סיבוב בתחנת בן-גוריון של הקו האדום

כבר כמה חודשים שתחנת הרכבת הקלה בן-גוריון, השוכנת על גבול רמת-גן ובני-ברק, ממתינה להפתח לקהל הנוסעים. העיכובים בהפעלת הקו האדום נובעים מתקלות במערכת שנדרשות לטיפול. לכן, בשלב זה מופעלות הרכבות ללא הפסקה כדי לפתור את הבעיות ומועד פתיחת הקו לנוסעים הולך ומתקרב. יש כבר מועד חדש להפעלה: בתחנה מצטטים את דברי שרת התחבורה שציינה את יום העצמאות הקרוב.

אז רגע לפני שהקו האדום מתחיל לעבוד ולחבר בין פתח-תקוה, בני-ברק, רמת-גן, תל-אביב-יפו ובת-ים, זו הזדמנות להסתובב בתחנה מהניילונים, ריקה מנוסעים, נקייה ומצוחצחת. אין כאן אנשים, אין פרסומות, אין בלאי – הכל מבריק ושקט. נכנסתי גם לקומה 2-, הקומה הטכנית שבה ממוקמות המכונות שמאפשרות לתחנה לעבוד. זו קומה ששטחה אלפי מטרים רבועים והיא סגורה כמובן לציבור.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

מפגש הרחובות בן-גוריון וז'בוטינסקי הוא גם הגבול בין שתי ערים שכנות – רמת-גן ובני-ברק. הכניסות לתחנה הן מהצד של בני-ברק

.

המגדל החדש שתכננן משרד יסקי-מור-סיון נמצא ממש על שפת התחנה, בקרוב גם הוא יאוכלס

.

הכיתובים הם בשלוש שפות

.

העיצוב בכל התחנות דומה, ההבדל הבולט היחיד הוא בצבעי התחנה בפנים. בחוץ הלבן שולט

.

מתחילים לרדת: עומק התחנה מגיע ל-27 מטרים מתחת לפני הקרקע ובסך הכל התחנה מורכבת משלושה מפלסים – קומה לכירטוס, קומה טכנית שסגורה לציבור, וקומה תחתונה לרציף הרכבות

.

.

קומה 1-: כירטוס

.

קומה 1- היא קומת הכירטוס והבקרה על הנוסעים

.

כל אחת מתחנות הרק"ל התת-קרקעיות מתאפיינת בצבע שונה. תחנת בן-גוריון היא בצבע צהוב

.

לרכוב כאן אסור, אבל מותר יהיה להעלות את האופניים והקורקינטים על הרכבת

.

זו לא רק תחנת נוסעים אלא גם מקלט לשעת חירום. מדברים על מילןיונים שיוכלו להצטופף בתחנות ובמנהרות בשעת חירום. בתמונה אחת מהדלתות הכבדות שנסגרות בעת חירום והופכות את התחנה למרחב אטום

.

למערכת שסוגרת ופותחת את הדלת יש חדר ייעודי

.

.

הגודל, המורכבות והחידוש שמביאה לנו הרכבת הקלה מותירים רושם עז בעת הסיבוב בתחנה. בהיבט התכנוני מביאה הרכבת מימוש לפרויקט שעשרות שנים היה בגדר חלום ותקווה. בעוד שבחיפה הצליחו כבר לפני 64 שנים לממש רכבת תחתית שאורכה שני קילומטרים, הרי שבגוש דן רק עכשיו הצליחו, אבל הלכו בגדול ואורך הקטע התת-קרקעי נמתח לאורך 12 ק"מ, מתוך 24 ק"מ אורך הקו בסך הכל.

ייחודה של תחנת בן-גוריון הוא מיקומה – בין שתי ערים – רמת-גן ובני-ברק. כשבני-ברק מתאפיינת בלכלוך וזוהמה ורמת-גן היא סתם עיר מוזנחת, אז מעניין מי העיר שתקבל את האחריות לפינוי האשפה מהתחנה. לגבי פעילות הרכבת בשבת, המעבר בבני ברק הוא מגבלה, אך במציאות הפוליטית הנוכחית אין סיכוי שהיא תפעל בשבתות ובחגים, מה שיהפוך אותה לרכבת הקלה שפועלת הכי פחות שעות בעולם.

מתחנת בן-גוריון נשלפו שתיים מתוך שמונה המכונות שחפרו את מנהרות הרכבת. חלקים מהמכונות שנשלפו נשלחו למיחזור וחלקים אחרים נקברו באדמה. פרויקט חילוץ המכונות היה יוצא דופן, ונדרש היה להציף את הפירים במים כדי להשוות לחצים בין הפירים ובין המנהרות. כרגע מצויה מכונת חפירה אחת בתוואי הקו הירוק ברחוב אבן גבירול בתל אביב, וניתן לה השם חנה סנש.

הישג אדריכלי-עיצובי אין כאן. על העיצוב הופקדה חברה קנדית IBI, בעיקר של מהנדסים שעיון באתר שלהם מגלה איכות עיצובית נמוכה גם בשאר הפרויקטים שהופקדו בידיה. מעצבי התחנה לא טרחו להעניק לאף אחת מהתחנות אופי מקומי, ובכך איבדנו את ההזדמנות ליצור בתשתית לאומית תחנות ייחודיות שניתן להזדהות איתן. לא מאוחר ועדיין בתוך כמה שעות ניתן להחליף חלק מחיפויי דפנות התחנה ולשלב בהן אמנות. האלמנט היחיד שמעניק שונות בין התחנות התת-קרקעיות הוא הצבע השולט בכל תחנה ונועד רק כדי להקל על ההתמצאות. לתחנת בן-גוריון נבחר צבע צהוב. גם לתחנת שאול המלך נבחר צהוב, אלא שבאחת הוא בהיר ובשנייה כהה. גם לתחנות אבא הלל ואלנבי העניקו צבע דומה – כתום, וגם בהן רמת הכהות היא המבדילה בין השתיים.

בשלב זה בתחנות לא תלויות פרסומות ולא תמצאו בהן את "הטלאי על גבי טלאי" שכה אופייני למרחב הישראלי. מספיק כדי להציץ בטרמינל 3 בנתב"ג או בתחנות רכבת-ישראל כדי לנחש מה צפוי פה בעוד זמן קצר. אבל זה עניין של ניהול ותלוי במפעיל ובמשרד התחבורה. בשלב זה אין תשתית לפרסומות ואפילו לא לדוכני מזון, אך ספק אם אלה לא יופיעו כאן עד מהרה. דוגמה אפשר למצוא במקרה של חדרי השירותים שבתחנות: במקור לא תוכננו וגם לא נבנו בתחנות הרכבת הקלה תאי שירותים ציבוריים. אלא שבשלב מאוחר, לאחר הקמת התחנות, הוחלט לשלב מספר תאי שירותים לנוסעים בכל תחנה. אפשר לדמיין כיצד התחנות נדרשות כעת להתמודד עם מערכת ביוב ששולבה בה בשלב מאוחר.

ממה חוששים בתחנה? שאלתי את יצחק כץ (33) אחד מארבעת מנהלי תחנת בן-גוריון שהתמנו לתפקיד ויעבדו כאן במקביל. במהלך הסיבוב הוא ציין שני חששות עיקריים: החשש הגדול הוא מפני חולדות ועכברים שיצליחו לחדור לתחנה, בעיקר באזור הקומה הטכנית, ויכרסמו כבלים שיפגעו בפעילות ובביטחון. בניסיון לפתור את החשש שולבו כאן רמקולים מיוחדים שמפיצים צלילים בתדר שאותם מכרסמים לא סובלים, וכך מקווים שימלטו מבלי להזיק. מערכת זו הוכיחה את עצמה וניתן להרגע, אך עדיין החשש קיים. חשש נוסף הוא מפני נוסעים שיעזו לבחור להעביר באמצעות הרכבת הקלה משאות כבדים, כמו מכונות כביסה ואפילו תכולה של דירה שלימה. מתברר שחברות האוטובוסים נאלצות להתמודד עם נוסעים מופרעים כאלה והדבר הפך לתופעה. החוק, כך מתברר, אינו יכול למנוע את המהלך של אלה שפוגעים לא רק בשירות אלא גם בביטחון הנוסעים.

.

תחנת בן-גוריון מורכבת משלושה מפלסים תת-קרקעיים:

מפלס 1- מאכלס את אולם הכירטוס. זהו אולם רחב המתפרס כמעט על כל שטח הקומה ונחצה על ידי מחיצת זכוכית נמוכה. בחציו האחד ריצוף כהה לאלה שטרם שילמו בדרכם לרכבת, בחציו השני ריצוף בהיר לאלה שעברו את מכונות הכירטוס ובדרכם אל הדרגנועים שיורידו אותם אל מפלס 3-, הנמוך התחנה, שבו מצויים רציפי הרכבות.

.

.

.

מפלס 2- כולל את האולמות שבהם שוכנו המכונות המאפשרות את הפעלת התחנה והרכבת. אלה בעיקר מערכות מיזוג אוויר וחשמל. אלא שהיות והתחנה מיועדת לא רק לשמש חלק ממערכת תחבורה, אלא גם כמקום מקלט בשעת חירום, תמצאו כאן מכונות ושירותים שונים שמיועדים לאותן שעות חירום. בין השאר הותקנו בפתחי התחנה השונים דלתות כבדות ומיוחדות שנועדו לאטום את שטח התחנה ולהוות מקום מוגן גם מאב"כ. לצורך סגירת ופתיחת הדלתות המיוחדות האלה שבכניסה לתחנה בקומה 1-, ישנו חדר שמיועד כולו רק למנגנון הסגירה והפתיחה. כדי שהתחנה תעבור ממצב של שגרה למצב חירום שבו התחנה הופכת משירות לנוסעים למקלט, נדרשות 72 שעות שבמהלכן מופעלות בין השאר מערכות אוורור ומסננים מיוחדים.

שטח הקומה הטכנית מתפרס על פני אלפי מטרים רבועים (קרוב ל-4,000 מ"ר). חלקה העיקרי של הקומה תפוס בידי מסדרון ארוך שממנו ניתן להכנס לאולמות המכונות השונים המאורגנים משני קצותיו.

ההפתעה הגדולה היא חלק משמעותי משטח הקומה שנותר במצבו הגולמי ומתפרס על פני כאלפיים מטרים רבועים והוא נותר חסר שימוש. זהו אולם ענק הנחצה על ידי שורת עמודים עגולים ורחבים. הוא נוצר בלית ברירה בעת החפירה של התחנה ואין לו צורך שימושי. מעל לשטח האולם מצוי חלק מקומת הכירטוס ומתחתיו חלק משטח רציפי הרכבות. היות והגישה היחידה לאולם היא דרך חדרי המכונות אז הסיכוי שניתן יהיה להשמיש אותו לצרכי הציבור היא חסרת סיכוי. ולכן באופן לא מפתיע בשלב זה אין כל כוונה לנצל את האולם הגדול והאטרקטיבי.

.

.

.

מפלס 3- מיועד כולו למסופי הרכבות. זהו אולם ארוך ששתי דפנות זכוכית פרוסות לאורכו ובהגיע הרכבת נפתחות הדלתות והנוסעים עולים ויורדים. המעבר בין קומות הרחוב, הכירטוס ומסופי הרכבות מתבצע בעיקרו באמצעות דרגנועים ומדרגות, אך לשירות הנוסעים יעמדו גם מעליות זכוכית. בתחנה תמצאו גם עשרות רבות של מטרים, אם לא מאות, של מחיצות זכוכית. אלה מאפשרות קשר מבט ותחושת רווחה מרשימה, אך מעוררים את השאלה כמה כוח אדם וכמה מים יידרשו כדי לנקות אותם ללא הפסקה.

.

אולם הכירטוס: האזור המרוצף בגוון כהה הוא האזור החופשי והאזור המרוצף בגוון בהיר הוא לאחר הכירטוס וממנו יורדים ישירות אל רציפי הרכבות

.

פרט של מפגש ריצוף עם דופן האולם שמשולבים בה פסי תאורה

.

במקור לא תוכננו חדרי שירותים בתחנות. רק לאחר בניית התחנות שינו את ההחלטה ושילבו 4 תאי שירותים ציבוריים

.

הריצוף הכהה הוא באזור של אלה שטרם עברו את עמדת הכירטוס, גם הספסל כהה. האזור שבו הריצוף בגוון בהיר הוא של אלה שעברו כרטוס, גם שם יש ספסל והוא בהיר

.

ניתן יהיה לקנות גם כרטיסים בתחנה

.

במכונות

.

שכבר עובדות

.

הכל כבר עובד, רק מחכים שהכל גם יהיה תקין

.

מכונות הכירטוס

.

יש גם מעליות שקופות (שגם אותם יצטרכו לנקות בלי סוף)

.

מעקות הזכוכית שולטים כאן. זה יפה, אבל דורש תחזוקה רציפה וגם מים.

.

הירידה למפלס רציף הרכבות (3-) מדלגת על קומה נסתרת שבה ממוקמות המכונות שמאפשרות לתחנה ולרכבת לפעול מתחת לפני האדמה

.

.

קומה 2-: קומה טכנית וגם אולם ענק וריק (הקומה סגורה לקהל)

.

כדי להגיע למפלס אולמות המכונות בקומה 2- צריך לרדת במדרגות

.

מה שיפה במדרגות האלה שסגורות לקהל הוא הבטון החשוף

.

כמו במקלט אטומי

.

שטח הקומה ענק ומתפרס על פני אלפי מטרים רבועים

.

הסוד הגדול של תחנת בן-גוריון הוא אולם ענק המתפרס על פני יותר מ-2,000 מטרים רובעים ונוצר בגלל שפשוט לא היתה ברירה ואין מה לעשות אתו (בינתיים). כך הוא צפוי להשאר עד שימצאו מה לעשות אתו

.

אפשר לפתוח פה ישיבה גדולה

.

חדרי המכונות מאורגנים משני צדיו של מסדרון ארוך

.

עיקר המערכות הן של מיזוג אויר – לשגרה וגם לחירום. למשל לאחר שהרכבת מתעכבת בכמה עשרות שניות בתחנה מסיבה כלשהי, הטמפרטורה מיד עולה ולכן מערכות נוספות מופעלות באופן אוטומטי

.

הכל נקי ומצוחצח וכמובן שגם עובד

.

הפחד הגדול של הנהלת הרכבת הוא מפני חולדות ועכברים שיכרסמו את הכבלים, לכן ישנה מערכת של חיישנים שמשמיעים צלילים שמטרידים את אותם בעלי חיים קטנים ומבריחים אותם מהתחנה

.

מערכת מיזוג האויר

.

חיישנים נוספים מזהים תנועת אדם והתאורה מופעלת לפי תנועה

.

גם קצת רועש כאן

.

עוד בהמשך המסדרון הארוך: חדרי חשמל שמספקים אתה אנרגיה לתחנה וגם לרכבת

.

מתח נמוך

.

התחנה מוכנה גם לקלוט קהל בעת חירום לשהייה ארוכה ולכן יש חדרים ייעודיים כמו למשל חדר עם מקלחות. משמאל מנהל התחנה מדגים שהכל עובד, גם המים במקלחות

.

.

קומה 3-: רציפי הרכבות

.

בסוף מגיעים למפלס 3- ובו רציפי הרכבות. 

.

הרכבות שועטות על הפסים ועוצרות כאן ללא הפסקה, פותחות את הדלתות, סוגרות וממשיכות בדרכן מזרחה לפתח-תקווה או מערבה לבת-ים

.

ברציף 1 אפשר יהיה לעלות על הרכבת שנוסעת לפתח-תקוה

.

בן גוריון או בן-גוריון? חוסר עקביות בכיתובים

.

הכי ברור (בשונה מהמתרחש באוטובוסים)

.

מתקן לפיצוץ חפצים חשודים נמצא במפלס הרציפים 

.

מעליות הזכוכית

.

החוצה

.

נפגש שוב ביום העצמאות?

.

אור

.

רשימות נוספות על תחנות הרכבת הקלה:

.

תחנת אלנבי

 תחנת קרליבך

תחנת גשר אם המושבות

★