סיבוב במועדון בקיבוץ שער העמקים שנותר בעיצובו המקורי

עיצובי פנים מתחלפים יחסית במהירות, בשונה מאדריכלות. לכן בעוד שאדריכלים יכולים להתגאות ביצירתם במשך שנים, הרי שלעומתם מעצבי פנים נאלצים להסכים למציאות שבה יצירתם נהרסת לטובת עיצוב אחר בתוך שנים ספורות. מיצירתה למשל של דורה גד, בכירת המעצבות שפעלו בישראל, כמעט ולא נותר זכר. לכן, התפלאתי לגלות שעיצוב הפנים שיצרה אדריכלית הפנים כרמלה כרמי למועדון לחבר שבקיבוץ שער העמקים שרד כמעט בשלמותו מאז שנחנך ב-1991. בנוסף, המועדון ממשיך לתפקד כמוקד חברתי מרכזי בקיבוץ.

לאחרונה פורסם ספרה של כרמי "האדריכלות שבפנים", שבו היא פורסת את תפיסת עולמה כמו גם חושפת ונזכרת בעבודות הרבות שעיצבה לאורך שישה עשורים. בספרה לא התייחסה כרמי לעבודתה בשער העמקים, אך לאחר שקראתי ולמדתי על גישתה והשתתפתי באירוע במועדון אז זיהיתי את חותם ידה. מתברר שכרמי לא ידעה אפילו שהפרויקט בוצע, היות וחברי הקיבוץ לקחו ממנה את התכניות ולא עדכנו אותה בהמשך בתהליך הביצוע.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1991)

.

שער העמקים

.

חדר האוכל המשלב סגנונות שונים שמשקפים את תקופות הבנייה – מטיח לבן ומבנה תיבתי שאפיין את התקופה המוקדמת של שנות ה-40, המשיכו לבטון ובלוקים בשנות ה-60 ולבסוף סיימו עם חיפוי שפריץ ואבנים משתלבות בשנות ה-80 (אדריכל דן פלג, 1985).

.

בחלק התחתון של חדר האוכל נקבע חדר תאי הדואר שהוביל גם אל המועדון

.

מבואת הכניסה למועדון מחופה כמעט כולה בסרגלי עץ שחזרו והופיעו בפנים האולם

.

מודעה בת זמננו

.

באולם שני אזורים עיקריים: אזור שאותו ניתן לארגן לסידורי ישיבה שונים – שורות של כסאות להרצאה, או בישיבה סביב שולחנות עגולים בדומה לבית קפה. חלק זה פונה אל החזית הנפתחת אל החוץ.

.

ברצועה הסמוכה לדופן הפנימית קבעה כרמי שורה של שלושה או ארבעה תאים חזרתיים (שאפשרו לשלב בהם את עמודי הבניין שהוכתבו לה). כל אחד מאותם תאים אורגן ועוצב כמו סלון קטן – ספות עמוקות המעוצבות ברצף ועוטפות משלושה עברים שולחן קפה.

.

כעת האולם מאורגן לשולחנות עגולים כפי שהופיע בתכנית של כרמלה כרמי מלפני 30 שנה

.

תאי הישיבה הקבועים עוצבו כמו סלון קטן

.

נראה כמו חדש הודות לתחזוקה מעולה לאורך שנים. כרמי הופתעה לגלות כי למעלה משלושים שנה לאחר שבוצעה העבודה, כי היא הושלמה על פי תכניותיה ולא רק זאת אלא השתמרה היטב. הספות אמנם נראה שחודשו ושולחנות הקפה המקוריים שעיצבה כרמי הוחלפו בשולחנות גנריים, ועם זאת עדיין ניתן להתרשם עד כמה העיצוב נותר במצבו המקורי ונראה כמו חדש. 

.

.

(1)

החל משנות ה-70 שינו חדרי האוכל בקיבוצים את פניהם באופן משמעותי. לבד מהרחבתם שולבו בהם גם שימושים ציבוריים שעד אז היו נפרדים מבניין חדר האוכל – משרדים, מועדון, כל-בו וכדומה. על התפתחותו של חדר האוכל בשער העמקים כתבתי בהרחבה כאן, אלא שבשעתו לא הענקתי תשומת לב למועדון ששכן בקומה התחתונה של הבניין. אך קודם שארחיב על המועדון, אזכיר בקצרה את קורות חדר האוכל:

בתכנון והרחבת חדר האוכל היו מעורבים לא פחות משלושה אדריכלים, כשכל אדריכל בתקופתו תכנן והרחיב את הבניין בהתאם לגישתו, וכמעט ללא כל התחשבות באופי הבניין הקיים. כתוצאה מכך נוצר בניין המשלב סגנונות שונים שמשקפים את תקופות הבנייה – החל מטיח לבן ומבנה תיבתי שאפיין את התקופה המוקדמת של שנות ה-40 (מהנדס יוסף אידלמן, 1940), המשיכו לבטון ובלוקים בשנות ה-60 (אדריכל מנחם באר, 1960) ולבסוף סיימו עם חיפוי שפריץ בשנות ה-80 (אדריכל דן פלג, 1985).

במסגרת ההרחבה שבוצעה ב-1985 נקבע מיקומו של מועדון חדש לשירות החברים בקומה התחתונה. עד אז שכן המועדון במבנה נפרד שניצב היה בסמוך לחדר האוכל – שם הותקן בשעתו הטלפון הציבוריה ראשון בקיבוץ וגם הטלויזיה הראשונה, קודם שנקלטו בכל בתי החברים (המבנה נהרס ב-2008).

אדריכל ההרחבה וחבר הקיבוץ, דן פלג (2009-1937), היה זה שהזמין את אדריכלית הפנים כרמלה כרמי לערוך את תכנון הפנים למועדון והוא גם זה שליווה את התכנון והביצוע. ההיכרות בין השניים החלה זמן קצר קודם לכן כשכרמי עיצבה את פנים כפר הנוער שוחר מדע שהוקם בתכנונו במכון ויצמן למדע ברחובות. בשער העמקים היתה העבודה האחרונה שתכננה כרמי בקיבוצים, פרק קטן ביצירתה העניפה. למעט המועדון שבשער העמקים תכננה גם את המועדון בקיבוץ נען וכן את חדר האוכל שבקיבוץ רוחמה. חדר זיכרון שתכננה לקיבוץ צובה לא בוצע.

ההיכרות של כרמי עם ההתיישבות השיתופית היתה אינטימית, היות ועם סיום לימודי התיכון התגייסה לנח"ל ויחד עם חבריה לגרעין הצטרפה תחילה לדגניה א' שעל שפת הכנרת ולאחר מכן לקיבוץ חצרים שבמרכז הנגב. "במשך כמעט שנתיים עבדתי בנוי ובגלל החום והמחסור במים שעות העבודה היו מארבע לפנות בוקר ועד לשמונה בבוקר ולאחר מכן מארבע ועד שמונה בערב. בקורס שהכשיר אותה לעבודה בנוי הכירה את עדה כרמי שאף היא השתתפה בקורס, והיא זו שהכירה לה את אחיה ומי שהיה בעלה לעתיד – האדריכל רם כרמי.

מדוע לא נותרת בקיבוץ? "כבר אז רציתי ללמוד אדריכלות פנים וידעתי שלא יתנו לי ללכת ללמוד את התחום, מפני שהוא לא היה מספיק רווחי. גם הלינה המשותפת בבתי ילדים לא היתה מקובלת עלי".

.

2012: אירוע במועדון בהשתתפות יורם טהרלב (באדיבות ארכיון שער העמקים)

.

2019: אירוע בהשתתפות דויד גרוסמן (באידבות ארכיון שער העמקים, צילום: בועז לניר)

.

.

(2)

את מלאכת תכנון המועדון החלה כרמי ב-1984. האולם שיועד למועדון נקבע בחלקו המזרחי של בניין חדר האוכל. האולם היה מקושר עם מבואה אל אזור תאי הדואר ופנה אל רחבה חיצונית שממנה נשקפה הכניסה לקיבוץ. עבודת העיצוב כללה את מבואת הכניסה וכן את אולם המועדון עצמו.

ייעודו המקורי והעיקרי של מועדון בקיבוץ הוא מקום מפגש חברתי, שבו מתכנסים החברים לאחר ארוחת הערב. יסודו בתקופה שקדמה לכניסת הטלויזיה לדירות החברים וגם הלינה המשותפת הותירה לחברים זמן פנוי. במועדון ניתן היה לשוחח עם חברים, לקרוא עיתונים ומגזינים להם היה מנוי לקיבוץ, לשחק במשחקי לוח שונים, להאזין לרדיו, לשתות קפה או תה ולאכול פרוסת עוגה לסיום היום. המועדון תוכנן כסלון גדול, אך בגלל גודלו התקשו מעצביו ליצור אווירה אינטימית. עם כניסת הטלויזיה לחדרי החברים וביטול הלינה המשותפת הגיע גם קיצם של המועדונים במתכונתם המקורית.

כנהוג, הכיל המועדון אזור ישיבה רב-תכליתי וכן דלפק שנועד בעיקר להגשת שתיה חמה. אלא שהודות לשאיפות בשער העמקים, היה המועדון מרווח ומשוכלל יותר מהמועדון הטיפוסי שנבנה לרוב בקיבוצים. כאן הוקם גם מטבח מיוחד בעורף הדלפק, והאולם הרחב איפשר להקים אזור ישיבה קבוע, במה שנועדה לשמש אזור ישיבה מוגבה מעט וגם נועדה לאירועים כמו הרצאות או תזמורת קטנה (הבמה שתוכננה לא הוקמה).

באוסף של כרמי שמורות חמש תכניות למועדון, כולן תוכננו על פי אותה גישה, אך אף אחת מהן היא לא התכנית שנבחרה לביצוע. בכולן נחלק האולם לשני אזורים מרכזיים: עיקר שטח האולם שאותו ניתן לארגן לסידורי ישיבה שונים – שורות של כסאות להרצאה, או בישיבה סביב שולחנות עגולים בדומה לבית קפה. חלק זה פונה אל החזית הנפתחת אל החוץ. ברצועה הסמוכה לדופן הפנימית קבעה כרמי שורה של שלושה או ארבעה תאים חזרתיים (שאפשרו לשלב בהם את עמודי הבניין שהוכתבו לה). כל אחד מאותם תאים אורגן ועוצב כמו סלון קטן – ספות עמוקות המעוצבות ברצף ועוטפות משלושה עברים שולחן קפה. פתחי מיזוג האויר משולבים בין המושבים, כמו גם צמחייה שנועדה להוסיף ירק לסביבה הבנויה ומחיצות אורגניות בין אזורי הישיבה.

.

.

1984: חלופה לפריסת הריהוט הארעי והקבוע באולם – משמאל סידור להרצאה הפונה לבמה ומשמאל תאי הישיבה בגרסה מעוגלת (באדיבות כרמלה כרמי)

.

1984: ארגון הישיבה סביב לשולחנות עגולים (באדיבות כרמלה כרמי)

.

1984: עיצוב שונה לתאים, אך גם זה לא בוצע. התכנית הסופית לא נמצאה באוסף של כרמי (באדיבות כרמלה כרמי)

.

.

(3)

"מעטפת החלל תמיד היתה חשובה לי", מספרת כרמי. לבד מהתא הסלוני החזרתי, השתמשה כרמי בסרגלי עץ שחזרו והופיעו בדופן העורפית של אותם תאים והמשיכו בהתעגלות רציפה אל התקרה. אלמנט זה חזר והופיע בכמה עבודות נוספות שעיצבה כרמי. באזור התאים פרוסים הסרגלים בצפיפות, בעוד שבחלקו השני והעיקרי של האולם הם מרווחים יותר, כשבמרווחים שילבה כרמי בידוד אקוסטי.

סרגלי עץ אלה עשויים מעץ אורן קנדי, שאותו העדיפה כרמי בשעתו הודות לכך שלא היו בו עיניים והיה לו גוון אדמדם (בשנים מאוחרות יותר כשההיצע התרחב, העדיפה להשתמש בעץ בוק). כרמי מדגישה בשיחתנו את חיבתה לשימוש בעץ, "החומר הזה הוא אהבת חיי", היא מודה.

בעיצוב התאים ניתן להתרשם מתשומת הלב שהעניקה כרמי לפרטים. כך למשל: השילוב של הצמחייה בכמה נקודות בכל תא. הגריל של פתח יניקת האוויר של מערכת מיזוג האוויר משולב בין הספות, תאורת פלורסנטים נסתרת משולבת בתקרת סרגלי העץ כמו גם בפסים הבהירים שמפרידים בין התאים. הצוקל השקוע מעניק תחושת ריחוף לרהיט הכבד, מאפשר תנועה נוחה עם הרגליים ובעיקר מונע בלייה של החומר בעת שטיפת הרצפה. "לכל סט תכניות הייתי מצרפת מפרט טכני שכלל את כל ההנחיות לביצוע והתייחס לחומרים, מידות ושיטת הרכבה", מספרת כרמי.

.

1988: עיצוב פינת ישיבה (באדיבות כרמלה כרמי)

.

1988: מפרט (באדיבות כרמלה כרמי)

.

1986: תכנית תקרת העץ (באדיבות כרמלה כרמי)

.

עבודות אחרות שעיצבה כרמלה כרמי ובהן היא טיפלה באופן דומה בתקרה (אף אחד מעיצובים אלה לא שרד):

.

מימין: נישות המתנה במכון מור, רחוב ז'בוטינסקי, בני ברק, 1973 (צילום: ג'ודי וקני לסטר), משמאל: סניף בנק לאומי, בניין הדר דפנה, שדרות שאול המלך, תל אביב, 1964 (צילום: פאול גרוס)

.

מימין: אזור הסבה בדיור מוגן "מגדלי הים התיכון" בבת ים, 1984 (צילום: טל כרמי לוי), משמאל: משרדי חברת נשר מלט, רחוב בן יהודה 99, תל אביב, 1973 (צילום: ג'ודי וקני לסטר)

.

.

(4)

ריצוף האולם הורכב ממרצפות טראצו בהירות שכרמי לא מצליחה לזכור אם הן היו בחירה שלה או של אדריכל הבניין. מרצפות תקופתיות אלה הן הבחירה המתאימה לאולם ויוצרות מעין טקסטורה למשטח הרצפה הגדול. רצפת פרוצלן שבה נהוג להשתמש כיום יוצרת משטחים סתמיים.

היא זוכרת כי באופן חריג ובשונה משאר עבודות העיצוב שביצעה לאורך שישה עשורים של עשייה, את העבודה בשער העמקים היא לא השלימה. "הם חשבו שהם לא צריכים אותי לביצוע ולכן לא ליוויתי את שלבי הביצוע והגמר. זה הרי הבייבי שלי והם לקחו אותו ונעלמו. זה מבייש".

סיום הקמת המועדון שתוכנן להתקיים יחד עם השלמת הרחבת חדר האוכל ב-1985, שנת היובל לקיבוץ, התעכבה בגלל קשיים כלכליים שפקדו את הקיבוץ. בקושי הצליחו לסיים את חדר האוכל, והאולם שיועד למועדון נותר ריק במשך שש שנים עד שהתקבלה תרומה משתי משפחות מאיטליה וגורמים נוספים.

.

(5)

פתיחת המועדון החדש בערב ראש השנה החדשה ב-1991 היתה בתקופה של דעיכה חברתית בקיבוץ. עם זאת, בנצי כהנים שהתנדב לנהל את המועדון דאג שתתקיים בו פעילות ארבע או חמש פעמים בשבוע – הרצאות, שעות סיפור לילדים, התכנסויות וגם מפגש חברתי. כאן נערכו ועדיין נערכים אסיפות החברים וגם הנהלת חברת כרומגן שייסד הקיבוץ (וכיום החברה בבעלות איטלקית) מקיימת כאן את ישיבות המליאה. עד היום אחת לשבועיים בימי שישי בתום ארוחת הערב נפגשים חברי הקיבוץ עם ילדיהם במועדון למשחק או לשיחה, לשתייה חמה וקינוח. לבד מאירועים קהילתיים מושכר המועדון לאירועים פרטיים כמו בריתות, בר-מצוות וחתונות, כשלבד מהשימוש באולם נעשה שימוש ברחבה ובמדשאה שבחזית.

כ-120 איש יכולים להתכנס באולם ללא תחושת צפיפות. בתאי הישיבה שאותם כהנים מכנה "כוכים", הוא מספר שמצא שמשפחות נוהגות להסתופף בהן יחד באופן מלוכד, ולעומת זאת הוא נלחם בהורים שאפשרו לילדיהם לטפס על הספות וללכלך אותן. גופי התאורה באזור התאים היו עוצמתיים מידי, ולכן דאגו להחליף אותם בתאורה רגועה יותר. על תקרת העץ שהוא אהב במיוחד דאג כהנים לשמור כמו גם אלה שבאו אחריו. גם עינת רון שמנהלת כיום את המועדון מספרת עד כמה היא אוהבת את המקום ודואגת לו. היא משתפת שבתקופה הקרובה תוחלף תאורת הפלורסנטים בתאורת לדים כמו גם מערכת הרמקולים, וגם משטחי הפורמייקה הלבנים שחוצצים בין תאי הישיבה יוחלפו בחומר וצבע אחר "עכשווי יותר".

"גם אז וגם היום הקיבוץ תקצב את המועדון בתקציבים יחסית נאים ואלה שמנהלים את המקום הם בעלי יכולות ששומרים עליו ועל הפעילות שבו", מספר כהנים. ב-1993 הופרט הקיבוץ ואת כהנים החליף חבר אחר שבמסגרת ההפרטה זכה בשכר לעבודתו.

.

.

.

(6)

כרמי הופתעה לגלות עכשיו, למעלה מ-30 שנה לאחר שבוצעה העבודה, כי היא הושלמה על פי תכניותיה ולא רק זאת אלא השתמרה היטב. הספות אמנם נראה שחודשו ושולחנות הקפה המקוריים הוחלפו בשולחנות גנריים, ועם זאת עדיין ניתן להתרשם עד כמה העיצוב נותר במצבו המקורי ונראה כמו חדש.

"זו מחמאה נהדרת לגלות שהמועדון נשמר עד היום באופן יוצא מן הכלל ועוד במקום ציבורי. מרגש לגלות עבודת עץ בת 32 שנה שנשמרה כך ובפרט במקום ציבורי. אני מרגישה שהם אוהבים את המקום הזה, כך שומרים על מקום שיש אליו יחס חיובי וטוב".

.

כרמלה כרמי בביתה (צילום: רוני הרמן)

.

.

(7)

כרמלה כרמי לבית רובין נולדה ב-1936, שלוש שנים לאחר שהוריה היגרו לארץ מפולין ובחרו להתיישב בחיפה. את הכשרתה המקצועית כאדריכל פנים רכשה בלונדון ועם גמר לימודיה ושובה לארץ, נישאה לאדריכל רם כרמי ועבדה במשרד שבו היה שותף בעלה עם אביו דב כרמי וצבי מלצר. לאחר שנים אחדות עברה לעבוד במשרדם של אדריכלי הפנים דורה גד ואריה נוי וב-1968 החלה לעבוד באופן עצמאי עד לפרישתה לפני עשר שנים.

לאורך השנים תכננה במגוון של תחומים כמו מסחר, שירותים, מלונאות, משרדים וכן בתים, דירות, מעונות סטודנטים ודיור מוגן, פרויקטים קטנים וגם כאלה גדולים. בין עבודותיה הבולטות ניתן לציין שלושה מלונות בטנזניה שבאפריקה (1978), חנות משכית בתל אביב (1985), בית הספר ללימודי השואה ביד ושם בירושלים (1997) ובית המשפט בבאר שבע (1999).

בעת נישואיה לרם כרמי, בשנות ה-60 וה-70, שיתפה עמו פעולה כאדריכלית פנים בעבודות כמו התחנה המרכזית החדשה, תיאטרון הקאמרי, מעונות סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון וגם בסניף בנק לאומי בבית הדר בתל אביב. כרמי גם עיצבה את דירתם המשותפת וכן את דירתה של אמו של כרמי וזהו אחד החלקים היותר מעוררי עניין בספר.

לפני חודשים ספורים פרסמה כרמי את הספר "האדריכלות שבפנים" שיצא לאור על ידי המרכז לחקר המורשת הבנויה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בסדרת עדות. במהלך הספר העשיר בתצלומים, בשרטוטים וברישומים מקוריים מעשה ידיה, מספרת כרמי על עבודותיה כמו גם פורסת את תפיסת עולמה העיצובית. "ההבדל בין אדריכל פנים למעצב פנים הוא בידע וביכולת של אדריכל הפנים לתכנן את חללי הפנים מתוך תפיסה והבנה חללית", כותבת כרמי בספרה, "בבקיאותו ובהתייחסותו לכל הנושאים והסוגיות התיאורטיים שהם ממהות החשיבה האדריכלית".

זהו ספר ייחודי שעוסק בעיצוב פנים, תחום שלרוב לא זוכה להתייחסות רצינית מצד כותבים וחוקרים. במהלכו ניתנת "הזדמנות להתבונן בשינויים באורחות החיים, במרחב החברתי ובתרבות הישראלית מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 ולאורך כל שנות פעילותה המקצועית [של כרמי] עד ראשית שנות האלפיים", כותבת ד"ר שני שילה בהקדמה לספר. כאמור, עם חלוף השנים נעלמים העיצובים ומוחלפים בכאלה חדשים שגם הם נהרסים עד מהרה ושוב מוחלפים והספר מהווה עדות יחידה ליצירה ענפה.

.

כרמלה כרמי: האדריכלות שבפנים

.

"זו מחמאה נהדרת לגלות שהמועדון נשמר עד היום באופן יוצא מן הכלל ועוד במקום ציבורי", מספרת כרמי. "מרגש לגלות עבודת עץ בת 38 שנה שנשמרה כך ובפרט במקום ציבורי. אני מרגישה שהם אוהבים את המקום הזה, כך שומרים על מקום שיש אליו יחס חיובי וטוב".

.

"מעטפת החלל תמיד היתה חשובה לי", מספרת כרמי. לבד מהתא הסלוני החזרתי, השתמשה כרמי בסרגלי עץ שחזרו והופיעו בדופן העורפית של אותם תאים והמשיכו בהתעגלות רציפה אל התקרה.

.

בעיצוב התאים ניתן להתרשם מתשומת הלב שהעניקה כרמי לפרטים. כך למשל: השילוב של הצמחייה בכמה נקודות בכל תא. הגריל של פתח יניקת האוויר של מערכת מיזוג האוויר משולב בין הספות, תאורת פלורסנטים נסתרת משולבת בתקרת סרגלי העץ כמו גם בפסים הבהירים שמפרידים בין התאים.

.

הצוקל השקוע מעניק תחושת ריחוף לרהיט הכבד, מאפשר תנועה נוחה עם הרגלים ובעיקר מונע בלייה של החומר בעת שטיפת הרצפה. "לכל סט תכניות הייתי מצרפת מפרט טכני שכלל את כל ההנחיות לביצוע והתייחס לחומרים, מידות ושיטת הרכבה", מספרת כרמי.

.

כרמלה כרמי היתה חברת גרעין נח"ל בקיבוץ חצרים. מדוע לא נותרת בקיבוץ? "כבר אז רציתי ללמוד אדריכלות פנים וידעתי שלא יתנו לי ללכת ללמוד את התחום מפני שהוא לא היה מספיק רווחי. גם הלינה המשותפת בבתי הילדים לא היתה מקובלת עלי".

.

2012: המועדון מלא בחברים במהלך אירוע בהשתתפות יורם טהרלב (באדיבות ארכיון שער העמקים)

.

ריצוף האולם הורכב ממרצפות טראצו בהירות שכרמי לא מצליחה לזכור אם הן היו בחירה שלה או של אדריכל הבניין. מרצפות תקופתיות אלה הן הבחירה המתאימה לאולם ויוצרות מעין טקסטורה למשטח הרצפה הגדול. רצפת פרוצלן שבה נהוג להשתמש כיום יוצרת משטחים סתמיים.

.

דלפק כזה התקינו בכל מועדון לחבר בקיבוץ, אלא שכאן יש גם מטבח בעורף שיועד רק לשירות המועדון (בנוסף למטבח הגדול של חדר האוכל שבקומה העליונה)

.

ובינתיים בחדר האוכל שבקומה העליונה:

.

חדר האוכל

.

בסמוך לאולם האוכל פועל "טעמי הבית" עסק מצליח וותיק למכירת אוכל מוכן מתוצרת מקומית:

.

טעמי הבית

.

לשבת

.

חלון אחורי

.

בכניסה הוותיקה לחדר האוכל מצוי פסיפס מ-1960 שיצר אברהם עמרי, חבר הקיבוץ שתאר כאן את שבעת המינים.

.

תודה לאדר' עדי חיימוביץ'-אדניה, בנצי כהנים, ד"ר אוריָן שחר ועינת רון.

★

שיר לסיום:

.

★