סיבוב בשתי תערוכות בגלריה שבשער העמקים

שלושה דברים אהובים עלי בכל סיבוב בגלריה שבקיבוץ שער העמקים: הסביבה – תמיד יש משהו שטרם ראיתי בסביבה. הגלריה – מבנה יוצא דופן עטוף בסגרפיטו צבעוני וכולל שני אולמות תצוגה שונים ואינטימיים. התערוכות – חלקן של אמנים אורחים וחלקן של אומנים מקומיים כשהמשותף לכולם היא המעורבות במקום.

בימים אלה מוצגות כאן שתי תערוכות: האחת מוקדשת ליצירתו של הלל לוטקין, יליד דרום-אפריקה וכיום חבר קיבוץ הסוללים, מעצב גראפי שמתמחה בעיצוב תערוכות. התערוכה השניה מציגה את יצירתו של בצלאל ירדני, יליד קבוצת כנרת שמתגורר ביישוב נופית הסמוך ומאז שיצא לגמלאות מקדיש את זמנו לבניית דגמים מעץ של כלי רכב ועבודה.

אלה תערוכות שמספרות סיפור חיים ומייצגות ערכים של עבודה וחריצות יפה. הן מלאות באנושיות, ממש כמו הגלריה שמארחת אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

שער העמקים

.

הגלריה שוכנת על התפר שבין אזור המגורים ומבני המשק

.

1976: חזיתות מערב ודרום כוסו בסגרפיטו צבעוני כמו גם החזית המזרחית מעשה ידי אברהם עמרי (ארכיון שער העמקים)

.

.

1976: חזית הבניין המערבית המכוסה סגרפיטו והחזית הצפונית שבה נקבעה הכניסה מבע למסכי זכוכית הנמתחים לכל גובה ורוחב החזית, כשגשר בטון מקשר אל הכניסה (ארכיון שער העמקים)

.

.

(1) הגלריה

בשער העמקים פעל האמן אברהם עמרי (2009-1914) שבדומה לעמיתיו בכמה קיבוצים אחרים, גם הוא זכה לקבל את אישור החברים להקים לו סטודיו ייעודי שיתאים לצרכיו. את חזיתות המבנה שנחנך ב-1976 עיטר עמרי בסגרפיטו צבעוני שחיזק את מעמדו של המבנה כמוקד רבותי וחברתי מרכזי.

אברהם עמרי נולד ב-1914 בסרייבו בשם וילהלם גאורג שטיינדלר (Wilhelm Georg Steindler). כבר בילדותו היו ציירים מושא להערצתו. בעיירה טוזלה שבה גדל, התרשם במיוחד מצייר מקומי איסמט מוז'ינוביץ (Mujezinović) ובנעוריו למד ציור באופן פרטי. בגיל 20 ולאחר שירות צבאי בצבא היוגוסלבי, היגר לארץ והצטרף לחברי גרעין השומר-הצעיר היוגוסלבי שייסד את קיבוץ שער העמקים (הוריו היגרו גם הם זמן קצר לאחר מכן). עם המעבר לארץ מצא לנכון לעברת את שמו כפי שנהוג היה אז, ובחר בשמו של אחד ממלכי ישראל.

לקראת המעבר לארץ וגם בשנים הראשונות בקיבוץ, נמנעה ממנו היצירה. כך סיפר בזכרונותיו: "בשנות נעוריי בקן השומר הצעיר בבלגראד, הפעילות בתנועה היתה סופגת את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים ותובעת מחבריה לזנוח את כל התחביבים. כך עשיתי אז וכזה גם היה הלך המחשבה בשנים הראשונות של ההתיישבות החלוצית בארץ, כשקידום המשק היה הרעיון המוביל שעל מזבחו היינו מצווים להקריב אל כל 'חולשותינו' הפרטיות. אבל כנראה שאת הדחף ליצירה אמנותית, אי-אפשר לדכא עד הסוף לאורך ימים".

"לא היה ענף שלא עברתי בו: עבדתי כעגלון, כאורוותן וגם כחצרן הקיבוץ, לא התרחקתי משום עבודה ובסופו של סבב הענפים נכנסתי לעבוד בענף המספוא, שם התייצבתי, התמקצעתי ועבדתי בענף זה 10 שנים", כתב בזכרונותיו. "שיוויון ערך העבודה היה טבוע בי עמוק וחזק, גם כשהיה צריך לנקות את בית השימוש היחיד שהיה לכל חברי הקיבוץ".

כמו אמנים רבים אחרים שפעלו בקיבוצים, עמרי לא זכה בהכשרה אמנותית רציפה. הוא למד קורסים קצרים אצל מרסל ינקו ויוחנן סימון שהשפעתם ניכרה על עבודתו. ב-1940 הצטרף לאגודת האמנים של הקיבוץ הארצי וב-1964 התקבל כחבר באגודת האמנים הארצית. כשרונו ויצירתו זכו להערכה, הן מצד חבריו לקיבוץ והן מצד הממסד. הוא תרם מכשרונו ליצירת קישוטים לחגים, כרזות פוליטיות, מודעות וקישוט בבתי ילדים. החברים סייעו לו להקדיש את זמנו לאמנות וגם ללמד את ילדי וחברי הקיבוץ ציור ויצירה. בשלב מאוחר העמידו לרשותו את התקציב והקרקע הנדרשים לצורך הקמת הסטודיו. ב-1980 זכה בפרס הרמן שטרוק.

"אחת המגמות החשובות עבורי כצייר, המתיימר לשרת את החברה בה הוא חי, היו ציורי קיר בטכניקות שונות, כמו סגרפיטו (חריטה בשכבות טיח בגוונים שונים), פסיפס, קרמיקה וכו'", כתב בזכרונותיו. "לצערי הביקוש אף פעם לא סיפק את נכונותי ליצור ולקשט מבנים ציבוריים ואף דירות חברים". ברחבי הקיבוץ ניתן למצוא עבודות רבות שיצר עמרי בחזיתות המבנים. סגרפיטו הוא שילב בחזיתות טחנת הקמח, בית הקירור, בריכת השחייה, בתי מגורים, הגנון והמדגרה וכן פסיפס שמקבל את פני הבאים בשערי חדר האוכל ובבית הקברות. עבודות סגרפיטו נוספות יצר עמרי בחברת הילדים בקיבוץ חורשים, בחדר האוכל בקיבוץ ניר יצחק (נהרס) ובסניף בנק לאומי ברחוב שאול המלך 81 בבית שאן. עבודות סגרפיטו רבות נוספות הוא יצר על קירות בתי ספר בעיירות פיתוח. פסיפסים יצר בבית ספר שדה באילת ובבית הכנסת בשכונת אלרואי שבקרית טבעון (נהרס).

.

1976: חזית מזרחית (ארכיון שער העמקים)

.

1973: חזיתות המבנה (צילום: אורן עמרי)

.

.

עד שקיבל לידיו את מבנה הסטודיו, יצר עמרי בחדרים שונים ברחבי הקיבוץ, אלא שהוא ביקש לעצמו מבנה של קבע, שיתאים לצרכי היצירה וכן כזה שבו יוכל להציג את עבודותיו, לשכן את ספריית האמנות שצבר בקיבוץ ומקום לארח בו סוג של סלון תרבות מקומי. לבסוף אישר הקיבוץ את הקמת המבנה. התכנון החל ב-1973 וחנוכתו נערכה בפסח 1976 במיקום מרכזי – בין הכניסה לקיבוץ וחדר האוכל שבמערב ובין הדשא הגדול ואולם הספורט שבמזרח. בתכנון המבנה סייע לו חברו – ראובן דורון שהיה רכז הבניין בקיבוץ והוא זה שערך והגיש את התכנית לבניין.

המבנה בעל הגג המשופע ניצל את הבדלי הגובה הטבעיים. הכניסה אל קומתו העליונה והעיקרית מקושרת אל השביל באמצעות גשר. בקומה זו היה אולם אחד רחב ידיים שהתפרס על פני 80 מ"ר וכלל פתחים רחבים בעיקר לכיוון צפון, הכיוון דרכו חודר למבנה אור נעים ונוח לציור לכל אורך שעות היום. בחזיתות מזרח ומערב נקבעו חלונות צנועים יותר ובדרום נותרה החזית אטומה. בקומה התחתונה הוקם חדר קטן ובודד בשטח של 20 מ"ר ושאר השטח נותר מפולש. ב-1980 בחר עמרי לסגור חלק משטח קומת העמודים באמצעות הפרס הכספי שבו זכה בפרס שטרוק, אך עדיין שמר על חלק מהשטח הפתוח והותיר מרווח למעבר בין שני החדרים שנוצרו.

"אני מברך את כל הנוכחים בברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הגדול הזה, אולי מהגדולים בחיי מאז קיומו של הקיבוץ הזה", פתח עמרי את דבריו בטקס חנוכת הסטודיו שהתקיים בפסח של שנת 1976. "כמו כל פרט, גם הקיבוץ אסור לו לנוח על זרי הדפנה של העבר והוא חייב להוכיח את עצמו מדי פעם בכיבושים נוספים בשטח הכלכלי, החברתי והתרבותי". עמרי הדגיש כי אין פה מבנה לשירותו האישי אלא של הקבוצה כולה – "אני אעשה כמיטב יכולתי שהמפעל הנאה הזה לא ישמש אותי אישית בלבד, אלא שיהיה יחד עם ספרית האמנות מוקד פעיל של כל שוחרי אמנות הציור בקיבוץ".

.

1979: הסטודיו של אברהם עמרי הכיל ספריית אמנות עשירה וסלון שבו התכנסה הבוהמה המקומית (ארכיון שער העמקים)

.

1981: אברהם עמרי מצייר בסטודיו (ארכיון שער העמקים)

.

.

שנות ה-80 היו לעמרי שנים של אובדן. ב-1980 נפטרה בתו תמנע, אחריה רעייתו נינה וב-1988 ניפטר בנו איתן. האובדן הוביל אותו לשנות את סגנונו: "כשבן-אדם נכנס לגלריה שלי, בולטים לעיניו מיד סגנונות שונים של תמונות לאורך הקירות", כתב בזכרונותיו. "במשך השנים התלבטתי רבות על דרך הביטוי שלי, תוך הצמדות לפיגורטיביות, שבה דגלתי גם באופן עיוני. אבל לאחר שפקדו אותי אסונות משפחתיים שלא יכלו שלא להשתקף ביצירתי, עברתי לאבסטרקט שאיפשר לי לתת פורקן מה לדיכאונותיי, מבלי להיחשף לכלל".

בשנת 2000 נחלש עמרי והפסיק ליצור בסטודיו שהוסב למשרדים של חברת בנייה. לצורך השימוש החדש נערכו שינויים פנימיים, אך חזיתות המבנה נותרו מרהיבות בדיוק כפי שעוצבו 25 שנה קודם לכן. ב-2009 נפטר עמרי בגיל 96.

חיים חדשים למבנה ניתנו לו ב-2016 לאחר שנכדו של עמרי, אורן עמרי, החליט יחד עם שותפים להשיב את המבנה לייעודו המקורי כגלריה ומוקד אמנות בשער העמקים. היוזמה להקמת "גלריה העמקים" זכתה לתמיכת הקיבוץ והמועצה האזורית זבולון והמבנה עבר חידוש והתאמה לשימוש החדש-ישן. בגלריה מוצגות תערוכות מתחלפות כשאלה מתמקדות בעיקר באמני הקיבוץ והסביבה וחלקן מזמינות אמנים מן החוץ. אוצרת הגלריה היא עינת סיני פסטרנק, חברת הקיבוץ.

.

גשר קטן מוביל אל פתח הכניסה לגלריה שקבוע בחזית הצפונית של המבנה. במרכז החזית פסיפס שיצר האמן ומתחיו הקדשה לרעייתו, בתו ובנו שנפטרו עוד בחייו

.

בקומה העליונה שבה שכן הסטודיו והסלון התרבותי של אברהם עמרי מוצגת תערוכתו של הלל לוטקין, חבר קיבוץ הסוללים

.

.

(2) התערוכות

במשך עשרות שנים עסק הלל לוטקין (נולד ב-1941) בעיצוב תערוכות לחברות מסחריות. במקביל עסק ברישום וגם בנגינת ג'אז. התערוכה שהוא מציג היא חלון ראווה לעולמו היצירתי, המשלבת גם התבוננות רטרוספקטיבית. חטיבה אחת מציגה קולאז'ים המוקדשים לידיעות ואירועים מהמאות שעברו ונראות כמו מיניאטורות ללוחות תצוגה לתערוכה היסטורית. החטיבה הבאה מציגה מבחר מביתני התערוכות שעיצב והקים בעיקר בשנים האחרונות. בהמשך, מוצגות חטיבות שבהן המישור האמנותי משמעותי יותר ועם זאת ניתן למצוא בהן הקשרים ביוגרפיים – אם זה להגירה (לוטקין היגר לישראל מדרום אפריקה), לרישום וגרפיקה וחיפוש אחר טכנולוגיות שונות של יצירה.

בתערוכה בולט השימוש בנייר ובדפוס. לוטקין מתמודד עם הנייר באופנים שונים – קולאז'ים, הדפסים, רישומים, צילומים ועוד. באופן זה התערוכה לא רק מספרת את סיפורו של אדם, אלא גם מציגה את יכולותיו והישגיו.

העץ הוא הכוכב של התערוכה השנייה שמוצגת במקביל בגלריה. בתערוכה שבקומה התחתונה, מציג בצלאל ירדני (נולד ב-1943), דגמים של רכבי עבודה בעיקר וגם מתקני-משחק – כולם עשויים מחלקי עץ שליקט מחלקי ריהוט ישנים שאינם עוד בשימוש. בתו של ירדני מתגוררת עם משפחתה בשער העמקים, כאן הוא עובד בנגריה עם חותנו ויוצר להנאתו את אותן יצירות מיוחדות.

.

"היה חשוב לי להשמיע שני קולות – אחד עובד עם נייר ואחר עובד עם עץ, כל אחד מהם לוקח חומר גלם ובאמצעות טכנולוגיות שונות ומגוונות הם נותנים לחומר מופעים חדשים", מספרת עינת סיני פסטרנק שאוצרת ומנהלת את הגלריה, ובעצמה חברת הקיבוץ. "ליצירתיות אין גיל, לוטקין ובצלאל הם שניהם בני למעלה משמונים שנה ועם אנרגיות וסקרנות של בני שמונה-עשרה".

קהל היעד של התערוכות, כך לפי סיני פסטרנק, הם בעיקר ילדים "כי אני חושבת כאמא, מורה לאמנות ואמנית, שחשוב לחשוף את דור העתיד לחריצות ולעבודה עם חומרים שהוא נושא שהולך ומתרחק מאתנו". היא דואגת שכל ילדי הקיבוץ יבקרו בכל אחת מהתערוכות שמוצגות בגלריה. אלה הדרכות קצרות של 20 דקות, בהתאם לרמת הקשב, הן אינן כוללות פעילות, אלא מוקדשות להתבוננות ולדיאלוג. בעת הסיבוב בגלריה בדיוק השלימו ילדי כתה א' הדרכה בתערוכות.

.

שתי התערוכות תינעלנה ב-18.2. אחריהם תוצג תערוכה שגם בה יחלקו שני אמנים את הגלריה – יורם אפק מפרדס חנה וראניה עקל מכפר-קרע, שניהם אמנים פעילים בחברה. ניתן להתעדכן על התערוכות, שעות הפתיחה וטלפון לתיאום ביקור בדף הפיסבוק של גלריה העמקים.

.

(3) לוטקין בגלריה העליונה:

.

מעל לפתח הכניסה בולטת יצירה מקורית של אברהם עמרי. כל השאר אלה עבודות של לוטקין

.

עבודתו של עמרי שמתנוססת מעל לפתח הכניסה היתה מוסתרת ומכוסה בלוחות גבס במשך שנים רבות ונחשפה רק עם שיפוץ המבנה והתאמתו לגלריה להצגת תערוכות

.

כבונה ביתני תערוכות הכין לוטקין דגם הכנה לתערוכה. עינת סיני פסטרנק שאצרה את התערוכה הציעה להציג את הדגם שמוצג לצד הכניסה

.

במשך עשרות שנים עסק הלל לוטקין (נולד ב-1941) בעיצוב תערוכות. במקביל עסק ברישום וגם בנגינת ג'אז. התערוכה שהוא מציג היא חלון ראווה לעולמו היצירתי, המשלבת גם התבוננות רטרוספקטיבית. 

.

חטיבה אחת מציגה קולאז'ים המוקדשים לידיעות ואירועים מהמאות שעברו ונראות כמו מיניאטורות ללוחות תצוגה בתערוכה היסטורית.

.

ירושלים בתש"ח

.

איפה הם והיכן אנחנו

.

החטיבה הבאה מציגה מבחר מביתני התערוכות שעיצב והקים בעיקר בשנים האחרונות. בהמשך, מוצגות חטיבות שבהן המישור האמנותי משמעותי יותר ועם זאת ניתן למצוא בהם הקשרים ביוגרפיים – אם זה להגירה (לוטקין היגר לישראל מדרום אפריקה), לרישום וגרפיקה וחיפוש אחר טכנולוגיות שונות של יצירה.

.

הדפס

.

צילום

.

גרפיקה

.

הדפס רישומים

.

על קרמיקה

.

(4) ירדני בגלריה התחתונה:

.

בתערוכה שבקומה התחתונה, מציג בצלאל ירדני (נולד ב-1943), דגמים של רכבי עבודה בעיקר וגם מתקני-משחק – כולם עשויים מחלקי עץ שליקט, בעיקר מחלקי ריהוט ישנים שאינם עוד בשימוש.

.

העץ הוא הכוכב של התערוכה

.

"את הפירוט הטכני לבננית הדגמים מקבל ירדני באמצעות תכניות עבודה מודפסות, אותן הוא רוכש דרך חברות המתמחות בנושא ואלה מהוות עבורו אתגר מחשבתי ופתח לתהליך יצירתי שמבקש פתרונות ואלתורים".

.

ג'יפ

.

בצלאל ירדני

.

סוף

.

בתו של ירדני מתגוררת עם משפחתה בשער העמקים, כאן הוא עובד בנגריה עם חותנו ויוצר להנאתו את אותן יצירות מיוחדות.

.

 "היה חשוב לי להשמיע שני קולות – אחד עובד עם נייר ואחר עובד עם עץ, כל אחד מהם לוקח חומר גלם ובאמצעות טכנולוגיות שונות ומגוונות הם נותנים לחומר מופעים חדשים", מספרת עינת סיני פסטרנק שאוצרת ומנהלת את הגלריה, ובעצמה חברת הקיבוץ.

.

"ליצירתיות אין גיל, לוטקין ובצלאל הם שניהם בני למעלה משמונים שנה ועם אנרגיות וסקרנות של בני שמונה-עשרה".

★

תודה לאדריכלית עדי חיימוביץ אדניה ועינת סיני פסטרנק

★

סיבובים אצל אמנים נוספים:

אריה סרטני

אלעד רוזן

אהרן כהנא

★

שיר לסיום:

.

★