היחס לאדריכלות של מבני תעשייה שאיבדו את ייעודם המקורי משתנה בשנים האחרונות, ומבנים כאלה זוכים להערכה ולחיים חדשים. ברחוב פרוג 6 בשכונת אגרובנק שבצפון חולון הושלם ב-2018 פרויקט מגורים הכולל שני בנייני דירות הצומחים מתוך מבנה ששימש במשך קרוב ל-80 שנה מפעל, מחסן ומשרדים. הוא החל כבית דפוס ומחסן ספרים, בהמשך שימש את הצבא הבריטי ולאחר קום המדינה ובמשך ששים שנה שימש כמפעל שהעסיק קשישים ובעלי מוגבלות.
החלק המפתיע ויוצא הדופן בפרויקט החדש הוא שאולם הייצור הגדול התחדש ומשמש לא רק לדיירי הפרויקט אלא הוא גם פתוח לציבור כמקום שהייה נעים ומיוחד. הפרויקט הוא לא רק רב-דורי בהיבט הפיסי אלא גם בהיבט המשפחתי – בתכנונו החל האדריכל סעדיה מנדל. עם פטירתו השלימו את המלאכה בנו האדריכל יריב מנדל ואתו אדריכל מאור גויכמן.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1932/2018)
.
מיתוג שכונתי: בשנותיה הראשונות של השכונה הותקנו בה אבני שפה שבהן הוטבע שמה של השכונה בעברית ובאנגלית
.
שני בנייני המגורים החדשים צומחים מתוך המבנה ההיסטורי שכולל היה אולם ייצור וכן אגף משרדים שעוצבו בסגנון הבינלאומי. האדריכלים דאגו לעצב את בנייני המגורים ברוח דומה למבנה ההיסטורי
.
הדמיית הפרויקט (באדיבות מנדל אדריכלים)
.
מבנה המשרדים שנבנה בשנות ה-30 הוא שריד מפתיע לאדריכלות תקופתית בחולון. הוא עוצב במיטב מאפייני הסגנון הבינלאומי: קוים נקיים וישרים, חלון סרט אנכי בחלקו העיקרי ואופקי בחלקו העליון, גג שטוח, טיח לבן. הכניסה למבנה הסמוכה לפינה שהוגבהה מעט מעל למפלס הרחוב הודגשה בשני אמצעים – מעל לכניסה גגון מצחייה דקיק ורחב ולעומתו מדרגות רחבות וייצוגיות.
.
לכל אחד משני הבניינים יש מבואת כניסה סגורה עם קוד כניסה, אך מבואה גדולה ומשותפת ממוקמת באולם הייצור שפתוח לציבור ושתי דלתות גדולות מקשרות אליו לרחוב
.
את החזית המקורית של אולם הייצור דאגו לשמר וחלק ממנו נדרשו לשחזר
.
חיבור בין חדש לישן: משמאל הכניסה לבניין המגורים ומימן כניסה אל אולם הייצור ההיסטורי המשמש היום שטח שפתוח גם לציבור
.
האדריכלים דאגו לעצב את הכניסה אל "אולם הייצור" עם רצועות PVC שלרוב ניתן למצוא בכניסה לאולמות ייצור במפעלים (במקור הוא נועד לבודד רעש וטמפרטורה ולמנוע חדירת חרקים ואבק)
.
.
גלגלולים רבים עברו על הבניין התעשייתי השוכן ברחוב פרוג. בשונה משאר המבנים בשכונה, לבד מייעודו השונה מתאפיין הבניין הזה במגרש גדול המתפרס על שטח של 1.6 דונם, השווה לשטחם של שלושה מגרשים טיפוסיים בשכונה. בסביבתו הקרובה רק בית ספר ישורון מתחרה אתו בשטח המגרש. כאן הוקם במקור בית דפוס, מחסן ספרים ומשרדים עבור "הוצאת אמנות", שהתמקדה בתרגום לעברית של ספרי ילדים ונוער. ההוצאה נוסדה במוסקבה ב-1917 בידי שושנה פרסיץ, לימים חברת כנסת, כלת פרס ישראל וגם סבתו של האדריכל הלל שוקן. עם הגירתה של פרסיץ לארץ ב-1925 היגרה גם ההוצאה. תחילה פעלה בתל אביב ולאחר שנים אחדות עברה לבניין שלפנינו ברחוב פרוג 6 בחולון, בתקופה שבה היה הבינוי בסביבה דליל.
שכונת אגרונבק, שבה השתלב בית "הוצאת אמנות" כמו גם מפעל הטקסטיל לודז'יה (שנהרס), תוכננה בידי האדריכל הגרמני יוזף רינגס, שהיגר לארץ עם עליית הנאצים לשלטון במולדתו ופעל כאן שנים אחדות (תערוכה וקטלוג צנוע אודות רינגס נערכו על ידי מרכז באוהאוס ב-2018). רינגס תכנן את אגרונבק בתחילת שנות ה-30 כשכונת גנים ובה בתים צמודי קרקע מוקפים בגינות, ושלוש כיכרות עגולות שרק אחת, הגדולה שבהן, נותרה בצורתה המקורית – "כיכר השבעה". את תכנון הנוף לשכונה ערך אדריכל הנוף יחיאל סגל.
ב-2010 ערכו סעדיה ויריב מנדל תכנית שימור סטטוטורית לחולון. שכונת אגרובנק הוכרזה כמרקם לשימור.
הפרויקט ההיסטורי הורכב משני מבנים (שניהם בנויים מלבני סיליקט ובטון): מבנה משרדים תלת-קומתי, שעוצב במיטב מאפייני הסגנון הבינלאומי, הכוללים קוים נקיים וישרים, חלון סרט אנכי בחלקו העיקרי ואופקי בחלקו העליון, גג שטוח, טיח לבן. הכניסה למבנה הסמוכה לפינה שהוגבהה מעט מעל למפלס הרחוב הודגשה בשני אמצעים – מעל לכניסה גגון מצחייה דקיק ורחב ולעומתו מדרגות רחבות וייצוגיות. חזיתות המבנה שיועד לאולם ייצור ואחסנה המשיכו את הסגנון שאפיין את מבנה המשרדים והתאפיינו בשתי שורות של פתחי חלונות לצורך אוורור ותאורה טבעיים ככל הניתן. קירוי האולם הגדול נעשה שימוש בגג דו-שיפועי, שהיווה את הפתרון הזול והמהיר ביותר לקירוי מפתח גדול במיוחד.
תכניות המבנה המקורי לא אותרו ולכן זהות האדריכל אינה ידועה. במסגרת "תיק התיעוד" למבנה שאותו ערכו האדריכלים, עלתה ההשערה כי את המבנה תכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך, מתכננת כיכר דיזנגוף בתל אביב וכיכר סטרומה בחולון, אך להשערה זו אין ביסוס. גם שנת ההקמה אינה ידועה והעדות הראשונה לקיומו של המבנה היא משנת 1932.
.
1938: תצלום אויר של שכונת אגרובנק עם הגדלה של בניין "הוצאת אמנות". במשך שנים ארוכות עמד הבניין בודד בסביבה חולית ודלילה בבנייה (מתוך תיק התיעוד לבניין שערכו מנדל & מנדל אדריכלים ב-2010, על בסיס תצלום מהארכיון הציוני)
.
שנות ה-30: מימין מבנה המשרדים ובצמוד לו משמאל אולם הייצור עם הגג המשופע (ארכיון היסטורי עיריית חולון)
.
.
לא לזמן רב שכנה כאן "הוצאת אמנות", כי עד מהרה השתלטו הבריטים על המבנה והסבו אותו למחסן לצרכי הצבא הבריטי, כמו גם מטבח וחדר אוכל לחיילים. באולם זה ערכו החיילים הקרנות של סרטים ומופעי בידור. בין השאר התקיימה כאן בשנות ה-40 הופעה של להקת הבריגדה היהודית בכיכובם של חנה מרון ויוסי ידין, שאליה הוזמנו גם תושבי השכונה. בקומה העליונה של מבנה המשרדים הוקמה דירה למגורי קצינים. במחסן איחסנו הבריטים בין השאר נשק שאותו חמד ארגון לח"י. בעקבות פריצתם למבנה שבמהלכה רצחו חייל וקצין בריטי, הגיבו קבוצת חיילים בריטים שיצאו למסע זעם בשכונה ובמהלכו רצחו שלושה תושבים. על שמם נקראה "ככר השלושה" שבמפגש הרחובות סוקולוב ושנקר.
עם הסתלקות הבריטים ב-1948 והקמת המדינה, שוכנו במבנה ישראלים שנאלצו לעזוב את בתיהם באיזורי הקרבות ועיריית חולון דאגה להתאים את המבנים למגורים ארעיים. ב-1951 מכרה שושנה פרסיץ את הנכס למדינה. מעתה שוכנו בו בזה אחר זה "המשביר המרכזי", בית ספר מקצועי ולבסוף היה ל"בית המשקם" שבו הועסקו קשישים ובעלי מוגבלות. ב-2010 עזב "המשקם" את הבניין שעמד מאז ריק עד להקמת הפרויקט החדש.
.
.
.
על פי התב"ע שכן בניין "הוצאת אמנות" בשטח בייעוד מגורים. לאחר שעמד שנים נטוש, נמכר הנכס ליזם פרטי, אמיר רום, שהותר לו לממש את התב"ע ולהקים בשטחו מבני מגורים. לרום יש קשר הדוק עם העיר ועוד יותר משמעותי עם שכונת אגרובנק; הוא נכד למייסדי העיר – אהרון ואטקה רום שבין השאר הקימו את "קולנוע רינה" שברחוב סוקולוב בעיר. אביו, משה רום, יליד שכונת אגרובנק (1938) היה ראש עיריית חולון בין השנים 1989-1993. אמיר רום בעצמו הוא גם יליד השכונה ובה גם בחר למקד את מאמציו היזמיים ומבנים נוספים שבנה מצויים ברחובות חנקין 14, הצנחנים 18, הנוטרים 8, שפרינצק 3 וי"ל פרץ 8.
רום פנה לאדריכלים סעדיה ויריב מנדל שערכו את תכנית השימור לחולון במטרה שיתכננו עבורו את הפרויקט החדש. בסך הכל הוקמו כאן 42 דירות בשני בניינים המתנשאים לגובה של שמונה קומות כל אחד. מבנים חדשים אלה עוצבו בידי האדריכלים בקווים נקיים וישרים בדומה לסגנון הבנייה המקורי של המבנה ההיסטורי שממנו הם צומחים. אולם הייצור והאחסנה נשמר ברובו (חלק נכבד ממנו שוחזר כמו החזית) ושני בנייני המגורים צומחים ממנו. בניין המשרדים הצמוד נועד לאכלס קליניקה, משרד וגם דירה אחת.
זהו פרויקט יוצא דופן לטובה שבמסגרתו במבנה לשימור בייעוד תעסוקה, שולבו מגורים חדשים וחלקו נפתח כשטח מטופח לציבור באופן חופשי ומזמין וללא מסחר. אגף אולם הייצור במתכונתו הנוכחית ייחודי למרחב הבנוי בישראל. האולם מקושר לרחוב באמצעות שני פתחים שפונים לרחוב ופתוחים כל היום והלילה לציבור. את שני הפתחים הקפידו האדריכלים לעצב בהתאם לשימוש המקורי של הבניין – באחד נקבעה דלת ברזל תעשייתית ובשנייה הותקן וילון רצועות PVC שלרוב ניתן למצוא בכניסה לאולמות ייצור במפעלים (במקור הוא נועד לבודד רעש וטמפרטורה ולמנוע חדירת חרקים ואבק לאולמות ייצור). באולם עצמו המתנשא לגובה שולבה צמחיית צל מטופחת. למעט אלה האולם נותר פנוי ומאפשר פעילויות מגוונות. ניתן לערוך בו התכנסויות של דיירי הבית או תושבים, סתם להפגש, לשוחח או לנוח במקום מוגן מהחום והלחות בקיץ או הגשמים והרוחות בחורף. מהאולם ישנה גישה גם למבואות הנפרדות לכל אחד משני בנייני המגורים.
על אחד מקירות האולם נתלו תמונות היסטוריות אחדות. יריב מנדל מספר שמשרדו תכנן תצוגה נרחבת יותר, כזו שתספר באופן מפורט את קורות השכונה והבניין הייחודי שאותו בחרו לשמר. אלא שהיזם ויתר ולא מימש את התצוגה שתוכננה. מנדל מקווה שדיירי הבניין, או אפילו העירייה ימצאו לנכון לממש את התצוגה ולאפשר לתושבים להכיר את ערכה של הסביבה שבה הם חיים.
.
אני לא מכיר פרויקט דומה שלקח מבנה לשימור, שילב בו מגורים חדשים ופתח אותו כשטח מטופח לציבור באופן חופשי לגמרי. אגף אולם הייצור במתכונתו הנוכחית ייחודי למרחב הבנוי בישראל.
.
האולם נותר ריק ומאפשר פעילויות מגוונות. ניתן לערוך בו התכנסויות של דיירי הבית או תושבים, סתם להפגש, לשוחח או לנוח במקום מוגן מחום בקיץ או הגשמים והרוחות בחורף
.
אולם מתנשא לגובה שולבה בו צמחיית צל מטופחת.
.
הבניין מורכב מלבני סיליקט ובטון, וכאן נחשפו לבני הסיליקט
.
על אחד מקירות האולם נתלו תמונות היסטוריות אחדות מתוך "תיק התיעוד" שתערך לבניין. יריב מנדל מספר שמשרדו תכנן תצוגה נרחבת יותר, כזו שתספר באופן מפורט על קורות השכונה והבניין הייחודי שאותו בחרו לשמר ולשלב בבנייני המגורים. אלא שהיזם ויתר ולא מימש את התצוגה שתוכננה.
.
מנדל מקווה שדיירי הבניין, או אפילו העירייה ימצאו לנכון לממש את התצוגה ולאפשר לתושבים להכיר את ערכה של הסביבה שבה הם חיים.
.
מימין אחת משתי הכניסות מכיוון הרחוב ומשמאל כניסה למבואה לבניין המגורים
.
המבואה לבניין המגורים במבט מבעד לזכוכית הפונה לאולם
.
תודה ליובל חי, לאדריכלים יריב מנדל והדס נחושה נתן ולאריאל רום
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 
תגובות
אחלה פרויקט
מעניין מי שומר על תחזוקת המבנה כולל ניקיון? הדיירים או העירייה?
לא פשוט להקים מבנה אירגוני שישרוד מאה שנה ולא יעלה יותר מדי. למעוז אביב וצהלה יש עמותות אבל גם יותר מפי עשר יחידות מגורים.
תענוג לראות וידאו שמדגים הליכה במבנה. מאחר והתמונות בבלוג קטנטנות (*) סוף סוף אפשר לראות משהו. רעיון – לצרף צלם וידאו שמצוייד גם במייצב, למשל מתחיל בשאיפה להתנסות בצילום וידאו לארכיטקטורה, תחום התמחות בפני עצמו בצילום נדל"ן.
* אין שום סיבה באיחסון וורדפרס כיום להסתפק בתמונות 500X400 פיקסל במשקל 13K. אם זה מפריע לעיצוב הדף אפשר להציג תמונה קטנה ותחתיה איכות מלאה. לחלופין או בנוסף לשלב בוידאו – גם ב 1080 זה הרבה מעבר לרזולוציה הנ"ל.
מעניין לראות את תכנית קומת הקרקע של הפרוייקט, כדי להבין איך משתלב גרעין הבינוי החדש באולום הייצור.
נראה מעולה. נקווה שהדיירים והעיריה ישכילו לשמור על הנכס שזכו בו!