סיבוב בספרייה המרכזית באוניברסיטת בר-אילן

בתקופה של עשור בלבד, במהלך שנות ה-60, הוקמה בישראל סדרה של ספריות אקדמיות גדולות, אחת מהן באוניברסיטת בר-אילן שברמת גן. המהלך המהיר יחסית לא מנע מהאדריכלים ללמוד את הספריות שקדמו לאלה שתכננו, ולשפר את התכנון.

הספרייה בבר-אילן שנחנכה ב-1967, בתכנון האדריכלים אריה אל-חנני, יגאל אל-חנני וניסן כנען, סימנה עידן חדש בהתפתחות הקמפוס. עד אותה עת תוכנן הקמפוס על הבניינים שבו עם גישה כפרית, עם אופי נאו-קלאסי וגמישות מוגבלת לשינויים עתידיים. עם הקמת הספרייה המרכזית והבניינים שנבנו במקביל לה ואחריה, מבני הוראה, ניהול ושירות, הוענק לראשונה לאוניברסיטה אופי של קמפוס שאפתני ומודרני שאותו ניתן להמשיך, לפתח ולשכלל.

ועל כך ברשימה זו.

.

278760020_5593988683964001_6183888345805273539_n

1967

.

20220130_123608

בימים אלה משלימים את חידוש חזית הבניין

.

20220130_131451

ובינתיים הפיגומים יוצרים הצללה מצוינת ליושבים בתוך הספרייה

.

20220130_131405

שאר החזיתות ללא פיגומים

.

20090818_2257

2019: חזית הספרייה קודם להקמת הפיגומים. משמאל נבנה מגדל למעלית לצורך הנגשה

.

img20220405_22495458

1967: הספרייה לאחר חנוכתה (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

20220130_131439

גשר רחב מחבר את הבניין לכיכר המרכזית, כשחפיר מקיף את הבניין ומעניק לה אופי של מבצר

.

20220130_131326

עמודי בטון מודגשים בחזית

.

.

(1) תולדות

ב-1958 תרמה הקרן ע"ש גוסטב וורצווילר סכום של 250 אלף דולר לצורך הקמת בניין ספרייה מרכזית באוניברסיטת בר-אילן. רק פחות משלוש שנים קודם לכן נוסדה האוניברסיטה המתייחדת באופייה הדתי, ומידי שנה התרחבו תחומי הלימוד, גדל מספר הקורסים ועמם גם צמח היקף הסטודנטים והסגל. במקביל לכל אלה גדל משמעותית אוסף הספרים – נקלטו כאלה חדשים שנרכשו וכן אוספים שנתרמו ונשלחו מכל קצוות העולם.

בימיה הראשונים של האוניברסיטה, פעלו בקמפוס הקטן שתי ספריות – האחת במרתף בניין המעונות ושנייה בבניין מדעים. הגידול המואץ והשאיפה להתפתח למוסד אקדמי מוערך המתחרה עם תשתיות כמו אלה שצמחו באותן השנים בקמפוסים בירושלים ובתל אביב, הובילו להחלטה על הקמת בניין ספרייה מרכזי שימוקם בלב הקמפוס ולא רק ישרת את החוקרים, אלא גם יהווה מוקד ייצוגי שניתן להתגאות בו.

אבן הפינה הונחה ב-1962, והספרייה המרכזית ע"ש וורצווילר נחנכה חמש שנים מאוחר יותר, בשנה ה-12 לייסוד האוניברסיטה. במקביל לחנוכת הספרייה, נחנך בניין המנהלה שגם אותו תכננו אותם האדריכלים. באותה עת, למדו באוניברסיטה 3,800 סטודנטים, לעומת 700 בשנה בה הונחה אבן הפינה לבניין ולעומת 19,800 כיום.

בשנים הראשונות הכילה הספרייה, שתוכננה להכיל כחצי מיליון ספרים, את כלל אוספי הספרים של הפקולטות השונות – מדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח. ב-1980 הוקמו ספריות נפרדות לאוספי הפקולטות למדעי הטבע והחברה ואת המקום שהתפנה תפסו ספרי הפקולטה למדעי היהדות, שעד אז שוכנו בספרייה ארעית באחד הבניינים בקמפוס.

עם התפתחות הקמפוס, הגידול בהיקף אוספי הספרים והריחוק שנוצר בין בנייני הפקולטות ובניין הספרייה המרכזית, הוחל בהקמת ספריות מתמחות בבנייני הפקולטות עצמן. אילנה צור בן-מאיר, מחברת המאמר "הספריות – משנות החמישים של המאה ה-20 לשנות האלפיים" (פורסם בספר "אוניברסיטת בר-אילן מרעיון למעש" בעריכתו של דב שוורץ, 2006), מציינת במאמרה כי שקיעת מעמדה המרכזי של הספרייה החל עוד קודם להקמתה, כשבפקולטות השונות הוקמו ספריות סימנריוניות. אלה התפתחו מאוחר יותר לספריות פקולטטיביות שבהן הועסקו ספרנים ונקבעו שעות פעילות. כיום פועלות בבר-אילן למעלה מ-20 ספריות פקולטטיביות או מחלקתיות.

עם זאת, הוקם מערך ספריות ומידע ובניין הספרייה המרכזית אינו משמש עוד בייעודו המקורי, אלא גם הוא הפך לספרייה מתמחה. כאן תמצאו את ספריית מדעי היהדות לרבות יידיש, מדעי המידע וארכיון המכון לחקר הציונות הדתית. מטה מערך הספריות ממוקם אף הוא בבניין.

ב-1983 הוחל בקיטלוג ממוחשב של הספרים, תחילה באמצעות ספריית אוניברסיטת חיפה, ושנתיים לאחר מכן באופן עצמאי. ב-1988 הצטרפה בר-אילן למערך הקיטלוג "אלף" שאיגד תחתיו את כלל הקטלוגים של הספריות הגדולות בישראל ועם התפתחות האינטרנט הונגש קטלוג הספריות של בר-אילן ברשת ומאז ניתן להשאיל ולעיין בספרים ומאמרים ללא צורך לבקר פיסית בספרייה.

.

img20220405_23072673

שנות ה-70: מבט מהאוויר מכיוון דרום-מערב על אוניברסיטת בר-אילן ובניין הספרייה במרכז ובמסוך למגדל המים והתצפית. למעלה משמאל מציץ כביש 4 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

כיום משמשת הספרייה כמשכן עבור מספר ספריות עצמאיות ואוספים מיוחדים: ספרייה ללימודי מידע, ספרייה למדעי היהדות, ספרייה ליידיש, הארכיון של המכון לחקר הציונות הדתית, אוסף ספרים נדירים וכתבי יד וכן אוסף "המדף הפתוח".

בספרייה תמצאו כיום באולם העיון כ-100 אלף כותרים, בעוד שבשתי הקומות התחתונות שמורים כ-430 אלף כותרים. דילול האוסף מתבצע ללא הפסקה בתהליך שכולל שני חלקים עיקריים – קריטריון ראשון של שימוש וקריטריון שני של הערכת תוכן.

"השינויים לא היו מהפכנים בגלל תחום הידע", עונה ד"ר אולגה גולדין לשאלה אילו שינויים הביאה עמה הדיגיטציה לספרייה. "בשונה מספריות אחרות במדעי היהדות לא היה מעבר טוטאלי לאלקטרוני, אבל עדיין חלק מכתבי-העת וחומר נוסף עבר לאלקטרוני". היא מוסיפה ומספרת שהבניין נותן אמנם מענה לצרכים, אך כיום יש צורך במרחבי למידה ומפגש מגוונים, כמו גם צורך באודיטוריום ובמחסנים גדולים ולאלה הבניין אינו נותן מענה.

עד לשנת 2019 כמעט ולא נערכו שינויים בבניין והוא נותר במתכונתו העיצובית המקורית. באותה השנה הוחל בתהליך של שיפוץ בעקבות תרומה שהתקבלה מאיש העסקים איזי ליבלר. במסגרת זו, בתכנון משרדו של האדריכל צבי מוססקו, תוכננה ועוצבה מחדש קומת הכניסה, נערך חידוש חלקי בקומה העליונה שבה ממוקם אולם העיון (החלפת שטיח, גופי תאורה ותקרה אקוסטית וגם חלק מהריהוט. במרתף נערכו גם כמה חידושים באולם "המדף הפתוח". העיצוב החדש אמנם ריענן את האווירה ועדכן את הצרכים והבלאי, אלא שבדומה לשיפוץ שנערך ב"בית אריאלה", כך גם כאן המהלך הביא להשטחה עיצובית. השטחה זו כבר עכשיו נראית מיושנת ומצביעה בעיקר על חוסר טעם בסיסי בעיצוב – תכונה שנדרשת לאלה שניגשים לטפל במבנה ציבור בולט ומרכזי בקמפוס, והעדרה במקרה שלפנינו מורגש היטב.

לחידוש חזיתות הבניין שסבלו מבלאי יועד תקציב נפרד. לצורך כך הוקמו פיגומים שמזכירים את מדפי הספרים שבפנים הבניין. הפיגומים נותרו ריקים וניצבים בהיקף הבניין ומסתירים את החזית הראשית כבר תקופה ארוכה. לדברי גולדין הבניין נכלל ברשימת המבנים לשימור שקבעה עיריית רמת גן. לכן, כל שינוי בבניין נדרש לתיאום ואישור אגף ההנדסה בעירייה.

.

img20220405_22555963

1968: כרטיס ברכה (ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(2) הספרייה כחוליה בשרשרת של ספריות אקדמיות מרכזיות

הקמת הספרייה המרכזית באוניברסיטת בר-אילן היתה לחוליה בשרשרת של ספריות אקדמיות שנבנו בישראל במשך תקופה קצרה יחסית. ראשיתו של אותו גל בנייה היה עם השלמת בניית הספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם בירושלים שנחנכה ב-1960. בניין זה קבע למשך תקופה דגם בסיסי לספריות מרכזיות בישראל – מבנה קופסתי (לא לחינם דימה חנוך לוין את הספרייה הזו לקופסת גפרורים), אטום לסביבתו ובעל נוכחות ייצוגית מרשימה ומרכזית במרחב. בחתך המבנה, התבסס הדגם על קומות מרתף המיועדות למחסני ספרים, קומת מסד לקטלוגים ומידענים וקומות עליונות לעיון.

בקמפוס אוניברסיטת תל אביב שברמת אביב הוקמה שנים אחדות לאחר הקמת הספרייה הלאומית ספרייה מרכזית שנקראה על שמו של אליאס סוראסקי. ספרייה זו המשיכה את הגישה שהופיעה בספרייה הלאומית. הדימיון בין התכניות של שתי הספריות משמעותי, גם הודות לסמיכות הזמנים היחסית, ובעיקר מפני שמדובר באותם האדריכלים – שולמית ומיכאל נדלר שהשתתפו בתכנון שתי הספריות.

אלא שבסוראסקי הצטרף לצוות התכנון האדריכל שמואל ביקסון, שותפם של הנדלרים, שהעניק לחזות המבנה רובד פיסולי שהציב אותה בחזית הברוטליזם בישראל. אלמנט נוסף ובולט בספרייה היה קביעת מיקום החצר הפנימית בסמוך לחזית הראשית הפונה לכיכר המרכזית של הקמפוס, זאת בשונה מהחצרות הפנימות שהופיעו בספרייה הלאומית שהיו כלואות בפנים הבניין. בכך ניתנה פתיחות מסוימת שנעדרה מהספרייה בירושלים. עוד על סוראסקי תוכלו לקרוא בהרחבה בספרון שפרסמתי ב-2018 – "אסם הידע – אדריכלות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ביובל להקמתה", בהוצאת אוניברסיטת תל אביב.

המשך התפתחות הספריות בישראל נתון היה גם הוא בידיהם של אותו משרד אדריכלים שייסדו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. עם הצטרפותו של האדריכל משה גיל לשותפות, שהשפיע באופן משמעותי על תכנון בניין ספריית ארן שבאוניברסיטת בן גוריון (1970), הפכה הספרייה הדרומית הזו לתקדים שני בתכנון ספריות מודרניות בישראל. מעתה מבנה הספרייה כבר לא היה אטום לסביבתו, אלא הוא כלל חזית אחת, זו הצפונית, שהיתה כולה מורכבת מרשת של פתחים. גם החתך היה עשיר וקישר בין שלושת המפלסים העליונים שבהם מוקמו אולמות העיון. ההיבט הייצוגי הודגש והמבנה היה לאייקון תקופתי שכיכב באינספור תצלומים, כמו גם בעטיפות ספרים, לרבות המונוגרפיה שפרסמתי במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני ב-2016 – "האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, 2010-1946". מכאן והלאה המשיך המשרד שיכלל ופיתח את הדגם של ספריית ארן, וביטוי לכך ניתן למצוא בספריות הבאות שתכננו – מדעי החברה ניהול וחינוך, מדעים מדויקים והנדסה, ומדעי החיים ורפואה – שלושתן באוניברסיטת תל אביב, וכן הספרייה המרכזית שבמכללת ספיר.

.

.

016

1968: מבנה תיבתי אך הרעיון המרכזי להימנע ממסה כבדה ואטומה כמו הספרייה הלאומית בגבעת רם, אלא יצירת שקיפות וקלילות ככל הניתן (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(3) הבניין

בשרשרת הספריות המרכזיות שנבנו באקדמיות בישראל, מצויה הספרייה המרכזית בבר-אילן בתווך שבין הדגם שאותו ניסחו מתכנני הספריה הלאומית בירושלים וספריית סוראסקי בתל אביב ובין הדגם של ספריית ארן בבאר שבע. תכנית הספרייה בבר-אילן ריבועית והחלוקה בין המפלסים דומה לספריות שהזכרתי לעיל. אך ניתן למצוא בה תשומת לב לקישור בין פנים ובין חוץ, כמו זו שהופיעה באופן משוכלל יותר כאלמנט מרכזי בספריית ארן.

מסירת תכנון הבניין למשרדם המשותף של האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען, סימן את סיום ההתקשרות בין הנהלת האוניברסיטה ובין האדריכלים ובני הזוג ארתור ובלהה שרגנהיים שליוו ותכננו את בנייני הקמפוס עד אותה עת. אלחנני וכנען כבר היו בעלי ניסיון בתכנון מבני אקדמיה, כשהבולט מבין הבניינים שתכננו לאקדמיה היה בניין ספריית ויקס (1958) במכון ויצמן, שחזיתו אף התנוססה על שטר של חמישה שקלים (1978). בשלב הראשון ערכו אל-חנני וכנען לאוניברסיטת בר-אילן תכנית מתארית חדשה שהרחיבה את שטח הקמפוס. בנוסף תכננו את המבנים החדשים. מהלך זה חרג מהגישה של שתי האוניברסיטאות בירושלים ובתל אביב שפנו למגוון אדריכלים, גם צעירים שהוכיחו מקוריות. הזמנה של משרד אדריכלים בודד שיתכנן את מבני הקמפוס אפיינה בעיקר את גישתן של מכללות, אך גם אוניברסיטת חיפה בחרה בגישה זו כשפנתה לאוסקר נימאייר, האדריכל הברזילאי שגלה אז מארצו והתגורר בישראל.

.

img20220405_22543538

גלויה מתחילת שנות ה-70 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

בניין הספרייה בר-אילן תוכנן על בסיס מודולרי של 1.40 מ'. עמודי הבניין נקבעו במפתח של חמישה מודולים – היינו 7 מ' בין עמוד לעמוד. השימוש במודול מורגשת היטב ובאה לידי ביטוי במיוחד בעיצוב החזית, אך גם בקצב הקבוע שיוצרים העמודים והחלוקה הפנימית.

חזותו של בניין הספרייה ייצוגית ומדגישה את מעמדו כמרכז הקמפוס. המבנה נפרד מסביבתו באמצעות הגבהת מפלס הכניסה אל הקומה האמצעית של הבניין. הודות לכך מחופה קומת המסד באבן פראית – מהלך שהופיע בספרייה הלאומית. בחזית הכניסה מפריד חפיר בין כיכר הקמפוס ובין מבואת הכניסה לספרייה. מעל החפיר קבעו האדריכלים גשרון משופע, והתחושה היא כמו כניסה למבצר, או כפי שניסחה זאת האדריכלית שולמית נדלר (ממתכננות הספרייה הלאומית, סוראסקי, ארן ועוד) כי הספרייה המרכזית באוניברסיטה משולה ל"אסם הידע".

המבנה מורכב מגושים שונים המצטרפים לשלמות אחת – קומת מסד, קומות הבניין ואלמנט עליון של גמר הבניין. כאן קומת המסד אטומה ברובה ומחופה באבן. מעליה שתי קומות – אחת קומת כניסה המדופנת כולה במסכי זכוכית כשמרפסת רחבה מקיפה אותה. למעשה ניתן (היה) להקיף את הקומה מהחוץ מבלי להכנס לבניין. מעליה קומה גבוהה שחזיתה מטויחת בטיח גס ובה מצויים אולמות העיון. לבסוף מודגש הגג באמצעות רצועת בטון חשוף.

הגריעה מהמסה המרכזית בוצעה באופן חזרתי המעניק לבניין קצב, אך גם מעניק לו פתרון פונקציונלי של פתחי חלונות המאפשרים תאורה ואוורור טבעיים בעומק הבניין, כמו גם קשר עין בין חוץ ובין פנים – דבר שחסרונו מורגש בספריות כמו זו הלאומית וסוראסקי. עיצוב פתחי החלונות בקומת אולם העיון מתבסס על צורת האות ח', באופן המקיף יחידה חזרתית. עיצוב זה היה תקופתי וניתן לזהות אותו בעוד עשרות מבני ציבור בארץ (גם בספרייה של מכון וינגייט שאותה תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן).

.

DSC04030

2018: חזית הכניסה הראשית לבניין הספרייה

.

.

למרות המהלך המתקדם של פתיחות בחזיתות, העיצוב אינו מגובש מספיק וניתן לחוש בגולמיות מסוימת בטיפול במכלול. בעקבות זאת, אני מתקשה לזהות כאן את נוכחותו התכנונית של האדריכל ניסן כנען שבבניינים שתכנן הפגין שליטה הן בהיבט החומרי והן בטיפול במסות הבניין שעיצב והודות לכך יצר כמה מהמבנים המפורסמים של הברוטליזם בישראל. בשיחה עם יגאל אל-חנני הוא הודה כי הוא זה שהיה האדריכל האחראי על הפרויקט במשרד.

קומת הכניסה המוקפת במסכי זכוכית היא המקום הפחות מוצלח כיום בבניין. בקומה זו תוכננו לבד ממבואה כללית גם אולם ההשאלה והקטלוגים וכן משרדי הספריה.

מבואת הכניסה היתה במשך שנים דחוסה ואפלה. במסגרת השיפוץ שנערך לאחרונה התרווחה המבואה (בוטל למשל אזור אפסנת תיקים), ולבד ממעבר הוא מאפשר כיום גם את קיומן של תערוכות צנועות וכן אירועי תרבות בהשתתפות כמה עשרות משתתפים.

המדרגות העולות מהכניסה אל אולמות העיון שבקומה העליונה, צרות וצדדיות. הן לגמרי חסרות את החגיגיות שמאפיינת ספריות רבות, לרבות אלה שבגבעת רם ובתל אביב. האם זה היה אילוץ או שמא טעות תכנונית שנבעה מחוסר הבנה וניסיון? במהלך השיפוץ נותרו המדרגות במצבן המקורי.

בקצה המדרגות נחשפים המבקרים למבואה עליונה שמצויה בגרעין הבניין. מבואה זו מוארת בחלקה באור טבעי ומסונן החודר אליה מבעד ל-16 פתחים פירמידליים, המכוסים בכיפות כפולות של פיברגלס. כיפות אלה שהיו כנראה שקופות וצלולות במקור, הן כיום עכורות ומפזרות אור צהבהב ודלוח. תקרה דומה ומרשימה יותר, עיצבו האדריכלים בבניין המנהלה הסמוך, אך גם שם תמצאו שהאור החודר מבעד לכיפות העכורות דלוח. ממבואה זו, ממשיכים אל אולם העיון.

אולם העיון מורכב מקומה גבוהה במיוחד שמעניקה הוד יוצא דופן לאולם הגדול. גלריה רחבה מתנשאת מעל לרבע משטח הקומה ויוצרת מרחב אינטימי באולם הגדול והחשוף. מערך דומה תמצאו גם בספרייה הלאומית שכוללת קומת גלריה המשקיפה אל אולם העיון הגבוה. האולם שטוף בחלקו באור טבעי – רובו חודר מבעד לפתחי החלונות שנקבעו בחזית, מיעוטו מגיע מפתחים שנקבעו בתקרת האולם ובגג הבניין, אך אלה, כמו במבואה, עכורים.

.

D479-004 1970

1970: אולם העיון המרכזי. רצפת האולם כוסתה בחומר פלסטי שלימים הוחלף בשטיח (לע"מ)

.

.

הרצפה המקורית בבניין כוסתה במקור באריחי PVC בגוון כחול שנוצרו במיוחד לספרייה. לימים כוסתה הרצפה בשטיח מקיר לקיר בגוון אפור שנועד בעיקר כדי לבלוע רעשים. להשוואה: בספריית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב קבעו האדריכלים רצפת PVC בגוון אדום, ובעת השיפוץ לפני עשור הוחלפה ברצפת PVC אדומה חדשה ולא בשטיח.

אדריכלי הבניין המקורי היו גם אחראים על תכנון הריהוט, וזאת תוך שאיפה לשלמות אדריכלית מירבית. כמו שהרצפות בבניין הוחלפו כך גם מרבית הריהוט, ועדיין באולם העיון ניתן להתרשם משולחנות העיון המקוריים שאותם תכננו האדריכלים. שולחנות אלה משלבים בתוכם גם מנורות קריאה אישיות וחלקם נותר כאן ומשום מה לא הוחלף.

נוכחותם של הספרים עדיין מורגשת באולם, אם כי פחות. מדפי ספרים ניצבים בדלילות בין אזורי הישיבה, ומדפים נוספים בנויים בדפנות. הסטודנטים באולם מרוכזים כולם מול מסכי מחשבים ניידים שהביאו עמם.

חלק נוסף בבניין והוא האהוב עלי מסתתר בקומת המרתף. כאן מצוי "המדף הפתוח" – אולם המשתרע כמעט על כל שטח תכסית הבניין, נטול עיצוב ובו מאורגנים בצפיפות מדפי ספרים מהרצפה ועד לתקרה הנמוכה, ללא כל פתחי חלונות אלא רק תאורת פלורסנט חיוורת. כאן תמצאו עשרות אלפי ספרים בתחומים שונים. שקט במיוחד ולמרות הצפיפות נעים להיות מוקף בכל הידע שהצטבר כאן. אולמות נוספים שבהם מאוחסנים ספרי האוסף של האוניברסיטה מצויים בסמוך, אך הם פחות מרשימים בגודלם.

.

20220130_131304

מעבר מקורה מקיף את קומת המבואה משני עבריה

.

20090818_2293

מנורות מקוריות שולבו בתקרת הבטון החשוף

.

.

(4) שילוב אמנות באדריכלות

בתקופה בה הוקם הבניין התופעה של שילוב אמנות באדריכלות היתה בשיאה בישראל. עד אז לא שולבו יצירות בספריות, ובטח לא בחזית הכניסה הראשית, אלא שמשרדם של האדריכלים שתכננו את הבניין, כבר הורגל לשתף אמנים ביצירותיהם האדריכליות. כאן הם בחרו להזמין את האמן שרגא ווייל ששילב קיר אמנות צבעוני מקרמיקה בחזית שלצד הכניסה הראשית.

האדריכל אריה אל-חנני, מייסד המשרד והדמות המובילה בו, היה בעצמו אמן רב-תחומי. בסמוך לקצה רחוב דיזנגוף בתל אביב, במתחם הנמל ניצב פסל "הפועל העברי" (1934) שעיצב אל-חנני מברזל לרגל "יריד המזרח", שעל תכנונו הוא הופקד (הפסל שניצב כיום הנו שיחזור מבטון). לפני שנים אחדות הוצגה ברמת גן תערוכה שהוקדשה לעבודות התיאטרון שיצר. אל-חנני הכיר בחשיבות שילובה של האמנות, ואף היה מיודד עם רבים מהאמנים שעמם שיתף פעולה.

שיתוף הפעולה בין משרדו של אל-חנני ובין ווייל, חבר קיבוץ העוגן, היה פורה במיוחד. באותה עת יצר ווייל במשותף עם האמן משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם, קיר קרמיקה גדול בחזית הכניסה לבניין בית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי בתל אביב שהמשרד תכנן אז את חידושו והרחבתו. במכון ויצמן הזמינו האדריכלים את דני קרוון ליצור תבליט בטון אמנותי. ב"אוהל יזכור" שביד ושם, שיתף המשרד פעולה עם האמנים הירושלמים בצלאל שץ ודוד פלומבו, שעיצבו דלתות ענק בכניסה וביציאה מהמבנה וכן הוזמן קוסו אלול לעצב את "אש התמיד" שבמרכז המבנה.

ווייל שהיה צייר פורה ומוערך, שילב מעבודותיו בבניינים, כחלק אינטגרלי מחזיתות ודלתות. דלתות ייחודיות הוא שילב בשני המבנים הממלכתיים ביותר במדינה – משכן הכנסת ומשכן הנשיא. עבודות נוספות הוא שילב בחדר האוכל ובית ההנצחה בקיבוץ העוגן שבו חי ופעל, בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב (כיום העבודה מוצגת בגבעת חביבה) ובארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים.

היצירה שיצר ווייל בכניסה לספרייה מתארת באופן סמלי את התגבשותו של מד, הספרים היהודי. בחלקה הימני מופיעים שנים-עשר מדליונים שבכל אחד מהם מופיעה אות בכתב עברי קדום, המציינת את אחד משבטי ישראל. חלק זה מסמל את התגבשותו של עם ישראל. בהמשך מופיע הכתב כחלק ממגילות, כשבמרכז היצירה מודגש "ספר הספרים", כלשונו של האמן, והמילים "תורה צוה לנו", ציטוט מספר דברים. בקצה השמאלי של היצירה מופיע ארון גדוש ספרים המסמל את הספרות היהודית העניפה.

לביצוע היצירה חבר ווייל לאמנית חוה קאופמן, קרמיקאית שבעצהמ  התנסתה בשילוב אמנות באדריכלות, לרבות במשכן הכנסת. היצירה במקור היתה צבעונית, אך נראה שהצבע התקלף ולא שרד. באור יום נראית העבודה מעט חיוורת בגלל מיקומה המוצל, אך עם רדת החשיכה והדלקת התאורה המלאכותית שהותקנה במיוחד לצורך הארת היצירה, היא מקבלת עדנה מסוימת. כעת עם עבודות החידוש המתבצעות בבניין, ראוי היה לחדש את היצירה ולנקות את שכבת האבק שנדבקה ומכסה אותה ולהעניק לה את ההדר שהיה לה.

.

20220130_123807

שולבה כאן יצירת אמנות שאותה יצר שרגא ווייל, חבר קיבוץ העוגן וביצעה אמנית הקרמיקה חוה קאופמן

.

20220130_123718

היצירה יפה ביום אך מקבלת דגש דווקא עם רדת החשיכה

.

20220309_173512

וכך היא נראית בלילה כשגופי התאורה מכוונים אל היצירה

.

WhatsApp Image 2022-03-09 at 17.47.31

רישום שיצר שרגא ווייל לקראת ביצוע היצירה (אוסף שרגא ווייל)

.

‏‏WhatsApp Image 2022-03-09 at 17.47.30 - עותק

רישום מעשה ידי שרגא ווייל עם הסבר תמציתי על היצירה (אוסף שרגא ווייל)

.

WhatsApp Image 2022-03-09 at 17.47.30

היצירה שיצר ווייל בכניסה לספרייה מתארת באופן סמלי את התגבשותו של מד, הספרים היהודי. בחלקה הימני מופיעים שנים-עשר מדליונים שבכל אחד מהם מופיעה אות בכתב עברי קדום, המציינת את אחד משבטי ישראל. חלק זה מסמל את התגבשותו של עם ישראל. בהמשך מופיע הכתב כחלק ממגילות, כשבמרכז היצירה מודגש "ספר הספרים" (אוסף שרגא ווייל)

.

20220309_173621

במקור שולבו ביצירה צבעים

.

20220309_173636

בקושי ניתן לזהות את "ספר הספרים" שבמרכז היצירה

.

20220309_173712

האות העברית היא במוקד היצירה

.

20220309_173658

חתימת האמנים

.

20220309_173725

קומת המבואה חודשה לאחרונה והפכה למקום מפגש והצגת תערוכות

.

20220130_125338

מקומות ישיבה למפגש ולימוד במבואה שבקומת הכניסה

.

20220130_131131

רשתות הנעות על ציר מאפשרות הצגת עבודות מבלי ליצור חציצה למבט ולתנועה

.

20220130_123941

מדרגות לא רשמיות במיוחד מובילות אל אולם מבואה שמקשר אל אולם העיון המרכזי שבקומה העליונה

.

20220130_125146

דפנות אולם המבואה העליון מחופות בלוחות עץ כשהכניסות אל אולם העיון מודגשות במסכי זכוכית רחבים וגבוהים

.

.

20220130_125218

קרני שמש לא ישירות חודרות אל האולם אך לא מצליחות להאיר אותו ולכן נדרשה כאן תאורה מלאכותית. עד לאחרונה היה האולם מלא בריהוט ובעמדות מחשב, אך אלה סולקו לטובת אולם מרווח וחגיגי, רק חבל שבחרו רהיטים שאינם מתאימים לאולם – לא לעיצובו הבסיסי ולא בקנה המידה

.

20090818_2309

אור טבעי מסונן

.

20101215_4083

גג הבניין במבט ממגדל התצפית ובמרכז הגג ובהיקף פתחים לחדירת אור טבעי מסונן

.

20220130_124003

בפתח הזה שנועד לשירות הספרנים דחפו ארון

.

20220130_125301

מגפה

.

20220130_125058

אולם העיון המרכזי מקיף את אולם המבואה ובחלקו יש גם קומת גלריה (משמאל)

.

20220130_125048

שולחנות העיון המקוריים שרדו רק בחלק הזה של האולם מאז 1967, אבל סביר להניח שיסולקו בקרוב

.

20220130_124710

השולחנות המקוריים כוללים גופי תאורה שעוצבו במיוחד לספרייה

.

20220130_124625

בחלק אחר של האולם כבר חידשו את השטיח וגם את השולחנות 

.

20220130_124636

דפנות האולם מורכבות מארונות ספרים המוקפים במסגרת של חלון. למדפים העליונים הגישה מוגבלת ולכן הם ריקים לרוב. באופן זמני הודות לפיגומים שהוקמו בחזית הדרומית אז לא חודרות לכאן קרני שמש ישירות

.

20220130_124653

כניסות אור לא ישיר נקבעו גם בתקרת האולם. השטיח נועד לבלוע רעשים, אך במקור היתה כאן רצפת PVC בגוון כחול קלה לניקוי (להשוואה: בספריית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב קבעו האדריכלים רצפת PVC אדומה, ובעת השיפוץ לפני עשור הוחלפה ברצפת PVC אדומה חדשה)

.

20220130_125134

התקרה הגבוהה מונעת אינטימיות המסייעת לריכוז, אך מעניקה לאולם את הממד החגיגי 

.

20090818_2311

מבט אל קומת הגלריה שתופסת רבע משטח הקומה

.

20220130_124826

מבט מקומת הגלריה שבה שולב מעקה זכוכית מחוסמת

.

20220130_124950

מבט אל אולם העיון

.

20220130_124927

בקומת הגלריה התקרה נמוכה והתחושה היא של אינטימיות

.

20220130_124720

לא הכי עובד – כניסת אור טבעי אל האולם מבעד לפתחים פירמידלים שנקבעו בגג. אולי פשוט צריך לנקות או להחליף את הכיסוי העליון

.

20220130_125515

במרתף הבניין מצוי אולם "המדף הפתוח" שבו שמורים מרבית הספרים בספרייה. הוא מתייחד בדממה כמעט מוחלטת ובתקרת עץ

.

20220130_125519

רוב הזמן ריק כאן והתחושה היא של אולם אטום ותת-קרקעי, למרות שמדובר בקומת קרקע

.

20220130_125807

יש גם מדף לספרי אדריכלות

רשימות נוספות על אוניברסיטת בר-אילן:

בניין המנהלה (יגאל אל-חנני, אריה אל-חנני וניסן כנען)

בניין לחקר הסרטן (דוד קאסוטו)

מרכז וואהל (דניאל ליבסקינד)

בית בגין (דוד נופר)

שיפוץ המעונות (משה ספדיה)

מעונות סטודנטים (משה ספדיה)

כלכלה ומינהל עסקים (משה ספדיה)

בניין פסיכולוגיה (לואיס קרול ודוד נופר)

מגדל המים ותצפית (ארתור ובלהה שרגנהיים)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: