סיבוב בבית בנדל בצמח בתכנון האדריכל ישראל גודוביץ

רשימה מספר 1,101

הגודל, הגובה והמורכבות של בית בנדל, אולם הספורט המרכזי של עמק הירדן, ומצבו העגום והשנוי במחלוקת הופכים אותו לאחד הפרויקטים המיוחדים שבהם הסתובבתי. מטפסים למעלה, מתרשמים מהמרפסות שנועדו לצופים ומגלים שיש עוד ועוד קומות. בהיבט הפונקציונלי האולם לא הצליח לשמור על מעמדו, אך בהיבט האדריכלי מדובר ביצירה יוצאת דופן המהווה חוליה ברצף עבודותיו של האדריכל ישראל גודוביץ.

כמו מרבית אולמות ההתכנסות בעמק (אולמות תרבות וחדרי אוכל) גם בית בנדל הוקם בעיצומה של מלחמת ההתשה, בין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת יום הכיפורים, לכן נדרש לפתרון ביטחוני שיגן על יושביו מפני ירי פגזים. לגודוביץ היה פתרון והוא יישם אותו. התקציב הנדיב שהועמד לרשותו אפשר לו להקים עוד ועוד גלריות לצפיה שכיום השיטוט באותם שטחים גדולים וריקים שמהם ניתן להשקיף אך בקושי על האולם, מזכיר תנועה ביצירה אדריכלית ניסיונית שבמועצה תוהים אם ראוי להרוס אותה לטובת מיזם שימושי יותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

310917322_6090798014283063_6876080196028610298_n

2022 (1977)

.

צילום מסך 2022-10-09 123056

צמח (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

20220209_140255

במקור היה הבניין בטון חשוף. ב-1990 חופה באריחי גרניט פורצלון בצבעי שחור ולבן וכיום הוא צבוע בשני גוונים – ירוק ואפור

.

WhatsApp Image 2022-10-10 at 23.15.53

1971: דגם הבניין (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

‏‏IMG_8663 - עותק

1973: בבנייה (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

‏‏IMG_8693 - עותק

1977: לקראת חנוכת הבניין (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

‏‏IMG_8647 - עותק

1977: במקור הותקנה תאורת לילה שהדגישה את נוכחות הבניין בסביבה (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

20220209_140429

חזית הבניין סימטרית והיא מורכבת ממערך הקורות והעמודים שיוצרים מלבן בתוך ריבוע. מגדלי המדרגות בולטים בכל אחת מארבע פינות האולם

.

20220209_143526

על דופן אחד ממגדלי המדרגות הותקן תבליט קרמיקה שיצר האמן אריק קורן (2017-1931) שבמקור היה מוצב על חזית גג אמפי צמח הסמוך

.

WhatsApp Image 2022-02-24 at 18.37.40

שנות ה-60: אמפי צמח עם הגג שבו שולבה יצירת אמנות שיצר אריק קורן מקיבוץ אשדות יעקב איחוד. ברקע הרי הגולן (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

20220615_181140

שנות ה-60: התבליט מתאר מחולות תחת השמש (אוסף אריק קורן)

.

20220209_140155

לבניין ישנם שני סוגי כניסות: אל האולם המרכזי שבקומתה קרקע (משמאל) ואל אולמות החוגים והמלתחות שבקומת המרתף (המדרגות שבהמשך)

.

20220209_140120

דלתות הכניסה לאולם נקבעו בסמוך לכל אחת מארבע פינות הבניין והן מעוצבות בעקבות תכנית הבניין: מבנה ריבועי השזור במבנה מלבני שבו המגרש ובקצותיו חדרי המדרגות

.

20220209_140104

המדרגות יורדות אל קומת המרתף שבה מצויים המלתחות, חדרי חוגים וחדר הנצחה לאל"מ גדעון בנדל

.

20220209_140144

המדרגות חגיגיות ובעורפן מדרגות נוספות – לולייניות שנועדו ליושבי הגלריה ולחירום

.

20220209_140027

הכל סימטרי

.

20220209_140051

מדרגות המתכת הלולייניות מרככות מעט את הקווים הישרים והמסות הגדולות והכבדות

.

20220209_134229

בקומת המרתף מסדרון היקפי צר במיוחד שמוביל לחדרי מלתחות, חדרי חוגים וחדר הנצחה

.

20220209_134251

חדר חוגים

.

20220209_134301

בכניסה לחדר ההנצחה

.

20220209_134312

חדר ההנצחה אינו משמש כיום איש והוא נותר כמו שהיה 0 ארון עם גביעים וספרים העוסקים בתחום הספורט

.

20220209_134317

גביעי עבר

.

20220209_134323

וספרים

.

20220209_134357

תמונת אל"מ גדעון בנדל

.

20220209_134608

בקומת הקרקע: דלתות הכניסה לאולם מעוצבותב אופן בולט – הן צבועות באדום עז ובחלקם העליון חלונות אליפיטיים

.

20220209_135922

במקור לא הותקנה מערכת מיזוג אויר בבניין אלא רק ב-1988

.

20220209_135942

האם האולם מכיל 3,500 מושבים? בפועל יש בו רק כמה מאות בודדים של מושבים המאורגנים בשני אזורי טריבונות בצורת משולש. בנוסף ישנן שלוש קומות גלריה שמהן בקושי ניתן לצפות על המגרש. הגלריה האמצעית מסותרת כיום על ידי תעלות מיזוג האוויר המודגשות בירוק

.

‏‏IMG_8694 - עותק

1977: במקור התקרה היתה גבוהה יותר ושולבו בה גופי התאורה. דפנות האולם נותרו מבטון חשוף וכהה. כך התמקד המבט במגרש הבהיר והמואר, כשרק מעקות שתי הגלריות העליונות בלטו בלובנן (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

20220209_134643

כבר שנים רבות שלא ישבו כאן צופים

.

‏‏IMG_8663 - עותק (2)

1973: בניית הטריבונות באולם (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

20220209_134702

האולם סימטרי – מבט מקצה המשולש האחד

.

20220209_135815

מבט מקצה המשולש השני

.

20220209_134553

הגלריה התחתונה במבט מלמטה

.

20220209_135839

הגלריה התחתונה במבט מלמטה

.

20220209_135809

מבט מהגלריה התחתונה. נוספה תקה אקוסטית שהנמיכה את גובה הקומה

.

.

(1) קבלת העבודה

בתחילת שנות ה-70 היה האדריכל ישראל גודוביץ עובד מדינה. במסגרת משרד השיכון נשא בתפקיד הממונה על התכנון הכפרי. מנכ"ל משרד השיכון, שלמה אבני, הפנה אותו לפגישה עם יונה רוזן, בשעתו סגן ראש המועצה האזורית עמק הירדן וחבר קיבוץ מעגן. בפגישה גילה לו רוזן כי בצומת צמח שמדרום לכנרת ובסמוך למכללת כנרת שזה עתה קמה, המועצה מבקשת להקים במגרש בשטח של 4.5 דונם אולם ספורט גדול ומשוכלל שיוכל להכיל 3,500 מקומות ישיבה.

בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה זמן קצר לפני כן ב"כביש הסרגל" הסמוך לעפולה, נהרג אל"מ גדעון בנדל שהיה גם שחקן כדורסל מקצועי בצעירותו. בנדל היה חברו של מנכ"ל משרד השיכון וכך התגלגל העניין והוביל למעורבותו של גודוביץ. תחילה הונצח זכרו של בנדל בטורניר כדורסל שנקבע לזכרו וכן בשמו של כביש במערב החרמון שנקרא מעתה "מעלה גדעון". אלא שמשפחתו ומוקירי זכרו בחרו להנציח את שמו גם באמצעות הקמת אולם כדורסל מרכזי וגדול באזור שבו פעל במסגרת תפקידו הצבאי. כך הוענק למועצה האזורית סכום כסף נדיב למימוש הפרויקט השאפתני.

"אלה היו שנים קשות שההפגזות מסוריה היו בלתי נסבלות והיתה הוראה שכל הבינוי בעמק הירדן יהיה ביטחוני", נזכר השבוע גודוביץ. "אף אחד לא חשב שתהיה הקלה במצב הביטחוני אלא ההיפך – חשבו שיהיה רק יותר גרוע". בעקבות זאת היתה דרישת משרד הביטחון כי האולם יהיה ממוגן מפני הפגזות. יונה רוזן שהופקד מצד המועצה על קידום הפרויקט, פנה למספר משרדי אדריכלים וקיבל הצעות לתכנון האולם. אלא שמכל אותן הצעות התברר שלצורך מיגון הבניין בעל מפתח כה גדול, נדרש להשקיע היקף חריג של בטון ופלדה בקירות ובגג (באולמות מסוג זה הגג הוא לרוב גג קל וזול). על אף הסכום הנדיב שהוענק בתרומה, הצליחה המועצה לגייס רק מחצית מהתקציב שאותו חישבו אותם אדריכלים לצורך הקמת האולם.

.

צילום מסך 2022-10-10 200552

1969: ידיעה על תאונת הדרכים שבה נספה אל"מ גדעון בנדל (על המשמר)

.

.

"אמרתי לרוזן שיתן לי לחשוב על פתרון", ממשיך גודוביץ. "בפגישה הבאה אמרתי לו שיש לי רעיון והצגתי לו תכנית עם הצעת קבלן לביצוע. אמנם נראה שכל הבניין מלא בבטון, אבל זה לא כך – כמות הבטון שנדרשה על פי התכנית שהצעתי היתה מחצית מהחישובים האחרים שנערכו קודם לכן. רוזן שאל אותי אם צריך לצאת למיכרז ועניתי לו 'פאק אוף מיכרז, פנית הרי כבר לאדריכלים והם לא עמדו בתקציב. אם אתם צריכים בניין אז הנה התכנית עם הצעה של קבלן – תבנו!'".

לגודוביץ שהיה עובד מדינה לא ניתן היה למסור את עבודת התכנון באופן פרטי. לכן, הגיעו הצדדים להסכם שהעבודה תמסר למשרד אדריכלים אחר ובאותו משרד שיבחר יערכו את התכניות על פי הנחיותיו של גודוביץ. המשרד שנבחר היתה למעשה אשתו – האדריכלית אראלה גודוביץ.

.

(2) ההצעה

"כל פרויקט שלי הוא מיחזור של פרויקט קודם שעשיתי" מצהיר גודוביץ. "אני עושה רעיון ומוכר אותו למי שיבוא ראשון". הוא מספר שאת התכנית לבית בנדל הציע במקור לתחרות שנערכה מוקדם יותר לתכנון אולם כדורסל, שאותו ביקשה עיריית רמת גן להקים בסמוך לאצטדיון העירוני. הצעתו נדחתה וכך התגלגלה לעמק הירדן.

הפתרון שמצא גודוביץ למפתח הגדול של האולם היה באמצעות שימוש ב"כיפה מוסלמית", כזו המורכבת ממערך של קורות המאורגנות באופן אורטוגונלי זו בזו, כמו שני ריבועים שזורים ויחד יוצרים מבנה שיכול לשאת עומסים גם של פגיעת פגז, ליצור מפתח רחב של קרוב ל-50 מטרים ולחסוך בבטון ובפלדה. קורות אלה ממשיכות ופורצות החוצה מהחזית ומעניקות לבניין את חזותו הייצוגית. "אני זוכר שעוד בזמן הלימודים בטכניון דברנו על הכיפה המוסלמית והכנתי אחת כזו מקרטון", נזכר גודוביץ. "בקורס ג' עבדתי על פרויקט עם אותו רעיון של הכיפה המרובעת. הוא לא היה אולם ספורט, אלא אולם רב-שימושי – למופעים, קונצרטים ובלט".

בפינות הבניין נקבעו ארבעה חדרי מדרגות המתנשאים לכל גובה הבניין ובולטים היטב בכל אחת מחזיתותיו. בחלקן העליון חודר אור מסונן, דל למדי, וכך נוצרת ארובת אור. אלא שגם בביקור באמצע היום נדרש היה להדליק בהן את התאורה המלאכותית (אלא שלא אני ולא אב הבית ידענו היכן המתג).

גודוביץ הציג תחילה את הצעתו למהנדס שמעיה בן-אברהם (2006-1925), מבכירי המהנדסים שפעלו באותן השנים והיה מעורב בתכנונן של כמה מהיצירות המקוריות ביותר באדריכלות ישראל. יחד הם פיתחו וגיבשו את ההצעה. יועץ נוסף שהצטרף לצוות התכנון כיועץ ייעודי לתכנון מתקני ספורט היה האדריכל איתמר לויטן.

עוד במהלך הבנייה, לאחר שנוצקו יסודות הבניין שתוכנן למשחקי כדורסל בלבד, נדרש גודוביץ לערוך בו שינויים כדי שניתן יהיה לערוך בו גם משחקי כדוריד. בעקבות השינוי הורחב המגרש לאורך של 44 מטרים, מהלך שצמצם את מספר המושבים. על הטריבונות נקבעו מושבי פלסטיק ובגלריות הוצבו כסאות.

המבנה בכללותו מתחמק מצורת הקובייה המודרנית. הוא מורכב ממסות גדולות ואקספרסיביות העשויות מבטון שהן חלק בלתי נפרד מהפתרון הקונסטרוקטיבי, אך מהווים גם פתרון עיצובי. בכך מדגישים אלמנטים אלה את אופיו הברוטליסטי ויוצרים משחקי אור וצל דרמטיים הנוצרים הודות לקרני השמש החזקות שמאפיינות את עמק הירדן.

הבניין מייצג את תקופתו, תקופה שבה חילחלו נושאי ביטחון לתכנון והעיצוב האדריכלי והניבו מבנים בעלי אופי מבצרי כשהבולטים שבהם אלה ספריית בית אריאלה בתל אביב (בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן), בית ספר תיכון אורט בירושלים (בתכנון האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל) ורבים מחדרי האוכל שנבנו בשנות ה-70 כמו אלה בכפר גלעדי, כברי ואלונים (בתכנון האדריכלים ארנונה אקסלרוד, חנן הברון ושלמה גלעד בהתאמה).

"בשבילי בית בנדל היה תחנת ניסיונות וככה זה גם נראה – באוורור, באקוסטיקה, בתאורה, בחלל. זה בניין שיוצר את המעטפת ויחד עם זה יוצר מן חלל שהוא מיוחד", ממשיך גודוביץ. "העניין בכדורסל, בספורט ובכל שאר השימושים בא רק אחר כך, אני ראיתי בבניין הזה הזדמנות. אני הרי לא רציתי להיות אדריכל אלא במאי קולנוע, והעיסוק בתיאטרון ובתפאורה, הרעיון לעשות חלל סגור ועם זאת כזה שהוא פתוח לכל מיני מחשבות – אלה היו הדברים שהעסיקו אותי, בדיוק כמו שוגנר לא התעניין באופרה אלא באולם ובתפאורות. לא היה לי בעל בית ויכֹלתי לעשות את מה שאני רוצה. יש פרויקטים שאוהבים יותר ויש כאלה שאוהבים פחות, אבל את זה אראלה ואני אהבנו יותר. הבניין הזה הוא פועל יוצא של המון מחשבה, אני חגגתי ולכן העבודה עליו היתה עבורי מרתקת".

.

צילום מסך 2022-10-07 145539

1972: תכנית קומת מרתף הכוללת מלתחות, אולמות לחוגים וגם חדר עיון והנצחה לזכרו של אל"מ גדעון בנדל

.

צילום מסך 2022-10-07 145445

1972: תכנית קומת קרקע ובה המגרש

.

WhatsApp Image 2022-10-07 at 08.31.17 (1)

1972: היציעים המשולשים המקבילים למגרש ושני יציעים זעירים מאחורי כל אחד מהסלים. בפינות מצויים ארבע חדרי מדרגות

.

WhatsApp Image 2022-10-07 at 08.31.17

1972: הגלריה הראשונה מבין שלוש המקיפה את האולם

.

.

רמיזה לפתרון הקונסטרוקטיבי הנכיח גודוביץ בדלתות שקבע בכל אחת מהחזיתות. בדלתות ברזל אלה, שכמו מרבית פרטי הבניין נותרו עד היום בשלמותם, מופיע הריבוע (צורת האולם) ובתוכו המלבן (צורת המגרש) שבכל אחת מפינותיו ריבועים קטנים (אלה חדרי המדרגות).

לאורך השנים נעשו ניסיונות להסתיר ולכסות את הבטון החשוף שבחזית הבניין. "הבניין במקור היה בטון חשוף, כמו ש'סולל בונה' ידעו לעשות", נזכר גודוביץ, "אבל מהרגע הראשון ירדו לחיי עם כל מיני רעיונות לציפויים. לבסוף הם קיבלו מתנה מ'נגב קרמיקה'". בתיאום עם גודוביץ חופה הבניין ב-1990 באריחי גרניט פורצלן. "אחרי לא מעט לבטים וניסיונות בשטח, החלטתי לבחור בשני גוונים קונטרסטיים ברורים – שחור ולבן, כשהמשחק ביניהם מודגש על ידי הקונספט הקונסטרוקטיבי של המבנה עצמו – ריבוע בתוך ריבוע", כתב גודוביץ בפרסום שיצא אז לאור בכתב העת "עיצוב". באופן זה חופו מגדלי המדרגות בלוחות בצבע שחור וגוף הבניין חופה באריחים לבנים. "את הגג ריככנו ולמעשה הוצאנו אותו מהמשחק על ידי טיפול בצבע בלבד, צבע שישתלב עם הרי הגולן שברקע ולמעשה ייצור המשכיות דימיונית-רעיונית של הנוף הרחוק". לימים, הוסרו חיפויים אלה. כעת חזיתות הבניין מכוסות בצבע, והבחירה נפלה על שני גוונים של ירוק ואפור פסטלים.

.

311480809_6104344932928371_5789135055699313229_n

1977: הבניין ביום חנוכתו (מתוך המגזין "עיצוב", באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

311573543_6104345032928361_1954929466561211044_n

1991: הבניין לאחר חיפוי (מתוך המגזין "עיצוב", באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

כדי לחסוך בהשקעה באנרגיה מלאכותית קבע גודוביץ פתחים בגג הבניין המאפשרים כניסת קרני שמש מסוננות ואוורור. גם לחדרי המדרגות שבארבע פינות הבניין תפקיד באוורור הבניין, ואלה משמשים כמעין תעלות רחבות שעם פתיחת הדלתות של אותם חדרים הפונים לאולם מוזרם אוויר בעוצמה חזקה אל האולם (זה עובד, בדקתי). במקור לא הותקנה מערכת מיזוג אוויר אך כיום תמצאו את המערכת החשופה "מעטרת" את חלקו העליון של האולם.

התוצאה היא בניין עם שאר רוח, אלא שגם בפרויקטים כאלה התוצאה לא תמיד מצליחה להיות שימושית. לבד מצורת הבניין החיצונית הייחודית, בפנים מתגלה אולם שבו ניתן לקבל אפשרויות צפייה רב-גוניות; שני אזורי ישיבה סטנדרטים יחסית מאורגנים בשני משולשים משני צדי המגרש, זאת בשונה מהמקובל שבו אזורי הישיבה מאורגנים כמו מניפה, כאן תמצאו את השורה הארוכה ביותר בקו הקרוב למגרש, וככל שתעלו ותתרחקו כך מספר המושבים הולך ומצטמצם. שני מקבצים קטנים נוספים מצויים מאחורי כל אחד משתי עמדות הסלים. מעל לכל אלה נקבעו לא פחות משלוש גלריות. בגלריה התחתונה הצפייה נוחה יחסית, אך בשתי הגלריות העליונות והגבוהות ישנו מעקה בנוי שאינו מאפשר צפייה בישיבה וגם הצפייה בעמידה היא מוגבלת ולמעשה ככל הנראה מעולם לא נעשה בשתי הגלריות העליונות שימוש. כיום בגלריות ניתן לזהות בבירור שקיעה של הרצפה.

.

WhatsApp Image 2022-10-07 at 08.31.17 (2)

1972: חזית

.

WhatsApp Image 2022-10-07 at 08.31.16

1972: לבד מהיציעים המשולשים ישנם שלוש קומות גלריה עליונות המשקיפות על המגרש

.

.

(3) אז והיום

אבן הפינה לבניין הונחה ב-1972 בטקס שבו נכחו בין השאר הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (דדו), אלוף פיקוד הצפון אלוף מרדכי גור וראש המועצה האזורית מנחם רול. ארבע שנים מאוחר יותר הסתיימה הבנייה שאותה ביצעה חברת "סולל בונה".

"קיומו של מרכז ספורט גדול כזה בצפון-מזרח הארץ, הוא תרומה גדולה לישובים השוכנים באזור עמק הירדן, דרום הגולן ועמק בית שאן, דבר שלבטח ירים את רמת הספורט של אזור זה", נכתב בהודעה לעיתונות שהופצה לקראת חנוכת הבניין.

עם הקמתו של בית בנדל, הפכה סביבת צמח למרכז אזרחי המורכב מחוף הכנרת הציבורי, אמפי צמח, אתר ההנצחה האזורי, המכללה, מגדלי התבואות (סילו) האזוריים, אזור תעשייה ומלאכה והמועצה האזורית. כיום חלק מהפונקציות פעילות פחות אם בכלל אך אחרות התפתחו באופן משמעותי כמו המכללה. כמו כן, הצטרפו פונקציות חדשות כמו "בית גבריאל" (מרכז תרבות שבחצרו נחתם הסכם השלום בין ישראל ובין ירדן) ומתחם מסחר והסעדה – מול כנרת".

ב-1 בינואר 1977 "נחנך היכל הספורט בטקס ארוך ומרשים", שעליו דיווח כתב עיתון "על המשמר" דוד בן-נחום. "מי לא היה שם? אלופי צה"ל, אנשי ספורט, בני משפחת בנדל, וכמובן תושבי העמק. אלה האחרונים הפגינו את יכולתם בשירה, בנגינה, בהתעמלות ובמחול והוכיחו פעם נוספת, למי שעדיין זקוק להוכחה, אילו כוחות ואפשרויות גלומים באזורנו שופע השמש, אם רק נמצא מי שיודע לקשר ביניהם ולהפעילם כיאות". לאחר הפסקה קצרה, פינו אנשי העמק את מקומם על רצפת הפרקט המבהיקה, לטובת משחק כדורסל שנערך בין קבוצת הפועל תל אביב וקבוצת Allentown Jets האמריקאית (המשחק הסתיים בתוצאה מכובדת 77:78 לטובת האמריקאים).

כבר עם חנוכת הבניין נטען כי לא מכל המושבים ניתן לצפות באופן נוח על האולם ובמיוחד לא מהגלריות העליונות, מה שמצמצם באופן משמעותי את מספר המושבים באולם. כמו גם נטען שהאולם רועש וישנה בעיה אקוסטית. בן-נחום פנה בשעתו לגודוביץ וביקש את התייחסותו. "ראשית טוען הוא כי בבניין לא פחות מ-4,500 מקומות!", כתב בן-נחום, "לפי הערתי הצנועה זה נראה די פנטסטי".

עם הריסת הגג הקופסתי שכיסה על אמפי צמח הסמוך, הועתק ממנו תבליט הקרמיקה שיצר האמן אריק קורן (2017-1931), בשעתו חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד, והותקן מחדש על החלק העליון של דופן אחד מחדרי המדרגות בבית בנדל. שם ניצב התבליט עד היום, קצת הולך לאיבוד בתוך הבניין העצום והמורכב.

שינויים נערכו בבניין שפתרו בעיות נקודתיות, אך פגעו במערך הכללי ובעיקר בחזותו. נוספה לאולם מערכת מיזוג אויר שנצבעה בירוק. נוספה תקרה אקוסטית שהנמיכה את גובה האולם ומסתירה את קורות הבטון. גם הבטון שבדפנות האולם שהיה חשוף נצבע בלבן וכך נעלם משחק הצבעים שיצר האדריכל במטרה להדגיש אלמנטים מסוימים שבחר – המגרש ומעקות הגלריות העליונות. גם מערך התאורה הוחלף והשתנה.

.

20220209_134857

מבט על האולם מהגלריה החתונה: שינויים נערכו בבניין שפתרו בעיות נקודתיות, אך פגעו במערך הכללי ובעיקר בחזותו. נוספה לאולם מערכת מיזוג אויר שנצבעה בירוק. נוספה תקרה אקוסטית שהנמיכה את גובה האולם ומסתירה את קורות הבטון. גם הבטון שבדפנות האולם שהיה חשוף נצבע בלבן וכך נעלם משחק הצבעים שיצר האדריכל במטרה להדגיש אלמנטים מסוימים שבחר – המגרש ומעקות הגלריות העליונות. גם מערך התאורה הוחלף והשתנה.

.

‏‏IMG_8648 - עותק

1977: מבט על האולם לקראת חנוכתו (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל ישראל גודוביץ)

.

.

כבר שנים שלא מתקיימים באולם משחקים והשימוש בו מזערי. גם קיומם של חוגי ספורט לילדים כמעט ואינם מתקיימים עוד בקומת המרתף. הבניין ששוכן על מגרש שנצפה היטב מהצומת שהפכה לאחד הסואנות בצפון הארץ, עומד כמו "פיל לבן" ובמועצה יש מי שמבקש לבחון מחדש את השימוש בשטח ולכן גם לא פוסלים את הריסתו, גם אם עלות המהלך יגיע למיליונים רבים.

גודוביץ מגיב בצער מהול בכעס: "בית בנדל הוא בניין מלא בשאלות. האם יש לו מקום היום? אי-אפשר לפוצץ אותו, הוא לא ניתן להריסה. המחלוקת שלי עם המועצה האזורית היא שלטענתם תקעתי להם בניין שהם לא יכולים להפתר ממנו. אני זוכר את הדיונים ומפח הנפש עד שהצליחו לגייס את הכסף וזה עלה המון כסף, אבל שום פתרון אחר לא היה עומד בתנאים שקבע משרד הביטחון. אפשר להקים את הבניין לתחייה ולעשות קאמבק".

.

20220303_173554

1.1.1977: הזמנה לאירוע חנוכת בית בנדל (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(4) האדריכל

ישראל גודוביץ (88), יליד תל אביב, הוא מהאדריכלים הישראלים הבודדים שלא נמנע מלהשמיע את קולו בכל הזדמנות ולהציע הצעות. דמותו חוזרת ומופיעה בתקשורת. פעם הוא מגיב לאירוע כזה או אחר, מארגן תחרות, מתראיין לעיתונאי ומביע את דעתו, משתתף בתכנית ריאליטי, מתמודד על ראשות עיריית תל אביב ומפרסם מאמרים וספרים. דמותו לא רק מעידה על שליטתו בנבכי הפרקטיקה והתקשורת, אלא גם על אישיותו התזזיתית-הסקרנית ובראייתו הרחבה, המקורית ובעיקר הביקורתית.

לאורך ששה עשורים של פעילות מקצועית יצר סדרת עבודות שבחינה מדוקדקת שלהם חושפת התפתחות ליניארית של שפה אדריכלית אישית וייחודית. תשוקתו למתן פתרונות פשוטים לכאורה לאתגרים מורכבים שלרוב נראים בלתי פתירים, הולידה מבנים, בהם בית קורקס ברעננה, שהפכו כל אחד מהם לבולט בנוף המקומי.

פריצתו הגדולה התרחשה כבר ביצירתו הראשונה – יחידות מגורים בצורת משושים אותם הגה בעת לימודיו ומימש בעת שהותו בטוקיו, יפן. לאחר מכן העניק ליחידות המשושים חיים חדשים בצורת בית ספר שדה חצבה. העיסוק בתיעוש, שימוש במודול קבוע ופתרון אסתטי הנובע מרעיון פונקציונלי, ליוו את עבודותיו המגוונות. גודוביץ לא רק דילג בין מדינות בהן תכנן (כמו יפן, דרום אפריקה, רוסיה ויוון), אלא הוא גם הצליח לגעת כמעט בכל תחום: מגורים, משרדים, מסחר, ספורט, חינוך, בידור, הנצחה, הסעדה, הארחה, קהילה, תרבות וגם תחנת דלק.

בית בנדל היה הפרויקט הראשון שבו התנסה גודוביץ בתחום הספורט. לאחר שנים אחדות זכה לתכנן שני אצטדיונים בדרום אפריקה. בהמשך תכנן אולם ספורט בתיכון בליך ברמת גן ולבסוף גם קומפלקס של מגרשי טניס ציבוריים במוסקבה. פרויקט נוסף שתכנן בתחום, אך לא התממש, היה העיר האולימפית באולימפיה, יוון, שבה הוא קיווה יתקיימו כל האולימפיאדות ולא עוד ינדדו בין ערים שונות בעולם.

.

20220811_165829

שנות ה-70: אדריכל ישראל גודוביץ

.

.

עד היום כתבתי על העבודות הבאות שתכנן גודוביץ: (1) פרויקט מגורים ביפן, בית ספר שדה חצבה ומושב חצבה בערבה, ומאוחר יותר חזרתי ופרסמתי מאמר מעודכן, (2) בניין משרדים בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, (3) תחנת דלק סונול בחיפה, (4) חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום, (5) חדר האוכל בקיבוץ יד חנה, (6) אנדרטה לחללי עוצבת הפלדה (7) בית ספר שדה שארם א-שייח, (8) אנדרטה לחללי גדוד שריון 46 בעין הבשור (9) בית קורקס ברעננה.

לפני חודשים ספורים, איבד גודוביץ את שותפתו לחיים – האדריכלית אראלה גודוביץ. השניים הכירו בתחילת שנות ה-50 בעת לימודיהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, בהמשך הם עבדו במשותף והקימו משפחה – בניהם המשיכו בדרכם – מהנדס התנועה תומר גודוביץ והאדריכל דקל גודוביץ.

.

20220209_134718

הגלריה התחתונה היא המוצלחת ביותר מבין שלוש הגלריות העליונות בבניין ועדיין רק מי שישב בסמוך למעקה יוכל לצפות על המגרש

.

20220209_134730

מבט מהגלריה בגובה צופה יושב

.

20220209_134737

מבט מהגלריה התחתונה

.

20220209_134825

מאחורי כל אחד משני עמדות הסלים ישנו מקבץ קטן של משובים עם טריבונות

.

20220209_134837

מכאן מקבלים זוית ראייה מיוחדת

.

20220209_135547

הבניין בנוי כולו מבטון שבחלקו הפנימי נצבע בלבן

.

20220209_134753

חדרי המדרגות נקבעו בפינות הבניין והן משמשות גם חלק רכזי במערכת האוורור הטבעי שתכנן האדריכל – החדרים עוצבו כמגדלים המתנשאים מעל לגובה הבניין, בראשם ותקנו פתחים בכיוון הרוח הצוננת וזו נועדה להיקלט באותם פתחים, לנשוב בחדרי המדרגות ולהמשיך אל האולם

.

20220209_135410

הגלריה האמצעית: גם אם לא עשו בה מעולם שימוש, היום כבר בכלל לא ניתן לצפות ממנה היות ומערכת מיזוג האויר הותקנה בצמוד למעקה ומסתירה את המבט אל המגרש

.

20220209_135425

צפיה בעמידה לא תעזור כאן

.

20220209_135445

יש אדם רואה הכל באפלה קודרת

.

20220209_135022

הגלריה העליונה: המעקה האטום והגבוה מונע מבט על המגרש אלא אם עומדים בצמוד למעקה

.

20220209_135207

זוית מבט יוצאת דופן שמאפשרת צפייה על האולם ממש מעליו

.

20220209_135049

במקור הותקנו גופי התאורה בצמוד לתקרה, אך כנראה כדי להקל על הגישה אליהם, הותקנו אלה מאוחר יותר מחדש על מעקות הגלריה העליונה. הגלריה האמצעית מסתתרת מאחורי תעלות מיזוג האויר הצבועות בירוק

.

20220209_135254

במרכז המגרש נקבע סמלה של המועצה האזורית שבו מתנוסס אגם הכנרת

.

תודה לשלומית לוגסי, לאדריכלים ישראל גודוביץ וד"ר צבי אלחייני ולולדימיר פיליק

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ברוך קורל  ביום 11/10/2022 בשעה 17:02

    יפה אבל לא שימושי

  • משה מירון  ביום 11/10/2022 בשעה 20:04

    מצד אחד יפה הרעיון הכללי הראשוני המתוחכם עם הכיפה המוסלמית, אבל נראה שזה לא המשיך הלאה עד למשתמש, אלא נעצר באיזה מקום. מוזר שתכננו אוורור טבעי בלבד, לא חשבו על הכנות למיזוג אויר? לא היה מקובל בזמנו?

    התקבל בניין מעניין עם יופי מסויים ברעיון שלו, אבל ביישום, היופי נראה שנעלם.

    זה נחשב אדריכלות טובה? או כזו שהתחילה טוב ואז התפספסה?

    • מיכאל יעקובסון  ביום 11/10/2022 בשעה 22:20

      הפרויקט לא מספיק פתור לעומק, הוא נותר בשלב יחסית בסיסי מבחינת הרעיון שלו, אבל בכל מקרה הפרויקט מעניק השראה ומעורר מחשבה.

      • משה מירון  ביום 12/10/2022 בשעה 10:29

        מסכים, השראה ועוררות מחשבה בהחלט התקבלה, כפי שקורה בד"כ בפוסטים שלך.
        יש דוגמא אחרת לעבודה של גודוביץ' שפתורה יפה עד הסוף אצלך בבלוג? אשמח להפנייה לפוסט.

        • מיכאל יעקובסון  ביום 12/10/2022 בשעה 18:47

          בפרק על האדריכל שמופיע כאן למעלה ישנם קישורים למאמרים שפרסמתי עד היום על עבודתו ותוכל להתרשם בעצמך. בקרוב אוסיף עליהם ואפרסם מאמר על מגדלי אביב ברחוב הרכבת בתל אביב ומאמר מעודכן על חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום.

  • יניב רונן  ביום 23/10/2022 בשעה 13:35

    בעיניי פרויקט יפה מאוד. עדיף לשמור ולשפץ מאשר להרוס.
    בסוף הכל תלוי בעלויות של שיפוץ וחידוש מול הריסה ובניה מחדש

  • David Gross  ביום 31/10/2022 בשעה 13:30

    כתבה יפה, רק הערה בקשר לגג. מקור הכיפות הקשיחות הוא רומאי וביזנטי, בניית הפנתאון הסתיימה בשנת 125 לספירה והקדימה במאות שנים את האיסלאם ולכן אין צורך לשייך לאיסלאם את הכיפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: