סיבוב בבית הכנסת שבקמפוס גבעת וושינגטון

לרוב המוקד המרכזי של קמפוסים הוא המדשאה, מוקד משני הוא המזנונים. במכללת גבעת וושינגטון, השוכנת בין אשדוד ובין גדרה ובכניסה לקבוצת יבנה, המדשאה היא אמנם במרכז הקמפוס, אך בליבה ניצב בית הכנסת שנחנך ב-1966. הבדל נוסף ומשמעותי יותר, הוא שבקמפוסים, הן באוניברסיטאות והן במכללות, ניתן להתרשם שמקפידים לתחזק ולשמור על חזות ייצוגית למבנים המרכזיים, אלא שכאן נראה שאין הערכה אפילו למבנה הבולט במרכז.

בית הכנסת עוצב כמבנה צנוע במידותיו וכזה שמשתלב בבנייה הכפרית. מתכנני בית הכנסת, בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים, בחרו להדגיש אותו על פני כל שאר הבינוי והקפידו להעניק לו ייצוגיות מונומנטלית ומודרנית. בפנים בית הכנסת הקפידו האדריכלים לעצב גם את פרטי היודאיקה והריהוט.

מאז שנחנך עבר בית הכנסת שינויים, צביעות ותוספות שחיסלו את ערכיו וכיום המבנה מזכיר בחזותו שירותים ציבוריים או מקלחות משותפות ובטח לא מבנה שבו אמורים להישמע תפילות ומזמורים. אולם התפילה השתנה לחלוטין מהמסד ועד לטפחות, הריהוט המקורי הוחלף ועל האולם הושלט עיצוב סתמי חסר יומרה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1966)

.

לרוב המוקד המרכזי של קמפוסים הוא המדשאה, מוקד משני הוא המזנונים. במכללת גבעת וושינגטון המדשאה היא אמנם במרכז הקמפוס, אך בליבה ניצב בית הכנסת שנחנך ב-1966.

.

המבנה משושה – בשתיים מחזיתות נקבעו מבואות וכניסות ובארבע חזיתות תמצאו סדרה של פתחי חלונות אנכיים. הצבע הכתום אינו מקורי. במקור היה צבוע הבניין בלבן ופסי הגג נצבעו בצהוב (כעת הם צבועים בכחול כהה)

.

הכניסה הצפונית זהה לזו הדרומית

.

.

(1) תולדות

בשני תחומים מרכזיים התמקדו בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים: בתי כנסת ומבני חינוך ואקדמיה. כאן בגבעת וושינגטון שילבו בין השניים – גם מוסד חינוכי ואקדמי וגם בית כנסת. כבר ב-1947, עוד קודם להקמת המדינה, נמסרה להם עבודת תכנון המוסד שיועד במקור לשמש כפר ילדים ונוער לפליטי השואה. את היוזמה לפרויקט הוביל הרב צמח גרין, תלמידו של הרב אברהם יצחק קוק ורב קהילה בוושינגטון, שהצליח לגייס ליוזמה אפילו את נשיא ארה"ב לשעבר הרברט הובר. בטקס הנחת אבן-הפינה שנערך למוסד שנקרא על שמו של נשיא ארה"ב לשעבר, הובאו מארה"ב שלוש אבנים שהוטמנו ביסודות הכפר ומקורן היה בביתו הפרטי של ווישנגטון, מהקפיטול ומהבית הלבן.

ב-1950 נחנך המוסד, שלוש שנים לאחר מכן נפתח בו גם סמינר למורים וגננות של הקיבוץ הדתי. לאחר שנים אחדות נפתחה מדרשה שהכשירה מורים להוראה במוסדות החינוך הממלכתי-דתי. בני הזוג שרגנהיים המשיכו וליוו את המוסד, והתאימו את המבנים לשימושים השונים כמו גם תכננו מבנים חדשים. לאחר סגירת משרדם, תפס את מקומם האדריכל יעקב נטל כאדריכל הבית של הקמפוס, ומאז הסתלקותו נבנים כאן מבנים ונערכים שינויים שנראה שאין יד מכוונת. בנוסף, התרחבה פעילות הקמפוס וכיום פועלים בתחומו כמה מוסדות הקשורים כולם בחינוך והכשרה בתחומי היהדות והיצירה.

.

שנות ה-60: בית הכנסת בבנייה (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

1966: לקראת השלמת הבנייה (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

1966: טקס חנוכת בית הכנסת (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

בית הכנסת בסוף שנות ה-60: מבנה מודרני וצבוע בלבן הבולט על רקע הצמחייה העשירה (גלוית פלפוט, באדיבות אלי שרגנהיים)

.

2023: צבוע בכתום, מכוסה בתוספות כמו מזגנים ושלטים, עמדה לנטילת ידיים וגם הורחבו הפתחים שבחלק העליון של הגג

.

.

(2) המבנה

טקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת נערך ב-1959 ובהתאם לתכניתם של האדריכלים נקבע מיקומו של המבנה במרכז המדשאה שבלב המוסד. שנתיים מאוחר יותר נפטר הרב גרין ובית הכנסת שבנייתו הושלמה רק ב-1966 הנציח את זכרו. למימון הקמת המבנה תרמו משפחתו של גרין, רשת בתי הכנסת האמריקאים "ישראל הצעיר" (Young Israel), משרדי הדתות והפנים, המועצה האזורית חבל יבנה וכן תורמים פרטיים.

את המבנה בחרו האדריכלים לעצב בצורת משושה, קוטרו 13 מ' ואורך כל צלע 11.5 מ'. חלקו המרכזי מוגבה מעל לשאר חלקיו ומתנשא לגובה של 6.5 מטרים. האדריכלים הקפידו להעניק למבנה מראה מודרני, נקי וקליל כשצבעו אותו בלבן. בצבע צהוב נצבעו האלמנטים הקונסטרוקטיבים הבולטים בחזית – העמודים הדקים הנושאים את גגון המבואה הפתוחה וכן את פס הגג האופקי החוזר ומופיע גם בחלק המוגבה שבמרכז.

תכנית הבניין סימטרית ופשוטה ולכן נקבעו שתי כניסות שוות – מצפון ומדרום. כל אחת מהכניסות משולבת במבואה שקועה שממנה ניתן להכנס ישירות אל אולם התפילה, או לפנות לאחת משתי הדלתות הצדדיות שאחת מהן פונה לספרייה וחדר עיון ודלת שנייה פונה מנגד לעזרת הנשים שבה תוכננו כ-90 מושבים. את עזרת הנשים עיצבו האדריכלים, כפי שנהגו לרוב, באופן שאינו מנותק מעזרת הגברים ורק מחיצה נמוכה מפרידה בין שני האזורים. בלב המבנה אולם התפילה המשושה עם עזרת הגברים שיועדה לכ-130 מתפללים, ובקצהו המזרחי ניצב ארון הקודש.

.

תכנית בית הכנסת (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

חזית (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

.

דפנות האולם כמו גם התקרה טויחו כולם בלבן, כמו חזיתות המבנה, ובכך נשמר הניקיון העיצובי, כזה הנעדר כל קישוט וממקד את המתפלל בסידור התפילה ובארון הקודש.

את ריהוט הפנים עיצבו האדריכלים, כשאת מרב תשומת הלב העניקו לעיצוב ארון הקודש, בו הם בחרו להפוך מהמקובל ובמקום הפרוכת חיצונית המנגה על ארון עץ, עוצב ארון עץ עם סבכת מתכת חיצונית המורכבת מציטוט הלקוח מהתפילה: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו", ציטוט מתוך התפילה "יוצר אור", אך גם משפט שמציין דרך חדשה.

.

1966: אולם התפילה ובו ארון הקודש שעיצבו האדריכלים ובו סבכת מתכת המורכבת מציטוט הלקוח מהתפילה: אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

.

כיום כאמור איבד הבניין מזוהרו המקורי: חזיתותיו נצבעו בצבע כתום ובכך איבד הבניין ממראהו הרענן והקליל ולעומת זאת נראה מיושן וכבד. על החזיתות נתלו מזגנים, שלטים ועוד כל מיני תוספות. בפנים האולם נערכו שינויים מפליגים – פתחי החלונות הצרים שנקבעו בגגון המרכזי נפרצו לטובת שילוב זכוכיות צבעוניות. בראיון עיתונאי שנערך בעבר עם בלהה שרגנהיים ציינה האדריכלית שבבתי כנסת עדיף להימנע משילוב קישוטים ובמיוחד חלונות צבעוניים, אלא רק אם אמן גדול יצר אותם. כאן הקישוטים בוצעו באופן חובבני חובבני ופשטני. הריהוט המקורי כמו גם ארון הקודש והבמה שעיצבו האדריכלים, סולקו ואת מקומם תפסו רהיטים תעשייתיים וגנריים, חסרי ייחוד או רעיון חדשני. נוספה תקרה אקוסטית ועל הקירות נתלו מגוון של שלטים ושעונים.

הפער העמוק בין מצבו העגום של המבנה ובין התכנים הנלמדים בקמפוס גבעת וושינגטון מעלים את התהייה כיצד מוסד שעוסק באמנות מתיר למבנה המרכזי בו, לפחות בהיבט הפיסי (ומסיבוב בין מבני הקמפוס נראה גם שהייחודי והייצוגי שבהם), להדרדר למצב כזה. ההדרדרות היא כאמור באה לידי ביטוי בהזנחה, אך גם בטעם הרע שבו הוא השתנה ועוצב מחדש לאורך השנים. הזלזול בפרטי הריהוט המקוריים שהוחלפו בכאלה גנריים וסתמיים. פועלים כאן בית ספר תיכון וגם גבוה לאמנויות וכן מוסד ללימוד מוסיקה, שהמייחד אותם היא האווירה הדתית שבית הכנסת מהווה בה חלק בלתי נפרד. לכן, ראוי היה ליושבי הבית לתת את הדעת מחדש, להעניק באמונה את תשומת הלב הראויה לקנקן ומתוך כך יתעלה גם מה שיש בו. השתא בעגלא בזמן קריב ונאמר אמן.

.

הכניסה מצפון מכוסה באינספור תוספות – מזגנים, שלטים, גופי תאורה, מדף ועמדת נטילת ידיים

.

הכניסה מדרום "זכתה" במגדל צופרים

.

.

(3) האדריכלים

באמצע המאה הקודמת פעלו בני הזוג ארתור ובלהה שרגנהיים בעיקר בתחום תכנון בתי הכנסת ומבני חינוך ואקדמיה לחברה הדתית-ציונית. ארתור נולד בברלין ב-1893, שרת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה בחיל האוויר בתפקיד מטאורולוג. הוא למד ועבד כאדריכל בברלין ותכנן מבני תעשייה, ציבור ומגורים וכן מבנים שונים לקהילה היהודית לרבות בית כנסת. עם עליית הנאצים לשלטון וסגירת משרדו ב-1934, היגר לארץ במסווה של ספורטאי שבא להשתתף במשחקי המכביה השנייה והשתקע בתל אביב. זמן קצר לאחר מכן הכיר את בלהה לבית שיינזון. בלהה ילידת 1911, ויטבסק, כיום בבלארוס, החלה את לימודי האדריכלות בעיר קובנו שבליטא וסיימה אותם בפריס. היא היגרה לארץ ב-1935, ושנה אחריה היגרה גם אחותה מרים בן פורת, לימים שופטת בית המשפט העליון, מבקרת המדינה וכלת פרס ישראל.

בלהה וארתור נישאו ב-1937 ופתחו משרד אדריכלים משותף. ב-1944 נולד בנם היחיד – אלי (לימים יצר סרטים קצרים, שבאחד מהם השתתף האדריכל גדעון פובזנר). יחד תכננו השניים שכונות מגורים כשב-1955 ערכו את תכנית האב של אוניברסיטת בר אילן שברמת גן. הם גם תכננו 14 מבנים בקמפוס, שמהם נבנו שבעה. הם תכננו בתי כנסת רבים ומיוחדים, כמו אלה בקמפוס אוניברסיטת בר אילן המשולב עם אודיטוריום מרכזי, בקבוצת יבנה, במושב בצרה, בשכונת שפירא בתל אביב, בשכונות רמת יצחק ורמת חן ברמת גן ובקרית אונו.

בני הזוג האמינו כי ימשיכו ויתכננו את כל מבני הקמפוס בבר אילן, אך כשהנהלת האוניברסיטה בחרה להעניק לאדריכלים אחרים את ההזדמנות לתכנן מבנים, סרבו השניים לקבל את הדין והתפתח מאבק משפטי ארוך ומתיש. בעקבותיו החליט ארתור לפרוש ב-1962 מעבודה. בלהה המשיכה להפעיל את המשרד ארבע שנים נוספות ולבסוף בחרה לסגור ולעבוד כשכירה במע"צ, כשבמסגרת זו פיקחה על בנייתם של בתי חולים ברחבי הארץ. ב-1978 פרשה גם היא מעבודה.

ארתור נפטר ב-1981 ובלהה ב-2001.

.

בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים (באדיבות אלי שרגנהיים)

.

מרפסת המבואה הדרומית מקשרת במרכזה אל עזרת הגברים. מימין דלת המקשרת לספרייה וחדר העיון ומשמאל דלת המקשרת לעזרת הנשים

.

וכך זה גם במרפסת המבואה הצפונית

.

זמני תפילות

.

דלתות הכניסה הן כנראה מקוריות

.

לוח להנצחת מייסד גבעת וושינגטון- הרב צמח גרין

.

חדר העיון והספרייה משמש גם אולם תפילה למיניינים קטנים

.

בכניסה לעזרת הגברים

.

החלונות מזוגגים בזכוכית מעוצבת

.

עזרת הנשים – הריהוט והמחיצה אינם מקוריים וסביר להניח שגם המחיצה המקורית שהיתה כאן עוצבה במיוחד לבית הכנסת על ידי האדריכלים

.

עזרת הגברים כיום עם התקרה והחלונות הצבעוניים מזכירה מראה של קרקס

.

הריהוט המקורי שתכננו האדריכלים סולק לטובת ריהוט תעשייתי וסתמי

.

דע היכן אתה נמצא

.

תקרת האולם המקורית היתה מטויחת לבן, וכיום היא מכוסה ביריעה חומה, גיליוטינות וגופי תאורה משולבים. יכול היה להיות יותר גרוע

.

פעם חדר מכאן אור טבעי. היום הכל מלאכותי

.

.

.

(4) בנייה חדשה בגבעת וושינגטון:

.

בניין פנימיה "משכנות שמחה" בתכנון אלדד נתן

.

בית ספר תיכון לאמנויות לבנות "אולפנת הללי" בתכנון שושני אדריכלים

.

יש גם שלט

.

תודה לאלי שרגנהיים

★

בתי כנסת ומדרש נוספים שכתבתי עליהם:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

קיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

קיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

כפר הנוער עיינות (יוסף שנברגר)

קיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

קיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

היכל יהודה בתל אביב (יצחק טולדנו, יחזקאל קמחי)

הספרדי המרכזי ברמת גן (גיאורג קויגן, משה סעידי)

חב"ד, צפת (משה אמריו ואלי מאיוס)

כפר נוער כפר סילבר (ישראל לוטן)

רובע א' באשדוד (יצחק פרלשטיין)

הגדול בחדרה (יהודית שטולצר)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

ישיבת שילה (ישעיהו אילן)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

שכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

שכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

כפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

קריית הטכניון (אהרן קשטן)

מושב ניר עציון (חנוך אחימן)

מחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

שיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסים (ישראל קומט)

מרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

עיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

כפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

קיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

הראשון והיחיד בהר עיבל

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בית הכנסת ברודוס

קיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

★