במובן מסויים בניית דגמים העסיקה את יעקב דלווה עוד בילדותו באלכסנדריה בשנות ה-30. צעצועים בשפע לא היו, ולכן כילד בנה לעצמו מחומרים זמינים דגמי מכוניות ומטוסים. כשנקלט בבגרותו בקיבוץ, ביקש לעבוד בנגריה ושם במשך חמש שנים הוא למד את רזי המקצוע. המלחמות האידיאולוגיות לא התאימו לו והוא עזב את הקיבוץ ובחר לקבוע את משכנו בתל אביב. אז הוא הצטרף לסטודיו להקמת תערוכות ודגמים וב-1961 יצא לדרך עצמאית.
במשך קרוב ל-60 שנה בונה דלווה דגמים ארכיטקטונים בסטודיו שברחוב ארלוזורוב 61 בתל אביב. בעשורים האחרונים קצב הזמנות העבודה נחלש, והעובדים שפעלו לצדו אינם כאן עוד. בימים אלה מצוי על שולחנו דגם של משכן נשיאי ישראל. למעשה הדגם חזר אל השולחן בסטודיו שעליו הוא נבנה לפני 55 שנה בהזמנת האדריכל אבא אלחנני. כעת, לקראת תערוכה שמתוכננת להתקיים במשכן הנשיא, חזר לכאן הדגם לרגע, רק לצורך שיפוץ וחידוש.
באתי לסטודיו של דלווה כדי להתרשם מהדגם המחודש. זו היתה גם הזדמנות להפגש ולשמוע ממנו קצת על דרכו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
רחוב ארלוזורוב כעת חסום ברובו בגלל עבודות הקמת הרכבת הקלה וקל לפספס את הבניין שתכנן האדריכל אריה שרון בשנות ה-40 ובמרתפו שוכן הסטודיו של יעקב דלווה
.
הבניין מתאפיין בפתח כניסה רחב ומזוגג
.
חדר המדרגות מואר באור טבעי לכל אורך שעות היום
.
שלוש דירות בכל קומה. הכניסה אל הסטודיו של יעקב דלווה היא נפרדת מהחצר
.
.
(1) הבניין
כבר הרבה זמן שצבי אלחייני לוחץ עלי לעשות סיבוב היכרות עם אחד מבוני הדגמים האדריכליים הוותיקים שפעלו בארץ ושעבד עם האדריכלים המרכזיים בישראל. בסוף הוא הצליח. כשהגענו לבניין בשעת צהריים מאוחרת וחמה, גיליתי שמדובר בעבודה מסוף שנות ה-40 שתכנן האדריכל אריה שרון (1984-1900).
עבודות ההקמה של הרכבת הקלה המתקיימות בימים אלה ברחוב ארלוזורוב וצמרות העצים שמסתירות את הבניין המוזנח והעלוב, מסתירות את הבניין. ועדיין ניתן לזהות את האיכויות התכנוניות של שרון. איכויות אלה מופיעות פחות בחזית הראשית הפונה לרחוב, ויותר לחזיתות הצד שם יצר שרון משחק צורני, כזה שחזר והופיע בבניינים רבים שתכנן, גם כאלה מאוחרים שתכנן במשותף עם בנו (אפילו בבית הבראה כנרות, כיום מלון המלך שלמה בטבריה ניתן למצוא אלמנטים דומים).
דלת הכניסה לבניין היא חלק ממסך זכוכית שפונה אל קומה מפולשת, שחוצצת בין הרחוב הסואן ובין המרחב הפרטי של הבית. הבניין נבנה בתקופה של מחסור, בשנות ה-40, והדבר בא לידי ביטוי בפרטים כמו מעקה ברזל פשוט ביותר, או חיפוי הקירות בטיח ולא בקרמיקה או אבן כמו ברבים מהבתים שנבנו בתל אביב רק שנים אחדות קודם לכן.
הממלכה של דלווה מצויה בעורף הבניין ובקומה חצי חפורה שהכניסה אליה היא מהחצר. דלווה זוכר שהשטח שימש לאחסנה ועם בואו קבע בשני חדרי הסטודיו אופי שונה לכל אחד – בראשון סדנת נגרות לעבודה עם עץ, ובשני חדר עבודה מואר היטב. דלווה מספר שעיקר הדגמים שבנה מעץ, הוזמנו מהאדריכלים בשלב הראשוני של תהליך התכנון. באמצעות הדגם הגושני מעץ היו האדריכלים מפתחים את הרעיון התכנוני והעיצובי, ובמקביל מקבלים את הסכמת המזמין. בין הדגמים שנבנו כאן מעץ הוא מציין את תיאטרון ירושלים וספריית ארן שבאוניברסיטת בן גוריון שאותם בנה לאדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל.
בעברו השני של הרחוב מצוי סטודיו של יוצר אחר, שנתן גם הוא שירות נלווה לאדריכלים – הצלם רן ארדה. בשונה מדלווה שפתח את הסטודיו יש מאין, ארדה המשיך את הסטודיו שאותו פתח אביו, הצלם אפרים ארדה. אך שניהם פעלו באותה הזירה ובשנים כמעט מקבילות. רבים מהדגמים שבנה דלווה צילם ארדה, וכך יצא שהשניים פעלו במעין מתחם מבוקש לאדריכלים שבו הם קיבלו שירותים נילווים לעבודתם – בניית דגמים וצילום אדריכלי.
.
יעקב דלווה בפתח הסטודיו. שאלתי אותו אם הוא מעדיף מודל או דגם. הוא ענה – דגם.
.
בכניסה
.
הסטודיו מורכב משני אולמות – בראשון ניצבים כל המכשירים החשמליים שיועדו בעיקר לעבודה בעץ
.
דלווה שמח להציג את כל אחד מהמכשירים
.
המכשירים מתוצרת גרמניה וקנדה אבל הדגמים מתוצרת הארץ. כיום מרבית הדגמים שנבנים לפרויקטים בישראל מיוצרים בסין
.
מתוצרת פרידריך צימרמן – Friedrich Zimmermann
.
האולם השני הוא הגדול מבין השניים ובמרכזו שולחנות עבודה לבניית הדגמים. בארונות שבהיקף החדר מצויים חומרי עבודה מגוונים וגם כמה תמונות של דגמים שנבנו כאן לאורך השנים, כמו המגדל שמימין שתכנן האדריכל יעקב רכטר ונבנה בשכונת מרום נווה שברמת גן
.
יעקב דלווה לצד הדגם המשופץ של משכן נשיאי ישראל בירושלים.
.
.
(2) הסטודיו
"נולדתי באלכסנדריה ב-1932", פותח יעקב דלווה בסיפור קורותיו. "אבא שלי, שלמה, נולד באיזמיר שבתורכיה אבל הגיע למצרים 'בטעות'. ב-1913 האח הבוגר שלו היה אמור לעזוב את איזמיר למצרים, כדי לא להתגייס, אבל כשהוא הגיע לנמל איזמיר וראה בפעם הראשונה את הים, הוא נכנס להיסטריה ולא הסכים לעלות על האוניה. כדי להימנע מהפסד כרטיס הנסיעה היקר, החליטו לשלוח במקומו את אבא שלי, שהיה אז רק בן 12. במצרים אבא התגורר אצל קרובי משפחה ועבד בתור תופר חליפות". עם הזמן למד האב את המקצוע ופתח מתפרה. באלכסנדריה הוא הכיר את רוז'ינה, שגם נולדה באיזמיר ועברה לאלכסנדריה, והשניים התחתנו.
אחרי שהיחס ליהודים במצרים הידרדר, עזבה משפחת דלווה בדצמבר 1950 והיגרה לישראל. אלא שיעקב עזב קודם לכן לחוות הכשרה במרסיי במסגרת תנועת הנוער "דרור". בחווה למדו החניכים לעבוד בחקלאות ועם הגיעם לארץ נקלטו בקיבוץ יראון שבגליל העליון. "בקשתי להגיע לנגריה ובה למדתי מחברת משק את מלאכת הנגרות". דלווה מעיד שכבר מילדות התוודע לתחום, כשבנה לעצמו צעצועים מחומרים זמינים.
בקיבוץ יראון היה דלווה חבר שלוש שנים. בפילוג התנועתי שסחף את הקיבוצים בתחילת שנות ה-50, גם קיבוץ יראון התפצל, ודלווה עם חבריו עזבו לקיבוץ יד חנה שבעמק חפר. הרוחות לא נרגעו והתנועות השונות המשיכו להיאבק בקיבוץ, ואחרי שנתיים נוספות ביד חנה עזב דלווה ועבר לתל אביב.
"עבדתי בנגריה ביפו ובנינו חלונות ודלתות", הוא נזכר. לאחר שנתיים של עבודה בנגרייה, בחר דלווה לפנות לתחום יצירתי יותר מנגרות של דלתות ונכנס לתחום בניית תערוכות כשהצטרף לחברת "זק תערוכות”. בסוף שנות ה-50 פרש דלווה יחד עם בת שבע ברוש ואיציק גטניו והקימו את חברת ״בת שבע גרפיק ארט״, שהיתה מובילה בתחום התערוכות בישראל, בשנים שבהן הוצגו בארץ ובחו"ל אינספור תערוכות מסחריות, מוסדיות ולאומיות מישראל. הסטודיו פעל במתחם גני התערוכה הסמוך לנמל תל אביב, בשרידיו של "ארמון תוצרת הארץ" שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה לצורך התערוכה העולמית שהתקיימה בתל אביב בשנות ה-30. אולם כבר כעבור שנתיים פרש דלווה מן השותפות.
"ב-61' פתחתי את הסטודיו לבניית דגמים ארכיטקטונים", הוא מספר על הפרק העיקרי בקורותיו. הסטודיו כמעט ולא השתנה במהלך 60 השנים האחרונות. הסטודיו שוכן כאמור בקומת הקרקע (חצי מרתף) ומורכב משני חללים – בראשון סדנה גדושה במיכון שלא היה מבייש נגרייה מקצועית, שנועדה להכנת חלקי הדגמים העשויים מעץ. החדר השני רחב ומרווח יותר ובו נבנים הלכה למעשה, ולפרטי פרטים, הדגמים השונים. שולחנות עבודה ממלאים את מרכז החדר, בעוד שבדפנות ארונות שבהם שמורים חומרי הגלם, כלי עבודה וציוד נלווה לצורך בניית דגמים. מעניין לשים לב שהריצוף בחדרים אינו ריצוף פנים אלא דווקא של אריחי בטון אקרשטיין (60X60 ס"מ), שהיו נפוצים מאוד בריצוף בישראל באמצע המאה שעברה והיו סימן ההיכר של המרחב הציבורי בארץ.
.
1947: תכנית קומת המרתף בו שוכן הסטודיו של יעקה דלווה ברחוב ארלוזורוב 61, כפי שמופיע בתכנית הבניין שערך האדריכל אריה שרון (ארכיון הנדסי עיריית תל אביב)
.
.
את שתי הזמנות העבודה הראשונות שקיבל לבניית דגמים, הזמין ממנו האדריכל אריה אל-חנני, מבכירי האדריכלים בארץ במאה ה-20 ולימים חתן פרס ישראל לאדריכלות. היו אלה שני דגמים שיועדו להצגה בתערוכה שהתקיימה במתחם גני התערוכה החדשים בתל אביב, במבנים שתכנן אל-חנני שנים אחדות קודם לכן. דגם אחד הציג את בניין עיריית תל אביב שתכנן האדריכל מנחם כהן (בשיתוף עם אל-חנני כאדריכל מפקח) וטרם נבנה אז, ודגם נוסף להצעה להיכל הספורט יד אליהו בתכנונו של אל-חנני, שלא נבנה בסוף בתכנונו.
בין דלווה והאדריכל הבכיר נרקמו יחסים מקצועיים יוצאי דופן. אל-חנני המשיך והזמין מדלווה דגמים רבים לאורך עשרות שנים, והפך לקליינט המוצלח ביותר שלו. בנוסף, דלווה מציין שלהערכתו לאל-חנני היה רובד נוסף, היות והוא נהג להתייעץ עם דלווה על הפרויקטים עצמם, לחזור אל שולחן השרטוט ולערוך בעבודה שינויים בהתאם להערות שעלו בדיון על הדגם.
רשימת האדריכלים שבחרו להזמין מדלווה דגמים הלכה והתארכה במהירות מאז אותם זוג דגמים שהזמין ממנו אל-חנני. בין אלה שהזמינו ממנו דגם אחד או הרבה יותר – היו יעקב רכטר, אברהם יסקי, גרשון צפור ובנימין אידלסון, שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון ומשה גיל ("בדרך כלל עבדתי עם ביקסון שהיה יותר חברה'מן מהאחרים והיתה לי אתו שפה משותפת", הוא מספר), אריה פרייברגר, אורי בלומנטל, הרי ברנד, משה לופנפלד וגיורא גמרמן, דן איתן ויצחק ישר.
היו גם דגמים שדלווה בכלל לא רצה לסיים את בנייתם, בגלל מזמינים שגילו התנשאות או זלזול לבוני הדגמים. ניסיתי לשאול את דלווה מי הם היו, אך הוא מבטל את השאלה בהינף יד. ״אלה לא היו דוקא האדריכלים הבכירים עצמם״, הוא מספר, ״אלא מי שעבד על הפרויקט במשרד והיה צריך להוכיח שהוא 'יותר'".
בין הפרויקטים שלבנייתם הקדים דלווה דגמים הוא מזכיר את ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון, "הרב-קומות" (מגדל המגירות) בבאר שבע, מלון הילטון ירושלים, מרכז בק בהר חוצבים בירושלים, פארק אשדוד, שכונות מגורים באיראן ושדה התעופה באוגנדה, שאף שימש את מתכנני פעולת הפריצה לשדה והחילוץ במבצע אנטבה.
.
סרטון שצלמתי ובו דלווה מציג את עבודתו בסטודיו:
.
.
.
הדגם של משכן נשיאי ישראל שמונח כעת במרכז הסטודיו, הובא לכאן לאחרונה מארכיון אדריכלות ישראל לצורך חידוש. את הדגם הרבוע בגודל כמטר על מטר בנה דלווה לפני כמעט שישים שנה "במשך לפחות חודשיים", בהזמנתו של אלחנני אחר, האדריכל אבא אלחנני (ללא מקף, אין קשר משפחתי בין השניים), לצורך הגשתו במסגרת התחרות הפומבית והיוקרתית לתכנון אחד המבנים הממלכתיים החשובים במדינה. אלחנני זכה בפרס הראשון לביצוע המשכן והדגם נשמר לכל אורך השנים במשרדו ולאחר מכן בביתו. בתחילת המילניום מסר אלחנני חומרים רבים לד"ר צבי אלחייני שהקים אז את ארכיון אדריכלות ישראל ושם הם שמורים עד היום.
שנה לאחר פטירתו של אלחנני, אצר אלחייני בגלריה של עמותת האדריכלים ביפו את התערוכה "קו-תוי" (2009) שהוקדשה לעבודת חייו של אלחנני כאדריכל וככותב, ובמסגרתה נחשף הדגם הגדול והיפה, אולי לראשונה, לעיני הציבור. מאז התערוכה נשמר הדגם בארכיון וכעת, לאחר חידושו בידי דלווה שבנה אותו במקור, הוא ייחשף שוב בתערוכה "בתוך עמי אני יושב" (אוצרת האדריכלית דנה גורדון), שתוצג במשכן נשיאי ישראל בירושלים לציון יובל שנים למשכן.
.
הדגם נבנה בהזמנתו של האדריכל אבא אלחנני שניגש אתו לתחרות וזכה במקום הראשון. כיום גר בבניין הנשיא יצחק הרצוג
.
.
הדגמים שבנה דלווה היו בחלקם כאלה שהציגו רק את מעטפת הבניין עם הפיתוח ההיקפי, אך רבים מהדגמים, כמו למשל זה של משכן נשיאי ישראל, היו מושקעים אף יותר ובאלה ניתן היה לפתוח את החלק העליון ולהתבונן בחלוקה הפנימית, לעתים בשילוב תאורה. הדגמים הורכבו ברובם מעץ ולצורך כך הוא הקים בסטודיו בית מלאכה ייעודי לדגמי עץ, או מקרטון ביצוע בעובי של 2 מ"מ שהוא החומר הקל ביותר לחיתוך ולכן גם החומר הפופולרי לעבודה בבניית דגמים. חוץ משני חומרים אלה, השתמש דלווה גם בדיקטים, בלזה, עץ לבן, פלסטיק ופרספקס. את העצים והצמחיה שעיטרו את הדגמים הוא הרכיב לרוב מחוטי נחושת בשילוב חומר סינטטי דמוי ירק.
בסטודיו עצמו לא תמצאו דגמים, אלא אם כן דלווה שוקד על בנייתו של אחד מהם או מחדש אחד וותיק. כנהוג, נמסרים הדגמים בתום הבנייה ללקוח. במקרה הטוב דלווה מקבל מהאדריכל תצלום מקצועי של הדגם, אם לא דאג לצלם בעצמו. רבים מהדגמים צולמו בסטודיו של הצלם רן ארדה השוכן מעברו השני של הרחוב. במגירה רחבה בארון מתכת תקופתי תוצרת חברת "הארגז" שומר דלווה את התצלומים. בעבר היו כמה מגרות כאלה מלאות בתצלומי דגמים, אך הצפה פגעה בחלק נכבד מהאוסף ללא תקנה וברשותו נותר רק חלק מאוסף התצלומים התיעודי שצבר. עם השנים הצליח אלחייני לאתר באוספים שונים בארכיון שלו צילומים נוספים רבים של דגמים שבנה דלווה כך שתיעוד עבודתו הולך וגדל כל הזמן.
בשנות ה-70 וה-80 נהנה הסטודיו משגשוג וקצב הזמנות הדגמים היה גבוה במיוחד. בסטודיו עבדו לצד דלווה ארבעה עובדים. בראשית שנות ה-2000, עם כניסת ההדמיות ומדפסות התלת-ממד ופתיחת השווקים בסין (כיום זול יותר להזמין דגם ממרחק של 6,000 ק"מ מאשר מרחוב ארלוזורוב), הלך והצטמצם מספר הדגמים הארכיטקטונים שיצאו מכאן.
"מינעד העבודות הרחב של דלווה לאורך עשורי פעילותו מייצג נאמנה את התמורות המשמעותיות שהתחוללו במרחב הישראלי ובאדריכלות בישראל בעשורים אלה, בהן תמורות סגנוניות-אדריכליות אך גם שינויים מהותיים בקנה המידה של הבנייה בישראל, צמיחתה לגובה והשתכללותה לאורך השנים", מרחיב אלחייני בשיחה.
"בכמה מעבודותיו של דלווה מקופלת לא רק היסטוריה של אדריכלות ובנייה אלא גם ההיסטוריה עצמה", ממשיך אלחייני, "כגון בנייה ישראלית בחו"ל מטעמים מדיניים-בטחוניים; שימוש בדגמים שיצר דלווה לצורך פעולות צבאיות-בטחוניות; ועוד. מכאן שמורשתו של דלווה אינה רק בעלת ערך מקצועי גבוה אלא גם בעלת ערכים היסטוריים לאומיים רחבים”.
.
במגירה העליונה שבשולחן העבודה שמורים כלי העבודה – בעיקר סכינים, מסוריות וסרגלי קנה מידה
.
.
עוד משהו:
עם שקיעת ענף הדגמים הארכיטקטונים הפיזיים, עולה ופורח העיסוק והעניין התיאורטי בהם. במרחב המקומי פורסם לא מזמן הספר "על המודל הארכיטקטוני" מאת ברוך בליך (רסלינג, 2020). לעומתו, עסקו אחרים בהיבטים הפולטיים של הדגמים – כך למשל האדריכלית והחוקרת יעל פדן בספרה Modelscapes of Nationalism (הוצאת אוניברסיטת אמסטרדם, 2017) וחוקרת התרבות תמר ברגר בספרה "ברווח בין עולם לצעצוע: על המודל בתרבות הישראלית" (רסלינג, 2008). במוזיאון ישראל בירושלים ב-2006 אצר לארי אברמסון את התערוכה "מיני ישראל – 70 דגמים, 45 אמנים, מרחב אחד".
בעולם פורסמו במאה האחרונה ספרים רבים בנושא דגמים אדריכליים – החל ממדריכים לבניית דגמים אדריכליים, ועד ספרים המוקדשים לדגמים של מבנים שתכננו אדריכלים ספציפיים. ואי אפשר בלי להזכיר את סדרת הארכיטקטורה של לגו, שמציעה ערכות של בניית דגמים מפורטים בקנה מידה מדויק של כמה מהאייקונים הגדולים של תולדות האדריכלות.
באינסטגרם תמצאו את ההאשטאג #iaamodels ובו למעלה ממאה דגמים מההיסטוריה של האדריכלות הישראלית שהעלה ארכיון אדריכלות ישראל.
.
זה סגרל קנה המידה היעיל ביותר לבניית דגמים
.
במגירה אחרת מצויים חומרים לעבודה
.
הגיליון המשובץ שימש למשל לדגם של בית כנסת בתימן
.
שנת שגשוג ויצירה עם תצלום דגם של קבוצת מגדלים (שלא כולם נבנו) לאורך נחל איילון ברמת גן בהזמנת העירייה
.
תבליט של ארץ ישראל לצד תצלום דגם מגדל מגורים בשכונת מרום נווה שתכנן האדריכל יעקב רכטר
.
על בסיס רישום פניו של דלווה שיצר מנשה קדישמן, עשה האדריכל הרי ברנד (לקוח ותיק של דלווה לבניית דגמים) את עבודת העץ שמשמאל
.
על הקיר תלויות תמונות של דלווה לאורך השנים
.
במגרות הרחבות מסתתר אוסף גדול של תצלומי דגמים שנבנו כאן לאורך שישים שנה. אף לא אחד הדגמים נותר כאן היות וכולם הוזמנו, אך דלווה קיבל מהאדריכלים מידי פעם תמונות של אותם דגמים שבנה
.
דגם משכן נשיאי ישראל נבנה באופן שניתן להסיר את הגג ולהתרשם מחלוקת החדרים הפנימית
.
מגדל כלל שברחוב דרויאנוב בתל אביב בתכנון אדריכל חיים שפירא. חלק מתצלומי הדגמים שמופיעים כאן צולמו על ידי רן ארדה
.
תחנת הר עמרם נחצבה בעומק ההר בסמוך לאילת לצורך מדידות ססמוגרפיות
.
הצעה מוקדמת להיכל הספורט יד אליהו בתכנון האדריכל אריה אל-חנני שהיה האדריכל הראשון שפנה לדלווה לבנות לו דגם (לגני התערוכה בתל אביב) והיה גם הלקוח שהבמין ממנו את מירב העבודות
.
היכל הספורט יד אליהו כפי שנבנה. לצד הדגם – יעקב דלווה הצעיר
.
אולם כנסים בגבון שבמרכז אפריקה בתכנון אדריכל משה ירמיצקי
.
בית אייזיק וולפסון במכון ויצמן שברחובות בתכנון האדריכל אריה אל-חנני וניסן כנען
.
משכן נשיאי ישראל בתכנון אדריכל אבא אלחנני – פרס ראשון בתחרות
.
דגם גושני מעץ לספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בתכנון האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל
.
בית הספר ליאו בק בחיפה בתכנון האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל
.
בניין לין – המטה של בנק לאומי ברחוב נחלת בנימין פינת יהודה לוי בתכנון האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור. הבניין הושלם רק בסוף שנות ה-80 על ידי גרשון ובנו ברק צפור
.
בנק כללי בשדרות רוטשילד בתכנון האדריכל אריה פרייברגר
.
מלון הילטון (כיום: וורט) ירושלים בתכנון אדריכל יעקב רכטר
.
רובע בעיר בנדר בושהר שבאיראן בתכנון האדריכל דן איתן
.
מרכז קניות ותחבורה ברחובות בתכנון אדריכל צבי גבאי
.
בניין מגורים ברחוב הירקון (קולאז') בתכנון אדריכל אורי בלומנטל
.
מגדלים לאורך נחל איילון ברמת גן בהזמנת אדריכל העיר רמת גן (בשעתו) סרג'יו לרמן
.
מתחם גן העיר בתל אביב בתכנון האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען (משמאל בניין עיריית תל אביב בתכנון אדריכל מנחם כהן)
.
מרכז לוגיסטי לחברת מרצדס בפתח תקווה בתכנון האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיון
.
שכונת קוטג'ים בבאר שבע
.
מרכז מסחרי בהרצליה בתכנון אדריכל אורי זרובבל
.
מכללה בחדרה בתכנון אדריכל אריה פרייברגר (לא נבנה)
.
שדה להפקת אנרגיה באמצעות קרני שמש במכון ויצמן ברחובות בתכנון אדריכל יעקב הרץ
.
מגדלי משרדים בבסיס הקרייה בתכנון אדריכל עמי מור
.
מגדל מגורים בדרך נמיר (פארק צמרת) בתכנון אדריכל אבנר ישר
.
דגם של חידוש בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב כפי שתכננו האדריכל אריה אל-חנני וניסן כנען בסוף שנות ה-60 ובוצע רק בחלקו.
.
אילליקה
.
תודה ליעקב דלווה, מיכל דלווה ולאדריכל ד"ר צבי אלחייני
★
מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:
.
רופין 51 (דב כרמי)
בן גוריון 33 (דב כרמי)
בית קרסו (אריה כהן)
רופין 40 (אריה קרפץ)
יעל 3 (אוסקר קאופמן)
גורדון 79 (סם ברקאי)
גן הבנים (גדעון שריג)
בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)
ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)
אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)
גשר הבעש"ט (צבי הראל)
בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)
בית מילמן (יצחק פרלשטיין)
גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)
בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)
דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)
תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)
גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)
שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)
אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)
סביל אבו-בוט מתחדש (טל איל)
פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)
דוד המלך 59-51 נוה (אהרון דורון)
דוד המלך 36-32 (יצחק פרלשטיין)
האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)
בית הבאר בהרצל 138 (נאור מימר)
מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ
בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)
הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)
מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)
בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)
בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)
בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)
סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)
פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)
בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)
בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)
תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה
ביתן הלנה רובינשטיין מתחדש (רכטר אדריכלים)
מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)
המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)
בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)
שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)
בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)
הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)
בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)
מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)
אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)
בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)
בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר
רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)
דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)
תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)
שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)
דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)
בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)
לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)
מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)
נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)
ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)
קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)
סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ
אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)
הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)
בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)
דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)
קונכייה אקוסטית (צבי הקר)
קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)
ראש פינה 26 (אריה כהן)
בית הדר (קרל רובין)
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 
תגובות
נהדר
נהניתי מאוד מהפוסט המקסים על יעקב דלווה. נהניתי במיוחד מהקטע על הקשר בין יעקב דלווה וסבי, אדריכל אריה אל-חנני.
במהלך שנות התשעים עבדו עם יעקב איציק ורומית שלמדו ממנו את התחום ואחר כך כשהעבודה התמעטה החלו לקבל עבודות פרטיות או לספק לו שירות בקבלנות משנה. מקצוע נוסף עתיר ידע שייעלם מהעולם בעשורים הקרובים.