את החזון להקמת "אוקספורד" של הנגב הגה דוד בן-גוריון, ראש הממשלה וחבר קיבוץ שדה-בוקר. תכנון מדרשת שדה-בוקר (כיום בתחומי היישוב מדרשת בן-גוריון) נמסר לאחד האנשים הבודדים בישראל שאמר "לא" לדב"ג – האדריכל יוחנן רטנר ושותפו מרדכי שושני. בנו של רטנר, מיכה, מסביר שלדב"ג שליווה מקרוב את תהליך התכנון וההקמה העבר לא הפריע והעיקר שהובטח לו שהעבודה תיעשה.
מתחם האכסניה המעוצב כמבצר מדברי קטן ובו מבנים משושים, ביטא את גישתו הביטחונית של רטנר שהיה מהוגי "חומה ומגדל". היה זה גם המבנה הראשון שנחנך במדרשה, עוד ב-1962 ולמעט כמה שינויים מינוריים הוא שמר על איכויותיו המקוריות. במהלך הקמת המבנים הבאים שתכננו רטנר ושושני במדרשה, נפטר רטנר ומעתה ואילך נמסר תכנון המבנים לאדריכלים שונים. כך נוצר במדרשה מקבץ מגוון ומרשים של מבנים ניסיוניים ויוצאי דופן באדריכלות ישראל, המנסים להתמודד עם אקלים מדברי קיצוני.
ועל כך ברשימה זו.
.

2023 (1962)
.

לכיוון צפון מפנה האכסניה חומה אטומה ולא ישרה, אלא כזו שמידי כמה מטרים פונה בזוית קלה.
.

לאורך החומה שולבו פתחים צרים, כאלה המזכירים חרכי ירי, אך אלה נועדו לכניסת זרמי אויר קרירים אל עומק המתחם – כפתרון אקלימי למבנה ששוכן בלב המדבר ובו לא הותקנו מזגנים (הבעיה התגלתה שדווקא בחורף היה כאן קור אימים)
.
.
(1) תולדות
ראשיתה של המדרשה היה ברעיון שאותו הגה דוד בן-גוריון להקמת מרכז חינוכי-אידיאולוגי במרכז הנגב, סמוך לקיבוץ שדה-בוקר שבו היה חבר. כשבתנועת מפא"י התגלה שהרעיון מתממש קמה התנגדות. החשש היה שהמוסד החדש יתחרה במוסד החינוכי-אידיאולוגי של התנועה "בית ברל". באותה העת החלה כבר הקמתו של המבנה הראשון של המדרשה – בניין האכסניה שלפנינו, ובעקבות החלטת מפא"י (כוחו של בן גוריון בתנועה הלך ונחלש), נמסר הבניין לגדנ"ע לצורך קורס מדריכי נוער שעד אז התקיים בשרידי הכפר איג'ליל, כיום מחנה גלילות שבמערב רמת השרון.
במהלך השנים הראשונות פעלו במבנה שני גופים: הגדנ"ע שהפעיל קורס לבני כיתות י"א במחזורים שנמשכו 12 ימים, במהלכם נערכו לחניכים סיורים ושיעורים להכרת הנגב. לצדם פעל סמינר למורים שאירח קבוצות של מורים למחזורים של עשרה ימים, שגם הם פעלו בדומה ובמקביל. למקום המבודד לא נמתחו התשתיות הארציות, לכן החשמל שסופק למדרשה הופק מגנרטור ואת המים סיפק עין-עבדת השוכן כשלושה קילומטרים דרומית למדרשה.
מאז נחנך הבניין הוא שומר על אופיו וייעודו המקורי ומשמש גם היום כאכסניה לאורחים הבאים לסייר וללמוד את האזור. כיום פועל כאן בית ספר שדה ובחדרים עדיין תמצאו שש מיטות כפי שתוכנן במקור, חלקן בקומותיים. במהלך השבוע מתארחים בעיקר תלמידי בתי ספר, אך בסופי שבוע המקום מארח את הקהל הרחב. המחירים סבירים; עלות האירוח לזוג ללילה כולל ארוחת בוקר הינה 430 שקלים, במבנים המשודרגים במתחם המחיר הוא 610 שקלים.
השינויים שנערכו במתחם קטנים ופגעו רק במעט באופיו המקורי והייחודי של המבנה שתכננו האדריכלים. כך למשל הוחלף הריצוף בכזה גנרי שאינו תואם את החומריות שהתבססה על חומר טבעי כמו אבן. נבנו סככות בחצרות הפנימיות שלא המשיכו את העיצוב המקורי של המבנים וכן נוספו צינורות וכבלי תשתיות שונות שכיערו את חזיתות המבנים ופגעו בניקיון ובאחידות העיצובית.
ב-2010 השלים בצלאל כהן, תושב המדרשה, עבודת MA שהתמקדה בתכנון והתפתחות המדרשה החל מהקמתה ועד לשנות השמונים, ובין השאר התייחס כמובן לאכסנית המשושים. כהן המשיך ופרסם ב-2014 מאמר נוסף עם יצחק מאיר שעסק בבינוי במדרשה עד לשנות ה-2000. עבודתו המקיפה של כהן מתעדת את קורותיה של המדרשה ושופכת אור על התפתחותה לאורך השנים.
.
(2) אדריכלות
תכנון הפרויקט נמסר לאדריכל יוחנן רטנר (1965-1891), שבשעתו היה בן קרוב לשבעים. רטנר החזיק במשרד אדריכלים פעיל בו היה שותף עם אדריכל מרדכי שושני, ובמקביל היה דיקאן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הזכייה בעבודה באה הודות למעורבותו של חנוך סורוקה, ביצועיסט ואחיהם של משה סורוקה, מנכ"ל קופת חולים ואליהו סורוקה מנהל בתי החולים מאיר ובילינסון. ההיכרות המקצועית בין סורוקה ורטנר ושושני החלה בפרויקטים קודמים שתכננו בבית ברל ובכפר הירוק, עבודות שבהם צברו יחד ניסיון בתכנון קמפוסים חינוכיים-אידיאולוגים קטנים. לרטנר היה גם ניסיון שאותו צבר במהלך שנות ה-40 וה-50 כשאיתר שטחים להקמתם של יישובים חדשים בכל רחבי הארץ, ובשילובו בתכנון המדרשה בשלב מוקדם בשנות ה-50 השתתף גם בבחירת איתור השטח.
דוד בן-גוריון ליווה את תהליך התכנון וההקמה מקרוב. פגישותיו עם רטנר התקיימו מעת לעת ובאוסף המשפחה מצויים תצלומים רבים המתעדים את פגישות העבודה שהחלו בצריף של הזקן בקיבוץ שדה-בוקר והמשיכו באתר השוכן כמה קילומטרים דרומית לקיבוץ. לרטנר התלוו רעייתו אורה ובנו מיכה שפנה גם הוא ללימודי אדריכלות. מאותם ביקורים זוכר מיכה עצירה שערכו בדרך לשדה-בוקר: "עצרנו לארוחת בוקר באחת הוואדיות שלצד הדרך, ואבא דיבר איתי על בריאותו. הוא אמר לי 'תשמע, אני מודאג ממצבי הרפואי, אני יורד במשקל ועולה בנפח', והוא הזכיר את יצחק שדה בעניין הזה".
.

דוד בן-גוריון ויוחנן רטנר במהלך פגישת עבודה בנושא תכנון מדרשת שדה-בוקר (באדיבות מיכה רטנר)
.

1962: יוחנן רטנר מציג בפני דוד בן-גוריון את תכניתו לספרייה במדרשת שדה-בוקר. במהלך בניית הספרייה נפטר רטנר והוא לא זכה לראות בהשלמתה (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
.
.
בשדה-בוקר תכננו רטנר ושושני את שלושת המבנים הראשונים – האכסניה, חדר אוכל עם כיתות והספרייה, כשזו האחרונה הושלמה חודשים ספורים לאחר פטירתו של רטנר ב-1965. רגע לפני פטירתו שולבו אדריכלים נוספים בתכנון מבני המדרשה, ומאותה עת נמסרו שאר המבנים למגוון רחב של אדריכלים, כמו אריה ואלדר שרון, שמואל מסטצ'קין, נחום זולוטוב ומשה ספדיה, שתכננו כל אחד מבנה שונה שבאמצעותו ניסו להתמודד עם האקלים המדברי (במחקרו של בצלאל כהן הוא מציין כי האדריכלים פתרו אולי חלק מבעיית עומס החום שמאפיינת את הקיץ, אך לא פתרו בעייה חמורה יותר והיא הקור בחורף) . גם האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר הוזמן לתכנן חלק במדרשה, אך פרויקט זה נגנז ואת מקומו תפס האדריכל שלמה גלעד, שעבד עמו בתקופה שתכנן פרויקטים בחיפה.
תכנית-האב של רטנר למדרשה התבססה על כביש מעגלי שאותו עטפו במרווחים נדיבים מבני המדרשה – מגורי חניכים, חדר אוכל, כיתות, משרדי הנהלה וספרייה. לצלליות המבנים המופיעים בתכנית-האב ניתנה צורה המזכירה מבנים אחרים שתכנן רטנר לאורך השנים – מבנה חדר האוכל והמטבח (שלא נבנה) הזכיר בצורתו את בניין הפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון ומבנה אחר (שלא נבנה) הזכיר את בניין המוסדות הלאומיים שתכנן למעלה משלושים שנה קודם לכן בירושלים. המבנה היחיד שנבנה ודומה לבניין אחר שתכנן הוא מבנה הספרייה שמזכיר את "בית בירם" מבנה האודיטוריום שתכנן בבית הספר הריאלי בחיפה (אלא שבכל אחד מהם נעשה שימוש בטכנולוגית בנייה שונה).
מבנה האכסניה תוכנן אף הוא ברוח דומה לזו של פרויקט שתכנן עשורים קודם לכן – "חומה ומגדל". המתחם מתפרס על רצועת שטח קעורה מעט, הנמתחת לאורך של כ-145 מטרים ורוחבה 18 מטרים. בחלקה הדרומי החומה מהווה את דפנות המבנים שבמתחם, בעוד שבחלקה הצפוני משולבים בה פתחי חלונות צרים המזכירים בצורתם חרכי ירי. אותם חרכים יועדו להחדרת רוח קרירה המנשבת לרוב מכיוון צפון-מערב, בעוד שבתקרת המבנים נקבעו פתחים שיועדו לשחרור אויר חם שהצטבר בהם וכן להחדרת אור טבעי.
.

מבט מצפון: האכסניה לצד הכביש המעוגל (אוסף קשרי ציבור אוניברסיטת בן-גוריון)
.

2022: המתחם מתפרס על רצועת שטח קעורה מעט, הנמתחת לאורך של כ-145 מטרים ורוחבה 18 מטרים (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)
.
.
הבינוי במתחם מחולק לארבעה מקבצים, כשבכל אחד שמונה מבנים שצורתם משושה. בין מקבץ למקבץ תוכנן שטח פתוח מוגן. העיצוב הפשוט והצנוע, חזר והופיע גם במבנה הבא שתכננו במדרשה – מבנה חדר האוכל. למבנה השלישי, הספרייה, נבחרה כבר גישה מונומנטלית וממדים בולטים וגדולים בהרבה.
האדריכלים הקפידו על שימוש בחיפוי אבן גיר מקומית למבנה האכסניה, כזו שמתאפיינת בגוון בהיר. בכך חיזקו את הקשר בין המבנה ובין הסביבה, בניסיון למזג ככל הניתן בין השניים. העבודה עם אבן היתה לעיסוק שחזר והופיע ביצירתו של רטנר כבר בעבודותיו המוקדמות – החל מבניין המוסדות הלאומיים בירושלים, בהמשך מבני הכיתות בנהלל ולבסוף גם בבניין גיאוגרפיה וגיאולוגיה בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. בכולן ניתן למצוא כי רטנר הקפיד להשתמש באבן בדומה לשימוש החזותי שבה נעשה שימוש במסורת הבנייה המקומית, גישה שבה ניתן למצוא את השפעתו של מורו ושותפו המוקדם אלכסנדר ברוולד.
המבנים במתחם בולטים רק במעט מעל לגובה החומה ההיקפית. ניתן למצוא בפריסתם כמו גם בעיצובם ניסיון לגבש שפה עיצובית השואבת את מקורותיה מאדריכלות מדברית מקומית, שאליה נחשף רטנר בבאר שבע כמו גם בשרידי מפעלי הבנייה שהותירו אחריהם הנבטים במקומות כמו עבדת, שבטה וממשית. מבנים אלה שטויחו בלבן, הסתיימו בגג שטוח שבו שולב כאמור פתח זוויתי שהחדיר אויר ואור טבעי מסונן אל עומק המבנה. בפנים המתחם נוצרה סמטה, מקורה לפרקים החוצה שרשרת של חצרות פנימיות ומדמה מעין כפר קטן, מבוצר ומבודד מסביבתו.
.
.
.
(3) האדריכלים
יוחנן רטנר (1965-1891), יליד אודסה, שבבגרותו שרת בצבא הצאר ולאחר מכן פנה ללימודי אדריכלות במכון הטכנולוגי של קארלסרוהה שבגרמניה. בזמן מלחמת העולם הראשונה חזר לשרת בצבא הרוסי בדרגת קצונה גבוהה. ב-1923 היגר לארץ, תחילה עבד כפועל בנייה בין השאר בבניית המבנים הראשונים באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
ב-1925 הצטרף רטנר להגנה וגם לסגל המורים בפקולטה לאדריכלות בטכניון. בארגון ההגנה התקדם בשרשרת הפיקוד עד והגיע לתפקיד ראש המפקדה הארצית, כשבתקופה זו הגה וסייע במימוש מבצע "חומה ומגדל" וכן סייע באיתור שטחים להקמת יישובים חדשים. במלחמת העצמאות שימש בדרגת אלוף בתפקיד ראש אגף תכנון. לאחר מכן היה הנספח הצבאי בברה"מ. בפקולטה בטכניון שימש פעמיים כדקאן והיה גם משנה למנהל הטכניון. בשנות ה-20 החל לעבוד גם כאדריכל. תחילה עם האדריכל אלכסנדר ברוולד ולאחר מכן באופן עצמאי, כשב-1946 צרף אליו כשותף את תלמידו לשעבר מרדכי שושני. לפרסום זכה כשהצעתו לתכנון בית המוסדות הלאומיים בירושלים זכה בתחרות שהתקיימה ב-1928. הוא תכנן פרויקטים רבים בכל רחבי הארץ ובמגוון של תחומים.
"לאבא היו שלוש קריירות", מציין בנו האדריכל מיכה רטנר: "אדריכל, אלוף, מורה", כך הוא מציין על פי הסדר הזה שאותו גם בחר להציג על מצבת קברו של אביו בבית הקברות הישן שבחיפה. על "מגדל הגמל" שתכנן בקיבוץ גניגר כתבתי כאן.
מרדכי שושני (1984-1914) היגר לארץ כילד מפולין ב-1921, ואת הכשרתו המקצועית קיבל בפקולטה לאדריכלות בטכניון, בה היה תלמידו של רטנר ולימים שותפו למשך יותר מעשרים שנה. לאחר פטירתו של רטנר סגר את המשרד והתמנה לתפקיד האדריכל הראשי של מע"צ.
.

חיפוי החומה ההיקפית מורכבת כולה מאבן מקומית בעיבוד פרא במטרה להתמזג בסביבה אך גם כדי לחסוך את השיוי שבהובלת אבן ממחצבות במרכז או בצפון הארץ
.

בחלק המערבי של המתחם שימשו המבנים לתצוגה ואחסנת ציוד
.

שלט המודיע על "אוסף בדואי ע"ש יצחקי נצר"
.

מרכז הזוחלים
.

שנות ה-80: תצוגה העוסקת במורשת המקומית (ארכיון מדרשת בן גוריון)
.

החזית הדרומית של המתחם כוללת פתחים לכניסה ויציאה לעומת החזית הצפונית האטומה
.

בגגות המבנים שולבו פתחים שנועדו לשחרר אויר חם שמצטבר במבנים
.

שנות ה-60 (ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן-גוריון)
.

המתחם נותר כמו שהיה ושינויים מזעריים נערכו במתחם – הוחלף הריצוף לכזה גנרי ובגוון ורוד, נתלו גופי תאורה, כבלים וצינורות ונבנו גם מבנים בשטחים פנויים בתוך המתחם שלא ברוח העיצוב התכנון המקורי
.

המבנים המשושים מתמזגים בחומת המתחם
.

שנות ה-60 (ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן-גוריון)
.

פתחי כניסה קטנים מובילים אל פנים המתחם
.

כניסה
.

בפנים מתגלות סמטאות וכיכרות
.

לצד החומה הצפונית של המתחם
.

כל מקבץ מבנים עוטף חצר פנימית קטנה
.

חג שמח!
.
תודה לאדריכל מיכה רטנר, מירה וזאנה ועזרא פימנטל
★
תגובות
מה וזה לא על חורבות איזה כפר גבל אל תיזי אל חורתיבתייה אל נגבייה של איזה שבט פלחסטיני עתיק יומיןש גורש על ידי הכוחות הציוניים האכזריים ולזכרו כתבת את הביקור הזה ?
איך זה שלא מצאת הפעם עוד איזה כבר של מגורשים לכתוב עליו בהתייפחות מרה כי מה לעשות ב 1948 היתה מלחמה ובמלחמה, מה לעשות, יש מנצחים ויש מפסידים, יש חכמים ויש דביליםן שלא מבינים כלום???
ירובעל, אני משתדל לחשוף בכל מקום שבו אני מסתובב ועליו אני כותב גם את הרבדים הקדומים. אם עניין זה מפריע לך אז צר לי. ואם עניין זה מרתק אותך אז תמצא עניין ברשימות הבאות שאפרסם ובהן אשוב ואעסוק בכך.
ומי היה המנהל הראשוו של המדרשה? מי שהביא את בן גוריון לשנות את תוכניתו להקים את בית ברל בעבדת )כי שם אין מים( למקום הנוכחי ושם לא שתו ממי עין עבדת. היה זה חברו של ב.ג. מקיבוץ שדה בוקר ושמו יהושע כהן. על כך וכל היתר תקרא בספרי מניצנה עד אילת- עשור ראשון למדינת ישראל בנגב הדרומי ובספר ההמשך: מרמת נגב עד אילת- עשור שני.
בברכה
דר זאב זיוון