סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נאות מרדכי

כ-20 שנה פעל חדר האוכל החדש שבקיבוץ נאות מרדכי שבעמק החולה במתכונתו המלאה, עד שהופסקו בו הארוחות בזו אחר זו והוא נותר ריק. הבניין הגדול מוקף במדשאה מוריקה ודבר לא מרמז על נטישה. גורלם של שלושת חדרי האוכל שקדמו לו ושרתו את הקיבוץ בחמישים שנותיו הראשונות היה פחות טוב, היות ושניים מהם נשרפו.

מאז שנות ה-50 תוכננו מרבית חדרי האוכל בקיבוצים בידי מחלקות התכנון של תנועות הקיבוץ השונות, ועדיין, לא מעט תוכנן בידי אדריכלים עירוניים פרטיים. קבוצה של חמישה חדרי אוכל בקיבוצים תוכננו בחברת אפשטיין ובניו, כשעל התכנון הופקד האדריכל אהוד שחורי (שבהמשך תכנן באופן פרטי חדר אוכל שישי). זה שלפנינו בקיבוץ נאות מרדכי היה השני בחדרי האוכל שתכנן שחורי ונחנך ב-1982. מבנים אלה, שתוכננו בסוף שנות ה-70 ובתחילת ה-80, הותירו רושם עז, גם קצת קנאה, אצל חברי קיבוצים אחרים וגם אצל אדריכלי התנועה הקיבוצית. אלה חדרי אוכל דומים בצורתם זה לזה שהעניקו פרשנות למבנה מרכזי במרחב הכפרי.

ועל כך ברשימה זו.

.

296242390_5887378207958379_2407334215653257787_n

1982

.

(1) חדר האוכל

ארבעה חדרי אוכל שרתו את חברי קיבוץ נאות מרדכי (אם לא לוקחים בחשבון את חדרי האוכל ששרתו את הקיבוץ במשך שש שנותיו הראשונות במיקומיו המוקדמים, תחילה בנהריה ולאחר מכן באתר שבו שוכן כיום קיבוץ עברון). חדר האוכל הראשון הוקם עם העלייה על הקרקע בעמק החולה ב-1946. היה זה צריף עץ שלא הספיק לפעול יותר מתקופה קצרה, עד שמנורת נפט דולקת התנפצה על הרצפה ושרפה אותו כליל.

אחריו ובשטחו נבנה מיד צריף עץ נוסף, שהצליח לשרת את החברים תקופה ארוכה יותר. במהלך שנות ה-50 גדל הקיבוץ ונדרש היה חדר אוכל גדול יותר. החברים התלבטו אם להקים מבנה חדש או להרחיב את הקיים, ולבסוף הציע חבר הקיבוץ, וילי שנבל, להקים מבנה חדש שיקיף את המבנה הקיים "ויבלע" אותו לתוכו. המבנה שתכנן שנבל הורכב מקורות ועמודי ברזל ולוחות אסבסט.

במהלך הבנייה המשיכו החברים לאכול בחדר האוכל הותיק, וביום אחד, פרקו את קירותיו והטמיעו אותו בבניין החדש שיכל לשרת בו-זמנית כ-300 סועדים ביומיום, לעומת 150 סועדים במבנה הותיק. מאוחר יותר נבנתה לו הרחבה, גם היא באותה הטכנולוגיה, וזו איפשרה מקום ל-50 סועדים נוספים. למרות ההרחבה לא היה חדר האוכל משוכלל במיוחד, והוא נעדר מערכת מיזוג אוויר לימות הקיץ החמים ומערכת חימום לחורף הקר.

.

חדר האוכל הראשון 1946

1946: צריף חדר האוכל הראשון שהוקם בנאות מרדכי הוקף בשקי חול להגנה. הוא נשרף תוך זמן קצר במיוחד בגלל מנורת נפט דולקת שנפלה והתנפצה. תחתיו הוקם צריף חדש (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

חדר אוכל שני

שנות ה-50: חדר האוכל בצריף שבנה וילי שנבל והורכב משלד של קורות ועמודי ברזל (ארכיון נאות מרדכי)

.

ליל סדר 1965

1965: חדר האוכל ערוך לליל הסדר (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

ליל סדר 19651

1965: מקהלת חברים בליל הסדר (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

.

באמצע שנות ה-70 שוב דנו בקיבוץ בנושא הצורך בחדר אוכל גדול ומשוכלל יותר, והוחלט על הקמת מבנה חדש במיקום אחר. עד אותה עת שכן חדר האוכל בצפון הקיבוץ שהיה האזור שבו החל להתפתח הקיבוץ בעשורים הראשונים לקיומו. על פי התכנית שהתגבשה לנאות מרדכי במהלך שנות ה-60, נקבע מרכז הקיבוץ במיקום אחר ומרווח יותר, כזה שנמצא בין אזור המגורים ואזור המשק. מאותה עת הוחל בהקמת מבני הציבור במרכז החדש. כך נבנו המועדון, הספרייה, אולם הספורט וגם המזכירות. אחרון הצטרף חדר האוכל החדש שהוקם בשטח שהיה ריק עד אותה עת.

המימון להקמה הגיע משני מקורות עיקריים – האחד היה המלצה של הנהגת תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים לחסל את קרנות הפנסיה והשני היה כספי הפיצויים שהתקבלו מממשלת גרמניה לחברי הקיבוץ שהיו ניצולי שואה והעבירו את הכספים להנהלת הקיבוץ.

לאורך השנים ליווה את הקיבוץ האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ואדריכל בכיר במחלקה לתכנון תחילה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ולאחר איחוד המחלקות בתק"ם. במשך עשרות שנים היה זה כהנא שפתר לקיבוץ את הנושאים התכנוניים ובמסגרת זו תכנן מבני ציבור, שכונות מגורים, הרחבות לבתי מגורים קיימים וכן ערך תכנית רה-תכנון (תכנית מתאר). אלא שאנשי נאות מרדכי החליטו לחרוג ממנהגם כשהגיעו לנושא תכנון חדר האוכל.

"סיירנו בכעשרה חדרי אוכל – בשדות-ים, החותרים ועוד", נזכר חגי אלכסנדר, חבר נאות מרדכי שליווה את הקמת חדר האוכל בקיבוצו "מהקו הראשון על הנייר ועד לחנוכתו", הוא מעיד. אלכסנדר שימש גם בתפקיד האקונום של חדר האוכל ומחזיק בכמה מהמתכונים של המנות המיוחדות שהוגשו כאן. "אחרי שהתלבטנו רבות ראינו את חדר האוכל של מעיין-צבי שהיה עדיין בבנייה, ושמענו מהאחראי שם על בניית חדר האוכל, על דרך העבודה של חברת אפשטיין וזה מה ששכנע אותנו. בשבילי העבודה הצמודה אתם היתה חויה בלתי רגילה. הם לא כפו עלינו כלום כמו שאדריכלים אחרים עושים, היינו נפגשים מידי שבוע במשרדים של החברה ב'בית אמריקה' בתל אביב או בנאות מרדכי. לאורך כל הדרך הם עמדו במועדים שנקבעו, היו אמינים ויחס כמו שקיבלנו מהם לא קבלנו מאף אחד אחר".

חברת אפשטיין ובניו היתה חברת תכנון והנדסה אמריקאית מצליחה שהפעילה בישראל שלוחה שפעלה במהלך שנות השבעים והשמונים. האדריכל נחום לחמן הוביל את אגף האדריכלות בחברה, ובידיו של האדריכל אהוד שחורי, יליד קיבוץ אפק שעבד בחברה הופקדו בין השאר עבודות תכנון חדרי האוכל בקיבוצים שבהן זכתה החברה. בקיבוצים לבד מחדרי אוכל קיבל שחורי לתכנן גם מבני ציבור, תעשייה ומסחר באותם קיבוצים שבהם תכנן חדרי אוכל.

בסך הכל תכנן שחורי בפרק זמן קצר יחסית ששה חדרי אוכל – את החמישה הראשונים תכנן במסגרת עבודתו בחברת אפשטיין (שם הוא עבד כחמש שנים) – מעיין-צבי, גבעת חיים מאוחד, פלמחים, שדה נחמיה ונאות מרדכי. לאחר שפרש מהחברה, תכנן כאדריכל עצמאי את חדר האוכל החדש של קיבוץ מזרע.

.

Presentation1

חדרי אוכל נוספים שתכנן האדריכל אהוד שחורי: מזרע, שדה נחמיה, מעיין-צבי

.

.

שני יתרונות הציעה חבאת אפשטיין – הראשון הוא תכנון תהליך העבודה מראש באמצעות טבלת גאנט ועמידה בלוחות הזמנים שנקבעו. היתרון השני היה שהחברה סיפקה את כל השירותים התכנוניים והביצועיים. המשמעות היתה שהקיבוץ קיבל בסוף התהליך מפתח לחדר האוכל אחרי שהחברה תכננה ובנתה את הבניין כולו. "התכנית מאוד הרשימה את כולנו", נזכר עכשיו כהנא, "גם סידור המטבח היה שונה מהתצורה המקובלת". אלכסנדר מוסיף, שדוקא את סידור המטבח שהרשים את כהנא לא תכננו באפשטיין, אלא היה זה תכנון של האדריכל ליאון שרמן שהתמחה בתכנון מטבחים ורק לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על חדר האוכל בקבוצת דגניה א' שתכנן.

האדריכל אהוד שחורי מספר שהיה זה חדר האוכל השני שתכנן, אחרי חדר האוכל שתכנן בקיבוץ מעיין-צבי. "בחדר האוכל במעיין-צבי הבניין פנה לכיוון מערב וכדי להתמודד עם קרני השמש עשיתי גגון גדול שצמצם את הסינוור באופן יעיל. בנאות מרדכי הצורה של חדר האוכל היתה שונה; הגג הוא משופע ועם רעפים, זה היה נראה לי טבעי להשתמש בגג משופע עם רעפים כי זה סמל לכפריות. הגג הזכיר לי כנסייה, וחדר האוכל הוא כמו הכנסיה הקיבוצית – הבניין הכי דומיננטי. בחדר האוכל בגבעת חיים שתכננתי, למשל, הגג המשופע הוא מבטון כי כך חשבתי שזה מתאים למקום.

"היות ובניתי על קרקע פנויה אז יכולתי לעשות מה שאני רוצה. הקיבוץ גם נתן לי יד חופשית בתכנון", נזכר שחורי. אלכסנדר מוסיף שהדרישות של הקיבוץ משחורי היו מעטות ובסיסיות: "רצינו חדר אוכל שיהיה יחידה אחת, אולם אחד גדול בלי עמודים ושיוכלו לסעוד בו 500 איש בו-זמנית, עם אפשרות לתוספת שולחנות בחגים כך שנוכל להגיע גם ל-1,000 סועדים".

"בנאות מרדכי חדר האוכל בנוי כמו מניפה והצורה הזו נבעה משתי הפונקציות שהיו לחדר האוכל – פונקציה יומיומית שבה יש צורך באולם עם אגפים יותר קטנים, ופונקציה של חג שבו יש צורך באולם גדול ופתוח שבמרכזו מציבים במה וכל הסועדים פונים אליה. המודול של הבניין נבע מהגודל של שולחן אוכל סטנדרטי בחדר אוכל בקיבוץ". אלכסנדר מוסיף, שבין שלושת האגפים שמרכיבים את אולם האוכל הותקנו מסילות למחיצות נעות, כדי לאפשר חציצה בין האגפים, אלא שהמחיצות מעולם לא הוזמנו ולא הותקנו והמסילות נותרו מיותמות.

"בכל חדר אוכל שתכננתי הקפדתי לתת אפשרות להרחבה עתידית", מספר שחורי. "באחת הקצוות של הבניין עשיתי קיר פשוט, כזה שאפשר לפרוץ ולהוסיף אחריו עוד אגף. בנאות מרדכי הקיר שבקצה שסמוך למבואת הכניסה הראשית הוא זה שניתן לפרוץ ולהרחיב. במשך הרבה שנים הפריע לי שלא הרחיבו והשאירו את הקיר הפשוט, אבל בסוף התברר שאין שום צורך בהרחבה".

.

צילום מסך 2022-07-30 231626

1978: תכנית סביבה

.

צילום מסך 2022-07-30 231919

1978: תכנית חדר האוכל – אולםה אוכל מורכב משלושה אגפים כשאגפים נוספים עתידיים במידת הצורך (ואין בינתיים שום צורך) יכולים להבנות בכל אחד מהקצוות

.

צילום מסך 2022-07-30 232007

1978: קטע מהתכנית – סביבת הכניסה הראשית

.

צילום מסך 2022-07-30 231808

1978: חזיתות – אולם האוכל מתאפיין בגג משופע וגבוה במיוחד שמדגיש אותו באופן דרמתי בנוף הכפרי של הקיבוץ

.

צילום מסך 2022-07-30 231840

1978: חתכים – יש גם מקלט תת-קרקעי

.

.

חומרי הגמר היו ברובם מתוצרת התנועה הקיבוצית וניתן למצוא אותם בחדרי אוכל רבים שנבנו באותה התקופה; מרצפות הטראצו יוצרו בבמפעל המרצפות שבקיבוץ שדות ים (לימים מפעל אבן קיסר) והתייחדו בגוון אדום-חום, 30 ס"מ רוחבן ואורכן. השולחנות והכסאות הורכבו משלדי ברזל שיוצרו במפעל הרהיטים של קיבוץ צרעה, בעוד שמשטחי העץ יוצרו בנפרד במפעל הרהיטים של האחים שוורץ בחיפה. התקרה כולה כוסתה בלוחות עץ מהוקצע כפתרון אקוסטי ולעיצוב חמים וביתי.

פרט אחד שתוכנן ולא בוצע, כך נזכר אלכסנדר, היה תבליט קרמיקה שאותו הוא ביקש לשלב בחזית האגף שבו מצויים תאי הדואר, לצד הכניסה הראשית לחדר האוכל. "לא הצלחתי לשכנע את האמנית של הקיבוץ, מרגרט למדן, קרמיקאית מוכשרת, לעשות את הקיר שרציתי".

.

img_20220804_0001

1979: הקמת חדר האוכל (ארכיון נאות מרדכי)

.

בניית חדר האוכל החדש (1)

1980: בבנייה (ארכיון נאות מרדכי)

.

.

"לפני כמה שנים בקרתי בחדר האוכל בפעם האחרונה", מגיב שחורי לשאלה מתי בפעם האחרונה הוא ביקר בבניין. "הם עדיין אכלו בו והוא עדיין פעל. ראיתי שהגג התכסה בחזזית, אבל אחר-כך הם הורידו את זה. כשנכסתי פנימה גיליתי שהכל נשאר כמו שתכננתי. הם שמרו עליו מאד יפה".

את פיתוח הנוף העוטף את חדר האוכל, כמו גם בקיבוץ כולו, עיצב אדריכל הנוף צבי דקל, שהמשיך את מלאכתו של אדריכל הנוף יחיאל סגל ובנו-שותפו אדריכל הנוף יוסף סגל. סגל ודקל היו מעורבים בשורה של פרויקטים באזור צפוני זה, לרבות תכנון הנוף בקיבוץ גונן ובשמורות תל דן ונחל עיון. יוסף סגל הוא גם זה שתכנן ב-1962 את פינת הזכרון לחללי "ליל הגשרים" הסמוכה לחדר האוכל ומורכבת מקיר זיכרון ובריכת נוי עם דגי זהב, ועליה ארחיב כאן בהמשך.

עם הכניסה לבניין החדש, נעזב חדר האוכל הישן והוא הוסב לכיתות ומאוחר יותר למועדון לצעירים, חנות בגדים וגם בית כנסת. ב-2009 נשרף המבנה.

.

המקהלה בחנוכת חדר האוכל החדש

1982: מקהלה שרה בטקס חנוכת חדר האוכל החדש (ארכיון נאות מרדכי)

.

חנוכת חדר האוכל החדש 1982

1982: טקס חנוכת חדר האוכל החדש (ארכיון נאות מרדכי)

.

.

מנת האוכל המפורסמת של נאות מרדכי היתה הגולש. אלכסנדר זוכר אותה בחיבה מיוחדת ומסביר שביום שבו היא הוגשה בחדר האוכל "היתה חגיגה". את המנה הזו הביאו עימם חברי הקיבוץ שהיגרו לכאן מצ'כיה. את הגולש שהוכן מבשר בקר, הגישו עם כופתאות בצק אפויות ורוטב שהורכב משלל ירקות כשהעגבניות שולטות בו. "הגולש היה מאד טעים והיה ממש מעדן מלכים", הוא מוסיף ומספר שאת המתכון הוא שמר קרוב ללבו והמשיך להכין את המנה הטעימה במטבח ביתו למשפחתו. מנה ייחודית נוספת הוגשה בסוף השבוע – "בשבת צמצמו את מספר העובדים במטבח ויוסף מנואל, אחד החברים שהגיע מצ'כיה, נהג להכין ריזוטו – מנת אורז עם בשר טחון. מנות נוספות שזכורות לו לטובה היו הנקניקיות במעטפת בצק שנקראו "משה בתיבה" וסוג נוסף של נקניקיות שנקנו מקיבוץ מזרע, היו עבות במיוחד ונקראו "קנקרס".

בחגים הוגש לחברים סיידר תפוחים, שאותו ייצרו במפעל הסיידר שפעל בקיבוץ בשנות ה-60 וה-70. הסיידר יוצר על פי ידע שוויצרי (שם הוא קרוי Apfelsaft) מתפוחי עץ שנקטפו במטעי הקיבוץ, נסחטו סוננו, פוסטרו ודוללו במים עם גז פחמן דו-חמצני. המשקה היה יקר יחסית ולכן הוגש לחברים בחגים בלבד. המפעל הביא להפסדים כבדים ולבסוף נסגר, אך הידע נשמר ועבר למפעל משותף שנקרא היה "סיידר הגליל" והוקם בסמוך לקרית שמונה (כיום בנוי בשטחו מרכז מסחרי ביג). לבסוף גם מפעל זה נסגר והישראלים איבדו את מיץ התפוחים המוגז מתוצרת הארץ.

סופו של חדר האוכל "החדש" לא שפר עליו. הוא אמנם לא נשרף כמו שני אלה שקדמו לו, אך כבר בסוף שנות ה-80, רק שנים אחדות לאחר שנחנך, החלה פעילותו לדעוך. "הדעיכה התחילה מאנשים שהתחילו יותר ויותר לאכול מהבית", מספר אלכסנדר. "חדר האוכל הביא להרבה הפסדים, אנשים גם לא רצו לעבוד שם והוא לך והדרדר. זה הגיע למצב שבשנות ה-90 אושרה החלטה להפריט את ענף המזון והאנשים נדרשו לשלם על הארוחות". אלכסנדר עצמו מודה שחדר האוכל חסר, אך פחות ביומיום, "אני אהבתי את החגים בחדר האוכל. אני בעצמי ארגנתי את הפסח הרבה מאד שנים וזה חסר לי".

ארוחת הערב היתה הראשונה שבוטלה עוד בשנות ה-80. בשנות ה-90 בוטלה ארוחת הבוקר ולבסוף חוסלה גם ארוחת הצהריים. כמובן שבוטלו גם הארוחות החגיגיות בשבתות וחגים. בשלב מסוים הופסקה פעילות המטבח והכנת המנות בוצעה במטבח חיצוני. שטח המטבח הפך כולו למרכולית, וכיום הוא אחד מהחלקים היחידים בבניין שמתפקד עד היום. אולם האוכל הגדול ריק אך נקי ומתוחזק בידי הקהילה. מתקיימים בו מעת לעת מסיבות וחגים ובימים אלה יש כוונה להשיב לפחות לאחד האגפים שבו את ייעודו המקורי – מפעל "טבע נאות" שפועל באזור המשק של הקיבוץ, מבקשת לאפשר לעובדיה לסעוד בחדר האוכל וכמובן שהאוכל יגיע ממטבח חיצוני.

.

20220722_123006

בשונה ממרבית חדרי האוכל בקיבוצים, זה שבנאות מרדכי תוכנן בידי חברה אמריקאית שהחזיקה שלוחה בישראל והגישה ללקוח שירות כולל – כל התכנון והביצוע נערך בחברה והלקוח קיבל בסיום התהליך מפתח לבניין המוכן

.

20220722_123851

חדר האוכל תוכנן בצורת מניפה כך שיתאים לחלוקה לאגפים בימי חול וליצירת אולם אחד גדול ורציף בחגים

.

20220722_123657

חלונות רחבים מפנים את המבט מהאולם אל הדשא הגדול שעוטף את חדר האוכל

.

20220722_123140

הכניסה מכיוון מערב מודגשת אך זו לא הכניסה הראשית. כאן זה גם המקום שהאדריכל תכנן אפשרות לתוספת אגף במידת הצורך, ולא היה צורך.

.

20220722_123145

a kibbutz in Israel

.

20220722_123351

בחלק משטח הבניין פועל כל-בו

.

20220722_123421

הכניסה הראשית לחדר האוכל מודגשת באמצעות מדרגות רחבות ופתח מזוגג ורחב במיוחד. כניסות נוספות ומשניות שולבו בחזיתות אחרות של הבניין.

.

20220722_123559

נושא ההצללה העסיק את האדריכל והוא דאג להמשיך את הגג אל מעבר לקו החזית כדי שיצל על הפתחים המזוגגים

.

20220722_123509

חדר לתאי דואר בכניסה

.

20220722_123542

חדר לשטיפת ידיים

.

20220722_123634

חדר האוכל כבר אינו פעיל והוא ריק

.

20220722_123733

חדר האוכל מורכב משלושה אגפים שניתן להפריד ולאחד בהתאם לצורך

.

20220722_123822

השולחנות רוכזו בפינה אך יתכן ובקרוב יפוזרו מחדש לצורך הסעדת עובדי מפעל "טבע נאות"

.

בחדר האוכל החדש 1982

1982: סועדים בחדר האוכל החדש (ארכיון נאות מרדכי)

.

אוכלים בחדר האוכל החדש

1982: סועדים בחדר האוכל החדש (ארכיון נאות מרדכי)

.

.

(2) הספרייה

מרכז הקיבוץ התגבש בנאות מרדכי רק ב-1982 עם הקמת חדר האוכל החדש. עד אז היו לקיבוץ שני מוקדים. לצד חדר האוכל החדש הוקם קודם לכן, כבר בשנות ה-60, מבנה ספרייה וחדר עיון שאותו תכנן וילי שנבל.

"בשנות ה-50 היו בנאות מרדכי שני חברים, יקים, שבעבר למדו בבתי ספר מקצועיים בגרמניה מקצוע Baumeister, טכנאי בניין, שניהם לא סיימו את הלימודים", מספר לי האדריכל פרדי כהנא. הוא מפרט על כל אחד משני החברים: "הייני שטרן פנה לנגרות וווילי שנבל נעשה מרכז בניין של הקיבוץ בעשור הראשון להקמתו. וילי לקח על עצמו גם את תכנון מבני הקיבוץ הצעיר, וכשהיה צריך עזרה פנה לאדריכל אריך ראש שהתאים, השלים או אפילו שינה את התכנון של וילי. אחותה של אשתי חנה, יחד עם בעלה מלונדון, היו מאוד קרובים לחברי נאות מרדכי והיו מבלים שם כחודש כל שנה, גם בקטיף תפוחים. כך גם אני הכרתי את החברים, את וילי ואת הייני שהצטרף כשרטט של ראש במחלקה בשנות ה-50 ומאוחר יותר עבד איתי במשך שנים".

המבנה מורכב משני אגפים כשבחזית הראשית נקבעו מסכי זכוכית הפונים לצפון ומחדירים קרני שמש לא ישירות. במבואה המקשרת בין שני אגפי הבניין, מקבלת את פני הבאים דמותו המצוירת של ולטר אורטנר (1981-1918) הספרן המיתולוגי של נאות מרדכי שבין השאר היה בצעירותו וקודם שהיגר לארץ עורכו של עלון תנועת החלוץ "תכלת לבן" הצ'כית "דפים".

.

20220722_124116

מרכז הקיבוץ התגבש בנאות מרדכי רק ב-1982 עם הקמת חדר האוכל החדש. עד אז היו לקיבוץ שני מוקדים. לצד חדר האוכל החדש הוקם כבר בשנות ה-70 מבנה ספרייה וחדר עיון שאותו תכנן וילי שנבל

.

ספריה וחדר העיון (מימין), ומשמאל המועדון לחבר על שם אכסי שנות ה-60

שנות ה-60: מימין הספרייה וחדר העיון ומשמאל מועדון לחבר (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

20220722_124126

המבנה מורכב משני אגפים כשבחזית הראשית נקבעו מסכי זכוכית הפונים לצפון ומחדירים קרני שמש לא ישירות

.

20220722_124140

במבואת הכניסה שקירותיה מחופים בקרשי עץ תלוי ציור המציג את דמותו של ולטר אורטנר הספרן המיתולוגי של נאות מרדכי (בין השאר היה ארטנר בצעירותו וקודם שהיגר לארץ עורכו של עלון תנועת החלוץ "תכלת לבן" הצ'כית "דפים")

.

.

(2) בית אכסי – מועדון לחבר (במקור מאפייה ונשקייה)

כמו ברבים מהקיבוצים גם בנאות מרדכי הוקם מבנה ייעודי למאפייה (בחלק משטחו היתה גם נשקייה). זו פעלה עד להקמתה של מאפיה אזורית בקרית שמונה והמבנה הוסב ב-1957 בתכנונו של וילי שנבל למועדון לחבר.

המועדון נקרא "בית אכסי" על שמו של שמעון (אכסי) אלכסנדר. לצורך הדגשת ההנצחה נקבע בחזית ולצד הכניסה פסיפס קטן, שאותו יצר (כנראה) אריה ורבלוסקי, אמן חבר קיבוץ חולתה בשעתו, שרק לאחרונה פרסמתי כאן על העבודות שיצר בחזית וברחבה של אולם הספורט בקיבוצו.

מהפיכה נרשמה בין כתלי המועדון שלפנינו. מספר האדריכל פרדי כהנא: "היה זה וילי שנבל שהציע להקים בבית התרבות דלפק לקפה. כך למעשה נולד בנאות מרדכי המועדון לחבר הקיבוצי – לא רק מקום לקריאת עיתונים והקשבה למוסיקה, אלא מקום למפגש חברתי על כוס קפה". עוד על התפתחותו של מועדון לבחר תוכלו לקרוא בספרו של כהנא "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (יד טבנקין וספריית יהודה דקל, עמ' 241-235)
.

קס חנוכת המועדון לחבר על שם אכסי 1957

1957: חנוכת מועדון לחבר במבנה המאפייה לשעבר (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

רות שויער (משמאל) אם מועדון החברים 1957

1957: במועדון עם מכונת האספרסו (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

20220722_124502

הכניסה

.

20220722_124454

לצורך הדגשת ההנצחה נקבע בחזית ולצד הכניסה פסיפס קטן, שאותו יצר (כנראה) אריה ורבלוסקי, אמן חבר קיבוץ חולתה בשעתו, שרק לאחרונה פרסמתי כאן על העבודות שיצר בחזית וברחבה של אולם הספורט בקיבוצו

.

.

(3) פינת הנצחה לאכסי

לצד המועדון לחבר ובקצה המדשאה שבחזית חדר האוכל מצויה פינת הנצחה לזכרם של 14 חללי פעולת "ליל הגשרים" שארעה ב-1946. הפינה המוצלת, שאותה עיצב אדריכל הנוף יוסף סגל והקמתה הושלמה ב-1962, מורכבת מבריכת נוי שבה דגי זהב וצורתה מזכירה שלולית קטנה. את הבריכה תוחם ממזרח קיר נמוך שבו שולבו 14 אבני בזלת, כמספר החללים, שלוקטו בגליל. במרכז הקיר נקבע לוח, שבראשו מופיע שמו של שמעון (אכסי) אלכסנדר. אכסי היה ממייסדי קיבוץ געתון שממנו קם זמן קצר לאחר מכן קיבוץ נאות מרדכי. הוא נהרג בפעולה והותיר אחריו את אשתו ובניו – חגי שכאמור ליווה את הקמת חדר האוכל ושמעון – שניהם חברי הקיבוץ עד היום.

.

20220722_124550

לצד המועדון לחבר ובקצה המדשאה שבחזית חדר האוכל מצויה פינת הנצחה לזכרם של 14 חללי פעולת "ליל הגשרים" שביצע הפלמ"ח ב-1946.

.

20220722_124600

הפינה המוצלת, שאותה עיצב אדריכל הנוף יוסף סגל והקמתה הושלמה ב-1962, מורכבת מבריכת נוי שבה דגי זהב וצורתה מזכירה שלולית קטנה. את הבריכה תוחם ממזרח קיר נמוך שבו שולבו 14 אבני בזלת, כמספר החללים, שלוקטו בגליל.

.

20220722_124703

במרכז הקיר נקבע לוח, שבראשו מופיע שמו של שמעון (אכסי) אלכסנדר. אכסי היה ממייסדי קיבוץ געתון שממנו קם זמן קצר לאחר מכן קיבוץ נאות מרדכי. הוא נהרג בפעולה והותיר אחריו את אשתו ובניו ובהם חגי אלכסנדר שכאמור ליווה את הקמת חדר האוכל ושמעון שנקרא על שם אביו – שניהם חברים עד היום בקיבוץ

.

.

(4) "יד לבנים" – אולם ספורט ואירועים

ספורט היה מאז ומתמיד נושא מרכזי בקיבוץ נאות מרדכי. במשך כ-30 שנה שימש את הקיבוץ צריף עץ גרמני, כזה ששימש קיבוצים רבים אחרים כחדר אוכל. האולם הזה קיים עד היום ומשמש לאחסנה (לצערי פספסתי את המבנה), ובימים אלה יש כוונה להשמיש אותו חזרה. אלא שבשנות ה-70 הוחלט בקיבוץ להקים אולם גדול, כזה שניתן יהיה לקיים בו משחקים והקהל יוכל להתרווח על מושבים מסודרים. מיקומו נקבע במרכז הקיבוץ החדש, בסמוך לספרייה ולמועדון שנבנו כבר קודם, ובסמוך לחדר האוכל החדש שהוקם שנים אחדות אחריו.

ב-1976 ערך אינג' מאיר הברמן שעבד במחלקה לתכנון של התק"ם תכנית לאולם ספורט. פרדי כהנא נזכר שהברמן היה תל אביבי, לא חבר קיבוץ ונהג לתכנן מבני מגורים, חינוך ומשק. האולם שתכנן בנאות מרדכי נראה כמו צריף מתועש, ובאופן יוצא דופן הוא ארוך ב-6 מטרים מאולם תקני. הסיבה לכך היתה שהחבר שהוביל את הקמת הבניין ורכז הבניין באותה העת אהב לשחק טניס ולכן האולם תוכנן כך שניתן יהיה לשחק בו את אותו משחק אהוב.

באולם הותקנו טריבונות עם כ-270 מושבים וכן נקבע חדר הקרנה במרכז הטריבונות ובתקרה הותקן מסך גלילה שאפישר הקרנה של סרטים. אלא שנושא הסרטים לא צלח בגלל שבאולם לא הותקן מיזוג או חימום ובנוסף כניסת הטלויזיה אל דירות החברים הביאה לזרוז סיומה של מסורת הקרנת הסרטים.

חיים ומוות – כמו ברבים ממבני התרבות והספורט שהוקמו בישראל בכלל ובקיבוצים בפרט, גם באולם הספורט שלפנינו שולבה הנצחה לבנים שנפלו ובמקרה הזה להנצחת שלושה חברי הקיבוץ שנהרגו במלחמת יום הכיפורים. היו לכך שתי סיבות: סיבה ראשונה היתה ערכית – הרצון להנציח במקום חי ותוסס את זכרם של אלה שנפלו על הגנת המולדת וכדברי ח"נ ביאליק – במותם ציוו לנו את החיים. הסיבה השנייה היא תקציבית – משרד הביטחון תקצב מפעלי הנצחה שבעזרתם ניתן היה לממש את הקמתם של אותם מבנים יקרים. לבד מתקציב ממשלתי, התבסס המימון מתרומות חברים וקרובי משפחה וכן הטוטו.

אולם "יד לבנים" ממשיך לשמש בייעודו המקורי גם היום ורק נוספו על גגו לוחות פוטו-וולטאים לקליטת קרני שמש לצורך הפקת אנרגיה.

.

אולם הספורט 1952 גד לבני

1952: אולם הספורט בצריף גרמני שימש את החברים במשך חצי יובל שנים עד להקמתו של המבנה החדש והמרווח (ישראל נגלית לעין, אלבום קיבוץ נאות מרדכי, צילום: גד לבני)

.

צילום מסך 2022-08-03 182600

1976: תכנית סביבה לאולם הפסורט החדש – בין חצר המשק שמדרום ובין מבני הציבור ובהם "חדר האוכל בעתיד" שבנייתו הושלמה שנים אחדות לאחר מכן ב-1982

.

צילום מסך 2022-08-03 182507

1976: תכנית

.

צילום מסך 2022-08-03 182405

1976: חזיתות

.

צילום מסך 2022-08-03 182340

1976: חתכים

.

20220722_124232

ב-1976 ערך אינג' מ. הוברמן שעבד במחלקה לתכנון של התק"ם תכנית לאולם ספורט. האולם נראה כמו צריף מתועש ובאופן יוצא דופן הוא ארוך ב-6 מטרים מאולם תקני. הסיבה לכך היתה שהחבר שהוביל את הקמת הבניין ורכז הבניין באותה העת אהב לשחק טניס ולכן האולם תוכנן כך שניתן יהיה לשחק בו את אותו משחק אהוב.

.

20220722_124251

באולם הותקנו טריבונות עם כ-270 מושבים וכן נקבע חדר הקרנה במרכז הטריבונות ובתקרה הותקן מסך גלילה שאפישר הקרנה של סרטים. אלא שנושא הסרטים לא צלח בגלל שבאולם לא הותקן מיזוג או חימום ובנוסף כניסת הטלויזיה אל דירות החברים הביאה לזרוז סיומה של מסורת הקרנת הסרטים.

.

20220722_124243

חיים ומוות כמו ברבים ממבני התרבות והספורט שהוקמו בישראל בכלל ובקיבוצים בפרט, גם באולם הספורט שלפנינו שולבה הנצחה לבנים שנפלו. היו לכך שתי סיבות: ערכית ותקציבית.

.

20220722_124923

האולם נותר כמו שהיה כשנחנך ב-1976 ורק נוספו על גגו לוחות להפקת אנרגיה מקרני שמש

.

image (1)

1990: משחקים באולם (ארכיון נאות מרדכי)

.

.

(5) "הגלריה" חנות לכלי בית וחפצים שונים (במקור אסם תבואות)

את מבנה האסם תכנן בתחילת שנות ה-50 המהנדס יוסף (יוסקה) אידלמן שהיה בשעתו חבר קיבוץ יגור. בין השאר תכנן אידלמן את חדר האוכל בקיבוצו וכן עשרות מגדלי סילו. המבנה שנועד לאחסן גרעיני חיטה שגדלו בשדות הקיבוץ, עשוי כולו מבטון, כולל הגגות המקומרים.

במשך שנים היה זה האולם הגדול ביותר בנאות מרדכי ולכן נערך בו ליל הסדר. עם חיסול גידולי החיטה שימש המבנה לאחסנה עד שבשנות ה-60 הוסב לגידול פטריות. לאחר חיסול הפטריות חזר לשמש מחסן, עד שבשנת 2020 שופץ והפל למרכז ליוזמות מקומיות. כך למשל באחד משלושת אגפיו פועלת "הגלריה" – מקום צבעוני במיוחד לכלי בית וחפצים שונים. המקום נחבא בעורף הקיבוץ אבל שווה להכנס ולהתרשם.

.

20220722_125152

האסם הוותיק שניצב בקצה הקיבוץ הוסב לפני כמה שנים לשימושים מסחריים. בחלק הקיצוני שלו פועלת "הגלריה" – חנות לעיצוב הבית

.

20220722_125352

החנות מלאה במגוון של פריטים

.

20220722_125248

המבנה שמר על אופיו המקורי משנות ה-50 ומהווה תפאורה יפה וייחודית. אלא שבקרוב תעתיק החנות את מיקומה (ואולי זה לטובתה כי מיקומה בעורף הקיבוץ מרחיק אותה מתנועת מבקרים)

.

.

(6) חנות המפעל של נעלי "טבע נאות"

התיעוש היה פרק מרכזי בכלכלת קיבוץ נאות מרדכי ובחצר המשק הוקמו מפעלים רבים, קטנים וגדולים שהיוו לרוב מקור לגאווה לקיבוץ, ולפעמים גם להפסדים כספיים כואבים. בין השאר ייצרו כאן סיידר תפוחים עם ידע שוויצרי, צעצועי עץ ושקים. אך תעשיית הנעליים היא ככל הנראה המפורסמת מכל התעשיות שהוקמו בנאות מרדכי, וגם זו ששרדה את כל השנים.

מפעל הנעליים החל את דרכו עם היווסדו של קיבוץ נאות מרדכי. תחילה היתה זו סנדלריה שאותה ייסד גדעון שויער, חבר הקיבוץ שהתמחה בתחום. המפעל החל את דרכו עוד ב-1942 כיצרן של נעלים צבאיות עבור הצבא הבריטי וכן של נעלי ילדים כשהקיבוץ שכן במיקומו של קיבוץ עברון כיום, סמוך לנהריה. ב-1946 עלה הקיבוץ על הקרקע במיקומו הנוכחי שבעמק החולה, אך מרבית החברים, בעיקר חברות וילדים, המשיכו להתגורר במיקום הסמוך לנהריה וכך גם המשיך המפעל. במלחמת העצמאות נדד המפעל לתל אביב ולאחר המלחמה הועתק אל מקום הקבע של הקיבוץ בעמק החולה וכאן הוא שוכן עד היום.

בשנות ה-80 חלה התפתחות משמעותית במפעל, עם כניסתו של רפאל ארזי לתפקיד המנהל. רפידות מיוחדות מתוצרת אוסטרית שהותאמו לכף רגל שטחבט במוצרי החברה והמפעל שינה את שמו מ"נאות" ל"טבע נאות".

לאורך השנים ידע המפעל עליות ומורדות, עד שנמכר לפני כעשר שנים לחברה אמריקאית. הוא נותר בקיבוץ וכך גם חנות המפעל שפועלת לצדו ובה תוכלו למצוא בהנחה מבחר עצום של נעליים וסנדלים מתוצרת מקומית.

.

20220722_122532

בחנות המפעל מוצע מבחר גדול בהנחה. המפעל הותיק שהחל את דרכו כסנדלריה שבין השאר ייצרו בה נעליים לחברי הקיבוץ, כבר אינו שייך לנאות מרדכי לאחר שנמכר ב-2014 לחברה אמריקאית. יתכן ובקרוב יסעדו עובדי המפעל את ארוחת הצהריים בחדר האוכל ובכך יקמו אותו לתחיה, גם אם רק לשעה קלה

.

תודה לאדריכלים אהוד שחורי, פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי, תמי וחגי אלכסנדר (ארכיון נאות מרדכי) ותרצה שחר

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: