לו יהי.

★

שיר לסיום:

.

★