סיבוב בבית יד לבנים באשדוד

המבנה הראשון שהוקם במרכז התרבות של אשדוד, עוד ב-1992, היה בית יד לבנים שהתייחד בפירמידה שהוצבה בראשו. היה לכך תקדים בבית יד לבנים בירושלים שם כבר הוקמו פירמידות. אלא שלעומת ירושלים הטעונה והדתית, הפירמידה בעיר חוף מודרנית ולכאורה נטולת מטען היסטורי כמו אשדוד היתה חריגה. ההנצחה של אלה שנהרגו במלחמות היתה אם כן הבסיס והתשתית שעליה הוקמו מבני התרבות האחרים – ספרייה, אולם מופעים, מרכז אמנויות ומוזיאון לאמנות. עד מהרה הוקם לצד בית יד לבנים מבנה נוסף שבראשו הוקמה פירמידת זכוכית גדולה מזו הראשונה.

האדריכל מתתיהו (מתי) שילון שתכנן את בית יד לבנים, היה אז בסוף דרכו המקצועית, אך עתיר ניסיון בתכנון של מבני ציבור מונומנטלים ובולטים בסביבתם. לעומת מבנים מוקדמים שתכנן והיו מובהקים בצורתם, בית יד לבנים הוא גיבוב של גושים במגוון נפחים.

ועל כך ברשימה זו.

.

Screenshot 2022-07-17 074100

1992

.

20220419_124923

חזית המבנה הראשית פונה לרחבת התכנסות וחושפת אוסף של גושים שונים זה מזה שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר. בעורף מתנשאת פירמדה הבולטת בגוון כהה על רקע האבן הבהירה.

.

20220419_124901

שלט שחוק בכניסה מציין את שמות האדריכלים. לא הצלחתי לגלות את זהותו של ג. קורן

.

20220419_124740

אולם המבואה עבר שינויים אך התקרה והנברשת שבמרכז נותרו במצבם המקורי

.

20220419_124749

המנורה כמו התקרה מעוצבים כרשת אורטוגונלית

.

20220419_124132

מאולם המבואה ניתן לפנות לשלושת אגפי הבניין – אולם המופעים, כיתות הפעילות ("מרכז צעירים") ואולם הנצחה שמתייחד בדלתות כניסה אמנותיות שעיצב בוקי שוורץ. הדלתות אינן אטומות וניתן לזהות בהן לפיד הנצחה

.

20220419_124149

האולם מתנשא לגובה. את הפירמידה לא ניתן לזהות

.

20220419_124158

תקרה משושה ובה סדק שדרכו חודר אור טבעי מסונן

.

20220419_124557

וכך זה נראה כשהאורות דולקים.

.

.

מאז נחנך בית יד לבנים בפתח-תקווה ב-1952, ראשון לשורה ארוכה של בתים דומים שנבנו לכל אורכה ורוחבה של הארץ מאז ועד היום, חדרה אל עומק מרכזי היישובים ההנצחה לאותם חללים שנפלו במלחמות. בית יד לבנים שהוקם בפתח-תקווה בתכנונם של האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן, קבע למעשה לא רק את השימושים השונים שיכיל בתוכו אלא גם את אופיו של המרחב הסובב את המבנה.

על פי הגישה שיושמה בפתח-תקווה, בית יד לבנים לא נועד להצטמצם להנצחת המתים ולשירות הקרובים שנותרו, אלא כמוקד ציבורי-עירוני תוסס ומלא חיים – מקום לאמנות, הרצאות, קונצרטים, מופעים, ופעילויות לשעות הפנאי לשירות הציבור הרחב. ברוח הדברים האלה הוקמו בסביבת הבית מיזמים ציבוריים בעלי חשיבות עירונית. יד לבנים בפתח-תקווה על מגוון שימושיו השונים היה שאפתני למדי ולצדו הוקמו שורה ארוכה של מיזמים ציבוריים, חלקם ייחודיים – גן ציבורי עם נחלים ומפלים (בתכנון אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור), גן חיות, מוזיאון גוף האדם (בתכנון לייטרסדורף ובלזיצמן), קן של השומר הצעיר (בתכנון מנחם באר) וכן בריכה המיועדת לילדים עם שיתוק שגם אותה תכננו לייטרסדורף ובלזיצמן (עוד על הפרויקט והמתחם תוכלו לקרוא במאמר ממלכתיות יומיומית: עבודתם של האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן, 1970-1946, שפרסמתי במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני).

לאורך השנים הדגם שנהגה בפתח-תקווה כמעט ולא השתנה והשימושים השונים שנקבעו אז השתמרו גם היום. כך בפתח-תקווה, תל אביב, רמת גן, חדרה וגם אשדוד. הבניין באשדוד היה הסנונית הראשונה של מתחם התרבות שיועד לקום על פי תכנית המתאר שהוכנה לאשדוד. התכנית העירונית קבעה שדרה מסחרית ורחבה שתחצה את העיר ממזרח בחיבור עם כביש 4 במחלף "עד הלום" ועד למערב בחיבור עם חוף הים, חיבור שלמעשה בוטל וחסם את השדרה לטובת מרינה לעגינת יאכטות. החלק המערבי של השדרה יועד לשמש כמרכז עסקים ראשי, שיכלול לבד מתחנה מרכזית גם בנייני משרדים ובכלל זה בניין העירייה ומתחם תרבות.

ראשית היוזמה להקמת הבניין היתה ב-1985, עשכלה הצורך באולם מופעים עם 400 מקומות ישיבה שעד אז לא היה קיים בעיר. אריה אזלואי ששימש בתפקיד ראש העירייה בשנים 1983-89 הוביל מהלך להקמת האולם. כדי לקדם את יישומו הוא חיבר אותו עם שני שימושים נוספים שסייעו במימון ההקמה – מרכז צעירים (חדרי חוגים, שאותה תרמו יהודים מקנדה) ואולם הנצחה לחללי העיר (שהוקם בסיוע משרד הביטחון).

"היה תכנון לחדר הנצחה ברובע ד', אבל אמרתי שלא יפה שיהיה כזה דבר בשכונה צדדית אלא חלק ממרכז תרבות", נזכר אזולאי שהבניין נחנך בתקופה שכבר לא שימש בתפקיד ראש העירייה אך החזיק בתפקיד יו"ר בית יד לבנים, תפקיד שאותו הוא נושא גם היום. הוא מדגיש כי הכוונה לא היתה להקים סניף של יד לבנים, אלא מבנה ציבור שבתוכו ישב סניף של יד לבנים. "רציתי שהבניין הראשון בסיטי של אשדוד יהיה ערכי ולכן החלטתי שבית יד לבנים יהיה מרכז תרבות עירוני".

רק לאחר שהחלה בנייתו של בית יד לבנים באשדוד ערכה העירייה תחרות אדריכלים לתכנון מתחם התרבות המשתרע סביבו ועל פני קרוב ל-40 דונם. בתחרות זכתה הצעתם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, שבין השאר הציגו בפרספקטיבות שליוו את הצעתם מבנה פירמידלי גבוה ובולט. מבנה זה אמנם הדהד את הפירמידה ששילב האדריכל מתי שילון בבית יד לבנים שהיה אז כאמור בשלבי בנייה, אלא שזו המוצעת היתה פירמידה תלת-ממדית. הפירמידה של שילון הוא דו-ממדית ולמעשה מדובר במשולש רחב (עוד על תכנית האב ומוזיאון מונארט תוכלו לקרוא בספר אחרי המודרניזם האדריכלות של משה לופנפלד וגיורא גמרמן, שגם אותו פרסמתי במשותף עם אלחייני).

בהתאם לתכנית החדשה הוקם חניון לרכבים במפלס הקרקע. מעל החניון הוקם מפלס עליון שהיווה את קומת הקרקע החדשה ובה נקבעו הכניסות למבני הציבור השונים. רק הכניסה לבית יד לבנים שנבנה קודם לכל אותה תכנית נותרה קבורה בקומת החניון, מנותקת ממקבץ מבני הציבור והכיכרות שהוקמו במתחם התרבות. רמפה מאולצת היורדת מהכניסה למוזיאון מונארט מובילה למטה אל הכניסה ליד לבנים.

הבניין עצמו מורכב כאמור מאוסף של גושים, שונים זה מזה בנפחם אך בכולם פינות קטומות האופנתיות לתחילת שנות ה-70 (אך הבניין תוכנן בשנות ה-80). חזיתותיו חופו כולן באבן בהירה ונסורה בעלת גוון צהבהב, ורק הפירמידה שבראשו חופתה במה שנראה כמו אבן כהה. למרות נוכחותה הבולטת בחזית, בפנים הבניין אין לפירמידה כל זכר ורק בחינת החתך מגלה כי הפרימידה הוקמה על גג אולם ההנצחה, אלא שצורתה הדו-ממדית לא מעניקה לה כל נוכחות באולם. בנוסף, תקרה כפולה מונעת גם כך את נוכחותה.

הבניין מסתגר בתוך עצמו ועוצב עם אופי מבצרי, אלמנט שאופייני גם הוא לאדריכלות שנוצרה בישראל בשנות ה-70. למרות שהבניין יועד להוות מוקד עירוני שנועד למשוך אליו את הציבור, חזיתותיו אטומות, למעט פתח הכניסה שגם הוא מוצל היטב באמצעות גגון שכמעט ומסתיר את הפתח.

.

20220612_171655

תכנית מפלס הקרקע – הבניין המורכב משלושה אגפים עיקריים שמבואת כניסה מקשרת ביניהם: אולם מופעים, כיתות ואולם הנצחה (אוסף אדריכל מתי שילון, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

20220612_171735

תכנית מפלס עליון וחתכים (אוסף אדריכל מתי שילון, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

‏‏20220612_171735 - עותק (2)

אולם ההנצחה ממוקם בתוך הפירמידה. בפנים הבניין אין לפירמידה כל זכר ורק בחינת החתך מגלה כי היא ממוקמת מעל לאולם ההנצחה. אלא שצורתה הדו-ממדית לא מעניקה לה כל נוכחות באולם. בנוסף, תקרה כפולה מונעת גם כך את נוכחותה (אוסף אדריכל מתי שילון, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

בדומה לבית יד לבנים בפתח-תקווה גם כאן תכנן האדריכל אולמות המתאימים לפעילויות פנאי – לבד מחדר הנצחה, תמצאו כאן אולם מופעים וכיתות לחוגים והתכנסויות. בעת הסיבוב בבניין היתה המבואה מלאה בדוכנים שפנו לזאטוטים והוריהם שפקדו את הבית לרגל מופע שהתקיים באולם, והמקום כולו היה מלא אנשים. רק אולם ההנצחה ניצב דומם.

למרות גיבוב האגפים והמפלסים בבניין, ההתמצאות בו קלה. אולם המבואה לבניין מקשר לכל אחת מזרועותיו המתאפיינת בפעילות שונה – הנצחה, אולם מופעים, חדרי חוגים ומשרדים. היות ובאולם התקיים מופע ושאגות הילדים הדהדו בכל הבניין, הסתקפתי בהתרשמות מהמבואה ומאולם ההנצחה. שני אולמות אלה שופצו לא מזמן, אך נותרו דומים מאד לעיצובם המקורי.

במבואת הכניסה בולטת נברשת גדולה וכן תקרה שנראה ששתיהן מקוריות. הנברשת כמו גם התקרה עוצבו במיוחד לבניין ומורכבות שתיהן מרשת של קוים אורטוגונלים. התקרה מורכבת מרשת צבועה בכחול בעוד שהמנורה מורכבת מצינורות מתכת מוזהבת.

אל אולם ההנצחה מובילות דלתות המעוצבת כסבכות מתכת המתארות אבוקה או אש תמיד. האולם עצמו מתנשא לגובה רב. צורתו משושה, קירותיו מטויחים בלבן ויש בו שני אלמנטים בלבד המרכיבים יחד ציר אחד של מבט: ברצפה ובמרכז האולם בריכת מים רדודה שעוצבה כאילו היא נחשפה בעקבות התרוממות קטעים מהרצפה. פיסות אלה שכמו התרוממו עשויים מנירוסטה ועליהם מופיעים יותר מ-250 שמות חללי העיר.

אחריהם מונחת על הרצפה מנורה כסופה להדלקת אש תמיד וממנו מתרומם פס אבן אפורה ועליו המילה יזכור המופיעה באופן מאונך ומגיע עד לתקרת האולם שדרכה חודר אור טבעי מסונן לצד גופי תאורה המזכירים בהופעתם משהו מהנברשת שבמבואה. צבעי האפור והלבן שולטים באולם ורק הבירכה מחופה בפסיפס בגווני כחול.

.

.

.

לעיצוב האולם נעזרו באמן בוקי שוורץ (2009-1932), צבר עד אז ניסיון לבד מיצירת אמנות גם בעיצוב אתרי הנצחה. המפורסם שבהם הוא "עמוד הגבורה" שאותו יצר ביד ושם. בין הפסלים הרבים שיצר שוורץ בולטים כמה שבהם עשה שימוש בצורת משולש העשוי מעץ צבוע בגוון כהה וחוצה חומרים אחרים כמו זכוכית או מראה. יתכן שגם הגוף המשולש שבראש הבניין לא נהגה על ידי האדריכל אלא בידי שוורץ, והנו חלק בלתי נפרד מחדר ההנצחה שהוא מעין פסל המשולב באדריכלות.

"חזרתי אז משליחות בצרפת והתרשמתי מהקתדרלות שבנו שם", נזכר אריה אזולאי שהוביל וליווה את תהליך התכנון, הבנייה וההפעלה של הבית. "באתי לאדריכל ואמרתי לו שאני רוצה שאנשים יכנסו לחדר ההנצחה הם ירימו את הראש ויגידו וואוו". כאן מגלה אזולאי את הרעיון של הפירמידה ושל האולם עצמו: "בחוץ הפירמידה היא כמו אבן שחורה שקורעת את המבנה ובפנים הקריעה מופיעה ברצפה שנראית כמו נקרעת". הוא מוסיף שהבריכה והאש הדולקת בעורפה היו שילוב של אש ומים שהגישו את התחושה הדרמטית שאותה ביקשו להשרות אצל המבקרים. לעיצוב אולם "לדעתי זה חדר ההנצחה הכי יפה בארץ", הוא חותם בגאווה.

זהו אולם הדורש את הבידוד משאר חלקי הבית – חלל טקסי לקבוצות או ביקור של בודדים. ככזה הוא מעוצב היטב ומותיר רושם בעיני המבקר. בכללותו ובפרטיו מהדהדים בו מונחים כמו אור, המשכיות, חיים, נצח ואבדון.

.

20220419_124636

רצועה שמחופה באבן כהה ולאורכה המילה "יזכור"

.

.

האדריכל מתי שילון (נולד בשם מתתיהו שליין) תכנן מבני ציבור רבים ובולטים, אך זכרו נמחק כמעט כליל מההיסטוריוגרפיה של אדריכלות ישראל. הוא נולד בעיר לבוב בשנת 1920, בשעתו בפולין וכיום באוקראינה. בהיותו בן 18 היגר לארץ-ישראל והתקבל מיד ללימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. הדרדרות המצב הפוליטי באזור ויתכן שגם קשיים כלכליים, הובילו אותו לפרוש בתום השנה השנייה מלימודיו והוא הצטרף לצבא הבריטי לתקופה של חמש שנים. עם שחרורו שב לטכניון והשלים את לימודי האדריכלות.

רק ב-1949 הצליח שילון לסיים את לימודיו והוא הצטרף לצוות של "תכנון פיסי בישראל", אותו צוות שערך את תכנית המתאר הארצית הראשונה למדינת ישראל שזה עתה קמה. בראש הצוות עמד האדריכל אריה שרון, שהתכנית אף קרויה לרוב על שמו – תכנית שרון. הוא המשיך ועבד במשרד העבודה עד לשנת 1953, אז פתח משרד אדריכלים בתל אביב, העיר שבה קבע את מושבו עד לפטירתו.

עבודתו הראשונה היתה תכנון בית הספר בקיבוץ כפר-בלום ומאוחר יותר תכנן גם את בית התרבות. באותה עת קשר קשרים בקריית שמונה (כנראה הודות לעבודתו הממשלתית), ותכנן לעיר החדשה שורה ארוכה של עבודות: מרכז עירוני, מלון, מעון עולים, בית קולנוע, אולם ספורט ובתי ספר. הוא תכנן את קריית הנופש לחיילים בגבעת-אולגה וכן את בית החייל בטבריה. פיתח טיפוס מגורים שיושם על ידי משרד השיכון ונקרא על שמו "טיפוס שילון", בדומה לטיפוסים שפיתחו אדריכלים אחרים כמו יצחק פרלשטיין, דוד בסט, דן איתן ויצחק ישר. יותר מכל, התמחה שילון בתכנון בתי ספר ואף שימש בתפקיד יועץ משרד החינוך שליווה תכניות למוסדות חינוך שאותן ערכו אדריכלים אחרים.

כיצד קיבל שילון את עבודת תכנון בית יד לבנים באשדוד? שילון תכנן במהלך שנות ה-70 בעיר, כשהבולט בין הבניינים שתכנן היתה מרפאה ברובע ב' שהוקמה באופן מתועש ומודולרי וזכתה הודות לכך לפרסום. עם זאת, יתכן ודווקא קשרים שהיו לשילון עם משרד הביטחון (בין השאר תכנן בתי נופש לחיילים בעכו ובגבעת אולגה) הם אלה שהובילו להזמנת העבודה.

לאורך השנים היה שילון פעיל במיוחד באגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. במסגרת זו ערך הרצאות, דיונים וקורסים בתחומי האדריכלות השונים.

שילון נפטר ב-2015. לאחר פטירתו ופינוי דירותו שרדו חלקים מאוספו המקצועי ונקלטו בארכיון אדריכלות ישראל. זהו ככל הידוע לי המאמר הראשון שנכתב על עבודה שתכנן שילון ולרגל המאורע גם כתבתי לו ערך בויקיפדיה.

.

20220419_124705

האולם ריק ובמרכזו מופיעים שמות החללים על לוחות ניירוסטה הנראים כמו מתרוממים מהקרקע וחושפים בריכה כחולה

.

20220419_124527

הקירות והתקרה מטויחים בלבן, הריצוף ולוחות השמות אפורים או כסופים ורק הבריכה היא כחולה

.

20220419_124615

הפתח שמימין מוביל לחדר ההנצחה נוסף שנועד לאירועים הנצחה קטנים ולארכיון האוסף חומרים על כל אחד מהחללים

.

20220419_124535

על הלוחות מונצחים מעל ל-250 שמות חללים

.

20220419_124606

האולם שופץ ב-2018 בהשקעה של מיליון שקלים על ידי המעצבת סיגלית פרץ

.

20220419_124601

ביום הזיכרון מדליקים כאן אש

.

20220419_124658

יציאה

.

תודה לאריה אזולאי, שבי זילברשטיין, שלומי בן עזרי ואדריכל ד"ר צבי אלחייני

אתרי הנצחה נוספים שכתבתי עליהם:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

הניצחון בנתניה (סאלוואט שרבקוב, ו. פרפילייב, ח. וינקלר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי עמק הירדן בצמח (שמי אלמוזנינו ודב פייגין)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

גדוד שיריון 46 בעין הבשור (ישראל גודוביץ)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

חטיבת הנח"ל וחיל החינוך (חנן הברון)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי קיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

חדר הנצחה בקיבוץ תל קציר

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

מבצע ולקירי בברלין

בית קברות ממילא

בית קברות מיעאר

יד קנדי (דוד רזניק)

רגבה (חיליק ערד)

גשר (חנן הברון)

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

יד לילד (משה ספדיה)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אנדרטת הרוגי ניצנים (שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצוענים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: