סיבוב בבית קורקס ברעננה

הניסיון לצקת ערך עירוני המתייחס לסביבת עבודה בבניין משרדים, היה רק חלק מהמהלכים שאותם ביקש האדריכל ישראל גודוביץ להנחיל ב"בית קורקס" שאותו תכנן כחלוץ המבנים באזור התעסוקה שבמזרח רעננה. לבד מערך עירוני, העניק האדריכל לבניין חשיבות לערכים עיצוביים וסמליים מקוריים. באמצעותם ייחד אותו בצורתו יוצאת הדופן שביקשה ליישר קו עם אדריכלות עכשווית בעולם באותה העת שבה הוקם ב-1995, אך גם לקשור אותו למבנים היסטורים מקומיים.

תקוותם של יזמי הפרויקט וכך גם של האדריכל היתה כי הבניין היומרני בצורתו ובתכניו ימשוך גם את שאר היזמים שבאו אחריו ויעניקו לאזור יצירות אדריכליות מקוריות. אלא שלבסוף, באופן לא מפתיע הוקמו בזה אחר זה אך ורק מבנים סתמיים, חסרי יצירתיות, עומק או תוכן מלבד מה שהם – בנייני משרדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1995)

.

מבט מהאוויר: אורך הבניין 105 מטרים ואורך שביל ההליכה שחוצה אותו כפול ומגיע ל-210 מטרים. מימין כביש 4 (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

חזית הצד של בית קורקס מבעד לדלתות היציאה של סניף מגה מרקט

.

ובמבט מהחניון: עיצוב החזית יישר קו עם האדריכלות בעולם, כשהאדריכל ביקש לטשטש את גובה הבניין ברדס שהקיף אותו בזמנו וגם ליצור קוים אלכסוניים שיהיו ניגוד לקוים האופקיים והארוכים של הבניין הנמתח לאורך של 105 מטרים

.

במקור תוכנן הבניין בין שני רחובות ולכן יש בו שביל הולכי רגל שמחבר בין הרחובות, אלא שהרחוב המזרחי בוטל (בעוד שזה המערבי בוצע) וכך השביל מוביל לרחבה שנקטעת בגדר ובמוסך

.

החזית המזרחית היתה אמורה כמו זו המערבית לפנות לרחוב שלא בוצע ובמקומו הוקם מוסך

.

החזית המערבית פונה לרחוב זרחין

.

.

(1) ההתחלה

"הפרויקט התחיל בסוף שנות ה-80", נזכר האדריכל ישראל גודוביץ במהלך ביקור בדירתו במרכז תל אביב. "השתתפתי עם קבלן במכרז לתכנון והקמה של אצטדיון רמת גן שיועד לקום במקום זה הישן. לא זכינו במכרז, אבל הקבלן שנגשתי אתו הכיר את חברת קורקס והמליץ להם עלי. באותה התקופה סיימתי לתכנן את 'מגדלי אביב' שבמפגש הרחובות הרכבת ודרך בגין בתל אביב וזכיתי במכרז לתכנון אצטדיון בדרום אפריקה. היה לי אז שם ודיבור שכל מה שאני עושה הוא מיוחד".

קורקס היתה חברה לניהול ולהשקעות שהוקמה ב-1972 והחזיקה אז בניין משרדים בהרצליה, שאותו תכנן האדריכל יעקב גיל-עד (ומיועד להריסה לטובת מגדל, קורקס נמכרה ב-2008 לאמפא נדל"ן). החברה הזמינה מכמה משרדי אדריכלים הצעות לבניין משרדים שהיא תכננה להקים במזרח רעננה. היה זה הפרויקט השני שהעסיק את גודוביץ ברעננה, שבה הוא תכנן בשנות ה-70 בית פרטי ומיוחד במרכז העיר. לדבריו הזמינה קורקס הצעות ממשרדי האדריכלים הבכירים שפעלו אז בארץ, ביניהם גם משרדו של האדריכל משה ספדיה.

באותן השנים השטח שבו יועד לקום הבניין בצפון-מזרח העיר, סמוך לכביש 4 היה מכוסה בפרדסים וטרם נסללו הרחובות או נבנו המבנים באזור. גודוביץ מספר שהוא הגיע להתרשם מהמגרש אך באתר נכונה לו הפתעה: "לא הצלחתי לגלות איפה המגרש כי לא היה שם כלום, הכל היה פרדסים".

.

אדריכל ישראל גודוביץ בשדה שהיה פרדס וברקע בית קורקס (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

בית קורקס לאחר השלמת הבנייה. ייעוד השטח היה לתעשייה ומלאכה, אך לבסוף התקבל ההיתר למרות שמדובר בבניין משרדים (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

(2) הרעיון

המגרש היה ארוך וצר – אורכו 120 מטרים ורוחבו 50 מטרים, קצת יותר מששה דונם. היזמים ביקשו להקים בניין של שש עד שבע קומות בסך הכל: מסחר בקומת הקרקע (קומה כפולה) לשירות העובדים והסביבה, שלוש קומות משרדים עם קומת גג טכנית וכן שתי קומות לחנייה תת-קרקעית. "שאלתי אותם מה הם עוד רוצים, והם ענו שהם מעוניינים בבניין ייחודי ושאעשה מה שאני רוצה. הם הוסיפו שזה יהיה הבניין הראשון באזור, ולכן זה הבניין שיכתיב את הכיוון לכל שאר אלה שיבואו אחריו". בשונה מתחרויות ומכרזים אחרים, גודוביץ מציין לטובה את חברת קורקס שטרחה ושילמה לכל המשרדים שהשתתפו בתחרות.

"עשיתי את הפרויקט עם המון התלהבות. לא האמנתי שכל הפרדסים האלה יעלמו תוך עשר שנים, לא ישאר מהם כלום ובמקומם הכל יכוסה בבניינים, בטח לא כל כך מהר. חשבתי שאתכנן בניין משרדים שיעמוד בתוך פרדס", מספר גודוביץ. "היזמים התעקשו שהם רוצים בניין משרדים באמצע הפרדסים והיתה לי דילמה ענקית – שאלתי את עצמי איך מתכננים בכזה מקום. היתה לי אפילו שיחה עם ראש העירייה והוא אמר לי שכמו אש בשדה קוצים כל האזור יתמלא בבניינים. ואכן, תוך כדי הבנייה התחילו להעלם הפרדסים, אבל אני כבר תכננתי".

בראשית תהליך התכנון נזכר גודוביץ בעבודת סמינר שחיבר במסגרת לימודי האדריכלות בטכניון, ארבעה עשורים קודם לכן, עבודה שעסקה בבתי אריזה שהוקמו בפרדסים בארץ בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-20 ונועדו לאריזת הפירות. "הכרתי את בתי האריזה והם היו ההשראה לבניין המשרדים. בית קורקס הוא בעצם מחווה לבתי האריזה של פעם שנעלמים מהנוף, מחווה לפלסטינה".

הרעיון לדבריו של בתי אריזה הוא בגג הדו-שיפועי שפונה לכיוון צפון ומחדיר אל עומק המבנה לכל אורך שעות היום אור נעים, ללא קרני שמש ישירות. ואכן, הבניין שתכנן נמתח על ציר מזרח-מערב והגג בדומה לגגות בתי האריזה, הוא דו-שיפועי וכולל פתחים הפונים לצפון.

.

חזית צד וחתך רוחב מתוך תב"ע שאושרה ב-2001 ושאותה ערך לבניין האדריכל יעקב גיל-עד בכדי להכשיר למשרדים את שתי הקומות העליונות שטרם אושרו בתב"ע המקורית שנערכה למגרש (מתוך ארכיב עיריית רעננה)

.

.

רובד נוסף ששילב גודוביץ בבניין היה שביל הולכי רגל החוצה את המבנה. לשביל היו שתי מטרות עיקריות – לקשר בין שני הרחובות שאותם הוא זיהה משני צידי המגרש בתכנית המתאר. באופן הזה מאפשר השביל תנועת הולכי רגל נוחה ומהירה בין אותם רחובות. אלא שלבסוף, אחרי שהבניין הוקם, נסלל רק הרחוב המערבי, בעוד שזה המזרחי לא נקבע בתוואי המקורי שאליו התייחס גודוביץ אלא הוטה למזרח ובמיקומו המקורי נקבע מגרש נוסף שבו פועל כיום מוסך. כתוצאה מכך, השביל שהוקם מקשר בין רחוב זרחין שממערב לבניין ובין גדר המגרש שבמזרח.

נימוק נוסף לקיומו של השביל היה הרצון של היזמים לקבוע שטחי מסחר בקומת הקרקע. את ההשראה לשביל תולה גודוביץ ב"פסאז' הוד" הסמוך מאד לביתו, שאותו תכנן משרד האדריכלים כרמי-מלצר-כרמי בשנות ה-50. "אני מודה שהפסאז' הוא בפירוש השראה", מדגיש גודוביץ בגאווה, "הוא ב-DNA שלי, כאן גדלתי ואני גר לידו".

את השביל תכנן גודוביץ כשהוא פתוח לשמיים ובצורת זיג-זג, באופן שבו הוא מגיע לאורך הגבוה בכמעט 50% (150 מ') מאורך הבניין (105 מ'). כך התקבל שטח כפול של חזית מסחרית – מהלך שהפתיע את היזמים שבחרו בהצעתו של גודוביץ כהצעה זוכה לביצוע.

.

הדמייה מוקדמת של השביל, עדיין ללא הגשרים המקשרים בין אגפים הבניין וחוצים את השביל (צילום: צבי אלחייני, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

גוש הבניין פוצל לשני אגפים מקבילים הנחצים על ידי השביל, כשגשרים סגורים מקשרים בין האגפים בקומות העליונות. הגשרים נקבעו באופן שבו הם אינם מקבילים זה לזה, אלא פרוסים בנפרד ומיקומם מעורר עניין ומוסיף לעיצוב הבניין.

חלונות המשרדים נקבעו בחלקם כשהם פונים אל החוץ וחלקם אל אותו רחוב פנימי. הרחוב עצמו הפתוח לשמיים ונפרס בצורת זיג-זג נעים להליכה וגם בשעת צהריים לוהטת תמצאו שהטמפרטורות בו צוננות. זו כנראה הסיבה שהנהלת הבניין בחרה לפזר לאורכו פינות ישיבה שנראה שהעובדים אוהבים להתיישב בהן, לשוחח ולאכול את ארוחת הצהריים.

.

דגם של הבניין במבט מלמעלה: שני אגפים כששביל הולכי רגל חוצה בזיג-זג  ויועד לקשר בין שני רחובות ולשמש למסחר. בתכלס אחד הרחובות לא הוקם ולכן השביל מוביל לגדר, והמסחר נכשל (צילום: צבי אלחייני, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

כל שאר המרכיבים בבניין נבעו משיקולים עיצוביים, אלה הופיעו בחזיתות המתאפיינות בדפוס המורכב מקווים אלכסוניים, העשויים מלוחות פח ובהם משולבים החלונות שאותם קשה לזהות כפתחים הודות לעיצוב החזותי. "התלבטתי אז אם לעשות את כיסוי החוץ בקוים ניצבים לקרקע, או ליצור אלכסונים ששוברים את הקונבנציה של מבנים תיבתיים. זו הרי מינסרה ענקית ורציתי לשבור את זה".

גודוביץ גם העניק צבעים לבניין, מהלך נדיר באדריכלות בישראל; החזיתות החיצוניות מתאפיינות בגווני אפור-כחלחל, בעוד שבחזיתות הפנימיות בולט צבע אדום עז המכסה את כל מסגרות החלונות, הפתחים וקירות המסך. בפרשנות מאוחרת, אומר גודוביץ שההשראה למשחק הצבעים הגיע מאבטיחים שאולי גידלו בשדות שבסביבה.

הלקוח, גדי גולן – מנכ"ל קורקס, כך מציין גודוביץ, היה אדם קפדן אך העניק לו מרחב פעולה חופשי. "הביצוע לא היה פשוט. הביצוע היה בהשגחה של אדם מדרום אפריקה והקבלן היה אחד אנונימי מרעננה. אראלה [גודוביץ, רעייתו של ישראל ושותפתו, מ"י] היתה באתר לדעתי כל יום".

.

דגם של המבנה בגרסה שבה כל אחד משני האגפים מתאפיין בגוון אחר, אך כבר אין רחוב בחלק המזרחי (צילום: צבי אלחייני, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

הכניסה לבניין מכיוון הרחוב היא מבעד לפתח שנפער בין שני האגפים (צילום: צבי אלחייני, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

(3) פרשנות 

״עשרות פעמים חלפתי על פי בניין קורקס החריג כשנסעתי בכביש ארבע מאז הקמתו, אבל רק הביקור והשהות בו המחישו לי את עוצמתו של הבנין הזה", כותב לי האדריכל ד"ר צבי אלחייני אחרי שהצטרף אלי לסיבוב בבניין. "מעבר למתן פתרון אדריכלי לפרוגרמת בניין המשרדים, אני קורא את הבניין הזה של גודוביץ כמניפסט, אופטימי או פסימי, לתמורות המרחביות והתרבותיות במעבר מהאתוס החקלאי שפינה אז את מקומו לאתוס ההיי-טק הישראלי, שהיה אז ממש בתחילת התעצמותו, ושעתיד להתרחש בשנים שאחרי הקמת בית קורקס ממש באזורים הללו של רעננה, שהפכה כעבור שנים לאחד ממוקדי ההייטק של ישראל". 

"גודוביץ מציע פה גירסה דה-קונסטרוקטיביסטית לטיפוס מבנה ׳בית האריזה׳ ההיסטורי, שהיה חלק מנופי השרון ואחד הסמלים של ההתיישבות והחקלאות במרחב הציוני במאה ה-20", ממשיך אלחנני. "הרעיונות האדריכליים של הדה-קונסטרוקציה היו בשיאם בשנות ה-90, גם בישראל, והלמו באופן מושלם את העשייה האדריכלית- האינטלקטואלית של גודוביץ, שמתחילת דרכו פועל כקונסטרוקטיביסט המבקש לפרק ולהרכיב, ובעיקר לייעל, את מסורות הבנייה הרווחות".

"בבנין הזה גודוביץ משלב רעיונות פוסט-מודרניסטיים על ידי התייחסות היסטוריציסטית מקומית מובהקת (ה'ציטוט' של בית האריזה). הוא מבצע פירוק ושבירה מתוחכמים של המסה של המבנה האיקוני, הכל-כך ישראלי, של צריף גדול עם גג רעפים, ומבקש להשתמש בו כמעין ׳אבן פינה׳ לאזור תעשייתי-עסקי מסוג חדש. בבנין קורקס, שנבנה כחלוץ בסביבה נטולת בניינים, גודוביץ מבקש להניח גרעין ראשוני של ׳מקום׳, רחוב כמו-עירוני פנימי, מסחר בקומת קרקע, גשרונים ומראה כללי של סמטאות עיר היסטורית (אך בעיצוב ובחומריות בני הזמן וללא התרפקות מצועצעת נוסטלגית) – מתוך תקווה שאלה ישפיעו על הבניינים הבאים שישתלבו בסביבתו.

"אבל כדרכם של רעיונות אמיצים כל זה לא קרה, ובנין  קורקס נותר כהצהרת כוונות מבריקה, מנותקת ויחידאית, ליצירה של סביבת עבודה עירונית מסוג שונה לחלוטין המקובל באזורי תעשייה והייטק בישראל כיום. בית קורקס הוא רגע אופטימי של תקופה חדשה בישראל, אופטימיות כלשהי, הסכמי שלום מדומיינים. אבל כשבוחנים אותו כיום מבינים שזהו גם רגע של שבר. קשה שלא להתבונן בצילומים המוקדמים של הבניין ובצילומי הדגמים ולא להבחין גם במעשה הרדיקלי של גג הרעפים המתפרץ, הקרוע, הכמו עולה בלהבות, 'העיירה בוערת!' – זו אמירה לירית נוקבת של גודוביץ על ישראל, כך לפחות אני קורא את זה".

.

שאלתי את גודוביץ לדעתו להבחנות שהעלה צבי. "ההבחנה מדויקת, כל מה שנאמר זה בדיוק מה שהיה", מגיב גודוביץ לאחר שהוא שומע את הדברים. והוא ממשיך: "כל התיאוריה וההסברים למה תוכנן כזה מין בניין בקצה העולם היו חלק מהתכנים שהגשתי בזמנו לתחרות לתכנון הבניין שאליה הוזמנו ארכיטקטים מהשורה הראשונה כולל אפילו יסקי אם איני טועה. אבל ודאי שחברת קורקס עתירת הממון והמוניטין בזמנו הלכה על בטוח. גם שילמו יפה לכל משתתף. אני צורפתי לתחרות רק בגלל המלצה של משה אביב ז"ל. אבל מי שם לב להסברים הפילוסופיים, המבחן הוא התוצאה".

.

.

.

(4) כיום

בסוף החודש שעבר פורסם כי בית קורקס צפוי להימכר ל"קרן תימורה" בתמורה ל-110 מיליון שקלים. במגרש הסמוך לו פועל סניף גדול של רשת "מגה" ובצדו השני של הרחוב בונים שני בנייני משרדים חדשים שכרגע נמצאים בשלב של שלד. הרחוב עצמו מת ושלטי "להשכרה" פזורים בחזיתות.

"בית קורקס" מותג מחדש ובמסגרת זו עוצבו מבואות הכניסה והמבואות הקומתיים. השביל רוצף מחדש, שולבו בו מקומות ישיבה מזמינים ולצדם הונחו עציצים. השלט הענק שהיה תלוי על החזית וציין את שמו הוסר לא מזמן והמפרקים לא טרחו לתקן את שרידיו, מהלך שפגע באחידות החזית והחדיר אלמנט של הזנחה לבניין המטופח עד כה.

חוץ מאלה נותר הבניין כמו שהיה ללא שינוי משמעותי.

שטחי המסחר בקומת הקרקע התגלו ככישלון. חלקם נטושים וחלקם מאוכלסים בעסקים שונים – יש מכון כושר אחד ובחלק מהשטח ישנם משרדים, אבל התוצאה היא אחידה ובמקום ששטחי קומת הקרקע יפנו אל השביל ויעניקו לו חיים כפי שחלם האדריכל, הם כבויים ואטומים.

במהלך הביקור נתקלתי בשכן משכונת ילדותי בתל אביב, שעובד כאן במשרד רואי חשבון. שאלתי אותו כיצד הוא מתרשם מהבניין. הוא ענה שאם יש חיבור לרשת, יש קפה ויש חנייה אז הוא מרוצה ולא שם לב למראה הבניין ובטח לא לייחודו. אחרי כזו תשובה אני לא מתפלא שהבניין המקורי שתכנן גודוביץ נותר בודד באזור, ואחריו הוקמו אך ורק בניינים סתמיים עם מאפיינים גנריים, כאלה שהם חסרי יומרה או ייחוד וחסרי חשיבות אדריכלית למעט הפונקציה הבסיסית שלה הם יועדו.

אבל בתכלס, גם בבית קורקס, כשמטפסים לקומות המשרדים, מגלים מסדרונות צרים וארוכים, כאלה שדפנותיהם מורכבות מלוחות גבס והם מוארים בתאורה חיוורת. במקומות אלה לא תמצאו מקוריות או חגיגיות, מהיומרה של העיצוב החזותי לא נותר בתוככי הבניין כל זכר ואף לא הד, אלא רקע בלבד לחיים אפרוריים.

.

קווים משופעים וזוויתיים. הבניין מורכב למעשה משני אגפים דומים ומקבילים המקושרים ביניהם בקומות העליונות באמצעות גשרים

.

.

(5) האדריכל

ישראל גודוביץ (88), יליד תל אביב, הוא מהאדריכלים הישראלים הבודדים שלא נמנע מלהשמיע את קולו בכל הזדמנות ולהציע הצעות. דמותו חוזרת ומופיעה בתקשורת. פעם הוא מגיב לאירוע כזה או אחר, מארגן תחרות, מתמודד על ראשות עיריית תל אביב ומפרסם מאמרים וספרים. דמותו לא רק מעידה על שליטתו בנבכי הפרקטיקה והתקשורת, אלא גם על אישיותו התזזיתית-הסקרנית ובראייתו הרחבה, המקורית ובעיקר הביקורתית.

לאורך ששה עשורים של פעילות מקצועית יצר סדרת עבודות שבחינה מדוקדקת שלהם חושפת התפתחות ליניארית של שפה אדריכלית אישית וייחודית. תשוקתו למתן פתרונות פשוטים לכאורה לאתגרים מורכבים שלרוב נראים בלתי פתירים, הולידה מבנים, בהם בית קורקס ברעננה, שהפכו כל אחד מהם לבולט בנוף המקומי.

פריצתו הגדולה התרחשה כבר ביצירתו הראשונה – יחידות מגורים בצורת משושים אותם הגה בעת לימודיו ומימש בעת שהותו בטוקיו, יפן. לאחר מכן העניק ליחידות המשושים חיים חדשים בצורת בית ספר שדה חצבה. העיסוק בתיעוש, שימוש במודול קבוע ופתרון אסתטי הנובע מרעיון פונקציונלי, ליוו את עבודותיו המגוונות. גודוביץ לא רק דילג בין מדינות בהן תכנן (כמו יפן, דרום אפריקה, רוסיה ויוון), אלא הוא גם הצליח לגעת כמעט בכל תחום: מגורים, משרדים, מסחר, ספורט, חינוך, בידור, הנצחה, הסעדה, הארחה, קהילה, תרבות וגם תחנת דלק.

לבד מתכנון פרויקטים והשתתפות באינספור ראיונות, פרסם גודוביץ מאמרים ביקורתיים, אצר תערוכות וארגן אירועים בתחום, שלא פעם לוו בשערוריות – כפי שרק הוא אוהב. גודוביץ פרסם כמה ספרים שהבולט שבהם Architecturology פורסם ב-1967 ונערך כיומן, שבמהלכו תאר את עבודותיו המוקדמות. יובל שנים מאוחר יותר ספרו האחרון תאר בקצרה את דרכו המקצועית. בספר "מי הוא הוארד רוארק?" השווה את עצמו לגיבור הספר "כמעיין המתגבר" מאת איין ראנד, דמות המבוססת על האדריכל פראנק לויד רייט. אלא שחילוקי דעות הובילו את גודוביץ לגנוז את הספר ובמקומו הקים אתר אינטרנט וניגש לכתוב ספר אוטוביוגרפי אחר שטרם ראה אור.

עד היום כתבתי על העבודות הבאות שתכנן גודוביץ: (1) פרויקט מגורים ביפן, בית ספר שדה חצבה ומושב חצבה בערבה, ומאוחר יותר חזרתי ופרסמתי מאמר מעודכן, (2) בניין משרדים בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, (3) תחנת דלק סונול בחיפה, (4) חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום, (5) חדר האוכל בקיבוץ יד חנה, (6) אנדרטה לחללי עוצבת הפלדה (7) בית ספר שדה שארם א-שייח, (8) אנדרטה לחללי גדוד שריון 46 בעין הבשור.

לפני חודשים ספורים, איבד גודוביץ את שותפתו לחיים – האדריכלית אראלה גודוביץ. השניים הכירו בתחילת שנות ה-50 בעת לימודיהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, הם הקימו משפחה (בנם הוא האדריכל דקל גודוביץ) ועבדו במשותף.

.

הכניסה אל השביל הפנימי שחוצה את הבניין לשניים

.

עיצוב החזיתות החיצוניות לא מאפשר לזהות את מספר הקומות, אך כשנכנסים לשביל הפנימי החזיתות חושפות את מספר הקומות

.

גם המעקות מברזל פשוט עוצבו בידי האדריכל ברוח הבניין. מתחת למפלס הקרקע נחפרו שתי קומות חנייה

.

השביל שחוצה את הבניין הוא בצורת זיג-זג ואורכו כפול מאורך הבניין ולכן הוא מגיע ל-210 מטרים

.

השביל נחצה בקומות העליונות בגשרים המקשרים בין שני חלקי הבניין והשביל כולו פתוח לשמיים

.

קומת הקרקע תוכננה לאכלס לבד ממבואות הכניסה לבניין גם מסחר והסעדה, אך אלה לא הצליחו והשטחים ריקים או מאוכלסים במשרדים ויש גם מכון כושר בודד

.

פינות ישיבה עם מעט צמחייה בעציצים

.

.

ראיקראיקאיי

.

.

מדרגות חירום בולטות במרכז השביל כמו גם עמודי הבניין החיצוניים

.

גשרים מקשרים בין שני אגפי הבניין (צילום: צבי אלחייני)

.

שטח מסחרי ריק

.

אחת ממבואות הכניסה לבניין. בין המשרדים הרבים יש גם משרד אחד של אדריכל. הבניין החליף בעלות ומותג מחדש ובמסגרת זו חודשו מבואות הכניסה והשילוט

.

בקומת הביניים (קומה 1) ניתן להתרשם מהעיצוב המקורי משנות ה-90 של ישראל גודוביץ. זו קומת שירות ולכן משרתת רק את עובדי הניקיון. את התקרה האקוסטית הסירו כאן ונותר חשוף שלד הבטון

.

קומת מבואה מחודשת

.

גשרים מקשרים בין שני חלקי הבניין

.

גשר

.

מסגרות אדומות – בדגם של המבנה בולט אגדף אחד באדום ושני בכחול, אך נראה שלבסוף נבחר אדום לשלוט בחזיתות הפנימיות בעוד הכחול שולט בחזיתות החיצוניות

.

עמודי הבניין נקבעו מחוץ לחזיתות

.

הקומה העליונה הוסבה למשרדים רק לאחר הכנת תב"ע חדשה

.

בסוף המסדרונות שמקשרים למשרדים בתוך הבניין הם פשוטים

★

שיר לסיום:

.

.